בלי תפילה לא מקבלים - חלק י"ד - מעלת התפילה

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום,

אמיבט בת נוגוס מודה להשם יתברך על שניצלו משרפה

ולכן היא עשתה נציב יום,

יוסף בן ענת יזכה לתשובה שלמה מאהבה, משמחה,

זיווג הגון וכל מילי דמיטיו,

אמן, אמן, אמן, בנימין בן מרים יזכה לזיווג הגון במהרה,

תשובה שלמה,

עושר, נחת,

לעבוד את השם יתברך

מתוך שמחה אמיתית של קדושה, אמן.

אמן.

אמן.

בלי טבילה לא מקבלים כלום.

חלק י״ד.

הרמחל הקדוש

בדרך עץ החיים ממשיל את התורה לאש.

כך המשילו חכמים, זיכרונם לברכה.

כי כאשר תראה הגחלת

שאינה מלובה,

השלהבת היא בתוכה כמוסה וסגורה.

אשר בהפיח בה,

אז תתפשט ותתלהב ותצא מתרחבת והולכת.

ובשלהבת ההיא

נראים כמה גוונים,

מה שלא נראה בתחילה בגחלת.

והכל מן הגחלת יוצא.

כן התורה הזאת אשר לפנינו.

כי כל מילותיה ואותיותיה כמו גחלת הן.

האותיות הן שחורות כמו גחלת.

אשר בהצית אותן.

כן כאשר הן לא יראו

כי אם גחלים

וגם כמעט עמומות,

ומי שישתדל לעסוק בה אז תתלהב מכל אות

שלהבת גדולה

ממולאה בכמה גוונים,

הן הידיעות העומדות צפונות בתוך האות ההיא.

כמו שאמר הגאון מווילנש, כל התורה כולה

נמצאת בתוך האות ב'

של בראשית.

אם נשכיל להתבונן,

נוכל לראות שגם בתפילה זה כך.

התפילה זה לא רק נוסח

ומטבע לשון שקבעו לנו חכמים זיכרונם לברכה,

הקדושים,

אלא בכל מילה ומילה של התפילה.

טמונים אוצרות תבל.

רק מי שמכוון ליבו באמת

מסוגל לזכות בהם.

גדולי המוסר מביאים משל

ארמון מפואר,

סביבו

גדנות פרחים מרהיבות עין,

בוסטן,

עצים מלאים פירות,

קומות

רבות בארמון,

מרווחות, נאות, מקושטות בכלי חמדה,

רהיטים

ידי אומנים,

והכל מרחיב דעתו של אדם,

וגם נוחים לשימוש.

על הקירות יצירות אומנות מרהיבות עין.

כל אחת שווה הון,

חדרים, מאווררים, מוארים, מבוסמים,

בניחוח הפריחה.

נוף

נפלא נשקף

ממאות חלונות הארמון.

דייר אחד יש בבדיין בארמון.

הסבא של הסבא של הסבא של אבא שלו בנה את הארמון.

הארמון עבר בירושה מדור לדור.

בכל דור טיפחו אותו יותר.

למרבה הפלא הנכד הזה התגורר במרתף הארמון.

במקור הוא לא נועד אפילו למגורי משרתים.

אכסנו בו גרוטאות

שעמדו להיפטר מהן.

המרתף חשוך מעופש.

לא חימום ולא אור.

אין בו גם מיטה נוחה ולא כיסאות ראויים לשמה.

מזרון דק וישן ושרפרף קטן.

היורש הזה דר בארמון.

שוכן במרתף

ואף פעם לא עולה לטור

מעל המרתף.

איך ייתכן?

איך מעבירים את החיים במרתף עלוב בלי לעלות לארמון?

לפחות להזין עיניו ביופיו, ליהנות מכל הטוב.

התמיהה הזאת מופנית אלינו.

אנשי כנסת הגדולה הנחילו לנו את התפילה

במעלות וסודות וחמדות

עם עונג ומתיקות

ועם אושר שאין כדוגמתו להיות קשורים

לבורא כל עולמין.

איך ייתכן

שאנחנו נותרים במרתף העלוב

בלי לנסות להכיר חמדת התפילה, מעלתה ומתיקותה?

אנשים יודעים רק את הנוסח וזה הכל.

אף פעם לא.

קראו ספרים שלמים על ביאור התפילה, על הכוונות,

על דברים נפלאים, ואז יוצאת השלהבת

בכמה גוונים.

וזה מתוכנן לכל הדורות, לכל איש ואיש, בכל העניינים ובכל המצבים.

מאה עשרים אנשי כנסת הגדולה, ביניהם נביאים גדולים,

הם הכינו לנו את הכול.

והאדם נשאר ברמה קבועה

שהוא יודע רק את נוסח התפילה, זהו.

פנימיותה, מה היא טומנת בתוכה,

מה אפשר לכוון, מה אפשר לקבל.

גורנישט מתגורנישט.

יש ספרים,

ביחל משה למשל,

ועוד אחרים,

שמבארים

איזה דברים נפלאים, איזה. טיב התפילה, ספר,

איזה דברים נפלאים.

זה יובן

על פי משל נוסף.

גנב מומחה

לגנבת יהלומים,

מה היה עושה?

נכנס לחנויות יהלומים יוקרתיות,

מתעניין

באבנים יקרות,

בינתיים

עוקב אחרי הקונים,

כשהיה מבחין

שמישהו קנה אבן יהלום יקרה,

עוקב אחריו ומוצא את הדרך

איך לגנוב ממנו את היהלום.

יום אחד

הבחין באדם לבוש בגדים יקרים

שרכש יהלום יקר מאוד.

הקונה יצא מהחנות והגנב המומחה התחיל במעקב.

יום שלם הוא עוקב אחריו.

בשעת ארבעה הם הגיעו לנמל.

הגנב

ראה שהקונה עומד לעלות לאונייה.

רכש גם הוא כרטיס

והצליח באמצעות שוחד

לקבל מיטה בחדר של בעל היהלום.

בחוסר סבלנות המתין לחשיכה.

כשהיה בטוח שהוא ישן שינה עמוקה

החל לחפש את היהלום.

בתיקים,

בכיסים,

אפילו מתחת למזרון הוא משמש ולא הצליח בשום אופן למצוא תהיהלום.

בבוקר

האונייה הגיעה ליעד.

הנוסעים ירדו.

ניגש הגנב

ברוב חוצפה ועוז

אל הקונה.

תשמע, אומר לך את האמת.

רציתי לגנוב ממך את היהלום היקר שקנית,

ולא הצלחתי למצוא אותו למרות שחיפשתי היטב בכל מקום.

אני גנב מומחה,

ונכשלתי.

רצוני לשאול מחמת סקרנות,

היכן החבית את היהלום?

חייך הקונה.

שמתי לב שעקבת עליי,

אחריי לכל מקום.

הבנתי שאתה רוצה לגנוב ממני את היהלום.

לכן החביתי אותו במקום שלא היית מעלה על דעתך לחפש בו.

במקום הבטוח ביותר.

איפה?

בכיס שלך.

היהלום,

הנחשף,

ההתעלות והעונג,

האושם,

והעושר.

הכל נמצא אצלנו,

בכיס שלנו, בתפילה.

לא צריך לחפש מקומות אחרים, לא סגולות, לא מקופלים, לא זה ולא זה.

כל הטובה והברכה,

ברוחניות ובגשמיות, הכל נמצא בתפילה.

רק אם ניתן אותה על ליבנו.

רק אם ניתן אותה על ליבנו.

אז כל אחד ישים לב לקחת ברצינות את נושא התפילה,

לא להסתפק באמירה ולקרוא במתינות, זה טוב,

ואפילו ללכת עם האצבע, נפלא.

צריך להבין,

יש פה דברים מדהימים,

מדהימים, מדהימים.

קחו את הספרים שהזכרתי,

תתחילו ללמוד,

ובעזרת השם תירוש התפילה תשתנה וגם היא תענה.

כי כשמתפללים מכל הלב,

עם כוונה פנימית,

זה משהו אחר לגמרי.

משהו אחר לגמרי.

בספר העיקרי יש אלה יסודית בנוגע לתפילה.

הרי הקדוש ברוך הוא יודע מה כל אחד מאיתנו זקוק.

עכשיו,

אם מגיע לנו לפי מעשינו לקבל את הדברים שאנחנו זקוקים להם,

אם מגיע לנו, בשביל מה להתפלל?

הרי הקדוש ברוך הוא ייתן לנו את מבוקשנו,

כי מגיע לנו.

ולא צריך לתת לו תזכורת בשביל מה להזכיר לו.

ואם לפי מעשינו לא מגיע לנו לקבל כלום,

לא יעזור שתתפלל.

שהרי אי אפשר לשנות דעתו של הקדוש ברוך הוא, אני ה' לא שניתי.

אם הוא מבין שבשבילך זה לא טוב,

ולא מגיע לך, לא תקבל.

אבל אומר בעל העיקרי,

אז למה מתפללים?

בשעה שיהודי מתפלל,

הוא לא בא לשנות את רצון הבורא.

בשעת התפילה היהודי אמור לשנות את עצמו.

את עצמו.

באותה שעה הוא מקדש את עצמו,

מרומם את עצמו,

מכניע את עצמו כלפי הבורא, כי הוא יודע שהכל ביד השם.

הוא פונה ואומר,

ריבונו של עולם,

רק אתה יכול לעזור לי.

אני תלוי רק בך.

אין לי על מינישי,

רק עליך.

בזה אנחנו מפגינים תלות

בקדוש ברוך הוא.

בזה מפגינים אמונה וביטחון בבורא.

ממילא

אנחנו יכולים לפנות ולומר,

אפילו אם כל היום לא היה מגיע לי לפי מעשיי לקבל.

אפילו.

אבל כיוון שעכשיו,

בעצם התפילה, התגדלתי והתרוממתי

כי נהפכתי לאדם אחר.

בקרבה שלי אליך אני כבר בדרגה אחרת.

זה כבר עכשיו כן מגיע לי, זאת אומרת גם אם לא היה מגיע,

היות ואני כבר איש אחר בעקבות התפילה הזאת,

כמו שאמרנו,

אז אפשר שמגיע לי.

זה היסוד שחידש בעל העיקרי,

בשעת התפילה אדם משתנה.

עכשיו נבין את הגמרא בתענית ב'

היא דורשת ולעובדו בכל לבבכם

איזוהי עבודה שהיא בלב

והיא אומרת זאת תפילה.

לכאורה יש להבין.

הרי עבודה, בדרך כלל לשון עבודה, דורשת מאמץ.

עבודה זה עם קושי.

אדם בדרך כלל בעבודה מזיע.

מדוע נקראת התפילה עבודה?

הרי בסך הכל בן אדם ממלמל כמה דברים.

אם לאדם חסר משהו,

ומתפלל על כך לקדוש ברוך הוא,

התורה, התפילה, פורצת מתוך הלב, מאליה.

אין מאמץ.

או קושי של עבודה, עבודה.

אבל לפי מה שכתב בעל העיקרי, מובן את זה.

היות בתפילה היא צריכה לשנות את האדם,

שהוא יתרומם ויעלה בדרגה,

זה באמת דורש מאמץ.

צריך להזיע, כמו שאומרים, כדי להשיג זאת.

זה לא מלמולי ופטפוטי מילים.

לא.

זה ממש.

כמו שכתוב בירכות קריאת שמע,

כשאדם שאומר את קריאת שמע בדקדוק

מילותיה מצננים לו גיהינום.

למה כשאדם מתאמץ לדקדק ולומר, ולא על שגרה דלישנא,

לא, ואהבת את השם ונגח בחלום ובחלום, זה לא.

כשהוא אומר, ואהבת את

כל מילה ומילה, ומבין מה הוא אומר והכל,

הוא גורם לו להזיעה.

אה, אתה מזיע? נצנן לך את הגיהינום.

זה עבודה.

אבל המקור לחידוש של בעל העיקרי זה מירושלמי,

בעבודה זרה, פרק שני.

שם מסופר שרב מאני הלך לעיר צור והתיר לאכול תורמוסים שבושלו על ידי גויים

בשביל עכו'ם.

למה? לדעתו מאכל זה אינו עולה על שולחן מלאכים.

ממילא אין בו איסור.

של בשולי עכו

רב חייא נכח במקום,

שתק

ולא העיר לו מאומה.

חזר רב חייא לארץ ישראל

בא לפני רבי יוחנן

שהיה מרד ארעדי ישראל

שאל אותו רבי יוחנן איזה דבר חידוש

ראית בסוף

לא שאל מה מזג האוויר איך היה שם רבי

רב חייא סיפר לו על ההיתר של רב מאני לאכול תורמוסין

שבושלו על ידי גוי

שאל אותו רבי יוחנן

מדוע לא נידית אותו?

הרי הוראה כזו מחייבת את עומרה בנידוי

מדוע שתקת?

אמר לו רב חייא אי אפשר לנדות אדם כזה

הוא אדם גדול

הוא יודע למתק את מי הים הגדול

בכל בוקר

לוקח את תלמידיו לים הגדול

כל אחד אוחז מהם בידו כלי

וכשרב מאני אומר להם

ממלאים את הכלי בידיהם

מי ים מלוחים

וראה פלא

המים שבכלי הופכים למתוקים

אי אפשר לנדות אדם כזה גדול שיודע למתק את מי הים המלוחים

אמר לו רבי יוחנן

לב בני לב בני

הדבר הזה לא מראה על גדלותו של רב מאני

זה לא הוא שממתק את הים

בסך הכל הוא יודע את השעה המדויקת שהמים מקלסים את בוראם

ובשעה שהמים מקלסים את הבורא מתמתקים

כל הבריאה מתפללת לאלוקים כל נברא והשירה שלו

גם המים מתפללים בכל יום

ואומרים

מקולות מים רבים אדירים משברי ים

אדיר במרום אדוני

ריבונו של עולם אומרים המים

כמה שאנחנו המים

נראים אדירים

אבל אתה בורא עולם אדיר יותר מאיתנו

באותו זמן שהים הגדול מקלס את הבורא בתפילתו

והופך להיות מתוק

במשך כל היום המים מלוחים

לפני התפילה היו מלוחים

אחרי התפילה יהיו מלוחים

בשעת התפילה הם משתנים

הופכים להיות מתוקים.

אז אם מים משתנים בשעת התפילה,

אדם לא על אחת כמה וכבה?

זה מה שאומר בעל העיקרים, זה היסוד של התפילה, שאדם משתנה.

באותם פרקי

שירה כתובה גם התפילה של הכלב.

הכלב קורא בכל יום לבעלי החיים

ואומר להם,

בואו נשתחווה ונכרע נברכה לפני אדוני עושינו.

רב ישעיה היה תלמיד של רבי חנין המקדוסה.

הוא הטענה שמונים בחמש תעניות.

למה? יש לו שאלה.

כתוב בישעיה נ״ו י״א

בכלבים עזי נפש

לא ידעו שובעה.

הכלבים בעלי החיים חצופים.

אז איך זוכה כלב להתפלל כל יום תפילה כזו שכל כולה הכנעה?

ואור השאלה כך,

כל אחד מבעלי החיים שמתפלל,

יש קשר בין התפילה שלו

לבין המהות שלו.

לדוגמה,

הנחש מתפלל כל יום.

סומך אדוני לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים.

ריבונו של עולם,

היו לי רגליים.

קיצצת לי אותן לפני יותר מחמשת אלפים שבע מאות שנה.

אנא, חזר לי אותן.

מה עונה לו הבורא?

המספר שהגעת אליו איננו מחובר.

תאכל עפר,

תחנק איתו,

לא מעוניין לשמוע אותך.

החתול מתפלל בכל יום את תפילתו של דוד המלך בעת שיצא להילחם בפלישתים.

החתול אומר, ארדוף אויביי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם.

החתול יוצא כל יום למלחמה, לא קל לו לתפוס עכבר?

והוא מבקש בורא עולם, היום אני חוזר עם העכבר בפה.

ארדוף אויביי ואשיגם.

אתמול התברר לי שהחתול הזה,

התפילות שלו מתקבלות, הוא אכל לי שני דגים בבריכה, בגינה.

שני דגים, כוי,

יקרים מאוד, אכל ארוחה ב-200 שקל.

אה, התפילות שלו עובדות?

והעכבר מה מתפלל?

ארא ממך אדוני כדליתני ולא שימחת אויבי לי.

אה, החתול מאוד שמח לתפוס אותי, אומר העכבר,

אבל הוא לא יצליח.

ולא שימחת אויבי לי.

איי איי איי, כל אחד מתפלל לפי המהות שלו.

אם החתול כן הצליח,

העכבר מוריד את הראש, ומה אומר?

ואתה צדיק על כל הבא עלינו,

כי אמת עשית ואנחנו הרשענו.

מה שנכון, נכון, היה מגיע לי.

טוב, נשאלת השאלה,

למי אלוהים שומע?

לחתול

שבקש הרדוף אויבי ואסיים,

או לעכבר שמתחנן

ולא שימחת אויבי לי?

התשובה,

קרוב אדוני לכל קוראיו, לכל אשר יקראו באמת.

מי שיתפלל יותר בכוונה,

הוא זוכה.

לא רק בנוגע לבעלי חיים, התפילה נקשרת למהותה.

החיטה, למשל,

מתפללת כל בוקר.

ממעמקים קראתיך, אדוניי.

אמר ריל דיסקין, מבאר.

החיטה יונקת לחלוחית

ממעמקי האדמה.

עד כמה?

עד חמישים אמה

היא יונקת.

איזה כוח היא ניכר.

לפיכך היא מבקשת ממעמקים,

מעומק האדמה, קראתיך, אדוניי.

אז רב ישעיה צם שמונים וחמש תעניות

ולא הבין

מה הקשר בין התפילה של הכלב,

שכל-כולה הכנעה, קריעה, השתחוויה, ענווה,

בואו נשתחווה ונכרע, נברכה

בפני אדוני עושינו,

לבין מהותו שהוא כולו חוצפה ועזות.

כלבים נובחים אפילו על תלמידי חכמים.

נגלה אליו מלאך מן השמיים והאשים לו,

הכלבים עשו פעם אחת מצווה.

כשבני ישראל יצאו ממצרים הם לא נבחו.

כמו שנאמר, ולכל בני ישראל

לא יחרץ כלב לשונו.

המצווה הזאת שקיימו לפני שלושת אלפים שנה פלוס,

גו.

נגרמת להם

שלכל הפחות בזמן התפילה הם משתנים

הם מתעדנים

נו

אז אם הכלם משתנה בשעת תפילה

אדם על אחת כמה וכמה

ולכן התפילה נקרא דברים העומדים ברומו של עולם

כי בשעת התפילה יכול אדם להתרומם אל על

ולהגיע לדרגות גבוהות במיוחד

נו

אז מעכשיו אנחנו צריכים להשתנות כל פעם בתפילות ולעלות לעלות לעלות לעלות

זה גם מתחבר למה שאמרו חכמים

כל הקובע מקום לתפילתו אלוהי אברהם בעזרו

כי כל מקום שאתה מתפלל בקביעות

יש קדושת התפילה הקודמת והקודמת דקודמת

פלוס הקדושה של היום

וזה מוסיף עוד ועוד גם בך

ואז התפילה ממילא עולה כי אם אתה מתרומם וכולי

זה משפיע.

סיפרנו שפעם אחת נכנס אחד מגדולי ישראל לאחד מבתי הכנסת בווילנה

והוא התפלל והוא אמר אחרי התפילה שלא הייתה לו תפילה כזו מעולם

הוא שאל מה היה בבית כנסת הזה

אמרו לו פה התפלל הגאון מווילנה

ולא עוד אלא שאתה עמדת בדיוק במקום ששם הוא התפלל

אחרי עשרות שנים

עדיין קדושת המקום שספג מתפילותיו של הגאון

השפיעה על האדם שעמד שם בגללו

אתם מבינים כי אדם צריך להתעלות להתעלות להתעלות בתפילה

יהי רצון שנזכה על ידי עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה

עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה באו לפניו לפניו בירננה

בואו לפניו בירננה בואו לפניו לפניו בירננה

לפניו בירננה היי!

עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו את השם בשמחה באו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו לפניו בירננה

לפניו מרננה, שיהיה לכם יום טוב, בריאות והצלחה.

הריני מכוון כי הם צוות חכמים דאורייתא ושמחה דאורייתא, הרבה יעננים.