צירוף הרבים מועיל להצלה ממוות | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום לעילוי נשמת ג'נט, בת מרים ושמואל בן חנה ולכל הנשמות שאין מי שיאמר עליהן קדיש, אמן.

מהעיקרים בחיזוק הציבור הוא הארגון.

כמו בארגון, בעניינים גשמיים,

כך גם בארגון רוחני.

כל אחד מצורף לחברו

ולא יבואו לידי רפיון.

אז אם רוצים לחזק ציבור,

צריך להיות מאורגנים.

כמו בעניינים גשמיים, גם ברוחניות צריך לארגן,

להיות מאורגן.

כל אחד מצורף לחברו,

על ידי זה לא יבואו לידי רפיון.

הדבר הזה נוגע מאוד לעבודת השם בדורנו.

בעוונות הרבים הפנימיות רחוקה.

מעט אנשים עובדים את השם בפנימיות,

לא בחיצוניות. בחיצוניות הרבה אנשים עושים זאת,

אבל בפנימיות הם רחוקים.

בזוהר הקדוש, פרשת בשלח, כתוב שעמלק הוא הסמ״מ.

מלאך המוות מתלבש לכל אחד

כפי אורחותיו.

אין יצר רע דומה

לאחד,

לשני,

לחברו,

אינם דומים כלל,

וגם

התכסיסים שלו בדור אחד

אינם דומים לדור שני.

יש לו דרכים שונות

לכל דור, לכל אדם,

ויש שינויים בסדר המלחמה נגד יצר הרע מדור אחד לחברו.

אתם רואים שהיום יש לו פלאפונים שקוראים להם סמארטפון,

יש סמארט סקול,

הכל סמארט, הכל חכם, הוא נהיה חוכם,

והוא מתלבש על כולם ומצליח להפעיל חללים.

בתורת השם אין שינויים, ודאי,

והיא ניתנה לדורות כמות שהיא,

והיא מכילה את כל העצות נגד כל התכסיסים שיהיו והיו לו בכל הדורות.

אבל כנגד יצר הרע, בתחבולות תעשה לך מלחמה.

והתחבולות משתנות לפי הדורות.

הפראים לחמו בקשתות, בחצים,

חרבות.

אבל אם באים נגדם עכשיו

האויבים עם טנקים, מטוסים, F-35,

אי אפשר להילחם

עם קשת

וחץ ואבנים

נגד מטוסים.

אז לכן הוא נלחם נגדנו,

והוא נלחם שאנחנו לא נעבוד את השם בפנימיות.

בסדר, אתם רוצים בחיצוניות, תעשו פוזה כאילו אתם דתיים, אין לי בעיה.

אבל בפנימיות הוא לא נותן.

ומה אנחנו נלחמים נגדו? בצעצועים.

מה צריך לעשות? צריך לקחת את כלי נשקו ולהשתמש בהם נגדו.

צריך לקחת את היוטיוב

ולדבר נגד בעלי יוטיוב.

בילי דבילי.

וכן,

בכלים שלהם צריך להילחם נגדם

ואף אם אפשר להתחכם עליהם.

וימעלו בני ישראל מעל בחרם

ויקח עכן

ויחרף השם בבני ישראל

ויאמר אדוני חטא ישראל

וגם לקחו מן החרם וגם גנבו

וגם כי חשו

וגם שמו בכליהם.

וידוע שרק עכן מעל בחרם ולא ישראל.

והשם מאשים את כל ישראל.

אז איש אחד יחטא ועל כל העדה יקצוף השם?

לא עלת על דעתם למעול בחרם למה הקב' מאשים אותם? אומר ככה

חטא ישראל

כל ישראל וגם לקחו

מן החרם וגם גנבו

וגם כיחשו

וגם שמו בכליהם. כל אלה פעולות שהוא עשה.

והשם מאשים את כל ישראל.

איך זה מסתדר?

עמד על זה הרב אבן עזרא בפרשת העגל

והוא אומר, הביאור הוא כך

כאשר יש איזה עניין בתכלית החומרה

בדעת הכלל

אי אפשר שיימצא אפילו אחת ביניהם שיעבור עליו.

אם בן אדם

עושה איזה מעשה

זה סימן שיש גם בציבור בעניין הזה.

אם היה חמור אצל כל הציבור דבר מסוים,

אי אפשר שמישהו יפרוץ את הגדר ויעשה את המעשה.

אי אפשר.

אלא אם יש זלזול בדבר מסוים, אז יכולים אנשים

לעשות דברים מסוימים.

נגיד אחד גונב,

זה אות שאיסור הגזל

הוא לא בתכלית החומרה בדעת הכלל.

איך אמר ביאליק שרי כשתפסו גנב ראשון בישראל, הוא אמר

יש לנו גנב עברי

ראשון

הוא שמח מאוד שאנחנו ככל הגויים יש לנו סוף סוף גנב נתפס גנב יהודי פעם ראשונה בארץ ישראל

גנב יהודי הוא שמח מאוד שאנחנו ככל הגויים

יש גנב עברי ראשון

זאת אומרת

הציבור היה חזק מאוד עד אותו מקרה,

שאף אחד לא נוגע בדבר של השני.

ולכן,

כל חיזוק שנעשה על ידי הכלל כולו,

אם הכלל מקבלים על עצמם להתחזק בדבר מסוים,

לא בנקל יוכל היחיד לעבור עליו.

נגיד, אם כל הציבור מדקדק,

לבוא עם חניפה וכובע לבית הכנסת,

אז אחרי מספר פעמים כבר לא יהיה אחד שיעז לבוא בלי.

זה כאילו בא עם פיג'מה.

זהו אשר בתשובת הציבור, כשציבור מקבל עליו תשובה,

אז יש קיום חזק לקבלה שלהם.

ברגע שמקבלים עליהם,

זה

קיום חזק לקבלה.

אמרו, זיכרונם לברכה, ראה הקדוש ברוך הוא שצדיקים מועטים,

עמד ושתלן בכל דור ודור. כמה יש לו?

לא הרבה.

מה עשה?

שם בכל דור, אחד, שתיים, ככה.

אז למה עמד ושתלן בכל דור?

למה צריך שבכל דור יהיה?

מה אכפת אם יהיו דורות של צדיקים ודורות בלי צדיקים?

מה יהיה ככה וככה? למה חייב לשתול

בכל דור ודור?

אז קודם כל ברור שכל דור ודור עומד בזכות הצדיק של הדור.

זאת אומרת, הצדיק באמיתיות של הפנימיות שלו,

הוא פועל על בני דורו.

כי מה שיוצא מן הלב נכנס ללב

בדרך הטבע, ככה זה עובד.

דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב,

זה טבע.

טבע.

כמו שאנחנו רואים אימא בוכה על מה שקרה לילד,

הרבה יתחילו לבכות.

כי בכי זה מפנימיות,

זה לא החיצוני.

אז לכן דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב בטבע.

דברים היוצאים מן השכל לא נכנסים לשכל,

לא מחייב בכלל.

אבל מן הלב

זה עובד.

כל צדיק במעשיו הפנימיים,

בהרגשת לבבו,

הוא פועל ממילא, מאליו, הוא פועל על הרואים אותו.

באותו עניין אנחנו רואים בגמרא

אי אפשר שלא יימצא בציבור אחד שיהיה פנימי יותר

ומגביה בזה את מדרגת כולם בתשובתם.

אי אפשר.

אם נמצא בציבור אחד שהוא יותר פנימי,

הוא מגביה בזה את מדרגת כולם בתשובה שלהם.

בזה מתבהרים דברי הגמרא, אמר רבי עמי,

יש אומרים עמי,

אין תפילתו של אדם נשמעת,

אלא אם כן משים נפשו בכפו,

שנאמר, נשא לבבינו אל כפיים.

אומרת הגמרא,

איני והאו כי שמואל אמורה על עבד הרעש ויפתו בפיהם ולשונם יכזבו לו,

ואף על פי כן והוא רחם יכפר עוון.

וכי כך הם הדברים,

אין התפילה נשמעת רק אם אדם משים נפשו בכפו.

זאת אומרת, מהפסוק לומדים נשא לבבינו אל כפיים,

וכי כך הם הדברים?

הרי שמואל העמיד עמורה שיתרגם אותו, ודרש, ויפתו בפיהם

ובלשונם יכזבו לו.

זאת אומרת, מתפללים רק בפה,

אבל אין לב,

ובלשונם יכזבו לו.

ואף על פי כן כתוב הוא, רחם יכפר עוון,

מתרץ את הגמרא לא קשיא, כאן ביחיד, כאן בציבור.

רש״י אומר בציבור, תפילתם נשמעת.

ואף על פי שאין לב כולם שלם,

כשמתפללים בציבור,

אז אפילו שאין הלב של כולם שלם בשעת התפילה,

התפילה נשמעת, והוא רחום יכפר עוון.

אבל אם זה יחיד,

והוא לא מתפלל ממש מהפנימיות,

אין מתקיים בו, והוא רחום יכפר עוון.

אבל יש במעלות הציבור

עוד עניין אחד עמוק מאוד.

אז קודם למדנו שהציבור, זכות הציבור, שמתפללים בציבור,

אז הקדוש ברוך הוא מקבל את תפילותם אפילו,

שחלק מהציבור בכלל רק מצפצפים בפה,

קשקושים בעלמא.

מה העניין הנוסף, עמוק מאוד, במעלות הציבור?

קודם, חטאו של אדם הראשון

היו כל הנשמות כלולות בו, כידוע.

אדם הראשון

כלל את כל הנשמות שעתידות להיות.

אם הוא לא היה חוטא,

היה רק הוא ועזרתו.

מי זו עזרתו? אשתו,

עזר כנגדו.

היה הוא ועזרתו מגיעים לתכלית הבריאה.

איך שהייתה מגיעה השבת,

הוא היה מגיע לעולם הבא.

זהו, תיקן את כל העולם,

ומגיע לעולם הבא.

אז כל תוכן הבריאה

היה כלול בו ובעזרתו.

ביום אחד,

בבחירה אחת,

איסור אכילת עץ הדעת.

על ידי זה,

אם היה ביום הזה שהוא נברא,

עומד

בניסיון ולא אוכל מעץ הדעת,

בשעה אחת היה מגיע העולם לתכליתו,

לתיקון של כל הבריאה כולה.

אבל אחרי שהוא חטא,

נתפרט לפרטים,

תוכן הבריאה,

לפרטים הרבה,

ובמקום יום אחד,

שאפשר היה לגמור את התיקון של העולם,

נמשך התיקון ל-6,000 שנה.

ובמקום בחירה אחת, שאם הוא היה בוחר נכון,

צריך את אין ספור האנשים שנבראו מאז ועד היום,

עם כל אין סוף בחירות שאנחנו בוחרים כל אחת, תכפילו במספר האנשים,

כל זה במקום בחירה אחת, אם היה בוחר נכון,

העולם היה מגיע לתיקון.

אנחנו, כל רגע שלנו בחירה, מותר, אסור, אסור, מותר, כדאי, נכון, לא נכון, כן נכון.

כל הזמן,

כל הזמן, אין סוף.

וזה רק אחד.

וכולם בדור הזה, ובכל הדורות, ומאז ועד היום, כי 6,000 שנה,

כולם מוחרים, מוחרים, מוחרים להגיע למה? לתיקון העולם.

במקום בחירה אחת.

במקום יום אחד ושעה אחת, 6,000 שנה.

ובמקום בחירה אחת שהייתה ראויה לגלות כבוד שמיים בעולם,

עכשיו, כדי להגיע לתכלית של הבריאה, שיהיה ייחוד השם יתברך בכל העולם כולו,

וכולם יכירו וידעו,

כי לך תכרע כל ברך, תשאוע כל לשון,

וידע כל פעול כי הטף יחלתו, ויבין כל איסור גטר יצהרתו.

ויאמר כל השון שם ואפו, אדוני אלוהי ישראל מלאך.

הוא צריך בשביל זה עכשיו בחירות להן מספר בכל אחד מבני האדם.

אמנם לא תוסיף ההכפלה,

אלא בגשם, ששייך בו מספר.

זאת אומרת,

במספרים גשמיים,

אנחנו חומר גשם, שייך בו מספר, שייך בו כמות.

שמה שייך הכפלות.

אבל ברוחניות מצד עצמה לא שייך תוספת כמותית כלל.

אין תוספת כמותית.

מה שהיה צריך לעשות אדם הראשון בפעם אחת,

כולנו ביחד נעשה בסופו של דבר,

זה בדיוק אותו דבר.

את מה שהוא היה עושה בפעם אחת,

אנחנו כולנו ביחד נעשה.

אם נצליח,

לפני שיבוא, אם זה יהיה בחיטה,

אז אנחנו לא הצלחנו.

אבל אם יהיה באחישנה,

אז נצליח לעשות מה שהוא היה צריך לעשות באחד.

והנה המציאות של הגשמיות, של הגשם, הוא רק בבחינת עלמא דשקרא.

ולא שייך כמות וריבוי, אלא בבחינה ההיא.

נמצא שכל הפירוט שהתפרט הכול

בעלמא דשקרא זה אותו דבר.

ובאמת, הרי מציאות הבריאה

היא רק בשביל גילוי כבוד השם יתברך בשלמות האפשרית בבריאה.

וזה דווקא בבחינה מאוחדת לגמרי,

שיש אחדות.

אבל אם יש פירוט,

וצריך לפרט פרטים-פרטים בגילוי כבודו יתברך, זה תערובת של עולם השקר בגילוי ההוא.

דהיינו, יש תערובת של רע וטוב.

וזה היה עצם החטא של אכילת עץ הדעת,

שגרם להתפרט. הכול נהיה פרטים.

אומר המכתב מאליהו, כבר ביארנו כמה פעמים שכל אחד ואחד יש לו פרטיות.

למדנו את זה לפני יומיים.

של כל אדם יש ייחודיות, הוא יחיד בעולמו.

כל אחד יש לו פרטיות במיזוג כוחות הנפש וכישרונות של השכל שיש לו.

וכשם שאין פרצופיהם דומין,

כך הן דעותיהם שוות.

זאת אומרת, כל אחד הוא בריאה ויצירה מיוחדת, ואין דומה לה.

בכל שנות הבריאה.

לכל אחד ואחד יש חלק מיוחד בקידוש השם.

לכל אחד ניצוץ אחד שלא שייך בחברו,

והוא שונה בהכנותיו.

ובצירוף כל קידוש השם

של כל הדורות,

יתאחד על ידי זה אותו קידוש השם הגדול שנדרש בבריאה,

שהיה יכול לעשות אותו אדם הראשון בפעם אחת.

וידוע שקידוש השם הנדרש מכל אחד

יושג על כל פנים על ידי הבחירה הטובה,

או על ידי העונש עבור הבחירה הרעה. גם זה יוצא קידוש השם. כשרואים שרשעים נענשים,

גם מזה יוצא קידוש השם.

והצירוף של כל קידוש השם שבבריאה,

הוא לא יגדל מצד ריבוי מספרי.

אלא הוא ישתלם כולו לבחינה עליונה שבגילוי.

זאת אומרת, הוא יהיה שלם.

אז מה שהוא היה עושה באחד, צריכים

מיליארדים כל אחד לעשות את הקידוש השם שלו,

וביחד הפאזל הזה יחבר את קידוש השם האחד שהיה יכול לעשות אדם הראשון

בפעם אחת.

עכשיו, כלל ישראל

כשהם באיחוד,

בעולם הזה

הם מגלים את גילויי כל העולם.

כלל ישראל, כשהם באיחוד,

הם מגלים בעולם הזה את כל הגילויים של כל העולם.

לעתיד לבוא, יצטרפו אלינו האומות,

בגדר כלים מסייעים לישראל, אלה שיישארו אחרי גוג ומגוג.

ועל זה אנחנו אומרים, ובכן, תן פחדך

על כל מעשיך.

ויראו לך כל המעשים, ישתחו לך כל הברואים.

מעניין מה יגידו על זה בהידרדרות.

מה אתם אומרים?

הם מדלגים על זה או לא מדלגים?

כתוב, ובכן, תן פחדך.

וואו, הפחדות.

מה, דרכיה דרכי נועם? מה, אתה מבקש

שכל העולם יפחדו ויראו מה הקדוש ברוך הוא? פחד!

יואו, תן פחדך ויראוך כל הברואים.

וכל זה בשביל מה? ויעשו כולם אגודה אחת.

אז זאת אומרת, אפילו אם יהיה גוי אחד שיכור

שלא ירצה להתבטל,

הוא יעכב את הגילוי.

אלא עד שיעשו כולם אגודה אחת.

ומה יכול לעשות את כולם אגודה אחת?

פחד!

איזה פחד.

שמעתם דבר כזה?

למה לא נועם? למה לא איזה משהו ככה?

איזה הנף, הנף, הנף כזה, משהו?

למה?

הקדוש ברוך הוא יודע מה עובד על אנשים.

הוא יודע מה עובד על אנשים. למה יש פרשה שלמה, כי תבוא? למה יש בחוקותיי?

למה יש האזינו, קללות, הפחדות?

למה?

למה ברכות קצת, קללות הרבה.

זה מה שעובד על אנשים.

מה לעשות?

אתה אומר לו ברכות, הוא אומר לזה, אני צדיק.

וגם טרם צירוף הקול,

אם יצטרפו רק כמה מעושי קידוש השם יחד,

כמו קנישתא.

וגם טרם צירוף הקול,

לפני שכל העולם יצטרף להיות אגודה אחת,

אם יצטרפו רק כמה מעושי קידוש השם יחד,

אז גם איכות זה יפעל גדולות

בצורה אחרת לקידוש השם המאוחד הזה,

כי אז האיכות תעלה מאוד,

וזה העומק של מעלה של ציבור.

זה הכוח של ציבור.

לכן, כשאנחנו אמרנו שאם ציבור עושים תשובה ביחד,

אז התשובה שלהם נחשבת מאהבה,

והעוונות שלהם הופכים להיות זכויות.

הנשים עושות את זה מדי פעם בעקבות מה שאמרנו, וברוך השם,

מצליחות להרבות

נשים שעושות תשובה.

עכשיו התחילו גם עם גברים.

אז הנה, יש לכם עוד מקור עכשיו.

וזה הביאור, תקשיבו טוב, מה שכתב רבנו חיים,

זיכרונו לחיי העולם הבא, רבי חיים מבולוג'ין.

מישהו אביק בחטא?

מישהו דבוק יותר מדי בחטא?

נפסק הקשר!

מי שהדוק בעבירה, כמו רבי אלעזר בן דורדיאג,

מי שדבוק בחטא, נפסק הקשר,

ולא שייך תשובה אלא במיתה.

כל באיה לא ישובון.

מי שבא

לעבודה זרה,

כל באיה לא ישובון.

זאת אומרת, גם אם ישוב בתשובה, הוא לא יכול לשוב ולחיות, הוא ימות.

וגם מי שהדוק בעריות, נגיד, או בעבירה חמורה ביותר, דבוק.

ניתק הקשר.

ואם הוא חוזר בתשובה, הוא חייב למות.

הוא לא יכול למות.

וגם רבי חיים מבולוז'ין אומר דבר מדהים.

הוא אומר שיש עוד ייהרג ולא יעבור.

איזה?

הוא אומר התשובה.

כתוב, ושבת עד השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך.

אפילו נוטל נפשך ושבת.

זאת אומרת, אם אתה יודע שעל ידי התשובה,

איך שאתה אומר תשובה, אתה מת,

אתה מחויב לחזור בתשובה ואפילו למות.

כמו רבי אלעזר בן דורדיא.

אז אחרי כל זה, מה הוא אומר?

כתב רבי חיים,

דאביק בחטא נפסק הקשר ולא שייך תשובה אלא במיתה.

מכל מקום,

תשובת הציבור מועילה אפילו בלי מיתה.

והיינו משום שגילוי התשובה שלהם כולם,

שמתאחדים בהתאחדות לעשות תשובה ביחד,

מגלים גם להם עצמם ומאירים ללב כל אחד ואחד מהם באור הגילוי הגדול המאוחד.

ועל ידי זה מתחבר שוב הקשר שנפסק,

שההפסק מכוח הפירוד בא,

ואין הפסק שלא יתקשר בכוח איחוד התשובה.

שמעתם?

גם אדם שחייב למות, חייב למות,

בגלל שהוא דבוק בעבירות,

וניתק הקשר,

ואם יעשה תשובה הוא ימות,

אם הוא עושה תשובה בתוך הציבור, כשהציבור עצמו עושים תשובה ביחד,

הקשר שלו מתחדש.

כי מה גרם?

הפירוד גרם.

עכשיו החיבור גרם שהקשר לא נוטה כבר, אלא חובר מחדש.

למה? כי כל אחד מאיר ללב חברו באור הגילוי הגדול והמאוחד של תשובה דרבים.

אז תשובה דרבים יכולה להציל

אנשים ממוות ממש.

יש אנשים שרוצים לחזור בתשובה, אבל הם ימותו.

אבל אם הם יעשו בציבור, והציבור בעצמו עושה תשובה,

מכוח התשובה הזאת

יכולים להציל את אותו אדם.

אז הנה יש לכם עוד

דבר סוד עמוק מה כוחות של ציבור.

לא רק שתפילות הציבור מתקבלות, אפילו שלא התכוונו והוא מכפר עוון,

גם כוח האיחוד של האנשים

בלבבות על ידי התשובה דרבים,

יכולה לבטל

מיתה מאדם

שנאמר עליו, כל באיה לא ישוגון.

נו,

אז אם עושים הציבור תשובה ביחד ומקבלים עליהם עול מלכות שמיים, באמת, לא רק מוציאים בפה מילים

וגודרים את עצמם בכמה גדרים שאומרים במפורש, מהיום אנחנו א', ב', ג', ד',

ועומדים

יכולים להציל אנשים ממוות גמור, חוץ מעצמם גם, כמובן,

כי אף אחד לא יודע מה מרחף עליו.

אבל לגבי האנשים שוודאי היו צריכים למות,

מצילים אותם ממיתה ממש.

זה כוחו של הציבור, ולכן מה שפתחנו בהתחלה

זה שמהעיקרים בחיזוק ציבור

זה הארגון.

להיות מאורגנים,

וכמו בגשמיות שצריך ארגון,

גם ברוחניות,

כי כל אחד מצורף לחברו,

ואחד שומר על השני,

ואז לא יבואו לידי רפיון,

וככה שומרים אחד על השני.

רבי חנניה ברגשו אומר, עושו הגוז ברוך הוא זכות ישראל לפי כוח.

ירבו לעם תורו משמאל שנה אמור אדם עומס למען סיפגו, יחדיל תורו ויהאדיר.