כרמיאל - פרשת מטות

כרמיאל 3-7-13
ערב טוב בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח
"וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא". מובא במדרש, שלשת אלפים מכל שבט ושבט, שנים עשר אלף למלחמה, שנים עשר אלף משמרין את כליהם, ושנים עשר אלף לתפילה. רואים מפה שהוצרכו לתפילה מספר זהה לאנשים שיצאו למלחמה.
ולכאורה זה מפליא, הרי מלחמת מדין זו מלחמת מצוה שה' ציוה, כי הם יוצאים על פי דבר ה' לקחת את הנקמה ממדין, ואם כן בטוח שהם יצאו מנצחים במלחמה, ומדוע הוצרכו לצאת לתפילה ולבקש נצחון אם הם עושים את מה שביקש ה'? הלא מובטח להם שהם יטלו את הנקמה ממדין שהחטיאו אותם בעריות. וביותר יפלא שמלשון חכמים ז"ל משמע, שיצאו מכל שבט ושבט לתפילה, וביאור היציאה שיצאו מחוץ למחנה, וכשם שיצאו אלו למלחמה יצאו דוגמתן לתפילה, ועמדו כנראה בסמוך לאנשי המלחמה, לכאורה מדוע לא יספיק שיעמדו בתוך המחנה ויבקשו רחמים על הלוחמים? למה הוכרחו לצאת במיוחד תפילה? הלא כל כלל ישראל ומשה רבינו ע"ה נשארו בתוך המחנה וביקשו עליהם בתפילה, ומדוע הוצרך במיוחד לייחד שנים עשר אלפים מספר מקביל ממש ליוצאים למלחמה. ז"א אם צה"ל מונה היום 180 אלף חייל סדיר אז צריכים לכאורה 180 אלף נוספים שיהיו בסמוך אליהם מתפללים, בשעת מלחמה. למה צריך, הרי כל העם עם משה רבינו במחנה מתפללים שהם יצליחו, אז למה צריך לייחד במיוחד כנגד כל לוחם מתפלל?
נראה מזה גודל קרבת האדם לרע ולשקר, שזה מן הנוראות, שאדם קרוב מאד לרע ולשקר, המחשבה של כוחי ועוצם ידי שמכוחה תולה אדם הצלחתו במעשיו ואינו מייחס אותה לקב"ה, טמונה ומושרשת עמוק עמוק בלב בני אדם. ז"א כלל בני האדם אם לא עבדו במיוחד על זה, הם מייחסים כל הצלחה וכל פעולה לעצמם, ראית איך הבאתי אותה, ראית איך עשיתי, ראית איך הצלחתי, זה אני אמרתי את זה, זה אני פעלתי, זה אני עשיתי.
המחשבה של כוחי ועוצם ידי שהיא פסולה והיא אפיקורסית, מכוחה תולה אדם הצלחתו במעשיו ואינו מייחס לקב"ה היא טמונה ומושרשת עמוק עמוק בלב בני האדם. ואם לא ייגע את עצמו האדם לעקור מקרבו את הרהורי הכפירה הללו, לא יוכל למלט את נפשו ממחשבות הרע והשקר. והדברים לא אמורים רק בפשוטי העם, אלא אפילו הגדולים שבדור חייבים לעבוד במיוחד כל חייהם בנקודה זו שאין כוחי ועוצם ידי.
והנה היוצאים למלחמה, מלחמת מדין, הם היו מן הגדולים שבעם, כמו שמובא בחכמים ז"ל במדרש רבא, "וידבר משה החלצו מאתכם אנשים צדיקים" וכן הוא אומר, "בחר לנו אנשים" אנשים זה אנשים חשובים. ומובא בגמרא, שכל המספר בין תפילה לתפילה חוזר מעורכי המלחמה, אדם שמניח תפילין ובין תפילה אחת לתפילה שניה שהוא שם, תפילין זה שם של שניים, תפילה זה אחד ועוד אחד, מי שמספר בין תפילה לתפילה, אחרי שהוא הניח של יד - דיבר, מחזירים אותו מעורכי המלחמה, הוא לא יוצא למלחמה, פסול מלשרת בצבא. ומכל מקום על אף גדלותם קרוב לב האדם למחשבות כפירה. ז"א, שעם כל זה הם היו צריכים לדקדק במצוות כל כך ולהיות כאלה צדיקים, אז אפילו אם אדם דיבר בין תפילה לתפילה הוא כבר משוחרר, כאלה צדיקים יצאו למלחמה. והמלחמה מלחמת מצוה, שה' ציוה לנקום את הנקמה, ושהם יצליחו בה, אבל כדי שהם לא יתלו את זה בכוחי ועוצם ידי, צריך על כל לוחם מתפלל ושיהיה נוכח בקרבה כדי שיראו שהמתפללים מסייעים להם.
לכן אפילו כשיודעים שמלחמת מדין היא מלחמת מצוה והמטרה נקמת ה' במדין, מכל מקום כאשר ינצחו במלחמה לא יתייחס הדבר לקב"ה, אלא יתלו את נצחונם בכוחי ועוצם ידי, ומסוגל מכח כוחותיו הרעים לומר את כל הטפשות וההבלים שבעולם, והעיקר לא להכיר שמכח ה' יתברך נעשה כל זה. כמו שאמר שרון אחרי המבצע בעזה, אשרי העם שצה"ל לו, לא אשרי העם שה' אלהיו. והעיקר לכן באותה מידה נשלחים אנשים למלחמה והם צריכים לצאת אפילו לתפילה, להורותם וללמדם בינה לידע, שאין בכוח המלחמה לנצח, אלא התפילה היא הגוברת על המדיינים, ולא הועילה תפילת משה רבינו ותפילת כל ישראל במחנה, כי הוצרך שבעת המלחמה יראו בעיניהם את כח התפילה, שקרוב האדם למראה עיניו, אדם מושפע ממה שהוא רואה בעיניים, מה שהוא מבין בתודעה זה לא מספיק, זה שהחייל רואה או שומע או מבין שיש שמתפללים מתוך העם עליו, זה לא נותן לו את התחושה שהנצחון יבוא הוא יתלה את זה בעצמו, אבל אם הוא רואה קרוב אליו שנים עשר אלף מתפללים מעוטפים בטלית ובתפילין, זה ישפיע עליו מראה עיניו, ולכך לו לא יראו בעיניהם את כח התפילה שוב יטו אחרי מראה העיניים ויאמרו שבכח המלחמה הם גברו על מדיין.
כעין זה מצינו גם במלחמת עמלק. הקב"ה אמר, "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק, וכחמים ז"ל אומרים במסכת ראש השנה כ"ט, וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? בשביל מה הוא צריך להרים את הידיים ולהוריד את הידיים? אלא לומר לך, כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמים היו מתגברים, ואם לאו, לא היו מביטים למעלה היו נופלים. אז גם כאן הוצרך משה רבינו לצאת עמם למלחמה ולהרים ידיו כלפי מעלה כדי שישעבדו את ליבם לאביהם שבשמים, ואם לא היה יוצא עמהם והיו מרפים לשעה אחת מן ההכרה שאין המלחמה מנצחת אלא רק ע"י הקב"ה, ורק ע"י הקב"ה יכולים לנצח, היו הולכים אחרי נטיית ליבם שהלב הוא רע מטבע ברייתו והיה מתערב בקרבם מחשבת כוחי ועוצם ידי, והיו תולים את הנצחון במעשי ידיהם.
אז ז"א, מי שחושב שבמלחמות נוצחים עם טקטיקה ועם נשק מתוחכם ודברים כאלה טועה טעות מרה, כל ההיסטוריה של עם ישראל מלאה בנצחונות שבלעדיהם הרי לא היינו קיימים, והם לא נעשו ע"י הכלים שיש בידינו היום, אבל שום דבר לא השתנה כי האלקים הוא הוא שמניע את הכל, ומלחמות אני עשיתי, אומר הקב"ה, וה' הוא איש מלחמה, ואנחנו פיונים בתוך המשחק הזה, כמו שאנחנו רואים שהקב"ה יכול לעורר בכל יום סכסוכים של האויבים בינם לבין עצמם, כמו מורסי עכשיו שהגיע לבחירות כמו מורסה ועכשיו רוצים אחרי שנה להעיף אותו, ורוצים למחזר אותו כמו מובארק ולשלוח אותו לידו, אולי לקדם אותו יותר קדימה למקום יותר גרוע, מכל מקום "וסכסכתי מצרים במצרים", הקב"ה יכול לתת בלב העם פתאום למרוד במנהיג, כמו שבסוריה, כמו שהיה בלוב, כמו במצרים, כמו בכל הארצות סביבנו, פלא פלאות, מה אנשים לא מבינים ולא רואים איך יד ההשגחה מנווטת הכל מסביבנו?
זה גם כן צריכים להבין שכתב רבינו יונה בשערי תשובה, ונאמר על האנשים שאינם עורכים מחשבות להתבונן תמיד ביראת ה', אנשים שלא עורכים מחשבות תמיד ביראת ה', להתבונן ביראת ה', מה נאמר עליהם? "ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה", ז"א אנשים כאלה זה נקרא מצות אנשים מלומדה אם הם לא מתבוננים תמיד ביראת ה'. הוא דייק בלשונו ואמר להתבונן תמיד, תמידות זה ללא הפוגה והפסק כלל. כשמפסיקים שעה אחת מלערוך מחשבות להתבונן ביראת ה', שוב אין היראה יראת ה' אלא יראה מלומדה שהעונש עליה חמור. ז"א אנחנו בעצם רחוקים מאד מידיעת הנקודה האמיתית ביסודות של התורה הקדושה. ורחוקים מחובת העבודה המוטלת עלינו בעולמנו. תקנו לנו מאה ברכות לומר בכל יום, לפני כל הנאה והנאה אנחנו מחויבים להודות ולשבח לבורא. ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ. לא אתה הוצאת את הלחם מן הארץ, הוא המוציא לחם מן הארץ, הוא נתן כח באדמה שהזרע יקלט ויצא לך מזה חיטה, הוא נתן כח במים להשקות ולהפרות ולהפריח, הוא נתן שמזרע יצא מספר זרעים של חיטים, הוא המוציא לחם מן הארץ, אתה רק קצרת את מה שהוא עשה, אבל מי שעושה את הכל זה הוא לא אתה. בורא פרי העץ, זה אתה המצאת את הפירות? מי נתן לך גרעינים גלעינים וזרעים בשביל שאתה תוכל להוציא מהם פירות? הוא בורא פרי העץ, הוא בורא פרי האדמה, הוא שהכל נהיה בדברו, יש לך גבינה זה אתה עשית? מי נתן לפרה, שכל מה שהיא תאכל אפילו תבן יצא חלב ויהיה גבינה, אתה עשית את המיקסר הזה? מי עשה את זה? הוא עשה, אז מה מברכים על גבינה? שהכל נהיה בדברו. מה מברכים על מים? שהכל נהיה בדברו, מי עשה את זה אתה? אתה המצאת מים בעולם? אתה גרמת שהם ירוו את האדם? אז צריך להזכיר לנו בכל ברכה שזה לא אתה, לא אתה, לא אתה קנית עכשיו מים קיוסק, הוא נתן לך את המים, הוא נתן את ההוא שמוכר בקיוסק, הוא נתן לך את האפשרות לבלוע ולשתות, והוא נתן לך שזה יתעכל ויצא, ואם לא - אתה מסובך.
אז צריך להזכיר לנו כל רגע שאין שום דבר שאנחנו עושים בכוחי ועוצם ידי אלמלא שהקב"ה עוזר לנו. וזה הסיבה של שלש תפילות שאנחנו צריכים להתפלל, אם אתה תאכל ארוחת בוקר לפני שאתה התפללת אתה תאמין שהכל זה אתה ואתה ואתה ואתה ואתה, אבל אחרי שאתה מתפלל ואתה שואל שאלת צרכים ואתה מבקש מהקב"ה, "אתה חונן לאדם דעת חננו מאתך חכמה בינה ודעת" ואתה מבקש רפאנו וברכנו, והכל ואתה רואה שהכל תלוי בקב"ה, יש סיכוי, יש סיכוי, אם תתבונן אחרי מה שאמרתי עכשיו, שתזכור שהאוכל זה מה' יתברך. וגם אחרי שאתה גומר תודה לו, הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד ברווח וברחמים רבים, נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו", אפילו לרשעים הוא נותן לחם, כי לעולם חסדו וכו' וכו', תבין מה אתה אומר בכלל, כל זה שלא תשכח ותחשוב כוחי ועוצם ידי, כי אז אתה תהיה אפיקורס, כופר בקב"ה. ומי שלא חי בהתבוננות תמידית אז אצלו זה מצות אנשים מלומדה, זה טקסטים שצריכים להבין אותם בלא הבנה ובלא הבחנה וזה גרוע מאד.
לכן אנחנו צריכים לברך על כל דבר, לשבח לבורא, לזכור מי נותן לנו, להתפלל, לשאול את הצרכים שלנו וכו' וכו'.
מובא בחכמים ז"ל, שבשעה שעלה משה רבינו למרום הראה לו הקב"ה אוצר גדול, אמר לו, אוצר זה למי? אמר לו זה אוצר של מתנות חינם, יש לקב"ה אוצר, אלה שלא מגיע להם משהו אין להם זכויות, לא מגיע להם, מאיפה הם מתפרנסים? מהאוצר של מתנות חינם. כך צריכה להיות גדר תפילתו של אדם, לעמוד ולבקש תחנונים מאת הקב"ה מאוצר של מתנות חינם, כשהוא מבקש דבר כזה יש תקוה שהוא יקבל את הדברים מהאוצר הזה ואז ההנאות שהוא נהנה מהעולם הזה יהיו בחינם ולא ינקו לו משכרו לעולם הבא, כי מאיפה אדם יכול לאכול וליהנות אם לא מזכויות, אז מאיזה זכויות לוקחים, שלך או מאוצר מתנות חינם או מזכויותיו של צדיק הדור? אז אדם צריך להשריש את ההכרה שהכל מאת ה' יתברך, ואחרי שהוא יודע שזה כך הוא יכול לבקש גם מתנת חינם.
עכשיו בואו נראה איך התנהגו בני ישראל אחרי המלחמה במדין, ושהיה שלל רב הם הרגו מאות אלפים שם, והיה שלל רב, "ויביאו אל משה ואל אלעזר ואל עדת בני ישראל את השבי ואת המלקוח ואת השלל אל המחנה אל ערבות מואב אשר על ירדן יריחו" וזה להודיע שבחן של ישראל שלא נטלו כלום מן הביזה שלא ברשות, אלא הביאו לפניהם, לפני משה ואהרן ואחר כך נטלו, לפי מה שהיתה החלוקה. "ויצא משה ואלעזר הכהן וכל נשיאי העדה לקראתם אל מחוץ למחנה", להודיע ענוותנותו של משה, שהיו כולם תלמידי תלמידיו, ומשה הגדול יוצא לקראתם בשובם מן המלחמה.
הנה השבח הזה שחכמים ז"ל עומדים לבני ישראל רב ועצום עד מאד, והוא למעלה בהרבה ממה שנראה לנו לכאורה, כידוע וגם הנסיון מוכיח שאנשים שנזדמן להם להיות מארגנים או מייסדים של איזה מוסד ציבורי, רוחני או גשמי, אלה שמטפלים ועוסקים בענין נדמה להם בזחות דעתם שהם הבעלים הרשמיים והם נכנסים ויוצאים כביכול בשלהם, והם מורים לעצמם היתר לעשות כל מיני דברים על דעת עצמם, תקיפים בדעתם, ידם על העליונה, והם מבינים שהכל שלהם, וההסבר שהם נותנים לעצמם זה היות ואנחנו היינו הראשונים בבנין ועזבנו את הפעולה הראשונה, אז מגיע לנו. ואם מדובר באנשים שמבצעים מבצעים ציבוריים של מוסדות שונים רוחניים או גשמיים, על אחת כמה וכמה מנצחים במלחמה כשחוזרים ממנה, אלה שמנחילים את הנצחון לעם שלהם וכובשים מדינות זרות, ואפילו כאלה שמצליחים לעשות מהפיכה במדינה, ולהכניס משטר וסדר ציבורי ורוח חדש, אלה האנשים אין גבול לתקיפות וזחיחות דעתם, והותרה להם הרצועה, ולא מדקדקים כלל לכלכל במשפט וצדק את עניניהם, להם הכבוד, להם התפארת, וכל הרשות להתנהג כאוות נפש, ככה זה קורה בכל העולם. הנה אתם רואים, מי שראה מה עושים אלה שמורדים בסוריה לאלה שהם תופסים אותם, מה עושים הסורים לאלה שמורדים בסוריה, מה עושים אלה שבככר תחריר לאלה שבאות לשם, מה עושים הצבא לאלה שכך ואלה שכך, בקיצור, כל מי שנוצח במשהו כבר מרגיש שהוא בעל הבית על כולם והוא יכול לנהל את העולם בלי משפט בלי צדק בלי כלום.
אבל בני ישראל כשחזרו מהמלחמה לאחר נצחון מזהיר ללא הרוג אחד, לא התנהגו כך, אלא גיבורי הכח והנצחון שסיכנו את נפשם לטובת האומה והשליכו את נפשם מנגד ולא נסוגו אחור, אפילו כשהמוות ארב להם על כל צעד, ויצאו רק שנים עשר אלף לוחמים מול מאות אלפים, למרות הנצחון המזהיר הזה שהמוות אורב להם על כל צעד, וצריך לחשוב שבמצב כזה אין לדקדק ולהזהר בדברים פעוטים וחסרי ערך, וביחס לסכנות הנוראות שהגיבורים האלה מתלבטים בהם, כגון משיכה חפץ שהשווי שלו שקלים אחדים, וממי יכולים אז לקחת רשות אם אפשר לקחת את החפץ הזה? הלא הימים ימי מלחמה וסכנה, ועל לב מי יעלה אפילו תלונה קלה נגד אלה הגיבורים להגיד, אה, אתה לקחת פה חמישה שקלים, ואם הם נהנו משהו מהרכוש של האויב, הרי ודאי שכל אחד ואחד מישראל היה מוכן להעניק לגיבורים האלה את מיטב הברכות והמתנות ולהודות להם על הצלה שהצילו אותם משונאיהם. לראות ולהשתומם על גודל מעלתם המוסרית ועל עדינות נפשם הטהורה, אחר כל הכבוד והתפארת שמגיע להם באופן טבעי ומובן מאליו, לא הרשו לעצמם ולא לקחו שלא ברשות, שקל, שקל לא לקחו. הרחיקו מעל עצמם לגמרי את רגש ההתפארות המגיע להם בתור מנצחים ולא הועילו לייחס לעצמם איזה שהן זכויות מיוחדות לרגלי ביצוע התפקיד שהוטל עליהם. כל הנצחון לא זקפו על חשבונם וזכותם, הם ייחסו את זה וזקפו את זה לבעלים האמיתיים, לגדולי ומנהיגי הדור ולכל עם ישראל בכלל ולא הרשו לעצמם ליהנות מחוט ועד שרוך נעל בלי רשות, לא החשיבו עצמם בשום דבר, הביטו על עצמם כשלוחי עם ישראל בלבד, עם ישראל הוא הבעלים של הרכוש והנצחון הוא הנצחון של עם ישראל כולו, והם יחלקו את השלל חלק כחלק, היוצאים למלחמה והנמצאים בפנים כולם שווים. איפה נשמע דבר כזה? איפה יש עוד עם כזה בעולם?
זוהי גדלות נפלאה ורוממה, וראויים הם לשבח הגיבורים הללו, לא רק על ההצטיינות והגבורה בנבטי המלחמה כי אם והעיקר על גודל הגבורה המוסרית שאפילו בעת התלהטות היצרים והתשוקות הגופניות כרגיל בעת מלחמה, שלטו גיבורי הרוח ביצרם ונמנעו לא ליהנות, ובעיקר מה שיש להדגיש את מעלתם, את רגשתם העדינה, שלא זקפו הנצחון על חשבונם וזכותם, אלא שזכות הגדולים וזכות כלל ישראל עמדה להם להיות המנצחים, וחכמים מנציחים את שמותיהם לדוגמא לכל הדורות, שלא לקחו שלא ברשות.
ועד כמה חשובה היתה הפעולה המוסרית שהם לא לקחו שלא ברשות, עד שמשה רבינו ע"ה ואלעזר וכל נשיאי ישראל מצאו לנכון לצאת לקבל את פני אלה הגיבורים החוזרים מן המלחמה, לצאת לקראתם, להצהיר ולפרסם ברבים את גודל מעלת הגיבורים הללו ולהציגם לדוגמא ולסמל לכל הדורות, מהם יראו וכן יתנהגו. שמה? שאיש ציבור המזכה את הרבים והמקדיש את חייו לטובת הרבים ולמשימות ציבוריות, שיהיה ענוותן וצנוע ולא יזקוף לזכותו ולהנאתו הפרטית חלילה שום הישג מן ההישגים, ולא יתפאר בכיבושיו ולא ידבק בו שום הנאת כבוד ושררה וכדומה, ואל יטול לעצמו את הבעלות והרשות אלא רק כשליח ציבור וזכות הרבים עמדה לו בכל הנצחונות וההצלחות.
וכן מצינו אצל גדעון השופט, גדעון השופט סרב ומנע מעל עצמו כל הענקה של כבוד על מה שהוא הנחיל לישראל נצחונות מרובים. וכשהציעו לו את המלכות והשררות בתור הערצה על נצחונותיו נגד שונאי ישראל, למשול בהם הוא וזרעו בעבור התשואה אשר עשה, ככתוב "ויאמרו איש ישראל משול בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך כי הושעתנו מיד מדין" ענה ואמר להם, "לא אמשול אני בכם, ולא ימשול בני בכם, ה' ימשול בכם". לא רצה לקבל הממשלה כי אמר מה' יתברך באה התשועה, לא ממני. ולזה ימשול הוא בכם ואליו תשמעון, ומה ששאל וביקש גדעון מהם הוא שיתנו וישליכו כל אחד מהם את שללו משלל המלחמה לעשות מהם תכשיט וזכר להנציח את הנס... הרבה כסף על הישועה שרפא אותו מצרעתו והוא לא הסכים לקחת. רק גיחזי החמדן רדף אחריו בשביל לקחת שלא ברשות.
ואכן, היציאה של משה ואלעזר והנשיאים לקראת גיבורי המלחמה עשתה רושם כביר ומתאים על כל הרואים והשומעים על מעשה המנצחים הללו ששלטו בנפשם ולא לקחו מן השלל שלא ברשות. ההתפעלות וההתרשמות נבעה מן העובדה שאלה הגיבורים לא איבדו את עשתונותיהם, לא יצאו מגדר שיקול הדעת המוסרי אפילו בשעת שכרון הנצחון, לא התיימרו לומר שהכל נעשה והושג בזכותם דווקא, וממילא יש להם את הרשות והכח להורות היתר לעצמם כאוות נפשם, הכרה כזו מן הראוי תפורסם, תועמד לדוגמא לדורי דורות ואשרי העם שה' אלהיו. לא אשרי העם שצה"ל לו ואין אלקים בקרבו. צריך להפסיק עם הכוחי ועוצם ידי בכל חיינו ובפרט בחיי האומה כי זו מכשלה גדולה וסיבה לאי הצלחה ולההיפך מן הישועה. את זה צריך להחדיר לכל ארחותינו וזה אחד מעשר זכירות שחייב כל אדם לזכור בכל יום, ולא לשכוח. שלא לעבור על כוחי ועוצם ידי אלא לזכור כי ה' הוא הנותן לך כח לעשות חיל. התרגום אומר, יהב לך עצה למקני נכסין, גם אדם שהוא סוחר גדול ומצליחין ועשיר, צריך לדעת דבר אחד, שהכל זה עצה מן הקב"ה לקנות נכסים, הוא יכול לתת לך עצה שתרויח בה, הוא יכול לתת לך עצה שתפסיד בה. כמו בבורסה, אתה לא קובע מה יהיה בבורסה, או שכיוונת או שלא כיוונת, אבל מי נותן בלבך לשים היום או שם, או מי נתן בליבו של הברוקר שלך לשים פה או שם, ומי נתן לך את הרעיון, מאיפה בא לך פתאום רעיון לראש, מאיפה נחת הרעיון? ווי, יש לי רעיון, אה, עצור עצור, מאיפה זה בא? מאיפה זה בא? זה היה קודם? לא היה, יצרת אותו? לא, פתאום הוא בא, מאיפה הוא בא? ה' נותן לך עצה או לטובה או לא, תלוי לפי זכויותיך, ככל שתרבה בזכויות תקבל עצות טובות, לא תרבה בזכויות לא תקבל עצות טובות, הפוכות תקבל.
אז למדנו יסוד גדול, להתרחק מכוחי ועוצם ידי, ולא להרגיש בעלות על שום דבר, כי אנחנו גרים בעולם הזה, וכל מה שאנחנו מקבלים ויש לנו זה חסד הבורא עלינו. לראות אנחנו רואים בחסד, אף אחד לא חייב לתת לנו לראות, לשמוע אנחנו שומעים בחסד, אף אחד לא חייב לנו שאנחנו נשמע, וכן על כל אבר ואבר אף אחד לא חייב לנו כלום. אז צריך רק להודות ולהלל ולשבח לה' כל הזמן ולזכור ששום דבר בעולם, שום דבר, אפילו הרמת כוס זה לא כוחי ועוצם ידי, וודאי שלא הרמת משקולות, כי אם ה' מחליט ברגע יש לאדם קריש דם במח והוא הופך להיות משותק, בין רגע, ואם הוא מחליט זה דום לב ונגמר. אז ז"א אין לנו שום דבר מכוחנו, הכל זה חסד הבורא יתברך שאנחנו בכלל חיים, ועוד חסד שאנחנו בכלל יכולים להכיר ולהבין שיש מי שנותן לנו. אומלל מי שלא מבין את זה, ולא רק אומלל אלא יתאמלל גם.
למי שיש שאלות בבקשה. כן. תמיד, תמיד בכרמיאל לוקח זמן עד ששואלים שאלה ראשונה, כן, תן לבחור פה.

ש. ערב טוב לרב אמנון יצחק

הרב: גם לך

ש. יש לי שאלה קשה קלה, אני חושב עליה הרבה זמן כי אני רואה את התכניות שלך באתר של האינטרנט וזה חורה לי מאד ואני רוצה לדעת את זה, אתה משיח בן דוד?

הרב: חס ושלום.

ש. אז איך כל מה שקורה סביבנו בעולם הזה ה' נותן לך את כל הכוחות האלה, לתת לעם ישראל או לעולם כולו להבין את הנושא של העם היהודי הזה, שהוא לא מבין בעצמו מה קורה סביבו?

הרב: בשביל זה לא צריך להיות משיח, אפשר להיות יהודי טוב שלומד תורה ומקיים אותה ומעביר אותה לאחרים.

ש. ואיך הוא משפר את מצבו עקב זה, איך הוא דואג שהוא ישתפר

הרב: מי האדם? ע"י לימוד מוסר תדיר ותורה. אבל בעיקר הרבה מוסר, אם לומדים הרבה מוסר, כמו שלמדנו עכשיו את השיעור הזה וכמו כל השיעורים שאתה שומע, מזה נבנה האדם השלם, בלי ללמוד מוסר כמעט ואין סיכוי שבן אדם יגיע לשלמות. רק אחד כמו החזון איש או כאלה שמהגמרא עצמה, בלי ללמוד, לא שהוא לא למד מוסר כלל, אבל גם מהגמרא עצמה הוא היה יכול כבר להגיע לשלמות, אבל זה רק אנשים מיוחדים רמי המעלה שאת כל חייהם ועיתותיהם נתנו לתורה ותו לא, שום דבר בעולם לא עניין אותם. אנשים כאלה יכולים להיות צדיקי מופת, ויש כאלה בודדים בדור. לכן הקב"ה ראה שצדיקים מועטים, עמד ושתלן בכל דור ודור.

ש. אז יש לי עוד דבר להגיד, היום למדתי בספר שנקרא שבט מוסר אצל הרב ברשן בכרמיאל, הרב רפאל ברשן, והוא הראה לנו גם כן את המהות של כל מהות הענין בחיים האלה זה רק התורה, כי העולם זה עלמא דשקרא, זה לא עולם ש, כמו שעכשיו הסברת, ואנחנו לא מפוקחים להבין את זה, ז"א הקטע של היצר, המשיכה של העולם הזה גורר אותנו סך הכל.

הרב: אנחנו מפוקסים בעצמנו, זאת הבעיה, באגו שלו, באני באני, כל פתיחת משפט זה אני, אני

ש. אבל למה זה לא נותן נגיד אחד כמוני שאני מרגיש שאני מנסה ומשתדל כמו שאמרתי שזה לא טוב לעשות את זה, צריך להיות החלטי

הרב: לכן אמר רבינו יונה

ש. זה סוחף אותי

הרב: בשערי תשובה אמר, שמי שלא מתבונן תמיד ועושה חשבונות, האדם הזה אפילו אם יש לו יראת שמים היא תהיה מלומדה, דהיינו הרגל ותו לא, הוא לא יתעורר אף פעם לניואנסים האלה שדיברתי עליהם, למה? כי שטף הזמן כמו שאתה אומר גורר, ואדם נסחף עם ההמון, וממילא אין לו זמן להתבונן, אבל אם אדם יושב ומתבונן, הנה היה לנו כרגע חצי שעה של התבוננות בנקודה מסוימת, ההתבוננות הזאת, אם תקח אותה ותחליט מהרגע שאתה עובד כל הזמן, שלעולם לא תיפול בהרגשה של כוחי ועוצם ידי, ותמיד תייחס את כל ההצלחות שלך לקב"ה, ואת אי ההצלחות רק לעצמך כי אתה הגורם, אתה מסודר חביבי, אתה ת מיד תרגיש את האלקים לידך, ואז כשלא תצליח חלילה תדע גם מה לתקן.

ש. תודה רבה כבוד הרב.

הרב: כן, שאלה נוספת. אולי תשאל עוד משהו כי פה אין שואלים. יש ב"ה מתנדב.

ש. מדברים הרבה על מעלת התורה, לימוד התורה, דבקות בתורה וכל הנושאים האלה, הענין הוא שרוב הציבור פה זה אנשים עובדים והרבה פעמים עובדים במקומות כאלה שמתעוררות בעיות הלכתיות לא פשוטות, איך מיישמים את כל הדבקות בתורה ויראת שמים לגבי אנשים שלא יכולים לשבת יום שלם ולהית במסגרת של תורה, כי הם בכל מיני מקומות עבודה ולפעמים זה מקומות עבודה לא בדיוק צנועים או לא בדיוק שמנוהלים על ידי אנשים ששומרי תורה ומצוות, לפעמים ההיפך, איך מתמודדים עם הבעיות האלה?

הרב: קודם כל אין איסור לעבוד, גם אין מצוה, אין מצוה לעבוד אבל גם לא אסור לעבוד, וכיון שאדם הולך לעבוד אז כמובן שאסור לו לעבור עבירות על התורה, כי הקב"ה לא מתיר לנו לעבור עבירות, הוא מצוה אותנו לקיים מצוות ולא לעבור עבירות. אם אפשר במקום העבודה לשפר את הדברים ולהתרחק מעבירות - הנה מה טוב, אם לא - פשוט עוזבים את המקום ומחפשים מקום אחר. כי מה יצא, יצא שאדם ירויח את לחמו בעולם הזה ואת שכרו נגיד שלשים שקלים לשעה, ויאבד את עולמו הבא בגין העבירות. אז זה כאילו הוא קנה בכסף את העונש, הוא הרויח את הכסף עם עונש. נגיד, אדם שעובד ואומרים לו שהוא חייב לעבוד בשבת, אז אם בן אדם אומרים לו שהוא חייב לעבוד בשבת, אבל הקב"ה אומר שאסור לעבוד בשבת, "לא תעשה כל מלאכה" , אז מה פירוש חייב, מי חייב אותך? לזון ולפרנס זן הקב"ה ולא מקום העבודה, ז"א בן אדם המזונות והפרנסה שלו יגיעו אליו בכל מצב, גם אם הוא יהיה בבית חולים חולה חצי שנה הוא יאכל וישתה, ולא תהיה לו הכנסה כי הוא לא עובד, וגם אם הוא יהיה שנתיים בבית חולים אז הוא יאכל וישתה, וגם למשפחה לא יחסר, ז"א זה עובדות שאנחנו רואים, יכול להיות שיהיה לחץ, יהיה דוחק, דברים כאלה, אבל זה לא בגלל הסיטואציה שהוא נמצא בה אלא זה בגלל זכויות או חובות שיש לו כלפי הבורא. עכשיו, יש דברים שמחייבים שיחללו שבת, כגון סכנת נפשות, הצלה, רפואה, דברים כאלה שמחייבים, ואפילו צדיקים צריכים לעשות חילול שבת בשביל זה. אבל במקום שלא - אסור בשום אופן. אז לכן אין שום הצדקה שאדם יעבוד בעבודה שיש בה עבירות, ואם הוא ישאל פוסק אמיתי, לא כמו שהיום לצערנו הרב כל אחד חושב שהוא פוסק, כל רב שכונה פוסק, אלא פוסק אמיתי, אז יקבל תשובה נחרצת מה עליו לעשות.
חכמים אמרו, מוטב לאדם להקרא שוטה כל ימיו ואל יחטא אפילו שעה אחת לפני המקום. שיקראו לו שוטה, טיפש כל ימיו, איפה שהוא הולך יגידו לו שלום טיפש, מה נשמע, כל מקום, עדיף לו ממה שיחטא שעה אחת, רק אחת, כל ימי חייו לפני הקב"ה. אז חייב אדם להחליט, הוא בצד של הקב"ה או בצד של העבריינים. עבריינים זה לא רק עולם תחתון, יש עולם תחתון גם לכאלה שהם לא עבריינים, וזה עולם מאד נמוך למטה. הבנתיוך? תהיה בריא.
שאלה נוספת, תן לו לבחור שמה

ש. הלו

הרב: הלו הלו

ש. כבוד הרב, בינתיים עד שירבו השאלות אני מבקש רק דבר אחד, אנחנו גרים ב"ה בארה"ב, ובמיאמי, ופגשנו את הרב פעם אחת שהוא הגיע לשם לפני כחמש שנים, אז היינו חילונים גמורים, וגם הרבה בזכות הרב זכינו להתחיל לחזור בתשובה, זכינו גם להתחתן, ואני מבקש כזה דבר, האמת שאין לי שאלה אבל אני מבקש מהרב אם הוא יכול לברך אותנו בזכות הברכה ובזכות האמן של הקהל שנפקד לזרע בר קיימא לבן זכר בעזרת ה'.

הרב: אתה תהיה מוכן ללמוד שעתיים בתענית דיבור במשך שלשה חדשים רצוף?

ש. אני לומד בישיבה

הרב: מצוין. אז אתה לומד כמה שעות

ש. נכון

הרב: אז שעתיים מתוכם יהיו רצופות בתענית דיבור בלי לדבר דבר חולין כלום, רק תורה, רצופות שלשה חדשים רצוף כולל שבת וחגים. יום זה מהבוקר עד שהולכים לישון.

ש. עד שאני חוזר לישיבה או מרגע שאני

הרב: מהבוקר שאתה קם

ש. ממחר?

הרב: כן, מהבוקר שאתה קם עד שאתה הולך לישון זה יום, כל יום, שעתיים לא חייבות להיות תמיד אותן שעתיים, אבל הן צריכות להיות רצופות ובתענית דיבור, בין אם זה בישיבה בין אם זה בבית בין עם זה בחברותא, לא משנה. זה אחד, אשתך תלמד חצי שעה ספר שערי תשובה של רבינו יונה כל יום חצי שעה שלשה חדשים רצוף כולל שבת וחגים.

ש. מקבלים בלי נדר

הרב: שמכם?

ש. שמי עידו בן מירה ואשתי גלית חיה בת עדנה

הרב: ה' יזכה אתכם לזרע חי וקיים מהרה.

ש. אמן. תודה כבוד הרב.

הרב: כן, שאלה נוספת. מה קורה פה? שאלה נוספת, יש עוד מי? הילד הקטן הנחמד, כן, תן לו.

ש. אם הרב יכול לברך את סבתא שלי

הרב: היא שומרת תורה ומצוות הסבתא?

ש. כן

הרב: יופי מה שמה?

ש. מרגלית בת שמחה דמתי

הרב: תזכה לרפואה שלמה בריאות והצלחה. מי עוד? אין? הנשים לא רוצות לשאול? איפה, הנה שם היא מצביעה.

ש. שלום כבוד הרב, אני עוסקת קצת בקירוב, והיום דיברת על נושא של אהבה וקירוב, אז אני רוצה שתברך אותי שאני אזכה לקרב את בנות ישראל באמת מתוך יראת שמים טהורה, ושבאמת אני אדע מה לענות כשצריך, אני זוכרת שפעם אמרת שלפני שהגעת להרצאות אז ביקשת מהקב"ה שיזכה אותך באמת לדעת מה לענות, והיה באמת סיעתא דשמיא בנושא, אז אני מבקשת שבאמת תברך אותי שאני אצליח במשימה הגדולה הזאת, ושאני אצליח באמת לקרב את בנות ישראל בטהרה ובקדושה, ושלא יהיה לי גאוה חס ושלום בנושא, וזה דבר שהוא מאד חשוב

הרב: ה' יצליחך במעשי ידייך לקרב את ליבם של ישראל לאביהם שבשמים.

ש. אמן, ואם אפשר שתברך אותנו בזרע קודש

הרב: יש לכם כבר או עוד לא?

ש. יש לנו שניים ברוך ה'

הרב: וכמה זמן עבר?

ש. חמש וחצי שנים

הרב: הבנתי. ותהיו מוכנים לעשות בדיוק מה שאני אמרתי לבחור פה?

ש. בעלי עדיין לא כל כך בתשובה

הרב: אייי,

ש. אל תתקשר אליו.

הרב: טוב,

ש. כבר כמה פעמים ברכתי אותו בהרצאות שלך ו

הרב: לא עובד עליו

ש. עשיתי הכל אתה יודע כבוד הרב,

הרב: מה השם שלו?

ש. ליאור בן רחל

הרב: תצעקו חזק,

ש. רגע, רגע, צריך להגיד את האמא או האבא, אולי צריך לשנות פעם את האבא

הרב: ליאור בן רחל ה' יהפוך את לבבו לטובה לחזור בתשובה שלמה מהרה.

ש. אמן.

הרב: ותזכו לזרע חי וקיים בן צדיק.

ש. אוי אמן.

הרב: כן, שאלה נוספת. אבל לקיים מה שאמרתי אותו דבר. שאלה נוספת, ג'מבורי בורנטו, אין? טוב אז אני רוצה להגיד לכם שאנחנו נמצאים בשלבים אחרונים של בניית בית הכנסת הראשון של קהילות פז שה' זיכני להתחיל לפני שלשה חדשים, וזה שיא במהירות, 320 מטר של בית הכנסת בית מקדש מעט בבני ברק, בס"ד עם מתנדבים 24 שעות, רק בהתנדבות, ורק יהודים ובלי גזל של מסמר, זה משהו שעוד לא נעשה אני חושב, שנבנה בצורה הזאת, אתם יודעים, כשמשה רבינו בנה באופן הזה שאני משתדל להעתיק אותו אז המשכן נשאר קיים לעולם, ושלמה המלך שבנה את בית המקדש המפואר ביותר אבל בנה אותו עם גויים לא החזיק מעמד ונחרב. אז אנחנו משתדלים לעשות את זה על טהרת טהרת הלב, כל נדיב ליבו, כל מי שרוצה לנדב את ליבו את כוחו את אונו את הונו מוזמן להיות שותף בבית מקדש מעט זה. אז מי שרוצה לרכוש מטר רבוע בבית הכנסת, ועכשיו יש לנו תכנית להרחיב לעוד חדרי אירוח שיהיו שמה כי אנשים רוצים לבוא לשבתות ולהיות איתנו ביחד, אז מי שרוצה לזכות ולרכוש מטר רבוע יכול לרכוש מניית זכות של התפילות והשיעורים שנערכים בבית הכנסת בכל יום, גם בשידור ישיר לכל העולם, במניה של ארבעת אלפים שקלים בלבד. וגם מי שרוצה דרך האינטרנט עכשיו לצלצל, יכול לצלצל לטלפונים שיוצגו עכשיו על המסך, 050-5256070, 050-5256070, 050-6500666. אפשר לצלצל להעביר כרטיס אשראי, יחייבו יעבירו לי ואני אברך.
כן, עוד שאלה אם יש בבקשה. עוד שאלה בבקשה. למי? תעשה אותו דבר מה שאמרתי, אתה ואשתך בסדר? מה השמות שלכם?

ש. יפה ועינב בת רוזי

הרב: ה' יזכה אתכם לזרע חי וקיים מהרה.

ש. אמן.

הרב: עוד מישהו? יש מישהו שרוצה לזכות במניית זכות? יש עוד מישהו שרוצה מניית זכות? ג'מבורי בורנטו, כן, אשריך ואשרי חלקך, הנה תן לו, מגיע לו מחיאות כפיים, למרות שהוא בכרמיאל עכשיו יש לו נטע בבני ברק, יחביבי. כן, מה השם שלך ושם האמא?

ש. זיו בן עידית

הרב: ה' יזכה אותך לכל טובה וברכה, בריאות והצלחה, פרנסה בשפע רב, עליה רוחנית, אתה צריך זיווג? ה' יזכה אותך לזיווג הגון הראוי לך מהרה השנה. תהיה בריא. יש עוד מי שרוצה לזכות? יש עוד מי שרוצה לזכות במניית זכות? יש עוד מי שרוצה לשאול שאלה? יש מי שרוצה ציצית? אין ציצית, יש מי שרוצה מטפחת? יש. הנה קח תן להם מטפחות. ג'מבורי בורנטו. יש מי שרוצה כיפה? בבקשה. יש מישהו שרוצה עוד משהו? לילה טוב.