לקראת מתן תורה - ד | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום,

זרע חי וקיים, אליהו בן אורה,

תאומים.

חלק רביעי לקראת מתן תורה.

רבי אברהם אבן עזרא,

פרשת יתרו אומר שאלני רבי יהודה לוי מנוחתו כבוד,

למה הזכיר

בעשרת הדיברות

אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים,

ולא אמר שעשיתי שמיים בארץ

ואני עשיתיך.

לכאורה, זה יותר

מראה אלוקות.

אני עשיתי את השמיים, אני עשיתי את הארץ, ואני עשיתי אותך.

למה אמר רק

אשר הוצאתיך מארץ מצרים?

זו השאלה

שרבי יהודה לוי,

מנוחתו כבוד,

וזאת הייתה תשובתי אליו.

דע.

כי אין מעלות בני אדם שוות באמונם, בליבם,

שהם מאמינים בשם הנכבד.

לא כולם מאמינים ברמה שווה.

כי הרבים מאמינים להשמעות אוזניים שיאמר להם אדוניהם ככה,

שמע, אני לא שמעתי?

אני לא ראיתי?

לא יודע. אם אני אשמע, הוא יגיד לי,

באוזניים, אז אני אקיים.

למעלה מהם,

קצת יותר טובים מהם,

זה שראו כתוב בדברי התורה שהשם נתן למשה,

אבל אם יבוא אפיקורוס לערער כי אין אלוהים,

ישימו ידם לפיהם כי לא ידעו להשיב.

יש כאלה מאמינים במה שכתוב בתורה, אבל בא אפיקורוס ומערער אותם, והם לא יודעים מה להשיב.

זאת אומרת, האמונה שלהם לא מבוססת.

באשר נשאו ליבו

ללמוד חוכמות

שהן כמו מעלות, לעלות בהן אל מקום חפצו,

יכיר מעשה השם במתכונת, בצמחים,

בחיות,

בגוף האדם בעצמו,

שידע מעשה כל עבר ועבר, כפי התולדות,

ולמה היה על זאת המתכונת.

ויקבע לבוא אחרי כן לדעת את דברי הגלגלים,

אסטרונומיה,

שמעשה השם בעולם האמצעי שהוא עומד,

וידעת הזמן, מתי תתכדר השמש או הלבנה,

וכמה תקדר השמש ממנה,

וגם ידע הלבנה למה נתקדרה ומי גרם לה.

את כל אלה ידע בראיות גמורות

שאין בהן ספק.

ומדרכי השם

ידע המשכיל את השם,

וככה אמר משה,

הודיעני נא את דרכיך ואדעיך.

אז יש מישהו שנשאו ליבו, הוא אומר, אני לא אשאר טמבל.

אני אתחיל לבדוק כל דבר, והוא מתחיל לבדוק

את העולם הזה, את עולם החי, את החומרים,

את היסודות, כל מיני דברים, בעלי חיים.

אחרי זה הוא לומד אסטרונומיה,

איך הגלגלים זזים, איך הם נעים,

מה הכוח המניח וכל מיני דברים.

ומדרכי השם

ידע משכיל את השם.

כך אמר משה, הודיעני

נא את דרכיך ואדעיך.

על פי

דרכי השם, אתה יכול להכיר את השם.

אתה רואה איך הוא מנהיג את העולם,

אתה רואה אותו, אתה מזהה אותו,

אתה רואה בחוש.

והנה השם הנכבד

הזכיר בדיבור הראשון

עכשיו הוא

יורד לתשובה.

הזכיר בדיבור הראשון, אנוכי אדוני אלוהיך.

וזה לא יוכל להבין

רק מישהו חכם מופלא.

כי כבר פירשתי בפרשת ואלה שמות, כי זה אדוני לבדו

העומד בלא שינוי,

ואין זולתו שוכן עד,

ולא כמוהו יושב קדם סלע,

סלע זה תמיד,

ומעמיד העולם העליון בכוחו,

והעולם האמצעי בכוח השם ומלאכיו הקדושים שהם בעולם העליון,

וזה העולם השפל, שאנו בו

מעמדו בכוח השם ובכוח שני העולמות העליונים,

והנה אספיק למשכיל בכל גוי דיבור אנוכי אדוני,

כי עשיית שמיים וארץ היום קרוב מחמשת אלפים שנה,

וישראל לבדם מודים בזה,

וחכמי האומות אינם מכחישים

כי אדוני לבדו עשה שמיים בארץ,

רק הם אומרים כי אדוני עושה תדיר בלי ראשית ואחרית.

נחזור להסביר מה אומר

איבן עזרא.

אז הוא אומר שהשם הנכבד

נזכר בפסוק הראשון בעשרת הדיברות,

אנוכי

אדוני אלוהיך. שם אדוני זה שם הוויה,

מהווה את כל העולמות,

היה, הווה ויהיה.

זה השם של עצמותו יתברך כביכול.

כביכול. ואת זה השם לא יבין רק חכם מופלא.

וזה התפרש כבר בפרשת ואלה שמות,

שהשם

אדוני בשם הוויה,

הוא לבדו עומד בלא שינוי. לא תמצא דבר בעולם שאין בו שינויים.

אבל הוא העומד בלא שינוי,

ואין זולתו שוכן עד.

אמרתי לאותו מדען,

לשיטת המפריזים העולם קיים 15 מיליארד, ולפני כן

יש חומר נצחי.

אתה מכיר חומר נצחי ופיזיקאי?

אין חומר נצחי.

אז מי כן קיים לעולם?

לא חומר.

כי אין חומר.

אין חומר כזה.

ואין זולתו, אין חוץ ממנו, מהקדוש ברוך הוא שוכן עד.

זאת אומרת, נצחי,

לא התחלה ולא ראשית, קיים נצחי. הוא המציאות היחידה בעולם.

כל השאר הם מקרים.

מקרים,

לא מציאות.

היום אתה פה, מחר איננו. מקרים.

ולא כמוהו יושב קדם סלע.

אין כזה מישהו שהוא נמצא מקדם סלע, לנצח.

והוא מעמיד את העולם בכוחו.

איזה עולם? העולם העליון עומד בכוחו.

בעולם האמצעי יש עולם העליון, עולם האמצעי, ויש עולם התחתון.

העולם העליון בכוחו, והעולם האמצעי בכוח השם,

ומלאכיו הקדושים שהם בעולם העליון.

זאת אומרת, איך הוא מנהיג

את העולם האמצעי, עולם הגלגלים והמזלות, על ידי שרי מעלה, שהם נמצאים בעולם העליון.

והוא,

בכוחו ומלאכיו

הנמצאים

בעולם העליון, מפעילים

את העולם האמצעי, עולם הגלגלים, הכוכבים והמערכות.

וזה העולם השפל,

שאלנו בו

איך הוא נעמד, איך מעמדו,

בכוח השם

ובכוח שני העולמות העליונים,

גם העולם העליון וגם עולם הגלגלים, העולם הבינוני.

והנה יספיק למשכיל בכל גוי, לא משנה,

מישהו משכיל,

מספיק לו דיבור, אנוכי אדוני.

כי עשיית

שמיים וארץ היום זה כבר למעלה מ-5,700 שנה,

וישראל לבדם מודים בזה.

חכמי אומות העולם לא מכחישים שהשם לבדו עשה שמיים וארץ.

החכמים שבהם, לא הטיפשים שבהם, הפרופסורים וזה.

רק הם אומרים,

כי אדוני עושה תדיר בלי ראשית ואחרית.

כאילו הוא כל הזמן עושה, אנחנו לא זה, זה, זה, זה וזה.

והנה

אדוני עשה,

הרי זה כרגע אין לנו בירור,

אין לנו בירור

לגבי מה שהיהודים בלבד מאמינים באמונת אומן אמיתית,

שהקדוש ברוך הוא משגיח והוא הכול וכולי.

ולא ברא פעם, וזהו, ועכשיו נעלם, ולא נמצא, וזה הכול בידינו, מה שנרצה נעשה. לא.

אז אם היה אומר שאני עשיתי שמיים וארץ,

ואני עשיתי אותך,

בסדר, זה גם לא מכחישים,

אומות העולם החכמים שבהם.

אבל זה לא כמו אנוכי, אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים בית עבדים. למה?

מה פעולה יותר גדולה?

לברות העולם, מהאפס ועד תוהו.

מה זה להוציא את זה? זה כאילו דבר קל, כאילו, מה, מה?

למה השם החליט בעשרת הדרות לפתוח ככה?

היה יכול להגיד דברים יותר רציניים, כאילו,

לפי רבי יהודה הלוי.

אז הוא אומר לו, כן, אבל האמונה מתחלקת אצל אנשים. כמה אנשים יש חכמים שיכולים לתפוס?

אז לכן אומר, והנה השם עשה אותות ומופתים במצרים,

עד שהוציאם משם להיות להם לאלוהים.

אני, אדוני, אלוהיך של עם ישראל.

עשה להם אותות ומופתים

במצרים עד שהוציאו אותם משם להיות להם לאלוהים.

וכך אמר

משה

או הניסה אלוהים לבוא לקחת גוי, לקחת לו גוי מקרב גוי.

יש איזה אלוהים של איזה עם שבא ולקח את העם והציל אותו ככה, כמו שעשה הקדוש ברוך הוא לעם ישראל,

ועוד גוי מקרב גוי. מה זה מקרב? כמו בקרביים שלהם.

כמו אישה

שהיא מעוברת, יש לה בפנים עובר.

אנחנו היינו גוי, עם, בקרב, בקרביים של גוי. למה?

היינו כל כך טפלים למצרים ועושים כמעשיהם עד ששקענו במ״ט שערי טומאה.

לך תעקור עכשיו את העובר הזה, כמו שאומרים, מבפנים, ותעשה ממנו, אתה מבין, עובר חי, נורמלי וכו'.

כי אדוני ברא עולם האמצעי

והוא מושל על העולם השפל,

פה.

השם, בראת העולם האמצעי, עולם, המערכת,

המזלות וכו',

ומושל על העולם השפל.

כפי מה שיש במערכת מזל של כל עם,

מטוב או רע, מה יקרה לו?

המערכת אומרת שכך וכך יהיה לעם הזה. בכך וכך זמנים יהיה ככה שיטפון, יהיה הוריקן, יהיה ככה, יהיה ככה.

כל המזלות קבועים, ומה שיש במזלות, זה מה שקורה לכל עם ועם.

והנה הייתה במערכת ישראל,

כפי הכוכבים של מזלם,

להיות עוד עבדים, לא לצאת אחרי 210 שנה.

והשם בכוחו,

למען אהבת האבות הקדושים, אברהם יצחק ויעקב,

חידש אותות בעולם השפל,

שלא היה בממשלת העולם האמצעי. לפי המזלות, אנחנו היינו צריכים להיות תקועים שם.

והוא בא והוציא את ישראל מרשות המזלות

להיות לו לנחלה.

ולכן אמרו קדמוננו, אין מזל לישראל.

אנחנו מעל המזל.

אם אנחנו מקיימים את רצון הבורא, אנחנו מעל המזל.

המזל לא שולט עלינו, כי השם שולט במזלות,

והם שולטים על בני אדם ועל מדינות.

והנה בעבור האותות

שעשה השם במצרים, אמר משה,

אתה הוראת לדעת כי אדוני הוא האלוהים.

כשהכול ראו את זה, גם חכמים וגם מי שלא חכמים,

גם גדולים וגם קטנים, כולם ראו.

ועוד הוסיף במעמד הר סיני,

ששמעו את כל השם.

מן השמיים השמיעך את קולו, ליסריך.

אז כולם שמעו את השם מדבר.

אבל אם היה כותב, אנוכי השם אשר בראתי שמיים בארץ ובראתי אותך,

לא כולם חכמים להבין את זה, להיווכח.

יש כאלה שאומרים, לא הייתי, לא ראיתי, לא שמעתי.

מה, מאיפה אני יודע?

כמו שאמרנו בהקדמה.

אבל פה,

ביציאת מצרים, למה פרסם יציאת מצרים?

כי פה כולם ראו עין בעין, כולם שמעו באוזניים.

מן השמיים השמיעך את קולו, ליסריך.

ואמר בסוף,

כי ידעת גמורה שישיב האדם אל ליבו עד שיתברא לו בראיות כי השם הוא לבדו.

לכן אמר, וידעת היום

והשבות אל לבביך כי אדוני הוא האלוהים.

זאת אומרת, היום, אחרי שהיה מעמד הר סיני,

אתה ידעת, זה דבר ברור,

שהשם הוא האלוקים.

ולכן אמר דוד לשלמה בנו,

דע את אלוהי אביך ועובדיהו.

הדעת זה בלב,

לא דעת זה להודיע בפה.

דע.

עכשיו, הנה הזכיר למשכיל

אנוכי אדוני,

שזה המשכילים מבינים,

והוסיף אשר הוצאתיך,

שיבין המשכיל וגם מי שאינו משכיל.

יצאת או לא יצאת?

לא משנה אם אתה חכם או לא חכם, יצאת ממצרים או לא יצאת.

אז אני הוצאתיך.

ואמר אלוהיך,

אני אדוני אלוהיך,

כי אתה חייב

בעבור שהוצאתיך מבית עבדים להיות לי לעבד,

שאתה תעבוד אותי ותהיה לי לעם.

ואנוכי אהיה לך לאלוהים,

כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם.

אני אדוני אלוהיכם.

אלוהיכם אשר הוצאתי איתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלוהים.

ומשה פירש את זה בפסוק

כי ישאלך בנך.

טעם השאלה, למה אנחנו חייבים לעשות את מצוות ה' יותר מכל האדם? למה רק אנחנו?

למה דווקא אנחנו יהודים? למה גויים לא?

למה אנחנו תרייג מצוות והם לא?

למה הם שבע?

מזכיר שלוש תשובות.

אחת,

עבדים היינו לפרעה?

כן.

והוא עשה לנו את הטובה הגדולה להוציא אותנו מעבדות לחירות? כן או לא?

כן.

לכן חייבים לשמור כל מה שייצווה,

אפילו אם לא מבינים מה הטעם של המצוות שהוא מצווה.

דבר שני, המצוות האלה הן לא לצורכו.

כי אם לטוב לנו כל הימים לחיותינו כהיום הזה,

כל המצוות זה רק בשביל להעניק לנו שכר על השמיעה שאנחנו שומעים בקולו.

ודבר שלישי, וצדקה תהיה לנו,

שנהיה צדיקים וננחל את העולם הבא.

העולם הזה זה רק מעבר, 70-80.

אז לכן, מה יותר חשוב להגיד?

אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית עבדים.

זה גם טיפש, מבין.

למה? כי הוא היה בכל הסיטואציה.

ואנשי המחקר מצאו

כל דברי הגופות

שהם עשרה.

מהם ראשים כלליים, אין למעלה מהם.

הראשון הוא עצם כל דבר

והוא עומד.

ותשעת הדברים כולם מקרים.

זאת אומרת,

דבר ראשון שעליו מתבסס כל השאר

זה עצם הדבר.

ועצם דבר זה דבר קיים, עומד.

שאר הדברים הם כולם מקרים.

ונסמכים על הראשון ונלווים אליו,

וממנו יצאו.

כמו

המידות

בחוכמת המספר,

האחד

בחשבון עשרה.

האחד

ממנו יצא כל חשבון.

בכל חשבון יימצא בו

כיהוי יסוד. אין מספר בלי אחד.

כל מספר מורכב מאחדים.

אחד, עוד אחד, עוד אחד.

הכל מורכב. היסוד

שעליו עומד כל הבניין זה האחד.

והעשר זה שלמות המספר, שאחר כך זה חוזר. עשר, עשרים, שלושים,

שלוש מאות ועשר, ארבע מאות שבעים. זה תמיד חוזר.

אבל זה העשרה.

והראשון

זה היסוד שעליו עומד כל החשבון.

האחד.

והנה זה הדיבור הראשון בדיברות

שאמר אדוני הנכבד

הוא כולל

הדיברה הראשונה הזאת, כל מצוות הלב

וכל מצוות הלשון

וכל מצוות המעשה.

לב

זה מחשבה,

דיבור ומעשה.

זה כולל הכול.

כי מי שאינו מאמין בליבו בשם

אין עליו מצווה.

לא מאמין.

למה אתה לא עושה את זה? לא מאמין.

אני לא מאמין.

לא מאמין, לא עושה שום מצווה.

וחייב אדם להכירו בכל רגע לכבודו,

כי כל מה שיעשה,

לא יעשינו אלא בעבור כבודו.

כל מצווה שאנחנו עושים, לא עושים

מסיבות צדדיות, חברתיות וכו', אלא בסיבתו.

ולא יימנע ממצוות לא תעשה רק בעבור כבוד השם לבדו. לא בגלל שלא משתלם, לא כדאי, ולמה להסתבך ולא זה.

לדוגמה, כשאדם נותן צדקה לעני,

לא ייתן בגלל שהגבאי ניגש ואמר לו, אתה יודע, פלוני, המצב שלו דחוק, תיתן כסף. אז הוא אומר, לכבוד הגבאי, נותן.

לא!

ולא בעבור שישבחו אותו בני אדם,

שיראו שהוא נותן וכו'.

כי אז, מה גורם?

שתהיה מעלת האדם גבוהה בעיניו ממעלת כבוד השם.

הוא לא נותן בגלל שהשם ציווה ליתן צדקה.

בגלל שהגבאי ביקש.

בגלל שהוא רוצה כבוד.

אז הכבוד מהאנשים,

אתה מחשיב אותם יותר מהבורא יתברך.

אתה עושה חשבון להם ולא עושה חשבון לשם.

השם נתן לך הון

ועדף לך ממון,

מה שיוכל לתת ולקבל על זה שכר.

מי נתן לך את הכסף? הבורא.

בשביל מה שתוכל לתת?

נתון תיתן,

ועל זה תקבל שכר.

ממי? מהשם.

ואתה מה עושה?

לוקח את הכסף שהוא נתן,

ונותן בשביל לקבל כבוד מבן אדם.

אז אתה לא רוצה שכר מהשם,

אתה לא צריך את השם, אתה לא מאמין בשם.

אתה לוקח ממנו את הטוב,

ועושה איתו מה שטוב לך.

וגם,

מי שעושה עבירה בסתר,

בעבור שלא ייבדע למלך, או לא יראו בני האדם ויהיה קל בעיניהם.

למה הוא עושה עבירה בסתר? תעשה בגלוי. לא, מתבייש.

קודם כל, עבירות שהמלך או השלטון,

אם יראו שהוא עשה את העבירה, יתפסו אותו, יענשו אותו.

או בגלל שלא נעים לו מהאנשים, יגידו, מה, אתה עושה דברים כאלה? תתבייש לך?

אז לכן, הוא עושה את העבירות בסתר.

אדם שעושה עבירה בסתר הוא משוגע.

למה הוא משוגע?

אם יוצר עין הלא יביט?

מי שיצר לך את העיניים, הוא לא יביט? הוא לא יכול לראות?

מה, אתה מסתתר ממנו? הוא יצר עיניים לך, אז הוא לא מביט?

הוא המציא את המצלמה.

הוא, יש לו מיקרופון.

בואו!

שורדל.

מה זה?

היוצר עין הלא יביט? מה, אתה שוכח את זה?

והנה השם רואה במסתרים

מה שלא יוכלו בני אדם לראות בגלוי.

כי השם יודע את המחשבות ואת הסודות.

והנה האדם פוחד

מהשלטון

שלא יעניש אותו ולא מפחד ממלך האמת

שהחיים שלו מסורים בידו

הן בעולם הזה והן לעולם הבא.

אז לכן חייב אדם להכיר את הבורא לכבודו,

ויעשה כל מה שיעשה משום כבודו,

ולא יימנע מעבירות רק משום כבודו.

הכל משום כבודו.

כי אנוכי אדוניי,

תזכור תמיד, אני אדוניי, אני בראתי את כל העולמות כולם,

ואני הוצאתי אותך מארץ מצרים להיות לכאן לאלוהים.

הגאון,

רבנו סעדיה הגאון חיבר אזהרות

וכלל כל המצוות,

כל עשרת הדברים,

כולם, עשרת הדיברות,

ומפרק אותם

לתרייג מצוות.

ומצא השם הנכבד

בחמישה הדברים הראשונים.

ופירשתי כי הדיבור הראשון

הוא היסוד ועליו כל בנייני המצוות.

אנוכי אדוני אליך, זה היסוד שעליו בנוי הכול.

אחריו כתוב, לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי.

והפשע

של מי שאינו מאמין בשם

גדול מהפשע של מי שעובד עבודה זרה.

למה?

כי יש רבים שמאמינים בשם ומקטרים לעבודה זרה.

זה נקרא עובד

אשם בשיתוף.

כמו המקטרים למלאכת השמיים,

שהם חושבים שמערכת השמיים יטיבו להם.

כמו שאמרו בפסוק,

ומאז חדלנו לקטר למלאכת השמיים, חסרנו קול.

מרגע שהפסקנו לעבוד עבודה זרה,

אז אין לנו שום דבר.

כאילו בזכותה היה לנו עד עכשיו, ושהפסקנו לא נהיה לנו כלום.

וכתוב, את השם היו יראים

ואת אלוהיהם היו עובדים.

זאת אומרת, הם יכולים לחיות בסתירה הזאת,

אבל בכל אופן הם מאמינים בשם.

אבל מי שלא מאמין בשם בכלל,

הוא יותר גרוע מעובד עבודה זרה.

ואפילו נעמן,

שראה מה שאלישע

הנביא עשה, מופת,

שאמר לו לטבול בירדן שמה פעמים והוא יטהר מצרעתו,

שבהתחלה הוא לא האמין בזה והתרגז,

איך הוא אומר לי דבר כזה?

מה, חסר לי נהרות? אמנה ופרפר?

צריך את הירדן הקטן הזה?

שאתה אומר לי, לך תטבול שם שמה פעמים?

אז העבדים אמרו לו,

תשמע, מה אכפת לך? אתה כבר פה, זה קרוב, מה אכפת לך? תיכנס, ואם זה יעזור, יעזור. אם לא, בסדר, אז עשית רחיצה.

בסוף הוריד מהגאווה ונכנס ונתרפא.

ואז הוא הבין, זה איש אלוהים.

ואז הוא בא אליו ואמר לו, אני רוצה לקחת מעפר הארץ הקדושה הזאת.

ואז אני אקטיר

ואני אשתחווה בית רימון אצל האלוהים שלו. הוא ישים את הקרקע של ארץ ישראל הקדושה שמה, ושם הוא ישתחווה.

אז יכולים להאמין באלוקים וגם לעבוד עבודה זרה.

ולכן

אמר בדיבור הזה אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ ישראל, זה מצוות האמונה, אומר הרמב״ם.

שזה חייב כל יהודי להאמין, וזה היסוד לכל המצוות כולם.

אז כל המצוות שאנחנו עושים,

זה רק בגלל השם.

וכל מה שאנחנו נמנעים מלעשות, זה רק בגלל השם.

ועושים לכבוד השם ונמנעים רק מפני כבוד השם.

ושום דבר לא מפני כבוד אדם

ולא זולתו, כי זה נקרא לעבוד את השם בשיתוף.

גם אם אתה עובד את השני ואתה מחזיק ממנו ופוחד ממנו,

זה ממש כמו עובד עבודה זרה.

וגם על עצמו נאמר, לא יהיה בך אל זר.

וחדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו,

כי במה נחשב, הוא אומר ישעיה הנביא.

חדלו לכם מן האדם.

איזה אדם?

אשר נשמה באפו. מה זה נשמה באפו?

סתום לו את האף, דקה.

תראה, נשמה באפו עפה.

לא חי. כל הבן אדם הזה זה נשימות.

סתום לו את הנשימה, אין בן אדם.

מה זה בן אדם?

נשמה באפו.

יוצאת פגר.

אז חדלו לכם מן האדם

אשר נשמע באפו, כי במה נחשבו? מה אתה מחשיב אותו?

מיהו בכלל?

אומר הזוהר הקדוש, אל תקרא במה נחשבו, אלא במה נחשבו.

זה כמו לעבוד בבמות, שהיו מקטרים והיו זובחים בבמות, עושים במה,

והיו מקטרים שם, זה אסור, איסור הבמות.

אז הוא אומר, חדלו לכם מן האדם אשר נשמע באפו, כי במה הוא.

אוי ואבוי לכם, אתה מחשיב את האדם עד כדי כך,

ואתה עובד את האדם ולא עובד את האלוקים.

אז זאת תשובתו

של האבן עזרא לרבי יהודה הלוי.

למה לא להגיד,

אנוכי אדוני אלוהיך אשר בראתי שמיים וארץ ובראתי אותך ועשיתיך,

אני עשיתי את השמיים.

כי זה, לא כל בן אדם מאמין, ויש רמות באמונה, והכול.

אבל אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך עני ענק, אתה ראית, ואני הוצאתי אתכם מבית עבדים, ואני השמעתי את קולי, ואתם ראיתם אותי, וידעת היום,

והשבות אל לבביך, זה ראית אותי בפועל. מה שאם הייתי אומר לך שבראתי שמיים וארץ ועשיתו, לא הייתי,

לא ראיתי.

אבל פה ראיתם, פה שמעתם, פה נוכחתם,

פה זה ברור, ופה שיניתי את הטבע מחדש.

אז לכן פתח באנוכי אדוני אלוהיך,

אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית העבדים, וזה היסוד

לכל המצוות כולם, אמן.