הודיעו בעמים עלילותיו | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אמרתי, הכותרת של פרשת השבוע, של הדרשה של פרשת השבוע,

היא הודו לה' קראו בשמו,

הודיעו בעמים עלילותיו.

כמו שכתוב בספר ירמיה,

גדול העצה ורב העליליה אשר עיני פקוחות על כל דרכי בני אדם,

לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו.

כתוב שם שהקדוש ברוך הוא

גדול העצה ורב העליליה.

הוא מנהל את העולם עם הרבה חוכמה ורב הרבה,

כמו שאנחנו רואים בפרשת השבוע,

שאיך התגלגלה ירידת אבותינו למצרים.

זה היום מכוון.

וישלחהו מעמק חברון.

אומר רשי קושיה, וכי חברון הייתה בעמק?

מה זה עמק?

זה בנהרים,

נמוך.

הרי חברון הייתה בהר.

שנאמר, ויעלו בנגב ויבואו עד חברון.

זה היה עלייה הכול.

אז חברון הייתה הר, מה הוא אומר?

וישלחהו מעמק חברון.

אומר רשי, מעצה עמוקה

של מי שיושב, שוכן בחברון.

אברהם אבינו טמון במערת המכפלה בחברון.

אז מאותה

מה שהגזרת ברית בין הבתרים שגזר הקדוש ברוך הוא על אברהם אבינו,

כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם,

ועבדום ועינות. אבל עכשיו מאותה הגזרה לכן הוא שלח אותו. לא שהוא כיוון,

יעקב אבינו לא כיוון עכשיו

לקיים את הגזרה, הוא עוד לא יודע מזה.

אבל כושבריך הוא שלח אותו,

היה מנהל אותו,

תשלח את יוסף,

ויוסף

ידע שאחיו שונאים אותו,

אבל הוא היה מוכן ללכת

בשביל מסדר כיבוד אביהם. האבא ביקש, הוא הולך.

זה רשי גם כן בעומש.

והוא הולך,

ותראו באמת,

והוא הולך,

ואתם יודעים כל הגלגול שהם מכרו אותו, ואחרי כן יוסף מלאך,

כמו שהתנבא בחלומות,

החלומות הראשונים של האלומות,

והחלום השני, הנה השמש והירח,

ואחד עשר כוכבים שתוהבים לי, שזה היה מכוון לאחים,

זה לא חלם.

ואיך הוא חולם?

זה נבואה מהקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא נתן לו נבואה בחלומות האלה,

כדי שישנאו אותו אחיו,

וכדי שימכרו אותו,

וגם כדי שבאמת יהיה מלך.

הוא,

הקדוש ברוך הוא רצה שיהיה,

שיהיה יכול לפרנס את יעקב ואת בניו, כל המשפחה,

וככה הוא יגרום

החלום היה אמת.

ואביו שמר את הדבר, אביו חיכה מתי יתקיים,

והנה בסוף זה יתקיים, שהוא נהיה מושל במצרים,

ואיכיו משתחווים לו.

ואביו שמר את הדבר,

אף על פי שיעקב השתדל שלא ישנאו אותו אחיו יותר מדי,

אז הוא אמר לו, מה אתה אומר?

האם נבוא אני ואימך?

כמו שאימך כבר מתה, היא לא יכולה לבוא להשתחוות לך.

אז אתה רואה שהחלום הזה הוא דברים בטלים.

אז גם האם אני אבוא ואימך ואחיך, כמו שאימך לא יכולה לבוא, גם אנחנו לא נבוא.

זה הכול דברים בטלים. הוא ביטל את החלום

כדי שהאחיו לא ישנאו אותו כל כך

שהוא רוצה למלוך.

אבל זה ידע יעקב אבינו, זה נבואה מאת השם.

הרי תראו, אחרי כן,

כשהם

רצו להרוג אותו,

לכו ונהרגנו,

ונראה מה יהיו חלומותיו.

כלומר, מי אומר ונראה מה יהיו חלומותיו? בטח, אם יהרגו אותו הוא כבר לא יהיה מלך עליהם.

אז מי אומר ונראה מה יהיו חמותיו?

זה מובן שאם יהרגו אותו כבר לא יהיו חלומות דברים בטלים.

זה אמר,

בת קול אמרה.

אתם חושבים שאתם תצליחו למנוע קיום החלומות?

לא,

אתה תראה ונראה מה יהיו חלומותיו.

עם המכירה שלהם,

הם בעצמם גרמו שהוא ימלוך.

זה נראה עוד מעט.

על כל פנים כתוב בחז״ל ככה

ראוי היה יעקב אבינו לירד בסרשראות של ברזל.

הרי מה הבעיה להוריד את משפחת יעקב אבינו וכל בניו ובנותיו

ונכדיו יכלו להוריד אותם?

אם היה בא גדוד אחד ממצרים,

גדוד של הצבא,

והיה בא לחברון

וכובש את משפחת יעקב אבינו

ועוקד אותם באזיקים,

שרשראות של ברזל,

ומוריד אותם

למצרים. זה לא היה יכול להיות.

ככה הייתה מתקיימת הגזירה בפשטות.

הקב'-ברוך-הוא אמר כי היגר יהיה זרעכם

בארץ עולהם,

יכל הקב'-ברוך-הוא לקיים את זה בקלות.

יביא גדוד ממצרים שיכבוש, יביא אותו לחברון,

ויילחם ויכבוש את בני יעקב.

אולי תגיד בני יעקב גיבורים.

אז יביא גדוד גדול עם נשק,

ובהפתעה אפשר היה לכבוש אותם ולקשור אותם

באזיקים וירדו בעל כורחם למצרים.

אבל אמר הקב'-ברוך-הוא, יעקב, בני בכורי,

אני אוריד אותו בביזיון?

אלא, אמר, אני אעשה עלילה,

זה עלילותיו של הקב'-ברוך-הוא,

לעשות שיוסף

ירד למצרים.

יוסף, שהוא הבן האהוב ביותר אצל יעקב,

ירד למצרים,

והוא ימלוך, ויהיה שנות רעב.

כל זה,

העלילות של הקב'-ברוך-הוא, כדי שהם ירדו לשמור אוכל,

וככה יגרום שיעקב אבינו ירד לראות את בנו,

שהוא לא יכול לבוא,

הוא מלך שמע,

הוא לא יכול לעזוב את הכול,

אז

יעקב ירד לראות אותו.

ירד, אה,

ילך ויראנו בטרם אמות, הוא אמר.

ודאי.

אז ככה, משל למה הדבר דומה?

לפרה שהרגישה שהולכת, שמוליכים אותה לבית-מטווחיים,

מוליכים אותה למקולין, זה בית-מטווחיים.

היא הרגישה

שהולכת לבית-המטווחיים. נדמה לי שהיה פעם פה,

הרי בית-המטווחיים זה על יד בית-הקברות של זכרו מאיר,

מאחורי בית-הקברות של זכרו מאיר,

קצת אחרי,

לפני עמידר.

ושם נדמה לי שפעם

פרה אחת

הגיעה לרחוב נחמיה ולא רוצה להמשיך,

לא רוצה לזוז.

כך לסון המדרש.

היא הרגישה שמוליכים אותה לבית-המטווחיים, אז היא עמדה, לא רוצה לזוז.

מה עשו הקצבים, בעלי הפרה, שהם רצו לשחוט אותה?

מה עשו? הביאו את העגל שלה

והתחילו להנהיג אותו לפניה,

ובעל כורחה היא ראתה את העגל שלה, היא הלכה אחריו.

בעל כורחה, שלא לטובתה,

אפילו שלא טוב בשבילה,

אבל היא הלכה בעל כורחה.

כך, מה עשה קצבחו?

להוריד את יעקב למצרים, ארץ הטומאה,

טומאת עבודה זרה וטומאת האריות שלהם, היו שטופי זימה.

הוא לא היה רוצה, יעקב אבינו, לרדת.

אבל בעל כורחו

לקיים את הגזרה של בריתן הבתרים.

בעל כורחו,

על-ידי שהוא הוריד את

יוסף,

ויוסף נהיה מלך ושולט, והוא יכול לפרנס אותם

בצורה מעולה עוד חמש שנים רעב,

ואז הוא ירד למצרים.

תדעו, החלומות הראשונים התקיימו.

הם באו כולם והשתחוו לו.

ראו שהתקיימו, זה לא,

והאביו שמר את הדבר.

וכל הרעב הזה,

לכאורה, איך זה הקדוש ברוך הוא מביא רעב כזה,

שבע שנים רעב,

אין בהיסטוריה,

לא ידוע לנו שנות בצורת

כל כך הרבה שנים.

ברוך הוא מרחם על הבריות ורחמיו על כל מעשיו.

לא עושה הקדוש ברוך הוא דברים כאלה קשים.

וכאן הביא

שבע שנות רעב.

הכול בשביל לגרום שהגזרה של ברית ונבטלים, בשביל לגרום שיעקב אבינו ירד למצרים ולשבור אוכל,

כי זה היה בכוח נפש, אין להם אוכל.

היו צריכים לרדת למצרים,

בעל כורחם.

בעל כורחם. ותראו גם עלילות.

הם רצו למכור אותו, וגמרנו, גמרנו עם יוסף.

נשכח ממנו.

אז הבא בת קול יצאה ואמרה, ונראה מה יהיו חלומותיו.

אתם תראו אם יתקיימו לו, אתם תראו שהחלומות,

הנבואה שניבאתי אותו,

תתקיים.

ודווקא עם המכירה שלהם

הוא גרם שימלוך.

על-ידי זה הוא היה בבית-הסוהר, ואחרי כן הוא מלך.

הם גרמו.

זה נקרא עלילות של הקדוש ברוך הוא.

גם אצל,

כשפרעה גזר,

כל הבן הילודה יארווה תשליכוהו.

ככה,

לא יקום מושיע לעם ישראל.

הוא אמר, זה עזר לו?

להפך.

בגלל זה באה הבת שלו ולקחה את התינוק, מוישה,

וקראה לו מוישה, שהיא מסתה אותו מן האיור,

על-שם שהיא מסתה אותו מן האיור,

ומשה הלך

וגדל בבית פרעה, בארבון מלכים,

ולמד גינוני מלכות, איך להיות מושיע ואיך להיות מלך.

לוכד חכמים בעורמם.

עם העורמה שלהם הוא לוכד אותם.

עכשיו, אני אומר לכם,

כל הירידה הזאת של אבותינו למצרים, עם העלילה הזאת,

וקדוש-ברוך-הוא עשה את כל החשבונות.

ותראו, לא סתם, דרך אגב,

דרך אגב,

למשל, דרך אגב,

בזה הוא לא גילה ליעקב אבינו.

לא גילה.

בפשטות הוא לא גילה לו,

כי זה היה גם עונש ליעקב,

שהיה בבית לבן 22 שנה,

אז הוא לא כיבד את אביו בחברון, אביו יצחק אבינו.

היה גר בחברון,

לא כיבד אותו 22 שנה.

אז בגלל זה הוא נענש

שבנו שלא ידע מבנו יוסף

הוא יחשוב שמת.

שלא ידע מבנו יוסף

22 שנה.

רש״י עושה את החשבון.

הרי הוא היה בן 17 כשנמכר

ובן 30 כשעמד לפני פרעה.

אחרי החלומות של פרעה,

יוסף היה בן 30, כי הוא ישר היה בבית-סוהר.

עשר שנים היה בבית-סוהר,

של אשת פוטיפר הכניסה אותו לבית-סוהר.

ועוד שלוש שנים היה בעצם פוטיפר,

אז זה היה 17 ו-13.

17 עד 30 זה עוד 13.

בין 30 הוא עמד לפני פרעה. בין 17 נמכר,

בין 30 הוא עמד.

אז רגע, מ-17 עד שעמד זה היה 13 שנה. אחרי כן

היה שבע שנות הצבא.

הם לא ירדו למצרים כשהיה צבא.

גם בכל המדינות לא היה רעב.

היה נורמלי. זה אני הדגשתי, תשימו לב, בחומש,

שהצבא היה רק במצרים.

הרעב היה בכל הארצות. אחרי זה,

אחרי שבע שנות הצבא שהיו במצרים,

הגיעו שבע שנות רעב בכל העולם.

אבל באותן שנות צבא היה צבא רק במצרים,

ובכל העולם היה נורמל.

הרגילים.

לכן הם התעשרו, המצרים,

שמכרו את הבר לארץ כנען

ולכל ארץ מצרים.

כי לכולם אין.

רק במצרים. היה סבב, הם אגרו.

על-פי הוראת יוסף, הם אגרו.

את הבר, את החיטה ואת זה.

הרעב הזה גם כן, בהיסטוריה אין כזה רעב כל כך ארוך.

הקדוש ברוך הוא רחמו על כל מעשיו.

כמה ימותו מן הרעב הזה של

שבע שנות רעב.

הרבה ימותו מזה.

מרעב.

אז זה הקדוש ברוך הוא לא עושה,

לא רגיל לעשות דברים כאלה.

רק אם יש,

ממש להעניש.

אבל גם כן, לא שבע שנות רעב.

פה היה בשביל,

הכול עשה הקדוש ברוך הוא בשביל להוריד את ישראל.

שיצטרך יעקב אבינו לרדת לשמור בר, וככה

יישארו במצרים,

שיש עוד חמש שנות רעב.

והם ידעו שזו בעיה גדולה.

כמה שעוברות השנים, יותר מתייקר המזון.

אין מזון.

ועכשיו תראו,

הקדוש ברוך הוא רצה להמליך את יוסף.

איך המליך אותו?

הרי אומרים חז'ל, מובא ברשי,

שבנימוסי מצרים לא היה שייך

שמי שהיה עבד ימלוך.

אפילו, לא רק לא להיות מלך,

לא ללבוש בגדי שרים, הוא לא יכול לקבל משרה.

זה אדם בזוי להיות

במשרה כזאת.

יש איזה פסוק על עבד כמשול,

שלושה אלה שנא נפשית, עבד כמשול.

הם לא, לא, היה בנימוסי מצרים כמו שיש היום באמריקה.

יש סנאט, פרלמנט,

והם בנימוסיהם,

מי שהיה עבד לא יכול להיות.

משה לא ילבוש בגדי שרים.

אז איך עושים שיוסף,

ויוסף עוד יותר,

היה גם עברי.

מה זה עברי?

מעבר הנהר, אז מה יש לנו מעבר הנהר?

ומה הוא, הוא לא נולד בעבר הנהר, הוא נולד,

הוא נולד,

הוא כן נולד בעבר הנהר.

אבל מה זה משנה עברי? מה זה משנה?

הפירוש המילה עברי, ככה שמעתי,

מלשון עבר.

עבר היה נכד של שם,

כמו שיש אנטישמים.

מה זה אנטישמים?

נגד

זה רעש של שם.

האנטישמיות,

כי היה שם בנוח,

היה הצדיק והמאמין שבהם יותר מחם, יפת.

ועובדי עבודה זרה שנאו את עבר, את שם.

וזה מה שיש, אנטישמיות.

שונאים יהודים, למה שונאים יהודים? כי הם המחזיקים היום בדת,

באלקות, ואלוקים חיים ומלוךולם. אנחנו מחזיקים בקדוש-ברוך-הוא.

לכן נקראים אנטישמים.

אני, קצת קשה לי, אם כן גם המוסלמים יכולים להיות אנטישמים.

לא להיות אנטישמים, להתנכל להם. גם כן חלק מהם הוא מזרע השם.

הישמעאלים הם מזרע של יעקב, אברהם אבינו.

ואברהם אבינו היה מזרעו של שם,

וגם מזרעו של עבר.

לא יודע אם אברהם אברהם,

אז מה שאומרים עברי הוא מן העברים.

הכוונה מאותם מעבר שהם לא עובדי עבודה זרה,

והיו מפורסמים,

אז המצרים עובדי עבודה זרה.

הייתה שם טומאת עבודה זרה הרבה במצרים.

אז עובדי העבודה זרה

לא סובלים את העברים.

אז זו הייתה עוד נקודה שבנימוסי מצרים,

עברי לא ישלוט.

ועוד דבר אחד,

הוא בעל עבר פלילי.

אדם שהיה בבית-סוהר,

יוסף היה בבית-סוהר עשר שנים,

בגלל שמעל באמון

שרבו נתן לו.

כי הרי היא השמיצה אותו שהוא בא, חס ושלום, לעשות

את העבירה אתה,

והיא לקחה לו את הבגד,

אז הוא ברח.

טוב, אבל זה, והיא תחילה לצעוק, אז הוא ברח והניח את הבגד.

כך היא השמיצה אותו.

אז הוא אדם לא הגון.

אדם לא הגון יהיה משה,

כמו שפה היה שרון,

רוצה להיות ראש ממשלה, אבל שנים עיכבו אותו.

לא יכול היה להיות ראש ממשלה,

כי היה לו עוד קלון.

הניו-יורק טיימס

האשים אותו שהוא התרשל וגרם,

שבלבנון הנוצרים, נדמה לי, או המוסלמים או הנוצרים,

הנוצרים הרגו במוסלמים עיירה שלמה,

והם האשימו אותו שהוא לא יגן עליהם.

אז ככה האשימו אותו, וזה היה אות קלון.

לא יכול להיות ראש ממשלה

עד שהוא עשה משפט נגד

הניו-יורק טיימס

וזוכה בדין

שבאמת הוא לא אשם,

אין מה להאשים אותו, ואז

נהיה ראש ממשלה.

וככה זה היה בימינו.

אז גם במצרים, אם היו להם נימוסים,

לא ישימו, אדם שהיה בבית-סוהר

בעל עבר פלילי,

ישימו אותו מושל,

או עברי, או עבד, זה בזיון

לקחת עבד,

עבד ימשול.

אבל מה עושה הקדוש-ברוך-הוא, שדווקא רוצה שיוסף יהיה ימשול?

מה עושה הקדוש-ברוך-הוא?

תראו העלילות שלו.

הוא יודע את הכול. הוא יודע שהמצרים לא ירצו שהוא ימשול.

מה עושה?

מציגו,

מציג אותו במצרים כמושיע אנושות.

עם הפתרון של החלומות

שפרעה חלם,

שזה מאת ה',

והוא בא ופטר את החלומות

בזמן שכל החכמים של פרעה לא הצליחו לפתור.

ואז הוא ראה שהוא איש

בעל רוח הקודש.

אחרי הראות אותך אלוקים את כל זאת,

הקדוש-ברוך-הוא הראה לך, כך אמר לו פרעה הרשע,

פרעה העובד עבוד הזרע. הוא אמר לו,

אני רואה שאתה אלוקים מראה לך דברים. זה רוח הקודש.

אין נבון וחכם כמוך.

אתה תמשול.

זה, הדבר הזה,

תיאר אותו.

הוא הרי, על-ידי שהוא גילה להם

שיהיו שבע שנות רעב אחרי שבע שנות צבא,

ולכן צריכים להיות חכמים

לאגור את הבר.

ואל תחשבו שקל למצוא בן-אדם שיצליח לאגור כל כך הרבה בר בשביל שבע שנים של רעב.

למה?

הוא אמר לו, אין נבון וחכם כמוך.

למה אין נבון וחכם כמוך?

כי מי זה שיקבל על עצמו את התפקיד הזה,

שאני צריך לאגור בר בשביל שבע שנים?

ראשית, אחרי שיאגור בר בשנה ראשונה או שנייה,

יותר מתי לחיטה במדינה.

מה נעשה בכל כך?

אלא מה? יש חלום של פרעה.

מי אומר שהחלומות הן נכוניות?

שיהיו שני רעב אחרי זה?

הרי חלומות שווה ידברו.

וכי בגלל שפרעה חלם,

כל העולם לא מרגישים שזה אמת.

הם יודעים שזה חלומות.

אפילו אם הוא יקבל את החלום,

אבל הוא לא יוכל, הרי בשביל

לאגור כל כך הרבה בר בשביל לבנות הרבה מחסנים.

ואתם יודעים איך מחסנים,

איך

מאחסנים בר.

אתם לא רואים פה,

בסוקולוב

הייתה תחנת קמח.

אז תחנת קמח היא בלויה,

היא בנויה

בלי,

אטומה לגמרי,

עם בטון או עם בלוקים

הקטנים האלה,

שתהיה אטומה לגמרי,

שלא ייכנסו

זבובים וייטושים, כי הם מרכיבים את החיטה.

אז על זה אוטמים,

ליד טענות קמח.

כל מאגר של חיטה

אטום לגמרי.

וזה הרבה כסף עולה לבנות מעצנים בשביל לאגור הרבה בר,

עד,

הוא לא ידאג כל כך לאגור

לשבע שנים.

ועוד שבע שנים.

יש מספיק.

אמר לו, אין נבון וחכם כמוך.

אתה, שהרגשת את החלום שלי,

אתה כמו המלך עצמו, הוא מרגיש שזה אמת.

כי בשעת החלום הוא

מרגיש, מתרגש מן החלום שזה אמת.

אז גם מי שפטר אותו,

הוא גם כן התרגש מאמיתות החלום.

הוא יכול לארגן את זה,

אפילו שצריך הרבה כסף, לא מכספו,

נכון, מאוצר המדינה, אבל האדם הנורמלי מפחד.

יאשימו אותו שהוא בזבז

מכסף של המדינה בשביל שטויות, בשביל חלומות.

אבל הוא, שידע שהחלום הוא אמת,

את אשר האלוקים עושה, הראה לפרעה,

מה שכבוד הוא רוצה לעשות, הוא הראה לך.

הוא ידע שזה חלום אמיתי,

אז זה הוא יכול לארגן.

אז על כל פנים, עכשיו,

אז מה יוצא,

כשיוסף הציל,

לא רואה את האנושות,

הושיע את האנושות. למה? על-ידי שגילה

שיש שבע שנות רעב אחרי זה,

על-ידי זה הוא אגר

בשבע שנות הסבא המון בר,

וזה מה שהחיה את העולם,

את ארץ כנען

וכל ארץ מצרים.

אז הוא,

אמרתי, דוגמה לזה היה ב-1944,

ב-1944 אנחנו

ב-2019, לא?

כמה אלפיים היום?

ב-2017 או 2018. לפני 80 שנה,

במלחמת העולם השנייה,

ב-1944. היו הרבה מתים בשחפת,

כי לא אכלו טוב,

ומי יודע מה.

בשחפת זו מחלה קטלנית ומתדבקת,

עד שבא רופא אחד

מאנגליה והמציא את הפניצילין.

הפניצילין זה אנטיביוטיקה,

עשויה מעובש של לחם,

מזה הוא עשה חיידקים שתוקפים וככה מקוממים את הגוף

להתגונן נגד החיידק של השחפת.

והוא הציל המון אנשים.

אדם כזה,

נגיד, הוא בא לביקור בישראל,

הוא בא לביקור בקפריסין, בכל מדינה שבעולם,

הוא בא לביקור בשוויץ,

מקבלים אותו בכבוד גדול, כי הוא

הושיע את האנושות.

בפרס נובל,

לא היה אז פרס נובל,

אולי, לא זוכר שהיה,

אבל בשנות ה-50 היה.

לא זוכר מתי זה התחיל, פרס נובל. נובל זה היה גוי עד עשיר,

שהשאיר הרבה כסף ואמר לתת את זה למי

שעשה דבר טוב בשביל האנושות.

אז מי שעושה שלום, מי שעושה,

בקיצור,

אמרו, אם צפון קוריאה

תיכנע לטראמפ, לארצות הברית,

אמרו שצריך לתת

פרס נובל לשלום לטראמפ וגם לאהוב.

טוב, אז

אז אדם כזה שבא

עם כבוד גדול, מקבלים אותו מושיעה של האנושות.

כך הקדוש ברוך הוא עשה,

להציג את יוסף,

להציג אותו בתור מושיען של האנושות.

הוא גילה סוד,

גילה את החלום,

זה סוד שעתיד להיות

רעב נורא וצריך להתכונן.

והוא באמת

היה אלקי, אדם אלקי. פרעה החזיק, אפילו שפרעה היה עובד עבודה זרה,

אבל הוא ראה

אלקות

אצל יוסף.

הוא ראה

שהוא בער רוח הקודש, והוא היה מתבטא לפניו.

הרי מה הוא?

הוא נותן את כל השלטון אחרי זה,

נתן את כל השלטון ליוסף.

נתן לו את הטבעת,

ואתה תרכוב ברכבת המשנה,

ועל פיך אישה כל עמי.

איך נותן בן-אדם, בעל יצר הרעש של שלטון,

נותן את השלטון לאדם אחר?

לא ראינו דבר כזה. זה היה פלא פלאות,

אלא זה גם כן

הבורא ולא מעשה.

אתה רואה מכאן העניין,

מה העלילות של הקדוש-ברוך-הוא,

איך הוא עשה שיוסף התקבל,

אף על-פי שהיה עבד,

אף על-פי שהוא עברי,

אף על-פי שבעל עבר פלילי בבית-הסוהר.

הכול מחוק.

זה מה שתיאר את עצמו.

גם השרון, היו אומרים,

על-ידי שעשה משפט לניו-יורק טיימס,

הוא תיאר את עצמו

שהוא לא אשם והוא נהיה, הוריד את האות קלון ממנו.

נדמה לי שגם,

לא זוכר, לא יודע, אני לא בעניינים,

נדמה לי שאריה דרעי גם כן עשו לו,

גם כן הוא לא יכול לחזור לשררה שלו,

כי הוא היה עליו

חסר של אות קלון שהוא קיבל שוחד או משהו,

עד שעבר את זה, ואז הוא,

היה בבית-הסוהר, אני לא יודע בדיוק.

אבל זה דבר בכל המדינות,

שהפרלימנט לא ייתן

לאדם בעל עבר פלילי למשול.

אבל מה עושה הקדוש-ברוך-הוא על אפם ועל רחמתם?

הוא מציגו כמושיע האנושות.

הנה המציא שלנו,

מושיענו.

מה זה, מה אכפת לי שהוא עברי, מה אכפת לי שהוא עבד?

אבל הוא בן אדם

שזכה לרוח הקודש

ויכל לפתור את החלום של פרעה ולגלות לאנושות את האסון הנורא שעומד להתרחש,

שיהיו שבע שנות רעב.

ואז

תיאר אותו, כמו שאומרים,

תיאר את שמו.

והוא התקבל בהערצה, אוי,

באיזה הערצה בתהלוכה,

שעשו לו תהלוכה, פרעה היה. פרעה היה התבטל לפניו לגמרי,

וקרא לו שם צפנת פענח,

שהוא מגלה צפונות,

הוא מפענח את הצפונות.

הכול, זה שם משונה, צפת פעניה.

אבל הוא עשה את זה כדי לפרסם שהוא איש הלקי.

וככה,

איך קיבלו אותו בנות צעדה על אישור

בפרשת ואיך היא כתובה?

היו בנות באות לראות את היופי שלו.

בן פורט יוסף, בן פורט עלי עין.

אבל איזה הערצה קיבלו אותו.

ובאמת נזכיר פה את מדרש חזל,

שכל מה שבפרשת מקץ

כתוב שהוא אמר,

פרעה אמר לו,

ויצר פרעה את טבעתו מעל ידו ואת נביא יד יוסף.

וילבש אותו רביד הזהב,

וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו.

המלכבה הכי יוקרתית אחרי המלך.

מרכבת המשנה.

ואחרי זה,

ויהיה כתוב בחזל,

תעניה רבן שמעון גמליאל אומר,

יוסף משלו נתנו לו.

כל מה שזכה יוסף

בתהלוכה, במינוי הזה,

מגיע לו,

משלו, לא סתם נתנו לו.

פסל לא נשק בעבירה,

על פיך ישק כל עמי.

צריך לדעת שיש

יצר הרע לנשק.

והוא שלט,

אין דבר כזה, אצלי לא יהיה דבר כזה.

והוא,

אז על פיך יש שקולמי.

צוואר שלו חיבק בעבירה את אשת פוטיפר,

לא התקרב אליה,

ורביד הזהב על צווארו.

הרגליים שלו רצו לדבר העבירה,

והרכב אותו עם הרכבת המשנה שלו.

וככה יש בברייתא.

אמר רבן שמעון גמליאל, טניא אמר רבן שמעון גמליאל.

הרי כתוב שם עוד דבר נפלא.

מוח שלו הרהר בעבירה,

ויקראו לפניו אברך.

גם הכבוד הזה,

שאדם,

מוצאים עליו שם שהוא עילוי,

גויסקופ,

יש לו ראש גדול.

עילוי.

אצל האשכנזים,

זה עילוי.

אומרים עילוי על בחור מופלג וטוהירו,

שערש לו ראש טוב.

אז יוסף

היה עילוי.

ויקראו לפניו אברך אב בחוכמה ורח בשנים.

גם הכבוד הזה שנתנו לו, שיקראו לו עילוי,

זה בכלל שלא ערער בעבירה.

מוח שלו ערער בעבירה,

יקראו לו עילוי.

הוא ראש של עילוי.

העילוי זה דרגה במוח,

בכוח המוח שלו.

אז זה פילי פלאים, שכל דבר בדקדוק הדין,

כל מה שנתנו לו, מגיע לו.

ולא רק בטובות, גם בפורחנות, ודאי.

עצור תאמין פעלו,

כי כל דרכה ומשפט

אל אמונה ואין עוול, צדיק ישרו.

גם בפורענות לא עושה כזו רוח בחינם,

רק כי מגיע.

מה שלא מגיע, הוא לא נותן.

ותראו, יוסף,

יוסף באמת בפרשות השוואה

כתוב בחז״ל, הרי הוא

הביא את דיבתם רעה,

שהם קוראים לאחים עבדים.

אז בשביל זה הוא נאנס לעבד, נמכר יוסף.

אתה אומר שהם קוראים עבדים, אתה תהיה עבד.

ככה כתוב בחז״ל. ועוד,

ועוד, הוא הוציא עליהם שם רע,

שהם

אוכלים מאיבר מן החי.

אתם יודעים מה זה איבר מן החי?

בעוד הבם החיה חותכים,

למשל הוא בא חותך

רגל

לגדלו

וצולע אותו.

ההוא חי והוא

אוכל את האיבר.

לא צריך פצועת אכילה.

אם כשחתכת את האיבר הזה

הוא היה חי,

זה נקרא איבר מן החי.

ואסור לאכול את זה.

מעולם לא ידעתי

טוב מה זה איבר מן החי. סיפר לי אחד,

צרפתי אחד,

שהוא היה הולך

לציד ביער, לצוד צבעים ואלים

ועיינים

ואומר היינו תופסים עיל,

תופסים אותו

או על ידי הכלבים או נותנים לו ברגל.

על כל פנים מאוד חי.

אומר, בעוד הוא חי היו חותכים לו את הכתף

וצולעים אותו.

זה איבר מן החי, ממש איבר מן החי.

צריך להמית את הבהמה ולאכול את הבשר. לא,

אתה לוקח בשר מחי ואוכל. זה איבר מן החי.

איזה היה, איזה צרפתי. הוא היה ככה, בעל תשובה קצת.

אבל הוא סיפר לי שככה הוא עשו,

הוא היה הולך לציד עם הגויים.

חבריו הגויים בצרפת,

לג'אמי,

לג'נס.

איי, איי, איי, איי.

מה שהחברים עושים,

ההתבוללות

מן החברות עם הגויים,

מתחברים עם הגויים מבית ספר,

מכירים גויות, ואיי, איי, עם ישראל מתבולל, מתבולל.

בכלל שלא נבדלים מן הגויים.

צריך להתרחק מהם.

וגם היום עם המכשירים,

המכשירים שיש, זה מאוד מזיק.

הילדים, הנוער, אמרתי כבר פעם שהנוער

מאוד מקולקל.

בכלל המכשירים האיפונים,

ויש עוד, אמרו לי,

מכשירים יותר גרועים.

על כל פנים רואים עלילותיו של הקדוש-ברוך-הוא.

זה מה שאומר הפסק וירמיה.

עיני גדול העצה

ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אודון

לתת לאיש כדרכה וכפרימה לנו.

הקדוש-ברוך-הוא הוא גדול העצה ורב העליליה.

והכול מחושבן.

הכול מחושבן. הנה,

החלום הראשון של יוסף

והשני התקיים אחרי 22 שנה,

כשירדו אבותינו למצרים והשתאבו לו.

הוא מלך והשתאבו לו.

אבל מאז הוא כבר הכין את הרקע,

שראשית היה חלום.

זו הייתה נבואה,

שהוא ימלוך, והם ישתאבו לו.

וזה לטובה, לטובתם גם.

שככה הוא יפרנס אותם

בשנות הרעב.

וכל מה שעשה הקדוש-ברוך-הוא,

כדי שבסוף

יוסף יקבל את העונשים שלו.

הוא קיבל

את העונשים.

מה כתוב שם?

עוד דברים שהוא היה,

הוא היה אומר על האחים,

אז הוא נענש על זה.

והכול בדקדוק הדין, ואנחנו רואים

גם החשבון שהוא לא ידע בכלל,

יעקב אבינו לא ידע.

למה?

כדי שיענש 22 שנה

הפרידה של יוסף.

עד

לכפר אתם רואים איך זה הולך.

אני ראיתי דבר מעניין, תראו.

זה מראה,

אצל כתוב שהקדוש-ברוך-הוא שלח

גם את הצרעה

לכנענים,

לאמורי,

בפרשת חוקהת.

הצרעה,

כשאומר רש״י,

הצרעה הייתה משמה את עיניהם ומסרסת אותם.

שני דברים היו עושים הצרעות.

הם עוקצים,

אז העיניים מתעוורות.

אפילו שלא,

לא יודע, לא היו צריכים דווקא לעקוס בעיניים.

זה היה מעוור.

וגם היה מסרס,

שלא יכולים יותר להוליד.

מסרס אותם.

מה העניין הזה?

רבנו החפשיים, ראיתי, אמר,

אמר, פשוט מאוד,

כי הם הכנענים,

כנעם הוא בנו של חם.

ונוח,

חם חטף שני דברים.

הוא ראה את ערוות אביו

וסירס אותו.

אז מה העונש? מידה כנגד מידה.

גם הם,

שלח להם הכנענים וחוקות את הצרעה,

לעוור אותם,

כמו שהוא ראה את ערוות אביו,

לא ייראה יותר.

וגם לסרס אותם.

אני התפעלתי מאוד מהפשט של העומק.

הפשט זה רק

רבנו החפשיים, שהיה חי

עם דרכיו של הקדוש-ברוך-הוא.

כמו שאמרו במשנה,

במידה שאדם מודד,

כך מודדים לו.

שמשון מרד בעיניו,

לפיכך ניכרו עיניו.

משנה בסוטה, דף ט'.

שמשון

ראה איזה גויה שם מתמנת

ואמר

לאביו

שייקח לו את האישה מתמנת,

כי היא מצאה חן בעינייך.

הוא הלך, אז עבר הסתכלות, ראה גויה,

והתבונן בא וככה הוא נכשל.

הוא הלך עימה.

אז הוא מרד בעיניו, כתוב בלשון חזן במשנה.

לעבור על הסתכלות זה מרידה, והקדוש-ברוך-הוא.

הוא מרד בעיניו, לפיכך ניכרו עיניו.

אבשלום מרד בשערו,

לפיכך נתלה בשערו.

הוא לוקח דרכו של הקדוש-ברוך-הוא תמיד.

אז מה היה כאן המידה כנגד מידה?

הכול היה מידה כנגד מידה.

בשכר שנתנו ליוסף

וגם בעונש שהוא קיבל,

מידה כנגד מידה.

בעזרת השם,

מזכני הקדוש-ברוך-הוא.

בשבוע הבא אני אדבר על פרשת מקץ.

נדבר איך יוסף הצדיק

עבר את הניסיונות והקשיים האלה.

איזה אדם שאחיו התנכרו לו ורצו להרוג אותו.

פלא עצום, אני מבין.

הוא לא היה טיפש, הוא ראה שהם שונאים אותו.

לא אומרים לו שלום, ועוד אחרי החלומות, עוד יותר.

והוסיפו עוד לשנוא אותו.

אז מה הוא,

אם הוא ידע שהם שונאים אותו,

אבל כשהלך לקיים מצרד אביו,

ללכת אצל

ללכת אצל האחים לראות מה שלומם, מה שלומת צאן,

הוא הלך בזריזות,

אז מה, הוא לא עלה בדעתו.

אני מבין שהוא הבין,

הם שונאים אותו, הם לא יזמינו אותו לרועד צהריים.

הוא יגיע אליהם,

לא יזמינו אותו לרועד צהריים,

אלא ישלחו אחד מבני השבחות,

וישאל אותו, מה רצית? למה באת?

אבל לא עלה בדעתו.

מה קרה? הוא מגיע, הוא רואה שהם רוצים להרוג אותו.

רוצים להרוג אותו.

אבל

כולם וכל האחים.

אתם יודעים איזה צרה נוראה זאת?

איזה צרה נוראה.

אדם שכל האחים שלו,

עשרה או תשעה,

תשעה לא היה במכירה.

אבל הוא גם כן בפניהם,

בפני האחים, הוא היה איתם.

רק אמר להם, בשביל מה

נהרוג אותו?

בואו נשים אותו בבור.

ונתנו לקדוש ברוך הוא לגמור את העניין.

אם הוא, זה אולי יבוא נחשי.

על כל פנים,

אבל בפניהם

ובפניו

ראו שכולם היו נגדו.

אף אחד לא ניסה להציל אותו.

אתם יודעים איזה

מרירות

תהיה לבן האדם אחרי כן?

מכרו אותו למצרים, ניתקו אותו

מבית אביו, מן הישיבה.

זו הייתה ישיבה אצל יעקב אבינו,

ישיבה של נבואה.

כשהיו מתחנכים לנבואה היה רבינו אבינו יצחק

ואבינו יעקב, כולם היו נביאים.

וזה היה, יצחק עוד היה חי.

וזה הרוח שהיה, באמת,

הרוח

שהיה

בבית יעקב אבינו,

ללמוד להיות נביא.

הרי כתוב בחז'ל

שעשת פוטיפור הייתה משדלת אותו לדבר העבירה,

אז הוא אמר לה פעם,

למדו הקדוש-ברוך-הוא

להתגלות לאהובי בית אבא,

לאהובים שלו,

לאהובים

שהקדוש-ברוך-הוא אוהב אותם,

לאהובים שלו מבית אבא בבית יעקב אבינו

היו הרבה אהובים לקדוש-ברוך-הוא.

רגיל הוא הקדוש-ברוך-הוא להתגלות לאהובי בית אבא

בנבואה וחלום הלילה.

ואם אני אחטא,

אני לא אהיה נביא,

לא אוכל לקבל נבואה בבעלו.

אני לא מוכן להפסיד כל השאיפות שלי בשביל החטא המטופש הזה.

כך היה אומר לה.

והאור כתוב, למדו הקדוש-ברוך-הוא לקחת לו לעולה מאהובי בית אבא.

ואם אני,

כמו הוא לקח את יצחק לעולה,

הקדוש-ברוך-הוא ביקש מאברהם שיקריב את יצחק בנו לעולה.

ובהתחלה הלכו ממש

להקריב אותו.

אברהם התכונן לשחוט אותו,

ויצחק הבין את זה והכין את עצמו.

הרי כתוב בזוהר

מה הייתה הבעיה.

הרי אברהם היה זקן כבר.

מתי שהלך לעקדה הוא היה בן 140 שנה.

וכמה היה יצחק?

בן 37 שנים

או בן 40 שנה.

בחור בן 40,

עם זקן בן 140. היה בא אברהם אבינו לעקוד אותו,

נותן לו בעיטה אחת,

זורק אותו.

זה הזוהר אומר.

הרי הוא היה יכול מבעיטה אחת לזרוק את אברהם.

הוא היה בחור

בן 40,

עם כוחו,

והוא זקן,

זקן מופלג.

לא היה יכול, אלא מה?

היה יצחק אבינו בעצמו רצה להיות נעקד.

הוא רצה למות על קידוש השם.

הוא בעצמו, כשמחו, רוצה

למות על קידוש השם.

אצלם רק בסיפור קטן.

הרי אתם יודעים שהיה

איזה אברהם פוטוצקי,

נדמה לי, הגר צדק,

שהוא התגייר,

והוא היה בן של

עשירים גדולים, בעלי אחוזות.

היה בעל אחוזה בשם פוטוצקי.

גוי נוצרי.

והאיקוויזציה תפסה אותו ואמרה לו, אם לא יחזור בו מן הגרות,

הוא יחזור לדת הנצרות,

יהרגו אותו, ישרפו אותו באש.

והוא

לא הסכים לחזור,

אמר, אני מוכן להסרב.

אפילו הגרוש הלך לו,

שההגרע אמר לו

שאני יכול להציל אותך

על-ידי שם וקבלה,

להציל אותו מן האיקי בזה, שהוא היה תפוס בידם,

והועידו לשרוף אותו.

באותו זמן אמר לו, אני אוציא אותך.

אמר לו, חס ושלום.

אני זכיתי למצב כזה שאני אמות על קידוש השם,

אני מעדיף

לסרף על קידוש השם.

אמר הגרו שמאז מה שעשה אברהם הגר פוטוצקי נשברה,

נכנעה הטומאה.

הוא רצה לומר שאפילו לא צריך היום נטילת ידיים סחרית.

כי זה בשביל טומאה.

הוא כאן הסביר לנו מה זה טומאה. מה זה טומאה

שורה על הידיים?

טומאת עבודה זרה.

ובאמת, אנחנו מארצות המזרח

של המוסלמים,

אנחנו לא מארצות המערב, אנחנו מוסלמים.

היינו אצל מוסלמים.

לא הייתה הרבה,

לא הייתה שם מורגש,

המוסלמים הם מאמינים בשם.

לא הייתה טומאה גדולה, אבל אצל הליטאים והפולנים

היו שם נצרות. הנצרות זה טומאה גדולה, זו עבודה זרה.

הנצרות זה עבודה זרה.

אז אמר רבנו הגרו שמאז שפוטוצקי

נשרף על קידוש השם

היא נכנעה,

הוחלשה,

נחלשה הרבה טומאת העבודה הזרה.

הוא הראה להם שהנצרות זה אפס

והאמת זה היהדות,

זה קידוש השם.

אז רבי חנניה בן הקשה אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

ולפיכך חירפה להם תורה ומצוות שנאמר,

אדוני חפץ למען צדקו יגדיד תורה וידי יהיה.

אין מניין.

יש מניין.