מנהגים זרים ואכזרים | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

רפואה שלמה לשפריר בן אורה בכל האיברים בגידים, מהרה.

מנהגים זרים ואכזריים.

נסיים במה שהתחלנו.

בספר הברית, דף צדיק ה',

אחד מגדולי ישראל לפני כ-250 שנה,

שכתב את ספרו בעילום שם בהתחלה, עד שמישהו ראה שאין שם, הלך, אמר שזה שלו, כתב את השם שלו,

ואז כשהוא ראה את זה, אז הוא פרסם את שמו.

מכל מקום,

היה אחד מהגאונים שחשבו בהתחלה, כשהוא לא פרסם את השם, שזה הגאון מווילנה.

אז הוא כותב מנהגים זרים ואכזרים.

בספר דברים כתוב, יב ל״א, כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלוהיהם.

אומר בעל ספר הברית, גם היום יש עדיין מאלה הגויים.

הזרות והאכזריות

עושים כך גם במדינת הודו.

חינא ויפון,

זה השמות שהיו ידועים לפני 250 שנה.

כי המנהג אצלם, בר מינן,

כשמת הבעל,

אשתו יושבת לה לבדה בבית

של עץ ותבן

שבונים על פני השדה,

והיא מחזיקה את בעלה המת בחיקה,

ונר דולג בידה,

והיא שורפת את הבית,

ונשרפת שמה עם בעלה המת,

ומתים גם שניהם יחד.

וכל המשפחה ששים ושמחים, וצאת נפשה כי מתה.

חוגגים גם מרקדים סביב בית השרפה שם,

וכבוד עשו לו במותו,

והיא גם היא לכבוד ולתפארת לבני משפחתה.

כי באומרם אדם כי ימות באוהל וישתו עמו,

בחייהם ובמותם לא נפרדו.

וכן, בארץ הודו,

במדינה נקראת קליקות,

לא רחוק מנהר סמבטיון,

שם לא אוכלים בשר בכלל,

מפני שאין הורגים לשום בעל חי.

כי הם אומרים אין דוחין נפש מפני נפש.

הם מאמינים בעניין הגלגולים,

אבל בדעה מגונה מאוד ושטותית.

כי אומרים שאין בעולם שום בעל חי שאין בו נפש אדם שכבר מת.

על הנכבד בהם

בעת מיתתו, מביאים לו פרה אצל מיתתו,

ואומרים לו, הן קרבו ימיך למות,

אחוז קרן הפרה הזאת בידיך למען תתגלגל בה תכף.

כי הפרה, או שור, או חסב, או עז,

בעבור שאין טבעם לטרוף

ולדרוס בעלי חיים,

לכן הם אצלם במעלה נכבדת.

ויש אצלהם

שלא מדליקים נר בלילה

כדי שלא יישרפו הזבובים,

ולא דורכים על נמלים

שלא ימותו.

וזו דעתם הנפסדת.

ויש מדינה

בהגיע אבותם לדמי הזקנה,

זובחים אותם

ואוכלים את בשרם,

וזה מנהג שריהם וטפסריהם ודרך כבוד להם.

ומי שאינו עושה כן,

נקרא רשע

וירא ורחל לבב,

נבזב חדל אישים.

זה מלבד המתים

על דבר של עבודה זרה שלהם.

כי בקטנותם למדו ככה,

ואלו הן הנשרפים באש לאלוהיהם בילדותם.

וכמו האנשים השחורים הנקראים קניבלים,

היושבים באיי ים עד היום,

ומנהגם לאכול בשר אדם,

ולפעמים מפטמים את האדם השבוי

במאכלים טובים עד שישמן,

ואחר כך זופחים אותו ואוכלים את בשרו בתיאבון.

ואצלם אכזריות אחת יוצאת מן הכלל,

שכל הבכור אשר ייוולד להם,

אם זכר עם נקבה,

ישחטו אותו ויעשו מבשרו סעודה לכל קרוביהם,

אשר יברכו את הזבח

בכל אחד מן המסובים.

אומר על הבשר,

אך עצמי ובשרי עטה,

ואוכלים על השובע,

כמו שאנחנו אוכלים להבדיל אפיקומן.

לכן הסירו מסבל שכמם,

ופרקו עול מעל צווארם,

וילמדו את בניהם כי חשבו מזימה,

בל יוכלו לסבול עול

ייבול

והקלו במה שהנחילו לבניהם אחריהם,

עד היום זאתי מחשבתם

והארץ אוכלתם

וישכבו בבושתם,

גיהנום אצל מוות ירושתם כי שם ביתם.

ועל זאת אשיב בען ואומר עוד מן הגרע בישראל.

איך למדו אנשים כאנשים?

ללכת אחריהם מיתה בלווית המת

עד בתי החיים מעורבים ביחד.

מי אמר להם זה?

מי פילל ומי מילל זאת?

אשר לא כדין תורה.

דבר המסוכן כזה ללכת איש ואישה יחד ללוויה.

בדיוק זה דומה

למה שאמרנו לעיל,

כמו אלה ששורפים איש ואשתו באוהל.

רבותיי,

חוץ ורחמו על נפשות בני אדם מסכנה זו.

בשעה שיש רשות נתונה למלאך המוות להרוג בני אדם,

כמו שאמר רבי שמעון בר יוחאי בזוהר הקדוש ויקהל,

דף קופצה וו.

והחמיר מאוד מאוד בזה.

ובלעם מוות לנצח אמן.

אסור ללכת

כשחוזרים מהלוויה כנגד הנשים.

אם יש נשים,

בדרך כלל לא הולכות נשים,

אבל אם הולכות, בדרך אחרת לגמרי וגברים לבד.

וכשחוזרים, לא חוזרים כנגדם, כי יש סכנה.

מלאך המוות מקטרג

ורוצה לקחת עוד פעם,

כי נכנסים הרהורי עבירה,

וזה הזמן שלו במקום כזה שאדם עובר עבירה,

זה הזמן שלו לפקוד אותו ולבקש רשות ליטול את נשמתו.

סכנה גדולה.

וזה גם מנהגים שהמדינה חוקקה,

שאין למנוע מנשים וגברים יחדיו ללכת,

כי חברה קדיש הייתה דואגת שיהיה הפרדה.

וכמובן,

כל אלה שזובחי

מה שלמדנו, הם דואגים שככה יהיה.

אז בכל אופן, אש שומע לנו ישכון בטח,

בהולך בדרכי החכמים אשריו אשרי חלקו,

ושיהיה לכולנו שבת שלום.

וואי, תודה רבה.