השליטה ברגשות | הרב אמנון יצחק

הרב: נציב יום, פלג משה כורש - יזכה לזווג הגון ומוצלח מהרה, אמן.

קהל: אמן.

הרב:

"כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות כג ה)

ר' יונתן בן עוזיאל אומר: "אִין תֶּחֱמֵי חַמְרָא דְסַנְאָךְ דְּאַנְתְּ סָנֵי לֵיהּ עַל חוֹבָתָא דְאַנְתְּ יְדַע בֵּיהּ בִּלְחוֹדָךְ רְבִיעַ תְּחוֹת טוֹנֵיהּ וְתִמְנוֹעַ לְנַפְשָׁךְ מִלְמִקְרוֹב לֵיהּ מִשְׁבּוֹק תִּשְׁבּוֹק בְּהַהִיא שַׁעְתָּא יַת סָנָא דִבְלִבָּךְ עֲלוֹי וְתִפְרוֹק וְתִטְעוֹן עִמֵּיהּ" אומר ר' יונתן בן עוזיאל: אם אתה תראה את החמור של השונא שלך, שאתה שונא אותו על עבירה שהוא עשה! ואתה יודע לו בעצמך, והחמור רובץ תחת המשא ואתה מונע את עצמך מלקרב כדי לעזור לו, באותה שעה תעזוב את השנאה שבלב שלך עליו ותפרוק ותטען עמו. 

הנה יונתן בן עוזיאל מבאר את התיבות: עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ, כלומר; תעזוב באותה שעה את השנאה שיש לך בלב עליו ותפרוק ותטעון עמו. כך מבאר גם בתרגום אונקלוס. וזאת תמיהה: למה חייבה התורה לעבוד על עצמו, לסלק מליבו את רגשי השנאה, למה לא מספיק בזה שהוא עוזר לו, בלי לשנות את רגשי הלב? 'מותר לשנוא אדם שעבר עבירה! ויש מצווה לשנוא!!' תיכף נראה... אז למה אומר ר' יונתן בן עוזיאל: שבשעה שאתה מצווה עפ"י התורה לעזור לו, למה אתה צריך לעזוב את השנאה שבלב שלך באותה שעה?

צריך לומר: שכדי לקיים מצוות החסד בשלמות, כי לעזור לו זה חסד בשלמות צריך לעשות את זה בלי שנאה, אז זה יהיה חסד שלם, לא די לעשות פעולה חיצונית בלבד, אלא גם מוטל על עושי החסד שירגיש באותה שעה בלבו, בשעה שהוא עושה את החסד: 'אהבה ורצון עז להיטיב לזה שהוא עושה עמו חסד!' לפיכך מזקיקה אותו התורה שבשעת עשיית החסד יסלק ויסיר לגמרי את רגש השנאה מליבו ובמקומה ירגיש אהבה ורצון חזק להיטיב עמו, ואז מעשה החסד יעשה בשלימות.

איפה שמעתם דברים כאלה בעולם? ואפילו שהשנאה שעליה מדובר כאן היא שנאה לרשעים! כגון; שראה בו דבר ערווה ומותר לשונאו, ויש אומרים: גם מצווה לשונאו (כמו שכתוב בפסחים קיג:) בכל זאת הזקיקה אותו התורה להוציא את כל ההרגשות האלה מליבו בעת עשיית החסד. אבל אחרי שנגמרה מצווה זו, יחזור וישנא אותו, רק בשעת העשייה של החסד כדי שהחסד יהיה שלם, אז הוא צריך לפרוק מעצמו, לעזוב את השנאה כדי שיבצע מצוות חסד בשלמות. אבל היות ויש מצווה: 'לשנוא את בעל העבירה!' אז לכן הוא חוזר לשנוא אותו, לקיים את המצווה. 

ולכן תרגם יונתן בן עוזיאל 'מִשְׁבּוֹק תִּשְׁבּוֹק בְּהַהִיא שַׁעְתָּא' רק באותה שעה תעזוב את השנאה. נמצא שקודם עשיית החסד הוא שונא אותו, בשעת עשיית החסד הוא אוהב אותו, אחרי עשיית החסד הוא חוזר ושונא אותו. מוכח מכאן: שיש יכולת לאדם למשול ולכוון את הרגשות שלו, בידו לשנות אותן כרצונו הטוב! והרי ראינו כאן שבידו להחליפן ומשתנות משנאה לאהבה ומאהבה שוב לשנאה, וכל זה נוגד את הטענות המוטעות של בני אדם שאומרים: 'שהם אנוסים! והם לא יכולים לשנות את הרגשות שלהם הקודמות... 'אני לא יכול לשנות את הרגש כלפיו, לא יכול...' 

הכל אתה יכול! התורה מצווה אותך: 'לעזוב באותה שעה את השנאה ולעזור לשונא שלך ולאהוב אותו באותה שעה! ואחרי זה תחזור לשנוא אותו ולקיים את המצווה'.

את הדרשה הזאת הביא הגאון ר' אלתר חנוך הענאך לייבוביץ', ראש ישיבה של רבינו ישראל מאיר הכהן בעל 'החפץ חיים'. 

אם כן, יש לנו כוחות עצומים! אנחנו יכולים לשלוט ברגשות שלנו בלי שום בעיה, ובאמת אנשים משתנים בכל רגע אבל זה כמו אימפולסים אצלהם בלי שליטה, עושים להם טובה - מחייכים מאושרים ומחבקים ומנשקים! עושים להם איזה פנים ככה זה - אז הוא גם כן מתרחק וזה וזה... עושים להם ככה חוזר ככה, כמו פלסטלינה, אבל אדם צריך לשלוט ברגשות שלו לפי ציווי התורה; התורה אומרת: רשע! עובר עבירה אתה מוכיח אותו - הוא לא שומע לך, אתה מוכיח אותו - הוא לא שומע לך, מצווה לשנאותו! אתה מקיים מצווה, מצווה. אחר כך היא אומרת לך: תשמע! אבל אם תראה אותו תקוע, יש לו פנצ'ר באוטו אז מה אתה עושה? מתעלם ממנו, 

אומר: 'או! מגיע לו...' 

- לא! אומרת התורה: תעצור! 

תעצור תתקן אתו, אתו, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ תתקן איתו את הפנצ'ר אבל באהבה! שכח מהשנאה, עכשיו אתה אוהב אותו, אתה גומר את המצווה, חוזר שונא אותו, מקיים את המצווה מחדש של 'שנאת הרשעים', הנה לכם כמה אתם יכולים להיות שליטים ברגשות שלכם, אבל על פי התורה! לא אינסטיקטים בהמיים... על פי התורה, רק בעם ישראל אפשר לדרוש דרישות כאלה! והם יכולים והם מסוגלים, כי הם 'עם סגולה'. 

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הקב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיהו מב, כא).