בלי תפילה לא מקבלים - חלק ק''ב - קביעות מקום לתפילה מראה על חשיבותה

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

הראל בן שמחה וישראל

יזכו הוא וכל משפחתו לבריאות הגוף והנפש

ולשלום בית אמיתי.

יבוסרו

בספר החיים, ספר הזיכרון, ספר מחילה וסליחה וכפרה.

יזכו לשפע עשירות.

אמן, אמן.

וחברת דארק רמיקה תצליח בגדול

מתוך אושר ובריאות.

אמן.

ברצ'יקו באיו.

היא ובעלה יזכו לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא.

אמן. וילדיהם יהיו צדיקים, מזכי ערבים. אמן.

יזכו לזיווגים הגונים. אמן. כולם יזכו לרפואה שלמה,

תשובה שלמה וגבולה שלמה.

אמן.

יהודית בת אודניה יוכבד,

תזכה לרפואה שלמה והחלמה מהירה.

אמן.

שלמה בן איתמר חיים,

ועוד היה בת ברכה יזכו לתאומים זכרים השנה.

אמן.

בלי תפילה לא מקבלים כלום,

חלק קב.

המשגיח רבי נתן ווכטפויגל, זכר צדיק וברכה.

אמן.

אומר, יש אנשים שנלחמים עם המחשבות בתפילה הזרות,

אבל שוכחים דבר שהוא יסודי.

כמה חשיבות נותנים לתפילה.

אדם מקבל

לפי מה שהוא מחשיב.

כל דבר ברוחניות,

השייכות לרוחניות זה כמה כבוד אתה נותן לדבר.

נגיד אתה מחשיב את האתרוג,

אז כמה כבוד אתה נותן לו.

אז יש כאלה מפארים אותו בכלים נעים, שמים אותו וכולי.

לוקחים את הלולב, שמים בכל מיני מתקנים היום יש.

וזה תלוי כמה אתה מכבד את הדבר.

חכמים זיכרונם רכה אמרו, בברכות באו, כל הקובע מקום לתפילתו אלוהי אברהם ועזרו.

מי שקובע מקום לתפילתו זה אומר שהוא מכבד את התפילה.

ואז מן השמיים עוזרים לו לכוון בתפילה.

כי אדם מקבל לפי מה שהוא מכבד.

אדם מקום לתפילה.

יש יהודים שאין להם את היסוד הזה, מתפללים בכל מיני מקומות, בשתי בלחים, בהזדמנויות שונות, איפה שהם נתקעים, איפה שהם רוצים.

אין להם מקום קבוע, הם לא מכבדים את התפילה.

צריך לכבד את התפילה, צריך מקום מכובד, שאדם יהיה לו מקום של כבוד.

ואחר כך הם מתפלאים למה הם לא נענים.

שלמה, המלך עליו השלום אמר, בז לדבר, יחבל לו.

בגלל שאתה מבזה דבר מסוים, בז לו,

אז אתה תחבל.

יהיה לו מזה תקלות.

והגמרא אומרת, בברכות סב, כל המבזה את הבגדים סוף אינו נהנה מהם.

אם דוד המלך חתך את כנף מעילו של שאול

בשביל סיבה טובה, להראות לו, הייתי לידך, יכולתי להרוג אותך, ולא עשיתי זאת.

אבל זה נקרא שהוא ביזה את הבגדים, חמש עשרה שנה הוא רעד.

ויכסו בבגדים ולא יהיה חם לו.

למה הוא ביזה את הבגד?

אתם שומעים?

מה זה בגד?

בגד זה לשימושך, אתה רוצה, תעשה בו ככה, תעשה בו ככה, תקצר אותו, תעריך אותו, תעשה מה שאתה רוצה.

אתה חותך בגד?

בשביל להראות ככה,

זה נקרא שאתה בזה בגד.

אולי אפשר להגיד שזה בגד מלכות של שאול המלך,

של מלך,

אבל חמש עשרה שנה לרעוד ויכסו בבגדים ולא יהיה חם לו, בגלל שהוא ביזה את הבגד?

אז אם ביזוי של בגד,

ככה ביזוי של מצווה,

ביזוי של מקום תפילה,

על אחת כמה וכמה.

כשאדם קובע מקום לתפילה הוא מראה על חשיבות התפילה אצלו.

ממילא, כשם שהוא מכבד ומחשיב את התפילה, כך הוא יקבל מנה תועלת והנאה.

ולכן גדולי ישראל תמיד הקפידו על כמיהות ומקום לתפילה,

כי זה המפתח להצלחה.

רבי אברהם גניחובסקי, זכר צדיק ברכה, הקפיד

מאוד מאוד על המקום של התפילה שלו.

עוד

משחר נעורה בישיבת סלובודקה, הקפיד בזה להפליא.

בשמחת תורה,

כשהזיזו את כל הספסלים לצורך ההקפות,

אז אין את המקום הקבוע.

הוא מדד בצורה מדויקת

איפה המקום שלו? הביא לי שם כיסא וסטנדר והתפלל שם במשך כל החג.

הוא מחשיב את המקום.

תפילה זה לא דבר סתם.

כשקוראים פגישה, קוראים במקום מכובד,

בנפרד אם אתה קובע מקום עם הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא בא, איפה הוא? לא, הוא בשטיבל שם עכשיו.

איפה הוא עכשיו? לא, הוא עוד לא התפלל.

איפה הוא מפלל בבית? איפה הוא?

מה זה?

טרטורים.

מדוע באתי ואין איש?

יש מקום לכל בן אדם, תהיה במקום.

תבוא בזמן, תכבד את המקום, תבוא עם בגדים ראויים, נאותים.

לא איך שאתה בא, צ'לה בלה,

חולצות טישרט וזה, ופה ושם בא להתפלל.

מה זה? ככה מופיעים לפני מלך.

יעצתי לבעלי מקצוע שעובדים כל היום ללכת עם מזוודה קטנה,

שיהיה בה חליפה ומגבעת וכל מה שצריך,

כמו שבאים עם תיק לתפילין.

ולטליד בהם, עם תיק, עם חליפה ומגבעת והכל, להתפלל.

זה כלי עבודה.

אתה בא לעבוד.

אתה בא לעבוד.

תפילה זה עבודה, לא?

ככה כתוב.

ולעובדו בכל יבכם. אתה בא לעבודה, תבוא עם כל הכלים.

הם לא מחשיבים את התפילה. בגלל זה ככה זוכים להיענות.

אבל תשמעו עכשיו משהו ממש,

ממש,

ממש,

ממש,

ממש.

זה לא יאומן כי יסופרו.

זה הגאון הרב שך מעיד על הדבר הזה.

מעיד על הדבר הזה.

כשלמד הרב שך בקיבוץ תלמידים

בעיירה פונוביש אצל הגאון ומאיץ עליהם.

זכר צדיק ברכה, אז הם התפללו בבית כנסת שבעיירה.

היו שם בעלי בתים,

וביניהם היה גם גביר אחד מופלג,

בעל תחנת הקמח.

כולם זקוקים לקמח.

בעל תחנת הקמח, כל העולם צריכים אותו,

כל העולם משלמים לו כסף כל יום.

שיר גדול.

יום אחד,

בתחילת התפילה,

הגיע רץ בבשורה קשה לגביר.

תחנת הקבע עולה באש.

אם לא מכבים מיד,

הלך כל הרכוש.

פעם לא היה מכבה אש.

אתה מצלצל ובאים.

כבאיות.

צריך לרוץ לבאר, נזעיק את כל העיירה,

לקחת דליים,

וללכת בידיים ולשפוך דלי ודלי ודלי ודלי ודלי.

וככה היו מכבים שרפות.

וככה היו נשרפות עיירות שלמות. כי מי יכול את דלי לכבות?

אם לא באת בהתחלה,

ולא באו מספיק אנשים ותפסו את זה בהתחלה.

הלך.

כולם ציפו שהוא מיד חולץ את התפילין, הטלית וזה, ומיד רץ.

הבן אדם לא זז.

לא זז.

הוא שמע

וממשיך בתפילה.

כאילו לא קרה כלום.

כאילו כל עושרו ורכושו לא עומד לעלות באש.

בראשו מר והיועלום במתינות,

באומנה כאשר היה איתו.

כל יום.

ואחר כך זמיר עץ של דוד המלך

בשובה ובנחת כמונה מעות.

תוך כדי התפילה,

כבר אמרו לו שיש אחזה בכל חלקי התחנה, הסיכויים להצילה פוחתים מרגע לרגע.

זה לא נוגע אליו.

ממשיך בשלו.

קריאת שמע עם הברכות בנחת.

תפילת שמונה עשרה, בהתלהבות כדרכו מימים ימימה.

מתעלם מכל המבשרים.

מה?

מפעם לפעם.

מעדכנים אותו, תשמע שם זה וזה.

הרב שך מספר, הייתי מלא התפעלות

מהמסירות של הגביר לתפילה.

להמשיך להתפלל בנחל כשכל הנכסים עולים באש,

זה דרגה.

זה דרגה.

זה לא פשוט.

אבל עדיין,

היה ברור לי שכשהוא יסיים שמונה עשרה הוא יחלוץ מהר את התפילין והכל וירוץ לצירה להציל מה שנותר.

ושוב הפתיע אשר.

תפילת הלחש הסתיימה והוא עומד לשמוע את חזרת אשץ מילה במילה.

נסתיימה

אשרי וקדושא דה סידרא בנחל.

עולה לו לשבח.

כשהסתיימה התפילה הוא חלץ את התפילין

ויצא אל אחוזתו.

התרגשתי.

הרב שך מעיד, אני הייתי על...

התרגשתי.

מעשה נורא זה.

מעשה נורא זה.

אדם כל ממונו מתכלה והוא בשלוות נפש

ממשיך להתפלל.

כל רכושו עולה באש.

איך יכול להיות דבר כזה? למה הוא לא הפסיד?

כי הוא מדבר עם הקדוש ברוך הוא.

איך הוא יכול להפסיד?

באמצע, כשהוא מדבר עם הקדוש ברוך הוא.

אתה יכול להפסיד?

לא יכול להפסיד.

ההלכה אומרת שאפילו אם נחש

כרוך על עקבו בזמן התפילה, לא מפסיד.

נחש,

לא ארסי.

אם זה ארסי אז זה מפסיד.

אבל אם יש נחש,

כרוך, כרוך, לא עבר לידו.

כרוך!

לא יפסיד.

נדבר עם מלך מלכי המלכים הכתובות. נו, איפה יש דרגס כאלה?

אה?

מעשה מעשה אה?

זה עדות של הרב שך שבמו עיניו ראה את זה.

תודה רבה.

עכשיו תראו מה זה זלזול בתפילה.

מה נקרא זלזול בתפילה?

אברך

החל לסבול מבעיות במעיים בשעות הבוקר.

כל פעם שהוא קם להתפלל,

אווווווווווווווווווווווו כאבי בטן.

לא יכול להגיע בזמן לתפילה.

לא יכול.

הוא חייב להתפנות.

ניסה כל מיני דברים, לא עזר. רופאים לא ידעו מה קרה, למה זה קורה.

בקיצור,

שנה וחצי הבן אדם חוזר על עצמו כל בוקר, אותו תסריט.

לא יודע למה לקח לו שנה וחצי, אבל אחרי שנה וחצי הוא החליט שזה לא סתם.

כל הכבוד, איזה אברך, שנה וחצי.

המהרר מפרק שיצא לו חוט מהכפתור כבר אמר לקדוש ברוך הוא, הבנתי, די, די.

שנה וחצי.

ואז התחיל לעיין, מה קורה? מה אני עושה לא טוב שמונעים אותי מן השמיים ללכת?

ואז הוא נזכר מה הסיפור.

כל הסביבה שהוא היה גר בה,

חרדים.

הגיע דייר חדש, שהיה מנוי על עיתון חרדי.

אתם יודעים, זורקים אותם ככה בכניסה שם ליד התיבות דואר.

הוא היה יורד, סקרן,

פותח, בלי רשות כמובן, פותח את העיתון,

ועובר על הכותרות וזה וזה, ולאט לאט הוא התחיל להימשך לזה, וזה היה לוקח לו כמה דקות ארוכות,

עד שמגיע לדף האחרון.

אמרו, אז אתה לא ממייד, לא?

אין בעיה, סדר לך, תאמין, כאבי בטן, שער בבית, שלא תספיק ולא כלום, לא זה.

ברגע שהוא הפסיק,

הפסיקו הכאבים.

כתוב שאדם לא יקדים בבוקר לומר שלום לחברו.

אתה הולך להתפלל על הדם שלך,

על החיים שלך,

הכל תלוי בפגישה עם הקדוש ברוך הוא, איך יראה היום שלך.

ואתה אומר לקדוש ברוך הוא, חכה, חכה, בסדר. יש לך כמה אנשים שם, כבר יש מניין, אתה תסתדר איתם, אני,

מעניין אותי מה החדשות.

ועוד זה בחינם,

הוא מנוי ואני כואב.

אין שום דבר שבא סתם.

אבל לא צריך לחכות שנה וחצי בשביל לחשוב, כן?

אבל תראה.

רואים זלזול, זה נקרא זלזול בתפילה, זלזול בפגישה. תראו את העשיר הזה לעומת האברך הזה.

באו,

עשיר,

לא אברך ולא תלמיד חכם ולא כלום.

ותראו איזה רמה, איזה השגה.

לא בכדי כנראה הקדוש ברוך הוא השאיר אותו.

אתה מחשיב אותי כל כך.

כי הקדוש ברוך הוא רצה להראות לעולם, כמו שאומרים,

איך זוכה אדם להיות עשיר.

למה הוא שרף לו את התחנה?

בשביל שידעו, אתה מבין, למה הוא זכה לעשירות?

הוא לא נהיה עני מזה.

לא יודע אם בזמנו היה ביטוח.

הוא אמר, בסדר, מי שעשיר גדול יכול למנות את זה עוד פעם. לא.

והקדוש ברוך הוא בטח על זה ייתן לו וואי וואי וואי כמה ייתן לו.

לא מפסידים מתפילה.

מתפילה לא מפסידים.

כמה אנשים לא הסכימו לעלות למטוס לפני שהתפללו והמטוס הלך עם כל הנוסעים והם ניצבו. יש מעשים כאלה מפורסמים.

היה אחד עכשיו פה, שלא נהרג בבסיס הזה, משהו, סיפרו לי עם מים אחרונים.

בגלל שהוא הלך לעשות מים אחרונים.

נפל הטיל,

ובמקום איפה שהוא ישב

הוא לא נהרג.

בגלל שהוא הקפיד על מים אחרונים.

מי שעושה את רצון הבורא

כמו שהשם רוצה,

הקדוש ברוך הוא שומר ומציל, ומסייע, ועוזר, ונותן, וכולו.

אנחנו לא מחשיבים

את הדבר הזה שנקרא תפילה.

קירום זולות לבני אדם.

זה דברים גדולים וגבוהים שמגיעים עד רום השמיים.

אתה מדבר עם בורא עולם.

ובני אדם מזלזלים בהם.

זה כאילו עול ומסוי בשבילם.

תראו איך אנחנו מתפללים לאט, יש לנו כוונות על כל דבר לדבר.

הנה תשמעו

מעשה גם נוסף.

המשנה ברורה אומרת

לא ידלק שום תיבה

ולא יבליעם אלא יוצאים מפיו כאילו מוני מעות.

אמרנו את זה אתמול.

אדמו״ר אחד

היה משתדל להעביר לחסידים שלו

את דברי המשנה הברורה האלה

לא לרוץ בתפילה, להוציא מילים במתינות

כמוני מעות

אבל שם היה עשיר גדול, אחר אבל, אחר

שהיה מתפלל מהר, מהר

קרא לו הרבה

אמר לו כתוב במשנה ברורה כמוני מעות

אמר לו אני מתפלל כמוני מעות

אמר לו מה פירוט?

אומר לו הנה הוציא חבילה שטרות, מה עשו?

מהר אומר לו ככה אני מתפלל כמו שאני מוני מעות

אמר לו הרבה חכי רגע

הוציא מהמגירה שלו כל מיני שטרות

בערכים שונים

במדינות שונות

אמר לו עכשיו תערבב את זה

עכשיו תמנה ותגיד לי כמה יש

עכשיו הוא כבר צריך לסדר זה לשים פה וזה ככה וזה ככה וזה כמה זה כמה זה שווה כאילו זה לא

אמר לו נו נו איפה זה נקרא כמוני מעות

אמר לו למה?

כי כל דבר יש לו כוונה אחרת

מה זה?

מה אתה סופר מילים?

מה זה מילים? יש כוונות

יש אדון הכל היה ויהיה תקיף בעל היכולת בעל הכוחות כולה

יש כוונות

אנשים

לא שומעים, אתה רוצה שהתפילה שלך תתקבל? אתה בכלל מבין שמקבלים בתפילה מה שרוצים?

אתה בכלל מבין את זה?

או שאתה מבין שצריכים להתפייש שלוש פעמים מיום הולכים הביתה

פגישה עם בורא עולם על מנת לקבל

והוא בא בשביל התה

הפעם מוצא אותך פה, פעם שמה פה, איפה הוא? לא, החליף כיסא, אה, הוא אמר

מה זה?

מה זה?

תכבה, תייקר את התפילה,

איך שאתה תתייחס אליה ככה בשמיים האלה

ובאוזליי יקלו

בז לדבר יחווה לו

כי מכבדי אכבד

אז כדאי

שם יש חג נפלא,

חג הסוכות, חג של בעלי תשובה

ואין לו דרשה על זה הגאוננו גילנא אומר בזכות התשובה שעשו ישראל דרכינו לסוכות

עכשיו התפילות יהיו בנתינות, אין לאן לרוץ, זה חג, זה חג, לא עובדים, לא בקיף,

יש לנו כל הזמן,

שבוע, שנה, מתפנק

עם הקדוש ברוך הוא, המצוות,

תקשיב

הפלא ופלא,

חיכינו את זה שנה,

זה הגיע,

הגיע הזמן.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו בירננה. בואו, לפניו בירננה. בואו, לפניו בירננה. בואו, לפניו, לפניו בירננה. בואו, לפניו בירננה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

עמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה ישמחו למלאכותך שומרי שומרי שומרי שומרי שלבדי קוראי עונג שלמה

תשמחו במלאכותך שומרך שומרך שבת וקורא עונג שבת.

עם מקדשא מקדשא מקדשא שבירי שבת.

עם מקדשא מקדשא מקדשא שבירי שבת.

ושמחת בחגך והיית אך שמח ושמחת בחגיך והיית אך שמח ושמחת בחגיך,

חמיתך סמא דגום בא וסמא מעגל, חמיתך סמא דגום בא.

הרי אני מכוון כאמים קצת חכמים, דאורייתא בשמחם.

דאורייתא.

גומל נפשו יש חסד, דאורייתא.

אבד את אביך ודימך, דאורייתא. אסון נחת, רוח לקדוש ברוך הוא.

ואין אסון נחת, רוע לצדיק התנא הקדוש.