מדוע רבקה התערבה בקבלת הברכות ליעקב? | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת שרה בתמר, מנוחתה עדן

ויתן לך האלוהים מטל השמיים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש

חכמים זיכרונם לברכה שואלים על מעשה רבקה

מה ראתה רבקה להתערב

ולמנוע מעשיו לקבל את הברכות

ולצוות את יעקב שהיה איש תם יושב או אלים

להתלבש בבגדי עשיו ולקבל את הברכות מיצחק אביו בעורמה?

מדברי החכמים אנו למדים שרבקה ראתה ברוח הקודש שזהו רצון השם.

ככתוב ההיא כי זקן יצחק ותכהנה עיניו מרעות

ופירש רשי שכהו עיניו של יצחק מרעות

כדי שיטול יעקב את הברכות

וכן מבואר בתרגום יונתן

על הכתוב

ורבקה שומעת

מדבר יצחק אל עשיו בנו

אומר על זה התרגום ורבקה שומעת ברוח קודשה

קדמלל יצחק

עם עשיו בראה

זאת אומרת מן השמיים גילו את אוזנה שיצחק מבקש מעשיו שיביא לו מטעמים כדי לברכו

שני המקורות האלה אומרים

שבעצם נסתמה

יצחק אבינו כדי שיוכל להיכנס יעקב ולא יראה הוא וייטול את הברכות

וגם

שרבקה ברוח הקודש שמעה את כל המתרחש

אם כך

ברצון השם היה שיעקב אבינו יקבל את הברכות ולא עשיו הרשע

מדוע סיבב הקדוש ברוך הוא כך

שיעקב אבינו יקבל את הברכות

דווקא באמצעות רבקה אמו

ולא על ידי יצחק אביו

הרי היה יכול יצחק לבקש מיעקב

שהוא יביא לו צעיד כדי שיברך אותו

זאת אומרת אם השם רוצה

שיעקב יקבל את הברכות למה בדרך עקיפה דרך רבקה שהיא תדע ברוח קודשה וכולי וכולי

ולמה לא עשיו

ולמה לא לברך את חשיו

זאת אומרת ולא לברך את חשיו אלא את יעקב

למה לא פנה ישר הקדוש ברוך הוא

אל יצחק אבינו שיקבל יעקב את הברכות באמצעותו של יצחק ולא דרך רבקה

דרך אגב כתוב באברבנאל

שגם היא ידעה

על פי שם שהיה נביא

שרב יעבוד צעיר

זאת אומרת עשיו יהיה טפל

ליעקב כי הוא רב הבכור

הוא יעבוד צעיר

אז זאת אומרת היא ידעה את זה ויצחק

לא ידעה את הדבר הזה כי היא לא אמרה לו שהיא הולכת לשאול את שם

מכל מקום אז היא ידעה גם באופן הזה שכך צריך להיות

נראה לי ישב את העניין הזה על פי מאמר חכמים זיכרונם לברכה בבבא מציע נט

אמר רבי חלבו

לעולם יהיה אדם זהיר בכבוד אשתו

שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו

שנאמר ולאברהם היטיב בעבורה

הקדוש ברוך הוא היטיב לאברהם בעבור שרה אמנו

ואין הוא דאמר להו רבה לבני מחוזה

ככה אמר רבה לבני מחוזה

הוקירו לנשייכו

כי היכד תתעטרו

כבדו את נשותיכם

כדי שתתעשרו

מבואר מכאן שעיקר הברכה בביתו של אדם בזכות אשתו

כמו שאמר החכם מכל האדם במשליות חכב מצא אישה מצא טוב

ויפק רצון מאדוני

אם כך צריכים אנחנו לתת טעם לדבר וגם להבין מדוע כשאדם מכבד את אשתו

הברכה מצויה בתוך ביתו

והוא זוכה לעשירות

אז נראה לבאר כל זאת על פי מה שנפסק להלכה בשולחן ערוך אבן החזר סימן א' סעיף יג

האיש מצווה

על מצוות פרו ורבו

אבל האישה אינה מצווה על כך

וכפי שמביאה המשנה ביבמות ובית שמאי אומרים

האיש מצווה על פרייה ורבייה אבל לא האישה

תמהים המפרשים

הלוא מצוות פרייה ורבייה מצווה חשובה מאוד

ובה תלוי קיום בניין עם ישראל לכל הדורות

ולא לחינם קבעה תורה מצווה זו כמצווה ראשונה מכל תרייג מצוות

איך ייתכן שדווקא מצווה זו מצווים אנשים ולא נשים

וגם איך אפשר לקיים את המצווה בלי אין נשים

ויש לומר כאן רעיון נכבד

על פי מה ששנינו במשנה

האישה מתקדשת בה ובשלוחה

אישה יכולה להתקדש ולהתחתן בעצמה או על ידי שליח

אמר רבי יוסף מצווה באה

יותר מבשלוחה

מצווה שהאישה תתקדש בעצמה יותר מאשר על ידי שליח

הנה רואים את דברי רבי יוסף

שלאישה יש מצווה קשורה בפרייה ורבייה

כאשר היא מקבלת את הקידושין בעצמה ולא על ידי שליח

אז יש לה מצווה שקשורה בפרייה ורבייה למה? כי מטרת הנישואין

זה פרייה ורבייה

מקשה על כך הרן

ואומר כיוון שהלכה היא שהאיש מצווה על פרייה ורבייה ולא האישה

איך שאיך לומר על האישה שיש לה מצווה

כאשר היא מתקדשת בעצמה

הרי אם האישה לא נצטוותה

במצוות פרייה ורבייה אז גם אין לה מצווה

מצווה זה מלשון ציווי

אז תרצו הראשונים את קושיית הרן

ואמרו הן אמת

שהאישה אינה מצווה על מצוות פרו ורבו

אבל למרות זאת יש לה שכר בקיום מצווה זו

כאדם שאינו מצווה ועושה

לא מצווה שהיא מצווה מפי השם לעשותה

אלא כמי שאינו מצווה ועושה ויש על זה שכר

נמצאנו למדים מכאן יסוד גדול

האיש מקיים מצוות פרו ורבו בגדר מצווה ועושה

האישם קיימת מצוות פרו ורבו בגדר אדם שאינו מצווה ועושה

ובעניין הזה אמרו בגמרא בקידושין למד האלף

אמר רבי חנינא

גדול מצווה ועושה

ממי שאינו מצווה ועושה

השכר

של מי שהוא מצווה ועושה גדול

ממי שאינו מצווה ועושה

וצריכים להבין

מדוע זה כך.

לכאורה נראה הדבר להפך.

דווקא זה שעושה את רצון אדונו בלי שנצטווה על כך, השכר צריך להיות יותר גדול.

מתנדב, עושה בהתנדבות, בלי להיות מצווה.

כתבו התוספות שם שהטעם גדול,

מצווה ועושה בגלל שיצרו תוקף אותו לא

לקיים את המצווה.

כל מצווה יצר הרע רוצה למנוע,

שאדם יעבר על מצוות הבורא.

זה התפקיד של השטן.

אבל כשאינו מצווה ועושה,

היצר הרע לא מפריע לו בכלל.

לכן גדול שכרו של המצווה ועושה,

כיוון שהוא צריך להתגבר על יצרו.

אז השכר מגיע יותר ממי שהיה לו קושי והתגבר עליו בשביל לקיים את רצון הבורא.

מגיע לו שכר יותר ממי שלא היה לו קושי, כמו שאנחנו אומרים,

כפום צער רע,

אגרא.

והנה לפי זה,

באמת גדול,

שכרו של המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה.

אבל אחרי שאדם זוכה לקיים את מצוות השם

בבחינת מצווה ועושה,

ודאי

שיש גם עניין גדול

לעבוד את השם בבחינת אינו מצווה ועושה.

שלא נחשוב, אה, זה לא מצווה אז אני לא עושה. זה לא מצווה אז אני לא עושה.

יש עניין גם להיות

אינו מצווה ועושה.

וכל העבודה הזאת של אינו מצווה ועושה נכללת במצוות קדושים תהיו.

יש מצווה בתורה שקוראים לה קדושים תהיו,

ומהי המצווה הזו? קדש עצמך במותר לך.

קדושים תהיו זה פרושים תהיו.

קדש עצמך במותר לך, יש דברים שמותר לך,

ואתה צריך לפרוש מהם.

לא אומרים לך כמה תפרוש.

לא מחייבים אותך לפרוש.

אומרים לך, קדש עצמך במותר לך. זה בבחינת אינו מצווה ועושה.

לדוגמה, התורה לא אמרה כמה פעמים יהיה אדם עם אשתו,

אז אומרים לך, קדש עצמך במותר לך,

שלא תהיה קטרנגול כל יום בצע.

אומרים

שמותר לאכול בשר.

בכל אהבת נפשך תאכל בשר.

אז זה לא אומר שכל יום אתה תאכל בשר.

קדש עצמך במותר לך.

אז אתה לא מצווה לא לאכול,

מותר לאכול.

אבל אומרים לך אפילו שזה, אינך מצווה, תפרוש.

ואתה נקרא בגדר אינו מצווה ועושה.

אז רואים שהתורה רוצה גם, לא רק מצוות שאתה מצווה,

גם שלא מצווה, תעשה.

עכשיו נראה כמה עמקו מחשבות השם יתברך.

והוא סיבב כך

האיש מקיים מצוות פרו ורבו בבחינת מצווה ועושה.

האישה מקיימת מצווה זו בבחינת אינה מצווה ועושה.

ולמה?

כדי שבצאצאים שייוולדו להם

על ידי מצוות פרו ורבו יהיו שתי התכונות האלו.

מהאב

הם ירשו את התכונה לקיים מצוות השם מצווה ועושה,

מהאימא הם ירשו את התכונה לקיים מצוות בבחינת אינו מצווה ועושה.

ואז הם ישרישו בילדים

את שתי הבחינות שהקדוש ברוך הוא רוצה בעצם בכל אחד מאיתנו.

עכשיו, שנינו בגמרא בקידושין לט

שכר מצווה בהיה עלמא ליקא

אין שכר על מצוות בעולם הזה.

וכתבו המפרשים

על מה מדובר,

רק מצוות שהתחייב בהן האדם אין שכר בעולם הזה.

בבחינת מצווה ועושה. על זה לא מקבלים שכר בעולם הזה.

אבל על מצוות שהוא לא נצטווה עליהן,

או על חומרות,

או על הידורים

שאינו חייב,

יש שכר בעולם הזה.

וכפי שכתב בני ישכר,

כתב הרב הגדול אחידה,

זיכרונו לחיה עולם הבא,

שכר מצווה בהיה עלמא ליקא.

אבל התוספת

בדקדוקי המצווה שהאדם מוסיף בכל מצווה,

וגם מה שלא נצטווה על פי הדין,

נהנה משכרם גם בעולם הזה.

לא רק בעולם הבא, גם בעולם הזה.

ועכשיו,

יומתק לנו להבין את הטעם

למה אין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם,

אלא בשביל אשתו.

שכן היות שהאישה

אינה מצווה על מצוות פרייה ורבייה,

ובכל זאת, אם קיימת מצווה זו,

ולא עוד,

אלא שמקיימת מצווה זו למרות הייסורים שיש לה בהיריון,

ואז סכנות,

ככתוב בעצב תלדי בנים,

אכן מגיע לה שכר גדול על המצווה הזו בעולם הזה.

ועל כן כל הברכה שיש בביתו של האדם,

זה בשביל אשתו.

למה?

הוא מקיים את המצווה, לא מגיע לו שכר בעולם הזה.

אז מאיפה יש לך ברכה בבית?

בזכות האישה שהיא אינה מצווה ועושה

ויולידה ילדים?

אז מגיע לה שכר בעולם הזה, מי נהנה מזה אתה?

וזה מה שאמר רבה לבני מחוזה,

הוקירו לנשייכו,

כי היכד תתעטרו,

כבדו את נשותיכם

כדי שתתעשרו,

כי לכאורה עלול אדם לזלזל בכבוד אשתו,

כשהוא חושב, מכיוון שנשים פטורות מעסק התורה ומכל המצוות

שהזמן גרמן,

אם כן אין לאישה כל כך חשיבות,

הוא יזלזל באשתו,

אתם פטרו אתכם מהכל,

שלא עשני אישה.

מבסוט.

אבל מזהיר רבה,

הוקירו לנשייכו, תכבדו אותם שהן קיימות מצווה גדולה של פרייה וריבייה, למרות שלא נצטוו עם כל הסכנות והייסורים,

וממילא תזכו לעשירות,

שכן על מצוות כאלה זוכה אדם לשכר

גם בעולם הזה.

מעתה.

זאת אומרת, אבל איך זה גורם שהוא יתעשר?

הרי כתוב שאם הוא מצער את האישה הונאתה קרובה

ואז זה מביא לידי עניות,

אז אפילו שהיא צריכה להכניס לו עשירות הביתה בזכות שהיא לא מצווה ועושה,

אבל אם אתה מזלזל בה והיא נפגעת,

אז ממילא אתה גורם שלא תבוא הברכה אליך הביתה, אז תכבד את האישה על הדבר הזה,

ממילא תזכה לעשירות.

ומעתה יבוא הכל על מקומו בשלום.

רבקה

שמעה את יצחק מצווה עשיו להביא לו מטעמים

כדי שבזכות המצווה יחולו עליו

ברכות העולם הזה.

הבינה שעשיו אינו יכול לקבל שכר בעולם הזה בזכות כיבוד אב.

למה? כלל בידינו.

שכר מצווה הבא יהיה עלמא ליכא.

לא נותנים לאדם שכר על זה בעולם הזה.

ולכן למדה רבקה מכאן

שרצון השם הוא שיבוא יעקב

והוא יביא מטעמים ליצחק בלי שנצטווה על כך

כדי לקיים מצוות כיבוד אב,

אבל כאינו מצווה ועושה.

על ידי זה יזכה לברכות של העולם הזה,

כמו שלמדנו.

מצוות שהאדם עושה בבחינת אינו מצווה ועושה מקבל שכר גם בעולם הזה.

אז לכן היא פעלה כדי שיעקב יבוא ויקבל

את השכר בעולם הזה.

ומאחר ועיקר הכוח

שמקבלים הבנים

לעבוד את השם

בבחינת אינו מצווה ועושה הוא בזכות האישה.

אמרנו מאיפה הבנים מקבלים? מושרש בהם.

העניין שיעשו גם מצוות של אינו מצווה ועושה זה מהאימא.

כיוון שהיא לא מצווה בפריה ורבייה ובכל אופן היא עושה,

אז היא מביאה בבן, בצאצא,

היא מביאה לו את הכוח הזה להיות בבחינת אינו מצווה ועושה.

והאבא נותן לו את הכוח של מצווה ועושה.

אז מאחר וזה כך

סיבב הקדוש ברוך הוא כך שדווקא על ידי רבקה אימנו

יקבל יעקב את הברכות

ועל ידי התקיימו דברי חכמים זיכרונן ברכה שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם

אלא בשביל אשתו.

אז זאת אומרת, בזה היה כל המהלך

כדי שאנחנו נדע שכוח כל המצוות של אינו מצווה ועושה בא מכוח האימא

ורואים את זה אצל רבקה אימנו שמן השמיים סיבבו

שהברכות יגיעו ליעקב אבינו דרך האימא דווקא שהיא נוטעת בו את האינו מצווה ועושה

וגם ציוותה אותו לעשות בבחינת אינו מצווה ועושה.

אפילו שאביך לא ציווה אותך, ציווה את עשיו,

אתה תעשה את זה בבחינת זה וכך תטול את הברכות

וזה הברכה שנותנת האישה בעולם וכו'.

יש אבל כן מצווה לאישה להרות,

זה מצווה אחרת שנקרא לא לתוהו ורעה אלא לשבת יצרה.

זאת אומרת יש מצווה ליישב את העולם,

שהעולם לא יהיה שומם, הקדוש ברוך הוא לא ברא את העולם לתוהו ובזה חייבת האישה.

אבל לא בפרו ורבו,

בפרו ורבו יש מנדעמר שצריך בן ובת

ואם חסר לו אחד מהם נגיד נפטר, אחד מהם הוא צריך להמשיך עד שיהיה לו תמיד בן ובת.

יש מנדעמר שני בנים ושתי בנות.

זה פרו ורבו.

לשבת יצרה זה גם אם היא קיימה את זה פעם אחת.

אבל מצוות פרו ורבו היא לא חייבת.

יש גם מצווה גדולה

שאישה הורה ומביאה כמה שיותר ילדים.

למה? יש אוצר של הנשמות למעלה שכתוב שאין בן דוד בא עד שיאכלו כל הנשמות מן הגוף.

יש שם אוצר שנקרא גוף

וכל הנשמות נמצאות שם שעתידות לרדת ועד שלא ירדו כולם לא יכול לבוא מלך המשיח.

אז כל אישה שמביאה יותר ילדים היא מקרבת את הגאולה

והזכות שלה גדולה מאוד.