בלי תפילה לא מקבלים - חלק ט"ו - טעם התפילה ומתיקותה

נציבי יום:

מאיר בן רבקה הוא ואשתו - יזכו לבריאות איתנה אריכות ימים חזרה בתשובה שלמה בשמחה עם כל המשפחה כל צאצאיו יזכו לזיווגים הגונים ויזכה לרקוד בחתונות שלהם מהרה אמן ואמן 

קהל: אמן! 

הילה בת ציפי - תזכה בזכות הנציב יום לזרע קודש בר קיימה בתוך כלל ישראל מהרה אמן ובריאות לכל עם ישראל אמן! אמיר בן מרים - יזכה הוא משפחתו לתשובה שלמה מתוך אהבת השם שמחה אושר עליה רוחנית תדיר מתוך בריאות שלמה ואיתנה אמן 

קהל: אמן!

 אנחנו עכשיו 'בלי תפילה לא מקבלים כלום' חלק טו' טעם התפילה ומתיקותה:

הלכות רבות בהלכות תפילה למדנו מ: חנה אמא של שמואל הנביא, אומרת הגמרא (ברכות לא): "וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ" (שמואל - א א, יג) - מכאן למתפלל צריך שיכוון ליבו. "רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת" - מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו. "וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ" - מכאן שאסור להגביה את קולו בתפילתו. "וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה" - מכאן ששיכור אסור להתפלל.' 

חשבתי, בעצם שהוא חשד אותה כשיכורה - זה ביזיון שאין כדוגמתו! 

והיא מתנצלת: 'אני לא שיכורה...!' 

אולי גם בזכות הביזיונות האלה - נפקדה...!

במדרש (משלי ל) מובא על תפילתה של חנה: "טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ" (משלי לא, יח) – 'זו חנה שטעמה טעם תפילה! שנאמר: "וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בה'" (שמואל - א ב, א) לפיכך זכתה ויצא ממנה בן שהוא זוג למשה ולאהרן שהאירו לישראל כּנֵּרות!'. 

'בוצינא קדישא' 

(נ.ב. ראה שבחו של הרב שליט"א מפיו של הרב בן ציון חוכיימא זצוק"ל...).

חנה, לא זו בלבד שהתפללה כראוי כנדרש לפי כל דקדוקי הלכה, אלא גם טעמה טעם של תפילה! שנאמר: "עָלַץ לִבִּי בה'" אם אדם מתפלל רק לצאת ידי חובה והתפילה עליו משא רוצה להגיע מהר ל: "עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו" (איוב כה, ב) - זה ההפך הגמור מטעם של תפילה. 

ממה נובע חסרון אדם זה? - מחוסר ההכרה והבנה במעלה ובמהות של התפילה. 

'ככל שהאדם גדול יותר - תפילתו ערבה עליו!' 

בספר 'תפילה דיליה' (מאת הרב אברהם חנונו שליט"א, לייקווד....) מביאים מקבץ סיפורים על מתיקות התפילה אצל גדולי ישראל; 

המשגיח רבי שלמה וולבה זצ"ל לא התפלל 'מנחה קטנה' בישיבה אלא הקדים להתפלל 'מנחה גדולה', 

שאלו אותו - אמר המשגיח: 'אינני מסוגל להמתין שתים עשרה (12) שעות בלי לדבר עם הרבונו של עולם!'.

האדמו"ר רבי משה לייב מסאסוב זצ"ל עסק רבות בפדיון שבויים, פעם הגיע אל פריץ אחד לפדות יהודי משבי, הפריץ היה באמצע הסעודה. רבי משה לייב היה באותה עת בתענית, ריח המעדנים והמטעמים שהוגשו לפני הפריץ אפף אותו עד שאחז בו בולמוס! ואחר זמן סיפר שניצל מסכנת הבולמוס על ידי שצייר בדעתו: כיצד הוא עומד ואומר תפילת 'נִשְׁמַת כָּל חַי' וכאשר חש בתענוג הזה - חלפה ממנו לחלוטין תחושת הרעב.

מספר הרבי אהרן מקרנין זצ"ל: שהפריץ ששלט במחוז שלו היה רודף תענוגות. יום אחד החליט הפריץ: הוא רוצה לנסוע במזחלת השלג בקיץ מזחלת השלג! בחודש תמוז?! דחילאק... ניסו העבדים לדבר על ליבו הפצירו שידחה את התענוג עד החורף ואז יהיה לו שלג כאוות נפשו. 

- 'לא! עכשיו אני רוצה במזחלת השלג!'

מה עשו? הביאו מאות שקים מלאים סוכר פיזרו את הסוכר על פני שטח גדול כאילו שלג רתמו את מזחלת השלג לשני (2) סוסים לבנים והפריץ נסע להנאתו באמצע הקיץ על השלג.

סיפרו את זה לרבי אהרן מקרלין, מה זה העולם הזה של הפריץ הזה! שום דבר לא מונע ממנו למלא תאוותיו...

אמר להם: 'אי אפשר להשוות את התענוג שיש לפריץ במזחלת השלג באמצע הקיץ לתענוג הגדול שיש לי בשבת קודש באמירת 'נִשְׁמַת כָּל חַי' קח את כל התענוגים שלו הם לא מגיעים ככה לנשמת כל חי שאני אומר!'.

סיפר רבי אליהו לופיאן זצ"ל: 'בשעה שדפקו ב: 'קלם' על העמוד לסיום תפילת 'עֶזְרַת אֲבוֹתֵינוּ אַתָּה הוּא מֵעוֹלָם' עדיין הייתי באמצע המזמור היה דבר דומה בעיניי כאילו חוטפים לי מהפה נתח בשר טעים! כל כך נעימה ומתוקה היתה בפי תפילת 'עֶזְרַת אֲבוֹתֵינוּ אַתָּה הוּא מֵעוֹלָם'.

מעשה הבא סיפר רבי ישראל אליהו וויינטרוב זצ"ל על אברך אחד, אבל משערים שהוא סיפר את זה על עצמו: 'בעיצומה של מלחמת המפרץ בליל שבת קודש באמצע תפילת ערבית נשמעה אזעקה והחלה ההפגזה, בהלה גדולה שררה במקום המתפללים נמלטו על נפשם, ורק האברך נשאר על עומדו והמשיך בתפילת העמידה. 

אמר לעצמו: 'ממה נפשך; אם מאומה לא יקרה ונמשיך לחיות - אין צורך לחוש! ואם חלילה יקרה משהו - יש לך מתיקות גדולה יותר להיפטר מן העולם מתוך גישמאק ודבקות של תפילת ערבית של ליל שבת קודש?!' 

נשאלה השאלה: איזו מילה בעיניכם היפה יותר בתפילת 'שמונה עשרה'? 

אחד השיב: 'שמע קולנו' 

אחד אמר: 'אלוקינו'...

אמר להם הרב: 'לדעתי המילה 'אלוקַי'! הקב"ה שלי!! זה המילה היפה ביותר בתפילת 'שמונה עשרה'. הידיעה שיש לנו קשר אישי עם הבורא יתברך והוא שומע תפילתנו, זה עונג ושמחה עצומה. מי שלא מרגיש מתיק ושמחה סימן שאינו יודע וחש מה היא באמת תפילה. 

איך משיגים טעם בתפילה?... מה לעשות כדי להרגיש מתיקות ושמחה? 

העצה העיקרית: זה ללמוד להכיר את מעלת התפילה וחשיבותה ואז להתפלל במתינות ומתוך מחשבה ולהשתדל להבין מה מוצאים בשפתיים.

בספר 'מנוחה וקדושה' מביא: על ידי אמירת כל תיבה במתון - נדבק הלב בשבחי השם ונפלאותיו! כמו הלועז צימוקים שמרגיש מתיקותם, אבל לא כן מרגיש הבולע.

הלועס - מי שאומר את מילות התפילה במתינות - חש במתיקות, אבל הבולע את המילים לא טועם שום דבר מטעם הערב של התפילה, אם מתפללים במתינות בהכרה במעלת התפילה - מתחברים אליה ובהדרגה זוכים לחוש טעם לחוש טעם של תפילה! כמו שאומר הנפש החיים הקדוש זצ"ל: 'להתענג על ה' בתיבות התפילה!'. 

כמה לבקש מהקב"ה בתפילה? כמה? 

בן יכול לבקש מאביו, אבל הוא יודע: שגם אם האבא יגלה רצון הוא מוגבל לא הכל הוא יכול להגשים לבן יכול לתת כמידת האפשר, אם מבקש הבן: עשר מיליון (10,000,000) - עם כל הרצון הטוב, עשר (10) שקלים הוא יוכל לקבל... 

אבל אבא בשמים הוא הכל יכול! הוא אין סוף הוא בלתי מוגבל בלי שיעור ומידה והוא רוצה לתת ואין גבול בקשות שיכול אדם לבקש ממנו בתפילה.

הגמרא (תענית כה) מספרת: על רבי אלעזר בן פדת שהיה שרוי בעוני ובמחסור, הקיז דם לרפואה ולאחר מכן הוא צריך לאכול לחזק גופו, אך לא היה לו מה לטעום! מצא שן של שום והכניס לתוך הפה ליבו נחלש והוא התנמנם, באותה שעה ראו בני הבית בוכה ושוחק וציצית של אש יוצאת ממצחו, 

אמרו לו: 'מפני מה שחקת ובכית ומה הציצית אש שיצאה ממצחך?' 

אמר להם: 'ראיתי הקב"ה יושב עמי,

אמרתי לו: 'ריבונו של עולם! עד מתי אצטער בעולם הזה?' 

אמר לי: 'אלעזר בני! האם נוח לך שאהפוך את כל העולם ואברא אותו מחדש? ואז אפשר שתיוולד במזל של פרנסה'. 

אמרתי לו: 'כל זה ורק אפשר?' 

בסופו של דבר אמר לו הקב"ה: 'שהוא יתן לו לעולם הבא שלוש עשרה (13) נהרות של שמן אפרסמון להתעדן בהם!' שכר נצחי נפלא ביותר! 

אמר לו רבי אלעזר בן פדת: 'רק זה ותו לא?!' 

אמר לו הקב"ה: 'אם אתן לך יותר מזה, מה יִשאר לחברך?! 

אמר לו רבי אלעזר בן פדת: 'ואנא מגברא דלית ליה בעינא?!' וכי אני מבקש בקשה מאדם שאין לו!? הרי אני מבקש מבורא עולם שהוא כל יכול... 

על המילים האלה טפח הקב"ה בחיבה על המצח של רבי אלעזר בן פדת וזהו ציצית האש יצאה ממצחו.

רואים מכאן: שאין גבול ואין שיעור לבקשות שיכול אדם לבקש מבורא עולם, בני אדם מוגבלים אבל הקב"ה כל יכול.

ודרשו חז"ל (ברכות נ) את הפסוק: "הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ" (תהלים פא, יא)

פרש רש"י: "הַרְחֶב פִּיךָ" – 'לשאול כל תאוותך' תבקש - יותר תקבל יותר.

אני עם הפסוק הזה התחלתי לדבר!

פעם ישב רבי מנדל מרימינוב הקדוש זכותו תגן עלינו אמן [קהל: אמן!] עם תלמידיו אצל ריבו הנועם אלימלך זכותו תגן עלינו אמן [קהל: אמן!] והתלמידים התחילו לאכול, והנועם אלימלך שם לב שרבי מנדל אינו אוכל, 

אמר לו: 'רבי מנדלה! מדוע אינך אוכל?'

אמר לו: 'אין לי קערה' 

אמר רבי אלימלך: 'אם כן יביאו לך קערה ותוכל לאכול יחד עם כולם'. 

הביאו לו קערה, רבי אלימלך מביט בו ורואה שעדיין הוא לא אוכל. 

אומר לו: 'יש לך כבר קערה למה אינך אוכל?' 

ענה לו: 'איך אני אוכל? אין לי כף...' 

גער בו רבי אלימלך: 'עוד מעט יביאו לך כף ואז תאמר: שאין לך יכול כי אין לך מזלג, אני לא מבין! מה זה התנהגות הזאת? מתחילה היה עליך לבקש את כל מה שחסר כדי שתוכל לאכול!' 

לימים אמר רבי מנדל לחסידיו: 'המוסר שהטיף לי מורי ורבי נחקק בלבי, ממנו למדתי: כשמבקשים מבורא עולם לא מבקשים טיפין טיפין, מבקשים מלכתחילה הכל בבת אחת!' 

לא כמו הסבורים בתמימותם שלא ראוי לבקש בבת אחת, אלא מידת 'דרך ארץ' לבקש טיפין טיפין... - לא ולא! הקב"ה מורה לנו: הדרך הראויה: "הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ" הכל תבקש תוכל לקבל.

אז יש בידינו כלי רב עוצמה אם נשכיל להשתמש כראוי וכנכון נפעל גדולות ונצורות, מה זה הכלי? - התפילה שאדם מתפלל בהתרוממות ובכוונה יכול לזכות להעפיל לגבהים ולפעול ישועות גדולות. 

והתורה אומרת: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא... וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא... כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל, יא-יד).

שואל החפץ זצ"ל: 'כאשר חפץ נמצא במרחק רב ממך אתה יכול לומר: 'שהחפץ לֹא בַשָּׁמַיִם והוא לא מֵעֵבֶר לַיָּם אלא קָרוֹב יותר', אבל כאשר החפץ נמצא לידך למשל על הסטנדר, האם מתאים לומר: 'שהסטנדר הוא לֹא בַשָּׁמַיִם וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם אלא הוא קָרוֹב אֵלֶיךָ?! "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד" על הסטנדר יש סידור תפילה - איתו אתה מעפיל לשמים!

אנשים מחפשים טיסות... כבר יש ארבעה (4) יהודים או שלושה (3) שטסו לחלל! פששש... לראות מלמעלה את העולם, אפשר לעבור אותם בתפילה! כל יום!! שלוש (3) פעמים!!! נכנס לסידור - צ'שששש "כְּרֻם זֻלּוּת" (תהלים יב, ט) - דברים שהם ברומו של עולם! התפילה מגיעה עד כיסא הכבוד!!' זה יותר גבוה ממה שהם מעפילים למעלה. 

כשאדם מתפלל להשם - יש לו בקשות רוחניות וגשמיות, אבל הוא מסתפק במועט! הוא חושב: 'שהתפילות לא יכולות לפעול גדולות ונצורות'... 

אז הוא אומר לקב"ה בעצם כך: 'ריבונו של עולם! איך שהוא התרגלתי למצב שלי, אין לי עינים גדולות, אני בסך הכל מחפש קצת שיפור; שהבריאות תהיה יותר טובה, שהפרנסה תהיה קצת יותר ברווח, הילדים ישארו איך שהוא בסדר וימשיכו כמו שצריך...' 

אומרת לו התורה: 'אתה טועה טעות גדולה! בתפילה שלך אתה יכול להפוך את העולם!! להגיע לשמים ומעבר לַיָּם, זה קָרוֹב אֵלֶיךָ מְאֹד! אם תתפלל בפה שלך והלב שלך - אתה תגיע לשמים! הבעיה: שהאדם לא מאמין שהוא מגיע עד לשמים וממילא הוא לא מתפלל על זה אלא מסתפק במועט... וזה עובד בדיוק הפוך! קודם כל צריך לרצות: להגיע לשמים, לשאוף להגיע לגבהים ולהתפלל על זה בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, ואז מגיעים! ובתפילה פועלים נצורות וגדולות.

איך אתה יכול להתפלל על הדברים האלה? 

כתוב במפורש: "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד" איפה זה מתחיל? - בפה שלך! לאן אתה הולך? פֶּה, פה! מפה אתה יכול להגיע לשמים! אבל צריך שאתה תרצה את מה שאתה אומר גם בלבבך כשתרצה - אם אמרת בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ גם תזכה לַעֲשֹׂתוֹ. 

יהודי אמתי לא מסתפק בשיפורים קלים, הוא חי באמונה: שבתפילה הוא יכול להשיג שינויים מערכתיים! ולהרבות כבוד שמים בעולם!! הכל מתחיל בפה, מהפכות ממש ניתן לעשות בכוח התפילה.

הבעל שם טוב הקדוש זצ"ל היה אומר: 'כדי להתחזק בתורה וביראת שמים לא נדרש מאתנו להרים את השמים, נדרש מאתנו לאחוז בקצה השמים בקצה של שמימיות בהתחזקות קטנה אפילו ברוחניות שאדם מתחזק בקצה השמים ברוחניות - הוא זוכה בסוף התהליך להרים את כל השמים! ולבנות עולם שלם של רוחניות בפה ובלב יכול לשנות להשתנות עם כל העולם כולו. 

והכתוב אומר זאת (ישעיה מא, יד): "אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב" בתנחומא (פרשת בשלח סימן ט): 'למה נמשלו ישראל לתולעת? - לומר לך: מה התולעת הזה אינו מכה את הארזים אלא בפיו והוא רך ומכה את הקשה! כך אין להם לישראל אלא התפילה'. 

מה יותר רכרוכי מפה של תולעת?! היא חודרת הגזע הכי עבה והכי קשה ועוברת מצד לצד עם הפה. ישראל נקראו: "תּוֹלַעַת יַעֲקֹב" למה הם נקראו: "תּוֹלַעַת"? - כי כוחם בפה! מה זה פה - אתה יכול לשנות עולם ומלאו בפה, יש לך 'רוח ממללא'!

כשאדם מסתכל על עץ ארז ענק, הוא סבור: שאף אחד לא מסוגל להזיזו! אולי מסור חשמלי, והנה מגיעה תּוֹלַעַת קטנה בשניה אחת אדם דורך עליה והיא מתה! והיא מצליחה לכרסם ולנגוס ולייבש את העץ, כוח התולעת בפיה. גם היהודי כוחו בפיהו. תתפלל ותהפוך עולמות! זה הכוח שנתן לנו השם יתברך וצריך לנצל אותו.

ואני מקבל הרבה-הרבה הודעות שאנשים התחילו לנצל את הפה ולשיר: "עבדו-עבדו-עבדו..." ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) סגולת השמחה: ) ופלאי פלאות! איזה ניסים ואיזה נפלאות ואיזה מופתים בכל התחומים בכל העניינים כל יום כל יום כל יום אני מקבל הודעות לא יאומן כי יסופר! 

אז לכן ננצל את הפה ונשמח בעבודת השם נשמח 

כבוד הרב שליט"א שר עם הלומדים הי"ו: "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה".

'יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁומְרֵי שַׁבָּת וְקורְאֵי ענֶג. עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי'

אני רוצה להזכיר לכם: יש את סעודת השמחה בעוד כחודש להרשם להיות חלק!

מאמין שיהיה שמה ישועות גדולות מאוד לכל המשתתפים!

אז לא לפספס את זה

שווה כל רגע! כל שקל

תן קיו... (תודה)

'הריני מכוון לקיים...'