נזיר לה' [שיעור מתאריך 08.06.2025]

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום בלחש

אמן.

אמן. ועוד אחד בלחש.

אמן.

ועוד אחד בלחש.

אמן.

אמן.

מובאים בפרשה בסמיכות, נראים סותרים זה את זה.

ונחלקו בתענית יא',

האם הנזיר נקרא קדוש או חוטא?

מצד אחד נאמר קדוש יהיה גדל פרע שיער על ראשו,

אז שומעים שהוא קדוש.

מכאן ריבי אלעזר למד שהנזיר נקרא קדוש.

מאידך נאמר וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש

ומביא רשי דברי ריבי אלעזר הכפר ושמואל,

שהנזיר נקרא חוטא,

שציער עצמו מן היין.

דענו הפוסקים

במדוכה זו,

האם קבלת נזירות היא מצווה ולכן קדוש יאמר לו?

או שמו הוא חוטא?

להלכה פסק השולחן ערוך, אור החיים,

תקעה,

כדעת שמואל שהוא נקרא חוטא.

זה תוכן דבריו.

אין לו לאדם להסתגר ולהסתגף

ולמעט מתענוגות העולם הזה,

כפי שאמרו במסכת תענית יא'.

ומה, אם נזיר שפרש רק מן היין צריך כפרה,

המונע עצמו משאר הנאות על אחת כמה וכמה?

ולכן אל יאמר לעצמו,

הואיל והקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם,

לכן מן הראוי לפרוש מהם עד לקצה האחרון,

ולא יאכל בשר, ולא ישתה יין, ולא ילבש מלבוש נאה.

זו איננה הדרך הישרה.

הנוהג כך נקרא חוטא,

כי האדם צריך לפרוש רק ממה שהתורה אסרה,

ולא דייך במה שהתורה אסרה לך עד שתאסור עליו.

הדברים הרבה אבל פוסק המשנה ברורה מי שמתענה

בכדי לכפר

על חטא ידוע בזה הוא מקיים מצווה

ומכל מקום טוב יותר שיתענה תענית דיבור מאשר תענית הגוף

כדי שלא יזיק לגופו

בעצה נוספת

אם הוא באמצע אכילה מפסיק לאכול משבר תאוותו נחשב לו לתענית

וזה עדיף להחליש את גופו

כי אם הוא יחליש את גופו הוא לא יוכל ללמוד כראוי הוא יגיד שהוא מטושטש הוא צריך ללכת לנוע וכן הלאה

מתי קבלת נזירות היא מצווה גדולה?

בשעה שרואה סוטה בקלקולה

הוא פוחד מהשפעה הרסנית שעלולה להיגרם לו מכך

ולכן יש מצווה גדולה לפרוש מן היין המביא נידחת

מה זה רואה סוטה בקלקולה?

בשער ניקנור היו מעמידים את האישה הסוטה ושם היו מוכיחים אותה על פניה

ופורחים את שערות ראשה והכל בשביל שהיא תודה ולא תמות

ואחר כך משקים אותה מים מעררים והתוצאות ידועות אם היא עשתה מעשה אסור

אז הוא ראה דבר כזה, הוא מבין מה גרם לה ואז

הוא פורש מן היין

לכן דרשו במסכת ברכות

בדף סג נסמכה פרשת נזי לפרשת סוטה

כי הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין

מטעם זה מבאר אספורנו אין לאדם

לשגף עצמו בצומות

שכן יחלש גופו

בהימנע מעבודת השם

לכן הנזיר אינו מתענה

אלא רק נמנע משתיית יין בלבד

עכשיו מובן למה הנזירות מתמקדת דווקא ביין

משום שיין זה לא צורך בסיסי שחייבים אותו

זה מותרות ותאווה בעלמא

ובכך

זה מספיק להכניע את עצמו

בשל כך הנזיר גם מגדל את שיער ראשו

כי הוא משליך מאחורי

גבו את כל המחשבות

הרעות על יופי בתיקון הסאה,

תסרוק את ועושה צ'ופ.

כן, יש ישיבות שמקפידים על צ'ופ.

אלו בלורית וכולי.

בהמגדל שערות ראשו יתר על המידה,

זה נחשב ניבול.

וזה ההפך היופי.

כתוב שכל מי שלא מסתפר חודש ימים הוא נקרא מנוול.

זה נקרא ניוול.

מה הקשר בין איסור שתיית יין לאיסור תספורת?

בשניהם

הנזיר מתרחק משורשי יצר הרע שמבקש להחתיאו.

במה?

גאווה.

שזה,

כשאדם מסתפר יפה וזה,

אז זה מביא אותו לידי גאווה. אבל אם הוא נראה מנוול והסיער שלו

לא מסודר וכולי,

אז הוא מתמודד מול הגאווה.

ודבר שני, תאווה.

שתיית היין

זה תאווה והיא מפתה לעבירה.

אז זאת אומרת, לכן יש קשר.

שני הדברים האלה כדי להימנע מגאווה ומטאווה.

זה עושה הנזיר.

המערשע מגלה שבסערות הראש יש עניין גדול

בין עידן ובית.

המתבונן

יבחין כי הסערות שבגוף האדם אינן צומחות

אלא נשארות בגודל אחיד.

רק סערות הראש צומחות.

בידיים, ברגליים, בקודש זה

גודל מסוים וזה נשאר.

אבל בפנים, בראש,

הכל גודל.

למה אצל בעלי החיים

השיער לא גודל?

גם בראש וגם בגוף.

נשאר אותו דבר.

ולמה רק אצל האדם בראש זה ממשיך לגדול? דרך אגב, גם כשאדם מת, חודש ימים אחרי זה, עוד ממשיך השיער לגדול.

הנשמה,

המקום שלה בראש.

והיא גורמת לעוצמה.

חזקה וחיות עד שהיא מצמיחה את הסערות בראש האדם כל שעה

כל הזמן יש צמיחה

אבל לא בגוף

קל וחומר אצל בעלי חיים שאין להם נשמה

אז אצלהם לא צומחות הסערות

אין להם מנוע שיניע את הצמיחה אין להם נשמה

רבנו בחייה מוסיף עומק

מה הקשר בין היין לשיער הראש?

שיער הראש צומח מהמוח

כי שם משכן הנשמה

היין

גורם להפסיד את השכל ואת הדעה

הנמצאים במוח

היין מטשטש את הבן אדם

הוא מפסיד את השכל והדעה שנמצאים במוח

לכן הנזיר מקדש את ראשו בשניהם

בשיער

וביין

עוד מוסיף רבנו בחייה

הנזיר מוזהר לא לגלח את השיער

כי שערות ראשו הן כוחו

שיער ראש

גדל והולך כל ימי חייו ללא קץ, ללא גבול

למה? הנשמה מתפרצת כמו חוטה שלהבת

שהם פורצים לכל עבר

לכן הנזיר מצווה לגדל

ומזהירים אותו לא להסיר את השערות הללו כי נזר אלוהיו על ראשו

זה היה הסוד של שמשון

שהיה נזיר

בשעה שגילחו לו את שער הראש

שר כוחו

כאילו לא היה מעולם

ייזהר כבודו כי זה טנטרין טרן

מוסיף רבנו בחייה גילוי מדהים

מובא במסכת סוטה יוד

חמישה נבראו מעין דוגמה של מעלה

וכולם לקו במעלה שלהם

שמשון

בכוחו

כשדלילה גילתה את סוד הכוח שלו שטמון בשיער

באו הפלישתים, גזזו את מחלפות ראשו

ושר כוחו מעליו

אז שמשון היה לו כוח מעין למעלה,

מעבר לכוח אנושי.

שאול בצווארו.

הוא היה ברך ישראל הראשון והיה גבוה מכל העם משכמו ומעלה.

ובצווארו הוא לקה בשעה שהפיל עצמו על החרב ונדקר בצוואר בזמן המלחמה מול הפלישתים.

אבשלום

בשערו

נתלה בשערות ראשו על העץ,

עד שנעץ בו יואב שלושה חצים ומת בביזיון ובחרפה.

צדקיהו בעיניו.

מבאר המהרשה צדקיהו מלך יהודה חפר בנה מערה ארוכה נקראת מערת צדקיהו הרבה הולכים לטייל.

והיא יוצאת מירושלים עד יריחו

כדי שיוכל לברוח מחיל בבל.

והיה שם עלטה.

אין אור במערה.

והוא לא חשש מהחושך

כי היה מסוגל לראות בחושך גמור

עיניים מנפרדו

בזכות העיניים המיוחדות והפלאיות.

במדרש תנחומא ואתחנן א' מבואר נבוכדנצר הצליח לעוור את צדקיהו

רק אחר מאמצים רבים

כי היה מיוחד בכוח הראייה שלו.

החמישי זה עשה,

היה לו כוח גדול ברגליו,

היה מהיר מאוד ובסוף חלה ברגליו ומת בחוליו.

אז מה ראינו?

ראינו שהגמרה בסוטיוד אומרת חמישה נבראו מעין דוגמה של מעלה וכולם לקו במעלה שלהם.

שניים מתוכם

היו נזירים

שמשון ואבשלום.

אז בואו נראה עכשיו את דמויות ההוד הללו.

מה הכוונה של חכמים שחמשת הדמויות הללו מעין דוגמה של מעלה?

הרדל והעץ יוסף מבארים.

בפרקי דרבי לעזר כתוב בנ״ב,

החמישה הללו היו כדוגמת אדם הראשון.

זו הכוונה, דוגמה

של מעלה.

כפי שהקדוש ברוך הוא ברא את אדם הראשון.

שהוא הדוגמה של מעליו.

הם היו מעין דוגמה של מעליו.

שמשון נטל את כוחו של אדם הראשון.

שאול לקח את קומתו.

אבשלום קיבל את שערו הנאה.

צדקיהו נתנו לו את יכולת הראייה הפלאית של אדם הראשון.

ועשה זכה במהירות הרגליים.

אז כל אחד זכה בפרט אחד מהאדם הראשון.

עכשיו נתבונן בהשוואה

בין שני הנזירים, אבשלום ושמשון.

שמשון

טרם לידתו הגיע מלאך בשליחות מיוחדת למנוח מאשתו להזהיר

את אמא שלו לפרוש מיין לחלוטין כי נזיר עולם יהיה מבטן אמו.

רואים שאכילה ושתייה של האמא משפיעים על העובר

אז מזהירים.

זה לא החדש שעכשיו גילו.

הארי הקדוש בשער הגלגולים

מבאר שמשון בא לתקן את חטא הדם הראשון

שחטא בעץ הדעת שהיה יין לדעת רבי מאיר

כי חווה סחטה לו ענבים.

ולכן שמשון זכה לכוח אדיר מעין דוגמה של מעלה

אבל המתנה הזו הייתה תלויה בתנאי גדול.

רק אם הוא יפרוש לחלוטין מיין ושיכר

אז תיפול בחלקו הזכייה הגדולה המיוחדת

ויהיה לו כוחות אדירים וגבורה פלאית

שתסייע לו להציל את עם ישראל מהפלישתים

במקום המיתה שהאדם הראשון הביא לעולם.

הוא יביא חיים

כנגד המיתה שהביא האדם הראשון.

ובאמת

שמשון

הסב לפלישתים אבדות רבות כל כך

עד

שבירושלמי סוטה אלף חטא כתוב שהפלישתים

פחדו מכוחות עשרים שנה אחרי פטירתו.

ולכן

כשחטא

במה שהיין מביא באה דלילה ודלדלה את כוחו.

אבשלום מבואר במסכת סוטה יוד נתגעה בשערותיו ולכן לקה

במקור הגאווה ונתלה בשערות שלו.

שלו באלה.

וחכמים אומרים שבגלל יופי

הסערות של ראשו הוא מרד באבא שלו,

בדוד המלך, בגלל היופי.

מה זה קשור?

אם אתה יפה אתה יכול למרוד?

תכף תבינו זה לא יאומן כי יסופר.

נאמר בשמואל

וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל.

ובאל רשי בשל יופיו נתגאה ומרד באבים.

אבשלום התפאר בשיער שלו,

הוא היה מגלח אותו פעם בשנה

כדין

נזיר שמותר לו פעם בשנה להקל מכובד משקל סערותיו פעם בשנה.

שנאמר ובגלחו את ראשו כי כבד עליו וגילחו

ושקל

את שיער ראשו 200 שקלים באבן המלך.

וואי וואי וואי איזה משקל.

בספר איי הים חידד את הנקודה,

אם היה רק נזיר,

למה שקל את הסערות?

אלא זה היה שורש גאוותו.

הוא הרגיש

בעומק ליבו שהוא משורש הדם הראשון.

עכשיו,

נבין איך קרה שהוא החליט למרוד באבא שלו.

מה עלה בדעתו למרוד באביו?

איך הוא מעז למרוד במולידו?

איך הוא נלחם בו להקהת המלכות?

איך?

משיח השם, דוד המלך.

ידוע ידע אבשלום,

שדוד גם כן הוא גלגול אדם הראשון.

כמובן במדרש רבה ובזוהר הקדוש,

שהאדם הראשון העניק 70 שנה לדוד,

כדי שיתקן בהם את חטאו. אדם זה אדם דוד משיח.

בעיר הארי הקדוש,

בשל כך אמרו במסכת סוטה כוו,

מעולם דוד המלך לא ישן יותר משישים נשימות,

משום שלא רצה לטעום את העמיתה,

ובמסירות נפש כזו יכול היה לתקן חטא אדם הראשון בשלמות.

אבשלום עקב בדריכות

אחרי הנהגות אביו,

וגילה

יש סרך חטא בידו של דוד המלך.

בסנהדרין קוף זן אמרו

ראויה הייתה בת שבע לדוד המלך מששת ימי בראשית,

אלא שאכלה פגה.

פגה זה כמו פג בפרי,

זה התחלה הניצן הראשון שיוצא,

סמדר, פג,

יוצא בהתחלה,

עוד לא התבשל הפרי.

זאת אומרת, הוא הקדים את המאוחר.

לא היה צריך לעשות זאת.

בספר תורת חיים מפרש

מה זה הייתה ראויה לו מששת ימי בראשית.

דוד היה גלגול אדם הראשון,

ובת שבע גלגול חווה.

והזיווג הזה נקבע מששת ימי בראשית.

הוא היה צריך לשאת אותה לאישה,

אבל בזמן אחר.

ודוד נשא אותה לפני הזמן.

למה היא נקראה בת שבע?

הארי הקדוש מבאר שהאדם הראשון חטא בעוד עניין, לא רק באכילה.

הוא הזדווג עם חווה ביום שישי.

באותו יום שהם נוצרו

ובאו לעולם.

היה בזה סרך חטא.

היה צריך להמתין עד שבת קודש,

עונת תלמידי חכמים.

ולולא שחטא בעץ הדעת,

ואילו גם היה נמנע מזיווג עד ליל שבת,

כל העולמות היו מגיעים על תיקונם.

אז למה היא נקראה בת שבע?

שהזיווג נועד ליום השביעי.

האדם הראשון גם הקדים ונשא אותה קודם זמנו,

וכך גם בדיוק נהג דוד המלך שלקח אותה לפני הזמן.

על עצם הזיווג עם בת שבע היה תיקון מסוים.

למה? הם הולידו את שלמה,

ושלמה בנה את בית המקדש הראשון,

ובנוסף לזה החטא יתוקן בשלמות על ידי מלך המשיח שיבוא במהרה בימינו המת.

גם הוא מצאצאי דוד ובת שבע.

אבל המהירות

שהאכלה פגה,

נענש דוד המלך בארבעה עונשים קשים ומרים.

נתן הנביא,

נשלח מאת השם להוכיח את דוד המלך,

ואמר לו את משל כבשת הרש,

מה חרץ?

דוד,

בן מוות הוא,

ואת הכבשה ישלם ארבעתיים.

על פי דין תורה יש

ארבעה וחמישה,

בסדר, צריך לשלם ארבעה

כנגד הכבשה.

אבל בן מוות, למה? ומתי אדם שגוזל או גונב או זה צריך לשלם

ולמות גם, איפה?

אלא בתור מלך מותר לו לדון

לפי אומד דעתו ולהוציא להורג.

אז הוא קבע שלפי הסיפור ששמע מנתן הנביא, האיש ההוא בן מוות, והוא לא יודע שמדברים עליו.

אז הוא נענש בארבע עונשים.

אחד,

הבן הראשון מבת שבע מת.

שתיים,

הבן שלו אמנון נרצח על ידי האחים אבשלום.

שלוש,

מעשה תמר.

ארבע,

הנני מקים עליך רעה מביתך שהבן אבשלום בשר מבשרו ירדוף אותו עד חורמה.

ועוד

נצטרע שישה חודשים ונחשב כמת.

נפלאות דרכי השם.

אבשלום היה משוכנע

שאבא שלו, דוד, חטא עם בת שבע.

וממילא

לא היה לו כל ספק שצריך תיקון חדש

לתקן את אדם הראשון.

מה התיקון?

הוא עצמו אבשלום.

למה?

כי הסערות של אדם הראשון נמצאות בראשו.

והוא הבן של דוד המלך שהיה גלגול של אדם הראשון.

אז הוא עכשיו צריך לתקן, לפי הבנתו,

את מה שאביו נכשל.

לכן הוא רדף את אביו עד חורמה,

כי בטוח היה ומשוכנע שהוא המחליף הראוי.

ורק בעת שהוא רכב על הפרד תחת האלה ונאחז בסערות ראשו על העץ,

והיה תלוי בין שמיים לארץ,

רק אז הוא השכיל להבין שהוא לא בא לתקן.

אלא הוא חטא בגאווה בשערות ונתלה בהן.

שכן שאלו ריבותינו,

מפני מה לא קצץ את שערות ראשו?

נתפסת באלה, יש לך חרב?

תוציא, תקצוץ את השערות,

תשתחרר מהעץ ותברח.

גילוי עצום אמרו לנו,

אבשלום

הוא ראה גיהינום נפגעת תחתיו.

ידע שהוא לא תיקן במעשיו אלא קלקל.

אם הוא יחתוך, לאן הוא ילך?

לגיהינום.

עדיף לא למות עם בושה והכול,

אבל לא ללכת לגיהינום.

מבואר בפרקי רבי אליעזר נג שאמר רב שלום, מוטב לי למות בביזיון,

להישאר תלוי בסערי ולא אפול בגיהינום.

האמת באמת, הוא ירד עד למטור השביעי

בגיהינום ואבא שלו,

אבא שלו העלה אותו משבעה מדורי גיהינום,

דוד המלך.

אז הבין אבשלום שהוא טעה בכל הדרך,

והוא לא התיקון של הדם הראשון,

אלא אדרבה הוא תיקון חטאו של דוד המלך,

כי עד עתה הוא חשב שהוא נבחר להחליף את אביו דוד ולתקן את חטא הדם הראשון.

כי היה לו שערות דוגמת הדם הראשון.

אבל עתה השכיל שבא לתקן את חטא דוד המלך,

כי השם יתברך הקים רעה לדוד המלך מתוך ביתו כדי לכפר על מה שאכלה פגה, שלקח את בת שבע לפני הזמן.

זה העונש. הנינים הקים לך רעה מביתך זה אבשלום.

בשעה שנתייסר דוד המלך דיו וזכה לכפרה,

באותו הזמן אבשלום השלים את התפקיד לסייע לדוד לתקן את החטא,

והגיע זמנו למות.

ודוד המלך הוא זה שתיקן את הדם הראשון,

כי הדם הראשון, ראשי תיבות, אדם דוד משיח.

עכשיו, יאירו עינינו וישמח ליבנו על מה ולמה הצטער דוד המלך על פטירתו של אבשלום בנו.

עד שאמרו ריבותינו בגמרא שדוד המלך נעשה תפילה מיוחדת על אבשלום בנו ואמר את המילה בני

שמונה פעמים.

והוציא אותו משבעה מדורי גיהינום,

ובפעם השמינית הכניס אותו לגן העדן.

כי טען דוד המלך אבשלום חטא בשוגג,

ותלה דוד המלך את הקולר בעצמו,

כיוון שהוא נשא אשת יפת תואר,

את מעכה ביתו של תלמי מלך גישור,

ונולד ממנה אבשלום בן סורר ומורה,

שמרד בו בערוב ימיו.

ממילא טוען דוד,

האשם

גרם לאבשלום למרוד בו זה הוא,

ותלה את זה בעצמו ולא באבשלום.

ובפרט שאבשלום ראה שדוד חטא כשלקח את בת שבע,

לכן היה לו פתח לטעות ולחשוב שהשם מאס בדוד המלך כמו שכל העם חשב

ושהוא הראוי.

כך עשו רבים מהעם ולכן הצטרפו אליו למרד,

כי עלה בלבם אותה מחשבה אבשלום יתקן חטא אדם הראשון.

בנוסף היה עניין שלישי,

כאשר הביט בשיער הנאה שלו מעין מעלה,

טעה לחשוב שהוא המשך לאדם הראשון,

אז כל החטא שלו היה בשגגה.

והוא הרהר בתשובה בעודו תלוי על העץ,

מת בביזיון עצום ונורא,

ובזה מיטתו כפרתו,

יתכפר לו.

עכשיו זה הקשר

בין שני הנזירים,

שמשון ואבשלום.

השיער,

אצל שמשון השיער היה מקור גבורתו,

אצל אבשלום זה היה מקור יופיו וגאוותו.

שניהם נפטרו מן העולם בגלל השיער.

לפי זה, מאירים דברי המרשע והרמוע מפנו,

במסכת נדרים ט' מבואר ששמעון הצדיק מעולם לא אכל מהשם נזיר טמא,

חוץ מפעם אחת.

כשראה נזיר מהדרום,

יפה עיניים

וטוב רואי,

וקבוצותיו סדורות לו טלטלים.

שאל אותו שמעון הצדיק,

מדוע השחטת את צערך, נאי?

השיב הנזיר,

הייתי רואה את צונו של אבי,

ובשעה שהלכתי למעיין למלא מים עבור העדר,

נסתכלתי בבבואה שלי ופחז עליי יצרי,

וביקש לטורדני מן העולם.

עמד וגילה את צערו.

אמר לו שמעון הצדיק ירבו כמוך נזירים בישראל ואכל.

אותו נזיר

היה גלגול של אבשלום

ולכן התייחד בשערון העם.

לכן אמר שהוא היה רועה צאן

ומסייע לאביו, כמו שאבשלום היה מלכתחילה.

משרת את דוד המלך.

כשהגיע למעיין

פחז עליו יצרו.

לא ראוי ליפה תואר כמוהו, להתעסק במרעה צאן ולשרת את אביו.

בעלה בדעתו לזנוח ולמרוד בו.

אולם אותו נזיר בא מהדרום,

דרום זה מרמז על חוכמה,

ולכן זכה בסוף להשכיל שזה עצת היצר למרוד באביו,

וזה לא רצון השם.

ועוד הרגיש בקדושת שערות ראשו שהן דוגמת

מעלה ועומדות להחטיא אותו פעם שנייה בחטא הגאווה ולמרוד באביו.

לכן

תחת זאת שאבשלום נתגאה בשערו ומרד באביו,

תיקן הנזיר מהדרום

וגילח את שערות ראשו ונכנע תחת אביו.

מבהיל.

מבהיל.

אז אם אתם רוצים להתקרב לבורא יתברך,

מעטו בתאוות,

תתנזרו.

כמה זה נזירות? 30 יום.

לכן אני אומר לאנשים,

30 יום

לשיר ולרקוד,

30 יום.

90 יום.

שלוש פעמים זה חזוק ללמוד שעתיים בתענית דיבור.

לזיר זה מעלה גדולה,

כמו כהן גדול, כמו נביא, שכינה שורה עליו.

איזה דברים.

זה פלא.

אדם כי יפליא לידור נדר.

להזיר.

יפליא.

זה פלא.

פלא שאדם מונע את עצמו מתאוות

למשך זמן.

פלא.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו.

אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו.

אין קדוש כשם הכל יונדוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם הריני מכוון

יקיים מצוות חכמים דאורייתא בשמחה דאורייתא גומל נפשו שעשת דאורייתא כבד את אביך ואת אמריך דאורייתא לעשות נעת רוע לקדוש ברוך הוא

בלעשות נעת רוע לתנא הקדוש יהיו שפתיו דבות בקבר