האם יש לאדם עצמאות? | הרב אמנון יצחק

האם יש לאדם עצמאות?

"ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו"

מובא בהרמב"ן – הודיע הקב"ה למשה שהוא מכביד את לבם אחרי שפחדו ממנו מפני הברד, והתוודו על עוונם. וטעם "התעללתי" כי אני מצחק בו. שאני מכביד את לבו ועושה הנקמות בו, כטעם יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו.

עד כאן דבריו של הרמב"ן. אז הקב"ה מודה על משה רבנו "אני מכביד את לבם של המצרים, של פרעה", וזאת אחר ישהם כבר פחדו פחד מוות מהברד, והתוודו על עוונם, ומה הטעם שהקב"ה עושה כך ומכביד את לבו? טעם "התעללתי". אני מצחק בו. כי אני מכביד את לבו ועושה את הנקמות בו. למה? המהר"ל מפראג אומר – פרעה הרשע הזה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו. אז הקב"ה משלם לו מידה כנגד מידה – אתה הכחשת את ה', אז עכשיו תשובת המשקל, צריך לפרסם את ה'. אז זה יהיה על ידך, כמו שאתה הכחשת, אז יתגלה כבוד ה' על ידך במכות שאתה תקבל. אז ה"התעללתי בך" זה לתת בך נקמות בשביל להחזיר את האיזון. וזה כטעם "יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו" – כמו שהוא צוחק על כל הדיפ סטייט שהם עובדים יפה, מצליחים מאוד, אבל יבוא הרגע שהקב"ה חביט חביט.

פלא גדול שהוצרכו להודיע למשה רבנו עליו השלום לבל יתפעל. אלא ידע כי אני הכבדתי. מה הפלא? תכף נראה. הנה בכל מכה מציינת התורה "ואני אחזק את לב פרעה, ואני אקשה את לבו". כי באותה מידה שהראו האותות בשמים ובארץ, באותה מידה הראו את הפלאים של "כי אני הכבדתי". זאת אומרת, המהר"ל מפראג אומר שהיו 5 מכות בארץ. 5 מכות בשמים. 5 בארץ הראשונות – דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר. זה כל זה נקרא בארץ, נכון? אחר כך שחין, ברד, ארבה, חושך, מכת בכורות זה השגחה, וזה הכל בשמים.

אז באותה מידה שהראו את האותות בשמים ובארץ, באותה מידה הראה את הפלאים של "אני הכבדתי", לא פחות מהפלאים של המכות, זה הפלאים של "אני הכבדתי את לבו". ועכשיו אנחנו נלמד סוד גדול ונורא. סוד גדול ונורא. אילו ידע האדם מזה הסוד, היו מתיישבים אצלו כמה עניינים. לאדם נדמה שהכל הוא עושה בעצמו, הוא חושב, הוא שואל, הוא משיב, אבל צריך להיות ברור לאדם כי אין לו שום עצמאות, הוא לא עצמאי, להחליט, לשאול, לענות, עצמאי פירושו שהוא לבד, עצמאי, בלי שום כח נוסף. עצמאי. אין לו שום עצמאות, בצד הטוב זה פשוט, ובצד הרע הוא גם כן כך. שאין לו שום עצמאות, והוא חשוף לרוחות שונות, ופעם מסובבים אותו לצד הזה, ופעם מסובבים אותו לצד ההפוך, והאדם לא יודע ולא מרגיש מזה כלום. הוא חושב "אני אמרתי לו, אני השבתי לו, אני עשיתי, אני תכננתי", וככה הוא חי בדמיונות שהכל זה הוא.

אמר הכתוב "וכסיל מתעבר ובוטח", כסיל מתעבר, מתעבר זה עברה, כעס. "ובוטח", האם זה עצמיותו של האדם? אין זאת אלא רוח סערה שעברה עליו. והאדם נדמה לו שהוא כועס. מה הראיה שהוא כועס? כי הוא נותן מאה אמתלאות למה הוא כועס. אז כאילו אני, זה אני החלטתי לכעוס. איך אני יכול לשתוק  על דבר כזה? ככה הוא אומר. והוא בדעה שבאמת עליו לכעוס. זה הרגשה של "בוטח". "כסיל מתעבר" – כועס – "ובוטח". הוא בטוח בצדקו שהוא כועס, ואני כועס בצדק. ובהכרח עלינו להבין שאדם איננו יודע כלל שזה לא הוא עצמו שכועס. אלא שכך סיבבו אותו. סיבבו אותו, סביבון סוב סוב סוב, מסובבים אותו. איך אומרים לבנאדם? בואנה, אתה מסובב אתה. לא יודעים אפילו מה אומרים, יש הרבה לשונות, אמרתי לכם כבר בדרשות, יש הרבה לשונות שהתאזרחו אצל האנשים והם לא מבינים מה המקור שלהם. מסובב אתה, מסובב. זאת אומרת, זה לא אתה, זה רוח אחרת פועמת בך.

חובת הלבבות מבאר לנו בשער שלם את העניין הזה, בשער ייחוד המעשה, ומגלה לנו שם שישנו יצר שנמסך בכוחות נפשך. יצר הרע מסוך בתוך כוחות הנפש שלך, הוא חלק ממך, מעורב במזג רוחך, משתתף בהנהגת חושיך הגופניים והרוחניים. אתה חושב שאתה החלטת לשלוח את היד לעוגה? הא הא, זה הוא, הוא משתתף איתך, קח כמה עוגה... קח קח. זה לא אתה, זה הוא! משתתף. הוא מושל בסודות נפשך, וצפון חובך. בכל הדברים הפנימיים שבך. הוא מושל בסודות, אין חסיון 30 שנה. הכל הוא יודע. ואפילו במצבים גבוהים מאוד, שאדם כבר הגיע לעצמיות, שכאילו הוא מנוטרל מיצרו, והתבדל ממנו, מגלה החובת הלבבות כי גם שם אין עצמיות. וגם שם כח אחר דוחף ומעורב בו.

הבאנו דוגמה, רבי יוחנן כהן גדול, 80 שנה נכנס לפני ולפנים לבית המקדש לקודש הקודשים. אז זה בנאדם ששולט בעצמו. כי אם הוא היה מהרהר הרהור אחד לא טוב שמה בפנים, הוא מת על המקום. כמו שהיו מתים כל שנה, בבית שני היו מתים כל שנה. נכנס כהן, מוציאים אותו מת. למה? הרהור לא במקום, מת. אז מושכים אותו עם החבלים שקשרו אותו בהתחלה. 80 שנה. והוא לא הרגיש כבר שיש בו כח מעורב. ומה קרה בסוף? הציץ בספר חיצוני, וזהו, יצא לתרבות רעה.

ואתם מאמינים לדבר כזה? כן, כן. אמרנו בדרשות קודמות. שהיה זקן חכם, תלמיד גדול מאוד, חכמים אמרו "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", והוא שינה – "אל תאמין בעצמך עד זקנותך". כי הוא אמר "אני אין לי יצר הרע, אני כבר זקן, יצר הרע לא יכול לעבוד עליי". בשמים כעסו עליו, שלחו לו מלאך שנדמה לו כדמות נעמה, שהייתה יפהפייה, ופתאום הוא ראה שהוא דיבר אליה דברים לא ראויים. ותפס את עצמו והתחיל לבכות, וזה וזה. והמלאך התגלה לו, אמר לו זה מן השמים שלחו אותי להראות לך אל תאמר "עד זקנותך" אלא "עד יום מותך".

זאת אומרת, גם אדם שמבין שהוא עצמאי כבר ויש לו עצמיות ויצרו לא יכול עליו וכו', אין דבר כזה. מסוך, מזוג, בתוך, נמצא, חבל על הזמן. אבל שואל פה המחבר, לכאורה מה החידוש? זה פשוט. פשוט שיצר הרע מעורב והכל וכולי וכולי. אבל הוא אומר, אבל הרי אפילו אחרי שאני מגלה לכם את זה, ואפילו שזה כבר גלוי, הנה, הודענו את הדבר, עדיין אנחנו לא יודעים מזה בכלל. עדיין לא יודעים מזה בכלל. ועדיין נדמה לנו שאנחנו עושים, ואנחנו חושבים, ואנחנו מתכננים, ואנחנו מבצעים. אנחנו מתהפכים מצד לצד. ואנחנו חושבים שאנחנו עושים את זה בעצמו. וזה נובע מהעצמיות שלי. ואילו ידע האדם בבירור כי אין בו אפילו חוט השערה, שהוא עצמו ועצמיותו, אז היה מכיר תכף שישנו יצר, יצר יצר יצר יצר. אל תהיה בטוח שמה שאתה עונה מה שאתה שואל מה שאתה מדבר שזה אתה, אל תהיה בטוח, בכלל לא. רק חכמי המוסר האמיתיים יכולים לברור בדיוק מי דיבר עכשיו. מי דיבר, למה דיבר, מה פתאום, למה עכשיו, איך, וכולי. כל הפרטים האלה רק המוסר יכול לגלע את הכל בשביל להגיד לך בדיוק מה העניין.

והבאנו דוגמה מרבי ישראל מפורסמת, שהיו שולחים תמיד להפיל אותו בדרשות, ורבי ישראל היה תלמיד חכם עצום, עצום, גאון, גאון, והוא רצה להפיץ את תורת המוסר, הוא ראה כמה הדור יורד ויורד ויורד, למרות שהיא למדנים גדולים והכל, והיו מתנגדים לתורת המוסר שלו, אז הוא ידע אם הוא יגיד מוסר, יגידו "איזה מוסרניק, זה כלום, זה... צריך תלמיד חכם". אז לכן מה היה עושה, היה קובע שיעורים, והיה נותן 30 מקורות שהוא הולך לדבר שיכינו. סיפרנו פעם באריכות, הפעם נגיד בקיצור, אז פעם אחת הוא בא לבית הכנסת, שני ליצנים, אברכים, רצו להפיל אותו. מה עשו? שינו את כל המראי מקומות. וכל הציבור הכינו לפי המראי מקומות שהם שמו. וכשהוא בא התחיל לדבר, פתאום הוא רואה שזה לא מה שאני שמתי, זה משהו אחר, אבל כולם התכוננו עכשיו לזה, מה הוא יעשה?

והתחיל להגיד על 30 מראי המקומות החדשים, תפר את כל מה שהוא רצה מהמקומות האלה. גאונות שאין כדוגמתה. אחרי זה הוא התעלף. שאלו אותו למה הוא התעלף, הוא אמר אני חשבתי שיש לי כח הבנה כמו 100 אברכים, עכשיו התברר לי שיש לי כמו אלף. זה מחייב אותי עכשיו כמו אלף אברכים. אז יום אחד שלחו לו איזה אברך, והאברך הזה בא שאל אותו שאלה, קושיה על מה שהוא אמר, ולא היה לו תירוץ. אבל עלו לו 5 תירוצים שהוא ידע שאם הוא יגיד אותם לאברך, הוא ישתכנע שזה תירוצים. אבל הוא עצמו ידע שזה לא אמת, זה לא תירוצים אמיתיים. ואז הוא עמד וחשב אם אני לא עונה לו, כולם ילעגו ויצחקו ויגידו הנה, אברך קטן הפיל אותו. איזה גאון, איזה בטיח. מספיק פעם אחת שיהיה להם. כמו אומרים יש נקודה בדף, רואים רק את הנקודה השחורה. כל הלבן לא רואים. אז אני הולך לאבד את כל העבודה שלי. אבל מצד שני אני אהיה שקרן, כי אני משקר. וזה לא מוסרי. אם אתה רוצה להפיץ מוסר, אז אתה צריך להיות מוסרי. ואם אתה מחרטט את האנשים, אפילו שזה מצליח לך, אז אתה לא מוסרי. אז איך אתה מוכר תורת המוסר? בסוף הוא הכריע, אמר לו "אתה צודק, אין לי תשובה".

זה נקרא עצמיות. אבל מישהו אחר מה היה אומר? היה אומר כמו איציק, אפילו אחד מאלף ימות, לא קרה כלום. אני מכין לו שיעור על זה. מאיפה שהוא הביא, כתוב אחרת. אבל לא משנה כרגע. זאת אומרת יש אנשים מחרטטים, זה לא משנה, הם אנשים פוליטיים, הם מחויבים לממסד, הממסד שם אותם רבנים מטעם, אז הם לא יכולים לא לעשות שהממסד אומר. ובפרט שמאיימים עליו לשלול לו את התואר, וגם להסיר אותו מהרבנות, וכל מיני דברים. אז מה, הוא צריך להסתבך עוד? אז הוא לא יכול.

טוב, אז אדם חושב שיש לו עצמיות, ואין לו. כשפרעה התהפך כמה פעמים מהכרת אצבע אלוקים לכובד לב, הרי הם הגיעו להכרה, אצבע אלוקים היא. אז אם אתה אומר אצבע אלוקים, אז אתה מודה שכבר יש אלוקים, ואתה מודה שהוא המכה אותך, ואתה מודה שאין ביכולתך למנוע, אז אין טעם להמשיך להתווכח איתו או להתעקש. אז איך אתה מגיע עוד פעם לכובד לב? מזה גופא היה צריך להבין שמתלוצצים ממנו, שעושים עליו סתלבט, שנותנים לו מכות בכיף, כמו שאומרים. בכיף. מסובבים אותו מצד לצד, מכניעים אותו ונותנים לו עוד פעם את הכח להחליט מחדש ולמרוד. קודם הוא אמר "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים", ותיכף אחרי זה "ויגרש אותם מאת פרעה". תגיד, אתה בעגלק? אתה בשכל? יש לך שכל? אתה נורמלי? מה קורה איתך? אתה מלך חכם, אומרים. מה אתה עושה שטויות? רק עכשיו קיבלת מכה.

יש על זה פסוק נפלא, שלמה המלך אומר "אם תכתוש אוויל במכתש בעלי בתוך הריפות לא תסור ממנו איוולתו". יש מכתש, שמים שם את התבלינים, כורכום, כורכום זה חזק, צריך את העלי. ונותנים לו פאח, טאח, טאח, טאח. אם תשים עכשיו את האוויל, קח טמבל, שים אותו בפנים, ותן לו בראש בום, בום בום, מה הוא צריך להגיד? די, די, די! לא, זה פרעה. לא תסור ממנו איוולתו. איך יכול להיות? איך יכול להיות? אתם יודעים מה הסיבה? בגלל שהעלי נתן לו בום בראש, אאו, צעק, אך, אבל אחרי זה הרימו בשביל לתת לו עוד מכה, אז מה הוא אמר "אה, ראית? הפסקה, יש רווחה". אז זאת אומרת זה בסדר. טאח! עוד אחד מקבל. איי, איי, די, די. ה' הצדיק. מרימים את ההוואן, את העלי, עוד פעם הוא נרגע, כאילו הנה. זה ככה עובד. נו, זה לא סתלבט? זה לא התלוצצות? זה לא נותנים לו כאפות?

וגם אחרי כל זה, ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם. מה זאת עשינו כי שילחנו את ישראל מעבדנו. טמבלולו, קמת בחצי הלילה עם פיג'מה, אמרת להם "קומו, צאו מתוך עמי".  סילקת אותם, שילחת אותם ואמרתם גם מי שברך תגידו עליי, "וברכתם גם אותי". אז מה עכשיו אתה אחרי ששילחת אותם, אתה קם עכשיו ואתה אומר "יו, מה עשינו, שלחנו אותם מעבדנו, בוא בוא בוא נרדוף אחריהם עכשיו מחדש". זה לא ליצנות? בעל כרחנו נבין שהוא לא הכיר שמסובבים אותו, הוא היה מסובב. והיה דומה לו שהכל הוא עושה בעצמו. קודם חשבתי ככה, ועכשיו אני חושב ככה. ועוד מעט אני אחשוב גם אחרת. ומה שאני חושב זה הנכון. ולא הכיר כלל את הרוחות הנושאות אותו באוויר, וכל ההתהפכויות אינן אלא מאשר "התעללתי במצרים".

כך הקב"ה צוחק מכל הרבנים האלה, שבהתחלה אמרו ככה, ואחר כך אמרו ככה, בהתחלה אמרו לא יתחסנו, ואחר כך אמרו כן מתחסנים, ואחר כך אמרו ככה, ואחר כך ככה. הם מבלבלים את הציבור, והציבור הולך אחריהם שבי, וגם הציבור מבולבל, פעם אומר ככה, פעם חושב ככה, והוא חושב שהוא חושב, הוא חושב שהוא מחליט, הוא לא מבין שזה גזרה שמסובבים אותה עליו, ומשלמים לו על העבר.

כבר ביארנו כי כל הסוד של וַיְחַזֵּ֤ק, וַיֶּחֱזַק – וַיְחַזֵּ֤ק לב פרעה, אינו אלא מסיבת "וייפן פרעה ויבוא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת. מה הסיבה שהוא קיבל מכות על מכות? כי אחרי שהוא קיבל מכה, חזר הביתה ולא שם על ליבו. זהו. נגמרה, נכון נגמרה? שלום, ממשיכים את החיים כרגיל.

כל זה נובע מאי שימת לב. ועל זה מביא רבנו חיים מוולוז'ין דוגמה נפלאה, הייתה עיר שקראו לה לוז, שלא היו מתים בה. מי שהיה גר בתוך העיר לא מת. בתוך העיר לא מתים. מי שקצה נפשו בחיים, יוצא חוץ לעיר ומת. אבל בתוך העיר הם היו אנשי אמת, לא היה מת, קושטא, יש אומרים קראו לה קושטא, קושטא זה אמת. ופוגש אחד לוזי, לוזי, מהעיר לוז, מאנשי האמת, פוגש אחד חוצניק. שסניק כזה. שואל אותו, תגיד לי, מה קורה אצלכם? אצלכם מתים? אומר לו כן, אצלנו מתים. אז שואל אותו הלוזי, אז בטח אתם אוכלים עשב, לא? אומר לו לא, מה פתאום אוכלים עשב. אומר לו אבל אתם סוף סוף מתים, אז בשביל מה אתם אוכלים משהו אחר? מספיק עשב. אומר לו לא, יש לנו ארוחות מיוחדות, ואנחנו זה, ארוחות גורמה, ומכינים מאכלים ובישולים וסלטים וצ'יפסים וכל מיני דברים, ועושים עסק גדול מהאכילה, שלוש סעודות ועוד נשנושים, ויש בחנויות כל מיני שקיות מרשרשות וצבעים. כן. סוכריות, ומסטיקים, וכל מיני דברים. שואל אותו הלוזי, תגיד לי, בטח אתם גרים בבורות, או במערות, לא? אומר לו מה פתאום, שני מפלסים, שלושה מפלסים, מרתפים, מה זה? מתרחבים כמה שאפשר, בוא תראה בבני ברק איזה חריגות, אתה מבין? בין בניין לבניין יש עוד בניין. מה קרה לך, מה זה, אנחנו לא, כל הזמן מתפשטים. אומר לו אבל אתם הרי הולכים למות, אז מה אתם משקיעים כל כך בבניינים? מה אתם עושים? לא הבנתי, מה אתם עושים? אמר לו בטח אתם גם לבושים שקים, ובלאות, אומר לו מה פתאום? אנחנו הולכים לפי מיטב האופנה, מותגים, הדברים הכי הכי שרצים, כל שלושה חודשים מחליפים מלתחה.

והיהודי הלוזי שואל שאלות פשוטות וצודקות. שאלות ממש גדולות. ואנחנו מסתכלים על הלוזי אהבל, מה אתה שואל שאלות כאלה, מה אתה רוצה שאנחנו נגור בבור, במערה, מה זה, נאכל עשב ובגדים שקים, מה אתה נורמלי? מה קרה לך? אבל הוא אומר אבל אתם מתים,הרי לא יישאר לכם מזה כלום, מה השקעתם, בזבזתם את החיים, על מה בזבזתם את החיים? על דברים שאין לכם מזה שום דבר שנשאר? מה אתם בשכל? הבאנו פעם את הדוגמה, שאם בנאדם נותנים לו חמישים אלף דולר, איפה ישקיע אותם? בסוכה, של שבוע ימים, או בדירה? איפה משקיעים? מה אתם אומרים? בדירה. משקיע בדירה. אבל אם הוא ישקיע בסוכה, אם הוא ישקיע בסוכה, הוא טמבל, למה הוא טמבל? כי עוד שבוע אתה עוזב, אז הלכו החמישים אלף דולר. העולם הזה זה סוכה. אתה עוזב אותו. העולם הבא זה הדירה. איפה צריך להשקיע? ואיפה כולם משקיעים? בסוכות. אבל אתה עוזב את זה! במקום שבעה ימים, שבעים שנה. מה זה משנה, זה צ'יק צ'ק עובר. חבל על כל ההשקעה, זה מה שאומר לו הלוזי.

מאיפה גדלו לנו כל ההנחות יסוד האלה, כל הטעויות האלה, שלא להתבונן ולא להבין באמת מה התכלית שלנו בעולם? מזה שאנחנו לא שמים לב. כולם עושים ככה, גם אנחנו עושים. כולם מתחסנים אז כולם עומדים בתור. ככה זה עובד. וכשלא שמים לב לדברים, והדברים הם פשוטים, ממש פשוטים, אנחנו לא מבינים ולא יודעים בכלל שבעצם אנחנו לא עצמאיים. יש בנו כח שמטעה אותנו כל הזמן. אין לבקש את האמונה במרחקים, הדברים הכי גדולים והכי רמים נמצאים קרוב אלינו, ברורים ופשוטים, אחת לאחת. אבל מה שחסר להכיר בהם זה שימת לב. אם חיים בלי התבוננות, אז אתה מנוהל על ידי יצרך. והוא מנחה אותך. וכל מה שאתה עושה זה הכל היצר הרע. עכשיו אתה רוצה לצאת לדרך, אז אתה שואל "מה אני עושה עכשיו?" הוא אומר לך, לך קודם לזה, אחר כך תיקח זה, אחר כך תקנה זה, אחר כך תביא זה. הוא, הוא אומר לך. למה? כי אם לא, הוא היה צריך להגיד לך, לאן אתה הולך? בשביל מה אתה יוצא בכלל? תשאר פה, תמשיך ללמוד. מה יש לך לעשות? מה קרה? לאן אתה ממהר? מה התכניות? מה זה כל הזמן יש לך סידורים וזה וזה? מה זה החרבשה הזו? מבלבל אותך כל הזמן.

"עיני כסיל בקצה הארץ". יש אנשים נוסעים לחוץ לארץ, חושבים הם יביאו משמה כסף. מה, לקב"ה אין כסף פה לתת? מה, המזונות קצובים רק בארה"ב? המזונות לא קצובים פה? מה, התולעים בארה"ב אוכלות יותר טוב מאשר התולעים פה? "עיני כסיל בקצה הארץ". זה שאתה מחפש דברים בקצה הארץ, זה מראה שאתה כסיל, שאתה טמבל. הכל נמצא לידך וסביבך, אתה לא צריך לזוז לשום מקום, לשום מקום. הכל יגיע גם אליך.

"שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה". זה הטבע, תסתכל, הכוכבים, איך הם תלויים באוויר, מי מחזיק אותם, איך הם שומרים על מרחק, איך הגלגלים סבים במעגל קבוע, ואיך הכוכבים שעליהם במסילותם כל הזמן, ולא משנים את תפקידם, ולא שום דבר, מי עשה את זה? ישר אתה רואה מי ברא אלה. אז איך זה יכול להיות שידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, וישראל לא ידע עמי לא יתבונן? איך השור מכיר את הקונה שלו, ואתה לא מכיר את הבורא שלך? מה, אתה פחות משור, פחות מחמור. לא יאומן כי יסופר. "ישראל לא יודע עמי לא יתבונן"? אבל הסוד של כל מה שאמרנו זה שלא שמים לב. "וייפן פרעה ויבוא אל ביתו ולא שת ליבו גם לזאת". וכשלא שמים לב ולא מתבוננים, אין אמונה גם כן. ואז הכל מכני. הכל, רואים את כולם עושים, וזה פה ושם, אף אחד לא מנתח, אולי זה לא אותו מצב, אולי צריך לבדוק, בוא נשמע את הצד השני, בוא נברר, יש עובדות, יש זה, זה לא שייך, באמונה עכשיו, עובדות, עובדות. תבדוק את העובדות. שום דבר. הרופאים אמרו, אבל יש רופאים שאומרים אחרת, והרבה רופאים אומרים אחרת, לא. אז מה אתה מהמר? אתה סומך על אלה ולא על אלה? אלה באים מטעם המדינה, שהיא רוצה לשעבד אותך. אתה לא רואה שאתה משועבד כבר? אתה יכול ללכת בלי מסכה? אתה יכול לצאת יותר מאלף מטר? אתה יכול לעשות חתונה? אתה יכול לעשות זה? אתה רואה שאתה משועבד, אתה רואה שאתה לא יכול לעשות כלום, אתה לא יכול עבודה, לא יכול לפתוח את העסק, לא יכול לעשות שום דבר. אתה יכול לשלוח את הילדים, לא יכול לשלוח את הילדים, אתה צריך לחנוק את הילדים, כלום אתה לא יכול. אתה משועבד, מה אתה לא רואה שאתה משועבד? כבר 9 חודשים אתה משועבד. יש סגר, יהיה עוד סגר, עלתה התחלואה, ירדה התחלואה. חיסון א', חיסון ב', חיסון ג'. לא ייגמר לעולם, ואתה משועבד, טמבל! אתה משועבד, אתה לא רואה? לא, הוא לא שם לב. שומרים עליי שאני אהיה בריא. אבל מתים אנשים, מתים מהחיסונים, פנים מתעקמות, הכל! מה עם זה? לא, זה תופעות לוואי שצריכות להיות. אתה בעצמך תופעת לוואי...

רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.