יש בטחון ויש בטחון - א | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 18.05.2019, שעה: 22:40
תוכן ענינים;
פתיחה
נסכם:
מנוחת הנפש;
אז סדר הדברים בקיצור לקנות את הבטחון כך:
תוכן ענינים;
פתיחה
נסכם:
מנוחת הנפש;
אז סדר הדברים בקיצור לקנות את הבטחון כך:
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום לכבוד שבת קודש,
למשפחת ברוכים,
זיווגים הגונים לבת ולאימא,
בעלייה במהרה לארץ הקודש,
בקניית דירה במקום של קדושה עם בריאות ופרנסה טובה, אמן.
ביטחון
ביטחון בשם, האם זו מצווה?
האם זו מידה טובה?
או האם זה הכרח?
אנחנו קוראים מתוך ספר ביטחון חי
במקדימים בדברי הפתיחה של רבי אברהם, בנו של הרמב״ם,
לפרק הביטחון של ספרו המספיק לעובדי ה'.
רבי אברהם, בנו של הרמב״ם, כתב ספר המספיק
לעובדי ה'.
דהיינו, הקדוש ברוך הוא מספיק כל צורכיהם של עובדי ה'.
וכך הוא כותב, הביטחון
הוא אחת מהמידות הטרומיות
ואפילו יסוד מיסודי התורה.
והוא שגור על לשון הכלל,
ונטוע בלב יחידי סגולה.
ספרי הנביאים מלאים אותו,
ופסוקי התורה מורים עליו.
אז מהסגנון של לשונו, משמע
שהוא לא מצא בתורה ציווי מפורש המחייב את הביטחון?
בפתח דבריו הוא אומר, הביטחון הוא אחת מהמידות הטרומיות,
המעולות והמרוממות.
אז לפי דבריו זה מורה שביטחון זו מידה טובה.
אף על פי כן כתב
שהיא מידה יסודית.
רבנו בחייא אומר,
שמי שיש לו ביטחון, שאר המעלות של המידות
באות אחריה.
ויסוד מיסודי התורה.
אומר המספיק.
בביאור בזה,
כמו שאי אפשר לבניין בלי יסוד,
אי אפשר לקיים מצוות התורה.
בלי הביטחון.
אבל כתב
שדברי הנביאים מלאים אותו.
הרבה פסוקים בדברי הנביאים והכתובים,
בפרט בספר תהילים, מדברים בשבח הבוטח
ובגנות הבלתי בוטח.
ושיש מצווה לפתוח בשם
על פי הנביאים והכתובים.
זה רבי אברהם, בנו של הרמב״ם, בספרו המספיק לעובדי השם.
השיטה של חובת הלבבות
והרמב״ם בעניין הביטחון.
גם חובת הלבבות,
רבנו בחייה, אינו מביא מקור מפורש מן התורה,
המורה על מצווה חיובית לבטוח.
למרות הביאור הרחב והארוך בכל חלקי הביטחון,
לא מביא מקור מן התורה לחיוב מצוות הביטחון.
וגם הרמב״ם אינו מונה את חובת הביטחון בתוך מניין המצוות.
אז יש לנו שלושה, רבי אברהם,
בן הרמב״ם,
רבנו בחייה והרמב״ם,
שלא מביאים מקור למצווה מן התורה.
יש לנו שיטות כנגד שיטת החרדים
ורבנו יונה.
בעל החרדים כותב
פרק א' ממצוות התלויות בלב,
כא',
שמעלת שלמות הביטחון בו יתברך
ומצווה מן התורה.
על פי הפסוק,
תמים תהיה עם אדוני אלוהיך.
הדברים שלו מיוסדים,
על פי שיטת הרמב״ן,
בהשגותיו, על ספר המצוות של הרמב״ם.
בשיטת הסמ״ק,
שמצוות הביטחון
היא בכלל מניין המצוות.
וכתב הרמב״ן,
שכוונת מצווה זו היא
שלא נשמע על אחוזים בכוכבים
ושלא נסמוך על דבריהם,
שזהו זה עתיד להיות.
ואף שהאמת הוא שהכוכבים והמזלות מורים כך,
מכל מקום היות שהכול ביד השם,
הרי הוא יכול לשנות את המערכות
מאחר שאין בני ישראל עומדים תחת שליטת המזלות,
רק הכל ברצון השם,
והוא משנה הכל כפי התקרבותנו לעבודתו.
אז הרמב״ן בונה את זה שהמצווה הזאת של הביטחון זה שאנחנו לא שומחים
לאותות השמיים,
כוכבים, מזלות, אפילו אם יש להם השפעה בעולם,
אבל לא על ישראל.
אין מזל לישראל.
ישראל מעל המזל,
מחוברים לקדוש ברוך הוא, והכל תלוי לפי הקרבה של האדם אל בוראו.
ככה הוא מנותק אפילו מהשפעת מזלות שקובעים שגורלו יהיה לא טוב.
זה ביטחון
שאתה בוטח בשם,
ולא בוטח אפילו בדברים הנכוחים שלכאורה מראים
שכך וכך. כמו שאמר השם
באברהם אבינו, צא מהצטגנינות שלך.
אברהם לא מוליד,
אברהם מוליד.
זאת אומרת,
זה נקודת הביטחון לפי הרמב״ן, וכך
פוסק בעל החרדים בסמ״ק וכו'.
ומסיים החרדים
דמינן נלמוד
המצווה לפתוח בשם
בכל ענייני העולם,
כמו שמפורש בדברי קבלה,
דהיינו בנביאים ובכתובים,
שזה דברי קבלה שקיבלנו איש מפי איש.
אז מפה יש לנו את היסוד
של המצווה לפתוח
בשם בכל ענייני העולם.
נראה שכוונת החרדים ללמוד קל וחומר,
אם במקום
שיש הוראה בכוכבים לאיזה מצב מסוים,
ונגיד שאותה הוראה בשעתה היא נכונה.
אף על פי כן אין לנו אלא לבטוח בשם
שבכוחו לשנות המזל.
קל וחומר שאין לנו לפחד ממצב
שרק נראה מצרה.
זאת אומרת, הוא נראה כמו צרה.
אם
רואים מצב אמיתי לכאורה.
שהכוכבים מראים שכך וכך צריך לבוא על העולם או על ציבור או על כלל.
אין לחשוש,
אז כל שכן אם אנחנו מפחדים ממצב שהוא רק נראה כצרה, ודאי שלא צריך לפחד.
ואין לנו אלא להתחזק בביטחון, בשם יתברך,
לתקן כמובן את מעשינו,
שזה יועיל לבטל את הצרה,
כפי שנתקרב אל השם,
כמו שאמר הרמב״ן בלשונו.
אז זה בא על החרדים.
מצווה מן התורה תמים תהיה עם השם אלוקיך. אל תבקש לדעת העתידות,
אתה צריך להיות בטוח בשם, לא משנה מה עתיד מראה, מה פה.
אתה מחובר לשם,
בוטח בשם, מתקרב אליו, אתה מעל הכול.
רבנו יונה סובר גם כן שמצוות ביטחון היא מן התורה.
והוא לומד את זה מהפסוק,
כי תצא למלחמה על אויביך
וראית סוס ורכב.
עם רב ממך לא תירא מהם.
כתב רבנו יונה, שערי תשואה שער ג',
ל״א ול״ב,
הוזהרנו בזה.
אם יראה האדם כי צרה קרובה,
תהיה ישועת השם בליבו ויפתח עליה,
שנאמר,
אך קרוב ליראיו ישעו.
אז רבנו יונה אומר,
שמהפסוק, כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב. לא תירא מהם.
זה ביטחון.
מה זה לא תירא? אתה רואה עם רב, סוס ורכב,
רב ממך.
אתה מאה אלף, אם שני מיליון.
מה?
אומר אל תירא.
מה זה אל תירא? תראה איזה כמות.
אומר אל תירא.
למה אל תירא?
הוזהרנו?
אם יראה אדם שצרה קרובה,
הוא רואה בעיניים שהצרה קרובה,
צריך שתהיה בליבו ישועת השם.
ישועת השם.
סומך ובוטח על ישועת השם.
כי העניין שנאמר, אך קרוב ליראיו ישעו.
אם אתה ירא את השם ולא ירא את הצרה,
אז ישעו, ישועתו של הקדוש ברוך הוא, קרובה אליך.
אך קרוב ליראיו.
אתה יראה ממנו ולא מהם
אתה תזכה לישועה וכתוב מי את ותראי מאנוש ימות
עם ישראל כנסת ישראל מה אתם מראים ממי אתם מראים מאנוש ימות מי זה פוטין
דונלד טראמפ
חמני
מי
חמינאי
חומייני
חמאס
מי
ממי אתם מראים
אין לירוא מאף אחד מי את ותראי מאנוש ימות
ונראה
באור הדברים
אפילו שעל פי מנהג עולם הצרה קרובה
מכל מקום יאמין שהשם יכול להושיע
ולכן נפתח על אפשרות הישועה מפי השם
אתם רואים כל פעם
החמאס עושה לנו שיעור בביטחון
לא לומדים מוסר
אז דרך הטילים לומדים
נהרו למעלה משבע מאות טילים
ארבעה הרוגים
וזה גם כאלה שלא שמעו להוראות
מה צריך לעשות
ולא יאומן כי יסופר איזה אחוז של פגיעות
בפעם הקודמת היה למעלה מחמש מאות ואף אחד לא נפגע
ובמשך שנים עשרות אלפי טילים
כמעט אפס הרוגים
זה שיעור בביטחון הם מתכוונים לירות על אוכלוסייה
אזרחית בשביל להרוג, לרצוח
ולא מצליחים
זה לא כיפת ברזל וזה לא שטחים פתוחים
יד השם בדבר
שיעור בביטחון
אז צרה קרובה? לא צרה קרובה, הצרה קיימת! יורים טילים!
על אזרחים!
זה שיעור בביטחון
וזו הכוונה של הפסוק קרוב ליריעה וישעו
אלה שמאמינים ביכולת השם
וקרובה בליבם אפשרות הישועה
והם לא נרתעים ממראה עיניהם
אלא בוטחים על השם
גם רואים טנק מולם?
ישועת השם מלאה את ליבם.
וכך הוא טבע האדם,
שכל זמן שחושב שיש אפשרות לישועה,
אפילו על הצד הרחוק ביותר,
לא מקונן בלבו הפחד.
אפילו אם יש לו רק איזה צד לחשוב שיכול להיות איזה צד של הימלטות ישועה,
אז ככה טבעו של אדם.
שהוא תולה בזה.
נמצא שהתקווה לישועת השם מבטלת את הפחד ואת היראה.
נסכם.
שיטת החרדים ורבנו יונאי,
יש מצווה מן התורה לפתוח על השם בעת צרה.
לדעת החרדים יש מצווה לפתוח גם בכל שאר מצבי החיים, לא רק בעת צרה,
אלא בכל עניין.
ולדעת הרמב״ם, החובת הלבבות והמספיק לעובדי השם,
רבנו אברהם בן הרמב״ם, לא נמצא מקור מן התורה לחובת הביטחון.
ייתכן שגם לדעתם הביטחון הוא סניף ממצוות האמונה,
אז לכן
לא כללו את זה במצווה בפני עצמה.
והרי על אמונה נצטווינו במאמר ראשון של עשרת הדיברות,
אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים,
ועל ידי פרשת שמע שהיא מצוות האמונה,
כמו שכתב הרמב״ם בספר המצוות מצוות א' וב'.
גם הרמב״ם כתב בסוף פרשת בו שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו עד שנאמין.
בכל דברנו מקרנו שכולם ניסים,
כלומר הם על ידי השם,
אין בהם טבע ומנהגו של עולם,
בין ברבים בין ביחיד,
אלא אם יעשה המצווה יצליחנו שכרו וכולי.
ומאחר שצריכים להאמין שכל המקרים שלנו הם בהשגחה פרטית,
ממילא יוצא שיש לבטוח בשם.
אז זאת אומרת, לפי השיטה של אלה שאומרים שאין פסוק מן התורה,
מהפסוקים שמורים על אמונה בשם,
הביטחון הוא סניף של מצווה זו של האמונה.
אבל לא מצווה פרטית בפני עצמה, אלא סניף מן האמונה.
לעומת בעל החרדים ורבנו יונה, שזה מצווה בפני עצמה.
אבל לכל הדעות
יש מצווה חיובית
מדברי קבלה, מהנביאים והכתובים,
לפתוח בשם יתברך, כמו שמוכיחים הפסוקים בתנ״ך,
ועכשיו נביא,
בעזרת השם,
שבעל המספיק
אומר שמידת הביטחון היא הכרחית,
אפילו אם לא היינו מצווים עליה,
אפילו אם אין מצווה בן התורה,
המצווה הזו של ביטחון היא מצווה הכרחית.
בירכתי, אתם זוכרים.
מיסודות האמונה להאמין בהשגחת השם,
כמו שאנחנו אומרים,
אני מאמין באמונה שלמה.
שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים.
ובוודאי,
מי שאינו מאמין שהכל ביד השם,
שהוא עושה את כל המעשים,
אדם כזה הוא חסר אמונה ובכלל הכופרים.
מי שאומר אני עושה, אני אעשה.
אני לא מניח
לאף אחד, זה אני.
אם אני אעשה, יצליח. אם לא, אני לא אצליח.
אדם כזה הוא כופר.
מחדש
רבנו אברהם,
שאף מי שאומר, שמאמין בשם שמפרנס
וממית
ומוחץ ומרפא,
אבל בסתר ליבו אינו תולה ליבו בשם.
בסתר ליבו
לא תולה בשם.
מאיפה יודעים?
שהרי כל מאמציו ותחבולותיו
הוא סומך רק על עצמו,
ואין מחשבת השם עוברת על ליבו אפילו רגע אחד.
הנהגה זו בכלל כפירה נסתרת.
זה כופר בשם בסתר.
אומר בעזרת השם,
ביטחון מדבר, פסוקים, הכל טוב יפה,
אבל הוא לא מניח דבר אחד בענייני העולם הזה,
שהוא משאיר את זה לאיזה משהו שמימי
שהתערב או משהו.
הכל הוא עושה בכל המאמצים, התחבולות,
בשביל להוציא את הדבר לפועל,
ולא עובר בליבו אפילו רגע אחד מחשבה על השם שהוא.
הוא מנהל את העולם, וכל מאמציו
לא מעלים ולא מורידים בתוצאה המבוקשת.
זה נקרא כופר בשם בסתר.
ולא עוד,
אלא הוא בכלל הרשעים,
שעליהם נאמר אין אלוהים כל מזימותיו.
אמר רשע בליבו
אין אלוהים
כל מזימותיו.
אז נפרש את זה לפי הדברים של רבי אברהם.
איך אנחנו יודעים שאיננו אלוהים בליבו?
מכל מזימותיו.
כל מזימותיו, כל תחבולותיו, כל מה שהוא עושה, מראים שהוא לא סומך על הקדוש ברוך הוא,
כי הוא עושה את הכול בהשתדלות כוחית עצמית בלבד.
אז אין אלוהים. איך יודעים? כל מזימותיו.
אמר רשע בליבו, אין אלוהים.
כל מזימותיו.
מאחר שאינו מצרף את השם
בכל עצותיו ותחבולותיו,
ובמקום אחר קורא להם, לאנשים האלה, המספיק
זה רבנו אברהם,
קורא לכת הזאת שאינם בוטחים בשם מורדים וסוררים.
מורדים בשם וסוררים.
נראה להסביר את דברי המספיק שדן
את מי שאינו בוטח,
דן אותו במשפט חריף כל כך מורד וסורר.
היות ובדורות הראשונים,
כשעבדו אומות העולם מצבא השמיים,
בכל מיני עבודה זרה,
היה פשוט אצלם שהאדם תלוי בכל הצלחותיו
על כוחות עליונים.
אז בהתחלה, בהתחלה,
הכירו את הבורא, כי אדם נברא על ידי הבורא, חווה על ידי הבורא,
הבנים שלהם ידעו
מי הבורא.
אבל לאט לאט,
הדורות הראשונים
החלו לעבוד את צבא השמיים בכל מיני עבודה זרה,
והיה פשוט להם שהאדם תלוי בכל ההצלחות על הכוחות העליונים.
ולא עלה על הדעת שיש לאדם כוח עצמאי.
לא עלה על הדעת
כוח עצמאי.
תודה רבה.
הרמב״ם,
בלכות עבודה זרה, מסביר שבהתחלה כולם הכירו את הבורא,
אחר כך היה להם קשה לעבוד
את האלוקים כי הוא לא נראה ולא נגלה לעיני חול.
אז הם החליטו
לעבוד את השמשים שלו,
כעינשרים של המלך,
כגון השמש,
הירח, הכוכבים.
השם חלק להם
כבוד וכוח
למשול בעולם,
אז על ידי זה שהם השתחוו להם,
הם הבינו שמכך הם מושכים כוח מהעולם העליון,
על ידי זה שהם מרצים אותם, כאילו.
לימים זה הלך ונתמעט עד ששכחו את הסיבה
שהם משתחווים לשמש וחולקים כבוד לשם,
עד שהם חשבו שלשמש בעצמה יש כוח עצמי, לא תלוי בשם.
התחילו לעבוד, עבודה זרה ממש.
אבל גם הם שעבדו עבודה זרה ידעו שכל הכוח
זה מהכוחות העליונים,
שהם משפיעים למטה,
ולכן היו עושים כל מיני עבודות לרצות
מישהו שלח לי סרטון אתמול, לא יאומן כי יסופר,
שבאיזה מדינה,
יכול להיות שזה בהודו לפי נירה,
יש אנשים משתטחים על הרצפה, ליד סוס,
סוס לבוש יפה, כאילו הלבישו אותו משהו,
והבעלים של הסוס לימד אותו להרים רגל ולשים אותה על האנשים.
אז הם שוכבים על הרצפה,
והסוס מרים את הרגל,
מי שברך אבותינו,
הוא שם על הבן אדם, על הגב את זה רגע,
מרים את הרגל ומחזיר, מנשקים לו את הרגליים וקמים מבסוטים, קיבלו ברכה מהסוס.
לא יאומן כי סופר. אני חשבתי איזה סרטון צחוק, שאולי לכמה הוא שם, בסוף שם לאחד בעיטה בראש,
מפצץ לו את הגולגולת,
ואני רואה לו עד סוף הסרט
מראים
שהסוס עושה, מה?
אחד אלף את הסוס, תרים את הרגל, נעשה כסף עליך, נתחלק, אני נותן לך הרבה תבן
ואני ארביע, ויאללה, תתחיל לעבוד.
הלביש אותו יפה כמו כלה, והוא, הסוס עושה.
מה זה?
אנשים כאלה טמבלים, זה לא יאומן כי ס...
איך אפשר?
איך אפשר?
על זה אנחנו שרים שהבדיל לנו מי נטוע אם ונתן לנו תורת אמת, אי איזה אושר שנולדנו יהודים.
איזה הבלה, לא יאומן כי סופר.
טוב,
אז עכשיו
כולם ידעו, גם עובדי עבודה זרה,
ידעו שכל ההצלחות שלהם היו מהכוחות העליונים,
ולא עלה על דעתם שיש כוח עצמאי לאדם.
רק הם נשתבשו בדעותיהם וטעו שזקפו את ההצלחה שלהם בסרי מעלה ובמזלות.
כאילו יש להם כוחות נפרדים
בלי השם.
והרי מי משפיע? מי ברא אותם? מי השפיע עליהם?
המאיר.
בכל יום תמיד.
הקדוש ברוך הוא מאיר, הוא בעצמו, לא השמש מאירה, הוא המאיר.
המעריב ערבים, מי עושה את הכול? הקדוש ברוך הוא בכל רגע.
אבל הם טעו וחשבו שיש להם כוח עצמי.
וכך
דברי הנביא הושע,
פרק ב' פסוק ז'
אליך אחרי מאהביי,
הכוונה,
כאילו כנסת ישראל אומרת,
אני הולכת אחרי מאהביי, זו עבודה זרה.
נותני לחמי
וממאי
צמרי ופשתי,
שמני ושיקויי.
והנביא מוכיח אותה.
והיא לא ידעה, כאילו כנסת ישראל,
כי אנוכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר
וכסף הרבתי להם.
מי עבודה זרה נתנה לכם?
אפילו גנב בשעה שהוא עוסק בגניבתו יודע שצריך עזר השם.
כמו שאמרו חכמים בברכות סג' גנבה פומחתרתה רחמנה קארי.
הגנב,
על פתח המחתרת, כשהוא עומד כבר להיכנס לדירה,
מבקש, יא אללה, תעזור לי, שלא יתפסו אותי, שאני אצליח.
אז מה קרה?
אחרי חורבן בית ראשון,
התפללו אנשי כנסת הגדולה לשם
שיבטל מהם את יצר הרע של עבודה זרה.
אנשי הכנסת הגדולה היו מה-20 גדולים.
ישראל, ביניהם נביאים חגי זכריה, מלאכי,
דניאל, מרדכי ועוד,
הם שתיקנו לנו את התפילות.
קדושי העליון, אנשי כנסת הגדולה,
אחרי החורבן של בית ראשון,
הם התפללו שהשם יבטל את יצר הרע של עבודה זרה.
עד אז כולם רצו אחרי העבודה הזרה יותר מאלה שרצים אחרי עוגת גבינה.
מאחר
שגם האומה הישראלית
נכשלה בעבודה זרה,
אז הם התפללו
ונתקבלה התפילה.
אתם יודעים מה זה לבטל יצר הרע של עבודה זרה?
דורות שלמים כשלו,
נתקבלה תפילתם.
אבל,
אפילו שנתבטל יצר הרע של עבודה זרה, של ילילי כסף וזהב.
נולד יצר הרע חדש!
אתם חושבים שיצר הרע מוותר?
הצלחת לבטל אותי מפה, אני אבוא לך מכאן.
נולד יצר הרע חדש,
שהרעה שלו קרובה לרעת העבודה הזרה.
מי יודע איזה יצר הרע נולד?
איזה יצר הרע נולד?
בוטל יצר הרע של עבודה זרה,
נולד יצר רע חדש. איזה?
איך?
מה זה מכשילים?
מה?
כל הכבוד.
מיכאל אמר
שבמקום להאמין באלילים, התחילו להאמין בכוחי ועוצם ידי.
שזה העבודה הזרה שבלב.
כמו שדרשו חכמים על הפסוק, לא יהיה בך אל זר. לא יהיה בך אל זר.
איזהו אל זר שבגופו של אדם?
הווי אומר, זה יצר הרע.
הכוונה של חכמים, זיכרונם לברכה, היא
שאם אדם חושב
שכל מה שהוא פועל במעשיו,
כגון שהוא רוצה לבנות משהו או לסתור משהו,
או ככל שהוא רוצה לעשות דברים העולים על רוחו,
הוא חושב שזה תלוי רק בכוחות עצמו,
ואם לא יעלה הדבר בידו,
הוא תולה את אי-הצלחה.
במקרה,
דבר זה נחשב כעבודה זרה.
עכשיו ברור למה נחשב מי שמאמין בכוחי ועוצם ידי כופר.
כמו מי שעובד עבודה זרה ממש הוא כופר,
כך מי שמאמין בכוחי ועוצם ידי הוא כופר.
כי הוא תולל לא בפסל,
הוא תולל בעצמו בבשר ודם.
והוא אומר הכל בכוחי, אם אני אצליח זה אני,
ואם אני לא אצליח זה לא אני, זה מקרה.
זה לא אשם, זה לא עניש, זה לא מנע,
זה הכל תלוי בי.
אחד שאומר ככה הוא כופר.
מורד ושורר.
עכשיו איך נסביר,
איך צמח הרעיון הזה להאמין בכוחי ועוצם ידי כתוצאה מביטול העבודה זרה?
נראה,
שהביטול של האמונה שנתבטל על ידי הבקשה של אנשי כנסת הגדולה,
ביטול העץ הרעש של עבודה זרה,
כתוצאה מזה
נתמעטו הלבבות
ונחלשה השגה בדברים עליונים.
אז פשוט אנשים התנתקו,
וכבר לא האמינו שהכול בא מכוחות עליונים.
ונחלשה להם האמונה בהשפעה
של גרמי השמיים,
ועל ידי ההחלשה הזו נאבד מהם ההשגה שהכול בא מכוח עליון,
כמו שזה באמת.
רק הם נכשלו ושייכו את זה
לגרמי השמיים.
ולא ידעו שמאת השם, כבר שכחו,
שמאת השם יש את ההשפעה.
וככה הם התנתקו.
ועד שניתפשו לומר
שהעולם נעשה מעצמו פיצוצים.
אין כוח עליון,
אין מנהיג, אין משגיח, אין כלום, פיצוצים.
כן. וממילא נפלו ברשת של כוחי ועוצם ידי, עשה לי את החיל הזה.
אז כל הזמן מחפשים איך התחיל הפיצוץ.
הם החליטו קודם כל שהיה פיצוץ,
ואחר כך הם החליטים איך היה פיצוץ.
לא הבנתי, אם אתה יודע שהיה פיצוץ,
אתה צריך לדעת איך היה פיצוץ.
מאיפה אתה יודע שהיה פיצוץ?
החלטת שהיה פיצוץ.
כן, החלטתי שהיה פיצוץ.
למה?
איך זה התפשט?
צריך להיות פיצוץ.
טוב, פיצוץ ממשיך כל הזמן.
פיצוץ, יש פיצוץ ונגמר.
זהו.
אבל פיצוץ ממשיך ממשיך ובורא ברואים, ועושה זה, ועושה דגים, ועושה עשבים, ועושה פרחים. הפיצוץ?
הפיצוץ עושה מוח, ועושה לב, ועושה מכונות, ועושה
מנופים, ועושה הכול.
כן, אנחנו עוד חוקרים, נגיע לזה.
ביי.
אפשר בינתיים לקחת תקציבים.
אומרים שיש בעיה חמורה בעולם של גזי החממה.
דונלד טראמפ לא קונה את זה.
נגד.
והוא צודק,
כי הכל חריט, הוא סוחר, הוא מבין, הוא ביזנסמן,
הוא מבין שרוצים לעשות קופה עולמית על חשבון גזי החממה,
אז הוא לא קונה את זה.
ואני יכול להביא לו ראיה, הייתי עכשיו בשוויץ,
במאי יורד שלג כבד.
אם יש גזי חממה,
אז כבר במרץ, בפברואר, צריך להיות שמש קודחת.
איך ממשיך שם החורף יותר מדי?
גרמניה,
גשמים עזים.
עכשיו, במאי,
איפה החממה, איפה הגזים?
עולם של שקר.
מלא שקר.
לאנשים לא אחלהם לקנות.
מה הצד השווה בין עבודה זרה ממשית
לבין עבודה זרה שבלב?
שבשניהם האדם מכחיש את המנהיג האמיתי, הקדוש ברוך הוא.
לכן אומר רבנו אברהם
בן הרמב״ם,
שמי שאינו בוטח בשם,
הוא כופר בסתר.
אפילו אם בפה הוא אומר שירים ותשבחות.
כופר בסתר.
כופר בסתר.
הוא גם נקרא רשע
וסורר ומורד.
רבנו יונה כותב,
תבין מתשכיל כי לא יגיע האדם לשלמות היראה
רק בשלמות הביטחון.
אתה רוצה להיות ירא אלוהים באמת?
אתה צריך שיהיה לך ביטחון בשלמות.
והוא מבאר את דבריו.
כי אחרי שלא יפתח האדם
ולא יירא זולתי מהשם,
יתקבל נפשו,
כי הכל בידי שמיים.
ואין לו חלק בעצמו,
ויקווה תמיד אל השם,
וישא עיניו אליו בכל עת,
מאלה
יגיע על שלמות היראה.
אז אומר רבנו יונה, אם אתה
לא תפתח
ולא תירא,
רק מהשם,
אתה לא בוטח באף אחד,
לא בעצמך, לא באחרים,
אתה לא ירא משום דבר,
רק מהשם,
ואתה מתרגל שהכל בידי שמיים,
ואין לך חלק
עצמי
שיכול להצליח אחר,
ותמיד אתה מקווה לשם
ונושא את עיניך אליו בכל עת,
מזה אתה תגיע לשלמות היראה.
למה? כי אין לך על מי לתלות רק בשם.
אז אתה ירא אלוקים.
הכוונה של רבנו יונה היא,
מי שעיניו תלויות תמיד בשם,
מחמת חובת הביטחון,
ממילא תתרגל נפשו במחשבה,
שהשם תמיד עמו,
לכן יגיע למדרגת שיוויתי אדוני לנגדי תמיד, לצורך הביטחון.
וזה סיוע גדול ליראת שמיים.
כשאתה רואה שהשם לידך תמיד, כי בלעדיו אתה לא יכול להצליח בשום דבר.
אפילו להניע עבר, אפילו לקום, אפילו ללכת,
הכל זה רק ברצון השם, כי יש אנשים שפתאום מתאבנים, מתייבשים, פתאום דום לב.
זה לא ביד האדם.
אם אתה זוכר זאת ומרגיש זאת כל הזמן, אז השם לנגדך תמיד.
על דרך זה אומר רבנו בחיה בספרו כד הקמח,
כי אדם החושב ומתבונן שאין לו כוח ויכולת בפעולה שעושה,
כי אם ברצון השם,
הכוונה הזו
היא זכה וגורמת שלא יזוז זכרון יראת שמיים מהלב, אפילו רגע אחד.
זאת אומרת, גם כשאתה הולך לקחת את הקפה,
אם אתה הולך לשתות,
אתה זוכר שהשם נתן לך את הכוח להניע את הקפה ולפתוח את השפתיים ולשתות.
ולבלוע,
ולהניח שוב, זה השם עשה את הכל, בלעדיו לא יכולת לעשות זאת.
ואם אתה חי ככה,
אז אתה ירא אלוקים,
אתה מקיים שיבית יושב נגדי תמיד, והשם לא זז מימינך כל הזמן על ידך לסייע לך בכל דבר.
כוונה זו גורמת
שלא יזוז זיכרון יראת שמיים מן הלב אפילו רגע אחד.
כתב כד הקמח,
כמו שהביטחון היא סיבה להשגת יראת שמיים,
כך יראת שמיים מביאה לידי ביטחון.
על פי הפסוק, חרדת אדם
ייתן מוקש ובוטה יחבדוני
יסוגב.
פסוק במשלי, פרק כט כה.
חרדת אדם ייתן מוקש. אם אתה חרד,
יש לך חרדות,
זה נותן מוקש. זה לא משפר את מצבך, זה רק
גורם לך למוקש ועוד מוקש ועוד, ואתה מידרדר.
כי אתה לא בוטח בשם.
אוי, מה יקרה לי? מה יקרה לך?
מה שגזר הבורא יקרה לך אם תחרד או לא תחרד. מה אתה נכנס לחרד? מה יאכיל לך חרדות?
זה כאילו כל אחד קם בבוקר ואולי אני איום אמוט,
אולי אני איום אמוט, אולי אני איום אמוט.
אתה תמות, זה בטוח שתמות.
אבל למה כל יום למות?
מתי שתמות תמות? מה אכפת לך מתי תמות?
בינתיים נתנו לך לחיות. עד שתמות יש הרבה זמן לחיות.
אז כל יום שאתה קם,
אתה קם לחיות, לא קם למות.
פעם אחת זה רק יקרה.
אתה יכול למנוע את זה?
לא.
בינתיים רוצים שתחיה, עד שתמות.
הוא כל רגע קם, אולי עכשיו אני אמות, אולי עכשיו אני אמות.
במקום לראות את השם, הוא יורד מלאך המוות.
אבל בוטח בשם יסוגב.
מי שבוטח בשם, הוא יהיה לו למשגב,
לביטחון.
החרדה שחרד האדם בעת צרה מחמת שאינו בוטח בשם
היא עדות
שאין יראתו בקדוש ברוך הוא שלמה,
מפני שאין ראוי ליראה מן האדם רק מן השם יתעלה.
זאת אומרת,
אדם לא צריך ליראו משום אדם.
כי ילך בגט צלמוות, לא יירה רע.
למה אני לא יירה? כי אתה עימדי.
אין רגע שהשם עוזב את השם.
אין רגע שהשם עוזב את האדם.
מי שיודע את זה ומרגיש את זה וחי את זה,
הוא לא יירה.
גם כי ילך
בגט צלמוות,
לא יירה רע.
לכן אמרה התורה,
הירא ורח הלבב ישוב מן המלחמה לביתו.
כי מאחר שלא הגדיל בנפשו את מידת הביטחון
ולא הגביר על עצמו יראתו של הקדוש ברוך הוא יותר מיראת השונאים, האויבים
שעומדים מולו,
לכן אין לו זכות שלמה ואינו ראוי להצלה,
אומר כד הקמח.
עצם זה שאתה לא יירא יגרום שאתה עלול למות במלחמה.
אם היית יירא את השם ולא את השונאים,
זו הסיבה שתנצל.
אבל אם אתה יירא אותם,
אתה מסיר לביטחונך מהשם.
אומרת התורה, אתה רך הלבב, תלך, תלך הביתה. למה אתה תמות במלחמה? הפן ימות במלחמה.
למה שימות במלחמה?
למה יירא דווקא ימות במלחמה?
בגלל שהוא הסיר את ביטחונו מהשם.
והוא יירא מהשונאים.
אז לכן הוא ראוי למות.
אתם שומעים?
פעולה הפוכה ממה שאנשים חושבים.
אם תפתח בשם במאה אחוז,
לא תירא משום אדם. וזו סיבה שתנצל.
כתב רבנו יונה
דע כי מהות הביטחון
היא מן המדרגות העליונות במידת היראה.
לכן הצדיק
אשר אין בו חטא
יכול לפתוח בשם ביתר שאת
שלא יארע לו כל רע.
ככתוב, יראי אדוני ביטחו באדוני.
כי עניין הביטחון ליראים על דרך אחד וליתר העם על דרך אחר
אינו דומה
הביטחון של יראי השם לביטחון של סתם ההמון.
ההמון הם לא יראי השם.
אז הם לא כל כך ראויים
לביטחון כי אדם זוכה לביטחון לפי יראתו את ה...
כמה שאתה ירא את השם ורק את השם,
אז יראי השם ביטחו באדוני.
עזרמו מגינמו,
ברור שהקדוש ברוך הוא יעזור להם, יגן עליהם, זה אין ספק.
אבל אם אדם ירא את השם רק לפרקים ורק בלית ברירה,
זה לא המצב כמו יראי השם.
אז לכן יש דרך אחת
ליראי השם
ויש דרך להמון בביטחון.
הביאור בזה כי כמו שאי אפשר להשיג יראת השם אמיתית,
אלא אם כן המחשבה על הבורא היא תמיד בלי יסח הדעת,
כך אי אפשר להשיג שלמות הביטחון,
אלא אם כן יחשוב על כל צעד וצעד
שהוא תלוי ברצון השם.
נמצא ששורש היראה
ושורש הביטחון אחת היא.
אז כמו שביראה אמיתית
צריך תמיד מחשבה על השם בלי היסח דעת,
כך ביטחון שלם
צריך לזכור שכל צעד וצעד תלוי בשם.
אז זה ממש
שורש היראה ושורש הביטחון אחד הוא, לא להשיח דעת מהבורא
ולדעת שהכל זה רק מאיתו יתברך בזכותו וברצונו.
רבנו יונה פוסע עוד צעד ואומר
כי כל המידות הטובות שבספר משלי
וכל המוסרים נצרכים
כדי שיגיע האדם על ידיהם לביטחון.
כי כל המידות הטובות
צריכים כדי שהאדם יגיע ליראה.
כמו שאמרו חכמים זיכרונם רחב,
כי הטהרה והקדושה מביאות לידי יראת חטא.
ויראת חטא
עוד קודמת לביטחון השלם.
שהרי לפי רבנו יונה ביטחון זה מהמדרגות העליונות
שביראת חטא.
מה שיצא לנו מהפרק הזה עכשיו,
שהביטחון זה לא עניין מצומצם
ששייך רק להצלחות של האדם במקרב ובמשא ומתן שלו,
אלא
הביטחון מקיף את כל חלקי עבודת השם,
את הכל.
לא רק בעניינים גשמיים,
גם בעניינים רוחניים.
חובת הלבבות מונה עשר לשונות של ביטחון,
עשר מיני ביטחון שמוזכרים בתנ״ך.
השמות שמוגדרים
לשונות הביטחון.
מבטח,
משען,
תקווה,
מחסה,
תועלת,
חיקוי מלשון אשרי, כל חוכה לו,
שמיכה,
סומך השם,
שבר,
נסבר,
סבר אולי,
מסעד,
מסעד,
כסל,
כסל,
לשון ביטחון.
וכתב שכולם נכנסים בשם הכולל ביטחון.
המספיק לעובדי השם כותב
שאפילו הביטחון, המילה ביטחון כוללת מדרגות הרבה.
מכל מקום, המובן האמיתי מחייב
שהכוונה היא על המדרגה העליונה.
מכל השאר,
למטה ממעלת הביטחון.
כל שאר הלשונות.
אנחנו לא בקיאים כל כך בלשונות
די הצורך של התנ״ך לדע כל תיבה ותיבה מה כוונתה,
ובפרט אם השמות הם נרדפים.
אמנם המלבים
משתדל לפרק כל מילה במילה,
בכל מילה שנקראת נרדפת, מה משמעותה.
כמו לדוגמה, שמחה וששון.
מה זה שמחה?
מה זה ששון?
שמחה זה פנימי וששון זה חיצוני.
סוס, שש, מלשון שש.
שש זה חיצוני.
שמחה זה פנימי.
שמחה בליבם.
אז כל מיני שמות
וביטויים ומילים נרדפות,
אנחנו לא בקיאים כל כך בכולם,
כדי לחלק בדיוק, בדיוק,
מה ההפרש בין כל אחד לשני.
כמו שכתב הרמב״ן בספר האמונה והביטחון, פרק ט',
שאין אנחנו מבינים לשון הקודש, אלא על דרך הדמיון
ללשון
שאנחנו שקועים בו מלשונות העמים.
לכן אי אפשר לנו לבאר את כל הביטויים של הביטחון,
אבל נסתפק לבאר כוונה כוללת של כל עניין הביטחון.
כתב רבנו יונה במשלי ג'כה,
דע,
כי הביטחון הוא שלא יתערב בו שום ספק.
מה נקרא בוטח? בוטח זה בלי ספק.
בוטח זה כמו שאתה אומר בטוח.
מה זה בטוח?
אין ספק. אם יהיה ספק זה לא בטוח.
הבוטח זה בלי ספק.
על דרך משל נבהר
כי עניין הביטחון כמו שכיר הבוטח על המלך
ועמל לפניו בכל כוחו, בשמחה, בטוב לבב,
מרוב ביטחונו על המלך.
שבדעתו ליתן משכורתו שלמה.
אין לו ספק
שהמלך ישלם לו משכורתו שלמה,
כי המלך לא חסר, המלך לא יעשה דבר כזה, יתבזה, לא לתת לבן אדם את המשכורת.
אז הוא בטוח.
בטוח שהמלך ייתן לו את המשכורת שלמה. לכן הוא עובד את המלך בשמחה.
הוא בטוח שהוא יקבל את המשכורת.
כי עין זה כותב חובת הלבבות שביטחון הוא רק אם יש לבוטח אמונה שלמה שזה שבוטחים בו
בכוחו לעשות מה שהבטיח ושיעשה בוודאות מה שהבטיח.
וגם אם לא הבטיח,
הוא מאמין בביטחון שיעשה זאת בתורת נדבה וחסד.
טוב השם לכל, ורחמיו על כל מעשיו.
אין רחום וחנון.
הוא בוטח.
גם אם לא מגיע, הוא בוטח.
אין אחד שאפשר לפתוח עליו בעולם חוץ מהשם יתברך.
למה השם ביכולתו להבטיח ולקיים?
אדם אין ביכולתו.
אמרות השם אמרות טהורות.
מה, ואמרות של בני אדם לא אמרות טהורות?
מביא המדרש משל למלך
שבא לעיר אחת והבטיח, מחר אני מוריד לכם מיסים, מחר אני מבטל לכם ארנוניות.
פשיח, כל הציבור שמח, למחר מת.
יש בכוח אדם להבטיח? למחר.
החליפו אותו, למחר נעצר
וכולי
אפילו מלך שבידו כאילו
מאיפה יש ביטחון, אין ביטחון
ושאדם לא ישנה את דעתו,
היום אומר כך, מחר אומר כך
ביבי אומר לא היה כלום ולא יהיה כלום
והוא יפרק את הכל בשימוע
עכשיו הוא עושה חוק חסינות שלא יצטרך בכלל לעמוד לדין
לא הבנתי, אבל אמרת שאתה לא מפחד ולא היה ולא יהיה ולא כלום
חריט
יש על מי לפתוח? יש מילה של מישהו ששווה משהו?
כל שקר
אלמא דשקרא
רק אחד אפשר לפתוח בו, זה הבורא יתברך, זה הכל
פתח באחד ואל תפחד
על פי הנחה זו לשון ביטחון אינו נופל אלא או במה שהשם הבטיח לנו
אפשר לבטוח בכל מה שהשם הבטיח
כל מה שהשם הבטיח אפשר לבטוח
זה מה שגרם לי שאני אסמוך על כל הפסוקים הכתובים בתור
ועל פיהם הלכתי
וברוך השם הצלחתי
כי אני מאמין לפסוקים
כי מי זה הפסוקים?
זה השם
מה זה פסוק? אתם יודעים מה זה פסוק?
פסוק זה לא נכתב פעם,
זה כמו שיחת טלפון שאתה מקבל הרי גם, מצלצל לטלפון
הלא הוא, כן,
מדבר הקדוש ברוך הוא, מה?
הקדוש ברוך הוא, כן, אשלך עליי,
אשלך עליי,
תפתח בי,
אני אכלכל לך, אל תדאג, ביי.
מה, אני לא אבטח בו?
אם הוא עכשיו, אני בשיחה,
עכשיו הוא אמר לי, אסמוך עליי, אני אכלכל אותך.
לא אבטח בו, ודאי שאני אבטח. מה זה פסוק? זהו, שיחת טלפון.
אז אם השם אומר, הוא היחידי שאני יכול לסמוך עליו.
על פי ההנחה הזו, לשון ביטחון אינו נופל, אלא או במה שהשם הבטיח.
הוא הבטיח שיבוא משיח,
הוא יקיים.
הוא הבטיח שתהיה תחיית המתים, הוא יקיים.
הוא הבטיח שהתורה לא תישכח מעם ישראל, למרות שניסו אלפי שנים לעקור אותה ואותנו.
וכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו.
והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם,
כמו שהבטיח, לא מאסתים ולא געלתים לכלותם.
להפר ברית.
אני לא מפר ברית, אני הבטחתי, אני מקיים
או באמונה באיזה מידה טובה שהשם מתנהג עם כלל ישראל
כמו מידת החסד והרחמים,
איך אני לא אבטוח? הרי הקדוש ברוך הוא הבטיח שינהיג אותנו במידת החסד והרחמים,
ודאי שאני בוטח.
על פי זה כותב רבנו יונה שיסוד הביטחון
הוא לבטוח בשכר העבודה בעולם הזה, עבודת הקודש,
בעולם הגמול, שנקבל שכר מושלם
בעולם שאליו אנחנו יוצאים,
כי רק זה ודאי יתקיים ולא ישתנה.
זה ודאי, כי מי המבטיח?
הבורא יתברך.
כמו שאנחנו אומרים,
אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך גומל טוב לשומרי מצוותיו.
לשלם רע
להרשעים ושכר טוב לצדיקים.
אבל כל שאר מקרי החיים אינם ודאים ובטוחים לטוב.
רק מה שכתוב בתורה ובנביאים ובכתובים,
כל השאר אין שום הבטחה,
שום הבטחה.
וכן אמרו חכמים, אין הבטחה לצדיקים בעולם הזה.
אין הבטחה.
רק מה שכתוב.
מה שכתוב זה השם אמר, זה בטוח.
מה שהוא לא אמר,
אין הבטחה.
יכול להיות שכן, יכול להיות שלא.
אבל הקדוש ברוך הוא קובע לכל אחד מה יהיה
מסכת חייו.
רב העליליה על בני אדם, הוא קובע.
אז לכל אחד יש חשבון.
מה יהיה תהליך חייו?
נלמד בהמשך
איך זה עובד.
הנה, לפי דברי רבנו יונה,
לא שייך לפתוח בוודאות הישועה,
או בוודאי שיהיה לו טוב.
כי מי הבטיח לך?
מי הבטיח לך? רק אם אתה מקיים את רצון הבורא 100%,
ועל פי התורה כתוב כך וכך,
אז יהיה כך וכך.
אבל בוודאות הישועה, ושיהיה לו טוב,
אין לך אפשרות לפתוח ב-100%.
אבל יש מקום לתקווה ותוחלת.
תקווה,
מה זה הלשון תקווה?
תקוות חוט השני,
קווה אל השם, חזק ויאמץ ליבך וקווה אל השם.
תקווה זה מלשון קו.
אם אתה מחובר בקו
עד לשם, כמו שדיברנו, הלוא אתה מחובר בקו,
יש תקווה.
יש קו, יש תקווה.
תקווה.
אתה מחובר, אם אין חיבור אתה יכול להחזיק את הטלפון שנה, אף אחד לא יענה לך,
אין קו, אין קו.
צריך תקווה,
תקווה זה שאתה מחובר בקו ישיר אל השם נמרו.
תוחלת זה ייחול, ליחל, לצפות.
אז צריך שיהיה לאדם תקווה ותוחלת,
שאולי יעשה השם עמו טוב,
ויותר מזה שקרוב הדבר שיעשה אותו טוב.
זה קרוב מאוד,
כי טוב השם לכל, ורחמיו על כל מעשיו, בדרך כלל השם מטיב,
אלא אם כן יש חשבון מיוחד
עם כל אחד ואחד,
למה הוא לא, או למה לא עכשיו,
או למה כך, ולא יותר,
וכן הלאה.
זה חשבון פרטי לטובתו.
וזה על פי האמונה שדרך השם להטיב,
ושהוא יתברך מתנהג על פי שלוש עשרה מידות של רחמים,
כמו שאנחנו מברכים שלוש פעמים ביום,
הטוב שמך ולך נאה להודות.
ומאחר שהשם הוא טוב,
קרוב שיפעול ברחמיו וחסדיו לטוב,
וממילא יש מקום גדול לפתוח על טובו של הקדוש ברוך הוא,
וזה פתח גדול לתקווה ולתוחלת.
סיכום הפרק הזה.
מהות הביטחון זו הרגשה רגועה
בתוך הלב של האדם,
שהיא נובעת ההרגשה הזאת
מההכרה שהשם מיטיב עם הבריות,
מפרנס אותם,
שומר אותם,
מקרוב להושיע אותם בעת צרתם.
מנוחת הנפש. מי זוכה להיות במנוחת הנפש בכל מצב, בכל יום?
מי זוכה למנוחת הנפש?
מנוחת הנפש היא תוצאה
מעבודת הביטחון ושכרה.
על ידי הביטחון פותר את כל הדאגות
מאחר שסומך עצמו
על רחמי וחסדי השם.
כמו שאמרנו בשיחת הטלפון, השליך על אדוני יהבך,
והוא יכלכלך.
השם אומר, אל תפחד.
תשליך עליי את כל המסע שלך.
כל הטרדות, כל הבעיות, כל הדאגות, הכל עליי.
אני אכלכל אותך.
אם אתה עושה ככה,
אתה במנוחת הנפש.
אתה יודע, יש מי שמשגיח ודואג לך יותר ממה שאתה יכול לדאוג לעצמך.
כמו התינוק שהוא סומך על אימא שלו.
ברור לו שהאימא תדאג לכל צרכה,
אפילו אם אין לו הכרה.
לכן, הוא רק עושה וואווווווווווווווווווווווו כולם רצים אליו,
מטפלים בו, אפילו שהוא לא אומר מה הוא רוצה.
בינתיים הוא מרוויח כבר,
רוחצים אותו, משקים אותו, מלטפים אותו, משחקים איתו, מקפיצים אותו, מורידים אותו, מה לא עושים לו עד שהוא יירגע?
הוא לא אמר מה הוא רוצה, עשה וואי,
כולם עכשיו בלחץ.
הוא רגוע, וואי.
איזה יופי, אה? תאר לך איך היית עושה וואי,
פתאום לא יודעים מה אתה רוצה, אחד נותן לך כסף,
אחד קונה לך מכונית,
אחד ממך בית,
אחד ממך זה,
ואתה עוד ממשיך וואי,
מנביאים לך ומנביאים לך ו... איזה כיף.
מנוחת הנפש.
ועוד רווח מרוויחים על ידי הביטחון,
זה השמחה.
אדם שבוטח, אין לו שום דאגה,
אז הוא יכול לשמוח.
כתוב, תוחלת צדיקים, שמחה.
אפילו שהצדיקים מייחלים, ועוד אין להם את מה שהם מייחלים,
כבר הם בשמחה.
כי יש ממי לייחל,
יש על מי לשמוח.
מבאר רבנו יונה, שאפילו בענייני העולם הזה,
התוחלת
למה שאדם חפץ מאוד,
גורם לו כיליון עיניים ומחלת לב.
כשאדם מצפה למשהו יותר מדי זמן וזה לא מגיע,
זה גורם לו למחלת לב,
לכיליון עיניים.
כמו שכתוב במשלי עוד ג',
תוחלת ממושכה מחלה לב.
כשאדם מייחל לדבר מסוים הרבה זמן באופן ממושך, זה גורם לו לחולי הלב.
אבל תוחלת צדיקים, שמחה.
אצל הצדיקים, גם כשהם מייחלים, ועוד לא הגיע, ועוד לא הגיע, ועוד לא הגיע,
שמחה.
למה?
רבנו יונה, בדברים קצרים, מסביר את העניין באופן נפלא,
וזה משמש מפתח לכמה עניינים בכוחות ה...
נפש.
אומר רבנו יונה,
תאכלת הצדיקים
איננו מחלת לב,
כי ששון ושמחה יימצא בה,
כי תאכלתם לא על כוחם ועוצם ידם, ולא על בינתם ישענו,
כי על רחמי השם יתברך.
ודאי שרחמי השם וידיעתו את מצבנו הרבה יותר טובה מהכרתנו,
אנו את מצבנו ואת צרכינו וכו'.
וכיוון שאנחנו סומכים ובוטחים שהשם עושה לנו יותר טוב מאימא שלנו ואבא שלנו וכל מי שיכול לדאוג לנו,
אז אנחנו יכולים להיות שמחים במאה אחוז שאנחנו מטופלים ומושגחים היטב.
הנה כתב שם הסיבה שאין להם מחלת לב לצדיקים,
מפני שאינם סומכים על כוח עצמם ועל בינתם.
מזה משמע שהסיבה שגורמת למחלת לב, לדאגה ויגון אצל בלתי בוטחים,
כי הם סומכים על כוח עצמם או של אחרים,
ואו על חוכמתם ובינתם שלהם או של אחרים.
וכשאינם משיגים את מה שהם חפצים על ידי פעולתם והשתדלותם,
נגרם להם מזה צער,
כי מראש הם חשבו שבוודאי יצליחו להשיג את המטרה,
כי הם פעלו נכון,
אז למה לא הצליחו?
אז נהיה להם דאגה שהם
לא ברי מזל,
שהם לא בסדר,
שאנשים לא בסדר, מתחילים להאשים את עצמם, את אחרים, אז איך הם יגיעו לשמחה?
ונגרם להם צער.
ואז הם מאשימים את עצמם בזה שלא הצליחו להשיג את מטרתם,
הם חושבים איפה עשינו משהו לא בסדר, מה עשינו לא בסדר.
לכן הם חושבים שהם כבר לא מוכשרים והם לא מוצלחים,
כמו שאתם שומעים הרבה אנשים שאומרים, אה, אני ניסיתי, אני לא, זה לא,
זה לא בשבילי, אני לא יכול, אני לא מוצלח,
זה לא, יש אנשים שנולדו ככה שזה,
תולים הכל בכוחו ועוצם ידו, ולא מבינים שזה בכלל לא, הפוך,
נתק את עצמך לגמרי,
אל תתלה בעצמך כלום, רק בשם,
תעשה רק את ההשתדלות שהוא מבקש,
ואתה תגיע בטוח למה שהוא אמר.
והם גם תוהים על מעשיהם וחושבים
שהיה להם לעשות השתדלות אחרת,
אולי אם הייתי עושה ככה, חבל שלא שמעתי לו,
או חבל ששמעתי לו.
ורעיונות כאלה חוזרים במוחם פעם אחר פעם,
וכל הזמן מחשבנים איפה טעיתי, ולמה לא זה, ולמה לא זה, ואיך הפסדתי, ואיך לא עשיתי, ואיך לא זה,
וזה גורם להם למחלת לב גדולה, ויש כאלה מתאבדים.
הכל בגלל שהם תלו בעצמם.
אז זה נכון לכל דבר.
עוד יש להוסיף יסוד,
בדרך כלל אין אדם מתאווה אלא דבר שחושב שאפשר להשיג
על ידי חוכמתו ועורמתו ומעשיו.
למה אדם מתאווה?
אין הרבה אנשים שמתאווים להיות אסטרונאוט,
כי הוא לא חושב שזה בכוחו,
ביכולתו,
במחשבתו, יקבלו אותו, לא יקבלו אותו, מבחנים מסובכים, זה צריך
כל מיני תנאים.
אז הוא לא.
אבל להשיג דברים שכולם משיגים, או דברים כאלה וכאלה,
הרבה אנשים חושבים, כן, זה אני יכול בכוחים,
בתחבולות ובחוכמות ובכל מיני דברים.
אבל לעולם לא מתאווה אדם דבר שאי אפשר לא להשיגו על ידי מעשיו.
כמו שאמר אבן חזרא במצוות לא תחמוד,
שבין כפר לעולם לא יחמוד בת מלך.
כך לא יתאווה אדם דבר שהוא מחוץ לגבולו.
למשל,
יש אדם שרגיל לעשן בימות השבוע,
אבל בליל שבת אין הרצון מתגבר עליו,
כי זה מחוץ לגבול אצלו.
ברור לו שבשבת לא מעשנים.
אז הוא מנסה לשחות את הסיגריה עד לפני שבת,
כדי להסריח כל השבת,
ואחרי זה הוא מתנתק מזה,
ובמוצאי שבת ישר הוא בדודק כבר נו נו נו נו נו נו, בשביל שהוא יעוף להסריח את עצמו מחדש.
מכלה ממונו בידו.
הוא קח 25 שקל,
גלגל אותם, שרוף אותם,
ותהיה מבסוט, עשה עיגולים,
כל הכבוד, טמבל.
אבל מישהו קרוב לבית המלך,
אצלו שייך שיתאווה ויחמוד לבת המלך,
אחד שנמצא בחצר המלוכה,
ובכל אופן הוא משרת את המלך והכול,
יש סיכוי אולי שהמלך ירצה בו,
שהוא יתחתן עם ביתו. אחת כזה כבר יש לו שייכות.
ואז הוא ישתדל בכל מיני אמצעים להשיג את מבוקשו.
אבל מאחר שקשה לזכות לבת מלך,
והוא מתאווה לה,
והמלך לא פונה אליו ואין שום דבר,
מזה נולד מחלת לב וכיליון עיניים.
יש כאלה שקוראים לזה מחלת אהבה, כל מיני שמות.
וכל הזמן הוא מצפה אולי יצליח להשיג את אהבת ליבו על ידי איזה תחבולה.
אבל מי שבוטח אמיתי,
נשמר מכל זה.
למה?
כי מעולם לא נקבע אצלו הרבה.
רעיון שביכולתו להשיג חפצו
מאחר שהכל ביד השם.
אם השם רוצה, יהיה לי, אם הוא לא רוצה, לא יהיה לי. לא צריך להתאמץ יותר מדי.
אני לא צריך לטרוח,
אני לא צריך לעשות פעולות בשביל להביא למה שאני רוצה.
אלא אם כן ברוחניות, תכף נלמד אם נספיק.
ברוחניות אדם צריך להשתדל הכל לעשות בשביל שזה העבודה שלו, שהוא צריך להוכיח שהוא רוצה לעשות רצון הבורא.
אבל בדברים אחרים שהם גשמיים, ענייני העולם הזה והכל, אתה לא צריך להשתדל ולהתאמץ הרבה אם אתה בוטח בשם.
הרי מה שייעד לך הקדוש ברוך הוא מראש זה מה שיהיה. בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני.
הכל כבר נגזר מראש עוד לפני שאתה נולדת.
טיפה זו מטעה עליה עשיר, עני, חכם, טיפש.
הכל כבר נאמר.
אז פירושו של דבר מה לי לטרוח להשיג דברים,
הם לא רוחניים בעבודת השם.
כל מה שהשם רוצה שיהיה לי, הוא יביני.
ומתחילי הקבוע בליבו צד הספק,
אולי לא ישיג את מה שמבקש.
זאת אומרת, אדם שהוא בוטח בשם,
אומר מה,
אני אנסה בשביל מה השם כבר זימן מראש מה אני צריך.
וגם אם אני אעשה השתדלות, מי אמר שאני אשיג?
יש לו ספק.
אז בשביל מה אני אעשה על ספק?
זה לא בטוח.
אז למה ללבזבז את הזמן על מה שלא בטוח?
כשיש לי בטוח.
מה בטוח?
שמה שהשם רוצה ודאי יהיה לי.
ומה שהוא לא רוצה ודאי לא יהיה לי.
אז מה לי להתערב בכלל?
מה לי להתערב?
אני אעשה רק מה שהשם רוצה ובטוח.
ואז אני בטוח שמשהו הבטיח יתקיים.
אחר כך מוסיף רבנו יונה לבאר לנו
למה תלווה השמחה את התוחלת של הצדיק.
מה שהצדיק מייחל ומצפה
עדיין לא הגיע, אז למה תלווה אותו השמחה?
כי הצדיק הבוטח שמח במה שהשיג לערוך
תוחלתו באלוקים
ולשום תקוותו לחסדי השם.
וכל מה שנמשכה ומתאחר את תוחלתו,
הוא מתענג על העבודה אשר עובד השם בתוחלת ובביטחון.
עצם זה שהוא מייחל לצדיק, לבורא,
השם לא נתן לו,
עדיין.
הוא ממשיך לייחל לשם,
הוא שמח כי עכשיו אני שמייחל, עובד את השם,
אני מראה לו ש...
אני לא בוטח בשום דבר, רק בו.
ומשך הזמן שאני מייחל זה עבודת השם.
אני שמח שאני מוכיח לו שאין עוד מלבדו,
ורק לו אני מאמין,
ורק בו אני בוטח,
ולא מעניין אותי מאף אחד,
ושיימשך כמה שיימשך.
מתי שהוא רוצה,
שיביא את המשיח.
מתי שהוא רוצה,
שיהיה את חטא מתים.
אבל אני בינתיים בכל יום בוטח בשם יתברך, שכל רגע זה יכול להיות.
עצם הביטחון הזה זה עבודת השם,
וזה מעניק שמחה למייחלים, לאדוני.
אז הכוונה מבוערת.
רבנו יונה אומר, מאחר שעצם הביטחון והתוחלת זוהי עבודת השם,
לכן שמח בה צדיק
שזכה לדבק את מחשבתו בשם יתברך על ידי הביטחון והתוחלת.
איך משיגים ביטחון?
בקיצור, איך משיגים?
הדרך להגיע לביטחון
על ידי התבוננות תדירית ביכולת השם
ובמידת טובו,
ולהאמין שכן הוא.
מאחר שאתה מאמין בחסדי השם,
אתה נושא את ליבך לחכות לחסדו.
כמו שאנחנו אומרים בפסוק, ואני
בחסדך בטחתי
יגל ליבי בישועתך.
אם אני בחסדך בטחתי,
אני בטוח שיגל ליבי בישועתך.
ברור שתהיה ישועה, ואני אשמח שמחה גדולה. ולא רק זה,
כבר,
כבר יגל ליבי. כבר, מעכשיו כבר יגל ליבי בישועתך. בטוח, בטוח, במאה אחוז.
בטוח.
אני בחסדך בטחתי.
זה מהרגע כבר
בטוח אצלי.
אז אני כבר שמח.
לכן אני יכול לחיות בשמחה כל הזמן.
בטוח, בטוח.
כתב רבנו יונה שאפילו שערונות של האדם רבים ועצומים אף על פי כן ייקווה לרחמי השם.
כמו שאמר דניאל בתפילתו,
כי לא על צדקותינו אנחנו מפילים את החנוננו לפניך.
לא על צדקותינו.
אנחנו יודעים שאנחנו לא הכי כשרים.
ולא הכי טובים,
אבל לא על צדקותינו אנחנו מפילים את החנוננו לפניך.
וחסדי השם
הם יתרים על כל עוון,
כי השם מרחם על כל מי שנכנע
ומבקש את רחמיו,
שנאמר כי חנון ורחום הוא,
ומאחר שסומך על חסדי השם,
אז יש לו תקווה ותוחלת לישועת השם.
ותקווה זאת חזקת ליבו,
עד שלא יירע מן העתיד,
כיוון שהשם דרכו לפעול חסדים ורחמים.
אז סדר הדברים בקיצור, לקנות את הביטחון כך.
אחד, אמונה ביכולתו של השם,
אין שום דבר נמנע מהשם, הכל הוא יכול.
גם מה שאתה לא חלמת בחלומות, הכל הוא יכול.
אין מגבלה.
אין דבר שתגיד,
לא, זה לא יכול להיות, זה אף פעם לא יהיה לי, זה אף פעם אני לא אצליח.
אין דבר כזה, אין
מגבלה ביכולת השם. אתה צריך להאמין
שהכל זה ביכולת השם.
שתיים,
אתה צריך להאמין באמונה שלמה בחסדיו, ברחמם ובגודל טובו,
ושהוא רוצה להתחסד עם בריאותיו.
דבר שלישי, מהאמונה הזאת,
אז יצמחו בלב הרהורים של תקווה.
מאחר שדרך השם להיטיב
זה דרכו,
טוב השם לכל,
אז אתה קרוב מאוד להטבה גם כן.
אז למה לך להיות מיואש?
ודבר רביעי, מזה כבר תצמח לו מנוחת הנפש,
שזה סימן מובהק לביטחון.
באים לאדם, תגיד לי, איך אתה יושב ככה רגוע וזה, מה, אתה לא רואה מה קורה, אתה לא יודע מה זה, לא שמעת מה יהיה, לא שמעת מה יהיה. אה, בן אדם במנוחת הנפש, לא יודע על מה אתם מדברים.
יש אחת קובע, זה בעל הבית,
כל מה שמדברים בעולם זה בלה בלה בלה,
הוא קובע.
וכתוב גם מה יהיה,
וגם שיגוג ומגוג כתוב מה יהיה, הכל כתוב.
אתה תיכנס רק למשבצת הנכונה ולא יקרה לך שום דבר.
יש משבצות.
איזה משבצת אתה רוצה להיות בה? משבצת לרשעים.
של הכופרים, של המאמינים, של הבוטחים, איפה אתה רוצה להיות?
תיכנס למשבצת,
תהיה מה שהוא אמר,
תשובץ שם,
ולא יאונה לך קורה, אתה יכול להיות במנוחת הנפש.
ועל ידי כל מה שאמרנו נעשה אדם כלי מוכן
לישועת השם,
מאחר שהשם רואה שאתה האדם סומך עליו,
ושאתה מייחל לחסדו מידתו של הקדוש ברוך הוא לרחם על מי שבוטח בו.
כמו שכתוב, מגן הוא לכל החוסים בו.
אם אתה חוסה רק
בשם
הוא יהיה מגן.
יהיה מגן לך,
כי הוא מבטיח שהוא מגן לכל החוסים בו. לא משנה מי.
חוסה בו?
יש לך מגן.
של מי?
של הקדוש ברוך הוא.
וכתוב,
והבוטח באדוני חסד יסובבנו.
אם אתה בוטח רק באדוני,
לא בשום גורם נוסף, נוסף אפילו, נוסף.
כי אם אתה מראה שאתה בוטח בעוד מישהו נוסף, אז אתה לא בוטח מאה אחוז בשם, כי אתה צריך את הנוסף.
כמו שיש תוסף לדלק.
לדלק לא מספיק, צריך תוסף.
אז
אם אתה בוטח בשם, חסד יסובבנו.
מה זה יסובבנו?
אל תחשוב מאיפה יבוא החסד.
יסובבנו זה 360 מעלות. מכל כיוון יכול לבוא בלי שתשער בכלל מאיפה זה יכול להיות.
לפי זה יוצא
שעצם הביטחון היא סיבה לעזר מאת השם.
ואף אם קודם שהתחזקת בביטחון
עדיין לא היית ראוי לישועה,
כי אתה עדיין לא בעל ביטחון,
אבל עבודת הביטחון, רואה השם שאתה עובד בשביל לפתוח בו,
זה כבר גורם שיזכה לישועה.
לכן אל יאמר אדם, מי אני שיעזור לי השם?
מה, אני ראוי שהשם יעזור לי?
חלילה וחס לחשוב כן,
כי חסדי השם גדולים, אלפי אלפים,
הרבה יותר מהשגותינו,
ואם רק יבטח בחסדו,
כבר ראוי לישועה.
פרק ראשון,
נפסיק פה, תכף נתחיל שיעור הבא.
המשך הפסקה קלה.
תודה.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.