עשרת המכות על פי האברבנאל | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

תמי רבת עליזה תשובה שלמה ויראת שמיים אמיתית אמן

עשרת המכות לפי האוורבנאל

ואומר שעשרת המכות אשר היכה הקדוש ברוך הוא בהם את מצרים היה בהם סדר טבעי

וסדר השגחי.

אחד היה כסדר הטבע, תכף נבין איך זה עובד,

ואחד בסדר השגחי, פירושו שהקדוש ברוך הוא נותן כל מכה ומכה בהשגחה מידה כנגד מידה.

עם סדר טבעי

בשתי בחינות.

יש שתי בחינות לסדר טבעי, והוא יחלק ויראה לנו כל בחינה ובחינה.

האחד,

לפי שבאו כפי היסודות הכבדים הקרובים אלינו

חמש מכות הראשונות,

אז יש יסודות כבדים שהם קרובים אלינו,

זה העפר והמים, זה יסודות כבדים,

ויש יסודות יותר קלים, זה הרוח והאש.

אז עכשיו הוא מדבר,

חמש מכות ראשונות הן היסודות הכבדים

הקרובים אלינו,

ואחר כך חמש מכות אחרות ביסודות הקלים.

ולזה הייתה המכה הראשונה ההפך, ההפך המים לדם.

נהפכו המים לדם,

ובזה היה למצריים צער גדול.

כי הנה שתיית המים הכרחית

להשקיט תגבורת החום אשר מבפנים,

בכדי לדקק המזון ולהעבירו בגוף במעברים הצרים.

ובהתהפכות המים לדם,

לא יוכלו המצרים לשתות מים.

וגם הבעלי חיים הנולדים במים,

שהיו מזון הכרחי במצרים,

כמו שאומר הכתוב, זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים,

מתו.

אז לא היה מים ולא הייתה דגה בשביל לאכול גם.

ולא די שמתו הבעלי החיים המועילים במזונם,

אבל עתקו גם גברו חיל הצפרדעים,

וירבו ויעצמו במאוד מאוד,

שהיו מזיקים ומצערים את המצריים.

הרי שתי המכות האלה, רוצה לומר דם וצפרדע,

היו ביסוד המים.

אחריהם באו ביסוד הארץ שלוש מכות.

והם הכינים,

שכל עפר הארץ היה כינים,

והערוב, שהם כלל השרצים המזיקים

שהביא הקדוש ברוך הוא בתוך מצרים.

והדבר,

שהוא בהפך,

רצוני, שהבעלי החיים המועילים, הביתיים,

הצריכים לחיי האדם, מתו בדבר.

הנה, התבאר שחמש מכות הראשונות

היו ביסוד,

ביסודות הכבדים של מים וארץ.

ואחריהם הביא ביסודות הקלים אוויר ואש חמש מכות אחרות,

והן השיחין

שנעשה באש מפי החקיבשן,

שנאמר, ויזרוק אותו משה השמיימה ויהי שחין פורע.

והברד,

שהיה גם כן ביסוד האש,

כמו שאמר, וייט משה את מטהו על השמיים, וה' נתן קולות וברד בתי, הלך אש ארצה.

והארבה,

שהיה מהבעלי החיים המעופפים באוויר,

כמו שהתבאר,

והחושך,

שהייתה גם כן מכה באוויר,

שבהיותו זך וספירי בטבעו,

נתחדש בו עובי כפול ומכופל,

באופן שלא יוכל ניצוץ השמש לעבור על הארץ.

וכן הביא מכת בכורות באוויר מעופש,

מכלה רוחם וכוחם, פתע פתאום.

ובזה האופן היו חמש המכות האחרונות

בשני היסודות הקלים,

ונשמר, אם כן, הסדר הטבעי בעשר המכות באופן האחד.

אז זה בחינה אחת

שהשם ייקח חמש מכות ראשונות בשני היסודות הכבדים,

עפר ומים,

וחמש מכות

ביסודות הקלים,

באוויר ובאש.

זה,

על פי הטבע,

ככה זה פעל.

האופן השני מהסדר הטבעי שבא בהם,

תראו איך הוא מסדר את זה בהשתלשלות ממכה למכה,

איך הסדר הטבעי גורם להתפתחות המכה הבאה.

הנה קדמה מכת הדם,

ראשונה לכל המכות,

לפי שהיא סיבבה את מכת הצפרדע.

כי מעיפוש מי האור,

מנבלות הדגה

ובאש התם,

מסריח.

כשכל הדגה מתה, אתם ארחתם פעם דג מסריח, השם מרחם.

את כל הדגה,

כל האור באש.

שרת, סייעור, צפרדעים לרוב. זה גרם שיתרבו הצפרדעים, כי הם יכולים לחיות בתוך ביצות, בתוך כל התינופת.

והם, לברוח משם, ברחו.

גם הם, מכל הבעשה הזאת, ברחו ויצאו ליבשה ונכנסו בבתים במצרים.

ובסיבת עיפוש הדם

ועיפוש הצפרדעים שמתו בארץ,

ויצברו אותם חמרים-חמרים,

זאת אומרת ערמות-ערמות.

נתעפש העפר והיה לקינים.

ובהיות העיפוש כללי בכל עפר הארץ,

נתעפשה הארץ עצמה והוציאה מיני שקצים ורמסים ותולעים וחיות רעות שנקראים ערוב.

מלשון עירוב.

ובסיבת כל העיפושים ההמה נפסד עשב השדה בצמח האדמה ונתחדש הדבר במקנה,

בבקר, בצאן ובסוסים ובגמלים.

כי נבלות הבעלי-החיים הבלתי-מדברים,

צפרדעים וקנים וגם ערוב,

שבלי ספק בני האדם המיטו הרבה מהם,

היו מסבבים את הדבר,

בייחוד בבעלי-החיים הביתיים הסמוכים למקומות העיפוש.

כמו שנבלות האדם מסבבות הדבר בבני-האדם.

מגפה.

אבל גם באותו העיפוש

חלו האנשים משכין פורח הבעבועות.

כי אם היות שעיפוש נבלות הבעלי-החיים הבלתי-מדברים לא הספיק להביא דבר ומגפה באדם,

הנה סבבו השכין הרוע שהוא חוזר ופורח אחרי שיבאש.

אתם יודעים שהבעבועות זה מחלה מדבקת.

דבר.

והוא כמו השכין הכולל שהתחיל בזמננו,

קוראים אותו חולי הבעבועות,

אשר הוא הפסד כללי בליחות מבלי הפסד הרוחות.

ולכן סבב השכין

ולא הדבר.

מכת הבעבועות שחורות הכתה מיליונים בכל העולם עד שעשו חיסון לזה.

ומי ה' הייתה הסיבה

שלא התחדש הדבר אז בבני אדם,

כדי שפרעה יוכל לסבול המכות כולן

עד העשירית האחרונה שהיא מכת הדבר בבכורות.

שזה גם היה דבר בבכורות.

וכבר ביאר לו התברך זה כשאמר

מיד אחרי מכת השכין

כי עתה שלחתי את ידי ואח אותך ואת עמך בדבר

ותיכחד מן הארץ.

ואולם

בעבור זאת עמתיך בעבור הרעותך את כוחי.

אני משאיר אותך רק בשביל שתראה את הכוח שלי עד המכה העשירית.

רוצה לומר שאתה כמו ששלח בו השכין

היה שולח בו הדבר

אלא שלא רצה לעשות זאת

כדי שיוכל פרעה להמתין ולקבל את כל המכות.

והנה בסיבת העדים והעשנים העולים מעיפוש הארץ

לעליוני האוויר

נתהווה ברד

ולזה היה בו מטר מפני העדים המעופשים

ואש מתלקחת

מפני העשנים הנבאשים

והקולות היו מפני הסתבכות העשנים היבשים

בתוך העדים הלחים והתנועם לצאת מהם

ולעלות בקלותם למעלה בטבעם.

שזו סיבת הרעמים והלפידים בתוך המטר והברד כפי שהתבאר בחוכמה הטבעית.

וגם בסיבת רדת הברד והאבנים עושים הברקים המלהימים.

ואחרי המטר והברד הרב נושבות הרוחות הזכות

אשר בהן ישובו המים

ויזדכך האוויר מעכירותו

וכן היה במבול.

כתוב ויעבר אלוהים רוח על הארץ וישוקו המים

והרוחות האלה השוות

והזכות

באות ממזרח

ולזה באחרי הברד מכת הארבה בכוח הרוח ההוא

והוא סר גם כן

בכוח הרוח ההפקיא

שהוא רוח ים ערבית

שנסעת הרבה ממצרים והלאה

לצד מזרחי דרומי דרך נשיבתו שהוא פאת ים סוף.

זאת אומרת זה בא הרבה מצד מזרח, מהחום, צד החום

ואחר כך הרוח המערבית החזירה אותו דרומית-מזרחית שוב

ים סוף

ותקעה אותו שמה.

כי אז תשש רוח הקדים ונחלש חוזקו

מפני תוספת חום המחוז ההוא על מקום מקורו

וייתכן שהרוח ים התחיל לנשב בערב בכל הלילה

וכבוא הבוקר

והגיעול ים סוף נחלש.

אם מפני חום ים סוף

ואם מפני רוח מזרחי שנשב בבוקר.

ובבוא שתי הרוחות יחד זה כנגד זה לא יכול הרבה ללכת אנה ואנה

וכאשר רוח הקדים לא יכול להוליך הרבה להלאה

ורוח ים היה חזק,

תקע אותו בים סוף באשר הוא שם.

ומפני שרוח ים

הוא לח מאוד

ללכות מקורו

גם למערביותו

כי הרוח המערבי לח במצרים מכל הרוחות.

אתם רואים שאנחנו ליד הים, יש לנו לחות גבוהה מאוד.

לכן בהיותו חזק מאוד העלה אדים עבים על כל גבול מצרים

ולא נהפכו למטר

כי טבע מחוז מצרים בחומו מונע העננים מהמטיר

ונשארו עליו בעובי גדול ומכופל

והיה חושך במצרים שלושה ימים רצופים

ולא עברו משם להלאה

לפי שאותו רוח ים החזק לא עבר מים סוף לסיבות שאמרנו.

הרי לך גם כן איך נתחדש החושך במצרים שלושה ימים עם אפלה עבה שנעשה בסיבת ריבוי העננים הימיים המחשיכים את האוויר שהביא רוח הים שנשא את ההרבה.

כמו שאתם רואים,

עננים שחורים,

כן?

אבל זו הייתה כמות כזאת

שהיה ממש וימש חושך

שהיה אין אפשרות שיחדור קרן אור.

גם היום רואים כשיש עננים שחורים השמש לא חודרת,

רק החושך ירד עד למטה ולא התנתן לאנשים לזוז ממקומם.

ואומנם,

מכת בכורות

הנה היה מכין אליה החושך,

כי האוויר העכור העב

הוא הסיבה היותר חזקה בדבר,

כמו שכתבו הרופאים.

הנה התבהר גם בזה האופן השני,

שבאו המכות בסדר טבעי,

כפי הסיבות והמסובבים האלה.

כל סיבה,

הייתה סיבה לסובב אותה.

ועכשיו,

סדר השגחה אלוהית שראינו במכות מצרים הוא,

באו מידה כנגד מידה על המצריים,

כפי מה שעשו לישראל מהרעות והצרות

שהיו עשרה מינים מהרעות.

האחת,

מיתת בניהם במי היהור.

כמו שאמר כל הבן הילוד,

היהורא תשליכו.

וכאילו היה יאור מצרים מלא דם בניהם,

של ישראל.

וכנגד הרעה הזאת

באה מכת היור בדם והדגה אשר ביאור מתה.

לרמוז,

שדם ייחשב ליאור ההוא דם ששפך.

וכמו שהילדים היו מתים בתוכו,

כך הדגה אשר ביאור מתה.

המכה השנייה הייתה צפרדעים.

כנגד צעקת בנות ישראל בדמעתן על לחיין,

על הריגת בניהן ביאור,

באספדן על שהיה יאור מחלט פרי בטניהן.

זאת אומרת, מסכנות היו הולכות לראות, לוקחים את הילדים שלהן, זורקים אותם ביאור, הן צועקות, צועקות, צועקות.

כנגד זה באו הצפרדעים,

שהיו צועקים גע, גע, גע, גע, גע.

לדעת המפרשים,

כצעקת וילילת בנות ישראל.

ויצאו מן היעור, כי משם יצאה צעקה ויללה.

המכה השלישית,

היו הכנים בעפר הארץ,

לפי שהמצריים מררו את חיי בני ישראל בחומר ובלבנים,

ובכל עבודה בשדה.

ובעבור שנתנו עמלם ועוניים בעפר האדמה,

ציווה השם להכות את עפר הארץ,

שהוא היה עמל וכעס לישראל, ולזה נהפך לכינים,

שהיו למצרים לצנינים בצדם.

המכה הרביעית הערוב,

היה נכנס בבתי המצריים ונושך וטורף וחומס את בניהם.

והיה זה לפי שכל אחד מהמצריים היה משעבד לישראל כרצונו,

ונכנס בבתים,

ולוקח את בניהם ואת בנותיהם לעבודתו.

כמו שכתב הרמב״ן,

וכנגד הרעה הזאת,

בא הערוב אל בתיהם ועשה כרצונו,

כאשר היו עושים המצריים בבתי בני ישראל.

בא ולוקח את הילדים שלהם בלי לשאול.

המכה החמישית

הייתה דבר אשר בא במקנה.

והיה זה לפי שהמצריים היו גוזלים בקרם,

בצונם ובמקניהם של ישראל,

ואין אומר השם.

אף אחד לא עומד להגיד, תשיב לו אותם, מה אתה לוקח?

גם כי מפני טורח עבודתם, עוניים ולחצם,

לא יוכלו בני ישראל לרעוט את מקניהם. אין להם זמן לרעוט כל הזמן הם בעבודה.

ולכן בתגמול זה מתו מקנה המצריים בדבר,

וממקנה בני ישראל לא מת אחד.

המכה שישית אשחין.

היה זה לפי שהמצריים היו מחרפים ומגדפים את בני ישראל.

סורו טמא, קראו למו.

וכמו שאמר,

כי לא יוכלו נא מצרים לאכול את העברים לחם.

הם היו בעיניהם טמאים, נג'יס, קוראים לזה בערבית.

לכן היו עונשם שהיו כולם מוכי שחין.

מי שמוכש חין, טמא טמא יקרא לו כל אחד מהם.

מי מתקרב אליו? זו מחלה מידבקת.

גם כי בעבודתם היו מטרידים ומונחים את ישראל מלהזדווג לנשיהם,

לכן נחנשו שיהיו מוכי שחין,

ואז האישה נפרשת מבעלה כשהוא כך.

והיו להם הבועבועות, הבעבועות המצורעים.

המכה השביעית הייתה ברד.

לפי שהיו המצריים מכים את ישראל באבן או באגרוף,

והיו נותנים עליהם בקולם כל ענות בחירופים וגידופים,

לכן הביא להם ברד של אבטיחים.

אבנים מן השמיים,

קולות וברקים, מבהילים ומצערים אותם

להומם ולאבדם, מידה כנגד מידה.

המכה השמינית היא הרבה,

לפי שישראל,

כל אחד מהם עובדי אדמה למצוא אוכל לנפשם.

והם מצריים היו גוזלים את התבואות שלהם אשר בשדה.

לכן הביא עליהם ההרבה שאכל להם את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ. לא השאיר להם כלום.

המכה התשיעית הייתה החושך.

לפי שבהיות ישראל בגלות מצרים היו בחושך אפלה,

כי הגלות נמשל לחושך,

כמו שאמר באיכה במה חשקים הושיבני כמתי עולם.

ובהפך, הגאולה שנקראת אור,

כמו שאמר, והעם ההולכים בחושך, ראו אור גדול.

ולתגמול הגלות שעשו להם המצרים, נידונו הם בחושך.

ולכל בני ישראל היה אור במושבותם.

המכה העשירית

הייתה מכת בכורות.

לפי שישראל נקראו בני אל-חי,

ואמר עליהם, בני בכורי ישראל.

ולפי שהמצרים הרעו להם בכלל,

באה מכת בכוריהם,

שהיא כוללת בערך הרעה הכוללת

שעשו להם בשעבודם.

אתם שעבדתם, הצרתם, הרגתם את בני בכורי ישראל,

אז עכשיו ימותו לכם כל הבכורים.

הרי לך סדר השגחייה במכות האלה,

על פי הרעות שהרעו לישראל מידה כנגד מידה.

ויש גם בזה דרך אחר השגחייה,

עוד דרך אחת שהיא גם כן על פי השגחה,

שהקדוש ברוך הוא ברצותו להעניש את המצרים על מה שעשו לישראל, להעניש אותם בדברים הצריכים לחיותם ומזונותיהם.

בראשונה, במים, שהוא המשקה היותר הכרחי.

שנית, במיטת הדגה שהיו אוכלים ממנה,

ושריצת הצפרדעים במקום הדגים שהיו מצערים ונוגפים אותם.

ולפי שגם מלבושיהם

לא יועילו להם בעמקת כינים,

כדי שהבגדים שלהם גם כן לא יועילו להם בהעמקת כינים,

שהיו מצערים את בשרם ומקלים את כבודם, איזה פדיחה נדגרת ככה בכל מקום.

ולפי שלא היו בבתיהם מזונות מה לאכול,

אז בא הערוב שהיה מפסיד את הכול.

ולפי שהיו אוכלים מהבשר לחסרון הדגה, אז נשאר להם רק בשר,

בא הדבר במקנה,

עד שלחדר המזונות הטובים היו כולם מוכי שחין, כי לא היה להם ויטמינים,

לא היה להם את כל מה שצריך.

ולפי שלא היו ניזונים מפרי העצים,

בא ברד,

והיכה גם את העצים,

וכדי שלא ייזונו מהחיטה ועשב הארץ, בא הרבה,

שאכל להם את כל עשב השדה,

וכדי שלא ילכו מפה ומפה לבקש אוכל,

בא החושך,

ולא נתן להם לקום איש ממקומו,

וכדי שיראו רעתם מכופלת,

באה מכת בכורות,

שמתו בניהם הזכרים הגדולים לעיניהם פתע פתאום,

ובזה הדרך כללו המכות מהרעות והצרות כל מה שיוכח.

עוד מעט כתוב,

כי ימי מצרים הראינו נפלאות,

בגאולה האחרונה,

יהיו עוד פעם עשר המכות, אבל חבית חבית,

הרבה יותר גדול,

וזה יהיה עוד מעט לעינינו בעזרת...

השם אמן. רבי יחנניהו בנגשי אומר עושה כזה ומחזק את ישראל.

לפי כוח חרבו לנו תרום משמעות שנעמור אדם עושה מארץ וגרדיל תרום יא אדיר.