הפלא ופלא - אות ח - חלק א | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' (לכתבה על ספריו - לחץ כאן) באדיבות הרב המחבר שליט"א - ישר כחו! - - - 

ח

חבל נביאים

בתקופת שמואל הנביא היו המוני אנשים שנקראו בשם שמואל וכולם היו נביאים. כיצד קרה הדבר?

החיד"א בספרו "יוסף תהלות" (תהלים צט) מביא בשם רבי מאיר מזרחי בעל "פרי הארץ": "ארבעים שנה קודם שנולד שמואל היתה בת קול יוצאת ואומרת: עתיד צדיק אחד להוולד ושמו שמואל; וכל הנשים היולדות בנים קראו שמם שמואל; והיתה הבת קול ממשיכה, והיו יודעים שלא נולד שמואל עדיין. וכשנולד שמואל בן חנה – פסקה הבת קול, וידע כל ישראל כי נאמן שמואל לנביא. ואמרו רבותינו ז"ל, שכל אותם הבנים אשר אמותם קראום שמואל, שסברו שתתקיים בהם הבת קול, זכו לנבואה, והן הן חבל נביאים המתנבאים" (ראה שמואל א, י, ה).

חברותא

בארץ ישראל אפשר ללמוד גם ללא חברותא. למרות שבמסכת ברכות (סג, ב) שנינו: "'חרב אל הבדים' – שעוסקין בתורה בד בבד, ולא עוד אלא שמטפשין", אין הדברים אמורים אלא בחוץ לארץ, "מה שאין כן בארץ ישראל – אין לחוש, משום דאוירא דארץ ישראל מחכים". כן כתב היעב"ץ בסידורו (בהקדמת סולם בית אל).

חג הפסח; חג המצות

שני השמות: חג הפסח וחג המצות, מתייחסים לשני זמנים שונים. השם "פסח" מתייחס לערב פסח ולליל ראשון של פסח, שבהם עסוקים בקרבן הפסח, ואילו השם "חג המצות" מתייחס לשאר ימי ולילות החג. כן כתב ה"חזקוני" (פרשת אמור כג, ה).

חגב

כאשר הטל יורד על הארץ – עיני החגבים מתעוורות, מבלי יכולת לראות מאומה. כן כתב רש"י (שבת קו, ב, ד"ה חגבים).

מסיבה זו, הצד חגבים בשבת בשעת ירידת הטל – פטור, כי מכיון שעיניהם מתעוורות, הרי הם ניצודים ועומדים (שבת שם).

\

מאור עיניהם של הנמלים והחגבים תלוי במיחושיהם. אם המיחושים יכרתו – תכרת ראייתם. כן מבואר ב"אוצר הגאונים" (סימן תכט) על פי הגמרא בשבת (עז, ב): "כאשר יעקרו את קרן הנמלה או קרן החגב – יעוורו, כי אור עיניהם תלוי בקרניהם".

חגורה

אדם שחוגר חגורה העשויה מנחש מת – לעולם לא יפגע ממכת חרב. כן כתב רבי יהודה חסיד (בספר "אמרות טהורות חיצוניות ופנימיות" אות סב, עמוד קעא).

חובת האדם בעולמו

כיצד כל אדם יידע מה הוא בא לתקן ומה חובתו האישית בעולמו? כתב בעל "יוסף אומץ" (בהקדמה) בשם רבי משה גלאנטי זצ"ל: "מה ששאלוני במה יוודע ויכיר למה בא לתקן, קצת ממעשיך יוכיחו לדעת לאיזה דבר לבו רודף, כי כל עבירה שלבו דורש אותה – זו היא שנכשל בה וצריך הרחקה גדולה ממנה, ובאיזה מצוה שישתדל יותר מאחרות – משם יוכיח שלזה בא".

חובת הלבבות

בעל "חובת הלבבות" קיבל הסכמה לספרו מהקב"ה בכבודו ובעצמו. זאת מנין? שכן המגיד התגלה ל"בית יוסף" וציוהו ללמוד כל יום בספר "חובת הלבבות". המגיד, שהוא מלאך אלוקים, לא אומר דברים מעצמו מבלי הסכמתו של הקב"ה. כן אמר הגאון רבי חיים קנייבסקי.

חול

קח דבר חם ותטמינו בחול – הדבר יתחמם יותר. קח דבר קר ותטמינו בחול – הדבר יתקרר יותר. האם החול מחמם או מקרר? גם וגם: "מטבע החול, כשנותנים בתוכו דבר חם – החול מחמם אותו יותר, וכשנותנים בתוכו דבר קר – החול מקרר אותו יותר".

הסיבה לכך היא, משום שבחול מעורב כח האש והמים והאויר, ולכן הוא גם מחמם וגם מקרר. כן מבואר במסכת בבא בתרא (יט, א) וב"אוצר הקדמונים" (עמוד תס).

חול, אורישנה, תסיל

"חול" הוא עוף שחי לעולם ועד. עוף זה מכונה גם "אורישנה", וגם "תסיל".

נח בירך את ה"חול" שלא ימות לעולם, ומכח ברכתו ה"חול" ימשיך לחיות גם אם ימלאו את כל גופו בחצים.

מדוע זכה ה"חול" לברכתו של נח? בעת שכל חיות התיבה תבעו את מזונם מנח, הבחין נח שהחול לא מבקש מאומה. לשאלת נח "האם אתה לא זקוק למזון"? השיב ה"חול": "אין רצוני להטרידך". באותו רגע ברכו נח: "יהי רצון שלא תמות".

לדעות אחרות, זכה ה"חול" לחיות לעולם משום שהוא היה בעל החיים היחיד שלא אכל מעץ הדעת. כן דעת המדרש רבה (בראשית יט, ה).

חולדה

תהליך ההתעברות של חולדה הוא שונה מתהליך ההתעברות של שאר בעלי החיים. בספר "שבט מוסר" (פרק יא) מבואר, כי החולדה מתעברת דרך האוזן.

חולה

הזמן העיקרי שבו האדם מתרפא מחוליו הוא בלילה. כן מבואר בפירוש הרד"ל (על פרקי דרבי אליעזר פרק יא).

זאת הסיבה שבתחילת היום האדם חש טוב יותר. ולכן אמרו חכמים (נדרים מ, א) כי אין לבקר חולה בשלוש השעות הראשונות של היום, מפני שאז מיקל עליו חליו מחמת רפואת הלילה, והמבקר עלול לחשוב שהחולה כבר נתרפא ולא יבקש עליו רחמים.

יש אומרים, כי הזמן המדוייק בו מתרפאים החולים הוא חצות לילה, מפני שאז נושבת רוח צפונית המביאה בכנפיה רפואה לחולים. כן כתב ה"פני יהושע" (ברכות ד, א, ד"ה משה סבר).

\

ביום הראשון למחלה – מזלו של החולה רע. לכן, ביום הראשון למחלה – לא יפרסם החולה את חוליו, כדי שלא להרע את מזלו.

הרעת מזלו של החולה – א: יכולה לגרום למותו, ב: אם שונאו יבקש שהחולה ינזק – כך יקרה. כן מבואר במסכתות נדרים (מ, א) וחגיגה (ד, ב) וברא"ש (נדרים שם).

\

אין לחולה במחלה קשה להודיע כלל על מחלתו, אף לא לחבריו, אלא אם כן הוא משער שחבריו יתפללו עליו מעומקא דלבא; אך אם התפלות עליו יהיו רק כדי לצאת ידי חובה – אין לפרסם את דבר המחלה. כן ענה רבי אהרן לייב שטיינמן לשואלים האם כדאי להסתיר את המחלה, כי אם היא תתפרסם, הרי שהרפואה תהיה בגדר נס גלוי, וה' ממעט לעשות נסים גלויים, או שמא עדיף לפרסמה כדי שהשומעים יתפללו לרפואתו.

\

צדיקים רבים היו מזהירים את הרופא שלא יגלה את דבר מחלתם, וגם את הצילומים שערכו לגופם הם ביקשו להסתיר.

הסטייפלר היה מזהיר, שאם נמצא ח"ו פגם או מום בעובר שבמעי אמו, אין להורים לגלות את הדבר, אלא עליהם לשומרו בסוד מוחלט, שכן כל זמן שאין הדבר ידוע לאחרים – ניתן בנקל לזכות לישועה.

מרן הגרי"ז לא הסכים שיגלו שהוא חולה, ורק בסוף ימיו, כאשר החמיר מצבו מאוד, הוא הסכים לגלות. כן דברי הגר"מ שטרנבוך.

\

אין לספר בשבחו של אדם חולה, כי סכנה היא לו. כן כתב רבי יחזקאל שרגא ליפשיץ הלברשטאם מסטראפקוב ("אוצרות ירושלים"): "מקובל בידינו מתלמידי בעש"ט, שאם יש חולה – אין להפליג בשבחו, כי אם יפליגו בשבחו – יטען המקטרג: הלא הוא כבר השלים חוקו ואין לו לבלות ימיו בעולם הזה לחינם. על כן, אדרבה, צריך למעט בשבחיו ולטעון שעדיין לא עשה אפילו החצי ממה שצריך לעשות, ומוכרח עוד להאריך ימים ושנים כדי להרבות מצוות ומעשים טובים".

חולה סופני

חולה שהרופאים התייאשו מחייו ואמרו שעל פי דרך הטבע אין לו סיכוי לחיות – אין להתפלל עליו בפה, אלא במחשבה בלבד, "והיודע מחשבות יתברך שמו ישלח דברו וירפאהו".

כן כתב בעל "דברי חיים ושלום" (אות תתקעה).

חולין

מקובל בשם ה"חתם סופר", שבכל זמן שציבור בני הישיבות היו עוסקים במסכת חולין – היו פוגרומים ושחיטות. ב"ספר הזכרון" ל"חת"ם סופר" (עמוד ו) מובא, שיש להתענות לפני שמתחילים ללמוד מסכת חולין – "כמבואר בספר 'חסידים' להתענות קודם לימוד מסכת חולין ויבמות; ובספר 'יוסף אומץ' אכן ראיתי כמה מקדמונים נוחי נפש, שקודם שהתחילו ללמוד חולין בישיבה גזרו תענית. והטעם, מפני שלא יקטרג המשטין בתלמידי חכמים המראים הלכות שחיטה בעצמם".

חולשה

בכל ימי ראשון האדם חלש יותר משאר ימי השבוע. כן כתב הרשב"א ("עין יעקב" תענית דף כז): "בכל יום ג' ליצירה כח האדם דל וחלש יותר מבשאר הימים, כמו שנאמר בנולדים שהם חלשים ודלי כח ביום הג' ללידה, כמוזכר בשבת קלד. אותו היום – דוגמא לדורות".

\

אדם שנתקף בחולשה – אם לא יספר על כך לאחרים, תוך זמן קצר יחזור לכוחו הראשון. כן כתב בעל "שומר אמונים" (מאמר הביטחון פרק ב): "קיבלתי מאמי מורתי ע"ה, שקיבלה מאבותיה, שאם נצמח לאדם איזה חולשה ח"ו, לא יספר זאת לשום אדם איזה זמן, וזה סגולה שמאליו יהיה בטל, וזה בדוק ומנוסה".

חום; קור

בדרך כלל, בכל יום רביעי מידת החום גוברת, "שהשמש ביום הזה חזקה יותר מבשאר הימים, מפני שבו ביום נתלו המאורות והתחילה להאיר ולזרוח, ועל כן ביום זה החמה בחוזקתה כחתן היוצא מחופתו". כן כתב בעל "צרור המור" (פרשת נח ז, יג).

מאידך, ביום שישי, בדרך כלל מתגברת הקרירות ברחבי תבל. כן כתב רבי יעקב ריישר ("עיון יעקב" על "עין יעקב" מסכת יומא לה, ב).

חומץ

בחומץ קיימת תכונה של כיבוי אש, עוד יותר מאשר במים. כן מבואר בספר "יסוד העולם" (אות נה): "החומץ מסוגל יותר לכבות אש ממים המכבים את האש, לפי שמרוב חריפותו ודקותו – בנקל נכנס לתוך החורים ומכווץ חלקי השמנים שבו".

חופה

קבלה ביד גדולי ישראל, כי זמן החופה הוא עת רצון גדולה ביותר לקבלת בקשותיו של אדם ולמילוי משאלותיו, משום שהקב"ה, שהוא השותף ביצירת האדם, משתתף אף הוא בחופה ומשרה את שכינתו, ולכן רגעים אלו מסוגלים לתפילות ובקשות. כן אמר רבי יוסף צבי הלוי דינר (קונטרס "שמחת הלויים" עמוד מג).

חוצפה

בעל החיים החצוף ביותר מכל החיות – הוא הכלב. בעל החיים החצוף ביותר מכל העופות – הוא התרנגול. כן מבואר במדרש רבה (פרשת כי תשא מב) ובמסכת ביצה (כה, ב).

חורבן בית המקדש

עמודי הנחושת שנלקחו מבית המקדש על ידי הכשדים והונחו בבבל – בכל שנה, ביום תשעה באב, הם מזיעים, ונראה כאילו שפכו עליהם מים.

כידוע, בבית המקדש הראשון בנה שלמה המלך עמודי נחושת לפאר את בית ה', וכאשר הכשדים החריבו את בית המקדש הם שברו את העמודים ונטלו את הנחושת לבבל, כנאמר במלכים (ב, כה, יג).

בכל שנה, בתשעה באב, עמודים אלו מזיעים ונראה כאילו שפכו עליהם מים. כך העיד בעל "סדר הדורות" (ח"א עמוד רנ) בשם ספר "מסעות בנימין".

\

בית המקדש עצמו לא נחרב בפועל – ואפילו לא אבן אחת ממנו – אלא הוא נלקח ממקומו ונגנז במעבה האדמה, ומפתחותיו נגנזו במרומים על ידי פיסת יד שירדה ונטלתן מידיהם של פרחי כהונה.

ומה החריב טיטוס הרשע? הקב"ה שלח מלאכים או שדים שיביאו אבנים ויבנום בדומה לבית המקדש, ואותם החריב טיטוס. כן מבואר ב"זוהר" (פקודי דף רמ, ב) ובספר "מדבר קדמות" להחיד"א (מערכת מ, אות מג) בשם ספר "עמודיה שבעה".

חושים

חושי האדם "נתייסדו בחכמה עצומה ובהשגחה עליונה ובסידור נפלא, כי חוש המישוש מתפשט בכל הגוף, וחוש הריח מתפשט חוץ לגוף, וחוש השמע מתפשט יותר מן הריח – כפי מה שיצטרך לו האדם יותר, וחוש הראות מתפשט יותר מן השמע כי האדם יצטרך לו יותר". כן כתב "רבנו בחיי" (דברים ד, כח). והוא מסיים: "והנה זה ענין גדול לכל מסתכל בו, יורה על שלמות האדם בחמשה חושים, כי מעשה אלוהים המה".

חזיר

חייו של החזיר תלויים בעיניו. כן כתב בעל "מגלה עמוקות" (ואתחנן, אופן קמז) בשם ספר "כנפי יונה": "הרוצה להמית חזיר – יכהין עיניו, כי חייו של חזיר תלויין בעינים, ולכן עין של 'חזיר מיער' (תהלים יד) – תלויה".

חזקיהו מלך יהודה

הראשון בהיסטוריה שהיה חולה ונתרפא מחוליו – היה חזקיהו מלך יהודה. כן מבואר ב"פרקי דרבי אליעזר" (פרק נא): "מיום שנבראו שמים וארץ – לא היה אדם חולה ויעמוד מחוליו, עד שבא חזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחוליו".

אמנם, יעקב אבינו כבר ביקש רחמים שלפני פטירתו הוא יחלה, וה' נעתר לו, אך עד חזקיהו המלך כל החולים היו מתים, ומחזקיהו ואילך היו חולים שנתרפאו.

חזרת הש"ץ

אדם שמכוין בחזרת הש"ץ ועונה אמן אחר כל ברכה וברכה – נחשב לו שהתפלל פעמיים, ויש לו שכר כפול ומובטח לו שתפילתו מתקבלת במרומים, כפי שאמרו חז"ל, שאדם שהתפלל וחזר והתפלל – "יהא מבושר שתפילתו נשמעת". כן כתבו רבנו יונה ("איגרת התשובה" אות ט) ורבי יוסף קארו ("בית יוסף" או"ח סימן קכד) בשם "ארחות חיים".

חטאת נעורים

קבלה בידינו, כי "מי שלא תיקן חטאות נעורים – אין לו להתפלל ביחידות", ויש להזהר בזה מאוד, ושומר נפשו יתפלל אך ורק בציבור. כן אמר היהודי מפרשיסחא בשם האדמו"ר מלובלין ("זכרון שמואל" פרשת מסעי).

חיבוט הקבר

אדם שמכתת את רגליו ממקום למקום כדי לאסוף כספים עבור עניי ישראל – ניצול מחיבוט הקבר. כן כתבו בעל "ברכת אברהם" (בהקדמה), בעל "עשר צחצחות" (דף לה) ובעל "עטרת מנחם" (עמוד רא).

חידושי תורה

ההגדרה של "חידוש תורה" היא: כל הבנת פשט כל שהוא שלא היה מובן מתחילה, למרות שלכל העולם הוא היה מובן. כן מבואר בספר "הנשגב" (עמוד תתלח).

ב"נפש החיים" (שער ד, פרק יב) מובא בשם ה"זוהר", כי כל דבר שמתחדש לאדם – הקב"ה נשיק לה ומעטר לה, וכן כל חידוש תורה מעמיד עולמות חדשים למעלה. כאמור, "חידושי תורה" זה לא המצאות שהתחדשו רק לו ולא לאדם אחר, אלא כל הבנה, כל שהיא, שלא היתה ידועה לו מתחילה נקראת "חידושי תורה" (ראה "נפש החיים" שם).

חיה

טבע הטביע הקב"ה בעולם החי, כי כל חיה שטעמה טעם בשר אדם ולו פעם אחת, שוב כל חייה היא מתגרה באנשים. כך כתב רש"י ביחזקאל (יט, ג).

\

כיצד רואות החיות בלילה חשוך ללא כל תאורה? בספר "צמח ה' לצבי" (בהפטרת כי תבוא) מובא: "יש חיות שמאירים בלילה מן אור עיניים שלהם, ורואים לאורו".

\

קיימת חיה שחציה התחתון דומה לאדם וחציה העליון דומה לתיש. בספר יוסיפון (פרק שני) מסופר על צפו, בנו של אליפז, שחיפש את פרו שאבד. כאשר התקרב למערה אחת, הוא שמע את פרו צועק. תדהמה אחזה בו בראותו בתוך המערה חיה גדולה אשר מחציה ולמטה בדמות אדם ומחציה ולמעלה בדמות תייש, וחיה זו אוכלת את פרו.

חיות טמאות

אדם שמשביע את עיניו בחיות טמאות – "ממשיך על עצמו רוח טומאה החופף עליו בדבר זה, והוא הגורם אחר כך להסתכל בדבר היותר גרוע, המביא האדם לידי מכשול". כך כתב בעל ספר "קב הישר" (פרק כ).

ואף שהותר להסתכל בבריות משונות, ועל כך תיקנו את ברכת "משנה הבריות" – מכל מקום אל לו לאדם להשביע עיניו בהסתכלות, ולא יביט בהם אלא דרך ארעי.

חיות ים

קיימת בריה בים, שכאשר היא רואה שרוצים להזיק את וולדותיה – מיד היא בולעת אותם, נסה למרחקים, ואז פולטת אותם מקרבה, כשכולם חיים וקיימים. כן כתב בעל "שבט מוסר" (פרק יא).

חיטה

אין, ולא היתה, וגם לא תהיה, חיטה אחת דומה לחברתה. כן כתבו הריטב"א (יומא סב, ב) והתוספות ישנים (שם) בשם הירושלמי.

\

החיטה היחידה שיכולה לצמוח במצרים היא חיטה שגדלה במצרים, אך לא ניתן לזרוע במצרים חיטה שהובאה מארצות אחרות. כן כתב ה"שפתי כהן" (פרשת עקב, ד"ה כי הארץ) בבואו לבאר את עדיפותה של ארץ ישראל על פני ארץ מצרים.

\

כל החיטים הגדלים בכל רחבי תבל – מוצאם מארץ ישראל. כן כתב החיד"א בספרו "שיורי ברכה" (תלט): "למה מברכים על הפת 'המוציא לחם מן הארץ', ולא 'מן האדמה', כמו 'בורא פרי האדמה'? כי החיטה מוצאה היא מהארץ, כלומר מארץ ישראל".

חיטים שירדו בעבים

ישנם חיטים שמעולם לא נזרעו, לא צמחו בקרקע וממילא לא נקצרו. כיצד, אם כן, הם הגיעו לעולמנו? הם ירדו מן השמים. כיצד? רש"י מנחות (סט, ב, ד"ה שירדו) מסביר זאת: העננים שמעל האוקינוס בלעו לתוכם ספינה עמוסה בחיטים ופלטו אותם בארץ ישראל.

הגמרא (שם) דנה, מה דינם של חיטים אלו לגבי הקרבתם כמנחות וכשתי הלחם.

חילול שבת

בשעה שהצמחים והאילנות רואים אדם שמחלל שבת – הם צווחים וצועקים על הרעה העתידה לבוא בעקבות חילול השבת. כן כתב רבי חיים פלאג'י ("כף החיים" סימן ל).

\

המחפש היתרים לחילול שבת – גורם להפסד רכושו. מעשה באחד שבנה את ביתו בקבלנות על ידי גוי בשבת, "ולא היו ימים מועטים שלא נשאר הקרקע – לא לו ולא לזרעו".

מאידך, מעשה בעשיר אחד ירא ה' שבנה בתים ופיזר ממון הרבה כדי שלא להניח לגוי לבנות בשבת. באחד הימים השתוללה שרפה גדולה בעיר, ובהגיע האש עד לביתו – "ויהפוך ה' את רוח וניצול ביתו". כן כתב בעל "כף החיים" (רמד, לז-לח).