הכרתו של אברהם אבינו | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום שלמה ואסתר לוי יזכו בסיעתא דשמיא לבין זכר צדיק וירא שמיים אמיתי קפזניק

ויזכו לגאולה כללית ופרטית והצלחה ענקית לקפז אשקלון

שהקדוש ברוך הוא ירחיב את המניין ויזכה אותם להמשיך לעשות חסדים

בזיכוי הרבים אמן ואמן.

כאשר אמר השם לאברהם לך לך

היה כבר בן 75 שנה

אנחנו מבינים שלא פתאום התחיל השם לדבר אל אברהם

ובוודאי קדמו לזה מעשים רבים

אבל לא מסופר בתורה כלום

מלבד הלידה

והנישואים עם שרה בסוף הפרשה הקודמת

אולם חכמים זיכרונם לברכה

מספרים הרבה מאוד

על אברהם אבינו

למה קוראים אותו אברהם העברי?

משום שכל העולם היה מחבר אחד והוא היה מחבר אחר

כל בני דורו לרבות אבותיו

היו עובדי אלילים

והוא קם ומרד בכל העולם והתחיל להפיץ אלוקות

עלי תבל.

הגמרא אומרת

בן שלוש שנים הכיר אברהם את בוראו

שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי

וכבר למדנו בבוקר

שלפי זה החשבון

172 שנה

כמניין עקב

שמע אברהם בקול השם

ואילו קול שנותיו היו 175

נמצא שבן שלוש הכיר את השם

אחרים אומרים שבן 40 שנה הכיר את הבורא

ולפי הרמב״ם

אין סתירה

בין זה לזה

הרמב״ם כותב כיוון שנגמל איתן זה

התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן

ובין 40 שנה הכיר אברהם את בוראו

כלומר

התחיל לחפש את השם כבר בהיותו בן שלוש

וכשהגיע לגיל 40 נגמלה הכרתו.

איך הגיע אברהם להכרת הבורא?

מציין הרמב״ם

התחיל לחשוב ביום ובלילה

והיה תמה

איך אפשר שהגלגל הזה נוהג תמיד

ולא יהיה לו מנהיג

ומי יסובב אותו

כי אי אפשר שיסבב את עצמו

עד שהשיג את דרך האמת

והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה

וידע שיש המלוא האחד

מנהיג הגלגל שהוא ברא הכל

ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו

והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש אלוה אחד

לכל העולם

ולא ראוי לעבוד

אז רואים שחכמים מסבירים לנו מה קרה עם אברהם אבינו

בתורה זה לא כתוב

מוצאים דברים אלה גם בחכמים אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת

אמר תאמר שבירה זו בלי מנהיג

הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו אני הוא בעל הבירה

כך לפני שהיה אברהם אבינו אומר

תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג

הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר אני הוא בעל העולם

זאת אומרת אתה בא נגיד לבית כנסת או בית כנסת מפואר הכל יש מישהו שיגיד שלא היה פה איזה קבלן ארכיטקט מהנדס

פועלים שבנו את זה אין בעל הבית למקום איך מה נעשה מעצמו

אתמול לא היה היום קם לבד

ברור אם רואים עולם כזה מפותח משוכלל והכול וכולי

אז יש מנהיג איפה המנהיג אני לא רואה את המנהיג

עד שהציץ עליו המנהיג ואמר לו אני פה

אתה אומר מי שמבקש את השם זוכר לגלות אותו

זה כמו האחד ששאל לרבי עקיבא אמר לו תן לי

תן לי אותו מופת

שיש בורא לעולם

הוא אמר לו מי עשה לך את הבגד הזה?

אז הוא אמר לו חיות

ומי עשה את השולחן הזה? אמר לו נגר

ומי עשה את זה? אמר לו זה

אמר לו ומי עשה את העולם?

אם אתה מבין שאחרי כל דבר ולו הקטן ביותר יש מישהו שעומד מאחוריו אז מה אתה שאל שאלה?

דברים פשוטים

אתה מכיר את הנגר? לא צריך להכיר את הנגר אבל נגר עשה את זה

צריך להכיר את החייג?

אתה מכיר אותו? לא, אז מה הבגד?

הבגד לא תפר את עצמו

חכמים זיכרונם לברכה הביאו משל בבירה דולקת כדי לומר שהעולם

לא דומה לארמון דומם

אלא זו בירה פועלת, כל העולם נמצא בתנועה, כדור הארץ מסתובב בלי הפסק

בכיוונים קבועים בזמנים קצובים

כל אשר על פני הארץ נמצא תמיד בפעולה,

הימים, הנחלים, הרוחות,

הצמחים,

בעלי חיים

חיות, בהמות, עופות, דגים, שרצים, רמסים, ללא סוף

ועל כולם האדם בעל השכל והתבונה

ואיך הכול מסתובב ופועל ללא מנהיג

וכאן בא אברהם לידי הכרה מי שברא את העולם ומנהיג את הכול,

פשוט

אבל זה לא ברמה של הפרופסורים שהם יבינו

עוד מאמר חכמים זיכרונם לברכה מתאר

איך בא אברהם לידי הכרה בשם

ידוע שאברהם שיבר את הצלמים

בבית אביו

והביא אותו לנמרוד

שהיה באותו זמן המלך

ודן אותו לשרפה

טרח אבי אברהם הביא את הבן שלו למלך נמרוד שהוא מורד ושובר את הצלמים

והיה מוכן שהוא ייקח אותו לשרפה

והאגדה מספרת שנמרוד אמר לאברהם

תשתחווה לאש ותנצל

אמר לו אברהם

וישתחווה למים

שמכבים את האש

אמר לו נמרוד

השתחווה למים

אמר לו אברהם

אם כן השתחווה לענן

שטעון מים

מי נושא את מי?

הענן נושא את המים

אמר לו נמרוד השתחווה לענן

אמר לו אברהם

השתחווה לרוח שמפזר את הענן

מי יותר חזק?

הרוח מפזר את הענן שנושא את המים

אז הוא יותר חזק אז אני אשתחווה אליו

אמר לו נמרוד, טוב, השתחווה לרוח.

אמר לו אברהם, השתחווה לבן אדם

שהוא סובל את הרוח.

אדם נושא רוח בקרבו,

הוא נושא אותה,

אז הוא יותר גיבור מהרוח.

אמר לו נמרוד,

אתה משיעיני בדברים, אתה עובד עליי, אה?

מה זה אתה אומר לי כל פעם משהו אחר?

אני איני משתחווה אלא לאור.

הם היו עובדים לאש.

אני משתחווה לאש.

הרי אני משליכך לתוכו,

ויבוא אלוהיך שאתה משתחווה לו ויציל אותך ממנו.

יאללה, אתה עם כל החרטוט שלך, אתה מבלבל את המוח.

אני משתחווה לאש, זה האלוהים שלי, אני אזרוק אותך לשם,

ואתה איזה אלוהים שאמרת שיבוא ויציל אותך.

ככה אמר לו נמרוד.

קיבל את הסעיף, כמו שאומרים.

אז רואים מפה איך הגיע אברהם אבינו לידי הכרה בין העליון לסרי.

איך הוא הגיע?

הגויים עבדו בתקופה ההיא לכוחות הטבע,

ועשו את כוחות הטבע לאלילים.

ואברהם הוכיח להם שמעל כל כוח של הטבע יש כוח יותר חזק.

עד שהגיע לאדם,

אז שולט על כולם.

ולכן,

לא ייתכן שאדם

יעבוד לכוחות הטבע.

כי אם האדם נושא את הרוח,

והרוח ניצח את הענן שנשא את המים וכו', והמים גוברים על האש וכו'.

ובוודאי יש כוח שהוא עליון גם מעל האדם,

ועליו לעבוד לו.

והנה עם הקול הקרה הזאת של אברהם אבינו,

נישא אותו בעשרה ניסיונות.

עם כל זה שהיה בעל הכרה כזאת גדולה,

נישא אותו בעשרה ניסיונות.

הראשון היה שלא נכנע לנמרוד

והשליך אותו לכבשן האש.

יש כאלה מונעים את זה בעשרה,

איש כאלה לא מונעים את זה בעשרה.

הניסיון השני זה שה' אמר לו לעזוב את ארצו,

מולדתו ואת כל משפחתו,

ללכת לנדוד בעולם

ללא מטרה

אל הארץ אשר אראכה.

ואברהם קיים את דבר השם.

ויכח אברהם את שרי אשתו,

ויבואו ארצה כנען.

והנה הוא מגיע לארץ,

תכף ומיד ניסיון, ויהי רעב בארץ.

וירד אברהם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ.

מעניין, אברבנאל אומר

שאברהם אבינו ירד למצרים,

אז כתוב רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום.

אז הוא חשב

שאם הוא ירד

מהארץ ייצא שם האוכל והכול וזה,

לתקופת מה? עד שיסור הרעב מן הארץ הוא יחזור.

כי הוא הלך לגור שם, לגור לישון גרות, לא לקבוע.

אבל רבות מחשבות,

הוא לא שהה שם הרבה כי פרעה שלח אותו והחזיר אותו בחזרה לארץ ישראל.

הוא חשב לעשות עצה, המריא אחות יד,

ובסוף מה יצא?

שפרעה בגלל זה זרק אותו.

חשוב שבזה הוא יציל את שרה ולא יהיה כך וכך.

אז זאת אומרת, אומר אברבנאל, רבות מחשבות בלב. ושוב חסר למקום של הרעב והשם פרנס אותו ברעב.

אז זאת אומרת, לא כל זה. הרמב״ן אומר שהיה פה חטא לאברהם אבינו.

לא כולם מסכימים, אבל...

בכל אופן, בירד אברהם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ.

מפרש רש״י כתוב בארץ.

משמע, שרק בארץ כנען היה רעב.

כדי לנסות

את אברהם אבינו, האם יהרהר על דברי הקדוש ברוך הוא שאמר לו ללכת אל ארץ כנען, משם הוא יעשיר אותו וגדל אותו.

ועכשיו הוא צריך לצאת ממנה.

ובמצרים באו עליו הרפתקאות שונות על דבר שרי.

פרעה לוקח אותה.

הכל כדי לנסות אותו, האם הוא יעמוד באמונתו?

כאילו, איך הוא מסתבך מרגע לרגע

במקום כל ההבטחות?

אבל לכאורה נשאלת שאלה,

אחרי שהוא התנסה כבר ומסר נפשו להפיל

את עצמו בכבשן האש, שזה ניסיון גדול יותר,

למה צריכים לנסות אותו בניסיונות שהם לכאורה יותר קטנים?

אולם, לא כן הדבר.

יש, שהאדם יהיה מסוגל

להתרומם בבת אחת ולמסור את נפשו בעד הכרתו.

אבל בכל זאת עדיין איננו מוכן לסבול כל החיים

בגלל הכרתו.

פעם אחת

הוא יהיה מסוגל.

אבל כל החיים לסבול בשביל ההכרה,

זה ניסיון גדול יותר שקשה לעמוד בו.

כבר אמרו החכמים זיכרונם ברכה

אלמלא נגדו לחנניה, מישאל ועזריה פלחו לצלמה.

אם היו מייסרים

את חנניה, מישאל ועזריה בייסורים היו עובדים לצלם.

לא היו מחזיקים מעמד.

חנניה, מישאל ועזריה מסרו נפשם על הכרתם ופילו אותם לכבשן האש.

אבל חכמים אומרים שאם היו מענים אותם ואם עליהם ייסורים לא היו עומדים בניסיון.

זאת אומרת לעמוד לאורך זמן

בניסיון

זה יותר קשה מאשר בפעם אחת.

לכן ניסה השם את אברהם על ידי נדודים,

על ידי סבל והרפתקאות שונות.

ואברהם עמד בכל הניסיונות.

עד שהשם אמר לו עתה ידעתי כי יראה אלוהים מטה.

אז זאת אומרת

לעמוד בניסיון זה לא חד פעמי

ואפילו אם הוא קשה ביותר. זה מסוגל בן אדם.

מסוגל.

אבל כל הזמן,

כל הזמן

לעמוד לאורך זמן, לאורך שנים,

וייסורים, בכל מיני הרפתקאות כאלה ואחרות,

זה לא כל אחד מסוגל.

ולשמור על ההכרה, ולא לאבד אותה, ולא להרהר, ולא כלום, זה קשה מאוד.

מוצאים את הרעיון הזה בדברי החכמים, זיכרונם לברכה.

למרות שרבי חנינה בן טורדיון מסר נפשו על לימוד התורה,

עדיין אינו בטוח מה חלקו לעולם הבא.

ורק בגלל מעשה שנתחלפו לו מעותיו במעות של צדקה,

וחלקם לעניים,

שלכאורה זה מעשה פעוט,

התפעל ממנו רבי יוסף ואמר לו מחלקך יהיה חלקי.

מכאן רואים שמסירות נפש

זה עדיין לא ראיה עד כמה אדם מושרש בהכרתו,

אלא דווקא מהחיים הרגילים, היום-יומיים,

אם הוא עומד בהם בניסיון,

יש הוכחה למדרגה.

זאת אומרת, ניסיון לאורך זמן מאחיד יותר מאשר מקרה חד פעמי.

אבל פה במעשה של רבי חנניה בן טורדיון ורבי חנינה בן טורדיון

התחלפו לו מעות של פורים ומעות של צדקה.

והיה לו מקום להוראת היתר לעצמו,

כי סעודת פורים גם כן לצורך מצווהי.

המעות של פורים זה שלו,

מעות של צדקה זה בשביל עניים.

ונתערבבו המעות שלו עם מעות

של הצדקה של האחרים.

אז היה אומר,

גם זה מעות של מצווה וגם זה מצווה.

אפשר להשתמש למטרה זו במעות של צדקה מספק.

ואם עמד בניסיון והחזיר את הכסף לצדקה,

הרי זו הוכחה גמורה על הכרתו המוצקה בתקיפות דעתו,

והוא ראוי לעולם הבא.

זאת אומרת, הוא לא נותן יצר הרע ללמד כל מיני לימודים ולהגיד לו, זה מצווה וזה מצווה, מה נפקא מינא? אתה עושה ככה, אתה עושה ככה,

אתה יכול לקחת מכאן, אתה יודע, לא.

הוא השאיר את הכסף שלו הפרטי בתוך המעות צדקה,

בשביל

שלא לערבב בין זה לבין זה.

אברהם עמד גם בניסיונות האלה.

הנה במלחמה של ארבעה וחמישה,

כשניצח אותם אברהם אבינו,

ובא מלך סדום ואמר,

תן לי הנפש והרכוש כך לך,

תודה רבה לך מלך סדום, אתה עושה לי טובה שאתה אומר לי בית הרכוש כך לך?

אני בדין זה שלי, אני כבשתי.

השלל שלי.

לפי החוק והדין הרכוש שייך לאברהם,

שלל של המלחמה.

בכל זאת עומד אברהם בניסיון זה כדי לקדש שם שמיים,

שלא עשה מה שעשה בגלל ממון.

הוא לא הלך למלחמה נגד המלכים

מתוך חשבון שאם אני אנצח אותם אני אקח הרבה שלל.

הוא הלך להציל את לוט.

הוא לא בא למטרות אחרות.

אבל בינתיים הרווחת מיליונים

כי לקחת את השלל?

לא, אין לי עניין בשלל.

יש לי עניין במצווה ותו לא.

ואמר, הרימותי ידי לאל עליון אם מחוד ועד צרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך.

והוא אומר לו, למלך סדום זה שלך הכל.

כי הם לקחו את השלל מהם.

ארבעה מלכים ניצחו את החמישה, שזה סדום ועמורה וכו'.

לקחו את השלל מהם. והוא החזיר את הכל

על ידי שהוא ניצח את ארבעת המלכים.

אז הוא הביא את השלל.

אז הוא אומר, לא,

מכל אשר לך כאילו זה לא שלו, אבל זכית בזה בדין.

זכית בדין, השלל שלך אתה ניצחת. זה חוזר אליך, לא אליו.

אז הוא אומר, אני לא רוצה מזה שום דבר.

ואמרו חכמים זכרון לך שבשכר זה מה זכו בניו אחריו?

שתי מצוות.

חוט של תכלת ולרצוחה של תפילין.

נגיד היה לוקח את השלל, היה לו מיליארדים.

כמה זמן חי? 175 שנה. כמה אפשר להשתמש במיליארדים? חריד בריא. זה רק לשמור עליהם.

עכשיו הוא ויתר על זה. מה קיבל במקום?

שתי מצוות נצחיות לעם ישראל למיליארדים, מיליארדים יהודים,

לאלפי אלפי שנים

שכר נצחי רוחני במקום שכר גשמי

בר חלוף העובר מיד ליד.

זה היה צריך להיות חכם.

ככה אלישע.

רצה לקדש שם השם, ריפא את נעמן,

רצה לתת לו כסף, אמר לו, צריך את הכסף שלך. מי צריך את הכסף שלך?

לא רוצה כסף.

עשיתי את המצווה לשם מצווה, קידוש השם,

שלום, מסתפק, לא צריך יותר.

גחזי היה רשע, אוהב כסף, נדב ערב לקחת ממנו.

בשביל זה הוא נצטרע.

אבל בסך הכללי,

אברהם אבינו עומד בכל הניסיונות בגלל שההכרה שלו היא הכרה מוצקה ואמיתית,

וההכרה קובעת לו.

הוא לא מתלהב מכל ענייני העולם, בין אם זה ייסורים,

בין אם זה שכר.

מה שמעניין אותו זה קיום הציווי האלוקי,

ההכרה אומרת, צריך לעבוד את האלוקים.

לעשות רצונך חפצתי.

זה הכל.

שיהיה לריח ניחוח

לפני השם.

שעשו רצוני.

זה מה שהשם רוצה.

תעשו את רצוני.

זה מה שהיה מומחה גדול,

אברהם אבינו,

וזכה

להעניק את זה כדרך חיים לצאצאיו.

לכן אנחנו חייבים לומר בכל יום,

מתי יגיעו מעשיי?

למעשי אבותיי,

אברהם, יצחק ויעקב.

המשך יבוא.