העונש של מי שיש לו ממי ללמוד ואינו לומד | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

וייחר ליעקב, וירב בלבן,

ויען יעקב,

ויאמר ללבן,

מה פשעי,

מה חטאתי, כי דלקת אחריי.

במדרש דרשו חכמים, זיכרונם לברכה,

קפדנותן של אבות,

ולא ענוותנותן של בנים.

דהיינו, הקפדה של האבות עדיפה על הענווה של הבנים.

ומן התימה לומר חס ושלום כן על יעקב אבינו בחיר שבאבות,

שהיה לו חרון אף, חס ושלום.

כתוב, וייחר לי יעקב.

חס ושלום לומר שאין לו חרון אף,

ועוד על דברים גשמיים של כמיששת את כל כלאי, מה מצאת מכל כלאי ביתך?

על זה ייחר

אף יעקב?

מה הכוונה וייחר לי יעקב?

יותר מזה,

מצינו בראובן

על שחילל את ייצוחי אביו

נטל ממנו בכורה, כהונה ומלכות.

יעקב אבינו נטל ממנו את הבכורה, את הכהונה והמלכות, הפסיד את הכול בגלל שבלבל ייצועי אביו.

כשנתבונן היטב,

ההפסד שהגיע לראובן

עבור חללו ייצועי אביו

נטלה ממנו הבכורה, כהונה והמלכות, לדורי דורות.

כל הגדולה שבישראל הייתה ראויה לו,

ועל מה נטלו אותה ממנו

על חללו יצועי אביו.

רש״י מפרש,

חיללת אותו שם

שעלה על מיתתי,

והיא השכינה.

ומי עשה שנטל מיתת אביו יעקב

אחר מיתת רחל מאוהל בלהה

לאוהל לאהה?

ומהעונש היה לו

אשר אם נתבונן

אין למעלה ממנו,

נבין את גודל הקלקול שהוא עשה?

ניטול ממנו את כל זה?

לכאורה כהונה ומלוכה?

שאם יעקב אבינו לפי חשבונו

היה צריך להיות משכנו באוהל בלהה,

כמה עולמות היו תלויים בזה?

והעונש

שהוא נטל מראובן

בכורה כהונה ומלכות. לא היה נקמה מיעקב אבינו לבנו,

אלא שהקלקול הזה מסתמה היה מחייב עונש כזה.

הבהילות, החיפזון,

לעשות דברים בלי ישוב הדעת.

אז לא מתאים להיות כהן, לא מתאים להיות מלך.

מאבדים את זה.

לא ראוי לעבודה.

ורואים איזה מעמקו מחשבותיו בהסדרת הסדר לעצמו?

זאת אומרת, יעקב אבינו, אצלו הכל היה מסודר בסדר גמור,

וצריך לראות מפה כמה מעמקו מחשבותיו.

ומסתם הכזה היה גם כן במה שרצה דווקא לישא את רחל.

כמה כוונות גבוהות היו לו בזה.

כמובן בספרים הקדושים

על הפסוק, ויישק יעקב לרחל

נרמסות תפילין דרבנו תם.

אנחנו לא מבינים במעשיהם של הגדולים,

אבות האומה.

אנחנו קוראים בה ישק יעקב לרחל.

מה חושבים?

שיש פה משהו לא כל כך.

והספרים הקדושים אומרים שיש פה רמז לסוד תפילין דרבנו תם.

אז כל מעשיהם של האבות

היו תלויים בסודות רמים ונעלים.

וכשבא לבן והחליף לו את רחל בלאה,

מי יודע כמה גרם קלקול יעקב במחשבות הגבוהות שלו

ואיזה סילוק שכינה גרם לו.

הרי פה רק שראובן החליף את המיטה, העביר אותה מאוהל לאוהל,

כמה הפסיד?

ולבן, שהחליף אישה ממש בפועל.

מה גרם קלקול יעקב בכל המחשבות הגבוהות

ואיזה סילוק שכינה גרם לו.

אז מצד הסברה,

היה לו לכעוס על זה יותר.

ולא נאמר בפסוק שום כעס על זה.

רק שאלה הוא שואל אותו.

הלא ברחל עבדתי עמך,

בלמה רמית אני?

זה מדובר אחרי שבע שנים שהוא עבד ברחל.

ובן אדם מגלה שהחליפו לו את האישה.

הוא קם בבוקר, מה הוא אומר לו?

הלא ברחל,

עבדתי עמך, ולמה רמית אני?

ומה הוא מתרץ לו, הלבן הרמאי?

לא יעשה כן במקומנו.

והתירוץ מופרך מאליו.

היכן היה התירוץ הזה לפני שבע שנים?

היום נולד זה?

כשהוא אמר לך שהוא עובד בשביל רחל, היית אומר, מה פתאום, קודם תעבוד בשבילה.

כי אצלנו קודם כל הבכירה, אחר כך הצעירה.

איפה זה היה? למה לא אמרת לפני שבע שנים?

ובכל אופן רואים שגם אחרי התשובה הזאת אין לו שום כעס.

אז מה זה וייחר?

מה זה וייחר?

אבל נוכל לומר פה דבר שעיקר הכעס עליו כעת

היה בגדר תוכחה.

זל לי עשרים שנה בביתך,

עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך,

בשש שנים בצאנך,

מתחלף את משכורתי עשרת מונים.

ופירט לו כאן בקיצור את כל הנהגותה בכל הזמן

כשהיה אצלו.

ומה שחרה ליעקב,

שהוא הוכיח את לבן,

זה איך יש לו לאדם

לב קשה כזה,

שיכול להיות עם אדם רם כי יעקב אבינו עשרים שנה,

ולראות את התנהגותו בכל העניינים,

ולא להתפעל כחוט השערה

ולהישאר במצבו הישן כמקודם?

שום השפעה.

וזה עוד אחרי שהוא אמר שהוא ניחש,

והוא יודע שהשם בירך אותו בגלל יעקב אבינו.

אחרי כל זה,

ואחרי שהשם דיבר איתו,

שלא ייגע ביעקב.

ואחרי כל זה, לא השתנה כלום,

עשרים שנה,

וממשיך לרמות אותו, והוא רואה שהוא לא גוזל ממנו ולא גורם לו שום נזק בצאן.

כלום!

הוא קורא

לרחל ולאה שיבואו אליו לשדה לדבר איתם על אביהן.

אז יש מי שכותב.

למה הוא קורא להם לשדה?

הוא שלח את נפתלי לפי התרגום.

למה הוא קורא להם?

בשביל שלא יהיה גזל,

שהוא לא יפסיק את העבודה, והנה.

זאת אומרת,

אדם כזה רם המעלה ושום דבר לא השפיע.

הלוא גם לבן לא היה איש פשוט.

ומה? כי מלאו לו כבר מאה שנה, הוא היה בן מאה.

כי הלוא אז בנישואי רבקה נאמר ביען לבן ובתואל,

שהוא היה עיקר המדבר בבית.

והוא היה גדול מרבקה,

והסכים.

ואמר שלא נוכל לשנות ממה אמר השם. זו גזירה מלפני השם,

שהיא מיועדת.

והוא הבין כל דבר על בוריו.

רק מה?

ולב אין.

שום דבר לא נכנס ללב.

הכל פה בקופסה,

וללב

לא יורד שום דבר.

כמו עשיו.

הכל בחיצוניות.

הכל בהשגות.

אבל ללב,

שום דבר.

רואים מפה

ולומדים מזה שיותר ממה שיש לכעוס ולריב

על כמה עניינים רוחניים

שנאבדים לאדם,

שאי אפשר לשער שווי ערכם, כגון

ראובן

שנאבד ממנו בכורה ומלוכה וכהונה ושמה לא כעס.

עוד יותר מזה יש לכעוס על אדם

שיש לו ממי ללמוד.

ואינו לומד.

זה כבר בייחר יעקב,

בירב בלבן.

למה?

עשרים שנה אני עובד אצלך,

ארבע עשרה שנה בבנותיך, עשרים שש שנים בצאניך.

שום דבר לא קיבלת, לא השתנה כלום ממך.

ממש בדרגה של יעקב.

גם יעקב לא השתנה.

אם לבן גרתי ותרייג מצוות, שמרתי.

אבל איזה הבדל? שמיים בארץ.

זה אי אפשר להזיז אותו מקיום התורה והמצוות בתנאים הכי גרועים.

וההוא רשע,

טיפחנה עצמותיו, אומר אור החיים הקדוש עליו.

לא יכול, לא יכול.

אור החיים הקדוש באחד הפירושים. הוא אומר, טיפחנה עצמותיו.

כמה הוא משקר, יעקב.

אז זאת אומרת, לא מזיז לו, לא משתנה שום דבר.

יש לו ממי ללמוד ואינו לומד.

וזה הביאור

של דברי חכמים, זיכרונם לברכה.

קשה עונשו של לבן

מעונשו של תכלת.

למה? שזה מצוי לכול.

להשיג פתילות בציצית, בלבן?

אין בעיה, מצוי לכול.

לכן העונש של לבן, אם אדם לא שם ציציות בבגדים של ארבע כנפות,

אז העונש לא יותר גדול מאם הוא לא שם תכלת, כי תכלת קשה לה, וחילזון שעולה אחת ל-70 שנה מים אוקיינוס,

ולקחת מדמו ולעשות ממנו תכלת.

היום

יש רוצים להגיד שמצוי, יש כאלה שלא.

בקיצור,

אין לך,

אין על זה עונש, לא מצוי.

אבל לבן מצוי.

אז אם יש לך אפשרות ואתה לא מנצל את האפשרות,

העונש הוא הרבה יותר גדול.

כך גם בענייננו,

שעיקר יש לתבוע את דרכי השלמות ותיקון המידות רק אצלנו,

שאנחנו מצויים במקום של תורה,

עוסקים בתורה, בתפילה, ביראת שמיים,

ויש לנו ממי ללמוד, ואם אנחנו לא לומדים,

ממי שיש לנו ללמוד,

העונש הוא גדול ועצום.

יותר גרוע ממה שאדם יכול להפסיד אפילו קניינים רוחניים.

ונאמר רק,

בשביל להבין עד כמה זה,

רבי עקיבא היה ענק שבענקים,

וריבו היה רבי אליעזר.

והגמרא בשבת,

תקראו שם את הסוגיה בסט עמוד א',

אמר לו רבי אליעזר, עקיבא,

בשחיטה ישבתני,

בשחיטה תהיה מיתתו.

ככה הוציא מפיו

רבי אליעזר.

כי הוא חשב שהוא מגחך בו, מהתל בו, ככה אומר רש״י שם,

תקראו את הסוגיה.

אז הוא אמר לו,

בשחיטה השבתני,

בשחיטה תהיה מיתתו.

וכך היה.

אמרו במסכת ברכות, דף סא עמוד ב', בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה,

זמן קריאת שמעיה,

והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל,

שכן קיללת חכם אפילו בחינם היא בער.

ובמסכת סנהדרין דף סח, עמוד א' תניא,

כשחלה רבי אליעזר נכנסו רבי עקיבא וחבריו לבקרו.

אמר להם, למה לא באתם?

אמרו לו, אמר להם, למה באתם?

אמרו לו, ללמוד תורה, באנו.

אמר להם, עד עכשיו, למה לא באתם?

אמרו לו, לא היה לנו פנאי.

הוא היה מנודה באותה שעה

על מעשה עם רבי יהושע.

אז הם אמרו לו, לא היה לנו פנאי. אמר להם,

תמה אני אם ימותו מיתת עצמן.

אמר לו רבי עקיבא, שילי מה הוא?

כאילו, מה יהיה בסופו?

אמר לו, שלך קשה משלהם.

רש״י אומר,

מפני שליבך פתוח כעולם,

ואילו שמשתני, היית ללמד תורה הרבה.

זאת אומרת,

מה שנמנע רבי עקיבא מללמוד מריבו,

שהיה יכול ללמוד ולא למד,

העונש למיתה שלו יהיה יותר חמור

ממה שיהיה של חבריו.

אתם שומעים? זה בדיוק מה שלמדנו עכשיו.

עכשיו,

אז על מה אם כן נענש רבי עקיבא?

על שלא נהג כבוד כראוי ברבי לעזר כדברי הסוגיה בשבת?

שהוא אמר לו שתהיה מיתתו בשחיטה?

בעיה זה במסעו ומתנו הראשון עם רבי אליעזר, כדברי הירושלמי,

או על שלא הרבה לעסוק בתורה בפניו,

כנדרש,

כפי שהוכיחו רבי אליעזר בשעת פרידתם.

אז כיצד מענישו רבי אליעזר לפני מותו על ביטולו,

שהוא התבטל מלבוא לפניו ללמוד,

אם העונש כבר היה קצוב משכבר הימים על דבר אחר,

על עניין השחיטה?

ועוד,

שהדברים לכאורה סותרים,

שכן רבי אליעזר עצמו אמר במסכת אבות, פרק ב', משניות,

שמצד אחד הביא מתחמם כנגד אורן של חכמים,

ומצד שני,

והביא זהיר בגחלתן שלא תקווה,

שנשיכתן נשיכת שועל,

ועקיצתן עקרב,

ולחישתן

לחישת שרף,

וכל דבריהן

כגחלי אש.

אז משום מה, איפה נכווה רבי עקיבא?

האם משום שהוא נתקרב,

שהוא לא נתקרב דיו לריבו ולא בא ללמוד אצלו?

או דווקא משום שהגיס ליבו לקרוב יתר על המידה ודיבר אליו לא בדרך כבוד.

אז ממה?

אלא ששני החטאים עניינם אחד,

שלא נהג כבוד כראוי בריבו,

אם בזלזולו בעת דברו עמו,

ואם בכך שלא החשיב מספיק את התורה,

שיוכל ללמוד מפיו ולא הקביל דיו פני ה...

ועוד,

שיש הפרש בין שני העונשים,

שאומנם כבר נגזר דינו לשחיטה,

כמו שהיה בסופו,

אך לא באופן החמור מכול.

ורק במניעת תלמודו,

שהוא לא בא ללמוד אצל רבי עזר שער, ראוי ללמוד אצלו,

נענש במיטה קשה משל כולם,

שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל.

זאת אומרת, היו יכולים לשחוט אותו ותו לא,

אבל סרקו את בשרו במסרקות ברזל,

וחתכו אותו חתיכות ותלו אותו במקולין,

כל זה בגלל שהוא אמר לו שהמיטה שלך תהיה קשה משל כולם.

על מה?

שהיה לו ממי ללמוד,

ולא בא ללמוד,

כי ליבך פתוח כעולם,

ויכולת ללמוד הרבה תורה ממני.

אז כמה צריך כל בן אדם לפחד פחד מוות,

שאם יש לו ממי ללמוד והוא לא לומד,

ולא לוקח דוגמה ממי שהוא לומד,

כמה העונש שלו יהיה גדול בעולם האמת.

ובפרט,

ילדים, לא רק תלמידים, ילדים,

אם יש להם הורים שהם הורים חשובים וכו',

והם לא לומדים מהם,

יגידו להם, אתם הייתם אצלו,

אתם ראיתם במעשיו,

אתם ידעתם תכונותיו.

למה לא הלכתם בדרכיו?

מה יוכלו להגיד?

אז מה עונשו של עשיו שגדל אצל יעקב?

ומה עונשו של ישמעאל שגדל אצל אברהם?

הדברים הם פשוטים וברורים.

זאת אומרת,

אדם צריך לפחד פחד מוות,

כי זה יותר גרוע אפילו ממה שבלבל ראובן את יצועי אביו,

שמה הוא לא כעס עליו.

הוא רק נטל ממנו לא כנקמה,

כי הוא לא ראוי

לבכורה,

הוא לא ראוי למלוכה והוא לא ראוי לכהונה.

זהו, אין מה לעשות,

הפסדת את זה.

פחז כמים אל תותר,

כי עלית משכבי אביך.

זהו, בגלל הפחיזות, המהירות, הבהילות.

זהו.

אבל איפה חרא אף?

ויהי חרף יעקב? וירף בלבן?

על מה?

לא למדת שום דבר עשרים שנה.

אני מופת.

שום נזק לא הבאתי לך,

ואתה רימיתני עשרת מונים, מאה פעמים שיקרת אותי,

ותחלף משכורתי,

ואתה עושה לי את כל זה?

מה,

אני מציל לך הכול, מעשיר אותך, אתה מודה שכל הברכות, לא למדת שום דבר ממני?

כלום?

ששש.

העונש על זה הוא הרבה הרבה יותר גדול.

עונשו

של מי שיש לו ממי ללמוד ולא לומד,

הוא עונש כבד ביותר.

פוק חזי,

מה אירע לרבי עקיבא, כמו שלמדנו?

רבי חנניהו בן עגשיו אומר,

עושו הקדוש ברוך הוא זו קוד ישראל,

אף יכח לרבו להם תורה ומסוות שנאמר אדוני חופש למען ספגו יגדיל תורה ויאדיר.