ההבדל בין מנשה לפרעה | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

ואני הקשי את לב פרעה והרבטי אותותיי ואת מופתיי בארץ מצרים, נציב יום

לזרע חי וקיים, אליהו בן אורה מהרה.

במנשה כתוב

ויבן מזבחות לכל צבא השמיים בשתי חצרות בית אדוני

וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית אלוהים

ויתע מנשה את יהודה ויושבי ירושלים לעשות רע

וידבר אדוני אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו

ויבא אדוני עליהם את שרי הצבא

וילכדו את מנשה בחוחים

ויישרוהו בנחושתיים

ויולכוהו בבלה

וחצר לו

חילה את פני אדוני אלוהיו

ויכנע מאוד מלפני אלוהי אבותיו

ויתפלל אליו

ויעתר לו וישמע את חינתו

וידע מנשה כי אדוני הוא האלוהים.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה שהקדוש ברוך הוא עשה לו כמין מחתרת

ברקיע כדי לקבל אותו בתשובה מפני מידת הדין.

המלאכים התנגדו שהקדוש ברוך הוא יקבל את תשובתו

וזה בגלל שהוא העמיד צלם באחד.

רואים הבדל יסודי במה שאירע למנשה כאשר הודה ונכנע

ובמה שאירע אצל פרעה

שאף הוא הודה ונכנע.

תשובתו של מנשה נתקבלה תכף

אף אם מידת הדין הייתה מתוחה

ומלאכי השרת היו סותמים חלונות הרקיע כדי שלא תעלה תפילתו של מנשה לפני הקדוש ברוך הוא.

באומרם אדם שהעמיד צלם בהיכל יש לו תשובה?

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

חתר לו כמין חתירה תחת כיסא הכבוד,

שמע את חינתו

והשיבו לירושלים למלכותו.

והנה אצל פרעה ראינו

כי לאחר כמה וידויים,

מאחר שאפילו הצדיק עליו את הדין,

ואמר ה' הצדיק

ואני ועמי הרשעים

ונתן הבטחה לשלח את ישראל מארצו,

בכל זאת

ויחזק ה' את לב פרעה.

מה ההבדל?

בין זה לזה?

למה תשובתו של מנשה נתקבלה כאשר הכל היה כבר סגור לפניו?

ואצל פרעה לא.

העניין הוא

כי כאשר שמיים לרום וארץ לעומק,

כן ההבדל בין ישראל לעמים.

גויים סורם רע.

הטבע שלהם רע.

ואם קורה,

ועל ידי מכות וייסורים הם נכנעים ומודים,

הרי זה אך ורק לפי שעה.

ואילו כאשר הלחץ עובר,

הם חוזרים בהם ושבים לסורם,

כפי שבאמת מצינו אצל פרעה.

וירא פרעה כי הייתה הרווחה

מאכבד את ליבו ולא שמע.

וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות,

ויוסף לחתו,

ויכבד ליבו ובעבדיו.

ויחזק לב פרעה, ולא שילח את בני ישראל.

וגם לאחר מכת בכורות,

כאשר כבר מיהרו לשלחם, ככתוב,

ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם,

שוב התחרטו.

ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם,

ויאמרו מה זאת עשינו כי שילחנו את ישראל וירדוף אחרי בני ישראל.

כאן נעוץ ההסבר

שגויים סורם רע.

ואף אם כבר עושים דבר טוב, הרי זה בהכרח

ונובע מאיזו סיבה צדדית המביאה אותם לכך.

אבל אף פעם אין טובתם שלמה.

הם תכף מהפכים את הקערה על פיה,

מתחרטים ושבים להרגלה מרהה.

מה יש לנו דוגמאות יותר טובות מאובמבה וטראמפ?

יש להם בריתות והתחייבויות לידידות שלהם, מדינות והכול, והם כופרים בכל זה.

גאורגיה לא הפקיר אובמבה,

ואותנו עכשיו, מה עושה טראמפ? יוצא מסוריה.

הוא אומר, יש שם רק חול ומוות, ואין לי מזה שום רווחים.

אבל מה עם הברית?

מה עם ההגנה?

מה עם ה... להתחשב בנסיבות וכו'?

יא בסדר, יא בסדר.

עכשיו בבוסניה הוא גם כן מוציא, וגם שמה, ופה, זהו.

הכול זה כלכלי?

משתלם? לא משתלם.

אמרתי, נו, אז אמרתי, אז עכשיו אני אומר אחרת. מה קרה?

מה, אתם לא יודעים שהפה שלי ברשותי, אני יכול לומר מה שאני רוצה?

אין שום בעיה.

כל מי שהוא מינה טראמפ,

אמר, זה יהיה אדם מיוחד.

זה,

אני מכיר אותו,

כמה הוא פיטר מאלה שהוא כבר אמר עליהם ככה.

אבל ישראל,

כאשר הם עושים דבר טוב,

ולא פעם, מתוך קושי רב,

הרי עשייתם זו נעשית מתוך שליבם טוב עליהם,

והם שמחים ומאושרים על אשר זכו לקיים איזושהי מצווה.

וכאשר באים, חס ושלום, לידי תקלה כלשהי

עם בן אדם למקום, ועם בן אדם לבריות,

הרי הם תוהים תכף אחר מעשה,

וליבם נוקפם ומצפונם מייסרם.

ולכן נחשב כל חטא

שנעשה על ידי ישראל כאונס.

וזאת בשל יצרם המטעה אותם, יצר המחפש את ישראל יותר מכולם.

ואין להם מספיק כוח להזיק מעמד,

והם נכשלים.

אבל תכף מתחרטים ומקבלים על עצמם לחוות את השם בכל ליבם.

כמו שכתוב אצל מנשה.

ויסר את אלוהי הנכר מבית אדוני,

וכל המזבחות אשר בנה בהר בית אדוני ובירושלים,

וישלך חוצה לעיר.

ויבן את מזבח אדוני,

ויזבח עליו זבחי שלמים ותודה,

ויאמר ליהודה לעבוד את אדוני אלוהי ישראל.

חזר בתשובה.

ראש הישיבה של בעלי תשובה למעלה.

עיקרם של גויים רע,

עיקרם של ישראל טוב.

זה ההבדל היסודי שממנו נבין את ההתייחסות לגבי זה וזה.

למה יונה הנביא

לא רצה ללכת לגויים?

כי הם אין להם בעיה, הם עושים תשובה צ'ק-צ'ק.

זה לא מחזיק אבל.

כי אחרי זה הנה הפכה ננבה.

אבל בכל אופן, הם צ'יק-צ'ק, אין בעיה.

הוא גם כן אומר, הכל תמיד, הוא אומר, כן, אני אשלח ואני זה הכל.

רק טיפה רווחה, רק טיפה זה, צ'יק, חוזר בחזרה, לא אמרתי כלום.

מי שהדין נותן,

תשמעו הלכה עד כמה זה מעוגן בהלכה, מה שאמרנו זה לא דרשה,

זה דין.

מי שהדין נותן,

שכופין אותו לגרש את אשתו,

ולא רוצה לגרש, על פי דין הוא חייב לגרש את אשתו.

ההלכה אומרת שהוא חייב.

הוא לא רוצה לגרש.

בית דין מקין אותו עד שיאמר, רוצה אני.

באונס, כאילו.

וזה גט כשר.

ולמה לא בטל הגט?

הרי הוא אנוס,

הוא לא רוצה.

הוא אומר מפורש, לא רוצה.

אך אין אומרים אונס,

אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחויב בו מן התורה.

מתי אונס? אונסים בן אדם לעשות דבר שהוא נגד התורה,

לא כתוב בתורה,

שהוא לא מחויב בו מן התורה.

אבל מי שתקף אותו יצרו הרע לבטל מצווה,

או לעשות עבירה, תקף אותו יצרו לעשות עבירה,

והוכה

עד שעשה דבר שהוא חייב לעשותו,

או עד שהתרחק מדבר שאסור לעשותו.

אין זה אנוס ממנו,

אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה.

הוא נאנס על ידי יצרו,

ואתה רק משחרר אותו מהאונס של היצר הרע.

לפיכך זה שאינו רוצה לגרש,

ועל פי דין הוא חייב לגרש,

מאחר שהוא רוצה להיות מישראל,

ורוצה הוא לעשות כל המצוות, להתרחק מן העבירות, רק יצר הרע תקף אותו,

כיוון שהוא הוכה עד שתשש יצרו,

ואמר רוצה אני,

כבר גירש לרצונו.

זאת אומרת,

כשאבא לפעמים נותן

סטירה לילד, צריך להסביר לו,

אני לא סותר לך,

אני סותר לי את צריך, אני פשוט מגרש אותו.

עד היצר הרע.

לא אתה, אתה לא, מה פתאום? אתה לא רוצה לעשות שום עברון, מה פתאום? אתה יהודי כשר,

אבל השתלט עליך היצר, אז אני מגרש אותו.

זה הכול.

ישראל,

עיקרם הוא טוב,

ולקדוש ברוך הוא יש נחת רוח מישראל.

כמו שמובא,

אומות העולם נמשלו לתבן ולקש,

ואין לקדוש ברוך הוא הנייה מהם.

שום ענאה אין לו מהם.

שנאמר כל הגויים,

כל הגויים, כמה יש?

שמונה מיליארד.

כל הגויים כעין נגדו.

גורנישט מתגורנישט.

מול ענת אלפים אנשים,

גורנישט.

כעין.

אבל ישראל,

נמשלו לחיתים שכולם זקוקים להם.

חיתים.

מי יכול לחיות בלי חיתים? חייבים חיתים.

ויש לקדוש ברוך הוא הנייה מהם,

שנאמר בטנך, ערימת חיתים.

עם ישראל,

הם נמשלים לחיתים.

שכולם זקוקים להם.

יש מישהו שלא מדבר על ישראל כל יום בחדשות?

אין דבר כזה. בלי ישראל אין דבר כזה.

אז זאת אומרת, זה ההבדל בין מנשה, שהיה רשע גדול, הכי רשע שהיה בישראל.

הכי רשע יותר מרומעם בן נבט.

ועם כל זאת, כשהוא חזר בתשובה,

איזה תשובה?

באונס.

שרפו אותו בדוד.

הוא רוקד בדוד מהחום.

ועוד עם תנאים.

הוא פונה קודם כל לכל האלוהים

של עבודה זרה,

וכשלא ענו לו אז הוא נזכר שאבא שלו לימד אותו, חזקיה המלך, שהחזיר את כל עם ישראל בתשובה חוץ מהבן שלו.

הוא נזכר שאבא שלו אמר לו, בצר לך ומצא לך כל הדברים האלה באחרית הימים וכולי.

אז הוא נזכר, אז הוא אמר, רגע, רגע.

יש אלוקים, אני פונה אליך.

אם אתה עונה לי,

הנה מה טוב, אני חוזר בתשובה. ואם לא אתה, כמו כולם,

יאבא ביי.

אתה עוד מדבר ככה, יא חביבי.

וה' מסכים.

ומלאכי השרת אומרים, לא, מה פתאום, בשום אופן, לא ייתכן.

אז הוא חותר חתירה מתחת ומטיס אותו מהדוד לירושלים, מחזיר אותו למלכות.

הוא היה בעל תשובה אמיתי,

המשיך עוד 22 שנה למלוך בישראל,

וראש הישיבה של בעלי תשובה בעולם האמת. מהו שונה מפרעה?

מהו שונה מפרעה?

השוני שהוא סורו טוב, והוא סורו רע.

ככה זה, מה לעשות? זה ההבדל.

יחי ההבדל הקטן, אומרים, נכון? אבל זה גדול מאוד.

זה כמו רום שמיים ועומק הארץ. מה, מרחק?

גדול מאוד.

ככה ההבדל בינינו לבין אומות העולם.

You can see it in Obama and Trump.

רבי חנן יום, בן אדם גש יום,

מרוסון, גוזרו רוסו כל ישראל לפי כוח רבות ורוסוות.

שנה אמר אדם אבו אסלאם, עד סדגו יחדיל תאורו, יא דיר.