ברכת כהנים

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

אסתר בת שמחה תזכה לאריכות חיים מתוך בריאות ושמחה

ותזכה להגדיל תורה, אמן.

אמן.

אסתר בת עיישה

תזכה לרפואה שלמה ואיתנה בכל האיברים והגידים מהרה בתוך שאר חולי עמו ישראל,

אמן.

אמן.

אוריה בן מירי ורפאיין,

השם יתברך, ירבה לו אושר, נחת, שמחה, בריאות,

וישתנה במצבו

לטובה, מן הקצה אל הקצה, מתוך קדושה וטהרה, אמן כן יהי רצון.

אמן.

ברכת כהנים,

ריבותינו הקדושים, הרחיבו

במעלה האדירה של ברכת כהנים,

עד שכל אדם

שזוכה להיות נוכח בברכת כהנים יתמלא שמחה וגיל

בשעת הברכה וישתוקק תמיד להיות במעמד נפלא של כהן המברך את עם ישראל באהבה.

במסכת סוטה ל״ח״

מבארים חכמים, זיכרונם לברכה.

כשם שהכהנים נושאים כפיים בתפילת שחרית

בכל אתר ואתר כיום,

כך גם בזמן בית המקדש,

הכהנים נשאו כפיהם על הדוכן לאחר הקרבת התמיד של השחר.

שלושה הבדלים עצומים

בין המקדש

לשאר המקומות.

בבית המקדש לא השיבו אמן

אחר כל ברכה,

אלא נאמרה ברכה אחת ארוכה.

בשאר המקומות מחלקים את ברכת כהנים לשלוש,

יבע רכך,

יאר יישא.

ואומרים אמן על כל ברכה בנפרד.

במדינה, בשאר המקומות,

הכהנים מרימים ידיים למעלה עד לגובה הכתף.

ככה.

עד גובה הכתף.

הנודע ביהודה פוסק,

כהן שאמר ברכת כהנים,

ללא שנשא את כפיו,

הרי זה מעכב,

ואין לברך כך.

אולם בבית המקדש הרימו ידיהם למעלה מראשם.

וממילא אמרו את ברכת הכהנים כשהידיים מורמות הכי גבוה שרק אפשר.

דבר שלישי,

בבית המקדש לא אמרו שם אדנות.

אנחנו אומרים, אברכך, עמוני.

הם לא אמרו ככה.

הם הזכירו שם הוויה בפיהם.

שם המפורש.

אבל לנו חל איסור מוחלט לומר את שם הוויה,

רק שם אדנות.

אז שלושה שינויים והבדלים.

אנחנו אומרים שלוש אמן, הם לא אמרו אמן.

הכל ברכה אחת ארוכה.

היום מרימים את הידיים, נושאים את הידיים עד גובה הכתפיים,

והם מעל הראש כמה שאפשר.

בבית המקדש לא אמרו שם אדנות, אלא שם המפורש.

למה יש את השינויים הללו?

הגמרא ביום הלט,

בארבעים השנים הראשונות של בית שני

היה שמעון הצדיק כהן גדול,

ולכן עם ישראל זכו להשראת שכינה מופלגת.

הוא היה צדיק יסוד העולם,

משיירי כנסת הגדולה.

הסימן לכך

ששרתה שכינה מופלגת

בארבעים שנים שהוא היה,

שהן ארבעים שנים ראשונות

של בית המקדש השני,

היו שלושה סימנים מובהקים ששרתה שכינה.

דבר ראשון, לשון הזהורית

נהפך מאדום ללבן

מיום הכיפורים.

כל יום הכיפורים, ארבעים שנים,

שזה מראה שנתלבנו עוונותיהם של ישראל.

דבר שני, הגורל על...

עלה ביד ימין תמיד

ודבר שלישי, הנר המערבי דלק תמיד.

זה סימנים שמראים שהשכינה שורה תמיד.

לעומת זאת,

בארבעים שנים האחרונות

ההפך הגמור.

לשון הזוהרית נשאר אדום,

הגורל עלה תמיד ביד שמאל

והנר המערבי

קבע תמיד.

איתותים ברורים

לזעזע את אמות הסיפים שבלב שנסתלקה שכינה מבית המקדש באופן מוחלט,

ונשאר חרון אף ודין בתוקף

על כל המשתמע מכך.

ארבע מאות עשרים שנה היה מקדש שני,

תוריד ארבעים וארבעים שמונים.

כמה נשאר?

שלוש מאות ועשרים.

לא.

שלוש מאות וארבעים.

בשאר שלוש מאות וארבעים שנה שבית המקדש השני היה קיים,

פעמים היה כך,

פעמים היה כך.

פעמים היו סימנים ששרתה שכינה, פעמים לא.

עוד מוסיפים חכמים לספר שקודם פטירתו מספר ימים אמר שמעון הצדיק

שהוא יודע שהשנה הוא עתיד להסתלק מן העולם.

מניין הוא ידע?

כל שנה הוא ראה ביום הכיפורים זקן לבוש לבן.

הירושלמי מבאר שלא היה זה מלאך

אלא שכינה קדושה בכבודו עצמם.

שהרי נאמר וכל אדם לא יהיה באוהל מועד

לרבות מלאכים שפניהם כפני אדם.

ואילו באותה שנה,

בשנת הארבעים לבית השני,

הופיע הזקן לבוש שחורים,

סימן לאבלות.

ואכן כך היה, אחרי הרגל חלה שמעון הצדיק

שבעה ימים ונפטר.

עוד הוסיפו פרט חשוב בעניין ברכת כהנים מאותה שנה.

והלאה

נמנעו הכהנים.

מלברך ברכת הכהנים בשם המפורש.

מהו שם המפורש?

כתב הראש שיש אומרים שזה שם הוויה ויש אומרים שהוא שם של מ״ב אותיות.

מדוע פסקו מלומר

את השם המפורש משעת פטירתו של שמעון הצדיק?

מתבאר שאמרו את השם המפורש בבית המקדש בשני זמנים מיוחדים בלבד.

ביום הכיפורים

אמרו את השם המפורש עשר פעמים,

שלוש פעמים בווידוי הראשון

על הפר שנועד לכפר על שבט הכהנים,

סליחה,

על הפר שהביא הכהן הגדול לכפר על ביתו,

שלוש פעמים בווידוי השני על הפר שנועד לכפר על שבט הכהנים,

קודם בטוב ואחר כך שבט הכהנים.

בנוסף,

השם המפורש הוזכר עוד שלוש פעמים על השעיר המשתלח

שנועד לכפר על כלל ישראל.

אז שלוש פעמים

על פר כהן גדול מכפר על ביתו,

שלוש פעמים בווידוי

על פר שמכפר

על שבט הכהנים,

ושלוש פעמים על שעיר המשתלח שנועד לכפר על כלל ישראל.

בפעם העשירית הזכירו אותו על הגורל,

כאשר הכהן אמר,

לאדוני חטאת.

אז הזכיר את השם המפורש.

אז זה היה ביום הכיפורים שהיו מזכירים

את השם המפורש,

והשם המפורש הוזכר בברכת כהנים מדי יום ביומו.

מדי יום ביומו.

איך ייתכן שברכת כהנים מעלתה כה גדולה

עד שמזכירים את השם המפורש כמו ביום הכיפורים?

מבארים חכמים, זיכרונם ברכה.

במעמד הסנא, אמר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו,

זה שמי לעולם

וזה זכרי לדור בדור.

במסכת פסחים ג',

לומדים מכפילות הלשון.

באותה שואה לימד הקדוש ברוך הוא את משה רבנו שני שמות.

את שם הוויה,

כמו שאנחנו כותבים, יוד והא, וווה והא.

וזה נקרא זה שמי.

זה שמי.

כי הקדוש ברוך הוא היה, הווה ויהיה, זה השם האמיתי.

בשם הדנות הוא לימד אותו גם.

שזה כמו שאנחנו קוראים,

כתוב יוד והא, ואנחנו אומרים עדו.

וזה שם הנקרא.

וזה אומר הפסוק, וזה זכרי, זכרי, איך מזכירים אדנות.

זה לא השם המיוחד,

אלא כינוי לשם הוויה.

אז כותבים הוויה,

וזה נקרא שמי,

וקוראים אדנות,

זה זכרי.

אז זה שמי לעולם, וזה זכרי לדור ודור.

בינתיים בדורות, עד שהגיעה הגאולה,

זה זכרי.

ממילא אמר הקדוש ברוך הוא למשה,

זה שמי לעולם.

רק בבית עולמים,

לעולם,

שמה השתמשו בשמי האמיתי,

כמו שכותבים.

אבל זה זכרי, לדור ודור, זה מחוץ לבית המקדש.

אסור בשום פנים ואופן לקרוא בשם ההוויה,

אלא רק בשם אדנות.

ולכן היה מותר להזכיר את השם המפורש ביום הכיפורים עשר פעמים,

וכך עשו גם בברכת כהנים.

מכאן

אנחנו נוכחים לדעת מה המעלה והרוממות

של ברכת כהנים.

כה תברכו את בני ישראל.

יש לברך ברכת כהנים דווקא בשם המפורש.

ושמו את שמי

על בני ישראל, ואני אברכם.

ושמו את שמי

זה שם המפורש

בבית המקדש.

אבל מתי אומרים את השם המפורש?

רק כשיש גילוי שכינה.

וגילוי שכינה התרחש ביום הכיפורים

ובברכת כהנים.

מבואר בתוספות

ולכן פסקו מלומר את השם המפורש בברכת כהנים משעה ששמעון הצדיק עלה לגנזי מרומים

כי ראו בבירור

שגילוי השכינה פסק ונעלם

ואי אפשר להזכיר את השם המפורש כשאין גילוי שכינה.

מקשה הרשש

מדוע ביום הכיפורים המשיכו להזכיר את השם המפורש?

גם אחרי הפטירה של שמעון הצדיק

והוא מבאר, מוכרחים לומר שביום הכיפורים גילוי השכינה חזר להופיעה מדי שנה בשנה שנאמר כי בענן אראה על הכפורת

אבל רק בברכת כהנים לא ראו כבר גילוי שכינה בכל יום ביום.

ממילא מתבהר להפליא

כשאין גילוי שכינה אסור לומר את השם המפורש.

מדברי חכמים מתחדש עניין עצום

בברכת כהנים היה גילוי שכינה עצום ונשגב מעין יום הכיפורים כל יום

ולכן אמרו ברכת כהנים בשם מפורש

ועכשיו נבין גם למה לא אמרו אמן

בבית המקדש

כותב המאירי בתענית תוז

בבית המקדש לא די באמן

אלא צריך תהילה גדולה יותר

אכן ברכת כהנים נאמרה ברכה אחת ארוכה

אמר שם הוסיף

מה חבוי במילה אמן?

אמן

בגימנטריית צדיק א' כמניין הוויה עדנות

הדבר הזה מתקיים רק במדינה, זאת אומרת חוץ למקדש

במדינה כותבים בלשון הוויה אבל אומרים בלשון אדנות

לכן אומרים בה אמן על כל ברכה וברכה

ואז יש הוויה ואדנות

אולם בבית המקדש

כפי שנכתב ככה היו גם אומרים

בשם המפורש

והכל נעשה בשם הוויה

ועל כן לא שייך הצירוף

של הוויה ואדנות

ממילא מובן, למה לא עונים אמן?

עוד מוסיף אמר שו

עתה נבין עומק דברי החכמים בנזיר סמך בו

גדול עונה אמן

יותר מן אמברך

אמברך אמר רק שם אדנות

ברוך אתה עמו, אדום

והעונה אומר אמן

שני שמות,

הוויה ואדנות, לכן הוא גדול מן אמברך

בספר דרכי דוד

מוסיף שרק במדינה מתאים לומר את המילה אמן

למה?

אמן מסמל הנהגת השם בסתר

ואמונתך בלילות

כמו שהלילה הוא זמן של אסתר

גם אמן

זה מסמל הנהגת השם בסתר

לכן אנחנו אומרים אמן, יאמנו דברי האומר, יאמנו, מה זה יאמנו? זה ברור שזה ככה, אומר לו יאמנו כי זה עדיין אמונתך בלילות, זה בסתר, בהסתר

לא רואים את השגחה כמו במדבר שראו בגלוי

ממילא אי אפשר לומר אמן בבית המקדש כי שם מופיע גילוי שכינה מרומם ונשגב ואם נגיד שם אמן זה כאילו בהסתר אבל זה בגלוי

עכשיו מעירים דברי רשי

הוא מסביר למה הכהנים הרימו ידיהם מעל ראשם

הטעם כי השכינה שורה על הידיים של הכהנים

דרשו חכמים בילקוט שמעוני על הפסוק בשיר השירים

הנה זה עומד אחר כותלנו, משגיח מן החלונות,

מציץ מן החרקים

השכינה שורה על אצבעות הכהנים ומשם מברכת את עם ישראל

הקדוש ברוך הוא משגיח מן החלונות

מבין אצבעות הכהנים

הכהנים עושים ככה

יש פה חמישה אווירים, תכף נשמע

במסכת חגיגה אסור להסתכל על ידי הכהנים בשעה שהם מברכים

והאיסור הזה חל בבית המקדש כי שכינה שורה

על ידיהם.

וריבותינו אומרים, כל המביט בכהנים בשעה שנושאים כפיהם, עיניו כהות.

הוא יהיה עיוור.

הטעם אומר המהרשה, השכינה שורה על ידי הכהנים,

ואין רשות להביט בשכינה הקדושה, כי לא יראני האדם בחיין.

וכיוון שהוא חוטא בעין, יענש בעין.

ואז זה נחשב כאילו הוא מת, כי שומא חשוב כמת.

ומפני שהשכינה שורה על ידי הכהנים ממש,

מבאר רשי,

אין זו מידה דרך ארץ שראשו של הכהן יהיה מעל השכינה.

עכשיו, אם הוא עושה ככה ישר,

השכינה פה על האצבעות,

והראש שלו מעל השכינה.

זה לא מכובד ככה, זה לא מקובל לעשות כזה. אבל לכן צריך להגביה שהשכינה תהיה

מעל ראשו.

לכן הכהן המברך בבית המקדש חייב להגביה אדם מעל ראשו.

בזוהר הקדוש, ביתרו,

הפליג במעלת התפילה

בשעה שידם מורמות למעלה מראשו.

באופן הזה התפלל אברהם אבינו,

שנאמר, הרימות ידיי אל אדוני, אל עליון.

וכך נאמר אצל משה רבנו,

והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל.

זאת אומרת, בתפילה, הגבהת הידיים מעל הראש,

זה מהווה סכנה למי שהוא לא ראוי ולא מתפלל כהוגן.

אבל צדיקים גדולים כאלה, כמו אברהם אבינו,

משה רבנו אומר הזוהר הקדוש,

כמה המעלה של מי שמרים ידיו למעלה מראשו.

אבל יש תנאי גדול,

אם התפילה היא מעומק הלב.

אבל אם הוא מרים ידיו בתפילה, ככה סתם,

גורם קטרוג גדול.

הוא מראה שהוא כאילו עסוק בתפילה מרוממת ונשגבת,

אבל הלב מלחימו.

לכן מידת הדין מקטרגת עליו, ורוח טומאה שורה על ידיו.

אם כן מתבהר

שהכהנים בבית המקדש

הוצרכו לברך בכוונה גדולה מעומק הלב,

כי הם הגביאו גם את הידיים מעל הראש, כמו שאמרנו,

וברכת כהנים הייתה מעמד מרטיט ונשגב

כיוון שהשכינה שרתה על ידיהם

ולכן הותר להם להגיד שם במפורש

והיו מחויבים להרים את הידיים מעל הראש ולהתפלל בכוונת הלב

ביראה וברעדה.

המתבונן במדרשים רבה ותנחומה

יראה שדרשו את הפסוק

באופן שונה.

הנה זה עומד אחר כותלנו.

היינו הקדוש ברוך הוא עומד מאחורי הכהנים.

כמו שבאר המרזו,

הכהנים פניהם לעם

ואחוריהם להיכל.

הוא עומד אחר כותלנו, מאחורי הכהנים.

משגיח מן החלונות,

מבאר המרזו, יש חלל בין הראש לכתפו של הכהן כמו חלון. פה יש כאילו חלונות.

אם אתה נמצא מאחורה,

אז זה החלונות שלך, כן.

ומשם הקדוש ברוך הוא כביכול מביט על הקהל.

מה זה מציץ מן החרקים?

זה האצבעות של הכהנים,

שהם כמין חללים קטנים כמו חרקים, חרך.

מעתה יש להבין.

האם השכינה שורה על אצבעות הכהנים,

או שמא נמצאת בהיכל מאחורי הכהנים ומציצה דרך האצבעות לעבר הקהל?

מבאר הרדב״ז.

זה בדיוק ההבדל הגדול בין ברכת כהנים בבית המקדש לברכת כהנים במדינה.

בבית המקדש השכינה שורה על האצבעות ממש,

כמו שאומר הילקוט שמעוני.

לכן הוכרחו הכהנים להרים את הידיים מעל הראש,

כי אין זה דרך כבוד שהראש יהיה מעל השכינה.

מטעם זה המביט בבית המקדש בכהנים, בזמן שנושאים כפיהם,

עיניו כהות שהעיז להביט בשכינה.

ואילו במדינה,

מפורש במסכת סוטאמים,

מפני כבוד הציבור,

הכהנים פניהם לעם,

אחוריהם להיכל,

למרות שהשכינה נמצאת בהיכל.

מבהיל על הרעיון.

מבהיל על הרעיון.

ויתר הקדוש ברוך הוא על כבודו,

ונותן ברשות לכהנים להפנות גדולים.

רבם לשכינה ולברך את ישראל כשפניהם אל העם.

ובאר המהר״ל,

וזה משום שכיום אין שכינה גלויה.

לכן יש רשות לכהן במעמד ברכת כהנים להפנות גב לשכינה נסתרת.

ולולא השכינה הייתה נסתרת,

אסור בהחלט להפנות את הגב להיכל.

ממילא פשוט וברור,

שחכמים, זיכרונם רכה, ברמבה ובתנחומא, מתייחסים לברכת כהנים שבמדינה שבה הקדוש ברוך הוא עומד בהיכל אחר כותלנו

ומציץ מבין האצבעות של הכהנים,

מציץ מנחר הכהן.

לכן פוסק השולחן ערוך

קכח יב שהכהנים נושאים ידיהם כיום עד גובה הכתפיים בלבד,

ועוד פסק, כשהכהנים חולקים את האצבעות של הידיים,

שיהיו חמישה אווירים.

אוויר אחד

בין הזרת והקמיצה לאמה ולאצבע, זה האוויר הראשון.

בין הזרת והקמיצה לאמה ולאצבע, זה האוויר הראשון.

אוויר שני,

בין האמה והאצבע לאגודל,

זה האוויר שני.

אוויר שלישי זה בין האגודל לאגודל שביד השנייה, פה, פה.

זה האוויר שלישי.

והאוויר רביעי, שוב פעם, זה בין האגודל

לאצבע ולאמה ביד השנייה, והאוויר השלישי זה פה בין האצבע והאמה לקמיצה ולזה. זה חמישה.

חמישה אווירים.

מבאר המשנה ברורה,

שהמקור לחלוקה הזו הוא מדברי חכמים בתנחומם,

מציץ מן החרקים.

הקדוש ברוך הוא מציץ בין האצבעות של הכהנים ה-חרקים,

ה-חרקים, חמישה אווירים שבין האצבעות.

לכן מובן היטב,

מי שמביט בזמננו בידי הכהנים, אין עיניו קהות,

כי לא שורה שכינה גלויה.

בזמן הזה,

הגם שאין גילוי שכינה על כפות ידי הכהנים,

מכל מקום דעת רשי והתוספות ראש,

שיש בחינה מסוימת

של השראת שכינה מועטת על ידיהם.

בכל אופן

לכן הכריעו להלכה

גם בימינו אסור להביט בכהנים הנושאים את ידיהם

וכך פוסק השולחן ערוך

ככח כג

כי סוף סוף הקדוש ברוך הוא מציץ בין אצבעות ידיהם

ואין זה דבר של מה בכך

ומכל מקום לדעת כולם

אין לחשוש

מעיוורון

משום שאין גילוי שכינה כיום

ומכיוון שיש מעט שכינה על ידיהם

עכשיו מבינים למה נוטלים הכהנים ידיים קודם ברכת כהנים

כי צריך תוספת קדושה על הידיים

כדי שתשרה מעט שכינה על ידיהם

ופוסק השולחן ערוך

קכח שהכהנים צריכים ליטול ידיים קודם ברכת כהנים

הוא פוסק כדעת הרמב״ם

אף על פי שנטלו ידיהם קודם התפילה

צריכים שוב ליטול ידיים לפני ברכת כהנים

כי צריך תוספת קדושה על הידיים

כמו כהן בבית המקדש שקידש ידיו

קודם לעבודה

ומאירים דברי הזוהר הקדוש

שמובאים בבית יוסף

מטעם זה הלוי

הוא זה שנוטל ידיים לכהן

כי בתוספת קדושה עסקינן

והלוי

שיש בו קדושה

הוא הראוי ביותר להוסיף קדושה לידיים של הכהן

והוסיף השולחן ערוך שצריך הלוי עצמו תחילה לטהר ידיו שלו

ולכן עליו ליטול ידיים בטרם יטהר את ידי הכהן

ובמשנה ברורה כתב

כאשר אין לוי גם בכור יכול ליטול ידיים לכהן

כי גם בו יש מעט קדושה

ומתבאר להפליא שכל העניין של נטילת הידיים קודם הברכה

לצורך השראת השכינה על ידי הכהנים

ולכן צריך שהלוי, הוא יטהר את ידי הכהן

אמרו חכמים זיכרונם ברכה במסכת סוטה

הקדוש ברוך הוא מתאווה לברכת כהנים

והדברים הדברים מגיעים עד כדי כך

ששם השם נמצא בברכה

הזו כנאמר ושמו את שמי

ובנוסף

הקדוש ברוך הוא בעצמו הוא המברך

שנאמר ואני אברכם

דרך אגב זה ברכה דאורייתא

זה הברכה דאורייתא

ואדם שמתברך צריך להתכוון

שהוא מתכוון

לקיים מצוות ברכת כהנים

המהר״ל מגלה מה מונח בברכת כהנים

ומה סוד גודל מעלתה

השם יתברך מתאווה ומשתוקק להשפיע שפע לתחתונים

והשיא זה בברכת כהנים

עכשיו בואו תראו מה עצור בתוך הברכה

המשנה הברורה

כתב בשם הלבוש

למעשה כלולים בה שש ברכות

כל אחת משלוש הברכות

מחולקת לשתיים

יברכך וישמרך

יאר ויחונקך

יישא וישם לך שלום

בספר חסד לאברהם מביא בשם ספר יצירה

יש בעולם

שבעה מיני טובה ושמחה

כולם בברכת כהנים

חוכמה

יברכך אדוני

בנים

וישמריך

חיים

יאר אדוני פניו אליך

חן

ויחונקך

עושר

יישא אדוני פניו

ממשלה אליך

שלום

וישם לך שלום

חוכמה בנים חיים חן עושר ממשלה ושלום

וואי וואי וואי כל זה נמצא ויש לנו את זה בכוונות

של ברכת כהנים

דורשים ריבותינו בספרי

את הפסוק הראשון

יברכך השם

במה? בכל הברכות הידועות בתורה

ברוך אתה בעיר, ברוך אתה בשדה, ברוך פרי ותנך וכן הלאה. ברוך אתה בבואך, ברוך אתה בצדק

ביברכך יש את כל

שכל הברכות, שכל הברכות שבתורה

והנציב מוולוז'ין

אומר שכל הברכות שבתורה נמצאות

ב-15 תיבות של ברכת כהנים.

כל הברכות שבתורה נמצאות ב-15 התיבות האלה.

וישמריך,

ישמור השם את נכסיך,

ישמור עליך ממזיקים,

ישמור אותך מעין הרע,

ולא ישלטו אחרים עליך.

כל זה בישמריך.

במדרש הבא

דורשים

את הפסוק השני.

יאר אדוני פניו אליך,

תזכה למאור התורה,

ויאר עינינו בתורתך,

ויחונקה

אתה חונן לאדם דעת.

כמו שאומר יונתן בן חוזיאן,

הקדוש ברוך הוא יגלה לך את סודות התורה.

והברכה השלישית והאחרונה,

יישא אדוני פניו אליך,

וימחל לך על כל חטאותיך,

ויישם לך שלום.

אין גדול מן השלום.

זה שורש כל הברכות כולן.

לכן, ביארו במסכת מגילה יח.

מטעם זה, לאחר ברכת כהנים,

ממשיכים מיד, שים שלום.

ממבט ראשון, מה הקשר ביניהם?

אלאחר שהכהנים אמרו, ויישם לך שלום,

הכי מתאים, שים שלום.

מוסיף הגאון מווילנה,

ברכת שים שלום היא כנגד ברכת כהנים.

שים שלום זה ויישם לך שלום.

טובה

זה יאר אדוני פניו.

וברכה זה יברכך.

חן ויחונקה.

וחסד זה וישמרך.

ורחמים

זה יישא אדוני פניו אליך.

זאת אומרת, בשים שלום יש את ברכת הכהנים.

עוד פעם.

שים שלום, טובה וברכה, חן וחסד ורחמים,

זה ויישם לך שלום. יאר אשם פניו, יברכך,

ויחונקה, וישמרך, ויישא אשם פניו אליך.

מקשה בספר כתר כהונה.

מפני מה הכהנים מנגנים בזמן הברכה?

זאת אומרת,

הטעם הוא משום שבזמן שהם מעריכים בניגון אמירת הברכות

אנחנו יכולים לכוון בכל הברכות.

זאת אומרת לא עבר, איך אוכל אבו אדם

מי שבראך, אני לא נותן זמן לבן אדם

לכוון את הכוונות.

צריך להגיד את זה עם מנגינה,

לאט לאט,

וגם להתכוון,

כי השם משים ברכתו על עם ישראל,

אז לא לשלוח את השם. אתה מאיץ את הקדוש ברוך הוא לברך, מה זה?

סטנא שוויה, ככה, לאט לאט.

מי רוצה להפסיד ברכות עצומות ואדירות כאלה?

יש כאלה כבר ממהרים, אדוני,

בכלל לא שם השם.

אה,

לא.

כתב הזוהר הקדוש

שזמן ברכת כהנים

זה עת רצון נשגב ומיוחד עד מאוד,

כי הברכה הזו מהפכת את מידת הדין למידת הרחמים,

וכל העולמות העליונים מלאים בחסד ורחמים,

וזה זמן שיורד כל השפע אלינו.

כי השם משתוקק להוריד שפע גדול

לעולמנו.

ברכת כהנים זה הזמן של חלוקת השפע בעולם.

בתהילים כתוב,

בחסידיך יברכוך.

כלומר, הכהנים הם חסידי עליון,

כי הם נבראו מצד החסד,

הם יברכוך.

חה.

חה זה כה.

כה תברכו את בני ישראל,

וחסידיך יברכו חה.

הם יברכו כה.

כה תברכו את בני ישראל.

מבאר המלבי

שהשפע צריך צינור

שראוי לרדת בו.

לתפקיד הנכבד הזה זקוקים לאנשים מיוחדים,

שיש בהם מידת החסד תבועה,

שהם טובי עין,

אוהבי שלום,

מזרע אהרון,

שהוא אוהב שלום ורודף שלום.

רק הם יכולים להשפיע שפע גדול כזה באהבה.

כמו שדרשו חכמים במסכת סוטה.

כתוב עין

הוא יבורך.

הוא יכול לברך את עם ישראל.

הדברים מגיעים לידי כך

שכתב המגן אברהם

בספר זית רענן,

גילוי פלאי,

מעלת ברכת כהנים כה גדולה,

שהיא מועילה גם למי שלא עושה את רצון השם.

הלוא מה צורך בברכת כהנים?

יש ברכות גדולות ועצומות בפרשת כי תבוא, ברוך אתה בעיר,

ברוך אתה בשדה,

אלא יש הבדל גדול.

שם

יש תנאי מפורש.

ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך בתנאי,

כי תשמע בקול אדוני אלוהיך.

אבל ברכת כהנים כל כך נשגבת,

שבכוח סגולתה לברך גם מי שלא שומע בקול אשם.

וכך מחדש בעל הרוקח

כל הברכות שבתורה יחולו רק אם שומע בקול אשם.

כמו הברכות בפרשת בחוקותיי.

אם בחוקותיי תלכו,

גם בברכות שבירך יצחק אבינו את יעקב,

כולם בתנאי.

אבל פה,

לא יאומן.

תשמעו זה פלא, פלא.

בפרשת בחוקותיי, בכל הברכות,

ממילה בחוקותיי עד קוממיות,

שמסתיימות הברכות,

לא תמצאו את האות ס'.

בברכות שבירך יעקב, שנתברך יעקב מיצחק,

לא תמצאו את האות ס'.

בברכת כהנים,

ס' אותיות.

כי הברכה הזו מסוגלת יותר מהברכות הן.

שם אין ס' פה יש את כל הס'

ס' אותיות.

הברכה הזאת מועילה גם למי שלא שומע בקול השם.

וסיפרתי לכם פעם שאני מכיר אדם

שהיה מתפלל בשטיבל,

והיה רץ ממניין למניין

בשביל לשמוע ברכת כהנים.

ברכת כהנים דאורייתא.

עם כל מה שלמדנו עכשיו,

הבחור חכם,

בחור חכם.

אז נא בבקשה לברך בנגינה לאט, עם כוונה, ולדעת מה קורה באותו רגע, והלוי ייטול ידיים, וזהו,

ולרמז בה שכל הברכות שבתורה יתקיימו רק בתנאי

שאדם עושה את רצון השם יתברך, זה בכל הברכות.

אבל בסמך האותיות של ברכת כהנים,

הם חלים בכל אופן.

בכל אופן, גם אם הוא עושה רצונו יתברך, גם אם הוא לא עושה רצונו יתברך.

אומנם יש חולקים על זה,

כגון הרמב״ן ורבנו בחייב הנציב,

אבל יש מי שאומר שהם חלים בכל מקרה.

אז זאת אומרת, יש על מי לסמוך בעניין לדחוף את כל אלה שלא עושים את רצון השם לתוך הברכה,

ושתחול עליהם הברכה. זה בעל הרוקח אומר.

נו, אז עכשיו נראה כמה צריך לרוץ,

להתאמץ,

לזכות בברכת כהנים,

שהרי כל הברכות שבתורה ספונים וטמונים בה, מבראשית

עד וזאת הברכה, כל הברכות שבתורה.

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שומרי שעבדוי קורבנו עונג שם בבעת,

ישמחו במלאכותך שומרי שבת, וקורבנו עונג שבת.

עם מקדשי, מקדשי, מקדשי שמי שבת,

עם מקדשי,

מקדשי,

מקדשי שבת, שבת, שיהיה לנו שבת שלום ומבורכת.

אמן.

הריני מכוון לקיים מצוות חכמים דאורייתא, בשמחה דאורייתא, גם אני עכשיו אשעש את דאורייתא.

כבד את אביך ואת אימך דאורייתא לאסון נחת רוע לקדוש ברוך הוא דאורייתא, ולאסון נחת רוע לתנא הקדוש דאורייתא.

שיהיו שפתות תעבדו ובאות בקבר מענן הנימון.