הענוה ומעלתה - חלק ג'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום,

נתנאל בן שולמית, יזכה להיות עבד השם המתים תוך שמחה ויראת שמיים,

ויזכו לפרי בטן בריא ושלם במהרה לעבודתו יתברך, אמן.

אמן.

הענווה ומעלתה, חלק ג'

משה הענווה מופלג מכולם.

כדי ללמוד על המידה הזו,

מה טיבה ואיך נתרגל אליה,

אז נרחיק קצת

למי שהתורה העידה עליו שהוא הענב מכל אדם,

משה הרועה הנאמן.

האיש משה ענווה מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה.

הגמרא בחולין

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל,

חושקני בכם

שאפילו בשעה שאני משפיע עליכם גדולה,

אתם ממעטין עצמכם לפניי.

נתתי גדולה לאברהם,

אמר לפניי, ואנוכי עפר ואפר.

למשה ואהרון אמר ואנחנו מה.

לדוד אמר, ואנוכי תולעת ולא איש.

הקדוש ברוך הוא השפיע על שלושת האישים הללו גדולה,

גדולה מאוד.

אברהם אבינו הגיע למדרגה שכל העולם אמרו, נשיא אלוהים אתה בתוכנו.

העמידו אותו על בימה ורצו לעשותו אלוה.

ונברחו בך כל גויי הארץ.

והשם ברך אותו.

ואברכך,

מה גדלה שמיך, ויהיה ברכה גדולה שאין כדוגמתה.

האדם

הגדול בענקים.

ועם כל זה אמר ואנוכי עפר.

באפר.

למה הוא אמר שהוא עפר?

מפני שהוא יצא להילחם נגד המלכים, להציל את לוט, היו שם מיליונים,

והוא ואליעזר עבדו בלבד.

אז הסיכויים לחזור בחזרה זה רק עפר.

אז הוא מייחס בכלל את עצם מציאותו,

לא גדולתו ולא שום דבר.

עצם מציאותו זה עפר ואפר.

כשהוא החליט לקפוץ לכבשן האש,

והקדוש ברוך הוא החליט

להשאירו בחיים,

מה הוא היה צריך להיות אם לא היה כך?

אפר.

אז הוא אומר, ואנוכי עפר ואפר.

אין לי מציאות בכלל של קיום

אם לא אתה.

בכלל לא אתייחס לגדולה שהוא קפץ לכבשן האש ולא החזיק מעצמו, ראיתם איך אני רצאתי מהכבשן ואני ואני,

כמו שהעולם רצה להחשיב אותו אלוה.

זה ענווה גדולה?

משה ואהרון, מה אמר משה? ואנחנו, מה?

זאת אומרת,

הוא לא ייחס את עצמו ואת אהרון לכלום.

כלום, כלום בבריאה, כלום.

כלום.

לא אמר אפילו ואנחנו, אלא ואנחנו.

גם אם אפשר להוריד את האלף,

חוץ מהאלף שהוא הקטין כבר בויקרא.

כל מקום שהוא יכול להקטין את עצמו, עוד הוא מקטין.

ודוד אמר, ואנוכי תולעת ולא איש.

שולט בכל העולם כולו, מנצח בכל המלחמות.

כל מלכות בית דוד ומלך המשיח ותיקון העולם תלוי בדוד.

כל הגדולה הזאת, ואיך הוא מחשים את עצמו?

ואנוכי תולעת ולא איש.

בכל אופן,

משה רבנו גדול מכולם.

האיש משה ענו מאוד.

מאוד נוטריקון משה אברהם דוד.

למה?

כי עפר ואפר, זה עדיין יש בו ממשות. אפשר לעשות עם זה טית, אפשר לבנות עם זה בניינים, אפשר משהו.

זה גם כן, יש בה, זה בריאה שיש לה קיום, זה בכל אופן, איזה חשיבות יש לתולעת.

אם זו תולעת משק, אז יש לנו בגדים יפים.

אבל משה ואהרון אמרו, ואנחנו מה?

מה?

את הדמות והענווה של משה רבנו האיר הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין באור יקרות.

הוא מבאר את הפסוק, והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה,

על פי מעשה שאירע עם רבי הונתן אייבשיץ,

בעל יערון דבש,

זכר צדיק וברכה.

כל שנה היה גאון מקפיד לעמוד בתפילת ימים נוראים

ליד יהודי שמתפלל בשברון נפש,

והיה מתבונן ומוצא אחד כזה מתיישב לידו.

שמעתם?

בדרך כלל גדולי דור, איפה הם יושבים? במזרח.

לא,

הוא מחפש אחד שרואה אותו שהוא שבור בליבו.

בשביל שהוא יתעורר עוד יותר אז הוא מחפש לשבת ליד אחת כזה.

אז בתפילת מנחה של ערב יום הכיפורים הוא ראה יהודי פשוט,

אבל בפינת בית הכנסת מייבב כמו תינוק.

הדמעות הרטיבו את הסידור.

עבר, אני בחיי, כמה חומר במיתתי.

אמר רבי יהונתן, אני לידו מתפלל.

את הסעודה המפסקת

צעד בזריזות כדי לתפוס מקום ליד אותו יהודי.

ובאמת הציפיות

היו ממש כמו שהוא קיבה.

כל התפילה מיילל על עוונות וחטאים בפשעים

ובשחרית

בכי מרעיד את גבו לרוב.

וכשהגיעו לקריאת התורה,

נכזבה תאכלתו של רבי יהונתן.

גבאי בית הכנסת הכריז

שהוא מכבד את הבכיין.

רביעי,

יעלה בכבוד.

את התגובה שלו אף אחד לא צפה.

קם בחמת זעם ממש וזעק כלפי הגבאי.

תתבייש לך.

איך אתה מכבד את פלוני בשנישי ואני רק ברביעי?

וכי מה?

הוא חשוב ממני?

בדרך כלל עליית שלישי זו העלייה המובחרת שמכבדים גדולי דור וכולי,

הוא החשיב את עצמו, הפשוט הזה, הבכיין,

החשיב את עצמו לפחות כזה.

רבי יהונתן זעזוע עלה על פניו.

איזה תפנית ביהודי שישב לצידו.

והוא ממלא את הריאות עוד,

וממשיך לצעוק כלפי הגבאי.

אז רבי יהונתן פנה אליו בקול רך,

אמור נא לי, רבי יהודי,

מה פשר התנהגותך?

רק אתמול שמעתי שאתה מצהיר בפה מלא.

עפרו לי בחייו,

קל בחופר במיתתי.

לא ככה אמרת?

הוא לא נשאר חייו.

משנתו סדורה בפיו.

כלפי מי אמרתי את זה?

כלפי ריבונו של עולם,

שאני לפניו עפר בעבר,

קל וחומר במיתתי.

אבל כלפי שלישי?

וואי וואי וואי.

לא החשבתי את עצמי עפר לפניו?

אני יותר הגון ומכובד ממנו.

את הסיפור הזה היה מספר רבי מאיר שפירא מלובלין להמחיש.

מה גודל הענווה של משה רבנו?

איך לומדים את זה?

כלפי, מי אמר משה רבנו ואנחנו מה?

כלפי רבנו, כלפי ריבונו של עילון, לא.

כלפי הצדיקים ונשיאי העדה, לא.

כלפי המתאוננים,

הפעוטים שבעם ישראל,

כלפיהם אמר אני אין ואפס, מה אתם רוצים? ואנחנו מה? כי תלינו עלינו.

מי אנחנו בכלל שאתם בכלל?

מה אתם, מה?

מה?

אנחנו מה?

ההוא הבכיין,

הוא רק מתבטל מפני הקדוש ברוך הוא.

בפני האנשים, חס ושלום, הוא מחשיב את עצמו שלישי.

ומשה רבנו ואהרון הכהן, גדולי הדור, שהם כדוגמתם בהיסטוריה היהודית,

הם כלפי הפחותים שמתאוננים ומאשימים אותם,

הם אומרים, אנחנו מה?

כלפיהם.

זה הענווה.

לצידו של משה רבנו אנחנו מוצאים אח גדול בשלוש שנים בשם אהרון.

גם הוא מוכתר במידת הענווה.

קודם שיצאו ישראל ממצרים,

כשנשלח משה רבנו להושיע את עם ישראל על ידי הקדוש ברוך הוא,

נאמר לו מפי הגבורה על אהרון אחיו ורעכה ושמח בליבו.

השם

מבטיח למשה רבנו שאחיו אהרון הגדול

לא מקנא בו

שהוא מקבל את התפקיד להנהיג את העם ולהיות הגואל,

אלא שמחה גדולה ממלאת את ליבו.

על התפקיד שזכה אחיו הצעיר ממנו בשלוש שנים.

גם בחנוכת המזבח אנחנו מתוודעים לדעת מה הענווה של אהרון הכהן.

כתוב ויאמר משה לאהרון

כרב אל המזבח

ועשה את חטאתך ואת עולתך.

ברש״י

להביא את דברי התורת כהנים,

קרב אל המזבח. למה הוא צריך להגיד לו קרב אל המזבח?

שהיה אהרון בוש וירא לגשת.

אבל לא משה, למה אתה בוש?

לכך נבחרת.

על פי הפשט

רואים כמה עניו היה אהרון.

הוא חש בושה גדולה לקחת על עצמו את עטרת הכהונה?

אז משה רבנו מעודד אותו, תומך בו, מחזק אותו ואומר לו אתה נבחרת לכהונה.

אין לך להיות בוש.

ואל תימנע לקחת עטרת.

אבל הארי הקדוש,

זכר צדיק לברכה,

הוא אומר

שמשה רבנו בעצם אומר לו, למה בחרו בך אתה חושב? רק בגלל שיש לך את הבושה.

בשביל שיש לך את הענבה. לכך נבחרת.

בזכות זה נבחרת. אם לא היית ענב,

לא היית מקבל את זה.

בושה זה יראת שמיים.

למען

תהיה יראתו על פניכם

זו בושה.

טוב,

אחרי שהשכלנו להבין שמשה ואהרון הצטיינו מאוד במידת הענבה,

אז נגיע למשמעות האמיתית

של המידה הזו.

נאספו כורח וכל עדתו, או להלין

על המלכות של משה,

על הכהונה של אהרון.

רב לכם,

כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם אדוני.

גם אנחנו שמענו מפי השם אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתי לך

מארץ מצרים.

ומדוע תתנשאו על קהל אדוניי? וואי!

כורח ועדתו מאשימים את משה ואהרון בגאווה.

מדוע תתנשאו על עם השם? עכשיו אמרנו שהם אמרו ואנחנו מה?

והם שמעו את זה שהם אומרים ואנחנו מה?

וכלפי המתאננים.

ומה?

והם אומרים, מדוע תתנשאו?

מה, אין טענה אחרת לטעון על משה ואהרון חוץ מהדבר הזה שזה ההיפוך הגמור ביותר?

הרי הענווה של משה ואהרון הייתה מצוינת עד אין קץ,

כל ישראל עדים לכך.

איך במרכז הטענות של קורח,

עובדה מופרכת מיסודה שהם מתנשאים על קהל השם,

וכי קורח היה שותה גמור

שהוא יגיד טענה כזאת שבקלות ילד יכול לדחות אותה?

אבל לפני שאנחנו ניישב לכם את הקושייה הזאת בשיעורים הבאים,

נעלה קושייה נוספת

בעניין הענווה של משה רבנו.

אחרי שנדב ואביהו מתו,

והקריבם איש זרה לפני השם,

פנה משה לאהרון ואמר לו,

הוא אשר דיבר אדוני בקרובי אקדש

ועל פני כל העם אכבד.

כתוב וידום אהרון.

רש״י מביא את הגמרא בזבחים קטו,

שואלת

היכן דיבר השם על כך שעתידו לקדש בקרוביו?

משיבה הגמרא,

ונועדתי שמה לבני ישראל

ונקדש בכבודי.

אני אבעט שמה במשכן,

אבל ונקדש בכבודי.

אומרת הגמרא, אל תקרע בכבודי אלא במכובדי.

מוסיף עוד רש״י מתורת כהנים.

אמר לו משה לאהרון,

אהרון אחי,

יודע הייתי שהתקדש הבית במיודעיו

של מקום.

הייתי סבור,

או בי

או בך.

עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך.

וואו, יוצאת פה קושייה.

איך מתיישבים הדברים הללו

עם הענווה של משה רבנו?

משה רבנו, הענו מכל האדם, אומר לאהרון,

שוויה סבור שיהיה קידוש השם,

או בו במשה,

לא בילדים שלו, של אהרון.

או בו.

באהרון ונקדש בכבודי במכובדיי איך זה מסתדר?

מצד אחד משה ענם מופלג, מצד שני הוא מחשיב את עצמו הכי מכובד אצל הקדוש ברוך הוא.

הוא אומר הקידוש השם יעשה בי

או בך איך זה?

על הדרך

אפשר להזכיר את רבי שמעון בר יוחאי, עניו השלום,

שאמר אם יש

אלף בני עלייה אז אני ובני מהם,

ואם יש מאה אני ובני מהם,

ואם אין אני ובני מהם.

איך הוא אומר דבר כזה?

דרך אגב הוא היה ניצוץ של משה רבנו.

אז זה אנחנו מוסיפים לסל קניות.

טוב,

מחר אנחנו נעמוד על זה,

וניווכח שאין פה קושיות,

אין פה תמיהות,

הכל מסתדר.

יש פה ענווה גם אם הוא אומר שהוא הכי מכובד אצל הקדוש ברוך הוא.

איך זה מסתדר?

מחר נסתדר.

מחר זה יום של ישמחו.

אז אנחנו נשמח מחר בביאור של זה, בפרט שכבודו צריך לנחת.

- הכל יודוך והכל ישמחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כאשר.

הכל יודוך והכל ישמחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כאשר.

הכל יודוך והכל ישבחו

הכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם הכל יודוך והכל יישבחו

הכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם. יום טוב.

הרי אני מכוון, כן, הם קצת חכמים,

נאורייתא משוחד, נאורייתא גובל, השם יש חסיד, נאורייתא. כבד את אביך ואת אימך, נאורייתא אכסות.