אמונת חכמים מול השכל | הרב אמנון יצחק

נציב יום: שרה בת חוה, ה' יפתח לה את החסימה מדרכי הנשימה, אמן! ותנשום בכוחות עצמה יתאחדו לה הצלעות השבורות, אמן! תתחזק ותקום על רגליה בבריאות שלמה בעזרת ה' אמן ואמן, 

קהל: אמן!!

"וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד, ז).

גמרא בשבת אומרת: 'ההוא צדוקי דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא, וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא, א"ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפחזותייהו קיימיתו, ברישא איבעי לכו למשמע אי מציתו קבליתו' (שבת פח').

"צדוקי" כת הכופרים, ראה את רבא שהוא מעיין בסוגיה אצבעות שלו היו מתחת לרגליים היה דורך עליהם בלי שימת לב היו נובעות דם! הוא לא מרגיש!!

אז הוא אמר לו: 'אתם עם פזיז! אתם הקדמתם את הפה שלכם לאוזניים שלכם אתם עדיין עומדים בפזיזות שלכם?! היה לכם קודם לשמוע אמרתם "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" מה היה לכם קודם לשמוע ואח"כ לעשות ואתם הקדמתם ואמרתם "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" 

[כבר למדנו את זה...]

שאלה מוזרה של הצדוקי! איזה פזיזות מצא ברבא בזה שראה אותו מעמיק לעיין כדי לעמוד על דעת תורה, עד שהוא נתפשט לגמרי מכל ההרגשות החומריות ולא הרגיש שהידיים שלו מתחילות לנבוע דם.

אדרבא! היה צריך להגיד: 'תשמע! אלה, עם ישראל תראה מה זה איך, איך המדרגה שלהם לקיים: 'הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין' (אבות א, א)בשביל לברר סוגיא עד תום, האדם הזה לא ממהר להגיד מסקנות ו: "שולף" תראה מזה כמה הוא יושב וחושב על כל הצדדים בשביל להוציא אמת לאמיתה. והשאלה היא שאלה טיפשית! שלא היה כדאי אפילו לטפל בה.

אכן שאלתו היתה שאלת חכם להרע! "הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים" (ישעיה ה, כא) שאלת חכם להרע כך היה דרכם של הצדוקים. תמיד להקשות קושיות ותמיד להראות כאילו... 

החרדים "הפרושים" נקראו אז הם כאילו מג'אנים... (ח"ו)

והנה אמרו חז"ל: 'אם יאמר לך אדם: 'יש חכמה באדום' - תאמין! 'יש תורה באדום' - אל תאמין!' (איכה רבתי פ' ב'). 

מה הביאור של הדברים? 

שנינו באבות פרק ו' במשנה מ"ח (48) דברים שהתורה נקנית בהם. בשביל לקנות תורה בקניין גמור צריך שיהיה באדם הלומד ארבעים ושמונה קניינים. אחד מהם זה "אמונת חכמים" בלי אמונת חכמים לא יהיה לו קניין בתורה. 

אז אם אנחנו רוצים לדעת עד כמה יכולה להיות "אמונת חכמים" יש ברייתא חגיגה כב' [נדבר על המלמעלה שלה ולא על התוכן שלה] 

אמר רבי יהושע: "בושנו מדבריכם בית שמאי!" 

רבי יהושע היה מתלמידי בית הלל, תמיד היתה מחלוקת בין בית הלל לבין בית שמאי. תלמידי בית הלל ותלמידי בית שמאי.

אז הוא אמר ככה: "בושנו מדבריכם בית שמאי" אַי... איך שאני מתבייש כשאני שומע את הדברים שלכם... 

על מה הוא אומר? 

'אפשר אשה לשה בערבה'... יש ערבה קערה והיא לשה. 'אשה וערבה טמאים שבעה (7) ובצק טהור?!' איך הבצק נשאר טהור? 

אז הוא עונה לו שמה... מי? 'נטפל לו תלמיד אחד מתלמידי מבית שמאי אמר לו: 'אומר לך טעמן של בית שמאי', 

אמר לו:' אמור',

אחרי שאמר לו את הטעם ראה שיש בזה סברא הגונה! וכו', מיד הלך רבי יהושע ונשתטח על קברי בית שמאי! 

אמר: "נעניתי לכם עצמות בית שמאי! ומה סתומות שלכם כך? - מפורשות על אחת כמה וכמה!'.

אם הדברים הסתומים שלכאורה נראים: לא הגיוניים, קשים, לא מובנים. מה שאתם אומרים כך יש בהם הגיון וסברא, אך המפורשות שלכם, הדברים המפורשים - על אחת כמה וכמה! 

אמרו: 'כל ימיו הושחרו שיניו מפני תעניותיו!' 

קיבל עליו תעניות על גבי תעניות לכפר ע"ז שזלזל בדברי בית שמאי ואמר: "בושנו מדבריכם בית שמאי" 

מתמיה העניין: וכי היה אסור לרבי יהושע התנא לחלוק על דברי בית שמאי? ורבי יהושע נמנה עם תלמידי בית הלל והם בעלי פלוגתא של בית שמאי. מה, אסור לו להשמיע את הסברה שלו כלפי יריבים שלו בתורה? וכי הוא נדרש לישא פנים? ושלא לחוות את דעתו דעת תורה אפילו שהיא בהפך לדעת בית שמאי? 

אומנם יש לו להוכיח את שיטתו, מותר לו להוכיח את שיטתו, מותר לו לסתור את דברי בר פלוגתא שלו בכל לשון של סברה והוכחה. אבל על מה הוא הצטער? - על הביטוי החריף למדי! לפי דעתו שהוא אמר: "בושנו בדבריכם"! וע"ז התייסר התנא הא-לקי הזה עד שהשיניים שלו נהיו שחורות מרוב תעניות, אין סידן! השחירו השיניים.

ומצא בדברים הללו שאמר "בושנו" פגם באמונת חכמים. 

זאת אומרת מה, זלזלת שכאילו בבית שמאי?! מה, אמרו דבר בלי היגיון? בלי סברה? בלי שום דבר? כאילו ככה אתה מזלזל? אין לך אמונת חכמים שהם אומרים דברים...? וכשנפגמה אמונת חכמים אפילו במשהו, יש להתענות ויש מה לתקן. 

אז רואים מפה עד כמה מגיעה האמונת חכמים! ועד כמה צריך להאמין שכשחכמים אמיתיים אומרים דברים, יש מאחוריהם תוכן, יש סברה, יש הגיון יש הכל. ובפרט קבלה איש מפי איש שקיבלו, אנחנו לא יכולים לחלוק עליהם בכלל.

מניין לו לעם ישראל לדורותיו הסוד הנשגב הזה שמחיי אותו ומעודד אותו, סגולה שמאוד מיוחדת לעם ישראל בנפשם. מניין להם? 

מיום שעמדו אבותינו לרגלי הר סיני, הם הבינו שהכרחי "נַעֲשֶׂה" לפני "וְנִשְׁמָע" בלי שאלות! "נַעֲשֶׂה" קודם כל ואח"כ "וְנִשְׁמָע" והשכילו בעליל של התורה בקבלתה, עליהם להיחלץ בכח תמיר זה, בגבורה של עושי דְבָרוֹ לפני שומעי דְבָרוֹ" ("בָּרֲכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" תהלים קג, כ) כמו המלאכים, ככה המלאכים אין שאלות. 

הם ראו כי הם שותפים לצבא השמים הם שבו את המתנה הגנוזה! אלפי שנים אחר כל זה כשמביטים על השתייכותם לתורה הקדושה הכירו: כי לא להם להכריע אחרי השמיעה מהו הטוב. 

גם אם אתה עשית ואח"כ שמעת - אין לך את הכח להכריע אם זה טוב או לא טוב. לאור קדושת התורה 'ראו כי ערומים הם' טבועים ברצון המגושם! 

אדם נוטה אחרי מידותיו, אחרי הרצונות המגושמים שלו. אדם זה אדם זה 'בעל חי על שתים' שאם הוא נולד "וְעַיִר פֶּרֶא" הוא צריך להגיע ל: "אָדָם יִוָּלֵד"! (איוב יא, יב) כל זמן שלא הגיע ל: "אָדָם יִוָּלֵד"! - הוא עדיין בעל חי.

והם רואים שהם טבועים ברצונם המגושם, על כל איש הוטלה המשימה לתקן נפשו ולהוציא אותה מהשחיתות של המידות. צריך לברר את המידות, לזכך את הרגש ואת הרצון. ולהסיר את המסך המבדיל בין הנפש ובין השכל שהוא מכיר את האמת לאמיתו לפי החוקים והגדרים של תורת ה'.

והבינו עם ישראל אז: שאין להם להסתמך על בינתן הכבושה תחת המון יצרים בהמיים קיבלו ליסוד להגביר את השכל על הנטיות, להיכנע ולעשות כמו שהתורה מטווה בחוקיה ומשפטיה. "נַעֲשֶׂה" פירושו: זיכוך המידות וליבון החושים החומריים. על ידי עבודה ממושכת של שבירת הרצון בתיקון המידות כל זה צריך להיות מלווה בשיפור מעשים ע"פ התורה והמוסר. 

זה תנאי קודם וְלִשְׁמָע להבין אמיתת 'דברי א-לקים חיים' את הסוד הזה האמונה המוצקה והאיתנה הנחילו אבותינו שקיבלו את התורה לבנים ולדורות 

ולכן התפלאה הבת קול ואמרה: "מי גילה רז זה לבני"? כי זה כח של מלאכי השרת!

שאדם יכול לבטל דעתו לגמרי "נַעֲשֶׂה ל: וְנִשְׁמָע" גם אחרי ה: "נשְׁמָע" אם אני לא מבין - אז אני הסתום, לא הבעיה שמה שנאמר אלא עדיין צריך לשמוע את האטימות שהיא נובעת מהרצונות, מהטבעים, מהגשמיות, בהמיות, חומריות וכו'.

זה מה שאמרו חכמים: "אם יאמר לך אדם של חכמה באדום - תאמין". 

אתם רואים: מפתחים, הרבה דברים יש להם חכמה...

"יש תורה באדום - אל תאמין". לאדום יש גם תורה, איזה תורה? - שבע (7) מצוות בני נח. ויש בהם גם אלה שמקיימים את התורה הזאת, יש אצלהם גם חכמה, חכמה רבה וכבירה רוקעת שחקים וצוללת תהום אפילו כל זה - אל תאמין. אל תאמין לא בחכמתם ולא בתורתם. למה? - משום מה היא אינה בדוקה ואינה נבחנת, למה? - היא לא הואמנה בתורת ה'. הם אינם שומרי תורה אלא כל זמן שהשכל שלהם מסכים עם זה. כשהשכל והנוחיות זה נגד התורה שלה, התורה והאמונה שלהם מתבטלת. כל התורה שלהם תלויה בחכמתם שזה חכמה של שכל אנוש כהה. למה הוא כהה? - הוא לא צלול וזך כי הוא מעורה עם נטיות ורצונות. הם לא למדו ולא התחנכו להודות "בקוצר המשיג ועומק המושג". 

אדם צריך לדעת שיש "קוצר המשיג" אדם הוא בעל השגות של מאה אחוז, יש לו קוצר "קוצר המשיג" ההשגות של האדם הם לא מלאות "לאו כל מוחו סביל דא" לא כל מח יכול לסבול כל דבר.

אתם רואים אנשים שאומרים: 'זהו עד כאן מפה אני כבר לא מבין!' כל בן אדם יש תקיעה ועד איפה הוא לא מבין, עד איזה מקום שהוא מבין, אבל יש "קוצר המשיג" אין אדם שמבין הכל בכל מכל כל, יש" קוצר המשיג". 

ויש גם "קוצר המושג" גם להשיג את ההשגה המסוימת זה גם כן קצרה בינתו של אדם וקשה מאוד יש עומק, עומק למושג, כדי להשיג את הדבר עמוק עמוק מי ימצאנו. הם לא מבינים את זה, הם מבינים שהכל אפשר ע"פ השכל הכל להגיע הם לא מהססים להתפרק מהתורה וציוויה שלהם, שהם בנו את התורה הזאת. 

יש תורה של שבע מצוות בני נח יש את התורה שלהם שהם המציאו "התורה החדשה", "הברית החדשה" וכו' כל זהה בנוי על שכל, אם זה לא הולך ע"פ שכל - אז הם משנים. אתם רואים כל פעם יש להם רפורמות בדת, הם משנים כל פעם, כי השכל אומר שעכשיו לא מתאים כבר מה שהיה קודם. אין אצלהם תורת אמת, זה הכל תלוי בשכל.

זה היה העניין של הצדוקי; כשהוא ראה את רבא שמעיין בסוגיה עד זוב דם, מרוב צער שאינו יכול לרדת לסוף הדעת של בעל השמועה, כי הוא לא מבין עדיין לא מבין, לכן הוא כל כך שקוע שהוא לא מבין אפילו מה נעשה בגופו התעמק על לכדי ששכח מעצמו.

כל זה בשביל להגיע ולהבין את השמועה האמתית הברורה בטוח שסוף סוף ימצאנה אחרי יגיעה ושקדנות אבל בסייעתא דשמיא. 

הצדוקי כשהוא מסתכל על צורה כזאת כמו הרבא, הוא למד לדעת: שזה לא תופעה מקרית, או איש נדיר שנוהג כך, נפלו פניו כי הכיר את רבה וריבותיו דעתם ושיטתם.

זה לא שהיה בשבילו הפתעה זה היה הזדמנות לעקוץ את רבה, הוא ידע שככה! שככה "הפרושים" אלה שהיו אוחזים בתורת ה' באמת, ככה הם זה טבעם! לא מוותרים עד שיבינו עד תום. 

אמרתי לכם, שרופא בששים וארבע אחוז (64%) במבחן הוא יכול לעבור! הוא יכול להרוג אנשים בשלושים וששה אחוזים (36%) שהוא לא יודע!! לא הצליח במבחן, אז הוא הורג אותם על שולחן הניתוחים.

אבל, אדם שהוא דיין שהוא מורה הוראות בישראל - הוא לא יכול לדעת תשעים ותשע אחוז (99%) "עבר" אם הוא לא יודע גם את האחוז (1%) - אז זה בעיה חמורה! כי יטעה את ישראל הוא יגיד דברים שהוא לא יודע. צריך לדעת את הדברים אמת לאמיתה עד תום.

הצדוקי הבין ומצא את רוחב ליבם הגדול ואת ההבדל הגדול בן רבה ושאר ממשיכי הקבלה לבינו לבין חבריו הצדוקים. ותפס יחד עם קבלת השמועות קיבלו גם דרך התורה והעיון. 

זאת אומרת קיבלנו במסורה את כל השמועות שהעבירו לנו אבותינו ואבות אבותינו מה קיבלנו מהר סיני, בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ. 

אבל גם קיבלו את דרך של התורה והעיון התבטלות של הדעת הפרטית האנושית, לבטל את דעתנו הפרטית האנושית, לגבי הקבלה האמתית שבאה מן השמים ערך העומק של המושגים שהם עליונים לאנשים שהם "קצרי השגה" וחסרי בינה יתרה.

זאת אומרת התורה איננה ריקה! אם אתה מרגיש ריק, משהוא לא בסדר, חסר - זה ריק אצלך בראש, זה לא ריק בתורה, זה שאתה לא עומד על סודה והבנתה - הבעיה בך.

כל ההכרה הזו שהונחלה למקבלי התורה, השורש שלה נמשך מקבלת התורה והמצווה, לכן הוא התקצף הצדוקי וניסה וללעוג על רבה כדי להפריך את היסוד הזה ולקעקע אותו, אבל כל זה לא פרי פזיזות! זה בגלל שאנחנו את הסוד של "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע".

אצל המינים האלה הכופרים הצדוקים הם לא טורחים ולא עמלים בשביל להעמיד הדבר על מתכונתו, אם נוגד את דעתו והבנתו אז הם זורקים את זה משולחן החיים, כי הם מבינים שיש חופש וניתן לאדם לבחון ולהכריע לפי שכלו. 

אבל בתורה זה לא הולך ככה. התורה היא שמימית, אתה בשר ודם, אתה בעל חי על שתיים, אתה בשביל שתגיע להבנה כזאת אתה צריך התבטלות, אם לא יהיה לך התבטלות לא תוכל לקבל.

אפילו בן אדם לומד מתמטיקה, מה שאומרים לו הוא צריך לשמוע, הוא לא יכול; 

- "לא-לא, לא יכול להיות! מה, אם עושים כפול ככה נהיה ככה מה אתה מדבר שטויות לא נראה לי לא נראה לי" - זה טמבל! זורקים אותו ישר מהכיתה, 

- 'לך תעבוד! תהיה ירקן יאללה בי...' זהו.

עכשיו מה, אחד מדבר עברית, רוצה ללמוד אנגלית, הוא יקשה קושיות? 

- 'למה קוראים לכיסא "צ'ר"?! איך הגעתם ל: צ'יר?' 

הוא יקשה קושיות? הוא מה שאומרים לו הוא מקבל אין לו ברירה, ככה זה אנגלית: 'אדוני זה אנלית! אתה רוצה לדבר אנגלית ככה תגיד. אם תגיד 'כורסי' לא יבינו אותך, אתה צריך להגיד: 'צ'ר' זה דברים פשוטים לו? 

אותו דבר תורה, תורה זה מה שהיא אמרה לא מה שאתה אומר, או לא נראה לך או כן נראה לך, מה שהיא אמרה קבל וזהו! אל תערבב את השכל "וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן" (משלי ג, ה).

לכן, דעת חז"ל קדושים בהם רבה, שהם הממשיכים של התורה האמתית ותורה האמת, כשההבנה והדעת לא מתאימים לדעת התורה, אפילו אחרי שעיינו עיון רב - חובה לבטל את הדעה האנושית מפני דעת התורה האלוקית. ובהכרה של ביטול הדעה העצמאית גם את הרצון הפנימי, שזה נובע מהמידות, יכולים להצליח ולהסתייע להשיג בסוף את דעת התורה האמתית.

כמו שרבא עד שהוא לא מגיע להבנת האמת, הוא אפילו לא מרגיש, הוא מתפשט מהגוף שלא מרגיש אפילו מה נעשה בו. 

הרב שך זצ"ל מספרים עליו: מרוב שהיה שקוע בלימוד כל רגע כל רגע גם בלכתו בדרך, היה שקוע בלימוד, מספרים שפעם הוא הלך ברחוב והוא נתקע בעמוד, הוא אמר לו: 'סליחה!' כי הוא לא ידע שנתקע בעמוד, הוא מופשט מהחומר הוא מופשט.

זאת אומרת גדולי ישראל יש כמה מהם פרסמנו את השמות בהרצאות, הם היו עוברים ניתוח הם פחדו זריקת הרדמה למה? - כי יש אומרים שאם עושים זריקת הרדמה זה פוגע בזיכרון. והם לא רוצים חלילה שהזיכרון יפגע יפסידו מן התורה בגלל שיפסידו בזיכרון: "פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ" הם לא רוצים לעבור על איסור, אז הם בקשו לעשות את הניתוח בלי הרדמה. 

ואמרו לרופא: 'תקשיב רגע! בעוד עשר (10) דקות אתה יכול להתחיל את הניתוח אפילו שאני ער!'

איך אפשר? איך אפשר ניתוח חותכים את הבן אדם, תופרים את הבן אדם איך אפשר בלי...? הם פשוט נכנסו לסוגיה, התחילו ללמוד, שוקעים בה תוך עשר דקות אחרי עשר דקות כבר אין להם גוף, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה לא מרגיש. שמעתם מה זה כח? זה הכח של גדולי ישראל האמתיים. 

אז זאת אומרת אנחנו צריכים להבין שצריך להיות ממש במצב כזה של התבטלות גמורה לתורה ולהבנתה באמונת חכמים הכוונה לתנאים לאמוראים הקדושים.

עכשיו תשמעו מה כתוב, כתוב: 'אמרו חז"ל: "אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב!' 

'דור שכולו זכאי' מה הפירוש? - דור שנדבק ואוהב את ה'! איך הוא נהיה זכאי? - ע"י דבקות ואהבת ה'!

'דור שכולו חייב' איזה הכנה יש לו בשביל שיבוא המשיח? – כתוב: שיבא המשיח או בדור כזה שזכאים ושנדבקו בה' ואוהבים אותו, או בדור של חייבים, דור של חייבים ואז יבוא משיח.

לא הבנתי! אז איזה הכנה? איזה הכנה צריך לעשות בשביל שיבוא המשיח בדור של חייבים? בשביל שיבוא בדור של זכאים צריך דבקות ואהבת ה' בדור של חייבים מה? 

אבל המהר"ל מפראג גבורות ה' בגור אריה גם, אומר על הפסוק: "וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר" משה, מדובר על חמורו של משיח. "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר" (שמות ד, כ) איזה חמור? וירכיבם על חמור, סתם חמור, לא, כתוב "וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר" ואם אני אומר וירכיבם על חמור, לא רכבו על חמור? למה צריך להגיד על החמור? (בה'א הידיעה) כי זה מסוים, הַחֲמֹר" ההוא המפורסם איזה חמור? חמורו של משיח. 

איך הגיע חמורו של משיח למשה רבינו שירכיב אותם על החמור? מה זה הדבר הזה? 

אלא הכוונה על החמור, זה רומז על החומר! דהיינו; מדרגה גשמית ביותר. חמור - כולו חומר. זה מדרגה גשמית ביותר אבל בלי סתירות.

אדם חי בסתירות כל הזמן, חמור אין לו שום סתירות, אין לו קושיות, אין לו תירוצים, אין לו סתירות בין שהוא עושה למה שהוא אוכל למה שהוא שותה למה שהוא הולך, אין לו סתירות.

זאת אומרת בלי גנבת דעת, בלי הטעיה דבר כזה זה מצב שהוא קרוב לתיקון, זה כמו שכתוב בטומאות נגעים: 'שאם יש בהרות או דברים כאלה לבנים - זה סימן טומאה! אבל כתוב: "כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא!" (ויקרא יג, יג) אבל אם הוא כבר כולו לבן - טהור. 

מכאן לומדים דבר נורא! שעיקר החוצצים בפני הקדושה המעכבים בעד האור האמתי להתפשט - זה כח ההטעיה והגנבה שאדם מעוות את האמת לפי רצונותיו.

כי הוא משתמש בשכל והוא גונב את דעתו של עצמו, הוא מטעה את עצמו, 

הוא אומר: "לא יתכן זה לא מסתבר זה לא... " הוא כל הזמן מנתח, הוא לא קיבל תואר 'דוקטור' אבל הוא מנתח כל היום דברים וזה... והמסקנות שלו שגויות מוטעות ע"פ רצונותיו. 

רק במבט האמת הביטול העצמי כמו חמור, בלי סתירות בלי קושיות בלי כלום כולו חומר. 

'דור שכולו חייב' - זה דור שחי כמו חמור, אין לו שום סתירות קושיות, ככה הוא חמור נשאר חמור וזהו.

אבל זה כבר טוב! למה? - זה בלי להשתמש בשכל, להשתמש בשכל אתה יכול להיות כאילו צדיק העושה פלפולים של סרק יוצא מן התורה וכו'.

אבל אם יהיה אמת אז אדם יכול להתקרב לפנימיות, רק במבט האמת! אתה מבקש את מבט האמת, מזה מבט האמת? ביטול הרצונות המאוויים התשוקות השכל, אם אתה מבטל את הכל - יש לך אמונת חכמים, מה שהתורה אמרה אין פה משהו אחר. 

איך מתחילה התורה? - שולחן ערוך: "אל ייבוש מן המלעיגים". זאת אומרת דבר ראשון (1), דבר ראשון: "אל ייבוש מן המלעיגים" 

מה פירוש? - כי אדם עושה שיקולים; "אם אני אגיד ככה – יהיו לי ביזיונות, יעליבו אותי, יפגעו בי" אז הוא לא יקיים את התורה והמצוות! "מה, לא נעים הוא הזמין אותי מה אני לא אלך הוא היה אצלי אני לא אלך אצלו"? ואח"כ זה וזה... וכל מיני חשבונות; 'מה, הוא לא יתן צ'קים והוא לא יתן כך... ואני אחתן ולא יבואו... וחשבונות וזה, אז לא נעים, אני אלך אני אשב בצד, אני אשים... ישימו לי גם חיות כזה ואני אשב שמה שאילו אנחנו הקופים הם יהיו שמה בתערובת והכל בסדר כמה דקות ואח"כ נלך כי לא נעים, לא נעים לא נעים...'

- "אל ייבוש מן המלעיגים"!! 

אל'ף בי'ת! לפני שאתה מתחיל שולחן ערוך, אחרת? - לא תוכל לקיים אותו, לעולם לא. ה' אמר: 'אסור!' - אסור. אין שכל בזה שום שכל, זהו אסור! אסור. 

אם בן אדם יודע ככה לחיות ע"פ מבט האמת - מבטל את השכל שלו והשטויות והבלים הוא יכול להידבק בה' ולאהוב אותו. והוא יהיה מהדור זכאי שיקבלו פני שכינה ופני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן, אמן!! 

'רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: 'רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר"' (ישעיה מב, כא).

[עיקרי הדברים מספר 'חכמת המצפון' פרשת משפטים' מאמר תרי' מתוך הקדמה להספר דרך איתן].