כח הרצון - חלק ב'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום לעילוי נשמת יוחנן בן יהודית יונה חממה בת חממה מנוחתם עדן

לעילוי נשמת יהודה יחיה בן יהודה נעמה בת חממה מנוחתם עדן

ילק בן מולו

יזכה הוא ואשתו לשלום בית נחת מהילדים מתוך בריאות שלמה ואיתנה

עדיאל בן וינרה יזכה ליראת שמיים זיווג הגון חוכמה בינה ודעת

עשירות מופלגת

בריאות איתנה והצלחה בכל לו ולכל משפחת כהן ומאי רוב אמן

רפואה שלמה ל

שהניתוח יעבור בהצלחה

בהחלמה מהירה בתוך כלל עמו ישראל אמן

כוח הרצון חלק ב'

על הפסוק ויקח משה את עצמות יוסף עמו דרשו ריבותינו

עליו הכתוב אומר

חכם לב ייקח מצוות

חכם לב. מי זה חכם לב?

לא חכם פה, חכם לב.

מי זה החכם לב? זה שלוקח מצוות.

שכל ישראל היו עסוקים בכסף וזהב

ואחרי כן ייצאו ברכוש גדול.

והוא, משה רבנו, היה עסוק בעצמות יוסף.

אמר הקדוש ברוך הוא למשה, עליך נתקיים חכם לב ייקח מצוות.

זאת אומרת, כל אלה שהולכים ואוספים כסף על ידי העסקים וכל מיני דברים וזה וזה, זה לא חכמים.

אלה שיושבים ולומדים ועוסקים בתורה ובמצוות, אלה החכמים הכי גדולים שיש.

השאלה למה הכתוב משבח את משה בלשון חכם לב.

המוח הוא משכן החוכמה.

הלב הוא משכן הרצון.

אז למה אומרים חכם לב?

ועוד צריכים להבין

איך לאחר עשר מכות

שראו ישראל במצרים

וזכו ונתעלו לפסגות רוחניות נעלות.

מראיית יד השם במוחש,

לא חש איש מהם אחריות

בנוגע להעלאת עצמותיו של יוסף.

רק משה רבנו לבדו,

הוא נתעסק בכך,

וכל ישראל עסוקים באיסוף כסף וזעם.

כדי לרדת לעומק העניין,

עלינו להבין את דברי המדרש.

במה זכה משה שהקדוש ברוך הוא נתעסק בו,

אלא בשעה שהיו ישראל עסוקים בביזה,

היה מסבב את העיר שלושה ימים ושלוש לילות למצוא את ארונו של יוסף,

ולא מצא.

אחרי שנתייגע הרבה,

פגעה בו סרח בת אשר.

זאת אומרת, הוא ראה אותה, פגש אותה.

אמרה לו, רבנו משה, למה אתה יגע כל כך?

אמר לה, שלושה ימים ושלוש לילות סיבבתי את העיר לבקש ארונו של יוסף,

ואיני מוצא.

אמרה לו, בוא עמי.

הוליכתו לנהר נילוס,

ואמרה לו, במקום הזה עשו ארון של עופרת של 500 כיכרים,

ונתנוהו בתוכו,

וחתמוהו

וישלכוהו בתוך הנחל.

כשהחרטומים אמרו לפרעה,

רצונך שלא תצא אומה זו מתחת ידיך,

עשה שלא ימצאו עצמות יוסף,

ולא יצאו מכאן לעולם.

שכך השביע יוסף, השביע את עם ישראל.

מיד עמד משה על הנחל ואמר,

יוסף, יוסף,

אתה ידעת,

אך השבעת את ישראל, פקוד יפקוד השם אתכם,

ועליתם את עצמותיי מזה.

תן כבוד לאלוהי ישראל,

ואל תעכב גאולתן של ישראל.

מעשים יש לך.

בקש רחמים לפני בוראך,

ועלה מן התהום.

מיד התחיל ארונו לפעפע,

ועולה מן התהום כקנה אחד.

זו הצוללת הראשונה שעלתה על פני המים.

כקנה אחד, כמו שקנה צף,

ככה עלה ארון של 500 כיכרים.

מתחה, מיד התחיל ארונו לפעפע.

ועולה מן התהום כקנה אחד,

נטל אותו על כתפו,

וסבלו, סבלו, נשא אותו

עם כל הכובד והכול.

וכל ישראל אחריו מסובלים כספם וזהבם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא,

אם בעיניך

דבר קטן שעשית,

חסד גדול הוא בעיניי,

שלא השגחת בכסף ובזהב,

ואף אני ארד בכבודי ובעצמי

לעשות עמך חסד כשתיפטר מן העולם.

ויקבור אותו בגיא, הקדוש ברוך הוא התעסק בקבורתו של משה.

מדברי המדרש אנו מבינים

שגם ישראל לא זנחו את קיום השבועה של יוסף.

גם הם טרחו ועמלו לחפש את ארונו של יוסף.

לא מצאו.

ומכיוון שכך,

נואשו

והלכו לעסוק בביזת כסף וזהב.

במה נתייחד

משה רבנו?

שהוא לא התייאש.

הוא לא התייאש.

הוא לא היה מוכן לוותר בשום פנים ואופן.

וגם,

כשהיה צריך לצעוד במשך שלושה ימים ושלוש לילות,

מוכן היה לכך,

ובלבד

שיימצא ארונו של יוסף.

ככה מסבירים את הפסוק,

אם תבקשנה ככסף

וכמטמונים תחפשנה,

אז תביני ראת השם

ודעת אלוהים תמצא.

מה זה אומר?

תורה זה לא קל.

ולהבין זה לא קל.

וזה עמל.

עמל תורה זה לא קל.

אבל יש בן אדם אומר, תשמע, אני לומד, אני לא מבין, לא תופס, אני לא זה וזה וזה.

אין תירוצים.

אם תבקש...

תן נקע כסף.

אנשים הולכים לעבוד

בשביל להביא כסף.

יום לא הצליח,

יום פחות,

יום יותר,

אין עבודה, לא באים לקוחות, שקורונה, כל מיני סיבות.

אבל אתה לא מפסיק לבקש כסף.

כל ימי חייך

אתה מבקש כסף.

לא כאן, אז כאן, לא עכשיו, זה אחר כך, לא זה, זה.

כל היום אתה מבקש כסף.

אפשר בלי כסף, יגידו לך? איך אפשר בלי כסף?

איך נחיה? איך נשנם?

אז אתה צריך לבקש תורה כמו כסף. יום אחד מצליחים להביא, לא מצליחים להביא, אין חשק, יש חשק. עייף, לא עייף. כשאתה עייף אתה לא הולך לעבודה,

פתאום אדם עייף לא הולך לעבודה.

מה, לא פותח את הסופר?

לא פותח את זה? הוא עייף.

מה, אין דבר כזה.

אבל יש מצב יותר.

אם תבקשנה ככסף, וכמטמונים תחפשנה.

מה זה כמטמונים?

אתה קונה חלקת אדמה,

נגיד עשר דונם,

אומרים לך בשטח הזה שתדע, הטמינו פעם ארגז

מטבעות זהב מלפני אלפיים שנה.

אתה תחפור אפילו קילומטר בכל העשר דונם,

עד שתגיע, כי זה טמון, טמון.

מטמון זה טמון באדמה,

אתה רק צריך לדעת איפה הוא.

כל אחד,

החלק שלו בתורה טמון.

הוא לא יכול להגיד, הרי הוא למד ממלאך,

כולם למדו ממלאך את כל התורה כולה. עכשיו אתה צריך לחזר אחרי התורה.

ואם אתה מבין שזה כמו מטמון,

נותן חלקנו בתורתך, לכל אחד יש חלק בתורה.

אם אתה לא תוותר על זה,

אז תבין יראת השם ודעת אלוהים תמצא.

אין דבר כזה שאתה לא מבין, סיפורים.

אין.

ככה משה רבנו.

ישראל, חיפשו, חיפשו, חיפשו. לא מצאתי, לא מצאתי.

חיפשתי שם וזה, לא מצאתי. הולך הביתה, הולך לעשות כסף.

משה רבנו יודע, אין דבר כזה.

יוסף קבור פה באיזשהו...

אין דבר כזה, זה כמו מטמון, זה טמון באיזשהו עין, צריך רק למצוא.

אז הוא לא מוותר,

הולך, הולך, הולך, שלושה ימים, שלושה לילות, ומחפש.

עד שהוא מוצא,

אז הוא אומר לו הקדוש ברוך הוא, איי, איי, אתה חושב שעשית דבר קטן? בעיניי חסד גדול, אני אטפל בך גם.

כמו שאתה טרחת לטפל בקבורתו של יוסף, להוציא אותו ולהעלות אותו לארץ ישראל,

איך הקדוש ברוך הוא מתפעל?

פעולה רק של שלושה ימים.

אבל זה לא הפעולה, זה הגילוי

של הרצון הפנימי, הרצון הפנימי.

החוכמה, מה זה חכם לב?

החוכמה של משה רבנו לא הייתה רק פה,

היא הייתה בעיקר בלב.

להשתמש בכוח הרצון שטמון בלב ולפעול בעזרת הרצון גדולות ונצורות, כמו שלמדנו בשיעור הקודם,

בכוחו של יעקב לגלול את האבן.

והדבר מעורר עד מאוד.

זה מבט שאנחנו לא רגילים בו לגבי חוכמה.

חוכמה על יבשי, זה שכל, זה מבריק, זה זה, זה זה.

אבל חוכמת הלב,

זה לא מצוי אצלנו כל כך בהבנה

מי חכם לב ומי לא.

אז הרצון,

הרצון של הלב מביא את יכולות החוכמה לידי ביטוי.

כמה פעמים קובע לו אדם תוכן חיים מסוים

שהוא חושב שהוא יהיה מסוגל לו.

והוא בטוח שיותר מזה הוא לא מסוגל.

נגיד, בן אדם

החליט לפתוח, אני יודע מה, סופר קטן.

אבל לא עולה בדעתו שהוא יהיה עכשיו רשת קניונים עולמית

מסופר קטן שהוא יגיע. אין לו תוכנית, והוא יישאר מוגבל לאותו תוכן ראש וחנות טבק.

שהוא ימכור רק טבק כל הזמן, כל הזמן טבק. אבל הוא לא יפתח רשת טבק בצרפת, נגיד. יפתח, אני לא יודע.

אז כל בן אדם קובע לו תוכן חיים מסוים על פי השערתו שכך הוא מסוגל.

והוא בטוח שהוא לא יכול יותר מזה.

אבל לא רק בעסקים,

גם בתורה,

גם בתפילה, גם בקיום מצוות,

בכל מהלך.

עבודת השם כל ימי חייו,

הוא חושב, זהו, אני מברך. אני לא יכול ללכת עם פתקאות כאלה כל פעם ולהגיד את כל הנוסחים שאתם אומרים ולהגיד לפני קדיש, יהי רצון.

אני לא, אני מחפש מניין אחר, אני לא יכול.

מי אמר שאתה לא יכול?

מי אמר שאתה, למה אתה מגביל את עצמך שאתה לא יכול?

זה עוד מקסימום עשר דקות.

נו, מה, מה?

לא יותר טוב להשקיע עוד עשר דקות בעבודת השם מאשר לרוץ לעבודת החול והשטויות והבלים שהיא גזורה וקצובה,

וגם אם לא תעבוד יגיע אליך כל מה שצריך.

אז למה אתה יצר רענו? אתה לא חכם לב, כי אין לך רצון, אין רצון.

יש לקלט את רוצה, רוצה, רוצה, תשמעו אותם.

זה לא שאתה לא מסוגל, אתה לא רוצה.

ככה גם אומרים בצבא. אפילו הצבא, אפילו הצבא אומר לך. אתה אומר, לא מסוגל, לא מסוגל. אומר לך, אתה לא רוצה, אין.

אין בצבא לא מסוגל.

רק על אלונקה.

אם אתה במצב שחייבים להרים אותך על אלונקה, מרגע זה אתה לא מסוגל. אבל לפני כן, הכול אתה מסוגל.

מוציאים פשוט מאדם את הכוחות שיש בו,

ומלבים בו את הרצון, תראו.

חשבו שזה דור הטיקטוק, דור הזה, אלה ילכו למלחמה, אלה, כל אלה כל היום עם הפלאפון.

ופתאום רואים

איזה כוחות, איזה כוחות. לא היו דורות כאלה בישראל פה בארץ.

מה קרה?

יש להם רצון למגר את הרוצחים הנתעבים שעשו ככה,

ושחטו, ואנסו, ושרפו, וערפו, ועשו דברים.

התמונה הזאת לנגד עיניהם נותנת להם את כוח הרצון ללכת,

אפילו על מנת שיכולים לא לחזור.

אם לא היה את הרצון, המוטיבציה,

מה שקוראים לזה בלשונם,

אז לא היו תוצאות כאלה.

הכל תלוי ברצון.

כמה יהיה מר גורלו של אדם שהגיע לעולם האמת, ויראו לו מה היו כוחותיו,

מה ניתן לו, כוחות,

לאן היה יכול להגיע,

והוא חשב שהוא לא מסוגל.

סיפרנו

על הנציב מוולוז'ין,

כשהיה קטן לא היה לומד טוב, לא כל כך, לא מבין, כל מיני סיפורים של ילדים.

עד שההורים שלו החליטו שאין טעם להחזיק אותו, חמש שנים הוא כבר לומד ואין תועלת. בקיצור, כל המלמדים אומרים,

זה לא ילד בשביל ללמוד, הוא לא מונח, הוא לא.

אז רצו לתת אותו שוליה לאיזה נגר,

שלפחות יהיה בעל מלאכה, מיאיר השמיים, בסדר? יגיד אמן וקדוש וזה,

ושלום על ישראל.

הוא שמע את השיחה של ההורים שלו בלילה, שהם טכסים חיצה מה לעשות איתו ולאיזה מסקנה הם הגיעו.

התפרץ בבכי ורץ אליהם ואמר להם, לא, לא, לא, תנו לי עוד סיכוי,

תנו לי, תנו לי,

נתנו לו, ויצא בסוף הנצי מבולוז'ין,

אחד מגדולי העולם.

ולפני שהוא נפטר הוא החזיק את הספרים שלו

ובכה, הוריד דמעות.

שאלו אותו, מה אתה בוכה? למה אתה בוכה?

אז הוא אומר, עכשיו אני עומד לעלות לשמיים.

אם לא הייתי רץ להורים שלי ובוכה,

הייתי מגיע לשם, היו אומרים לי,

הנה הגיע הנגר המפורסם שנתעלה משוליה והפך להיות,

בוא בוא בוא בוא, בוא, בוא, בוא, בוא, בוא, ארונות קודש לבתי כנסת, בתים, כל הכבוד, איזה ידיים.

ואז היו אומרים לי, תגיד, אתה באת בשביל להיות נגר?

אתה יודע מי אתה היית יכול להיות?

אתה יכולת להיות הנצי מבולוז'ין עם הספרים האלה שהוצאת לכל העולם כולו,

וכו' וכו'. אוי ואבוי, אם לא הייתי שומע את השיחה ומחליט את ההחלטה.

אז אפילו רצון של ילד,

אומרים לפעמים, ילד, נשלח אותך לפנימייה, אתה יודע מה, אתה לא לומד טוב, זה נשלח אותך. לא, לא, לא, לא, לא, ומתחיל להתאזן.

יש כל מיני עצות, מה לעשות, כשלתת רצון, דחף.

הפטנט שעשינו עם המאה שקל לכל אחד שמצליח במבחן עובד עד עכשיו. אני כבר שילמתי עשרות אלפים

מ-100-100 שקל למבחנים של הנכדים, אבל הם הביאים 100-100-100.

מי דחף עוד?

אתה 70, 80, 60, מבחנים.

מה בוער? למה צריך להתאמץ?

זה עבר.

עבר.

אם דוקטור יכול להיות ב-64 אחוז,

עבר,

הוא יכול לנתח אותך גם ב-30,

ב-6 אחוז, שהוא לא יודע,

אז,

וזה עובד.

כולם מצוינים.

כולם מצוינים, בלי עין הרע, ברוך השם.

צריך רצון. העבר צריך לטפח את הרצון, צריך לפתח את הרצון,

וצריך למצוא את העצות, איך לעשות.

חלק מהדברים זה השיעורים האלה,

שהם נותנים חשק ורצון.

מה אתם אומרים? זושה.

אתם מכירים את זושה, אח של רב למלך?

ניז'ינסק.

זו שאינו יכול או זו שאינו רוצה?

יום חורפי וגשום.

העגלה שנסע בה רבי, זו שהם האניפולי,

לא הייתה מן המשובחות.

וגם הסוסים שנרתמו לפניה לא היו גזעים מאצילים במיוחד.

ממש סוסיתא.

סוסיתא.

גשם שוטף.

סוחף אחריו אבנים ובוץ.

גרם לעגלה להיתקע בבוץ.

אי אפשר ללכת לא קדימה ולא אחריו. כמו שאתה מגיע לשוויץ, אתה לא מעודכן,

פתאום יורד שלג,

יש לך גלגלים רגילים, אתה מתחפר במקום,

האוטו שלך נוסע איך שהוא רוצה,

צריך שרשראות או צמיגים מיוחדים וזה וזה.

סוסיתא.

סוסים כאלה, עם עגלה כזאת, נתקעו בבוץ.

העגלון נאנח בכבדות.

יורד מן העגלה.

גם רבי זו שיורד.

אבל רבי זו שחלוש וצנוג.

הוא לא יכול לסייע לעגלון החסון

כדי לחלץ את העגלה מן הבוץ.

אבל גם מצד שני,

הוא לא חפץ להכביד על העגלה.

אז הוא עומד בצד

ואומר פרקי תהילים.

העגלון גוער בו.

ביהודי,

אולי צוייה לי מעט.

מתנצל רב זושה שאני לא יכול כי אין לי כוח כלל ועיקר.

העגלון לא מתרשם.

אל תאמר אני יכול!

תגיד אני לא רוצה!

רב זושה,

שרגיל לראות בכל מאורע,

בכל דבר שהוא שומע, בכל מה שהוא רואה, יד מכוונת מהבורא,

פרץ בבכי מר

ונשא עיניים לשמיים ואמר, אוי, אוי, ריבונו של אוי, לאום, הבנתי.

הבנתי. זו שיכול, אבל זו שלא רוצה.

זו שיכול, אבל זו שלא רוצה.

אם היינו לוקחים את האמרה הזאת לעצמנו,

אל תאמר

אני יכול,

תאמר אני רוצה.

גם אלה ששומעים דבר תורה ומתנמנמים,

אל תגיד אני יכול,

תגיד אני רוצה.

כי אם אני אגיד עכשיו, מי שעונה על השאלה מקבל 500 שקל, כל הנרדמים ערים.

אז אל תאמר אני יכול,

תאמר אני רוצה.

פעמים רבות אדם חושב ומתבונן

בידיעה מציפה את הכרתו,

איך צריכה להיות באמת תפילה,

איך צריך להישמע לימוד באמת,

איך מצוות צריכות להיעשות.

אבל,

אדם כאילו חסר כוח ואומר, אני לא יכול, אני לא, אשריכם, איך אני מקנא בכם,

איי, איי, אני ממש מקנא בכם,

אני רואה איך אתם זפשי, איזה סבלנות, איזה אורך רוח, איזה...

טעות!

טעות חמורה ומרה.

גם אתה יכול,

אתה נבראת בצלם אלוקים כמו כולם,

אתה יכול,

ואתה יכול להגיע למדרגה של אליהו הנביא שהפך להיות מלאך.

הוא רצה, אתה לא רוצה, זה הכול.

מי שרוצה, יכול.

השם לא שם מגבלה לאף פעם.

וגם מי שנברא בת...

עד סף מסוים נגיד שהוא יכול, אם הוא ידרוש יותר,

הוא יכול עוד יותר.

האבות הקדושים ביקשו עוד

זקנה וייסורים וכל מיני דברים,

עוד דרך בעבודת השם,

עוד דבר,

עוד להוסיף, עוד לעשות.

אין גבול ליכולת.

זה מה שראיתי כשנכנסתי למחנה שומרון,

בטירונות.

אין גבול ליכולת.

אמרו,

מה זה?

אמרו לי, פה אין דבר כזה, מוציאים לך את המיץ,

אין דבר שאתה לא יכול.

וזה מה שאמרו לי, רק על אלונקה

אתה יכול להיות לא יכול.

עד האלונקה, הכול אתה יכול.

נו,

זה לא מאמצים כאלה כמו בצבא,

וללכת זה, ולשכב על גדרות, ולשאת מסע,

וללכת 40, 60, 80, 120 קילומטר.

זה לא, זה,

מה זה? יושבים ליד הספר, לומדים, והולכים לקיום, מה שכתוב. מה מסובך?

מה מסובך?

אנחנו משתדלים לעשות כל מה שצריך.

אנחנו לא נראים מותשים, אומללים, מסכנים.

תראי, אם יפה, פורחים, ומאפשרים, שמחים בכל, ועושים.

הכול זה תלוי, אם אתה רוצה.

אין דבר כזה, אני לא יכול.

ישמחו למלאכותך,

שומרי שומרי שומרי שם,

קוראי עונג שבת,

ישמחו

ומלאכותך עד שמרי שמרי שמרי שבת וקוראי עונג שבת עם, מקדשי מקדשי מקדשי שמי שבת עם, מקדשי מקדשי מקדשי שמי שבת.

אם אפשר, כל אחד יתפלל לעשות כל מה שאפשר,

לרפואתו השלמה של מאור גוזי בן משה.

השם ירפא אותו מכל חוליו,

ויעתיק אותו לחמינה יימח שמו וזכרו. אמן.

אמן.

שמות שונות.