תורה [שיעור מתאריך 05.06.2025]

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום, לילך בת רחל, תזכה לזכות את הרבים, וגם לעולם הבא,

ותעשה את רצון הבורא, יתברך,

תתקן את המידות, תגמול חסדים עם הבריות,

מתוך שמחה ובריאות שלמה ואיתנה,

ולעילוי נשמת רחל בת אסתר,

מנוחתה עדן.

לעילוי נשמת חיים בן שרה,

נשמתו תהיה צרורה,

וצרור החיים מהרה, אמן.

אמן.

שלום,

מהרת, בן קסיה,

יזכה לרפואת הנפש והגוף, חזרה בתשובה אמיתית,

יהא עבד השם,

מתוך שמחה ושפע רוחני וגשמי, אמן.

אמן.

נתנאל, בן מהרת, בן קסיה,

יזכה לתשובה אמיתית, ויהא עבד השם,

מתוך בריאות שלמה ואיתנה,

שמחה וכל מידי מיטב,

אמן.

אמן.

אנחנו עכשיו מדברים בעניין התורה הקדושה.

על שלושה דברים העולם עומד, תורה, עבודה וגמילות חסדים.

השלוש עבירות החמורות ביותר, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

הטוב

מול הרע.

המהרל הקדוש מקביל ביניהם.

הוא אומר כך, עבודה,

עמוד העולם זה עבודת המקדש והקורבנות.

זה השיא של הטוב, שאדם זוכה לעבוד את הקדוש ברוך הוא.

כנגד זה יש עבודה זרה,

שהיא עבודה, אבל זרה.

עבודת השם מול עבודה זרה.

לכן בפסוק מדוקדק,

לא לעבוד אלוהים אחרים.

תעבוד לאלוהים,

לאל אחד,

אבל לא לאלוהים אחרים.

העמוד השני, גמילות חסדים,

לעזור לזולת בכל הכלים, בקניינים העומדים לאדם.

תעזור במחשבה, במעשה, בכישוריך, בעצה, בממון.

לתת לשני זה שיא הטוב.

כנגד שפיכות דמים,

שיא הרע שאפשר לעשות זה לקפד את חייו,

במקום להיטיב לו, להרוג אותו.

וכיוון שעבודה זרה היא ההפך העבודה האמיתית, עבודת הקורבנות,

וגמילות חסדים

זה ההפך משפיכות דמים,

יוצא שהתורה הקדושה היא ההפך מגילוי עריות.

אבל במה הם קשורים זה לזה?

איך ייתכן שעבודה וגמילות חסדים מקבילים בדיוק

באופן ברור

לעבודה זרה ושפיכות דמים,

והצלע השלישית, התורה,

לכאורה אין לה כלל קשר לגילוי עריות.

לשם כך, ניכנס לעומק הסוגיה מהי התורה.

אמרו חכמים בעבודה זרה בית,

אדוני מסיני בא וזרח מסעיר למו,

הופיע מהר פארן.

הקדוש ברוך הוא ניסה לשכנע את הגויים לקבל את התורה.

עדו הוא מסעיר.

שאלו,

מה כתוב בה?

אמר להם הקדוש ברוך הוא לא תרצח.

אמרו לו, לא, לא נוכל לקבל את התורה.

עלינו כתוב, על חרבך תחיה.

עמון ומואב שאלו, מה כתוב בה?

אמר להם, לא תדאף.

אמרו לו, לא,

כל ביאתנו לעולם זה על ידי מעשי זימה,

ולכן לא נוכל לקבל את התורה,

כי עמון ומואב נולדו מבנות לוט.

וגם פארן, שהם בני ישמעאל,

אמרו להם, לא תגנוב.

אז איך הם מגנבו את כל הרכבים ואת כל הזה?

לא יכולים לראות.

ותמוה, תמוה.

וכי מה חשבו להם? שהקדוש ברוך הוא יתיר להם לרצוח?

לנעוף?

הרי הם מחויבים בשבע מצוות בני נוח.

אסור להם עבר מן החי, ברכת השם, דהיינו הפוך,

גזל, דינים, עבודה זרה, גילוי עריות, ספיכות דמים, כל זה אסור להם.

אז כיצד הם מסרבים

לדברים שמצווים בהם מבריאת העולם?

החידה פותח פתח בהבנת הדבר בעניין מתן תורה.

בימי הרמב״ם

היה אדם גדול ששלח עליו שאלה.

בשאלה טוען אותו גדול

שהוא לא מסכים לומר וידוי.

למה?

כיוון שהוא יודע שחלק מהחטאים המוזכרים בביטוי הוא מעולם לא עבר.

הוא לא מוכן לשקר.

מה הוא יגיד?

חטאתי, עוויתי, פשעתי, על מה?

על מה שהוא לא חטא?

השיב לו הרמב״ם, דע לך,

אין יום שאינך עובר על כל הביטוי מההתחלה עד הסוף.

וזה אדם גדול שלח לו.

העומק בזה,

ומה שדוד המלך אומר בתהילים, רחבה מצוותך מאוד.

רחבה מניעה.

לכל מצווה יש ענפים רבים, פרטים ופרטי פרטים לאין שיעור.

לדוגמה,

מה כלול בגילוי עריות?

מלבד איסור הביאה,

אסור גם להביט באישה נשואה להנאה.

כי אם בואר בסנהדרין צדיק ב', וכך פסק הרמב״ם,

שאפילו הסתכלות היא עוון גדול.

יתר על כן, מלבד איסור במעשה ובראייה,

אסור אפילו לחשוב על זה.

כמו שאומרת הגמרא ביום הכט, שהרהורי עבירה קשים מעבירה.

ומחשבת איסור חמורה אפילו יותר מהמעשה.

ועוד, בברכות כד, אמרו חכמים,

קול באישה ערבה.

זאת אומרת, אישה לא יכולה להשיב

לפני גברים, כמו שיש

כמה כאלה רבניות.

וכמו כן, כל דיני איחוד נכללים באיסור זה.

איחוד, אסור להתייחד עם אישה,

במקום שיכול להגיע למעשה, וזה עניין של דקות ספורות.

ואפילו במעלית, אתה עולה במעלית עם אישה,

שניים לבד,

בנפרד יש עצור.

בעיה,

אסור, ייחוד.

אם כן, מוכח שגילוי עריות זה לא רק עצם המעשה.

יש הרבה רחבה מצוותך מאוד.

בואו נראה מה כלול ולא תרצח.

בבא מציאה קופיות בית, אמרו חכמים, זיכרונם רחב.

מי שכובש שכר שכיר,

כאילו הרג אותו.

אתה לא משלם לפועל שעבד אצלך,

זה כאילו הרגת אותו. כי אליו הוא נושא את נפשו, אל הכסף שבו הוא עבד.

אותו שכיר מסכן נפשו, מטפס למקומות גבוהים, עושה עבודה בנאמנות.

ולכן מי שעושק את שכרו, הוא רוצח נפש ממש.

בנדרי מ',

רבי עקיבא ביקר תלמיד חולה.

וראה עד כמה הביקור מחיה את החולה.

מכאן

מי שלא מבקר חולה נגוע באבק רציחה.

כל בן אדם שבא מחיה אותו.

אבל אם מפקירים אותו אף אחד לא מתעניין בו, הוא מתייאש מהחיים והוא מת.

צדקת הציון.

למוות,

בצדקה תמחיית החבר.

מי שנמנע מלתת צדקה זה גם אבק רציחה.

כמו שמובא מעשה בין החומש גם זו, שהיה צדיק גמור ובעל איסור נמעצום.

איך באה עליך הצהרה כזאת שנהיית העיוור, גידם, קטוע רגליים והשעין כל הגוף?

אז הוא סיפר להם שפעם הוא הלך בדרך,

ובא עני וביקש ממנו מזון לחיות נפשו,

והוא אמר לו מיד אני יורד מהחמור,

לפני שהספיק לפרוק מאכל מהחמור נפטר העני.

קיבל על עצמו ייסורים אלו,

כיוון שהוא הרגיש שהוא רצח את העני.

וזה ממש בשגגיו, באונס ממש.

מה הוא אשם?

ועוד,

המלבין פני חברו ברבים זה ממש נחשב רוצחו ממש.

אז רציחה זה לא הריגה בלבד.

אתם רואים מה זה? הכובע שכר שכיר.

מלבין פני חברו,

לא נותן צדקה, לא מבקר חולה,

וואי.

בכתובות פז,

מר עוקבא היה ראש ישיבה.

כל יום היה רגיל לתת לעני אחד, ארבעה זוזים.

ומכיוון שהוא חשש שהוא יתבייש כי הוא גדול הדור,

היה מניח את הכסף בחור שבמפתן הדלת, בהצניע דבר יום ביומו, שלא יראה אותו.

פעם הסתקרן העני לראות מי זה שזן אותו,

החליט לבדוק

ברגע ששמע רשרוש,

מיהר לפתוח את הדלת

ולראות מי זה.

אותו יום איחר מר עוקבא להגיע הביתה.

הרבנית דאגה לשלמה, באה לבית המדרש.

מה קרה? למה הוא מתעכב?

מר עוקבא סיים את השיעור, ביקש מאשתו,

טרם ביעתם הביתה,

ילכו לאותו עני לתת לו צדקה.

ובהרגלו, בכל יום הגיעו לבית של העני,

הניחו את הכסף, שמע העני את הרשרוש,

בא לפתוח את הדלת,

הם שמעו,

הבינו שעוד מעט הוא התבייש.

רצו!

שהעני לא התבייש.

הוא לא ויתר,

הוא רץ אחריהם.

הגיעו למקום שאין מה לברוח, כבר אין לאן, היה שם תנור ענק,

גרוף מאש,

נכנסו שניהם לתוך התנור!

מי שראה ככה עני ויתר ושם לביתו.

לא הסתכם.

בתוך התנור הרגליים של מר הוקווה הרגישו את החום שהיה.

אמרה לו אשתו, תעמוד על רגליי.

שאל אותה מר הוקווה, איך ייתכן

שאת לא נשרפו לך הרגליים ואת לא מרגישה את החום?

אמרה לו, אתה נותן כסף לעני,

אני נותנת לו ישר אוכל.

כשאתה נותן כסף, הוא עוד צריך לקנות, ללכת לקנות.

אני כבר מביאה לו מוכן.

אתם שומעים מה ההבדל?

כל יום הוא נותן כסף, מחיה אותו.

כן, אבל הוא עוד צריך לתרוח.

אבל היא נותנת לעניים אוכל ישר.

מכל מקום, מה רואים?

שרציחה כוללת איסור הלבנת פנים,

אי נתינת צדקה, ביקור חולים ותשלום שכר שכיר בזמנו.

אתם שומעים? הוא לא רוצה לבייש את העני בנתינה,

לא באי נתינה.

שבע מצוות בני נוח כוללות בתוכן גילוי עריות ואיסור רציחה.

איסורים שכלולים בתרייג מצוות, אבל המרחק,

כרחוק ממזרח המערב. הגויים מצווים רק על רציחה עצמה,

רק על גילוי עריות.

אבל עם ישראל מצווים על תרייג מצוות עם ענפים רבים.

בכלל, גילוי עריות אסור להביט גם בערווה,

לשמוע קולה, להתייחד עמה,

אפילו מחשבה אסורה.

ובכלל שפיכות דמים אסור להלבין פניו,

לעשוק שכרו,

חייבים לתת צדקה ולבקר את החולל.

אז הגויים טענו, מה כתוב בה?

שבע מצוות בני נוח שאנחנו חייבים, נעשה. אבל מה עוד יש בתורה?

אמר להם הקדוש ברוך הוא, לא תרצח עם כל המסתעף.

אמרו לו, לא, לא, לא, זה לא בשבילנו.

לא תרצח ממש, עוד אנחנו יכולים לסבול.

אבל כל מה שלמדנו עכשיו, זה לא, לא, לא, לא.

שלא להלבין פני גוי?

שגוי לא ילבין גוי?

אי אפשר.

אי אפשר.

עוד עומק נבין.

מה השווא הגויים?

הקדוש ברוך הוא רוצה להעניק להם מתנה,

את התורה.

כל העולם מתקיים בזכות התורה.

איך הם לא רצו לקבל?

מה ההשקפה שלו?

הגמרא בשבת פח אומרת, צדוקי אחד ראה את רב הלומד תורה

והבחין שמתוך עומק העיון והוא שוקע במתיקות התורה,

הוא לא שם לב שהוא יושב על האצבע שלו וזב דם.

אמר לו הצדוקי, אתם עם פזיז.

ניהרתם להגיד נעשה ונשמע.

מי מוכן להתחייב לעשות לפני שהוא יודע מה המטלה עומדת לפניו?

ואז הוא הגיע למסקנה, אתם עם פזיז.

אמר לו רבא, עלינו נאמר, תומת ישרים תנחם.

אנחנו אנשים תמימים, הולכים בתמימות עם השם.

וזה מנחה אותנו.

עליכם נאמר, וסלף בוגדים ישודים.

מה עומק התשובה של רבא?

אומר לו, אנחנו הבנים של הקדוש ברוך הוא.

אתם עבדים של הקדוש ברוך הוא.

אתם עבדים של הקדוש ברוך הוא.

מה ההבדל?

הרי גם בן וגם עבד עושים את רצון האדון.

אלא הבדל עצום.

עבד מנסה להתפטר מהמטלות.

גם כשהוא עושה משהו, מנסה לצאת ידי חובה ולסיים כמה שיותר מהר.

אבל בן עמל יגיע בכישוריו, בחוכמתו, בממונו,

לשמח את אבא כמה שיותר.

הוא מבצע מכל הלב.

הוא מחפש איך לעזור, איך לתרום, איך להוסיף, לרצות את אביו.

כמו בעל עסק ענק,

הפרנסה מצויה בשפע, ברוך השם.

בפרט בערבי החגים, החנות העמוסה.

ויש לו לבעל העסק עובדים רבים.

אחד מהם הוא הבן שלו.

כל העובדים עושים מה שמוטל עליהם.

כשהם מסיימים את העבודה, הם שבים הביתה.

זה לא אכפת להם אם החנות עמוסה, העיקר שהם ביצעו את התפקיד.

אבל הבן,

גם אם הוא מנכ״ל של החנות,

אם נוצר מצב

שהוא סיים את עבודתו,

אך רואה הוא שהחנות עמוסה ויש צורך,

הוא יישב עכשיו כקופאי.

למה?

כי החנות היא גם שלו, הרי הוא חלק מהאוויר.

עם ישראל,

הבינו שהתורה נועדה לרומם את האדם.

מה טען רבא?

אמר לו, אנחנו בנים לקדוש ברוך הוא. אבא נותן מתנה לילד.

וכי ישאל הבן מה יש בה?

האם ייקח ויבדוק איזה סעיפים בדיוק היא כוללת?

אבל אתם עבדים.

אתם מתייחסים לקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא כמו קבלן שרוצה למכור דירה.

לכן אתם שואלים מה כתוב בחוזה, מה הסעיפים, מה מסתתר פה,

איזה עול הוא רוצה להשית עליכם?

זה עומק המשנה באבות. אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס.

עבד

מתייחס לקדוש ברוך הוא כמו סוחר.

עשיתי מצווה,

שלם לי.

עבד חפץ להתפטר מהעול של האדון,

כאשר קשה לו בפרט,

ואילו הבן משתוקק למלא בשלמות רצון אביב.

עכשיו יובהרו הדברים במסכת קידוש של ל״ו.

דעת רבי יהודה שעם ישראל נקראים בנים לשם רק כשעושים את רצון השם יתברך.

שלא עושים, נקראים עבדים.

עבד רוצה לברוח ממטלות,

מתייחס לתורה כאילו הוא יאעול על צווארו.

אבל רבי מאיר אומר שעם ישראל נקראים בנים לקדוש ברוך הוא.

ויש לחקור ולדרוש.

למי?

למי נפסקה ההלכה?

בראש השנה אנחנו שואלים, אם כבנים, אם כעבדים,

יש לדון.

האם אנחנו בנים או עבדים?

פוסק מרן החידה.

עם ישראל קרויים תמיד בנים.

מה ההוכחה?

אם ישראל הם עבדים,

איך תועיל להם תשובה?

הלא מלך שמחל על כבודו, אין כבודו מחול.

מוכח אם כן שאנחנו בנים, כי אב שמחל על כבודו, כבודו מחול.

איך יכול למחול השם?

רק אם אנחנו בנים.

מעתה יתבאר.

גם בשעה שעם ישראל לא עושים רצונו של מקום,

יש פסוקים מפורשים שנקראים בנים. בנים, לא אמון בם.

אפילו שלא אמון בם,

נקראים בנים.

כתוב, זרע מרעים, בנים משחיתים.

אז הם נקראים, אפילו שמשחיתים,

נקראים בנים.

בנים שכלים, וואו.

אפילו שהם שכלים, נקראים בנים.

תמיד נקראים בנים. למה?

כי בתוך הלב יודעים עם ישראל שהתורה היא לא עול.

התורה באה לרומם את האדם לזכך אותו.

אבא רוצה שהבן שלו יהיה לתפארת,

בעל מידות נאצלות, נעים הליכות, חכם, מאיר פנים, טוב לבריות,

בעל שם טוב.

על אחת כמה שהקדוש ברוך הוא רוצה שעם ישראל בניו יהיו צדיקים, קדושים וטהורים.

לכן ניתנה לנו התורה לרומם.

רומם אותנו.

מזה הטעם,

התורה מקיפה את כל החיים של היהודים. מרגע שנולד עד היום האחרון, כל רגע בחיים התורה אומרת לנו מה מותר, מה אסור,

מה נכון, מה לא,

מה שקר, מה אמת,

מה טהור, מה טמא.

הכל היא אומרת לנו, כל רגע בחיים.

מרגע שקמים בבוקר,

כל פעולה שעושים יש הלכה,

שאומרת איך נוהגים.

מודה אני, נטילת ידיים, ציצית, ללבוש תחילה, צד ימין,

אחר כך שמאל,

ואפילו פעולות שנראות כאילו לא מצוות ולא עבירות,

כאילו בתחום האפור,

אומר רבנו בחיה בחובת הלבבות,

גם להם יש ציווי.

מלבד מצוות ועבירות,

אף בדברים שמותר לעשות כדרך העולם יש כללים.

אם אדם עושה יותר מכדי צורכו,

אסור.

לכן אסור לאכול יותר מדי.

אסור לישון יותר מדי,

וכן הלאה.

אסור.

כי צורכו, מה שצריך, זה הטוב.

פחות מצורכו זה תלוי.

אם הוא עושה לקדושה, נגיד הוא צם,

אז זה מצווה.

אם לא,

זה עבירה.

כפי שהרמב״ן אומר בפרשת קדושים, קדושים תהיו,

קדש עצמך איפה? במותר לך.

אל תשקע בהנאות העולם.

אין פרט בלי הוראה איך פועלים.

אין פרט.

כל מה שעושים זה או מותר או אסור.

או נכון או טעות.

למה?

כי התורה נועדה לרומם את האדם.

היא מרבה לו איסורים.

וכשהוא גדל, הוא מבין שהחינוך של האיסורים היה לגדור אותו ולהיות צדיק.

כמו עץ.

אם אתה לא שם לו תמיכה מההתחלה, הוא יגדל עקום.

אתה תומך אותו עם ברזל מסביב, שיגדל ישר.

ככה תורה גדר מפה וגדר מפה, והיא מגדירה לך את הדרך, וככה אתה גודל צדיק.

ילד קטן חושב שההורים מפריעים לו,

מגזימים, יש להם דרישות והכול.

תישן מוקדם,

אל תאכל ממתקים,

תפסיק לשחק ליד הכביש.

הוא שואל, למה?

בדיוק ככה התורה מלמדת אותנו.

להיות סבלן, מאופק, נינוח, מאיר פנים, עוזר לכולם, שלו.

התורה מרוממת אותנו.

על פי זה יעירו דברי המהר״ל,

שאומר, מה הקשר, אם כן, בין התורה לגילוי עריות?

למה זה ההיפוך?

אמרנו,

עבודה זה בין אדם למקום, גמילות חסדים זה בין אדם לחברו,

תורה זה בין אדם לעצמו.

אנשים טועמים וחושבים שיש רק שני סוגים, בין אדם למקום ובין אדם לחברו.

לא,

יש גם בין אדם לעצמו.

איך אתה מרומם את עצמך?

רק על ידי התורה.

כשיצר הנקמה בוער, לא תיקום, אומרת התורה.

כשיש חשק לגנוב, אומרת לך, התורה לא תגנוב.

כשאתה רוצה לאכול יותר מדי,

אמרתי לך, קודם תברך.

על ידי התורה אתה רוכש מעצורים,

וככה אתה מעדן את הנפש שלך,

ככה אתה מתעלה ומזדכך ויכול להגיע למלאך.

רבי מאיר אומר במסכת אבות,

לומד תורה לשמה?

נקרא אהוב, צדיק, חסיד,

נהנים ממנו עצה ותושייה, בינה וגבורה,

ונותנים לו מלכות וממשלה וחיקור דין, ומגלים לו רזי תורה ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים.

מה ההפך מעמוד התורה? מה ההפך?

גילוי עריו.

למה?

כל עבירה מטמטמת ליבו של אדם.

אבל העבירה שמורידה אותו יותר מהכל ומסירה ממנו צלם אנוש וגורמת לו להיות בהמה ממש,

זה גילוי עריות.

כמו עיר אחרי שיחה,

בלי בושה, בלי כלום, כמו בהמה ממש.

וזה ההסבר הנפלא,

תורה מול גילוי עריות.

שניהם נמצאים בסיווג של בן אדם לעצמו.

שפלות האדם נגרמת על ידי גילוי עריות,

ורוממות האדם על ידי התורה.

וכיוון שכך, עם ישראל אמרו, נעשה ונשמע,

כי ידעו שהאבא לא יבקש דבר שהוא לא לתועלת הבן.

וכל החינוך הנוקשה שהוא מעניק לנו,

זה לזכך ולרומם.

כי עם ישראל הם בנים לקדוש ברוך הוא.

בן של מלך לא יכול להתנהג כמו אדם מהשוק.

ואנחנו אמורים לכבד את אבא.

יש לנו אבא כזה גדול,

מפורסם והכול, וכל העולם מסתכלים על היהודים.

או שאתה עושה קידוש השם, או שאתה עושה חילול השם.

הרשב״א כותב בשו״ת, סימן כצד,

על פי שההלכה כריבי יהודה נגד ריבי מאיר.

כאן ההלכה כריבי מאיר.

והטעם, כיוון שיש משנה מפורשת באבות, חביבין ישראל שנקראו בנים למקום,

שנאמר, בנים אתם לאדוני אלוהיכם.

וכמו שכל אבא

מנסה לרומם את בנו,

כך הקדוש ברוך הוא מרומם אותנו על ידי התורה הקדושה.

הגויים הם בהמות, הם לא רוצים להשתפר, להתרומם, לעלות, להזדקח.

הם רוצים חיי בהמות, לעשות מה שבא להם, מתי שבא להם, איך שבא להם.

מפגרים, לא יאומן כי סופר.

כל הסיפורים המזעזעים,

והפדופיליה עכשיו שהתגלתה בישראל,

דבר שאמרתי כבר מזמן, מה עושים בהוליווד,

ובכל מיני מקומות שחוטפים ילדים ועושים איתם מעשים, השם מרחם,

וחברי כנסת מעורבים,

ואנשי משטרה מעורבים.

וסוגרים את זה, אחד גילה שיש 30 כאלה, יודע את השמות שלהם, אותו הכניסו לכלא.

במקום ללכת לחקור, אחד מכסה על השני.

זה ממש מדינה של פשע ורשע.

אין פה צדק ואין פה יושר.

זה הפוך מן התורה, זה בהמות.

בהמות על שניים, לא יאמן.

שהבדילנו מן התועם ונתן לנו תורת אמת והבדילנו מן התועם ונתן לנו תורת אמת לחיי עולם נעתה,

נעתה בתוכנו,

בחיי עולם נעתה,

נעתה בתוכנו.

ישמחו במלאכותך שומרי, שומרי, שומרי שם בדיקור עונג שבת ישמחו במלאכותך

שומרי, שומרי, שומרי שם בדיקור עונג שבת.

אה, מקדשי, מקדשי, מקדשי,

מקדשי, שלביעי שבת.

אה, מקדשי, מקדשי, מקדשי, שלביעי שבת.

הרי אני מכוון, נקיים קצת חכמים דאורייתא ושמחה דאורייתא וגומרי נפשא דאורייתא ותקבל את הבהילותים מדאורייתא לעשות נעת רוח לקדוש ברוך הוא לעשות נעת נתנה לקדוש בספיטת העבדומות בקבר