הפלא ופלא - אות ע - חלק ד | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

עיר

לא מומלץ לבנות עיר על גבי הרים גבוהים או בקעות עמוקות, שכן "כל עיר שיש בה מעלות ומורדות – אדם ובהמה שבה מזקינין בחצי ימיהן"; וזאת עקב המאמץ התמידי הכרוך בעליה ובירידה. כן מבואר במסכת עירובין (נו, א).

עכבר

קיים סוג עכבר שאינו מתרבה כדרך העולם על ידי פריה ורביה, אלא מתפתח מן העפר. כך מבואר במשנה (חולין קכו, ב). כדי להסיר ספק מלב המפקפקים בקיומו של עכבר מסוג זה, כותב הרמב"ם בפירושו למשנה: "והוא עניין מפורסם מאוד, אין מספר לרוב המגידים לי שראו זה".

\

בית שמצויים בו עכברים – יתנו להם לאכול ממצת אפיקומן, ולא ישאר בהם עד אחד. כן מבואר בספר "אמרי דבש" (עמ' רו). המחבר מספר, שפעם אחת בא אדם לפני חותנו הרה"ק רבי נפתלי הירצא הלוי, והיה קובל במרירות לבו על הני עכברי רשיעי שבאו ונתרבו בביתו, והם אוכלים ומפסידים לו את הכל, וכל פעולה שעשה נגדם לא הועילה לו, וציוה ליתן להם לאכול אפיקומן, וכן עשה, והרפו ממנו העכברים ולא הפסידו עוד".

\

לעכבר יש תשוקה מיוחדת לממון. כן כתב ה"יד רמה" (סנהדרין כט, ב): "דרך עכבר שממון חביב עליו ביותר, וכשמוצא ממון גונבו ומכניסו בחורו, אע"ג שאין צריך לו".

מסיבה זו – מסיים ה"יד רמה" – "היו קורין לזה 'עכבר ששוכב על דינרי זהב', כלומר, שהיה לו ממון הרבה שלא היה צריך לו".

\

קיימת תכונה מיוחדת בעכבר, שמשחית בגדים וחפצים שונים. הוא עושה זאת מחמת צימאון. המהרש"ל (הו"ד בש"ך יו"ד סימן רצא ס"ק יט) כותב, כי העצה לכך היא, להניח כלי עם מים סמוך לבגדים, באופן שיהיה נגיש לעכברים. הם יעזבו את הבגדים ויגשו אליו.

עכו

ימה של העיר עכו לא היה קיים בזמן בריאת העולם. כן כתב בעל "ערבי נחל" (בראשית, על הפסוק ולמקוה המים) בשם ספר "גט פשוט" (סימן כח, ס"ק מו): "ים שבעכו, שהוא ים שעוברים בו לארץ ישראל, לא היה כלל בשעת הבריאה, אלא הוא לשון של ים אוקינוס שהציף שליש עולם בימי דור אנוש".

עכס

"עכס" הוא מן נחש, שכאשר הוא מביט בעוף הפורח באויר, או שהעוף מביט בו, כל אברי העוף נושרים. כן מבואר במדרש תנחומא (פרשת בשלח): "העכס הוא מן נחש, וכשעוף פורח באויר, כיון שרואה אותו – מיד מתחבר הארס בעוף, ונושר אברים אברים".

עליה לתורה

ישנם מקרים בהם ניתן להעלות לתורה שלושה כהנים בזה אחר זה. אימתי? בשמחת תורה. כהן ראשון – עולה לחתן תורה. כהן שני – עולה לחתן בראשית. כהן שלישי – עולה למפטיר. זאת, מכיון שכל אחד קורא בספר אחר.

עלילת דם

כל עלילות הדם הנוראות שעם ישראל סבל מהם סבל נורא, באו בעטיה של כתונת הפסים שהאחים הטבילוה בדם, ולכן נגזר על עם ישראל מידה כנגד מידה, שיעלילו עליהם שהם שוחטים ילדים ואופים בדמם מצות לפסח. כן אמר ה"חפץ חיים".

עלבונות

מכל התשובות שבעולם, המעולה שבכולם למרק החטאות והזדונות והפשעים, היא, סבילת העלבונות והחירופים והגידופים, "והיא מעולה יותר מכל מלקויות וסיגופי תעניות שבעולם". כן אמר רבי אברהם גלאנטי בשם הרמ"ק.

האר"י ז"ל היה אומר, שאם אדם היה יודע כמה מועילים לו הבזיונות שמבזים אותו בני אדם, אזי היה רץ אחריהם לחפש בני אדם שיבזו אותו.

עמל, יגיעה

דבר המגיע לאדם ללא יגיעה – אין לו קיום וסופו לאבדון. כן כתב רש"י (עירובין סד, א): "המחזיק בנכסי הגר – לפי שבאו לו בלא יגיעה, לפיכך אין מתקיימים, אם לא על ידי מצוה. יקח בהן ספר תורה, במקצתם, ובשכר אלו יתקיימו האחרים בידו".

עמלק

עשו כתב צוואה לנכדו עמלק: "בכל פעם שתמצא ידך – תזדווג ותתקומם נגד זרע יעקב". זאת הסיבה שה' יתברך ציוונו "תמחה את זרע עמלק" – "אמר הקב"ה: נראה דבר מי יקום, צוואתי או צוואתך". כן מבואר ב"בני יששכר" (חודש אדר, מז).

ענבים

הענבים הם גם מזינים וגם מרווים, שלא כשאר המינים, שיש מהם שמזינים ויש מהם שמרווים, אך אין מהם שגם מזינים וגם מרווים. כן מבואר ב"ילקוט שמעוני" (הושע, פרק ט, רמז תקכה).

עני

צערו של אדם עני במות בניו הוא קשה לאין ערוך מצערו של אדם עשיר במות בניו. הסיבה לכך היא, משום שכל שמחתו של העני מתרכזת בבניו, ולא בשאר קנייני העולם הזה שלא זכה להשיגם. כן כתב רש"י (מועד קטן דף כד, ב).

\

יש להזהר שלא לזרוק לחם, ולא לחבוט בו, ולא לנהוג בו שום מנהג בזיון. אדם שאינו נזהר בכך – השר הממונה על העניות ידאג לעשותו עני, ובכל מקרה הוא לא יפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות. כן מבואר במסכת חולין (קה, ב), ב"אבות דרבי נתן" (פרק ג) וב"זוהר" (פרשת פנחס דף רמד).

\

אדם שלא נזהר מלהזכיר שם שמים לבטלה – סופו שיהיה עני, שכן אמרו חכמים: "כל מקום שהזכרת השם מצויה – עניות מצויה". כן מבואר במסכת נדרים (ז, ב).

כמו כן, אדם שמזכיר שם שמים בפני אשה נשואה ששערה מגולה – "נמצא שהוא מזכיר שם שמים לבטלה, וסופו בא לידי עניות". כן מבואר בספר "ישועות מרדכי" (עמוד 72).

עניות

על פי סדרי עולם, אחד מכל שלושה דורות בא לידי עניות, ובזכות מצות צדקה נצלים מכך.

בספר "מגדים חדשים" (שבת קנא, ב) הוכיח זאת מדברי רבי אלעזר הקפר שאמר: "לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו, שאם הוא לא בא – בא בנו, ואם בנו לא בא – בן בנו בא. תנא דבי רבי ישמעאל: גלגל הוא שחוזר בעולם".

ופירש רש"י בד"ה "על מדה זו": "שלא יבוא לידי עניות, דדבר המזומן הוא לבוא, או עליו, או על בנו או על בן בנו". הרי שעל פי סדרי עולם – אחד מכל שלושה דורות בא לידי עניות. וכל הרוצה להנצל ממציאות זו – ירבה בנתינת צדקה.

ענני כבוד

כיצד נוצרו ענני הכבוד שהיו לעם ישראל במדבר? מן האדים שעלו מפיות ששים ריבוא מישראל נוצרו ענני הכבוד. כן כתב בעל "שפתי צדיק": "חוקי הטבע מאשרים, כי האדים היוצאים מפיות שני אנשים אוהבים, מתחברים יחד באוויר. אהרן הכהן אוהב שלום ורודף שלום, בהשפעתו אהבו כל ישראל איש את רעהו, ומן האדים שעלו מפיות ששים ריבוא בישראל – התחברו יחדיו ונוצרו ענני כבוד בזכות אהרן".

עץ

אדם שקוצץ עץ פרי, מלבד האיסור הכרוך בדבר, נשקפת לו סכנה חמורה.

ב"פרקי דרבי אליעזר" (פרק לג) מובא, כי בשעה שכורתים אילן עושה פרי – נגרם כאב עצום לאילן, ומחמת הכאב "קולו יוצא מסוף העולם ועד סופו, ואין הקול נשמע".

רבי יצחק בן גיאת, בספרו "מאה שערים" (פ"ח) כתב, כי המלאך הממונה על האילן – זועק על שגירשוהו ממשמרתו קודם זמנו.

בספר "מילי דחסידותא" (על צוואת רבי יהודה החסיד) מובא, כי נפשות הזקוקות לתיקון מתגלגלות בעצים אלו, והמשחית את העץ מזיק לנשמות.

\

הקוצץ משורשי האילן, אפילו מעט, בתוך שש עשרה אמה מן הגזע – גורם נזק לאילן וסופו שיתייבש. כן כתב הרשב"ח על פי הגמרא במסכת בבא בתרא (כו, ב): "כאשר יקצצו בשרשי האילן אחר ששה עשר אמה – לא יזיק לאילן. בתוך ששה עשר אמה – מזיק לאילן כי יובש".

\

גרעין שנלקח מפרי שגדל על ידי הרכבה – לא ניתן לזורעו. כן כתבו ה"רמב"ן" (פרשת אחרי מות) וה"ספורנו" (בראשית א, יא): "אם מרכיבים מין בשאינו מינו – אין פריים צומח אחר כך, שאם לוקחים גרעינים מאותם פירות שצמחו על ידי הרכבה ונוטעים אותם – לא יצלח ליטע מהן אילן".

עצבות

העצבות גוררת את תאוות האכילה, ואחר תאוות האכילה הוא יגרר לתאוות עריות, ולאחריהן ישוטטו במוחו מחשבות של כפירה ועבודה זרה. הא למדת, כי העצבות היא אבי אבות הטומאה, המביאה את האדם לכל העבירות החמורות ביותר. כן כתבו בעל "מאור ושמש" (פרשת בהעלותך) ובעל "שם משמואל" (פרשת חוקת).

\

אכילת דבר חם, או שתיית משקה חם, או רחיצה במים חמים – במוצאי שבת, בכוחם לבטל עצבות ודיכאון. בזמן שעושה את הדברים הנ"ל – יאמר: "חמין במוצאי מלוגמא" (ספר "אור השבת" בשם הצדיקים. ראה גם "כף החיים" סימן ש, אות יב).

\

כידוע, רוחותיהם של הרשעים יוצאים מן הגיהנם בשבת. לרוחות אלו ניתנה רשות להזיק למחללי שבתות, למי שעצב בשבת ולמי שלא מתעדן בה. כן מבואר בספר "חסידים" (סימן תתשע).

עצה

אדם שדבוק בתורה – כל עצותיו מובילות לתורה. אדם שדבוק בתאוות – כל עצותיו מובילות לתאוות. כן מבואר בספר "דברים נחמדים" (אבות פ"ה): "כל אדם מייעץ במה ששכלו דבוק. על כן, העוסק בתורה לשמה נהנין ממנו עצה ותושיה, דכיון ששכלו דבוק תמיד בתורה, הנה מייעץ על פי התורה. ומי ששכלו דבוק בתאוות – מייעץ לתאוות".

\

כל עצה שניתנת לשם שמים סופה להתקיים. במדרש תהלים (א) מסופר על רבי אליעזר בן ערך שיעץ עצות והצליחו. אמרו לו: נביא אתה. אמר להם: לא נביא אנכי, אלא כך מקובלני מרבותי: כל עצה שהיא לשם שמים סופה להתקיים. אמר רבי מנשיא: מקרא מלא הוא: 'ועצת ה' היא תקום'".

עצירת גשמים

רבי יוסף קארו, בעל ה"שולחן ערוך", קיבל מפי מלאך, כי כאשר עם ישראל שרוי בצרה, ובעיקר בעת עצירת גשמים – יעשו שבע הקפות על קברו של צדיק עם ארבעת המינים ויבקשו ישועה מבורא עולמים. כן מבואר בספר "רפואה וחיים" (פרק יב, אות לד).

עצם

עצמותיהם של כל בעלי החיים הינם חלולות ומלאות במח, פרט לעצמותיו של האריה שגם חלקן הפנימי עשוי עצם, ללא מח. כלומר, הן עשויות מקשה אחת של עצם.

מסיבה זו, ניתן להפיק אש מעצמותיו של האריה. כיצד? קח שתי עצמות מעצמותיו של האריה, הכה אחת בחברתה ויצא אש. כן מבואר ב"זוהר" (ח"א ס"י א).

עצם הלוז, נסכוי

בתחיית המתים יקום לתחייה אותו הגוף שמת ולא גוף חדש.

כיצד יתכן הדבר, הלא הגוף שמת כבר נרקב וכלה בקבר? התשובה היא: עצם אחת מהגוף נשארת קיימת לאחר המוות. בעת תחיית המתים, ירכך הקב"ה עצם זו ב"טל של תחייה", והיא תהפוך להיות כ"שאור לעיסה" וממנה יבנה כל הגוף. מכיון שהגוף יבנה משרידיו של הגוף הקודם, הרי זה בעצם אותו גוף, ולתוכו תכנס הנשמה.

עצם זו, הנותרת שלמה באופן נצחי, נקראת "לוז" או "נסכוי".

באשר למיקומה של עצם הלוז בגוף האדם נחלקו הדעות: יש אומרים שהיא נמצאת בחלקו העליון של עמוד השדרה, יש אומרים שהיא העצם התחתונה שבעמוד השדרה, ויש אומרים שעצם זו נמצאת במקום קשר של תפילין. כן מבואר ב"זוהר" ומפרשיו (חלק ב, כח, ב).

\

עצם הלוז שממנו קמים בתחיית המתים ושעליה אמרו חכמים שלא ניתן לשוברה בשום אופן וצורה – קיים רק בעם ישראל ולא באומות העולם. כן כתב האריז"ל (בסדורו בפרק "מזמור לדוד בשנותו"). מכאן למדת, שעם ישראל שונה מכל עם לא רק ברוחו ונשמתו, אלא גם בגופו ואבריו.

\

עצם הלוז ממשיכה לישון שעתיים לאחר שהאדם מתעורר משנתו. כן כתב בעל "בית ישראל השלם" (ח"ח) בשם הספרים.

מסיבה זו – הוא כותב – אדם שרוצה להתפלל עם כל אבריו ולקיים "כל עצמותי תאמרנה", עליו להשכים שעתיים לפני התפילה, כדי שגם עצם הלוז תספיק להתעורר.

עצמות יוסף

בצאת ישראל ממצרים, הם לא נשאו את עצמות יוסף על כתפם, אלא הם הניחו את עצמותיו בתוך עור של כבש, ואירע נס ונכנסה בעור רוח חיים, והכבש – הנושא בקרבו את עצמות יוסף – היה נמצא איתם במדבר ארבעים שנה. הולך כשהם הולכים וחונה כשהם חונים. כן כתב ה"תוספות שאנץ" (סוטה יג, א) בשם המדרש. זאת כוונת הפסוק (תהלים פ, ב) – הוא מוסיף – "נוהג כצאן יוסף".

לדעות אחרות, עצמות יוסף היו מונחות בתוך עור של גדי, "ומשה כתב עליו שם המפורש והלך מעצמו" ("הדר זקנים" שמות יג, יט).

לדעות אחרות, ארונו של יוסף היה הולך מאיליו, כדי שלא להטריח את ישראל לשאתו מחמת כובדו הרב, שהרי היה עשוי מתכת ("שפתי כהן" שמות יג, יט).

עצרנות

אדם שמקפיד על כל אגורה, ואינו מוכן לוותר מאומה משלו ולא נותן שירוויחו עליו – מכונה "עצרן". "כל אדם שהוא עצרן ומקפיד שלא ירוויחו עליו ושלא לוותר כלום משלו – לעולם לא יצליחו כל אותם שיש בידם מממונו; וכל מי שיש בידו מממונו – או ימות, או יעני". כן מבואר בספר "חסידים" (תתרעב – עח, עמוד תקנא).

עקרב

כאשר עקרב עוקץ אדם, בו זמנית הוא עוקץ פעמיים, להבדיל מנחש שמכיש רק פעם אחת. מסיבה זו, בעקרב מפסיקים גם באמצע התפילה, לפי שהוא עוקץ שתי פעמים. כן כתב הרמ"ע מפאנו (מאמר מאה קשיטה סימן פח) בביאור הירושלמי (ברכות פ"ה, ה"א).

ער

הסיבה ש"ער" – בכור יהודה – היה רע בעיני ה', היא, משום ששמו של אדם משפיע על מהותו, ואותיות שמו של "ער" הם "רע", ולכן הוא היה רע. כן מבואר במסכת כלה רבתי (פרק שני).

ער; ישן

בשעה שאדם ער – גופו הפעיל יוצר את החום הנצרך לאבריו. בשעה שאדם ישן – מה מחמם את אבריו? אומר המדרש (בראשית רבה יד): "בשעה שאדם ישן – הנשמה מחממת את הגוף שלא יצטנן וימות".

ערב רב

בהיות בני ישראל במדבר, הם לא הלכו ברגליהם, אלא הענן היה נושאם. ברם, "כל זה היה רק לבני ישראל, אך הערב רב היו הולכים ברגליהם". כן כתב הש"ך (עה"ת במדבר לג, ה).

ערב שבת

כל בית שיש בו מחלוקת לפני כניסת השבת או אחריה – לא ייצא נקי באותו שבוע. כן כתב רבי חיים פלאג'י בספרו "כף החיים" (סימן כז, אות לה): "אני הגבר ראה עיני, דבכל בית שהיה מחלוקת בערב שבת לעת ערב או בליל שבת – היה בדוק ומנוסה כי רעה נגד פניהם, ולא יצאו נקיים באותו שבוע באיזה מקרה רע".

\

אודות בעל "באר מים חיים" אמרו, כי "מערב שבת קודש אחר טבילתו, עד אחר שבת, גבה במידת ראש". בספר "קדושת יעקב" מובא: "שאלתי את אבי ז"ל אם אמת הדבר (הנ"ל), והשיב לי: בני, אתה ידעת כי אין דרכי להגזים. והאמת, שלא מדדתי את גובהו. אך זאת אני אומר לך בעדות ברורה, כי ראיתי אותו בכל ערב שבת, בלכתו אל המרחץ ובחזרתו, וממש לא היה האיש שהלך, אלא היה נדמה כליל לאיש אחר בצורתו, ובכל תואר גופו הקדוש – היה משונה מבראשונה".

\

בימי שישי הקור מתגבר יותר משאר ימי השבוע. כן מבואר ב"עיון יעקב" (יומא לה, א): "בערב שבת מתעורר הקור, וסימנך: 'וקרקר כל בני שת'".

ערבה

היוצא לדרך, יקח מעט מן הערבות שהשתמשו בהם ל"הושענות", או שלכל הפחות יידע היכן הן מונחות בביתו. ובשעת סכנה – יאמר: "אני והו הושיעה נא". רבים העידו, כי כל חייל שקיבל שיירי ערבות מבעל ה"אור שמח" במלחמת העולם הראשונה – ניצל בניסים גלויים וחזר לביתו בריא ושלם. כן מבואר ב"מקור חיים" (או"ח, סימן תרסד), "מנורת המאור" (פ"ז, נר ג, כלל ד) ו"מועד לכל חי" (סימן כד, אות יח).