הענוה ומעלתה - חלק א'

 - - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לזכות קבוצת שערי תשובה. נציב יום מספר 78. רפואה שלמה. רפואת הנפש והגוף לסניר בן זהב. חזרה בתשובה שלמה לא למשפחתו במהרה. אמן. אמן. אמן.

הענווה ומעלתה.

בספר ויקרא מתחיל פסוק "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (ויקרא א, א) והאות א' הראשונה שמופיעה במילה ויקרא כתובה כות קטנה מדוע בעל התורים אומר כי משה רבנו בענווה המופלגת לא חפץ לכתוב בלשון שממנה משמע שהקדוש ברוך הוא יחס לו חשיבות רבה וקרא לו על מנת לדבר עמו. וביקש להמעיט בערכו ולכתוב ויקר כדרך שנאמר בבלעם מלשון של מקרה וערי קרע קרה שהקדוש ברוך הוא קרא לו אלא שהקדוש ברוך הוא ציווה עליו להוסיף ולכתוב את האות א' וכך כתב משה את האות א' לב אבל בכתב קטן א' זערה בעלי הגאווה מתועבים מאוד בעיני הקדוש ברוך הוא שלמה המלך במשלה אומר תועת אדוני כל גב כל מי שהוא גב הוא תועבה זאת אומרת אומרת הקדוש ברוך הוא מטעב גם מי שבלב יש לו גבה האורחות צדיקים מצא לנכון לפתוח את הספר בגנות מידת הגאווה והוא מבאר גם למה השוער הראשון נדבר על מידת הגאווה הוא בא טוב שנזדמן תחילה לכל השערים מפני חיוב האדם להיבדל ממנה ממידת הגאווה כי פתח לרעות רבות ולא ראינו כזאת לרעה בכל המידות לכן צריך אדם להתחכם להנהיגה אל מנהג הראוי זאת אומרת פעמים אפשר להשתמש בה ולדחוט אותה במקום שאינה ראויה בו לעומת הגאווה המתועבת בעיני הקדוש ברוך הוא מוצאים את היפוכה של המידה הרעה זאת במידת הענווה שהיא מידה שמשמשת סולם לעלות לבית השם בדרכה יודעים את דרכי השם וקונים יראה וכך אמר דוד מלכנו, ידרך ענבים במשפט וילמד ענבים דרכו. זאת אומרת מישהו עניו הקדוש ברוך הוא מדריך אותו ללכת במשפטי התורה. מישהו עניו הקדוש ברוך הוא מלמד אותם את דרכו. הקדוש ברוך הוא עין ותן שאין כדוגמתו ושלמה המלך אומר עקב ענווה יראת אדוני בילקות שמעונית התקס מביא את מאמר ריבותינו מה שעשתה חוכמה עטרה לראש עשתה ענווה סוליים לרגלה זאת אומרת מה שמתהדרת החוכמה יש לה כתר הענווה עושה את זה סוליה לרגליה שנאמר ראשית חוכמה יראת אדוני ונאמר עקב ענווה יראת השם והרמבן נותן תן על זה פירוש נפלא למסכת אבות ד' ד גם הרמבן באיגרת מעלה את נס מידת הענווה ומחטיר אותה בכתר המעולה והוא אומר שהיא מידה טובה מכל המידות הטובות עד כדי כך מנגד בגנות מידת הגאווה כותב הגאון מבינה את הדברים הבאים כנגד כוח הקדושה העניק הקדוש ברוך הוא כוח גם לטומאה וכנגד המרכבה הטהורה וארבעת רגליהם ישנה מרכב טאה עם ארבע רגליים והם ארבעה רגלי המרכבה מאה ואלו ארבע כיתות שאינן מקבלות בני שכינה כת חנפים כת ליצנים כת מדברי לשון הרע וכת שקרנים כל אליה הם רגלי מרכבת הטומאה. ומה היא המרכבה עצמה? זה רגלי. ומה המרכבה עצמה? אומר הגאון מוילנה זה מידת הגאווה. זה המרכבה הטמאה. בעלינו לדעת שגאווה מסוגלת להפיל אדם עד שאול תחתיות. והדוגמה לזה ירובעם בן נבת שחטא והחתית הרבים בעוון החמור ביותר עבודה זרה מה הוביל אותו לכך במקום למסור נפש כמו שכתוב ששלוש עבירות חמורות יהרג ולא יעבור וצריך למסור נפש ואחת מהם זה עבודה זרה. במקום זה הוא לא רק חטא בזה אלא חטית כל ישראל. הגמרא בסנהדרין קא מספרת שהוא הכין עגלים לעבודה זרה בבית אל ובדן וציווה על ישראל להעמיר את העלייה לרגל לבית המקדש והשתה חוויה לעגלים הדוממים עבודה זרה ממש זאת למה משום שבעזהרה שבבית המקדש מותר רק למלכי יהודה לשבת ומלכי ישראל עומדים על רגליהם כהמון העם והוא חשש שאם יראו אותו עומד על רגליו ברחבעם מלך יהודה יושב על כיסא יאמרו רחב עם מלך ירובעם עבד הגאווה שיבשה אותו לגמרי והובילה אותו למנוע את כולם לעלות לירושלים לבית המקדש ויציב עגלים בדרכים העולות לשם כדי שיסתפקו בזה והוא עשה את זה יש אומרים עם מגנטים שדחפו את העגלים באוויר וכתבו שם משמות הקוד קודש והעגלים אמרו את עשרת הדיברות ואז הוא אמר להם אתם משתחווים פה וחוזרים הכל בסדר קיימתם את המצווה ועליו נאמר הקנאתה תאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם בהרצאות אחרות הרחבנו שקודם הוכיח את שלמה ואחר כך לא עמד בזה, אבל שמה תמצאו. טוב, בכל אופן הגמרא מספרת על הפסוק בסנהדרין קב על הפסוק במלכים א' יג לג. אחר הדבר הזה לא שב ירובעם מדרכו הרע. מה זה אחר? מה זה אחר הדבר הזה? אמר רבי אבא, אחר שתפסו הקדוש ברוך הוא לירובעם בבגדו ואמר לו הזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו מי בראש? אמר לו בן אישי בראש אמר לו אם כך אני לא רוצה מבהיל איזה עונש היה צריך לקבל אדם שעשה עבודה זרה אדם שחטא חתית ישראל לא היה מחתיא רבים כמו ירובעם ועם ישראל בכל הדורות בא אליו הקדוש ברוך הוא ואומר לו עזור בך תחזור בתשובה תתחרט על מה שעשית ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן אין גיהנום אין כלום שום דבר ישר צריך להזכיר שהוא היה אחד מגדולי ישראל וכל חכמי ישראל בדורו היו נחשבים לידו כזובה קיר זה לא היה אדם פשוט. מעניין שכתוב אמר לו מי בראש לא שאל אמר לו אמר לו מי בראש לא שאל אז אמר לו בן ישי בראש מבהיל הוא דחה בשתי ידיים למה הוא הבין בין ין שדוד בן ישי יזכה לכבוד רם יותר ממנו ובגאוו לא היה מסוגל לכך לא היה מסוגל הגאון רבי חיים שמולביץ זכר צדיק ברכה העיר אם נתבונן ונדקדק בלשון הגמרא נגלה מלכתחילה הוא היה מיועד לכבוד הרם יותר משל דוד בן יש כי השם אמר לו אני ואתה אז אתה קודם ובן ישי הוא אמר לו אחר כך אלא הוא בגאוו במידיו גרם לעצמו להפסיד את הכבוד הזה הקדוש ברוך הוא אמר לו חזור בך ואני ואתה ובנישן תאל בגן עדן הקדים אותו לדוד ד זאת אומרת ירובעם הוא יצעד בראש אבל לא לא הוא לא הסתפק בכך הוא רצה להיות בטוח ולא אחר שהוא זוכה לכבוד הגדול ולכן שאל מי בראש וכיוון שהוא ביקש גדולה לעצמו מו נענה ממרומים בן ישי בראש הכל. אני אגיד גם כן איזה רעיון. למה הוא שאל מי בראש? לשמוע את זה עוד פעם. השם אמר לו, אני ואתה מי מי מי בראש? רוצה לשמוע עוד פעם. איי איי איי בעלי הגאווה כשאומרים להם איזה דבר של כבוד. מה? מה? לא, לא שמעתי טוב. מה? מה? רוצה לשמוע עוד פעם. טוב. אבל כיוון שהוא ביקש גדולה לעצמו ענו לו לא אתה בראש. דוד בראש. קודם הייתה, עכשיו לא. מדוע גרמה השאלה להפסד? למה הוא הפסיד? משום שהרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו. וכיוון שהוא דרש לשמוע במו זניו, כי הוא יקדם לדוד, חמק הכבוד מבין אצבעותיו ונתבשרוד יקדימנו. ומסיים הרב שמולביץ מתוך כך הגיע על ידי טירוף הדעת והמהר יח בעינה אם כך אני לא מעוניין אז לאן אתה הולך הוא אחד מהמלכים שאין להם חלק לעולם הבא גיהני גיהנום מה א סתלך צעד אחד אחריהם דוד המלך מה הבעיה מה הבעיה אבל אתה תהיה בגן עדן אתה תהיה בגן עדן כל הצדיקים למעלה אחד נכבע מחופתו של חברו שמענו שמישהו אמר מה אם היא האכה לא בעינה מה אם אני זה מה מה מי יכול לסרב למה שמציע לו הקדוש ברוך הוא תהיה אחרון בגן עדן אפילו אבל תהיה בגן עדן. החוטב המחתי נקרא לשוב בתשובה והגאווה גאווה גאווה הפילה אותו בתהומות. גאווה זה מחלה. צריך לרפא ממנה. הם לא נרפעים היא מובילה ישר לגנום. השם מתעב אפילו מי שיש לו גבה בלב בחוץ לא רואים כלום בחוץ לא רואים כלום כלום זה היום בנורא טוב יש קשר הדוק בין התורה לבין ענווה איפה התורה ניתנה? על הר סיני. איזה הר זה? הכי נמוך שיש. בדרך כלל, כל האנשים שמחשיבים את עצמם עושים במה. ובמה יותר גבוהה. ככל שיותר גבוהה זה מחשיב אותם יותר. נגיד. הבא שעושים לנסיא ארצות הברית כשמחתירים אותם והם נשבעים על איזה ספר וזה אז הם נמצאים שמה ברום בכל המיליון אנשים שנמצאים למטה למטה מסתכלים כלפי מעלה הפעם השפילו קצת את טראמפ, לא היה גשם חזק ורחות וכל המיליון התבטלו והיה איזה 600 עד 800 באיזה בניין ו הוא היה בגובה סביב [מוזיקה] ביר אוהב כבוד הוא אוהב חולה על כבוד חולה על כבוד אם מעליבים אותו פוגעים בו וואי וואי וואי כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונותן כן נחש הוא מקיים את זה חמר הזמן טוב אז הקדוש ברוך הוא הביא לנו את התורה בהר הנמוך. ורבותינו אמרו שאין התורה מתקיימת אלא במי שדעתו שפלה. והגמרא בתענית זן מסתייעד במשל. אמר רבי חנינא בר אידה, למה נמשלו דברי תורה למים? הוי כל צמ לכולם מים לומר לך מה המים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה מישהו בעל גאווה לא מתקיימים בו עד דברי תורה רק מי שדעתו שפלה בהגמרא בן דרים נ עומד על הנקודה הזו על הפסוק באר חפרו השרים קרו הנדיבי העם במחוקק במשענותם [מוזיקה] וממדבר מתנה אומרת הגמרא כיוון שעושה אדם עצמו כמדבר שהוא מובקר לכל כל הרוצה דורס במדבר אז מי שמשים עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל, תורה ניתנת לו במתנה. אפילו שהוא לא בעל השגות גדולות וכולי, השם נותן לו במתנה בגלל שהוא שפל רוח. אור החיים הקדוש מציין את מעלת הענווה כדי לקנות תורה והוא לומד את זה מה כתוב במעמד הר סיני וישעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחנשם ישראל נגד ההר ואומר אור החיים הקדוש מה זה ונו במדבר בר למה צריך להגיד את זה? בוא נגיד את הפסוק בלי זה. וישאו מרפידים ויבוא מדבר סיני ויחנשו עם ישראל נגד ההר. למה צריך את התוספת ויחנו במדבר? אלא המילים האלה, אומר אור החיים הקדוש, מסמלות את עניין הענווה והשפלות. והכתוב מלמד כי מי שאינו משים עצמו כמדבר שהוא הפקר ומדרך כף רגל הכל לא יוכל לקבל את התורה ולמדנו שהמרור שאנחנו מברכים עליו על אכילת מרור מה אנחנו מברכים על מרור מה אנחנו צריכים לזכור את כל הצרות יצאנו לחירות בוא נזכור את החירות, את המצ למה אני צריך מרור? למה לקרוך מרור במצב? המרור הוא הגורם לחירות, חירות רוחנית. זה שדיקעו אותם במצרים והשפילו אותם עד עפר, זיכחו אותם, ניקו אותם, לא היה להם גבה הלב בכלל. עבדים, שפלים, זה המצב בשביל לקבל תורה. בלי מצב כזה אתה לא יכול. וגם כולם היו שווים, כולם קיבלו מכות, כולם שעבדו, אין אחד מעל השני, כולם הגיעו באותו מצב. אז יכולים להגיד נעשה ונשמע. בדרך כלל כל אחד שמחשיב את עצמו אז הוא לא הוא שוקל אחרת. יש לו שיקולים אחרים. זה פה כולם אותו דבר אותה שווים אין מעמדות ויחנו במדבר אומר אור החיים הקדוש כולם היו במצב של מדבר כמו הפקר לכל או זה המצב שאפשר להנחיל להם תורה למה אני כלי לקבל אם אתה היית במצרים מצרים וכל מה שאמרו המצרים היית צריך לעשות ואם לא קיבלת מכות ולא יכולת להתנגד עכשיו כשאתה הולך לקבל את התורה שזה הכלי הכי מפואר שיש בעולם ודאי שאתה פנוי לקבל אין לך שום דחייה אז התורה מציינת שהם היו במעמד הר סיני כמדבר מובקרים לכל כל ואנחנו מתפללים על זה כל יום בנפשי כעפר לכל תהיה ממש ככה בשביל לזכות לתורה ונפשי כעפר לכל תהיה פתח ליבי בתורתך אם אתה במצב כזה אז הלב שלך פתוח לקבל דברי תורה אבל אם אתה בעל גאווה, התורה לא יכולה לשרוט בך. אם היא תהיה בך, היא רק תהיה לצנינים. היא רק תעשה תעשה דקירות וקוצים וכלפי אחרים ואתה תזלזל באנשים, תסתכל עליהם מרום מעמדך וכולי וכולי. אפילו שזה לא יראה בחוץ, השם שונא מתעב גבה לב ורבותינו הפליגו במעלת הענווה עד אין קץ במדרש אותיות רבי עקיבא מוצאים התבטעות נדירה כתוב אין לך מידה טובה בעולם כענווה בא והרמב"ם כשהוא מדבר על מידות הנפש הוא מפריד בין מידת הגאווה לשאר המידות. בכל המידות הוא אומר שהדרך האמצעי זה הדרך השלם. להלך בדרך הממוצעת. לא להפריז ולא להקצין. לא לכאן ולא לכאן. אבל במידת הגאווה כותב הרמב"ם שהיא יוצאת מן הכלל: "עלינו לברוח ממנה כבורח מפני אש בתכלית הריחוק האפשרית ולהידבג בכל כוחו במידת הענווה וזה לשונו בהלקות דעות ב"ג ויש דעות שאסור לאדם לנהוג בהן בבינונית אלא התרחק עד הקצה האחר והוא גובה הלב. שאין הדרך הטובה שיהיה האדם עניב בלבד אלא שיהיה שפל רוח ותהיה רוחו נמוכה למעוד. ולפי כך נאמר במשה רבנו עניב מאוד. לא עניב בלבד. לפי כך ציוו חכמים מאוד מאוד הביא שפל רוח ואמרו שכל המגביע ליבו כפר בעיקר שנאמר ורם לבבך ושכחת את אדוני אלוהיך והרשש הקדוש בספרו נהר שלום כג מייחס חשיבות רבה למידת הענווה ומונה אותה בראש ארבעת שורשי המידות הטובות כולן. והוא כותב, כל המידות הטובות הם נכללות בארבעה שורשים. אחד זה הענווה, ממנה יוצאות המידות הטובות. שתיים זה השתיקה. שלוש זה מיאוס בתענוגי הגוף וארבע השמחה בחלקו. אז מתברר שעלינו להחזיק בכל הכוח במידת הענווה להשתלם בעד קצה גבול היכולת כאשר לצד הטוב המושפע ממנה לכל מידות הנפש. הרי שיהיה המפתח היחידי לזכות בו לקבלת התורה. עכשיו אני רוצה לספר לכם סיפור שיסביר לנו את הדברים. מעשה שמבדיל בין הענווה של גדולי ישראל לאלה שרחוקים ממצוות. המחבר מספר בצהורי יום בהיר הטלפון בבתי צלצל בצד השני אחד מרשם מוסדות בעלות תשובה בהול במיוחד וסיפור מוזר אחת הבנות עומדת לבוא בשעה טובה ומוצלחת בברית עיר אירוסין עם בן תורה ירא שמיים הערב צריכה להערך סעודת אירוסין אלמי על החטא לפתח נח הרוח טהרה וישרות להם והחליט ליד את זוגתו לעתיד כי בעבר סבל ממחלת לב ובמשך חודשים פרפר בין חיים למוות בבסוף הוא מספר שהוא עברי לחלוטין והוא לא סובל ממאום הכעת ויש לו מסמך רפואי מאשש את העובדה הזו מתחילה לא רצה לדבר על כך עם המשודכת אבל שהבין שהרבנים שיבואו למסיבת האירוסין ישפרו את הנס שהיה לו. לכן הוא החליט להקדים את זה שתדע ממנו. משפחת הכלה נלחצו מאוד, מיד יצרו קשר עם מנהל המוסד שהיא לומדת. נבעץ מה עושים. מנהל המוסד לא יודע לקרוא מסמך רפואי ולכן הוא פנה אליי שאני אעזור לו. זה נגע לליבי אומר המחבר. מהרתי להתקשר לאחד מעסקני הרפואה הידועים בירושלים ונתן שן פרופסור מהולל ראש אחת המחלקות החשובות בבית חולים גדול בירושלים בהצה במסמך הוא יוכל להגיד לך מה מצבו של הבחור לא בזבזתי זמן פניתי להתקשר לאותו פרופ פרופסור, לא הסגתי אותו. כל פעם ענתה לי מזכירה אחרת. ופעם אחת נאמר לי שהוא בביקור במחלקה. פעם אמרו לי שהוא בתייחצות בחדר ניתוח. פעם שלישית סתם כך טלפון תפוס. חצי שעה הטלפונים לא נסו פרי. החלטתי לקום. לקחתי מונית. נסעתי במהירות לבית חולים בתקווה שאצליח להתר אותו פגישה של רגע שיגיד לי רק מה המצב של החתן מהמסמך הגעתי מולי חלף רופא שנראה פרופסור מדופלם הצצתי בתק זיהוי על החלוק בדיוק זה הרופא שאני מחפש ראיתי השגחה עליונה, ניגשתי אליו ביראת כבוד וסיפרתי לו שאני זקוק מאוד לעצתו. הוא שאל מדוע? סיפרתי לו את פרטי המקרה על החתן והקלה וכולי ו שהקלה והבני משפחה לא יודעים איך להתייחס. כל הזמן אנחנו צועדים, אני והפרופסור הנכבד לכיוון המחלקה ואני המשכתי ואמרתי שבני המשפחה מוכנים לשלם כל שידרש לקבל חווות דעת מלומדת, אלא שהעניין דחוף ביותר. ומה אתה רוצה? חקר הפרופסור בשלישית. אמרתי בכיס שלי מצוי המסמך הרפואי והנה הואו לכבוד הפרופסור שלבתי מהכיס את המסמך פרסתי את הדף המקופל ביקשתי בעדינות שיעיף מבט לתגובה שלו לא פיללתי בחלומות הגרועים הוא נעמד הלום רעם כאילו מישהו יקע ראשו בפטיש ופרץ כחייה פצועה חצוף מחוצף שכמוך פר אדם חסר תרבות שהוא אדום כל חלל הפרוסדור הרחב עצרו כל העוברים ושווים בתדמה והוא לא נרגע. איך אתה בעיז לפנות אליי כך במסדרון? אתה לא מתבייש. ניסיתי להסביר לו שכבר שעות אני מנסה לקבוע פגישה עם השלוש מזכירות. הוא לא נרגע. הבנתי שאין סיכוי להרגיע את הגאווה שלו שנפגעה. הסתלקתי כלעומד שבאתי. חזרתי בחזרה, עמדתי כבר לעזוב את המקום, פתאום אני שומע אותו, בוא אין הרגע. נעצרתי, חשבתי אולי הפרופסור שהכיז את חמתו התרכך ומתרצב והעיל לענות לשאלתי. עזרתי מאושש אליו. ניסיתי להגיש לפניו את הדף והוא כאחוז טירוף ראה עוד פעם את הדף ביד כמעט לקע בשבת צמוחי וצבח כמטורף אל תחז להראות לי את המסמך עצוף מחוצף רציתי רק לשאול אותך שאלה ואז הוא שאל אם אני הייתי בא לישיבה שלך והייתי שואל את ראש הישיבה שלך שאלה בתלמוד שהוא הולך בפרוסדור ולד במדרגות הוא היה מסתכל עליי בכלל הלב התמלא רחמים על הפרופסור הגאם לא יכולתי שלא להטיח זאת בפניו ואמרתי לו פרופסור נכבד, אני ממש מרחם עליך שלא זכית להכיר את גדולי ישראל. הם היו כשובים ועירניים לכל שאלה של ילד קטן שתפס אותם ברחוב. הדברים לא התקבלו על ליבו הנפוח של הפרופסור שהסתלק מהמקום מנפנף בידיו כאחרון התגרנים בשוק חצוף עצוף יצאתי מבית החולים כלעמת שבאתי ומחשבות געגוע הציפו את מוחי על הרגעים שבצעירותי חבשתי ספסלי הישיבה הקדושה כל תורה שהרביץ בתורה גאון האדיר רבי שלמה זלמן אוירבך זכר צדיקה פעמים רבות נזכרתי היו מטרידים את ראש הישיבה בשאלות של נערים צעירים שאלות שבקושי ובדוחק ניתן להדביק עליהן תבית שאלה מעולם לא ראינו אצל ראש הישיבה קוצר רוח או חוסר סבלנות תמיד ממתין במאור פנים עד שנסיים להרצות את השאלות חר היה משיב עליהם בטוב טעם ודעת עד שהיה בטוח שהעומד הבין וקיבל את דבריו מאות פעמים עצרו אותו אנשים בחורים בחדר המדרגות בצתו המכונית ועל מבטן הישיבה מימיו לא ראה אותות מהירות וחיפזון ותמיד עיתותיו בידו עבור הכלל והפרט רוב השאלות שתופסים אותם זה רק במדרגות או בדרך לבית כנסת או בחזור זה תמיד אחר כך המחשבות נדו לישיבת פונביש שגם שם הסתופפתי בדמותו של ראש הישיבה גאון אדירבי אלעזר מן החמן שך זכברך צפה ועלתה מיד לנגד ענין זכור נזכרתי איך היה כשוב לשאלותנו משיב במאור פנים באורך רוח הגם שהשואלים היו בחורים צעירים או ילדים ממש נזכרתי בימי זקנותו שבחורי שבעמבוגרים כבר לא הניחו לבחור ורים צעירים לגשת אליו להטריד אותו בשאלות שונות ומשונות וכשהגיע לאיכל הישיבה הקיפו אותו מכל עבר ואנחנו צעירי הישיבה ידענו זה הזמן היחיד שניתן לדפוס את ראש הישיבה ולהתבשם מגדולתו וקומתו הענקית כשהוא יורד במדרגות הוא הולך במסדרון רבי שלמה זלמן אוירבך הגאון האדיר ידע והכיר בגדלות עצמו. הוא ידע שעשרות אלפי בתיה בישראל מנהלים אור החיים לפי מוצא פיו. בכל זאת לא גבע ליבו, לא רמו עיניו ולא הלך בגדולות ובנפלאות ממנו. הרב שך לא היה נחות בעיני עצמו. הכיר וידע שהוא מנהיג. במקרים רבים. התערב ופסק גם כשלא נדרש, כשידע כי משמיים חפצים בכך אבל זה לא עורר בו ולו מעט גאווה שפל רוח היה להחזיק טובה לעצמו עם כל המעלות והיה סבלני ועינוותן כלפי הכל שני גדולי הדור האלה רבי שלמה זלמן אוירבך והרב שך אי אפשר לומר שע הענווה שלהם הייתה נחיתות עצמית. הכירו בגדולתם עד הקצה, אבל מימם לא החזיקו טובה לעצמם משום כך. הייתה להם סבלנות אדירה כלפי ילדים רכים ובחורים צעירים ביותר. אם אתם חושבים שבזה הסתיים המעשה, אתם טועים. שבתי הביתה ויצרתי קשר שוב עם העסקן הרפואי ואמרתי לו שלא הצלחתי לעזר בפרופסור הנכבד. נכבד ממש. ביקשתי ממנו פרופסור אחר. הפנה אותי לפרופסור חשוב ונכבד לא פחות ואמר לי להתקשר למרפאה בבית החולים. הפעם עם לב מלא חששות התקשרתי, עה מזכירה והתפלתי. העבירה אותי ללא המתנה. ישר להפרופסור. שאל רצוני בכל אדיב וחבי במיוחד הזין בקשב לדברים ואמר אני יוצא לביתי ממש ברגעים אלו. שלח את המסמך לביתי בפקס כשהגיע בעוד שעה אעיין בו ואשיב לך מיד עשיתי כדבריו והתקשרתי הייתה לו הרצאה שלמה מוכנה ומדויקת על המחלה על הפרטים שלה באופן הריפוי בסבלנות החל להסביר לי שלב אחר שלב את המידע שברשותו אבל אני ידעתי כמה נפשם של בני משפחת הכלה ממתינה לתשובה סופית. זה אירוסין. שוברים או ממשיכים? לא הייתי מסוגל להזין לכל הדרשה הזאת. מה לי ולכל הדרשה הזו? אני צריך בסוף מסקנה. בעדינות קטעתי אותו. אמרתי לו אני לא זקוק להסברים המפורטים. זה מרתק אבל אני צריך תשובה קצרה חד משמעית האם הבחור בריא כיום והאם יש לחשוש בעתיד משפחת הכלה ממתינים זה קבע את גורל בטם והוא כעס עליי האם אתה לא חושב שלכלה מגיעה לדעת את כל פרטי מחלת החתן הלא לא מעיני לך כלאחר יד עלולה הכלה לחיות כל חייה בתחושה שניסאה בגלל תשובה לא מדוייקת של פרופסור עסוק אחד גם היא מעיני לה שהחתן בריא ואתה תלך ותאמר זאת לבני המשפחה הכלה עלולה להיכנס לדמיונות ולקום כל בוקר בבעלה אם בעלה עוד נושם [מוזיקה] בכל זאת התחננתי לפרופסור תועיל בטובך לענות לי רק בקצרה. מה התשובה? אני מוכן בתנאי שתבטיח לי שלא תתרוג את השפופרת ותרוץ לספר זאת למשפחת הכלה. נתתי הבטחה ואז נשמעה תשובה הבחור בריא לחלוטין אין כל סיבה לחשוש למה הודדתי לו בכל פה ולאחר שסיים להרצות לי על כל פרטי המחלה לפני שהנחתי את השפופרת על קנה אמרתי לו דע לך אדוני הפרופסור אני ממש מעריץ אותך ואת היחס שלך לך אין לך מושג מדוע ולמה אבל דע לך כי כך הוא שתיקה קצרה מעבר לקו ואחרי זה נשמע קולו של הפרופסור אני מבין היטב למה אתה מתכוון ואני רוצה לומר לך יש סיבה למה אני מתנהג בשונה מהתנהגותם של רופאים אחרים בצעירותי למדתי בישיבה. כשעזבתי את הישיבה לטובת לימודי רפואה, הבטחתי לעצמי שלא יעבור יום עליי בלי לימוד דף גמרא וזה מה ששומר עליי. יהיה שלום. הנחתי את השפופרת. ליבי נפעם דמעות של התרגשות בעיניי. בדברי רבותינו ריחפו מולי רבי מאיר אומר כל הלומד תורה לשמע זוכה לדברים הרבה ומלבשתו ענווה ויראה אין לנו יותר מזה לא התורה מעדנת התורה הופכת בין אדם לאדם בלי זה ככל שאתה מקבל תערים יותר גל גאווה מתפוצצת לך בפנים. אתה אתה הופך להיות בהמה. אתה בלתי נשלט. אתה לא יכול לשלוט במידות שלך. לצעוק באמצע המסדרון. איך מסתכלים עליך אנשים? אני בעצמי נתקלתי במקרים שפנית לרופא ואמרת לו סליחה, אפשר יש מזכירה. הוא לא עונה. מי אתה בכלל שאתה מדבר איתו? היו מנקי סופר כמה אוניברסיטה מקלקלת הייתה לי דודה שמ קראה לזה עוניברסיטה כן הרי אני מכוון לקיים מצוות חכמים דאורייתא בשמחה דאורייתא גובל נפשו ישחס לדאורייתא קבד את אביך ואת אמך דאורייתא לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש יהיו ספתותיו דובבות בקבר רבי חנני רש"י אומר סו הקדוש ברוך הוא כל סרו לפי כו בוון תור מסות שנה אמור סעיל תוריד