טוב השם לכל - פרשת בא | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כן, אפשר להתחיל.

תמיד שאלתי,

הרי הקדוש ברוך הוא

טוב אדוני לעקוב ורחמיו על כל מעשיו.

אז איך זה יכול להיות שהוא מביא,

למשל באינדונזיה,

כמה פעמים היה צונאמי,

הצונאמי האחרון לפני שנתיים, בערך שנתיים,

הרג 280 אלף על בני אדם.

זה שיטפון שיוצא מן הים, הים שוטף

את אבי אבושה ואי אפשר להינצל.

מה?

מה תגיד?

תגיד.

זה שמה ירה רעידת אדמה, וזה עשה

שנזרק הים ליבשה.

אבל מה, זה נעשה לבד?

אם נעשה לבד, גם קושייה על הקדוש ברוך הוא.

איך הוא שם בני אדם במקום מסוכן כזה?

פעם יש הר געש.

אני ראיתי סרט.

לא יודע איפה ראיתי סרט הזה.

ראיתי סרט

על הצונאמי ועל הר געש.

כל אחד לחוד, איזו סתירה, אבל...

ואנשים בורחים מן הלבה של ההרגש,

והלבה רודפת אותם

ממש ושורפת, הורגת.

והמים גם כן.

הקדוש ברוך הוא

אל אמונה ואין עוול.

צדיק ויסר הוא הכל בדקדוק הדין.

לא סתם הוא נותן מכות.

אז איך הוא שם בני אדם

במקום שכל כך מסוכן?

ששם זה תמיד יש... זה לא פעם...

יש הר געש משם, מן הבריאה, מתחילת הבריאה, יש הרי געש.

אז שאלתי השאלה הזאת

לקדוש ברוך הוא בעצמו.

מה הוא יענה על השאלה הזאת?

הרי אתה, אין אל אמונה ואין עוול.

איך שמת בני אדם במקום מסוכן כזה?

אז אתם יודעים מה ענה לי הקדוש ברוך הוא.

מה קרה?

מה יש?

יש צונאמי איזה?

אבל זה ביד שלי הצונאמי.

וגם הר געש ביד שלי.

אני נותן להם את הרשות או את הפקודה לעשות.

אין לכם מה לדאוג.

אני, הם ביד שלי. הם לא לבד עושים.

אין לבד.

אנחנו,

סולט הקדוש ברוך הוא בהר געש ובצונאמי.

ואם כן, אם יהיו בסדר, האנשים,

לא יהיה להם שום דבר.

אלא מה הם רשעים?

הם עובדי עבודה זרה.

אתה יודע, עבודה זרה של היום בהודו ושמה הם לא,

העבודה זרה של היום היא לא כמו העבודה זרה של פעם שאנחנו יודעים,

עושים פסל ומשתחווים לו.

בהודו מאמינים אמונה שיש

אל

של הדבר הזה.

יש אל שנותן עושר.

יש אל שנותן הצלחה בעבודה.

כל מיני דמיונות של אלים.

אלילים.

כל מיני דמיונות.

גם באינדונזיה, עובדי עבודה זרה.

וחוץ מזה אמרו לי שהאריות שמה פרוץ מאוד.

מאוד פרוץ.

אילו היה יום יונה נביא,

היה נסלח כמו שנסלח יונה לנינווה,

כיוון שהיו גזלנים, רשעים,

עוד ארבעים יום ונינווה נהפכת.

גם באינדונזיה היה כרשבח, הוא היה שולח להם את

יונה הנביא,

והוא מטרה בהם, תעזבו את העבודה הזרה ותהיו צנועים.

צנועים, ואז לא יהיה צונאמי.

הצונאמי לא עושה שום דבר לבד. לא לבד הוא עושה.

הוא לא פועל לבד. הר געש לא פועל לבד.

הם בידיו של הקדוש ברוך הוא.

זה באמת רציתי לדבר. הרי בפרשת השבוע יש רק שלוש מכות.

הרבה חושך מכת וחורות.

בפרשת ועירה יש שבע מכות.

ויש קריעת ים סוף בפרשת וסלח.

זה לא נכלל בעשר מכות.

כי קריעת ים סוף,

לא כל המצרים סבלו. מי שלא רדף אחרי ישראל,

אותם שרדפו אחרי ישראל, הם טבעו בים.

הוא הטביע אותם, הקדוש ברוך הוא, עם הים.

אבל אותם שנשארו

במדינה,

ונשים, וטף, וגם כל אותם שלא באו, שכנים, שלא באו להילחם,

לא נפגעו. אז זה לא נקרא מכה כמו כל המכות שפגעו בכולם.

אז זה דבר בפני עצמו קריעת ים סוף.

אבל עשר מכות, ידוע,

רבי יהודה היה נותן בהם סימנים.

דצח,

עדש,

באחב.

דם צפרדע, כנים זה דצח.

עדש, ערוב, דבר שחין.

באחב, ברד, זה בפרשת ואירה, ברד זה השביעית,

זה מכה השביעית.

הרבה חושך בכורות, באחב.

למה החלוקה הזאת?

הסבא בספרו

קיצור שולחן ערוך בהקדמה,

הוא מבאר את זה.

אומר שאם

רואים בפסוקים שכל קטגורי, כל קבוצה באה ללמד משהו אחר.

הקבוצה הראשונה, עדש,

אה, אה, אה, הקבוצה הראשונה,

דצח.

דצח.

דצח בא ללמד,

וידעתם כי אני אשם.

תדעו שאני הוויה.

תדעו שאני מהווה את הכול.

הרי, למשל, מכת הדם.

היה מים.

מים, איך יכול להיות מים, דם?

איך יכול להיות?

אלא היות, אמר הקב' הוא בעצמו, אומר, יש במדרש הגדול,

שאמר הקב' הוא,

מי עשה את המים? אני עשיתי מים.

עכשיו אני רוצה שזה, לא לעשות מים.

אני עושה עכשיו דם,

דם.

והקב' הוא מהווה כל רגע. לא לחשוב בבריאה הנבראה,

יש לה כוח להתקיים מצד עצמה.

היא צריכה את הקב' הוא כל רגע.

כמו שכתוב ברמב״ם הראשון של הספר משנה תורה.

הוא אומר שכולם צריכים לו,

והוא לא צריך לאף אחד.

הוא מהווה כל רגע,

כל יש, כל יש הוא מהווה.

אחרי כן יש

ערוב דבר שחין.

ערוב דבר שחין מראה לך שכדוש ברוך הוא שולט

כי אני השם בקרב הארץ.

כך כתוב הפסוק עליהם,

לא אותו פסוק שתדעו כי אני השם.

אלא כאן כתוב כי אני השם בקרב הארץ.

מה, כי רואים למשל בערוב.

הערוב,

יש, יש, הרמב״ן מדבר על הפסוקים.

הערוב לא נכנס לארץ גושן ושם טיפדות בין עמי למצרים.

ועוד כתוב ושמתי פדות.

אתם יודעים,

בארץ גושן, הערוב.

למה לא נכנס לשם?

מה, היו חומות?

לא היו חומות.

כמו פה בבני ברק.

לא יכולים להיכנס מכל הצדדים. פרוץ.

כך היה גושן, ארץ גושן. הייתה,

לא הייתה חומה שלא יכולים לעבור אותה.

כולם, כל החיות שנכנסו למצרים,

לכל הערים,

היו יכולים להיכנס גם לעיר גושן, לארץ גושן.

אבל לא נכנסו.

כמו שפה אין.

לבני ברק אין טילים, אין זה.

אפילו שהערבים יודעים שפה אין.

אין אפילו חייל שיכוון עליהם,

שיוריד אותם.

למה הם לא באים לכאן?

למה הערבים לא באים לבני ברק?

בכל המקומות יש מישהו שיש לו נשק.

פה בבני ברק אין להם נשק. אין שוטרים, אין משטרה,

אין חיילים שמסתובבים.

למה לא באים?

כי תורה מגנה ומצלח,

לפי שהתורה שלומדים פה מגן עלינו.

אבל בארץ גושן

אין חומות. אולי למדו תורה גם, אבל לא.

אבל מייד כבר מתי זה היה לו. זה היה אחרי.

אחרי. לא מייד במכה של...

אחרי זה, כשהם יצאו, התחילו אחרי שמשה רבנו גדל.

לא, זה היה הרבה.

זה היה ב...

אבל בכל זאת,

למה החיות לא נכנסו לארץ גושן?

כי אני לא מרשה להם.

כשבוך הוא לא מרשה לחיות להיכנס.

הוא שמר את ישראל.

המבדיל

בין קודש לחול,

בין ישראל לעמים.

הוא שמר עליהם.

יותר מזה אומר הרמב״ן. יש עוד פסוק.

תביא לי חומש משם.

יש עוד פסוק.

ושם טיפדות

בין עמי ישראל. זה מקודם.

שם על השולחן.

הרמב״ם.

לא, אני לא צריך רמב״ם. רק את החומש כפשוטו.

בפרסת הערוב כתוב כפל פעמיים.

הנה

הנה אנוכי שולח

לא זה דבר

גם זה. גם פה כתוב. יפלא השם

בין מקנאי ישראל ובין בת דבר מתו כל הבהמות.

סוסים, חמורים,

גמלים,

בקר, בצום.

אבל במקנה ישראל לא מת אחד.

ויפלא השם בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים.

ולא ימות מכל לבני ישראל דבר זה בת דבר. אותו דבר בערוב.

רק בערוב זה כפול. כתוב שני פסוקים.

הנה הערוב.

והפלא איתי ביום ההוא את ארץ גושן,

אשר עמי עומד עליה לבלתי איוצא מערוב.

לא היה שום מחומה

שתפריע לערוב להיכנס לגושן.

אבל הקדוש ברוך הוא אמר, אני הפלאתי, אני אעשה את זה.

שהם לא ייכנסו לגושן.

למען תדע כי אני השם בקרב הארץ.

אני פה שולט בחיות גם בחיות.

אני שולט. הם לא יכולים להיכנס לבד. אני אומר להם מה לעשות,

איפה להיכנס.

ועוד פסוק, ושמתי פדות

בין עמי ובין עמך למחר.

מה אומר הרמב״ן? למה הוא אומר עוד פעם?

ושמתי פדות ונעמי ונעמך?

כבר כתוב והפלאתי.

אומר, זה בא להוסיף

שאפילו נגיד עגל של יהודי

של ישראל שנכנס

לרפת של מצרים,

נכנס לשטח של המצרים איפה שיש ערוב.

החיות לא נוגעות בו.

החיות נוגעות רק בשל מצרים.

ומאיפה האחיה יודעת שזה עגל של ישראל?

התירוץ הוא,

הקב'ה שולט בחיה ונותן לה,

הוא מכוון אותה את מי לטרוף,

את מי למי להזיק.

אז זה אומר הרמב״ן שיש פה

והפלאתי שבארץ גושן לא נכנסות האחיות,

וגם אפילו אם ייכנס

עגל או שור של ישראל

למקום של האחיות,

הם לא ייגעו בו.

ואותו דבר בדבר.

אז זה

ערוב דבר דצק עדש,

ערוב דבר שחון.

הדבר, מה זה דבר?

הרי אני זוכר בילדותי במרוקו,

הייתי שומע הרבה פעמים,

היו מדברים מהעולם שיש דבר,

והרבה מקנה של מת, מת.

מתו הצום והבקר,

הם היו שם, כולם היו חקלאים,

רועים,

הרבה רועים יש בעיר שלנו.

הפרנסה של הערבים זה רועים,

רועי צאן, רועי בקר.

והיו לפעמים, שנים,

כולם מדברים, היהודים, בשכונה,

יש דבר,

יש דבר שהורג רק את הבהמות.

דבר שיכול להרוג גם בני אדם, אבל

הדבר שהיה דרך כלל הרג רק בהמות.

גם הדבר שהיה במצרים רק בהמות,

והקדוש ברוך הוא אמר אחרי זה לפרעה,

אם הייתי רוצה הייתי הורג אותך בדבר, גם אתה, יחד עם הבהמות.

אבל לא רציתי,

רציתי שתישאר חי כדי שתראה את הכוח שלי,

תראה שהוא שולט בעולם, הוא הבוס.

לראות שהקדוש ברוך הוא הבעל הבית.

זה מה שהמכות שיצד נמצאים מראים לנו.

הוא הבעל הבית.

זה כתוב על שלוש המכות. הפסוק הזה קראה על שלוש המכות

למען תדע כי אני אשם בקרב הארץ.

נדבר על הדבר.

התחלתי על הדבר, שאצלנו היה לפעמים דבר,

אבל כבר הרבה שנים,

אני מדבר, מה שאמרתי שהיה לפני 70 שנה.

אני זוכר, היו מדברים בעיר,

יש דבר, לא שנה אחת,

או אחרי כמה שנים, עוד פעם.

זה נכנס לי לראש, היו אומרים בערבית, לא ב...

היו מדברים בערבית, אבל הם כיוונו לומר הדבר.

ערבית יש לו שם, לדבר יש לו שם בערבית.

אז היו אומרים

זה הלמר.

הגיע הלמר. למר?

לא יודע, אני לא בקיא בערבית, על כל פנים הכוונה לדבר.

ובזמן האחרון,

כבר 50 שנה לא שומע כלום מדבר.

אין דבר.

היו פעם, בתחילת תיקום המדינה,

היו מחלת הפה והטלפיים.

במקנה, פה בארץ גם כן.

היה מחלה, אבל לא דבר. לא שמעתי על הדבר.

אתם יודעים למה?

כי הדבר לא סתם מתים.

איך הם מתים?

הדבר זה חיידקים של הדבר.

ויש חיידקים

שבאים והורגים את הבהמות.

אז היום לא שכיח כל כך.

לא שכיח. למה?

כי היום כבר כל המדינות

מחסנים את הבהמות.

את הפרות.

מחסנים אותן מעוד מחלות.

אז גם חיידקי הדבר הם מחוסנים.

לכן היום אין דבר.

לא סתם כמו שהייתי בילדותי.

היו אומרים, גם כשאמרנו את האגדה,

היה נראה לנו,

פתאום מתים.

מה בלי סיבה? בלי איך התהליך של הדבר.

התהליך הוא, יש חיידקים שהורגים אותם.

ולכן

לא נכנסו

לארץ גושן.

גם כן היה פתוח הכול. למה חיידקים לא יעברו לארץ גושן? מה מפריע להם?

מה מעכב אותם?

ואותו דבר, אפילו אם נכנס,

נכנסה בהמה של ישראל לרפת של מצרי,

הן, הבהמות שלו גוססות ומתות, כי זה מתחיל עם מחלה, לא מייד מתים.

גם אם הדבר לא בהרף חיים מתים.

הדבר זה חיידקים, עושים אותם חולים, ואחריכם מתים.

ואותו... אז... ושלה ישראל לא נדבק.

בדיוק למה רציתי לדבר על הדבר?

כי היום הבהלה שיש

עם הקורונה זה הווירוס שתוקף את סין,

שנמצא בסין והוא מתחיל להתפשט.

יש בהלה בעולם.

עשרות מתים כל יום,

וחולים 8,000.

היה ביום שישי בעיתון, וכל יום

זה יכולה להיות מגפה נוראה.

אז מה לחשוב?

זה היה בשוק של הבדגים של איזה עיר.

יש שם הבאסדה, יש שם, יש לה שם בעיר, ושם היו,

בדגים היה החיידק הזה,

הווירוס הזה, והוא משם נדבק

בכמה אנשים, וככה התפשט.

ואז אנחנו צריכים לדעת

שזה לא לבד נעשה. לא נעשה לבד.

זו

גזירה מהקדוש ברוך הוא.

ואנחנו, כל מוצאי שבת

ואתה חוננתנו,

אנחנו מתפללים,

כשם שהבדלתנו מן הגויים,

כך תבדיל אותנו מכל הגזירות המתרגשות לבוא בעולם.

יש גזירות בעולם.

אומרים את זה ביוצר.

אומרים שם, משמיעים דברי אלוקים חיים ומלך עולם.

אומר הגרו,

מה זה דברי אלוקים חיים ומלך עולם?

את הגזירות של אותו יום,

המלאכים כבר אומרים אותן מלמעלה, מלמעלה.

זה הם משמיעים דברי אלוקים חיים ומלך עולם.

הגזרות

שנגזרות על העולם,

וזה מה שאנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא,

כמו שאנחנו מובדלים מן הגויים בקדושתנו, בתורתנו,

אנחנו נהיה מובדלים מהגזרות המתרגשות לבוא בעולם.

אני אמרתי,

לא סיימתי

על האינדונזיה,

לא סיימתי, כשאמרתי שהשאלה הזאת,

איך זה הכרשבור שם אנשים

במקום מסוכן כזה?

התשובה היא, הכרשבור אומר, מה מסוכן? זה אין מסוכן.

זה הכל, המאורעות הן ביד שלי.

הוא שעושה כל...

אז מה אתם, אני לא אביא צונאמי.

אתם אומרים לי, הם עלו לי, מה אתה שם אותם פה? יעלו לבוא צונאמי, אוכי צונאמי בא לבד?

הוא לא בא לבד, אני גוזר עליו לבוא.

אני גוזר על הרגע שזה תלוי במעשיהם.

ואם היה יונה הנביא,

היום היה הולך להחזיר אותם בשובה מעריות ומעבודה זרה.

מעניין שעדיין יש אמונות של עבודה זרה, יש

במזרח הרחוק, בהודו.

אולי לא כל הודו, הודו זה גם ארץ ענקית.

אולי רק המזרח של הודו.

היה, ראיתי בעיתון,

לפני שנתיים בערך

היה איזה סטודנט מכאן,

הלך ללמוד מוזיקה הודית.

אז הוא הלך למכון של מוזיקה,

דיבר עם

בעל הבית,

המורה,

הפרופסור,

והוא מוכן לקבל אותו.

בסדר.

אבל ביום הקבלה הוא חייב לעשות

משהו שעושים כל החניכים.

מה עושים?

מקטירים

לאלה של המוזיקה.

יש אלוקים זכה ואלוקים נקמה

לאלה של המוזיקה.

והבחור הזה אמר,

זה הוא לא מוכן לעשות, זה עבודה זרה.

הוא בחור חילוני.

לא בחור חרדי, הוא לא הולך ללמוד מוזיקה

בהודו.

לא יהיה לו מינין לשחרית, למנחה וערבית.

ועוד כל מרעין בשני יהיה לו שם.

אבל הוא בחור חילוני.

אבל הוא כנראה למד בגן,

גן חילוני,

אבל בגן החילוני, ואני גם מאמין, משער,

כשמספרים הסיפור שמספרים לילדים הקטנים על אברהם אבינו,

ששמר על הפסלים של תרח של אביו,

ואחרי כן סבר אותם.

ובא תרח,

אמר לו, מה זה?

אמר לו, תראה, הביאו תקרובת,

והגדול לקח את התקרובת,

והם באו לריב איתו, אז הוא הרג את כולם.

הוא שם הגרסן ביד הפסל הגדול.

אמר לו, מה אתה מדבר? יש להם כוח להרוג?

אמר לו,

ישמעו אוזניך, משפיך מדבר.

זה אמר אברהם אבינו לאביו.

אז הסיפור הזה, אולי גם בגן חילוני מספרים אותו.

זה טוב, לילדים נספר שהיו פסלים, היו.

זה עבודה זרה.

אז הבחור הזה ניצל בזכות זה.

הוא לא למד תורה, אבל ניצל.

הוא לא עובד עבודה זרה.

יש עבודה זרה, עדיין יש עבודה זרה.

ומי שעובד את האלה הזאת,

אין אלה כזאת.

אבל הדמיון שלהם שיש אלה כזאת,

זה נקרא עבודה זרה.

כל עשר המכות

באו ללמד אותנו אמונה והקדוש ברוך הוא.

לדעת שיש אלוקים.

אנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם,

אבל כשהוא נמצא והוא מנהל,

מזה אתה רואה מהשגחה הפרטית איך שהוא שולט בחיידקים,

שולט בערוב.

הוא מכוון אותם.

הייתי פעם, היה לי ילד שהיה לא הרגיש טוב,

לקחתי אותו לבית חולים, לשניידר,

של הילדים.

ועשו לו בדיקות.

ואמרו,

הסביר לי, מצאו משהו, מצאו שזה

חיידק שירד מן הגרון, מהנגינה,

ללב ולפרקים.

וכמעט חס ושלום יכול לקבל דלקת פרקים.

מאוד קשה לרפות את זה.

אבל ברוך השם,

מצאו באספירין נתנו לו,

הוא היה שם כמה ימים עם אספירין, ריפאו אותו, וברוך השם.

אבל הרופא התחיל להסביר לי

שזה המחלה הזאת, דלקת פרקים.

למה? הוא אומר, כל הסימנים יש.

יש סימן,

הסימן שכואבו לו הפרקים,

הסימן בלב.

גם את הלב, בדקו לו את הלב.

יש איזה

שסתום שהוא נפגע.

החיידק הזה אוכל, אוכל, אכל בשר, אוכל בשר של הלב.

הוא מקלקל אותו.

יש,

בקיצור,

אז אמרתי לו, ולמה לך לא בא החיידק?

למה החיידק כבר דווקא?

רציתי להגיד לו, אל תחשוב שהחיידק בא לבד.

החיידק, יש לו מקפקד,

הוא שולח אותו.

אנחנו רואים את זה במכות של מצרים.

אמרתי פעם,

היה הרי במלחמת המפרץ,

היה פה פחד נורא שלאותו ראשם מבגדד,

יש לו נשק כימי.

מה זה נשק כימי?

למשל,

עם הקורונה הזו אפשר לייצר נשק כימי.

תן לקורונה להוריד הרבה ותאגור את זה במקום שיכולים לחיות.

והנה יש לך נשק,

לא נשק כימי, נשק ביולוגי

של החיידקים.

יש נשק ביו, ביו זה חיידקים.

נשק ביולוגי ונשק כימי זה השחין. והקב' ברוך הוא לחם עם המצרים,

גם בנשק ביולוגי זה הדבר וגם בנשק כימי זה השחין.

מה היה בשחין?

פיח כבשן,

כל פירור שנופל על מישהו עושה לו אבעבועות,

עושה לו שחין.

זה נשק כימי.

ויש נשק ביולוגי.

אקר'ס ברוך הוא לחם בנשק ביולוגי זה בדבר וכימי זה בשחין.

והעניין של יציאת מצרים,

יש מצוות עשה כל יום לשכור יציאת מצרים ביום ובלילה.

למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך.

כל לרבות הלילות.

קודם כתוב, זה בהגדה אומרים, זו משנה.

ההגדה זה משנה וברכות.

שיש בהלוקת תנאים

עם לילה זמן של שכירת יציאת מצרים. אמב״ם פוסק שגם בלילה צריכים לזכור.

למה הקב' ברוך הוא רוצה כל כך שנזכור?

ראיתי היום דבר יפה מרבי משה שטרנבוך

שמשמרעהו.

אוהבים בשם הרב מפוניביש.

דבר יפה, וורט יפה.

כתוב כאן בפרשת בוא,

ולמען תספר באוזני בנך ובין בנך את אשר התעללתי במצרים.

אומר, מה זה באוזני בנך?

צריך לדבר לילד באוזניים שלו?

מה,

לתת לך לדבר איתו ותשמע?

מה זה העניין באוזני?

אפשר לדבר גם בלי לא באוזניים.

אני מדבר איתך, אתם שומעים אותי.

אמר הרב מפוניביש,

לא,

אמר דבר יפה.

לפעמים יש רעש.

למשל, אם עובר איזה אוטו של העירייה עושה רעש,

או עובר איזה אוטו של בנייה עושה רעש. אתה לא יכול לדבר עם ה...

או אם אתה באולם חתונות.

יש מוזיקה.

אתה מדבר עם החברך, לא שומע אותך.

אז אתה צריך לדבר איתו באוזן.

כשיש רעש בחוץ

לא נשמע,

רעש קטן לא נשמע.

אז לכן גם פה אומר בכלל שברחוב

יש הרבה כפירה.

הרעש לכפירה שכולם מדברים רק,

זה מקרה, מקרה, מקרה.

מה יאמר למשל? יש מישהו שיחשוב,

מן הגויים שיחשוב,

שאם הם, אם באה להם המכה הזאת לסינים,

אז הם צריכים לחזור את חשבון הנפש.

למה סתם הקדוש ברוך הוא נותן להם מכות?

לא, אין סתם. הקדוש ברוך הוא צדיק וישר הוא.

רק אם מגיע והוא נותן

ומשפטיך וצדק... ברום העולם מושביך

ומשפטיך וצדקתך עד אפסי ארץ.

הוא יושב למעלה, הקדוש ברוך הוא, כביכול,

והוא שופט

וגם נותן שכר.

ומשפטיך וצדקתך עד אפסי ארץ.

גם הגויים, מה הגויים מקבלים? כמו שאמרתי על אינדונזיה.

ודאי זה עונשין של הקדוש ברוך הוא.

לא מאליו.

מאליו זה עוול לשים אנשים במקום מסוכן כזה.

אלא זה, אין שום עוול.

לפי שכל המזיקים האלה, צונא מהר געש, הכל ביד הקדוש ברוך הוא. הוא מנהל את העולם.

לכן אין כאן שום, לא עשה שום עוול.

אז אומר שענייני יציאת מצרים, שזה בא לחזק האמונה,

צריך לספר באוזני הילדים. זאת אומרת

שייכנס טוב.

באמת, העניין הזה של האמונה,

להאמין,

יש שלוש

דברים באמונה.

א', להאמין שיש אלוקים, שיש מנהל בעולם.

העולם הוא לא הפקר.

מה חושבים שנמצאים פה בעולם?

יש מאורעות, יש מקרים.

אין מקרים.

הכול,

יש מנהל בעולם.

הקב' ברוך הוא ברא את העולם, לא הלך לישון.

הוא נשאר מנהל לדור ודור. הוא קיים,

ושמו קיים, וחיסאו נכון, ומלכותו

ואמונתו לעד קיימת.

הוא מולך מלכותך, מלכות כל העולמים,

וממשלתך וכל דור ודור.

זה, לדעת שיש אלוקים, לדעת, זה על היבט הכי קשה.

להאמין, לא להאמין, לדעת

שיש נמצוא שהמציא את הכול ושהוא מחיה את הכול,

זה הוויה ברוחו.

מהווה את הכול. להאמין שיש אלוקים,

זה הדבר הראשון.

אחרי כן, להאמין שהוא

רואה אותך, הוא יודע מה שאתה עושה.

כמו שכתוב,

ממכון השם משמיים השקיף על בני אדם לראות

היש משכיל דורש את אלוקים.

ממכון שבטו השגיאה על כל יהושעי הארץ.

היוצר יעד ליבם המבין יקום.

אז יש עוד פסוק בספר ישעיה.

גדול העצה ורב העליליה אשר

עיניך פקוחות

על כל דרכי בני אדם.

לתת לאיש כדרכיו וכיפרים מעלליו.

אם הוא טוב, זה דרכיו וכיפרים מעלליו.

על כל פנים, אם הוא...

וגם מעניש.

זו האמונה השנייה, להאמין שהוא נמצא ורואה

ויש שכר ועונש.

יש שכר ועונש.

מי שלומן, מי בשכר ועונש, הוא כופר בעיקר, הוא כופר.

כל התורה הרי בנויה על זה שיש שכר ועונש.

אנחנו עושים מצוות בשביל

לקבל שכר,

וחס ושלום עבירות נקבל עונש.

ושהקדוש ברוך הוא רואה אותנו,

ושהוא נמצא.

שלוש האמונות האלה.

זה לא נכנס בפעם אחת.

צריך לחזור ולחזור על הסיפורים.

ראיתי עוד בעלון הזה של הרב משה שטרנבוך,

שמש מראו.

הוא מביא, שנועם אלימלך אומר,

סגולה נפלאה.

אם אדם אומר את הניסים של יציאת מצרים,

מפרט אותם. ברוך השם, עשיתי איזה ספר קטן,

דעת ואמונה,

מדבר על כל מכה, מה התועלת שיש בה,

שהייתה, ומה רצה כשבחו מזה,

ואיך חיה איתה,

כל המכות.

אם אדם מדבר על הניסים,

מתעוררים רחמים עליו.

אם הוא מזכיר את

כוחו יתברך,

מתעוררים רחמים עליו. אם הוא בצרה,

זה טוב לעשות את זה. זו סגולה להינצל מן הצרה.

ויש גם סגולה לומר נשמת.

בשעת צרה.

אם אתה מזכיר חסדיו של הקדוש ברוך הוא ונשמט,

מזכירים את חסדיו של הקדוש ברוך הוא.

ואומרים, ואילו פינו מלא צירה קיים,

לא היינו יכולים להודות על חסד

אחד שהוא עושה לנו.

אז זה גם כן סגולה להינצל מצרה.

זה ידע עבורת יפה של ה...

של הרב מיפוניביץ',

שמתי שיש רעש לא שומעים אחד את השני.

אבל היום יש רעש לכפירה.

העולם חי בהרגשה שבכל מקרה יש מאורעות.

יש מאורעות.

יש מאורעות. כך חושבים.

מאורע זה, מאורע זה, מאורע זה.

אמרתי שיש הרבה מאורעות

של אסונות בזמן האחרון. אנחנו שומעים הרבה אסונות משונים.

למשל,

ברק

פגע בבני אדם.

לפני שלוש שבועות היה בעיתון.

ברק

יש כל מיני דברים משונים.

אדם נופל.

אז אומרים

שהאורעות האלה,

אנשים תולים במקרה, ככה זה חיים, ככה זה עולם.

יש מאורעות חד ושלום לדבר ככה?

אז אמרתי שזה כבר ראש השנה ללמד אותנו.

ראש השנה,

אומרים החז״ל,

כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון.

הכל עובר,

אין,

אין,

במקרה הוא נפל ומת, אין,

במקרה בא לו חיידק והרג אותו.

אין, מי שאומר מקרה זה כופר בעיקר.

אין מקרה.

הכל בורא עולם עושה.

זה אנחנו צריכים ללמוד מיציאת מצרים,

לחזק את האמונה שלנו,

אמונה במציאות השם יתברך,

אמיתות מציאותו.

כי להגזיז תהיללה.

הוא נמצא והוא כאן.

ושהוא משגיח, יודע מה שאדם עושה, הכל.

יש עוד פסוק אחר בירמיה.

עיני עשה משוטטות בכל הארץ,

לתת לאיש כדרכיו וכיפרים מעל עליו.

שמה לא כתוב משוטטות, פה כתוב

בישעיה. הראשון זה היה בישעיה, השני זה בירמיה.

אז על ידי שלומדים את המכות,

עם ההתבוננות במכות,

מקבלים חיזוק באמונה שיש בורא עולם, שיש מנהל לעולם.

ובעזרת השם, שלא יאונה לכם שום רע,

ואין מה לפחד מן החיידק הזה.

אין מה לפחד, כי הכל, הם לא עושים שום דבר לבד.

הווירוסים והחיידקים,

הנה, אתה רואה בדבר,

הקדוש ברוך הוא

כיוון את הדבר לאיפה יהיה לך.

גם הקורונה הזו, זה תחת שליטתו של הבורא עולם.

אין הפקר, אבל העולם הוא לא הפקר.

כל מי שרוצה איזה חיידק, כמו שאומרים, ראיתי אנשים,

אפילו אנשים חרדים,

אומרים לפעמים, חיידק אלים הרג אותו.

החיידק לא הורג.

החיידק עושה מה שאומרים לו.

יש מפקד,

יש בורא עולם שהוא ברא אותו, והוא נותן לו, מכוון אותו. אתה רואה,

במצרים הערוף, החיות רעות.

לא טרפו

האגרים של ישראל.

ואותו דבר החיידקים,

לא פגעו, הדבר, חיידקי הדבר, לא פגעו בישראל.

אתה רואה שהוא שולט בחיידקים, שולט בחיות,

והוא הדין שהוא צולק בווירוסים.

אותו דבר.

מה ההבדל בין וירוס לחיידק?

מיכאל,

מה ההבדל בין וירוס לחיידק?

אבל יש הבדל.

אתה רואה שהרופאים מבדילים, זה וירוס, זה חיידק. איזה הבדל.

אבל זה הכל בעלי חיים.

הם בעלי חיים.

חיידק.

גם הווירוס הוא חיידק.

גם הוא.

אביו הוא בא מן החיידקים.

מה?

אביו הוא גם לא יהיה מבחינת החיידקים.

הוא,

מה הוא אומר?

הוא בא מן החיידקים.

זה מה זה?

זה אני

מבחינת החיידקים. תשאל, תשאל.

תשאל

מומחים יגידו. באמת אין.

יש הבדל.

אתה רואה שנדמה לי, הווירוס

יש לו...

הוא יותר גדול.

הוא יותר גדול והוא...

הוא לא רעיל כל כך כמו החיידקים.

החיידק הוא רעיל גם.

מהפרשות שלו.

הוא מקלקל את הגוף.

גם הוא.

הוא גם אוכל את הגוף.

שניהם. זה שניהם.

אז זהו. אז אני מברך את כל השומעים,

שלא יאונה להם כל רע.

אבל לתלות

את הכול בבורא עולם ולפתוח בקדוש ברוך הוא,

שהוא שומר את ישראל ויציל אותם מכל הגזרות המתרגשות לבוא בעולם.

בוא, אני מספיק בשביל היום. אני קצת לא מרגיש טוב.