תמלול
כיבוד וקיום התורה | הרב עמנואל טולדנו
- - - לא מוגה! - - -
אבל...
הרב רוצה להתחיל מעכשיו את הדרושת?
הרב רוצה להתחיל את הדרושת.
מה?
כן, כן. הוא שואל אם סבא רוצה להתחיל את הדרשה עכשיו. כן, אני כבר מתחיל את זה.
נו,
מה לימודות תורה זה עונג? נו וייטר, נו, זה אופייה. זה למדנו הלימוד,
שהלימוד הוא עונג.
היום אני הולך לדבר שהקיום של התורה
בכללות האומה.
זה דבר גדול מאוד.
בואו תראו,
ובזה נסביר את חז״ל,
שצריכים ביאור.
חז״ל אומרים,
אמר רבי יוחנן,
מפני מה זכה אחאב למלוך 22 שנה?
מפני שהיה מכבד את התורה שניתנה,
כתוב שהיה או שכיבד.
איך כתוב?
שכיבד, שמכבד.
כתוב שהיה מכבד. היה מכבד?
כי היה זה הרבה פעמים.
שמענו בא סיפור אחד עם בן הדד. אולי פעם הוא כיבד את התורה.
על כל פנים הוא כיבד את התורה שניתנה.
ניתנה וכבד אותיות.
בשביל זה הוא זכה למלוך 22 שנה.
כיוון שהתורה יש בה 22 אותיות, חוץ ממונספח.
מנספח הם כפולים.
איך הוא יכול לכבד תורה?
מה? איך הוא כיבד את התורה? מה שייך לומר שהוא כיבד בכלל את התורה. איך?
כתוב בגמרא הסיפור.
לכבד את התורה זה לכבד את הרבנים,
לא?
לא, נחבק את התורה תכף נראה.
הנה הרב דוד הגיע.
ברוך השם, היום מאיר נמצא פה.
היה פה היום מאיר.
מה כתוב על החוק?
מה הוא כיבד?
הוא כיבד את התורה שניתנה מחבקות אוויות?
מה זכה האב
לנמלוך 22 שנה
מפני שכיבד את התורה שניתנה בכף בית אותיות.
כך אמר ביוחנן,
איך כתוב? שהיה או שכיבד?
יש הבדל בלשון.
שכיבד.
שכיבד, לא שהיה.
חיבד זה משמע, פעם אחת הוא חיבד
לא שהיה מכבד, שהיה זאת אומרת
אה, דיוק, פעם אחת הוא חיבד בגללכם
זה הדיוק
הוא חיבד פעם אחת, מה היה הכבוד שעשה?
היה שם בן הדד, אני אומר
איך שהבנתי את הנביא בספר מלכים
שבן הדד הוא היה ממלך ארם
והוא היה שולט וגם משק
והוא בא, הוא היה על אורח צבא אדיר
עם שלושים ושתיים מלכים
ביחד איתו, ובאו על ישראל
ובאו אחרי כן, הם עשו מצור על
ירושלים
על שומרון
טוב אז הם באו, הוא בא,
כתוב בנביא שהוא שלח לו
תדע לך
האב
כספך זהבך בניכר ונשיך הטובים
כל עקור שני
מה הכוונה שלו? מי שלח למי?
בן הדד, מלך ארם, שלח לו
אבסטה, כנראה זה הפירוש, אני אענה לו
שהוא בא לומר לו
תראה למה עושים מלחמות?
רוצים לשלול, לשדוד בין חיתונות,
לשדוד כל האויב
כמו שהייטלרים אשמים.
הוא כבר שאת פוילין
כל יום היו יוצאים משאיות מפולין לגרמניה
כל מה שיש
מקררים,
מכוניות, רהיטים,
הכול הם בזזו אותה.
ככה עיקר המלחמות זה בשביל לבזוז את האוהב.
רק אם רוצים לקיים אותם ויעבדו וייתנו מיסים זה,
אבל
זה
כן, אבל לפעמים כשבאים
כמו בהיטלר, רצה לבזוז באגנג,
זה הכול.
אז ארם אמר לו,
תראה למה נעשה מלחמה איתך?
תגיד לי רק דבר אחד, שכספיך וזהבך
ונשיך ואבניך הטועים שלי הם,
זהו, ונגמר בלי מלחמות.
אפשר להגיד פשט קצת אחר?
כן. הוא אומר לו, אבל כל כך אוכל אני אנצח אותך והכל יהיה שם.
כן, אז מה הוא רוצה עכשיו?
חבל להילחם.
חבל להילחם. תביא הכל וזהו, ניגוד יפה. אז זה בדיוק מה שאמרתי.
זה מה שאמרתי.
אז הוא אמר לו,
כן, אדוני המלך,
כאשר אתה מדבר, אני,
הכל כספי, דבי,
הכל שלך.
כמו שאמרת.
אחרי כן הוא שלח לו עוד שליחים.
מה ל... שאמר לו,
תראה, אני כיוונתי גם שמחר אני אשלח
שליחים שלי והם יחפשו בכל בתיך ובתי עבדיך ויקחו כל מחמד עיניך.
איזה מחמד עיניך?
הרי הוא כבר נתתי לו כל הדברים החמודים, מה הוא רוצה?
בנים, נשים, כסף, זהב. הכל הוא נתן לו.
מה אתה רוצה עוד?
אבל הוא הבין מה הוא רוצה.
הוא ראה, הוא מבקש. הוא מבקש את התורה.
ספר תורה. הוא רצה לקחת ספר תורה.
הגוי הזה, הבן הדר,
רצה שייתן לו ספר תורה.
אז אמר אחיו זה לא שלי.
התורה היא של כל ישראל,
אז אני אתייעץ עם העם, והוא התייעץ עם העם והזקנים שכתוב בגמרא בירושלמי, כתוב שהם היו זקנים, גם כן עובדי עבודה זרה.
והם אמרו לו אל תשמע לו.
אז הוא אמר לו, כל מה שאמר אדוני שלשום
אני מקבל עליי,
אבל מה שעכשיו אתה מבקש אני לא יכול לעשות את זה.
אז בן הדר שלח לו בחזרה
אמר לו
אתה יודע שהעפר של שומרון
לא יספיק
לצעדים של החיילים שהייתי.
יש לו כל כך הרבה חיילים
רק להיכנס
וכל חייל דורך
על העפר של שומרון, אז נדבק קצת עפר.
בסוף, כל כך יהיו הרבה חיילים שלא יישאר אף פעם בשומרון.
וואלה, הרי אורקלוב, כמה רב כוחו.
שאין מקום בצעדים.
בצעדים. אין מקום לעמוד.
מרוב חיילים הם לא יכולים לעמוד.
זה יותר מאשר שטח שומרון.
יכסו את כל השומרון.
למה לא יכולים לעמוד? כי אין מקום. אם יש מיליון איש שצריכים לעמוד בעשר מטר, אין להם מקום עליהם למה. איך זה כתוב בפסוק? איך זה כבודו תיאל?
שלא יהיה, שהעפר של שומרון מספיק לכל החיילים שלי לעמוד על זה.
לא שזה לוקחים עפר בנעליים. זאת אומרת שהוא לא יוכל
שהחיילים יוכלו. יש לי כל כך הרבה חיילים שאפילו אין להם מקום לעמוד בממלכה. בשומרון. בשומרון.
טוב.
אז טוב. אז עונה לו
אחאב
עונה לו
תגידו לו, אל יתעלל חוגר כמפרתח.
יש חוגר, זה לפני המלחמה
מכניסים מתח ערב
בנדם שלה
ואחרי המלחמה מתפשטים.
כן, ככה אפשר.
אבל אתה עוד לא התחלת את המלחמה. עוד לא הכנסת את החרב.
ואתה כבר מרגיש כאילו כבר עשית מלחמה וכבר ניצחת.
הוא אמר לו,
זאת אומרת, אל תחשוב שיהיה לך קר.
אתה,
לא יהיה לך קל. אני אלחם איתך.
והוא אז התרגז.
הוא היה שיכור.
הוא אמר לצור על שומרון.
הוא נתן הוראה לחיילים לצור על שומרון.
אז בכלל. אבל הוא,
בשביל לא לתת לו את הספר תורה,
זה נקרא, הוא כיבד את התורה.
ולכן הוא זכה למלכות עשרים ושתיים שנה.
איך להבין את זה?
הוא הראה לי שהמרשה שואל את השאלה.
איך להבין אדם שעובד עבודה זרה
אבל הוא כיבד את התורה?
אם הוא עובד עבודה זרה אז הוא כופר בעיקר.
מה פירוש מכבד את התורה? איך הפשט מכבד את התורה?
הוא לא מקיים את התורה, עבוד הזרה הוא עובד.
אבל הוא מכבד את התורה.
מה אפשר? זה כמו הגמרא על מנשה.
מה? כמו הגמרא על מנשה שהוא...
הגמרא אומרת שהוא היה נקרא גברי רבי שם הרב אשי.
שרב אשי בהתחלה אמר שהוא חברי.
מה? רב אשי אמר בואו נפתח בחברי.
אז מנשה הגיע אליו בחלום.
אמר לו אתה קורא לי חברי? אני לא חבר שלך.
אז הוא אמר לו אתה יודע
איפה בוצאים את הפת? אז הוא אמר לו, אז בבוקר אבאישי אמר בואו נפתח ברבוסי
ברבה שידענו.
ברבה? כן. ככה אבאישי אמר, בבוקר.
אז מה רואים? אפילו שהוא עבד אבי דיזורי, אבל כיוון שהיה עץ אירוע מאוד גדול,
אז היה שייך כאילו גם לחבב את התורה וגם לעבוד אבי דיזורי. הוא לא מכבד, הוא למד את התורה מנשה.
הרי אביו היה נעת חרב בית המדרש שילמדו.
מנשה למד, אבל מה זה לכבד?
הרב גם במכת בכורות היה קטרוק על בני ישראל, אמרו אין לעבודה זרה ואין לעבודה זרה.
תדעת על דין קטרגה.
ככה מביא הזרע שמשון.
מה הוא אומר?
אני לא שומע פה.
נו, אתה בוא תתקרב.
אני לא שמעתי.
אני אביא לך את הרמקול.
אולי אני אביא לך את הרמקול. אתה רוצה את הרמקול?
הרב, במכת בכורות היה גם קטרוק של מידת הדין
של אלה עובדי עבודה זרה ואלה עובדי עבודה זרה, והם קיבלו את התורה, אתה אומר לך.
מה עם מי? והם קיבלו אחר כך את התורה.
אבל כבר...
לא, הוא אומר לך,
אבל כבר...
כבר עב... חזרו בתשובה. נתקו כדי. כבר אין להם עבודה זרה. מייד שיצאו.
נתקו כבר מעבודה זרה. לא קיבלו. הם התנתקו כבר מעבודה זרה.
אבל זה כל הזמן,
איך כתוב בפסוק.
לא היה אחד שהתמכר להכעיס את השם אלוקי ישראל כמו האב.
לא היה מלך לפניו שהכעיס את השם.
הוא אומר שהוא עשה פסל בכל גבעה.
פסל של הבעל.
נו, מה שייך לומר, הוא מכבד את התורה, הוא שורף את התורה.
אולי...
אתה רוצה, תוקע, אני אתן לך את הקצת ההם. שורה קטנה. תבוא, תדרוש ממקומי. שורה קטנה, רעיון.
אולי כמו אחד, נגיד, שהיה בחור ישיבה.
אפילו היה נגיד אילוי קישרן.
והוא נגיד יצא, נגיד, באסכולה, מה שהיה פעם.
אם הוא היה רואה את רב חיים וולוז'ינר,
הוא היה מחביא את הסיגריה.
הוא לא היה מעשן מולו.
אז להבדיל, להבדיל, כי הוא רואה את האמס.
הוא רואה את תלמיד חוכן, הוא רואה את הטויל, הוא רואה את האמס,
אז הוא מתבייש.
אני רוצה לומר בתור המשך
לשיעור שעבר,
שדיברנו שללמוד התורה זה עונג גדול.
זה אחד העונגים.
היום אני אומר, הקיום של התורה...
התרבות שהתורה נותנת,
התרבות היהודית שיש לנו מן התורה,
זה דבר נפלא בשביל האומה כולה, בשביל...
תראו,
לדוגמה למה התעוררתי השבוע הזה,
הרופא משפחה שלנו אמר לי,
אני רוצה שתגיד לנו שיעור
איך מהנכים ילדים.
שיעור בחינוך.
אתה מבין?
הוא רואה, אז מה פשוט? הוא רואה איך שהילדים מכבדים את האבא
ואיך הם דואגים לו.
אפילו ילד יש לו כבר חמישה ילדים.
ואצלם, אצל החילונים,
הם כל הזמן בועטים בהורים.
כל הזמן שמקווים לקבל מההורים.
אההה.
אחרי כן, הם מחכים מתי שימות
בשביל לקבל את הירושה, אם יש לו ירושה.
אז אני אומר,
מה אני אומר, מה עונה לעצמם?
לא אני חינכתי את הילדים.
הילד התחנך מן התורה.
הוא למד בתלמוד תורה,
ובתורה כתוב, כבד את אביך ואת אמך,
בפרשת יתרו,
בעשרת הדברות, וכתוב
בפרשת קדושים אישים ובאביב קירהו,
חייב במורא
וחייב בכבוד.
הגמרא הרי אומרת איזהו כבוד מאכילו,
מנעילו,
מלבישו,
מהעוזר לו בגוף, לכל הצורכי הגוף.
זה בגדר כבוד.
אבל בגדר מורא,
לא יסתור את דבריו,
לא יושב במקומו.
באמת היום הסתפקתי.
כתוב,
אב שמעלה כבודו כבודו וחוזר.
אבל אם הוא,
זה על הכבוד.
ורצונו של אדם זה כבודו.
אבל על המורא אפשר גם כן למחון.
למשל, הכיסא הזה,
מיוחד בשבילי.
כי אני צריך לתמוך את הידיים.
איזה בת רצתה לשבת
ואני מוחל לה, שתשב.
אם מוחלים על המורא,
אפשר למחור על היראה.
על הכבוד,
אם אני לא רוצה, אם אני רוצה ככה, זה בשביל זה,
רצונו של אדם זה כבודו.
אם זה היה רק מורא. מה ההבדל בין מורא לכבוד?
הכבוד.
בגלל שרצונו של אדם זה כבודו?
כן, אם אני רוצה... אבל זה לא חבר שלך.
אבל אם אני רוצה שישב,
או שיסתור את דבריי,
אבל אב שמוכל על כבודו, כבודו עם אוכל, זה לא בגלל שרצונו של אדם זה כבודו.
אנחנו רואים שמלך שמוכל על כבודו, אין כבודו עם אוכל.
אם רצונו זה כבודו, אז גם שם יהיה כבודו עם אוכל.
לא, באמת מלך שמעלה כבודו עם קודם, זה מצד היראה.
לאין, אין...
לא, אני הבנתי, אני הבנתי שאב שמוכל כבודו, כי כמו כשהגמרא אומרת, תגיד לי, מלך באמת,
כשהכבוד הוא אליו יש לו זכות למחול על זה אבל לא בגלל שכשהוא מוחל זה הכבוד
אלא יש לו זכות למחול על הכבוד
אבל עלי ראויו יש לו זכות לכאורה גם כי כיוון שזה עניין אותו יש לו זכות למחול על זה
אבל אז איפה זה רואים הרי בגמורה לגבי התמיד חוכם שמוך על כבודו הגמורה רצתה להגיד שהוא לא יכול למחול
כי על כבודו יכול למחול אבל לא על כבודו תרא
אבל על כבודו תרא אי אפשר למחול ככה הגמורה רצתה להגיד
אז מה הגמור אומרת לא, אבל אחרי שהוא לומד זה נהיה טרירוס או דיליי.
שאז זה נהיה שלו ולכן הוא יכול למחול. אומרים בגמור יש לזה זכות למחול.
זה בגלל שזו זכותו.
אז הכבוד באמת זה זכותו.
אבל היראה,
צריך לומר זכותי, שיפחדו ממני.
לא, זה נצרך.
זה נצרך, שהילד יבין שזה אבא זה לא חבר.
הוא יבין שאבא זה לא חבר.
כבונות.
איזה אלקול פונים.
אני לא יודע, אז במלך יש חיוב לכבד ולפחד ממנו.
שׂם תשים עליך מלך. שתהיי מוסה עליך.
שתהיי מיטו עליך.
מה זה שום תשים עליך מלך?
תשים מיטו על הראש.
מה זה שום תשים עליך מלך?
תקבל את ההוראות שלו. שתפחד ממנו.
זה נקרא לקבל את העור שלו.
אבל אני שואל, אבל לכבד?
בטח,
אבל איפה זה גם מונח במילים סונטסים?
גם כבוד?
הרי ראינו... למה זה כבוד?
הנה ראינו... מה זה כבוד? מה הכוונה כבוד? מה הכילוי? ראינו את אליהו הנביא עליו השלום, זה אותו טרן עלינו.
שבאותו יום הוא רב עם אחיו
והוא קרא לו שהוא עוכר ישראל שאין גשם
בכללו אין גשם
אז השיב לו אליהו אתה הוא עוכר ישראל
שאתה
אתה עוכר ישראל שאתה עזבת את התורה וככה אין לכם גשם
אז הם רבו אבל אחרי זה
כשקיבל אחאב על עצמו לעשות את ערות אחאב היה פטריוט גדול
אין מה לדבר
הוא היה
דואג לאומה
מאחיו
כן
אז הוא אין גשם
בלי גשם
הרי הוא יודע
שאחרי כן הוא הסכים לו לאסוף את כל נביא הבעל
ואליהו על אור שאום
לוקח כל נביא הבעל ושוחט אותם בנחל קישון
ואהב
לא מדבר
לא ככה הסכם
אתה רוצה גשם
נבטל את העבודה הזרה מן העם
ואז יהיה גשם כי כמו שכתב הפסוק יישמר לכם
שמרו לכם פן נבטא לבבכם
ושרתם ועבדתם אלוהים אחרים
והשתעבדתם להם וחרה אף השם בכם ולא יהיה מטר
זה אי אפשר למחוק את התורה
אם יש עבודה זרה אין מטר
אז הוא הסכים
והיה גשם
ואומר לו אליהו לאחאב
תיסע מהר הביתה לפני שהגשם יתפוס אותך יהיה גשם גדול תיזהר
תיסע כבר במרכבה שלך
לעמק יזרעה
אז טוב כתוב יד השם הייתה על אליהו
וישנס את מותניו
וישנס את מותניו אתה שומע? נו
וירוץ לפני אהב
מן הכרמל עד עמק יזרעאל
אהב יושב במרכבה
אבל בשביל לכבד את אהב
את המלך
הוא רץ לפניו
כשהוא רץ, כולם שואלים מה הוא רץ?
המלך עובר
המלך עובר
זה כבוד למלך
כך כתוב
ואני כבר עד מה?
כי הערה, הרי פנחס זה אליהו.
אז בן כמה היה אליהו הנביא אז?
לפחות שש מאות חמישים שנה.
כזה גיל. סבא אמר את זה אז.
הרי הוא...
זה לכל החזק.
זה מסכם של פנחס אליהו. פנחס היה מיוצאי מצרים.
פנחס בן אלעזר.
והוא...
פנחס בן אלעזר. והוא עד בניין בית המקדש
כתוב בפירוש בפסוק בספר מלכים.
בארבע מאות ושמונים שנה מיציאת מצרים נבנה המקדש. בנה שלמה את המקדש.
ומשלמה עד אחאב
עוד איזה מאה חמישים שנה לפחות. לא היה לי אפשרות לבנות באמת.
אז בן כמה היה רב אליהו
אדוננו אליהו הנביא?
היה זקן.
ויש גשם.
והוא נוסע על סוסים. מרכבה על סוסים.
הוא רץ לפניו.
למה?
שום תשים עליך מלך.
שום תשים עליך מלך. לקיים המצווה שהקדוש ברוך הוא אמר שום תשים עליך מלך.
לפחד ממנו לירא אותו, לכבד אותו.
אולי הכוונה לקבל הוראותיו.
מה?
הוא מקבל סוסים עליך מלך. הוא מקבל את ההוראות שלו. הוא שואל איך חז״ל ידעו לפרש
ששום תשים עליך מלך או מלך. שתהיה אימתו עליך.
לא, אולי הכוונה לקבל את החוקים שלו.
קבל.
חז״ל יודעים.
הפירוש
העול הוא רק שאני מפחד ממנו.
הנה אתה רואה.
זה האח של
מלך ירדן.
כמעט
הוא התקומם נגד אחיו.
הם שני אחים משתי נשים.
המלך של היום הוא מאנגליה.
אנגלית.
אישה מאנגליה.
אבל עדיין יש עונו מנשים של דה״ל.
אז הבוס האלוף המלך רצה שהבן הזה,
לא יודע איך קוראים לו, מלך ירדן איך קוראים לו.
אז המלך
המלך ירדן, אחיו מהאישה השנייה,
התקומם נגדו כמעט
עשה הפיכה.
אבל תפסו אותו ועצרו אותו.
אבל איך, אם היה לו אימת מלכות,
אולי היה,
הרי זה,
אני אמרתי פשוט דבר ראשון,
על אהל.
איך, במה הוא כיבד את התורה?
יש לו תועלת עם התורה.
התועלת שיש לו,
שהעם לא מתקומם נגדו.
יש להם צו דתי, צו אלקי.
צום תשים עליך מלך.
אז זה, הצו הזה, כמו שאמר אדוננו דוד,
הרודד עמי תחתיי.
מה זה הרודד עמי תחתיי? במכתב, הוא אומר,
הוא עושה שהעם רגוע,
לא מתקומם עליי.
למה, מי עשה את זה?
דוד המלך ייחס כל הצלחותיו,
והקדוש ברוך הוא.
גם זה,
גם זה שהעם לא מתקומם נגד דוד,
הוא הרגיש שזה הקדוש ברוך הוא עושה,
הרודד עמי תחתיי.
גם אהב היה נהנה מן התורה.
כי הקדוש ברוך הוא ציווה וציווי, אלא כי לכל ישראל לא להתמרד.
המורד במלכות חי אמיתה.
לא למרוד במלך.
אבל נוסף לזה, כל התרבות
של העם היהודי על פי התורה, אם מקיימים את התורה, זו התרבות של העם היהודי.
למשל, אני ממש סיפרתי על כיבוד אביהם.
בלי תורה,
הנה מה שעושים הבנים החילונים לאביהם.
ועם תורה, ילדים מכבדים את ההורים.
אני לא חינכתי את הילדים. הילדים התחנכו בתלמוד תורה.
הם מקיימים את התורה, וככה הם מכבדים.
אין אדם רוח שמים
מן הברש.
אני אגיד עוד משהו.
יש לנו הכרשבוח הוא לימד אותנו להכיר טובה.
אני, לפי ידיעותיי,
יש שתי מצוות
על הכרת הטוב.
ברכת המזון וביכורים.
ומעניין בביקורין,
יש שם
מקרא ביקורין.
זה בפרשת כי תבוא.
מקרא ש... וענית ואמרת,
תגיד את הטקסט הזה,
תגיד אותו לפני הקדוש ברוך הוא.
וענית ואמרת לפני השם אלוקיך,
ואז הוא מצטט כל הטובות שעשה כרוך הוא הרמי עובד אבי,
והוא ירד ממצרימה,
ואחרי כן הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו ממצרים,
וידך זה אגוזה המטויה,
ואחרי כן הביא אותנו לארץ ישראל,
וכבש את המלכים הגדולים, וכבש,
כבשנו את כל למד אלף מלכים, יהושע כבש.
אז, ועכשיו הבאת אותנו לארץ,
ואני זרעתי,
זה חיטה, חייבת בביקורים,
ופירות, ענבים,
זיתים,
חייבים בביקורים.
שבעת המינים חייבים בביקורים.
ואני הבאתי ראשית
ראשית ביקורי אדמת
שנתת טליישם,
להכיר טובה, אתה יודע מה זה, אני התפעלתי מעוד פעם, הייתי הולך למנחה להתפלל בבית הכנסת בסבת.
שומע פרשת כי תבואו.
אני מתפלא, הקדוש ברוך הוא בעצמו מלמד אותנו להכיר טובה,
והוא מנסח טקסט,
ככה תגיד.
תלמד להכיר טובה.
הוא המחבר של הטקסט הזה, הוא המחבר,
הוא ניסח אותו,
והוא אומר לנו, תכירו טובה,
שהבאתי אתכם לארץ ישראל,
וקיבלת חלקת אדמה,
וברוך השם יש לך פירות,
הביקורים הראשונים תביא לשמל ערכך.
וככה הוא מביא את הטנא לבית המקדש,
ונותן לכהן,
זה לא מקריבים, פירות זה לא מקריבים, זה
כל שאור וכל דבש לא תקריבוי מלוי של השם.
מיץ ענבים פרסום לנסחים.
צריך יין,
כבר לא מתוק.
אבל דבר מתוק אסור להקריב לו שם.
אז גם הביקורים זה רק להביא לכהן על יד המזבח להביא לו.
אבל הוא לוקח אותם ואוכל אותם כמו תרומה.
הביקורים דינם כמו תרומה שהכהן אוכל. בטהרה כמובן הוא טהור,
והביקורים טובים.
אותו דין של תרומה.
אז זה הכרת הטוב. יש גם כן נותת את האב מצרי כי גר היית בארצו.
על האדומי כתוב גם כן נותת את האב אדומי.
על האדומי.
כי אחיך הוא. מצרי וידועים מי?
כי אחיך הוא. אה, כי אחיך הוא, כן. כי אחיך הוא.
ושתיהם דור שלישי יבוא להם.
אבל הרי
יצא מהם עמלק.
מה האדום הזה?
מצד אחד צריך לשנוא את העמלקים.
מחות תמחה את זכר העמלק.
אבל על שער האדומים.
והכל, למה לא תתעל מצרי?
נכון שיעבדו אתכם,
אבל קיבלת טובה ממנו. מה? איזה טובה? הם היו שם. הרי באו בהתחלה, היה רעב. בגלל ההתחלה או בגלל השנים של העבודה?
לא, השנים של העבודה אין פה שום טובה.
אז על השנים הראשונות.
השנים הראשונות.
הם היו והיו גור שם במתי מעט.
אה, על השנים הראשונות.
אז...
לא, כי אחד פעם שאל אותי אם זה שהיה באושוויץ
צריך להכיר טובה כי נתנו לו אוכל.
כמו במצרי.
אבל אתה ישבת לי עכשיו,
שפה זה על השנים הראשונות,
לא על השנים של העבודה.
אז שמה גם לא הייתה טובה בשבילו.
הייתה טובה שיהיה לו כוח כדי שיעבוד.
הם היו צריכים לעבודה.
ועכשיו נמשיך.
למשל,
הקרדוש ברוך הוא החזיר אותנו
לא להוציא קרלה מן הפה.
לא תקלל חרש,
יש לא תקלל אלוהים, לא תקלל. הגמרא לומדת צריכותות, למה כתוב כמה פעמים, לא תקלל.
יש אנשים שהקללות שגורים בפיהם.
אני אומר לך, בעירנו היו אנשים ונשים. אני שומע,
הייתי באיזה בית,
היית בקור עצמו, היית בקור עצמו, היית בקור עצמו, הגברת אומרת לי על ההוא,
ימות
מולה, ימוץ מולה.
מי זה מולה? הבעלים שלו.
אני לא יודע מה הכוונה ימוץ מולה.
ככה היא אומרת.
הקללות
היו שגורות בפה,
אבל אצל הבתים הטובים
אבא שלי גער מאוד מילד שיוציא קללה מן הפה. אני לא זוכר אם הוא נתן מכות,
אבל גער מאוד.
לא תשמע מילה מגונה בבית.
וסבתא עליה שלום עם מר רחל החכמה
פעם אחת הוצאתי קללה מן הפה כשאני גדלתי אצלה
בתור ילד, יתום.
כשאימא נפטרה אז הייתי בן שנתיים וחצי
ודודה מריה, זיכרונה לברכה,
קיבלה אותי... שלוש וחצי הייתה.
לא, אמרו לי שתיים וחצי. לא, זה היה שלוש וחצי.
מאיפה אתה יודע?
אני גם מבין, לא הבנתי.
ובצלאל באיזה גיל היה?
לא, לא, לא, לא. איזה שנה? שנה.
אבל אז היא לקחה עם מר רחל עליה סלום,
לקחה פלפל חריף
ושמעה לי פה בשפתיים וצפתה אותי
כמו צבת.
ככה,
והכאב של הצביתה והכאב של החריפות יותר גדול.
בשביל ללמוד לא לקלל.
לא לקלל.
ותגידו, זה לא חינוך שהתורא נותנת. זה התרבות היהודית.
עכשיו נמשיך.
בתורה עזרה לנו לגנוב.
תראו, המוסלמים שאין להם תורה,
כמה הם גנבים.
כולם גנבים.
ולרמות.
לרמות.
כמה הם רמאים.
אתה יודע, הגעתי למרסיי.
במרסיי היו הרבה ערבים... ערבים לא הולכים בלי נטילת ידיים.
ארבע ימות בלי נטילת ידיים.
ערבים היו שם ממרוקאים.
במרסיי. והייתה שביתה
של המוניות.
והגעתי ברכבת.
אני יורד מן הרכבת עם מזוודה.
ומייד ערבים באים, מביאים לי עגלה
להוביל.
אז אחד מדבר איתי,
מעסיק אותי, והוא גונב.
זה המקצוע שלהם.
למה אנחנו לא גנבים?
למה אצל עם ישראל
אין גנבות? כי כתוב בתורה לא תגנובו
בפרשת הקדושים, לא תגנוב שאפשר את הדברות,
זה לא לגנוב נפש מישראל מנפשות,
אבל לא תגנובו בפרשת הקדושים,
זה לא לגנוב ממון.
או למשל,
לרמות
את השני, יש לו תונש את עמיתו,
יש לו תונו בדברים, לא לצער אדם
את השני, וגם זה דבר נפלא.
אם הקיום של התורה זה התרבות של היהודי,
לא לצער את השני,
לא לרמות אותו בממון.
אם תלתני לא תונו,
כי מיד עמיתך לא תונו ישתם איתו, כי תקנה מיד עמיתך לא תונו ישתם איתו.
ויש עוד,
במידות.
מידות זה המדידות
והמשקלות.
לא יהיה לך אבן ואבן.
אבן נקניה ואבן נמכירה.
כשאתה רוצה לקנות ממישהו אתה שם לו אבן גדולה.
כשאתה רוצה למכור לו אתה שם לו אבן קטנה.
או למשל במשקלות,
ובלי טוירות תגיד לי מה קורה.
הייתי פעם בתחנה מרכזית,
לפני
לפני ארבעים שנה.
והייתה לי משפחה גדולה.
בלי עין נורא.
ועברתי שמה,
היה דוכן של פירות.
דוכנים.
כל אחד מוכר.
יש אחד, היו מוכרים תמפוחים דלישטס
בזול.
התפתיתי לקנות כמה קילו, שלוש קילו.
להביא הביתה.
אז הוא נותן לי שלוש קילו.
אני מרים ואני אומר, זה לא שלוש קילו, אדוני.
אז הוא מוסיף
עוד שני תפוחים,
ועדיין זה לא שלוש קילו.
מה הם עושים?
הם פשוט לוקחים את העופרת מן המשקל,
או חותכים מן העופרת חתיכה.
העופרת היא כבדה מאוד,
יותר מברזל.
אבל בכל זאת היא נעמסה מהר.
לא כמו
קצת תרתי דה סתרי, אבל על כל פנים זה לגנוב.
אני כל כך התרתחתי, לא...
התרעתעתי על הכסף שיש בין בני ישראל גנבים כאלה בסיטונות
אתה יודע, היו גומרים
כל עשר דקות שופכים עוד ארגז תפוחים,
יעני כולם קונים, כולם קונים, תעמולה
היו מוכרים לך בזול, אבל זה יהיה יותר יקר מאשר שתקנה
מחנות אחרת
כי היינו נותנים לך שלושת רבעי קילו במקום קילו
וזה כתוב בפסוק
שזה
מסלק את השכינה ומפיל את ישראל בידי אויביהם
ואני מאוד הצטערתי שיש יהודים כאלה גונבים בסיטונות
הרי הם לא יוכלו לעשות שוב
כי בטענה המרכזית עוברים אנשים מכל הארץ
מאיפה הם יודעים מי קנה מי לא קנה
הם לא יודעים לאיפה, וכך גונבים, וזה החינוך החילוני
החינוך החילוני
ישר ישר בעיניו יעשה
מאוד היה לי
צער על זה לראות
יהודים גנבים, זה היה לי צער גדול
מידות ומשכנות
תגידו לי
אם היו בסדר
ולא היו גונבים, איזה חברה יפה
החברה היא טובה
וככה אחד גונב מן השני
כל כך מספילים את האומה
החילונים מספילים את האומה
עכשיו אני אגיד עוד משהו
בגרמניה
לפני כבר מאה שנה, שמונים שנה
היו הרבה יהודים, אני מדבר על יהודים
רווקים, לא נדבר על הגויים,
רווקים,
רווקים זקנים,
בסוף מתים בלובנים, למה?
היו דואגים
איך אני אביא ילדים,
עד שאני אתבסס טוב
כסף
ואז אני אביא ילדים.
אז היו, לא היה להם,
כמו שאמרה, תרנגולת.
שאלו את התרנגולת,
למה את מולידה כל כך הרבה ביצים, את יכולה?
יהיו לך כל כך הרבה ילדים.
בחודש אחד היא לה 30 ילד,
אם היא תדגור על כולם.
הרי הכוונה שלה היא לדגור על הביצים, לא שיגנבו לה את הביצים.
הבעלי בתים.
אז שאלו אותם, איך תפרנסי את כולם?
אז מה עונת תרנגולת? השיר שלו תרנגולת?
נותן לחם לכל בשר כי לעולם על דו.
את הדברים האלה ראיתי בספר כנף רננים,
שהוא דרס את זה בשביל היהודים הגרמנים
שדואגים על הפרנסה ולכן לא מתחתנים.
איך נביא ילדים?
ופה,
ופה את הילדים החילונים.
יש איזו אישה מטפלת
באמא
והיא מפז.
אז הם מדברים ביניהם בצרפתית.
טוב,
היא מספרת לה למה והיא עוד לא התחתמה.
בחורה מבוגרת.
היא אומרת
אצל החילונים לא הולכת.
החתן אומר בתנאי שלא נביא ילדים.
מוכן להתחתן איתה
אבל בלי ילדים, שלא יהיו ילדים.
והאישה לא רוצה.
איך הגמרא אומרת?
שהאישה רוצה שיהיה לה מי שיתמוך בה בזקנותה.
אם לא יהיה לה ילדים היא רוצה בנים שיתמכו בה, שיהיו משענת
בזקנה.
חוטרי.
מה? חוטרי.
כן.
איפה הגמרא הזאת? בגומס.
איזה דלביב אמרתי?
סמי חיי.
סמי חיי עמוד בייס שם.
שמה נכון הסוגיה היא
על העקרות אם מותר לשתור כוס עקרין.
אשתו שרבחיה התחפשה ורבחיה הורלה שיכולה לשתור כוס עקרין.
כי אישה לא מוצלת אף פעם. סוגי שת בריב ריביה.
שמה באותה סוגיה.
כן.
בקיצור רוצה ילדים.
והיום תראה מה
הם דואגים על איך אני אפרנס את הילדים
וככה הם מתחתנים בלי ילדים
לפעמים האישה רוצה ילד
והוא לא רוצה
אז היא עושה הפריה
וזה ממזרים ושתוקים
לא יודעים מי האבא
אולי איזה ממזר. שמר.
ממש. בלי חינוך התורה האומה מתקלקלת.
אני למדתי את זה,
הייתי פעם באלפים
בנופש לפני ארבעים שנה.
לא, לא, לא ארבעים. כמה?
מהחתונה של מאיר. החתונה של מאיר, נו.
כמה זה? עשרים וחמש שנה. לא.
הייתי באלפים. שלושים שנה כבר.
הייתי באלפים.
ו... לא תקום פעמיים צרה.
לא. קיבלתי מהירות דופק.
כי לא היה אוויר.
במלון,
מלון חורף
הרמטי סגור
לא היה אוויר, לא היה חמצן.
וגם עשיתי קצת מאמץ, עליתי להר
ואיבדתי הקרע.
ואז אשפזו אותי בבית החולים.
באחד העיירות שהן נמוכות.
הן לא גבוהות כמו אלפים.
שם היה אוויר נורמלי.
זה היה ביולי, אבל היה שלג.
גם שם, בעיר הזאת, היה שלג.
טוב.
אז נכנסתי. היה אצלי בחדר,
איפה שאשפזו אותי.
היה עוד אדם אחד, גוי אחד,
היה חולה, הוא ישב בפינאי, ואני רואה הבן אדם הזה בודד.
אף אחד לא מבקר אותו.
אין לו לא בנים, לא אחים, לא אחיות.
יש לו רק אמא. הוא ודאי נולד מאמא.
בלי אמא הוא לא היה נולד.
והיה לו איזה אמא שהיא באה
פעם בשבועיים לבקר אותו.
ואין להם,
אז אין להם כלום. אבל אני ממשיך.
כל האחיות,
האחיות
והרופאים והאחים
כולם רווקים.
לא התחתנו.
רווקים זקנים.
הייתה
אחת עדית טטנית, קוראים לה.
היא ביתה כבר בת עמישים, עמי השישים.
היא דיברה איתי שאני אתפלל עליה.
היא נוצרייה, אבל כשאני אתפלל, היא אמרה לה, תתפלל לי את.
אמרה לי, אני מתפללת ולא נענית.
אמרתי לה שאת לא מדברת לכתובת הנכונה.
טוב,
אז
אבל מה חסר לך? בשעה מה אתה רוצה, זאת אומרת לי, מצא איזה מישהו חתן
והיא הייתה כבר בת חמישים וחמש, שישים.
והוא מצא חן בעיניה, אבל
הוא רוצה שיגורו לא בעיר הזאת,
ואני אפסיד את המשרה
מלאכולה להפסיד משרה בכלל לחתונה.
בקיצור,
ראיתי דבר אחד,
הם נשארים רווקים,
זקנים,
ובסוף מתים בלובנים בלוב.
ואין להם חיי משפחה כלל שמחות.
אמרתי לאחד מהם, אמרתי לו,
תראה, אנחנו
אני התחתנתי בגיל עשרים וארבע,
עשרים ושלוש,
אבל יש לי כבר בנים, נכדים,
ויש לי שמחות,
פה בר מצווה, פה ברית,
פה חתונה,
וזה מלכד את המשפחה ושמחות.
מה לכם יש? אין לכם חיים בכלל.
אבל אתה יודע למה.
אמשיך לספר עוד משהו,
כי הנוער כל כך מקולקל,
הם לא רוצים להתחתן, לא חסר להם.
למלא את אהבתם לא חסר להם,
לא צריכים להתחתן.
בשביל מה להתחתן?
רק
לצאת בעול של הילדים?
וראיתי
מב״ס, ההפקרות שלהם
הורצת את החברה.
בכלל שהם מופקרים, לא צריכים,
לא מרגישים צורך להתחתן.
לא,
אתה מתעניין. גם הפרנסה וכל הסיבות.
אצלנו,
שאין הפקרות,
מגיע הזמן שבחור צריך להתחתן,
הטבע מחייב אותו להתחתן,
ואז ברוועים המקומיים... סיפרת לי איזה אחרת, אתה זוכר? מה?
לפני עשרים, עשרים וחמש שנה סיפרת לי איזה עם עוד קצת תוספת. איך? כשהיית שוכב בחדר,
אז היית רואה מהחלון, היה שם בית ספר מתחת.
היו הולכים כל יום הבנים והבנות ביחד.
בחברות, בידידות.
ואז אמרת, ריבונו של עולם,
למה מנעת את הדבר היפה הזה מהבנים שלך?
למה יפה? ככה אמרתי לה, קדוש ברוך הוא.
ואחרי הסיפור הזה של אותה אחות, שלא התחתנה,
ואת כל המצב הזה שם, שלא מתחתנים,
אז ראיתי את הקלקול שיש.
בגלל שהם ככה לא שמורים ולא גדורים בכזה גיל,
אז אחר כך הם כבר לא יכולים להקים משפחה.
הם לא מתחתנים.
אין להם לא משפחה, לא חיי משפחה, לא שמחות.
הנה ההוא היה חולה.
אף אחד לא מבקר אותו, כי אין לו לא בנים,
לא אחים, לא אחיות.
יש לו אמא.
הוא נולד מאמא.
וזה הרס את כל החברה.
אני אספר עוד סיפור.
דודי, אדם אשר שלום, רבי יעקב,
ואשתו תחיה,
שמרחמיה הקימו שני בתי ספר,
יהודים,
רק יהודים,
בית ספר לבנים ובית ספר לבנות.
וברוך השם,
הם מלמדים תורה חצי יום לבנים,
ולומדים לימודי חול. אי אפשר,
בחוץ לארץ אי אפשר בלי לימודי חול.
אז לומדים חצי יום לימודי חול וחצי יום תורה.
והרבה בני ישיבות באים משם,
הולכים לישיבות, הרי הם מכוונים אותם.
והבנות, אין לי מושג מה הן שם, אבל גם בנות,
אנחנו נכנסים אותן להיות יהודיות.
וזה הפך את כל פריז. למה? כן, באים מכל פריז.
באים, יש שם רכבת תחתית,
וכל אזור מפריז באים ללמוד בבית ספר שלנו.
משרד החינוך,
אחרי שעוברים המבחנים,
מבחני גמר,
עורים מבחני גמר,
אז משרד החינוך מפרסם
איזה בית ספר היה מצוין.
תמיד הבית ספר של רבי יעקב הכי טוב מכל האזור של פריז.
בפריז יש חמישה-שישה מיליון.
זו עיר ענקית, למה זה ערים-ערים.
יש כל אזור, יש לו שלטון נפרד,
אבל יש דברים כמו ארצות הברית,
יש הממשלה הפדרלית ויש השלטון המקומי של המדינה הזאת
וגם שם של הערים.
והם הכי טובים.
אמרתי לעצמי,
וכי בגלל שיהודים בעלי כישרונות יותר מן הגויים,
מה בגויים אין כישרונות?
זה לא ברור.
בפשטות, גם בהם יש כישרונות.
אולי אצל היהודים יש יותר כישרונות, יכול להיות.
אבל את יודעת מה הסיבה?
כי היהודים החרדים
אין להם,
רק הם לומדים,
ובאמת לומדים ומצליחים.
אבל הגויים, ובתי ספר שיש בהם גם הרבה יהודים,
שמה הם בכלל לא מעניין, הראש שלהם זה באייפונים ובטלוויזיה ובשטויות,
בתועבות,
בכל התועבות.
אין להם ראש ללמוד.
אין להם ראש ללמוד.
לא בגלל שהיהודים יותר קיצוניים,
בגלל שבבית ספר חרדי
הם שומרים על עצמם
מהאייפונים, מהטלוויזיה, מחנכים אותם.
אז נותנים את הראש ללימודים.
אבל הגויים,
וגם פה בארץ ישראל,
הממלכתי,
מה הם מחנכים אותם שם?
מורים מחנכים אותם בלי שמע ישראל.
לא יודעים כלום, מה הם האבות הקדושים, האימהות.
כל ההיסטוריה של העם היהודי,
אתה לא מוצא אותו שם.
רבי רבי יעקב סודרי
הוא היה רב במרטיניק
אתה יודע מה זה מרטיניק?
זה אי על יד ארצות הברית
אבל זה אי של צרפת
זה יש להם שמה
זכויות של צרפתים וחובות הם הולכים לצבא הצרפתי
וזכויות
בוחרים
יש להם זכות בחירה
אז שמה זה אי של צרפתים
ויש שם יהודים
אז הוא הלך לשם, הוא ואשתו הקימו בית ספר
והוא אמר לי
הקמתי בית ספר לילדים
אבל לא הצלחתי בכלל
לא הצלחתי כלום, למה?
הראש שלהם לא בלימודים, הראש שלהם בסטויות
זה מה שקורה אצל האומות היום
בצרפת למשל
זה מה שקורה
יש עוד סיפורים, אני לא אוהב לדבר על זה
אבל זה בלי חינוך של תורה
בלי חינוך של תורה וחוץ מזה יש
אתה ראית פעם חרפשך
הוציאו פעם תמונה איך הוא היה צועק
היה צועק
שהצרה היא עם ישראל כמעט
הפרו את הברית עם הקדוש ברוך הוא
לגדל,
לחנך אלפים של ילדים
בלי תורה
הם לא עושים להם טובה
הם עושים להם, לוקחים מהם את האושר
אצלנו יש האושר, יש החינוך, התרבות
זה מסע אב
אב היה עובד עוד הזרה
אבל הוא ידע להעריך את התורה, התרבות של העם היהודי
איך התורה,
כמה תורה מנעה ממנו כל התועבות
כל התועבות
בפרש הקדושים, בפרשת אחרימות
ואסרה את זה התורה בכרת
או במיתת בית דין
קרש ברוך הוא בכוח, אומר לך בכוח אתה צריך להיות בן אדם
אתה צריך להיות בן אדם
לדעת לשלוט עליו
עצמך.
הקינא והטייבה והכובד מוצאים את העולם דם נעלם.
שמיטה.
מה? לדעת לשלוט.
לדעת לשלוט בעצמו.
החינוך של התורה הוא מקים אומה, אומה
לשם ולתפארת ולתהילה.
עם ישראל זה עם סגולה והוא
אומה נבחרה
לשם ולתפארת ולתהילה.
אבל אם עוזבים את התורה, אז אין לנו...
זה מה שאחאב היה עומד עוד הזמן אבל היה. התרבות היהודית,
לא רק בכלל שהוא מלך,
גם היה לו הנאה שלא יקוממו נגדו.
כי התורה מלמדת אותם סומתוסים עליך מלך.
אבל גם מצד...
לא גונבים, לא...
כל התועבות האלה, רק מנתקת האדם מהחוכמה ומעבודת השם.
מה השעה?
עשרה ואחד עשרה.
מה?
עשרה לאחד עשרה.
אז דיברתי כבר שעה.
ניתן לי שעה וחמישה. אני אבדוק כמה דיברת.
רשום.
שעה ושלוש דקות.
אז אני אגמור.
בסדר. וגאולן איזה קדיש?
שמעת מה שאמרתי?
התרבות היהודית
זה העושר של העם היהודי.
רגמלה עשרת. הנה.
ברוך השם.
פה לא היינו צריכים משטרה.
בעיר הזאת. לא היינו צריכים משטרה.
אין גנבים, אין גנבות. רק
באים מבחוץ. אבל
הילדים מחונכים.
אני מתפלא שהשוטרים לא מספרים
את היופי של היהודים,
את היופי של הדת.
כמה שהיא מרסנת. כמה שבני אדם מחונכים.
תראה, אנשים לא אוהבים להודות באמת.
זהו.
הוא אומר תירוץ.
מה?
יש עוד מה לספר עוד
על התרבות היהודית.
גומלי חסדים.
רחמנים וכל מיני חסדים.
אז זה שבוע הבא המשך?
אני לא יודע אם יהיה המשך על זה. על התרבות היהודית?
אתה שומע, התרבות היהודית
זה כדי לבאר את החז״ל שאפילו שאחאב
היה עובד עבוד עזרה, אבל אתה יודע, התורה זה חשוב מאוד.
זה מחנך את העם
למידות טובות.
לא לגנוב, לא להונות, לא לרמות,
ולהתרחק מן התועבות.
זה תרבות. זה תרבות.
פעם טענתי על
רובינשטיין.
אליקים רובינשטיין, מה הוא היום?
הוא שופט? מה הוא?
הוא היה שר חינוך.
הוא היה שר חינוך מטעם מרץ.
הוא היה שר חינוך מטעם המרץ.
אמרתי, איך יכול להיות שמעמידים אדם
בלי שידע על תרבות של העם,
ממנים אותו להיות שר החינוך?
שיחנך את עצמו מקודם.
אין, אני כתבתי את זה בעיתון.
אין אף
מדינה מטורבתת
שתמנה... שר חינוך שלא יודע... שר חינוך שלא יודע את התרבות של העם.
אין לו מושג. הוא אז טען
שלא מתחתנים עם גויות, עם ערביות.
הוא טען שזה גזענות.
גזענות.
אמרתי לו, למה זה גזענות?
אנחנו לא גזענים.
יבוא, הם לא מאמינים, הם כופרים,
ואנחנו מאמינים בשם.
זה לא מתאים בכלל להתחתן איתם.
אדרבה, שיתגייר והוא נקבל אותם.
אבל כשאנחנו,
תהיה חתונה בין יהודי-חרדי לגויה.
איזה חיים יהיה להם?
הם לא מתאימים בכלל.
זאת אוכלת נבלות וטרפות?
הוא לא.
אלא מה?
או ילך ויקלקל איתה,
זה לא גזענות.
גזענות זה כמו שהלבנים באמריקה שונאים את השעורים.
זה נקרא גזענות.
אבל פה?
אבל פה...
הם פשוט לא מתאים. תאר לך שכולם היהודים... הנה אנחנו מתחתנים עם חילונים?
לא מתחתנים עם חילונים.
מה תגיד גזענות?
לא בכלל גזענות. זה לא מתאים.
לא מתאים.
אז מה פה?
שיהודים גוי זה לא מתאים? למה?
כי זה תרבות אחרת כל אחד.
זה לא אותה מנטליות
זה תרבות אחרת הם רק יריבו.
מה אכפת לך שאנחנו גזענים?
מה אכפת לך שהיהודים גזענים?
מה אכפת לי? שהיהודים גזענים, היהודים גזענים גדולים.
מה אכפת לי? זה ככה, זה אמת.
למה?
אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו, רצית בנו, רומנתנו, אתם לא, אנחנו גזענות.
זה גזענות, אנחנו מעליהם.
מה יש?
אנחנו יהודים גזענים גדולים. אבל זה לא נקרא גזענות.
אנחנו לא אומרים שהם לא מגיע להם משהו, שהם חסרי זכויות בגלל זה.
אבל אנחנו העם הנבחר, לא הם, מה נעשה? בגלל שהם בחר... הוא עבר כתוב שיעור על זה, אני לא מגיע לך. זה הם, אמרתי להם,
אמרתי להם, הוא לא יודע שהיה פעם מעמד הר סיני.
הוא לא יודע כלום.
כשהקדוש ברוך הוא פנה לכולם, הם לא עמדו. מעמד הר סיני לא היה.
איך הוא?
הוא שר חינוך.
בכלל הפוליטיקה שלה.
של אריה דרעי.
ככה נראה. הוא כבר עשה תשובה מאז.
מה? עשה תשובה. מי אומר את זה?
יכול להיות.
יכול להיות? כן.
אבל אין על זה ודאי עושה תשובה.
אתה מתחור גם כתוב שיש ודאי עושה תשובה.
יכול להיות?
מי יכול?
יכול. זו תשובה.
מי עשה תשובה?
חסרים, הוא אמר. כי זה סותר. חסר רק אחד בשביל לומר קדיש.
חסר רק אחד, והשאלה מה אפשר לעשות. זה דברים שהם הכי חודר, ולא רק שזה לא מתאים, זה סותר.
זה קוראים מאמין ולא.
זה מאמין ולא מאמין. זה הרי וכתב את זה בדס ונונה.
שזה מאמין ולא מאמין זה סותר. זה לא עובד ביחד. זה לא יכול להיות.
רבי חנן יא מן עקר, שאומר,
ארצה הקדוש ברוך הוא להחזקות את ישראל.
לפיכך חירבה להם תורה ומצוות,
שנאמר,
אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויעדיל.


