התעוררות לחדש אלול | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום

לעילוי נשמת יהודה, בן יחיה ונדרה, מנוחתו עדן, אמן.

כתב רבנו יונה, זיכרונו לחיי העולם הבא,

ונאמר על האנשים

שאינם עורכים מחשבות להתבונן תמיד ביראת השם,

ותהיי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה.

אז מה אומרים על מי שלא עורך מחשבות

באופן תדיר

להתבונן במעשיו ולכלכלם,

ותהיי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה.

ההתעוררות של חודש אלול,

כל זמן שאינה גוברת והולכת,

כשמתקרבים ימי הדין,

היא נחלשת

בהכרח

כפי אורך הזמן שעבר.

אתם רואים בסליחות, יום ראשון באים יותר, ואחר כך מתחיל להתמעט.

כפי שידוע בשם הגאון,

זיכרונו לחיי העולם הבא, באבן שלמה,

פרק ד'-ט'.

כל שאינו עולה מעלה-מעלה,

הרי הוא יורד מטה-מטה.

כל שעומד על מעמדו רוחני, בלי עלייה

מדרגה לדרגה,

הרי אפילו אם הוא מחזיק מעמד,

זה הופך להיות בחינת הרגל שנעשה טבע ונעדרת היגיעה והעבודה שהיו לו להשיג את אותה מדרגה שהוא תקוע בה כרגע.

ומצד זה,

יש כאן ירידה בעבודתו לכונו,

והדברים גם מתיישנים,

ונעשים בגדר מצוות אנשים מלומדה,

נעדרי חיות ועוז קודש.

אז אם לא עולים,

יורדים.

זה הפירוש של הפסוק.

אורח חיים למעלה למשכיל,

למען סור משאול מטה.

במידה שחסר התעסקות לעלות למעלה-למעלה,

אין מנוס מירידה לשאול מטה.

ולזה צריך

יגיעה גדולה ועבודה חזקה תמידית,

להכניע את הלב הערל

כדי שיספוג לתוכו מעומק הוד הנוראות

של ימי הדין והרחמים.

להכין את עצמנו אפילו במידה

כלשהי לקראתם.

כי אין הדברים הללו נעשים מעליהם

ואינם באים בהיסח הדעת.

כידוע, רוחו של האדם כלה.

אם נכנס בו איזשהו דבר כבד,

מוציא ממנו את ההתעוררות

ואת שיקול הדעת.

לדוגמה, אדם צריך לנסוע

לאיזה מצווה,

זה יכול להרוס לו את כל המצב של אלול.

מפני שההכרה הרוחנית שלו שטחית,

אינה מושרשת בעומק המציאות,

ולכן כל דבר קל מסיח את דעתו מחומר קדושת הזמן ותוקפו.

זאת אומרת, בדרך למצווה כבר יש ירידה.

למה? זה לא עצם המצווה

והוא לא במצב של הכנה למצווה, כי יש נגיד שעה נסיעה.

אז הוא מתחבר לנוף, למצב, לזה,

עד שהוא יגיע למצווה.

אז הנה כבר כל ההתעוררות וכל ההתבוננות,

אם יש לו או הייתה לו,

הכל כבר נפסד.

למה? כי דעתו של האדם ורוחו כלים.

בקל

מסיח דעתו,

כי הוא לא שקוע בעומק המציאות

להתעלות כל רגע.

אתם רואים, כשנכנס לבית המדרש מישהו,

רוב האנשים מסיטים יד המבט ועוקבים אחריו עד שישב.

אם מישהו יקום יזוז, כולם מסתכלים.

איפה הדעת?

הרוח כל כך קלה.

כמה אנשים יכולים להתמקד רק,

והיו עיניך רואות את מוריך,

ומקשיבים,

ושואבים,

ומתמגנטים לדברים?

בודדים ראיתי בחיי כאלה.

בודדים.

אז זאת אומרת,

רוחו של האדם קלה, ואפשר להסיט אותו בן רגע.

בעיה קטנה, עניין קל.

כבר מוריד ממנו, וכבר נכנס לדאגה, וכבר זה, וכבר...

וכל העלייה והכול נעלם, כאילו לא היה.

קרוב אתה בפיהם,

ורחוק מכליותיהם,

בפיו ובשפתיו כבדוני,

בלבו רחק ממני.

אז בפה השתבח שמו לעד, מלך מלכי המלכים,

תודה לאל, ברוך השם.

דיבורים

בכמויות.

אבל זה,

קרוב אתה בפיהם,

אבל רחוק מכליותיהם.

אין תוקף לדברים שאתה אומר.

כלום.

מה, לא אמרנו עכשיו תפילה?

אמרנו.

אמת ויציב ונכון. מי קלט בכלל מה הוא אומר?

מי קולט בכלל מה הוא מדבר?

אז רחוק מכליותיהם.

בפה?

קרוב.

הוא יכול למלמל כל הזמן.

מלמולים אין בעיה.

אבל מה עם התוכן?

מה עם הפנימיות?

איפה זה משפיע?

כל ההכרות צפים מלמעלה

ואינם חודרים

בעומק הנפש.

אשר לכן כל הדאגה שלנו על המצב הרוחני היא מועטת וחלשה.

לא תופסת מקום בראש.

כל המחשבות שלנו, אפילו אם היו לנו כאלה, שהן טובות וחיוביות,

לא תופסים לנו מקום בראש.

כמו שאומר חובת הלבבות בשער שמיני,

פרק ג',

שכשם שאי אפשר לאש ומים ביחד,

כך אי אפשר

אהבת הקדוש ברוך הוא ואהבת העולם ביחד.

זה על חשבון זה.

בא במידה שאתה דואג לענייני העולם,

מתמעטת דאגתך לנפש ולנצחיותך, כי אתה דואג לעולם עכשיו.

אם אתה דואג לעולם, אז איך אתה דואג לעולם הבא עכשיו?

עכשיו אתה דואג לעולם.

אז כל זמן שאתה בדאגת העולם הזה,

אתה מתנתק

מדאגה לעולם הבא.

זה לא הולך ביחד אש ומים.

זה שני אויבים, אחד מכלה את השני.

או המים מתגברים על האש, או שהאש מעדה את המים.

הם לא יכולים לשכון יחדיו.

רק בשמיים אש ומים עושה שלום במרומיו.

פה אין דבר כזה.

דאגת העולם הזה זה על חשבון דאגת העולם הבא.

דאגת העולם הבא זה על חשבון דאגת העולם הזה.

אין מה לעשות.

ולהפך,

אנחתי מפחדך,

הרחיקה ממני האנחות.

אם אני מתענח

כי אני דואג

ממה שמוטל עליי

בעבודת השם,

אז זה מרחיק ממני את כל האנחות של העולם הזה.

ודאגתי מקוצר ידי בעבודתך,

הרחיק ממני הדאגות.

מי שדואג מן העולם הבא, אין לו דאגות של העולם הזה.

הכל הבל, זה שטויות, זה דמיונות, זה דברים של כלום.

יש אנשים דואגים, יואו, לראש השנה לא יהיה לנו טחינה.

זה הדאגות שלו.

בראש השנה שלא יהיה לו טחינה.

כן.

אז זאת אומרת,

אם אתה דואג לעולם הבא,

זה מסיר את כל הדאגות של העולם הזה. אם אתה מתענח על ענייני העולם הבא,

כל ההנחות של פה זה כלום.

איפה ההתעוררות שלנו?

ועל מה הדאגה שלנו?

ומה מטריד אותנו?

הלא כל דבר פעוט בחיי החומר,

משכיח אותנו לגמרי מהתכלית והמטרה.

אתה בא למנחה?

לא, אני עכשיו טרוד, יש לי זה וזה וזה.

אתה בא לשיעור? היום אני לא אוכל, יש לי זה וזה וזה.

כל דבר קטן

מטריד את האדם וטורד אותו מעבודת השם.

ואם כך פני הדברים במשך כל השנה כולה,

אז כשמגיעים ימי הדין,

איך אדם לא מפחד ומזדעזע?

הרי זה נוגע לכל ענייני האדם

ולכלל האומה, כי אתה חלק מ...

ולמילוי כל השאיפות בתורה ובעבודת השם יתברך,

הרי זה תלוי

בכל אדם מאיתנו,

ובכל זאת,

ליבו רחק ממני, אומר הקדוש ברוך הוא.

נדמה לו לאדם שהיכולת בידו והכוח לעשות כרצונו,

ולכן הוא משתדל הרבה.

והוא חושב שזה תלוי בו.

הוא גם בטוח שזה תלוי בו.

כי אם אדוני לא יבנה בית,

שב עמלו בוניו בו.

זאת אומרת, הטעות שלך שאתה חושב שהכל תלוי בך.

אבל אם השם לא יבנה בית,

שב עמלו בוניו בו.

אם השם לא ישמור עיר,

שב שקד שומר.

רבות מחשבות בלב איש,

ועצת השם היא תקום.

אבל יש עצה אחת איך להנצל מן הדין.

הפתק שלך על יום הדין.

אם אתה בוחר ש״ס, במקום ללמוד ש״ס,

אתה יכול לבוא עם חילול שבת,

אתה יכול לבוא עם נבלות וטרפות,

אתה יכול לבוא עם כל האיסורים שבתורה.

ואם אתה שם את הפתק,

אז אתה מסודר ליום הדין.

זה אפיקורסות.

אפיקורסות.

אתם שמים את כל משקל התורה והמצוות על פתק,

שזה מסדר ג'ובים לחלק מהגנבים המפורסמים,

לעוקרי התורה.

אנשים שעוקרים תורה.

אנשים שמחנכים לעקירת תורה.

אנשים שלא רואים רק את עצמם

ולא זולתם.

אנשים כאלה

שבעד גיוס של בני הישיבות,

שכשעשו עצרת נגד הגיוס, הרב צדקה ושאר הרבנים,

הם יצאו נגד.

הם הסכימו לליברמן

לכל חוק הגיוס שהוא ביקש.

והם בעד חילול שבת בתחנה המרכזית בירושלים.

הם דאגו

שלא יהיה נציג, שתהיה חסרה אצבע ויעבירו החלטות, שאפשר יהיה לחלל שבת.

והם שותקים כשיש חילולי שבת ברכבת,

ובבני ברק,

ובכל מקום.

שקט תעשייתי שלא יזיזו אותם מהג'ובים.

עכשיו הם נזעקים.

אוי ואבוי, אם לא תבואו לקלפי, נהיה באופוזיציה.

אז לא יהיה מספיק תקציבים לחלק לחבר'ה.

לא יהיה ג'ובים.

אוי אוי אוי.

אז הפתק שלך ליום הדין.

אם אתה רוצה להתחייב ביום הדין,

תצביע עם הפתק הזה שכולו כפירה.

הפתק שלך ליום הדין. זה הפתק שירשיע אותך שאתה שותף לעוקרי התורה שלא היו כמותם בעולם.

ולא רק זה, משתמשים בשם של מרן שאמר שדרעי גנב ורשע.

הוא לא רוצה אותו,

ושמים אותו כתר לראשו.

בכל מה שהוא אמר הם בטלים.

והבנים שלו, הליצנים,

הוא אמר וחתם,

נגד הזמרים הפסולים.

ודודי,

שמדבר איתי בשיחה שהוא החתים את אבא שלו,

ואבא שלו חתם נגד הזמרים ואמר שהם אחתיי הרבים ואסור להזמין אותם אפילו לענייני מצווה ושליחות של ציבור וכו' וכו'.

והוא הולך עם אייל גולן למופע סליחות

בבחירות הקודמות,

ועכשיו גם הליצן הנוסף, הרהר,

גם כן.

הוא הולך איפה שיש זמרים פסולים

נגד אבא שלו, נגד מרן.

והם עוד ישימו בסליחות

את מרן.

הם רצו לעשות ממנו כבר יותר ממרן הבית יוסף.

הטמבל שם היה אחד גדול כזה שאמר שהוא יחתים 200 רבנים

ואז הם יעשו ממנו מרן דמרן.

איך אמר שלום כהן?

מרנן גימטריה מרק.

זה גימטריות יותר משל מזוז.

זה עומק.

מרנן זה מרק.

בתימנית חילבה.

איך זה יוצא? תוסיפו, תורידו, העיקר תגידו.

לא יאומן כי יסופר.

עוקרי תורה ומשתמשים בתורה כאילו תבחרו. במי אתם בוחרים? מה עשיתם בשביל התורה?

חוץ מלעקור תורה, מה אתם עושים?

הפתק שלך ליום הדין.

אתם ניצבים היום כולכם

לפני אדוני אלוהיכם

מובא בילקוט כולכם ערבים זה בזה ואפילו צדיק אחד ביניכם

כולכם עומדים בזכותו.

ולא אתם בלבד

אלא כל העולם כולו עומד בזכותו שנאמר וצדיק יסוד עולם.

הוא היסוד שהעולם עומד עליו.

וכשאחד חוטא,

אחד,

כל הדור לוקה.

איך זה?

ככה אתה מוצא בעכאן.

עכאן מעל בחרם

במידת פורענויות מועטת

והדור נתפס בה.

ומתו כ-36 איש מישראל בגלל שהוא חטא יחיד.

וחכמים אמרו, למה 36 שזה כרובה של סנהדרין?

ואם ככה,

אז מידה מרובה

על אחת כמה וכמה.

והנה דין ערבות

לכאורה אינו שייך

רק על חטאים.

זאת אומרת שאנחנו ערבים זה לזה,

לדאוג שאף אחד לא יעשה עבירות.

זה מה שאנחנו צריכים לדאוג.

לא לייצר עבירות ולהחטיא את הרבים,

אלא למנוע עבירות. זה דין ערבות.

אז לכאורה זה רק על חטאים.

שכל אחד ערב בעד חברו,

וזה עניין של אחריות.

אז איך שייך להגיד?

שקל וחומר מידה טובה מרובה.

הרי לא שייך כל הגדר הזה,

כי הגדר הוא רק בחטאים להיות ערבים באחריות אחד על השני.

אלא מבואר מזה, כמו שכתב בבת תומר דבורה,

בבאור,

בספר בת תומר דבורה, כן?

בבאור לשארית נחלתו,

וזה לשונו.

כל ישראל הם שאר בשר

אלו עם אלו.

מה זה נקרא שארית נחלתו?

אנחנו,

כל ישראל, שאר בשר

אלו עם אלו.

מפני שהנשמות כלולות יחד,

ויש בזה חלק זה.

זאת אומרת, בכל אחד ואחד יש את כל אחד ואחד.

וכן, מטעם זה ישראל ערבים זה לזה.

מפני שממש יש בכל אחד חלק אשר לחברו בו.

וכשחוטא אחד פוגם את עצמו ופוגם בחלק אשר לחברו.

מזה הטעם מובן היטב,

כי הוא הדין ויהיה עמידה בצד הטוב.

כי כשאתה עושה טובות,

אתה גם מיטיב לחלק של חברו בו.

לכן כתוב שארית נחלתו, כמו שאר בשר.

כמו קרבת משפחה ממש.

מכל זה יוצא לנו עד כמה תגדל האחריות,

כשנמצאים בצוותא,

ביחד,

לראות שכל אחד ישפיע על השאר לטובה,

ולא חס ושלום להפך.

ויש בזה עניין שהוזכר כמה פעמים.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה,

כל המזכה את הרבים,

אין חטא בעל ידו.

משנה מפורשת.

מי שמזכה את הרבים,

אין חטא בעל ידו. יש לו שמירה מן השמיים,

מה שאין לשום צדיק בעולם.

על אף אחד לא נאמר שאין חטא בעל ידו, שומרים עליו.

שלא יבוא חטא לידו.

למה? הוא מזכה את הרבים.

אם יבואו חטאים לידו,

אז הוא דאג לזכות את הרבים שיהיו אנשים בגן עדן,

והוא ילך לגיהינום. הרב שלהם ילך לגיהינום.

אז מן השמיים שומרים

שלא יבוא לידי חטא.

אבל המחטית הרבים,

שסניקים,

אין מספיקים בידם לעשות תשובה.

לכן, הם לא עושים תשובה.

לא צריך תשובה.

העיקר זה פתק.

זהו, אם יש לך פתק,

כל אחד יכול לבקש מש״ס,

תקברו אותי עם הפתק,

וכשאני אגיע למעלה, ישר אני אוציא את הפתק.

ואז זה פותר אותי ביום הדין הגדול והנורא. לא ראש השנה, זה קטן עליהם.

יום הדין הגדול והנורא,

כל מי שיוציא פתק מהקבר של ש״ס,

הוא מסודר.

זה מה שהם מוכרים לאנשים.

לא יאומן כי יסופר.

איפה שמענו דבר כזה?

איפה שמענו דבר כזה?

איזה מצווה זאת? איפה המצווה פה?

איפה כתוב שיש מצווה כזאת?

לדעת מאות מגדולי ישראל

זו עבירה.

זה חיבור לרשע.

זה להיות מחוברים לעוקרי דת,

שותפים שלהם בהחלטות,

מתפשרים איתם בשביל חוקים שהם נגד התורה,

בולמים את הפה נגד חילולי שבת והכול.

איזה פתק זה ליום הדין?

מה הפתק? כסף?

כסף?

העושר והכבוד מלפניך.

ישיבות שלא לוקחות מהמדינה, לא מתקיימות.

בלי ליבה,

בלי כל החריט,

בלי השפעות זרות.

כסף.

והדוראי הזה אמר

שאם הם לא יהיו בקואליציה לא יהיה כסף לישיבות?

ואפילו אם כל גדולי ישראל ילכו לגייס כסף,

לא יוכלו להשיג כסף בשביל להחזיק את הישיבות.

רשע ואפיקורוס וכופר.

הקדוש ברוך הוא לא נותן לישיבות.

הציונים הם מקיימים את תורת ישראל, כן?

הציונים עוקרי התורה שאומרים מדינה חילונית והכול הם ייתנו את הכסף, כן? בשביל הישיבות הם דואגים.

נתנת להם להיות שותפים בתורה, אתה מעריך את הגלות.

מאותה סיבה שחסד לאומים חטאת

ואסור לקחת כסף.

מגויים,

כי זה חטאת לישראל, וקטרוג,

מאותה סיבה אסור לקחת כסף מהציונים,

שכל מטרתם זה להשתלט ולהגיד את דברם כי הם נותנים כסף.

רב שאומר משהו נגדם או משהו לא בסדר, מה הם אומרים מייד?

לפטר אותו!

לא לתת לו משכורת.

אז הם מחזיקים בכסף

את כולם והם קובעים את הדעת.

יושב לו טמבל כזה,

והוא אומר, אם ייצאו כל גדולי ישראל

לא יוכלו לתת את מה שהציונים נותנים.

תבוא עם הפתק שלו, של דורעי,

ותגיד לה שם, דורעי אמר לי להצביע,

ואני שמעתי בקולו, לא בקולך,

בקולו.

עכשיו, בטל את כל הדינים,

כי יש לי הבטחה מדורעי

שעם הפתק הזה אני עובר את הדין.

שויטים.

שויטים.

אז לכן כתוב שכל המחטיא את הרבים, אין מספיקין מידו לעשות תשובה.

אז איך מחטיאי הרבים האלה עוד מבטיחים שהפתק שלך יעמוד ביום הדין?

רק הם לא אמרו שלרועץ,

לרעה,

שידונו אותך על כל עוונותם וגנבותם ושקריהם

וחיבורם לרשעינו.

אין דרך באמצע.

או שאתה מזכה את הרבים,

ממש אבל מזכה את הרבים,

או שאתה מחטיא את הרבים.

אין באמצע.

בימים האלה של הכנה ליום הדין,

צריכים לעורר את עצמנו ברחמים גדולים ורבים.

איך?

על ידי ההכנה.

כי אחרת אם לא נכין את עצמנו ברצינות,

כמו שכל החבר'ה פה יוצאים לחלק דיסקים של דברי תורה,

דברי אמת,

ללא כחל וללא סרק.

עם זכויות כאלה של זיכוי הרבים,

אדם יכול להכין את עצמו ליום הדין.

והרי אין חסד גדול יותר מאשר לתקן את חברו.

לתקן את חברו.

ועל ידי זה מתעוררים רחמים על כל אדם ואדם.

הם מחלקים פתקים שכתוב עליהם ש״ס״.

יש תימני אחד בירושלים קורא לש״ס ראשי תיבות

שמט סיטונאי.

אבל יש פסוק מפורש.

ש״ריך סוררים וחברי גנבים,

כולו אוהב שוחד

ורודף שלמונים״.

פסוק מפורש.

ש״ריך סוררים״. ש״ס״.

אז לכן

אנחנו מחלקים דברי תורה,

אנחנו אומרים שהש״ם הוא היחיד והיכול,

והם אומרים הוא לא יכול.

אם הציונים לא ייתנו כסף לישיבות,

לא יהיו ישיבות.

הם אומרים דברי שקר והבל ורעות רוח,

שאם הם לא יהיו בקואליציה,

לא יהיה עולם הישיבות,

ויש שמד והכול.

ואיפה זה כתוב בנביאים?

עזוב נביאים, תשמע מה דורעי אומר,

ורבניו.

תשמע מה הוא אומר, הוא אומר לך, לא יהיה!

השם הבטיח שאנחנו נישאר עד הגאולה והגאולה תבוא על ידינו ונזכה לראות איך כל אומות העולם באים ומשתחווים למלך המשיח.

אצלהם אין.

אין דבר כזה. אין נביאים, אין כתובים ואין תנ״ך, אין כלום.

פתק.

הפתק הקדוש.

רחמנא ליצלן.

רבי חנן יאמר עד גש יאמר.

רוסו הקדוש ברוך הוא זכות את ישראל לפי כוח.

הרבו לו עם תורו ומצוות.

שנאמר ה' אלוהינו חפש למען סדגו.

יגדיל תורו יא דיר.