פטירתו של יעקב אבינו | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 22.12.2018, שעה: 21:44
- - - לא מוגה! - - -
קטירתו של יעקב אבינו.
הנה,
יעקב אבינו ידע שהוא צריך למות
באותו יום,
אז הוא אסף,
אמר לכולם, לבניו, ויקרא יעקב ולבניו,
ויאמר אעשו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים.
רצה לגלות את הקץ,
אבל הסתלקה ממנו רוח הקודש,
אז הוא אמר משהו אחר.
ואחרי כן אמר, יקבצו בשמעו בני יעקב,
ושמעו אל ישראל אביכם,
והוא התחיל לומר להם,
לכל אחד אמר לו, או הביקורת על הנהגתו
לראובן, הוא אמר
שהוא היה מבוהל והיה מכעס,
אז הוא אמר לו, פחד כמים אל תוטאר.
אם אתה מבוהל כמו מים,
רצים, רץ, עושים בי בהילות,
אז לא יהיה לך לא מלכות ולא כהונה.
לא מלכות
ולא תאונה.
אחרי כן הוא נתן ביקורת לשמעון ולוי,
כלי חמאס
מכורותיכם,
שהם
הלכו והרגו את אנשי שכם.
זה לא הדרך של אבותינו,
זה הדרך של העשוואה,
להרוג.
טוב, אחרי כן אמר בסודו,
רואים הצלילות הדעת של יעקב אבינו ביום הפטירה שלו,
שהוא יכול לומר לכל שבט
מה שצריך להגיד לו.
זה דבר אחד.
דבר שני,
יותר מזה,
הוא אמר נבואות, הוא היה מתנבא.
אנחנו רואים שהוא התנבא על יהודה,
גור אריה יהודה.
בהתחלה, בזמן שאול,
שהוא לחם את המלחמות,
הוא גור.
אבל כשאחרי כן הוא מלך על ישראל, הוא נהיה אריה.
ועל זה הוא אומר, קרע, שכב
כארי אוכלבים, אוכלבים מ...
יקימנו.
ואמר נביאות על שמשון.
שמשון הוא משבט דן,
דן ידין עמו.
הוא ינקום נקמת עם ישראל מן הפלישתים.
גם היום צריך
נקמה בפלישתים.
אם הם פלישתים הם לא פלישתים.
הם סתם ערב רב של הערבים.
הם קוראים לעצמם פלסטינים.
הם לא פלישתים.
דן ידין עמו כאחד משבטי ישראל.
מה זה כאחד משבטי ישראל? כמו המיוחד בשבטי ישראל זה יהודה.
כמו שביהודה כתוב
ידך
בעורף אויביך.
וכך אמר אדוננו דוד מזרע יהודה.
אמר
ואויבי נתת לי עורף.
הם כולם היו בורחים ממנו.
הוא רודף אחריהם. לא הם מתקיפים אותו. הוא מתקיף אותו.
והם בורחים.
אז גם שמשון
הפלישתים היו
נותנים לו עורף, כי הוא היה...
אז גם עוד כתוב ששמשון דומה לנחש.
הנושך עיקב אשוש ויפול
רכבו אחור.
כשנחש
נושך
בעקב
או בעקבים, בעקב, אחד העקבים,
את הסוס,
אז הסוס מרים את עצמו
עם הרגליים הקדמיות,
ואז מי שרוכב עליו נופל אחורה.
כך היה גם שמשון ראשי מביא את זה.
גם שמשון,
הרי הסוס,
עומד על הרגליים,
והרגליים עומדים על האדמה.
הוא בא, הוא לא היה פוגע בסוס עצמו או ברוכב.
הוא לא נגע ברוכב.
הוא נגע בעקבים של הסוס,
ואז הסוס משתולל וחוזר אחורה.
מפיל את הרוחב.
גם שמשון
ביום מותו הוא היה, היה,
הביאו,
עשו אסיפה פלישתים עם כל החשובים שלהם לראות איך שמשון עיוור,
לראות את שמשון.
אז שמשון אמר,
למי שהיה מוביל אותו, הוא הרי לא רואה.
אמר לו, תעשה אותי שאני אסמוך על העמוד שהבית עומד עליו,
שאני אשען עליו.
הוא בא לעמוד והתחיל לדחוף אותו.
הם היו צחקים מה הוא יכול להפיל עמוד בטון, עמוד לא בטון היה שם, אבל
אז לא היה עדיין סימן,
המלט לא היה עוד, אבל עשו,
בנו בצורה שיחזיק מעמד את כל הבניין.
והוא התחיל ובסוף הפיל עליהם את כל הבניין.
אז הוא נגע כמו נגע ברגליים של הסוס, הוא נגע רק ביסודות,
וכל הבניין נפל וכל האנשים שעל הבניין מתו.
אז זה הדמיון לנחש שנושך עיכבי סוס
וגורם שהרוכב ייפול לאחר, בלי לנגוע בו.
הוא נגע בסוס, אבל כך גם שמשון.
זה נבואות שהוא אמר,
יעקב אבינו על הראשון.
אז השאלה נשאלת,
הרי יעקב אבינו,
יעקב אבינו,
ביום פטירתו,
הרי נבואה לא שורה על האדם רק מתוך שמחה.
כך אומר הרמב״ם בפרק ז'
מהלכות יסוד התורה, הלכת ד',
אומר שאין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה,
ולא מתוך עצלות, לא מתוך
עצבות לפיכך הנביאים היו כל הזמן מנגנים בכלים בנבל וכינור וחליל,
כדי שתשרה עליהם שפינה,
היו צריכים להיות בשמחה.
אז איך זה, ביום הפטירה שלו הוא היה בשמחה?
אז התשובה היא באמת,
התשובה היא
התשובה היא
שיעקב אבינו לא היה מה לפחד מן המוות.
יעבור, הרי המוות עצמו, המוות זה חייב כל אדם למות
בסופו של דבר, כי עפר אתה ולעפר אתה שוב.
אבל הנשמה עוברת מכאן, מן העולם הזה לעולם הבא.
עשרי יושבי ביתך בעולם הזה עוד על חסל עליה לעולם הבא.
אז מה,
והוא ברוך השם יעקב אבינו מילא תפקידו,
מילא תפקידו
במאה אחוז.
וגם ברוך השם הבנים שלו
כולם צדיקים
וכולם לומדי תורה, ואותן 17 שנה
שהיה יעקב אבינו במצרים,
הייתה לו ישיבה, והוא הרביץ תורה לבנים, לנכדים.
ואז מילא, ותשחק ליום אחרון.
ביום האחרון שלו
הוא לא היה עצוב, הוא אדרבה הולך ממקום למקום.
כמו שסיפר הרב מפוניבז, זיכרונו לברכה,
הרב מפוניבז,
היה בנובהרדוק.
רבי יוזל עליו השלום אמר לו, לקח אותו שיהיה נושא ונותן. הוא היה עוד בחור
והיה למדן.
לקח אותו שידבר בלימוד עם תלמידים של הישיבה.
והיה בערנו ורדוק, היה רב
בעל ערוך השולחן, רבי חייל מיכל אפשטיין.
הוא היה
רב גדול, גאון גדול.
הרב מפוניבז ניצל את העובדה שהוא בנובהרדוק.
כל יום היה מבקר אותו לדבר איתו בלימוד.
והרב אפשטיין, בעל הרב הרשן, מאוד אהב אותו,
הוא מאוד חיבב אותו, וכשהוא לא היה בא איזה יום,
היה שולח את השמש לשאול למה
יושע קולי לא הגיע.
קראו לו יושע קולי על שם העיר שלו מכולה.
ואחרי זה הוא מספר, הרב מפוניבז,
בסוף ימיו של הארוך השולען
כבדו עיניו מזוקן,
לא היה רואה.
הוא רואה ככה, אם מישהו עומד לפניו,
הוא לא רואה אותו ממש, לא יודע מי זה.
הוא רק רואה ככה דמות כזאת
שעומדת על איזה מאפיל.
אבל לא היה רואה ממש.
אבל, והיה ללמוד מתוך גמרא ומתוך ספרים,
זה ודאי לא היה יכול.
העיניים שלו לא יכלו לראות,
עם הראייה שלו לא יכול לראות את האותיות הקטנות.
אבל הוא כל הזמן למד בעל פה.
היה לו סדר כל יום,
כמה דפים משס בבלי,
כמה דפים מירושלמי, אני לא יודע אם ירושלמי גם לא זוכר.
אני קראתי את הסיפור הזה בספרו,
בספר שמספר על הרב מפוניבש.
אבל אחרי כן כמה פרקים ברמב״ם,
כמה סימנים בשולחן ערוך,
והכל בעל פה.
בתיאור בשולחן ערוך, פילי פלואים.
ידע כל התורה בעל פה.
ואחרי כן,
ביום הפטירה שלו ידעו שהוא הולך להיפטר מן העולם היום.
הרי יש מומחים מהחברה קדישא
שיודעים לומר לך בדיוק מתי תצא הנשמה.
היה על סבא שלי, על אור השלום.
הבאנו,
הדור שלי הביא,
הביא יהודי מחברה קדישא של עירנו
לבוא לראות את הסבא. הוא בא בבוקר,
הוא אמר, בעשר ורבע בלילה תצא נשמתו.
וכך היה.
יודעים את זה ביום הפטירה,
מן
ההגניחות של הלב,
מן הנשימות.
יודעים.
גם הרב אבשטיין ידעו שזה יום הפטירה שלו.
והרב מפוניוויש בא לשם,
הוא רואה אותו באיזה שלווה.
הוא יודע שהיום הוא צריך לעזוב.
אבל באיזה שלווה לא.
כאילו עובר, הוא אומר הרב,
כאילו הוא הולך לעבור מרב קהילה קטנה לרב קהילה גדולה.
יותר גדולה.
מנובמבר.
באיזה שלווה, באיזה שמחה גם.
לא היה ועצבות, לא היה.
למה?
מכיוון שהוא השלים תפקידו בעולם הזה.
עשרה מי שבא לכאן ותלמוד הביא יודה.
הוא בא עם התלמוד שלא יודע את כל התלמוד. הוא הרי כתב
פסקים על כל ארבעה חלקי שולחן ארוך.
אורח חיים, אבן העזר, יורה דעה
וחושב משפט.
וגם על קודשים הוא כתב.
הכל פסקים.
אז זו ידיעה בהירה וברורה שהייתה לו.
גאון גדול, גאון עצום.
אז מה יש לו לפחד מן המוות?
הגוף מוכרח להתפורר, כעפר אתה ועפר תשוב.
אבל הגוף זה כמו לבוש, העיקר זה חיות הנשמה.
והחיות והנשמה שלו
היא תעלה למעלה,
ימשיך ילכו מחיל אל חיל.
עשרה יושבי ביתך בעולם הזה,
עוד לא חסלה בעולם הבא.
אז מלאח היה שלו.
לא היה אדם שהשלים תפקידו בעולם הזה.
מה יש לו לפחד?
לעבור את המעבר הזה של המוות?
זה לא אגיד שמוות זה קל למות, אבל
עיקר הפחד הוא לא מן המוות, עיקר הפחד הוא מן הדין.
מה יהיה אחרי המוות?
אבל אם אדם השלים תפקידו,
וברוך השם, הוא בא לאותו עולם עם כל התלמוד שלו בידו,
מה יש לו לפחד?
אדרבא, עכשיו הוא עובר למקום העונג, למקום התענוג.
גם יעקב אבינו
השלים תפקידו.
אני אגיד פה איזה גמרא בסן עדן, דף צדיק וופו.
יש בספר ירמיה,
בספר ירמיה,
פרק כתב שם,
כתוב שם שירמיה התאונן
לפני הקדוש ברוך הוא, מדוע דרך רסעים צלעיה.
שורשו וגם עשו פרי.
והקרש ברוך הוא עונה לו במשל.
מה הייתה השאלה של ירמיה?
הוא שאל, נבוכדנצר הרשע
החריב את בית המקדש
והוא ממשיך למלוך
ומת על מיטתו, לא קרה לו כלום.
דרך רשעים צלחה.
מדוע דרך רשעים צלחה?
וגם
הבן שלו
בלאדן
גם כן מלך,
ועוד הנכד שלו
מרודך בלאדן, בן בלאדן.
גם הוא מלך.
ואחרי זה כבשתי מלכה.
כבשתי לו מלכה בשלמות,
באמצע נקטעה מלכותה,
אחר שהירוש הרג אותה.
תכף נראה.
אז הוא היה מתפלא מדוע, דרך, איך יכול להיות
שנבוכדנצר ימשיך למלוך
הרשע הזה שהחריב את ביתו שלה
ואת המקדש.
אז אמר לו הקרש ברוך הוא במשל. זה כתוב בספר ירמיה,
פרק י״ב.
הלא אם רגלים רצת וילאוך,
ואיך תתחרע עם הסוסים.
ענה לו במשל.
משל לאדם שהיה מתפאר שהוא יכול להתחרות גם עם סוס.
ולא רק בכביש.
במקום פנוי,
ביבשה,
אפילו אם זה יהיה ביצות.
והוא ירוץ עם הסוס, הוא אומר שלוש פרסאות,
הוא ירוץ ויתחרע עם הסוס.
אז הביאו לו, הזדמן לו רגלי אחד, אדם שרץ,
גם כן רץ עליו, אבל רגלי.
והוא התחיל לרוץ איתו, ובסוף הוא התעייף.
וזה לא היה אפילו מיל אחד, היה מעט.
אמרו לו, הרי את רגלים רצת וילאוך,
ואיך תתחרע עם הסוסים.
אפילו עם רגלים אתה התעייבת, איך אתה תעשה תחרות עם הסוס?
ועימה רגלית זה ביבושה ופה זה בביצות המים
ועוד פה זה שלוש פרסאות.
זה לא יכול להיות.
אתה סתם,
אתה לא יכול.
אז ככה אמר לו הקדוש ברוך הוא ירמיה,
אתה לא יכול לעכל את השכר שנתתי לנבוכדנצר.
למה זכה נבוכדנצר?
כי היה מרודח
בין בלאדן, בין בלאדן, בין בן מוכדנצר,
מרודח
אז היה בזמן חזקיו המלך בארץ ישראל.
נעשה שם נס
שהשמש התעכבה.
היום נהיה יותר ארוך,
עשר מעלות.
כי בזמן אחז,
אביו של חזקיה אחז, כשמת אחז,
היום התקצר.
כדי שיגמרו מהר,
אחז היה רשע.
הוא סגר את כל בתי הכניסות ובתי המדרשות.
הוא רצה שלא ייזכר יותר
היהדות ותורה.
הוא רשע, מלך רשע, מזרע דוד.
פלא עצום.
והוא,
ובזמן הפטירה שלו,
אז כתוב שחזקיהו לא נתן שירימו את המת
על הכתפיים
או בארון.
שם חבלים,
שם אותו על החבלים, וגררו אותו בחבלים על הרצפה.
כדי לכפר לו את העוונות.
ובאותו יום גם השמש שקעה עשר שעות לפני הזמן.
כדי שיהיה, מהר יהיה חושך
שלא יתעסקו בכבוד שלו.
אז עכשיו, בזמן חזקיה,
כשחזקיה התרפא,
אז נתן לו ישעיה אות
שנתן לו אות
שהשמש תחזור אחורה, והיום יהיה ארוך ועוד עשר שעות.
ואז המלך בבבל ראה
שהוא ישן יותר מדי.
אמרו לו שזה מה שהיה,
הוא מתארך.
ואז הוא אמר, אם ככה נעשה מופת כזה לחזקיה,
נשלח לו מכתב לדרוש משלמה.
אז הוא שלח מכתב,
והמזכיר, אז כתבו,
המזכיר תמיד היה נבוכדנצר המזכיר, באותו יום הוא לא היה.
אז כתב מישהו אחר.
כשבא נבוכדנצר, שאל אותם, איך כתבתם?
אז אמרו לו שכתבנו שלום
לירושלים,
שלום למלכה חזקיה, למלך חזקיה,
ושלום לאלוקה רבה דישראל.
אמר להם, אתם קוראים לו אל אלוקה רבה,
אלוקה הגדול,
ואתם כותבים אותו בסוף? לא כך צריך לכתוב.
צריך לכתוב האלוקים קודם.
שלום לאלוקה רבה דישראל,
שלום לירושלים ושלום לחזקיה המלך.
אמרו לו, אם ככה תרוץ אתה ותחזיר את המכתב שהמזכיר, והוא כבר הלך,
תחזיר אותה,
המכתב, ותתקן את זה.
אז הוא רץ,
שלוש,
בגמרא כתוב ארבע.
ארבע,
בגמרא כתוב ארבע פסיעות.
אבל יש גורסים שלוש.
אומר החפץ חיים,
עבדוך עמים, תודה רבה,
אומר החפץ חיים,
שזה שלוש וחצי פסיעות.
הוא הרימה רגל הימין, רגל הימין,
לעשות פסיעה נוספת,
בא המלאך גבריאל,
הגמרא אומרת שבא מלאך גבריאל ועצר אותו,
שלא יעשה את הפסיעה השלישית,
הרביעית.
אז זה היה שלוש וחצי פסיעות.
ואני בא לשלם לו שכר על זה שהוא רץ לכבודי.
אז אתה לא יכול לעכל את השכר. על כל פסיעה,
הפסיעה הראשונה, נבוכדנצר,
מלאך והמשיך למלוך.
הפסיעה השנייה, הבן שלו מלאך.
הפסיעה השלישית, הנכד.
והפסיעה הרביעית, הנינה הזאת, תפשתי,
אבל באמצע זה היה שלוש וחצי,
נעצרה.
והיינו דאמר רבי יוחנן שמה בגמרא,
אמר רבי יוחנן,
אלמלא שבא גבריאל,
אלמלא שבא גבריאל ועצר את נעוכדנצר.
צר, לא נשטיירו שונאיהם של ישראל.
לא היה נשאר,
מהעם ישראל לא היה נשאר.
מה זאת אומרת? איך זה? איזה שייכות זאת?
בכלל שהוא עצר אותו לכן,
אומר פשוט מאוד, אומר ההבצעים.
הרי
ושתי נקטעה מלכותה ובאה במקומה אסתר,
ועל ידי אסתר היה הצלה מגזירת המן.
אם לא היה עוצר אותה,
את נבוכדנצר,
היה נבוכדנצר ממשיך עוד פשיעה,
אז ושתי הייתה ממשיכה למלוך, אז אסתר לא הייתה מולכת,
ואז היו מי שיצילו את עם ישראל.
ואז זה הפשט,
אלמלא לא עצר גבריאל את נבוכדנצר בפשיעה הרביעית,
אז ושתי הייתה ממשיכה למלוך,
ולא הייתה הצלה לעם ישראל.
זה הפשוט, אבל רואים דבר נפלא בגמרא הזאת,
שהקדוש ברוך הוא משלם
על הנכד
ולנין
בכלל איזו פעולה שעשה הסבא אלתר זיידי,
הסבא הגדול,
שלוש וחצי פסיעות.
אז כל פעולה,
כל פשיעה זיכה את צאצאיו במלכות.
אז אמר לו הקדוש ברוך הוא לירמיה,
אתה לא יכול לעכל.
אתה שואל למה הוא מת על מיטתו?
ולמה הבן שלו מלאך והנכד?
אתה לא יודע שאני משלם שכר?
הוא עשה, רץ לכבודי, מגיע לו שכר.
אמר לו, על זה אתה לא יכול לעכל,
ואיך תעכל השכר?
שאני אתן לאברהם, יצחק ויעקב,
שהם רצו לפניי כסוסים.
איך אני,
איך אתה תעכל? אתה לא יכול לעכל את השכר.
אתה, וזה המשל,
כמו הרץ הזה שהיה מתפאר שהוא יכול להתחרות עם סוס,
אבל אפילו עם רגלים הוא כבר התעייף.
רץ עם רגלים והוא התעייף.
אז זה המשל, חושקן שבסוס,
אם ירוץ עם סוס שהוא יתעייף ולא יצליח.
גם אתה לא תצליח לעכל את השכר שאני ניתן לאברהם, יצחק ויעקב,
שרוצו לפוניי כסוסים.
רצו לפוניי כסוסים.
אז יעקב אבינו,
כיוון שהוא מילא תפקידו בעולם הזה,
א', הוא בעצמו היה עובד השם
והיה נביא
של חוכמה והכרה בבורא עולם.
ואחרי כן, גם הילדים, הוא גידל ילדים,
חינך אותם לתורה ולמצוות ומעשים טובים,
וכולם צדיקים, 12 בנים צדיקים.
אז יכול ללכת לעולם האמת,
בטח יהיה לו שלושה מס.
הוא לא צריך, למה שלא יהיה שמח?
ברוך השם, גמרתי את התפקיד, אני הולך עכשיו לעולם האמת.
למה שלא יהיה שמח?
כמו הרב אבסטיין,
שגם כן ביום הפטירה שלו היה שמח,
בגלל שהוא אמר בכלל שהוא ברוך השם שמילת תפקידו,
היה בקיא בכל הטרע כולו,
מילת תפקידו,
אז
למה הוא יכול ללכת שמח לעולם האמת?
תלכו מחיל אל חיל,
יראה לאלוהים בציון.
וגם אשרי יושבי ביתך בעולם הזה,
עוד עלול לחסל לה בעולם הבא.
אין לו מה לפחד.
אז יעקב אבינו היה שמח, הוא יכל לקבל נבואות,
וגם היה לו צלילות הדעת,
ביום הפטירה שלו, כי הוא גם כן,
והוא תצחק ליום אחרון.
אני מבין, יהי רצון
שגם כל אחד מאיתנו
יהיה לו פטירה שלווה ויצא מן העולם הזה עם תשובה,
שלא ימות, לא תשובה, ויבוא נקי לעולם האמת.
זה היה עוד סיפור אני רוצה לספר,
וראיתי אותו בספרי על החפץ חיים, בספרים שהוא מספ...
ספרים על החפציים.
מאיר עיני ישראל.
יש ספרים על החפציים, קוראים להם מאיר עיני ישראל.
הוא מביא שם סיפור.
שאחד
היה גבאיז
לישיבת נובה ארדוקה.
היה הולך לאסוף כסף בשביל הישיבה.
הוא בא לרבי דוד מקרלין.
בעיר קרלין
היה גאון גדול, קוראו לו רוב דוד פרידמן.
הוא בא אליו, גם הוא היה זקן מופלג,
וכבר לא רואה טוב.
רק מי שבא לפניו,
או מאפיל קצת,
הוא שם לב שיש מישהו, אבל
או מכיר לו בפנים, אני לא רואה.
הוא רואה.
הוא מרגיש
שיש כאן מישהו.
אז הוא הרגיש בו,
הוא עמד על ידו, הוא היה לומד,
הוא עמד על ידו.
אז אחרי כמה דקות הוא שואל אותו,
בוסוויל העיד, מה רוצה יהודי?
אמר לו, אני גבאי של צדקה,
גבאי בשביל ישיבת נובה ארדוק.
אני בא כל שנה לרב,
והרב נותן לי תרומה.
גם עכשיו באתי בשביל לבקש תרומה.
הוציא הרב את הארנק,
נתן לו משהו, נתן לו תרומה,
אבל היהודי הזה, הגבאי,
לא רצה לעזוב את המקום.
הוא רצה עוד לשהות, לראות איך הוא לומד בעל פה, אם הוא לא טועה.
אם הוא לומד,
הוא היה לומד גם כן אותו דבר, היה לו סדר.
ש״ס בבלי,
רמב״ם,
שולחן ערוך.
כל יום היה לו סדר, בבוקר ללמוד,
או בצהריים, כל הזמן למד.
חזר וחזר,
חוזרים כל הזמן על תורתם.
אז
הוא נעמד שם עוד כמה, עוד רבע שעה,
נגיד עשר דקות רבע שעה.
עוד פעם היהודי, אז הרב
שואל אותו, מה רוצה יהודי?
אמר לו, אני גבאי מנוברדוק,
באתי לבקש תרומה מהרב.
הוא הוציא עוד פעם את הארנק לתת לו.
אמר לו, אתה כבר נתת לי,
רק נשארתי ל...
פה בשביל לראות
איך הרב לומד.
אמר לו, היי אתה, כבר היית ונתתי לך
לפני רבע שעה.
את זה אני לא זוכר בכלל.
אחרי רבע הזה, אני לא זוכר.
מה שעשיתי לפני עשר דקות, אני לא זוכר.
אבל את הש״ס אני זוכר.
הש״ס אני זוכר.
כי מסרו נפשם הליטאים,
מסרו נפשם על לימוד התורה, מילדותם,
לדעת ש״ס.
ההשפעה, אני חושב, של הגאון מווילנה
על כל ליטא,
הוא היה גר בווילנה, הגאון.
אבל זה השפיע על כולם להיות בקיא בש״ס.
ואתה רואה שם, היה שם איזה סיפור,
בחור, בחור צעיר, בן 13,
יצא עליו שם שהוא יודע ש״ס.
יודע ש״ס.
אז איזה משפחה מכובדת
ביקשה אותו לבת של שידוך,
לעשות שידוך עם הבחור הזה.
עשו שידוך,
אחרי כן נודע שהוא לא בן 13,
הוא בן 15. אז הם רצו לבטל את השידוך.
אמרו, בשביל בין 15 לדעת ש״ס זה לא גדלות.
בשביל 13, בין 13 לדעת ש״ס זה גדלות.
אבל לא בן 15. ככה היה.
ועוד אני יודע סיפור, גם כן מובא שם.
אולי ראיתי בסיפור על העיר וולוזין.
העגלונים של וולוזין,
העגלונים, יהודים שעבדו עם סוס ועגלה.
העגלונים היו יודעים ללמוד
והיו מדברים בלימוד.
ופעם אחת עגלון אחד
התווכח עם העגלון השני
בלימוד וההוא עונה לו,
אתה שכחת משנה מפורשת
במסכת תערונקה, וככה כתוב במשנה.
או ההוא העגלון אמר, אני לא יודע משניות אז אני עוזב
את העבודה אני צריך לשבת ללימוד.
איך זה אני לא אדע, משנה אני לא אדע.
היה שם שאיפה לדעתך.
ובאמת אם תתבוננו אנחנו רואים אחינו הליטאים הם החזיקו את התורה.
ידעו תורה.
כל הטרו.
אתה רואה כמה גאונים היו שם,
וידעו שס.
אני, היה לי,
כשהייתי גר בחדרה עם רבי ינקל גלינסקי בדלה חיים, הייתי בישיבה שלו, אני הייתי ראש הישיבה.
אז הייתי שם.
היה איזה יהודי זקן מופלג גר במקום
שהוא ידע
יורה דעה,
מסך
כל סייף, ידע בעל פה, ידע טוב.
אבל היה בא לשמוע את השיעור שלי,
כי הוא אומר, אני זקן, לא הולך לי ללמוד.
אני שומע מה שאתה אומר, אז אני הולך להיות קל יותר.
זקן מופלג, בן 90 ומעלה.
וכך היה כולם.
גדולים בתורה.
ורבנים של ליטה,
כולם היו גדולים בתורה.
היה רב אחד, לא ידעו ממנו בכלל.
אבל אחרי כן הוא הוציא ספר,
וכל העולם רעש מן הספר הזה.
כי זה ספר טוב, יש לי את הספר,
מנחת ברוך קוראים לו.
מה היה הרב הזה?
רב באיזה עיירה,
מה חיפשו הרבנים?
מי שרצה ללמוד, כולם רצו ללמוד.
הוא רצה שיהיה קצת פרנסה.
הוא בא לעיירה, אין להם כסף לתת לו משכורת.
אבל היו מי שהתחייב
לתת לו ביצים.
אחד התחייב לתת לו עוף
בשבוע או בחר בשבוע, אחד התחייב לתת לו חלב.
העיקר שהיה לו מה לאכול,
והוא בא לעיר,
אומר שיעורים,
מלמד, והוא בעצמו יושב ולומד כל הזמן.
סיפר לי הרב הזה,
הרב הזה קראו לו רב אברון וולוסקי,
זה שהיה בחדרה,
זיכרונו לברכה.
הוא סיפר לי שפעם הוא בא לאיזו
עיירה בליטה
ולא היה לו איפה לעבור שבת.
הלך לרב,
ביקש ממנו אם הוא יכול לעבור אצלו שבת.
אמר לו, בסדר, תבוא לעבור אצלי שבת.
הוא בא בליל שבת, הוא בא לסעודה.
אולי יתפלל איתם, ואללה חזר לסודה.
אומר, נתנו דגים.
ואיזה מנות דגים גדולות. מנה גדולה של דגים, כל אחד.
אמר, הוא התפלל, מה, מה, כל כך הרבה הם נותנים דגים?
אולי אין להם מנה אחרת.
אז נותנים דג.
הרי צריך לאכול שתי שדות, שתי מנות.
אחרי כן הביאו עוף,
ונתנו לרב עוף שלם.
והרב אכל כל העוף.
הוא מתפלא, איזה זוללנים, איזה,
מה זה.
אחרי כן הרב ביקש,
גמרו לאכול, בירכו,
והציע לו, הנה המיטה שלך, פה אתה תקשן.
והרב,
לקח את הסטנדר,
וישב ללמוד.
הוא אומר, כל הלילה ישב ולמד.
ואמר, ראיתי שהתרנגול שהוא אכל צעק כל הלילה.
הוא היה צריך כוח בשביל,
גם חום,
כי שם קר.
אז אוכלים טוב, אז יש כוח ללמוד.
הוא ישב ולמד כל הלילה.
זה היה,
זה היה רב,
רב בעיירה.
אני חושב, הקדוש ברוך הוא צריך להשפיע עליהם הרבה טובות.
הם החזיקו בתורה.
התורה השתכחה.
אין עוד עדה כזאת
שילדים שואפים לדעת ש״ס. אין עוד עדה כזאת.
אני לא מכיר.
אבל לליטאים היו להם שאיפות מילדות.
והם מסרו נפשם. את זה הם זוכרים.
כי הם מסרו נפשם לדעת טיירו. לדעת טיירו. כל השאס.
לדעת.
וזה החזיק שנשארת התורה, נשארה התורה, ברוך השם.
תראה היום כמה ישיבות יש, גם כן בגלל הליטאים.
הרב מפונים ישראל ליטאי, הרב שחר היה ליטאי.
הרב סטייפלר היה לא ליטאי במקור, אבל
הוא למד בליטא.
איפה הוא למד? הוא למד בנובארדו.
ורב ברן לב גם היה ליטאי, מבריסק.
והרב מבריסק, מבריסק, והיו גאונים גדולים בליטא.
והם עכשיו מחזיקים את התורה.
ואתה תיכול לראות
בישיבות כמו ישיבת פוני וישיבת לייקבוד
וישיבת מיר
אלפים של אברכים יושבים ולומדים,
ואפילו שהפרנסה מאוד דחוקה,
אבל לומדים.
ויש כאלה שהשיגו השגות
שיודעים תורה מחברים חיבורים.
מאיפה הידיעת התורה הזאת באה
מכוח משל ליטאים החזיקו בתורה.
וככה נשאר אנחנו למשל במרוקו. לא מי ידע ש״ס. מי היה לו בכלל ש״ס?
אפילו ספרים לא היו.
אני זוכר, אני הייתי חוזר מהישיבה
לבית לעירנו,
ש״ס אחד היה בבית דין,
וסבא היה אף בית דין.
הייתי הולך לשם.
אלו הש״ס ווילנה, הם חילקו את זה לבתי דינים.
כל בית דין חשוב נתנו לו ש״ס ווילנה הגדול.
אבל בבתים,
איפה תמצא ש״ס?
אין ש״ס, לא היה ש״ס.
טוב, זה שכחת התורה.
זה שכחת התורה.
אני לא אומר שלפני 200 שנה,
לפני 200 שנה היו גאונים בעירנו.
אור החיים הקדוש גם היה בעירנו.
לא שהוא נולד בעירנו, אבל הוא היה גר תקופה בעירנו.
הוא נלחם על זה שהיו אוכלים את ה...
אני ראיתי בעיניי.
כשהיה הרבה,
היו אוכלים את ההרבה.
זה מותר. הרבה, הוא לא צריך שחיטה אפילו.
לא שחיטה, לא זה. היו הורגים אותם במכות
ומולחים אותם ואוכלים הרבה.
והוא היה אומר שזה לא הרבה, זה מותר.
היה בספר שלו על יורד דעה.
והאורחיים היו עוד אחרים.
הוא לבד מביא.
בעירנו היו גדולים. גם טולדנוס
היו לנו גדולים, גדולי הדור היו לפני כן.
אבל עכשיו, שכחת התורה.
אבל הליטאים,
ברוך השם, נשארנו לנו הליטאים עם הטרור שלהם.
והביאו אותם לארץ ישראל ולאמריקה.
אמריקה הייתה שממה בתורה.
בא רב רון קוטלר,
הגאון הגדול, רב רון קוטלר, שהיה
עילוב גדול וידע ש״ס
וכל הזמן למד.
והוא בא ועשה מהפכה באמריקה.
יש עכשיו בלייקווד,
יש שם כמה אלפים תלמידים ואברכים.
זה הכול מכוחו של רב רון.
והבן שלו, רב שניאו,
עכשיו הנכד, השם ישמר, הוא
המלכיאל.
יש שם,
למשל ליטאים, הרב מפוניבייש, הוא לא עשה מהפכה בארץ,
שהקים ישיבה,
ישיבה שרצה להקים ישיבה של 500 בחורים.
והיו צוחקים ממנו.
בסוף
היה לו,
לא יודע, זה אחד גם כן אולי מפוניבייש.
מעיר פוניבייש בליטאה.
הרי הרב היה רב בעיר פוניבייש.
למה קוראים לו רב מפוניבייש?
אז הוא התחרה איתו
על החלומות שאתה חולם לעשות 500 תלמידים.
ופעם הוא בא וראה את הישיבה,
אחרי שברוך השם היו 300-400 תלמידים
בישיבה.
מזה, יצאו מפוניבייש
הרבה ראשי ישיבות.
כמה ישיבות,
המון ישיבות,
ראשי ישיבה למדו בפוניבייש.
זה בזכות הרב,
זה היה ליטאים.
הוא ידע מה זה תורה.
הוא היה גאון בעצמו, הרב מפוניבייש, היה עילוי גדול.
והוא,
זה הליטאים האלה, הם עשי משמריהם.
הם החזיקו בתורה
של הקדוש ברוך הוא.
בש״ס,
בתלמוד בבלי,
בירושלמי,
וידעו את הכול ברמב״ם משולען ערוך.
ואתה רואה רב דוד מקרלין, ידע בעל פה, הרב אפשיר ידע בעל פה.
וזה,
הרב, אז סיפרתי עליו.
רב אברהם
היה ידע כל השך
של ירודיעל הצייף.
הוא היה רב.
בוולוז'ין עצמה הוא היה רב.
בעיר וולוז'ין הוא היה רב.
הוולוז'ין מתחלקת, יש נהר
שמחלק אותה.
אז יש,
כמו שיש וולוז'ין עילית ווולוז'ין תחתית.
הוא היה באחד מהם.
כל פנים, מה שדיברנו, שיעקב אבינו,
הפטירה שלו הייתה
עם שלווה, עם שמחה.
אדם משלים תפקידו יכול ללכת
לעולם האמת.
העולם האמת יותר טוב מכאן.
כאן זה עולם כולו מלא צרות וניסיונות.
כולו מלא צרות וניסיונות,
העולם הזה.
אבל העולם הבא זה מקום של התענוג,
כמו שאומר המסילת ישרים בתחילת הספר שלו.
יסוד החסידות ועמוד העבודה הוא לידע
שהאדם לא נברא אלא להתענג על השם.
לא, למה ישים מבטו ומבטו?
והנה מה שאומרנו חז״ל הוא שהאדם לא נברא
אלא להתענג על השם.
ומקום התענוג הזה הוא העולם הבא.
והדרך להגיע למחוס עבצנו זה,
הוא העולם הזה.
ומה שאמרו חז״ל,
העולם הזה דומה לפרוזדור,
והעולם הבא דומה לתרקין.
הרכה לעצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין.
העולם הבא יותר טוב.
יהי רצון שנהיה ראויים להיכנס לעולם הבא
ושלא נראה פני גיהינו.
ולמות עם תשובה
ולמות במקום טהור,
לא בבית חולים.
עם האחיות ועם כאלה.
אדם שיהיה במקום כשר, מקום טהור.
אדם צריך להתפלל, חז״ל אומרים,
הרכן יתפלל כל חסיד אליך לעת מצו.
לעת מצו, יש כמה פירושים, או מצו זה אישה,
אדם צריך להתפלל שיזכה לאישה מזכילת,
או מצו זה מיתה.
כשאדם יתפלל שהמיתה תהיה בסדר.
אז אנחנו גם מתפללים שהקדוש ברוך הוא יעזור.
א', שלא נמות בלא תשובה.
אני, בכלל שראיתי על אחד מן האבות שלנו,
שאפילו ביום מותו הוא למד גמורה.
אז אני גם מצפה.
איך הרבי היה אומר לי?
הרבי הרב סרח היה אומר לי.
הייתי עולה איתו מן הבית לישיבה.
אם אתם מזיינים איפה הוא היה גר ואיפה הישיבה עולים.
והיה קשה לו לעלות.
אבל הוא היה אומר,
תראה, אני הרי לא יודע מתי ללכת מקודם.
אולי אני אלך...
אז אני רוצה לפחות ללכת מתוך
סברו של רבי עקיבא יגן.
לדבר עם בחור בלימוד.
אני לא רוצה ללמוד סתם ככה.
הייתי פעם,
זה סיפור אישי,
הייתי פעם
בירקון, על יד הריידינג.
והלכתי, הייתי הולך יום שישי קצת ל...
לנוח בים, ו...
טוב.
והיה שם מקום מסוכן.
זה מקום שיש מערבולות.
כשהירקון מתחבר לים,
זה מקום של מערבולות.
ואני נכנסתי לשם, ובאמצע ראיתי שאין לי אפשרות, אין לי כוח נגד המערבולות.
ואז אני הרמתי עיניי למרום.
אמרתי לה, קדוש ברוך הוא, בראשו,
אתה רוצה לקחת אותי,
אבל למה במקום מבוסדק כזה?
אני בים.
נגע אותי במקום תורה, במשיבה, בבית מדרש.
לא מקום מבוסדק כזה.
גם הרבי אומר, אני רוצה שכשאני אמות, אמות מתוך
איזה עמקות של רבי עקיבא איגר, איזה סברה עמוקה של רבי עקיבא איגר.
לא למות מתוך דברים בטלים.
הקדוש ברוך הוא ירחם עלינו ויזכה אותנו לכל הדברים הטובים.
אמן.
רבי חנניה בנהקשיא אומר,
רוצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.
לפיכך חירבה להם תורה ומזוז שנאמר עוניה בזמן הזאת.
יחדיל תורה וידיר.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.