בואו חשבון על משה - חלק א'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, דינה בת איתי הוא,

תזכה לרפואה שלמה בכל האיברים והגידים,

יעלמו כל הגרורות והגידולים במהרה,

ותזכה לחיים טובים, ארוכים ושמחים, אמן.

בואו חשבון

על משה.

כתב רבנו בחייה,

במשכן היה הכל

שפע של פרנסה, חוכמה וקדושה.

שפע פרנסה בזכות השולחן

שהוא רומז לעשירות.

שפע חוכמה בזכות המנורה שהיא רומזת לאור התורה,

חוכמת התורה.

שפע קדושה

בזכות מזבח הקטורת.

שלושת הכלים הללו

היו בהיכל הנקרא קודש.

כותב רבנו בחייה,

למרות מעלתם הרבה צריך לדעת שהעיקר במשקל

זה היה העדות.

עדות אדוני נאמנה מחכים עד פתי.

הכוונה לארון

והלוחות

הנמצאים בקודש הקודשי.

אז זאת אומרת, שפע פרנסה, חוכמה וקדושה על ידי שולחן מנורה ומזבח הקטורת.

כלים חשובים שנמצאים בקודש.

אבל למרות המעלה הרבה שיש להם, העיקר זה היה הארון והלוחות

הנמצאים בקודש הקודשים,

וזה נקרא העדות.

למה נקרא משכן העדות?

על התורה שהיא העדות.

מוסיף השלע הקדוש.

בעניין הבנת כלי המשכן.

שלמות

המשכן בנויה משלושה חלקים.

הארון

מרמז על התורה שבכתב,

ועימו המנורה מרמזת על תורה שבכתב.

על פה.

אז זה שלמות המשכן בנויה על הארון,

המנורה,

המזבח,

בשולחן.

זה ללמד אותנו ממה מורכב אדם שלם.

מי שרוצה להיות אדם שלם,

צריך שיהיו לו שלוש שלמויות.

שלמות הנפש,

שלמות הגוף

ושלמות הממון.

שלמות הנפש זה על ידי לימוד התורה הקדושה.

איך הגוף מזדכך צריך שלמות הגוף גם.

איך הגוף מזדכך,

איך הוא יהיה נרתיק שראוי לנשמה,

על ידי מצוות ומעשים טובים.

ויש פן שלישי,

שלמות שלמות הממון.

שיהיה נדיב לב ובעל לב רחב.

ככה הוא קונה שלמות והוא האדם השלם.

והכל נעוץ בדבר אחד בלב,

שהוא באמצע הגוף,

והוא הבריח התיכון המחבר את כל המשכן מקצה לקצה.

כל שלושת המעלות האלה הן בלב.

לב,

להבין ולהשכיל בדברי תורה.

לב,

לקיים מצוות

בשלמות

בלב שלם.

ולב,

בשביל שיהיה לו נדיבות הלב,

אז הכל תלוי בלב.

בפרשה הזו לומדים הנהגה חשובה מאוד לאדם השלם.

אם חושב מישהו,

אחרי שהוא יקיים מצוות וילמד תורה,

ויפריש מכספו ביד נדיבה,

אין ספק שכולם ידברו עליו,

ויסיחו בהתפעלות כמה הוא צדיק יסוד עולם.

אינו עליו טועה.

מי שחושב

שהוא ילמד ויקיים מצוות ויהיה נדיב,

כולם ידברו עליו ויעללו אותו, טועה.

למה?

מי לנו גדול ממשה רבנו, אדון הנביאי?

הגואל של ישראל ונותן התורה

ואף על פי כן ריננו אחריו.

מה אמרו עליו מקצת מהעם?

מה?

בתחילת פרשת פקודה התורה מבארת בפסוקים רבים את החשבון של מאזן הכספים

של הוצאות בניית המשכן

ומפרט את התורה

כמה תרמו זהב,

כמה כסף תרמו וכן הלאה.

פתאום

מופיע כתוב

ואת

ה-1705 ו-70 עשה ווים לעמודים.

למה קודם כל העריכה התורה בחשבון הכנסות והוצאות

ולמה

מנו כמה עלו ווי העמודים בנפרד?

לא אמרו כמה עלה כל כלי וכל דבר,

רק זה וווי העמודים

ציינו כמה זה עלה.

למה?

המדרש אומר,

תמוה, בכלל.

למה נדרש משה רבנו לעשות חשבון?

הקדוש ברוך הוא מעיד עליו בכל ביתי נאמן הוא.

הוא צריך לעשות חשבון?

אלא שמע משה את ליצני ישראל.

וואי,

בדור המדבר היו ליצנים.

ליצני ישראל מדברים ומרננים אחריו.

ככתוב היה, כצאת משה אל האוהל יקומו כל העם

וניצבו איש פתח אהולו והביטו אחרי משה

עד בואו האוהלו.

ואז ירד הענן על האוהל

וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהולו.

ומה אמרו עליו?

רבי יוחנן אומר,

אשרי יולדתו של זה שהקדוש ברוך הוא מדבר עמו כל ימיו.

כולם מסתכלים עליו בקנאה חיובית.

אה, אימא שלו, איך זכתה לכזה?

בן

שכל היום הקדוש ברוך הוא מדבר איתו.

ורבי חמא,

רב חמא אומר שהיו שם אנשים שאמרו תראו כמה הצוואר שלו שמן מכספנו לקח והעשיר.

וכי אדם שממון כל כך רב עבר תחת ידיו לא יתעשר מזה?

יכול להיות שהוא לא נגע משהו?

הם מהרהורי ליבם,

כל הפוסל

במומו פוסל.

הוא צריך לקחת כסף, הקדוש ברוך הוא צמיח לו מכתב סנפירנון.

שממנו הוא פסל את הלוחות ואמר לו, פסול לך, פסולת בשבילך, והוא התעשר מזה.

כי הוא לא לקח 90 חמורים ולא כלום, לא אוהב כסף בכלל.

ולמה השם נתן לו להיות עשיר? כי בעל המאה הוא בעל הדעה.

מה קורה בחוץ לארץ? הרבנים שם מתפרנסים מהקהל, לכן שולטים הקהל ברבנים.

אבל אם היה בן אדם שהוא רב, הוא עשיר בפני עצמו,

הוא לא צריך לשמוע עליהם שום דבר.

מה תעשו, תפטרו אותי?

אני לא חסר.

טוב,

כששמע משה רבנו את הרמנונים,

אמר להם, לאחר שתיגמר המלאכה נעשה את החשבון.

עשה חשבון

וגילה שחסר לו 1,775 שקלים.

חשבון מדוקדק.

אמר, עכשיו יחשדו בי ישראל.

מאז העיר הקדוש ברוך הוא את עיניו,

יצאה בת קול והכריזה,

ואת ה-1,770 עשה ווים לעמודים.

שם הכסף נמצא.

מסיים המדרש,

אותה שעה התפייסו ישראל.

זה הטעם שנוסף

לשמו של המשכן,

משכן העדות.

העדות

היא מהמשכן על משה רבנו שעשה הכל באמונה.

הפסוק מפורש אומר, ויהי

ידיו אמונה.

ומי חושדים במשה רבנו עליו השלום,

הענב מכל האדם, מוסר נפש על כלל ישראל.

הנאמן על הקדוש ברוך הוא יותר מכל נאמן.

ואדם כזה לחשוד?

ובמה חשדו?

שהוא גונב, מאיפה? מהבית לקדוש ברוך הוא.

תרמו לקדוש ברוך הוא שיבנו לו בית והוא גנב מהבית של הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא ממשיך לדבר איתו, איך יכול להיות טיפשים?

איך יכול להיות טיפשים?

איך יכול להיות אם הקדוש ברוך הוא מדבר איתו כל יום

והוא יודע שהוא גנב והוא ימשיך לדבר איתו?

מוסיפה באר יוסף לחדד את העניין

במסכת סנהדרין פה א',

כתוב, הגונב את הכסבה והבועל ארמית,

קנאים פוגעים בו.

כלומר, אדם שגונם בית המקדש כלי שרת,

מותר לכל קנאי להרוג אותו בלי דין, בלי אזהרה, כמו הבועל ארמית.

למה נענשים על גניבה בעונש כזה שהורגים אותו?

בלי דין,

בלי אזהרה.

מה שונה הגניבה הזאת מבית המקדש, משאר גניבה?

אומרת הגמרא, בבא קמא עט,

אמר רבי יוחנן,

בפני מה החמיר התורה בגנב שמשלם כפל?

יותר מגזלן שמשלם קרן בלבד.

הגזלן

למרות רשעתו שהוא מזלזל בכבוד השם,

כאילו עינו של הקדוש ברוך הוא לא רואה במעשיו,

אבל הגזלן לפחות השווה

כבוד עבד לכבוד קונו.

למה? מראה שאינו מפחד לא מהקדוש ברוך הוא ולא מבני אדם. מה זה גזלן? בא באור היום ולוקח לך מהידיים,

לוקח לך מהרכוש.

גזלן, בא גנב, בא בסתר.

ממי הוא מפחד?

רק מהבן אדם.

הקדוש ברוך הוא לא מפחד.

הוא יודע שהקדוש ברוך הוא לא מסתכל עליו.

לא, עזוב זה, נסתדר איתו.

אבל שלא יראה אותי בעל הבית שאני נכנס וגונם לו מהדירה.

זה עשה כאילו הקדוש ברוך הוא לא רואה בכלל.

הגזלן יודע שהקדוש ברוך הוא מסתכל עליו, הוא יודע גם שהבן אדם עכשיו הוא לוקח לו בפנים.

אבל הוא הושבע ביניהם.

זה עשה את העין של העבד יותר מהעין של הקדוש ברוך הוא.

אם כן, הגונב כלי שרת מבית המקדש,

מהבית של הקדוש ברוך הוא, ודאי שזה חמור שבעתיים,

שהרי חילל את השם ביותר.

כביכול אפילו בבית של הקדוש ברוך הוא, בבית המקדש,

אינו של הקדוש ברוך הוא לא רואה.

לכן, קנאים פוגעים בו.

לא על עבירת הגניבה מבית המקדש,

אלא על חילול השם,

שהגנב,

מחשיב שהקדוש ברוך הוא, לא רואה בתוך הבית שלו.

מעתה נבין.

מדוע בועל ארמית, גויה,

קנאים פוגעים בו,

וכי העבירה הזאת היא חמורה משאר העריות?

אלא הטעם שהחוטא נענש בחומרה באופן מיידי,

בלי דין,

זה חילול השם שעשה.

וכך אומר מלאכי

הנביא פרק ב'

בגדה יהודה ותועבה נעשה בישראל,

כי חילל יהודה קודש השם ובעל אל בת נכר.

על חילול ברית קודש

בטומאה חמורה.

ואם כן מבהיל הדבר,

ליצני הדור חושדים בגדול הדור, משה רבנו.

בכל ביתי נאמנו,

מדבר עם השם פנים אל פנים.

חושדים אותו בעבירה החמורה ביותר,

שהוא גונב כסף מבית המקדש,

שזה חילול השם נורא,

וכאילו הקדוש ברוך הוא אין חינור רועה בביתו.

לחשוד אותו בדבר כזה?

ובפרט שהדור הזה זכה להשגחה פרטית.

הקדוש ברוך הוא התערב בכל סדרי הבריאה

ויודעים שהוא משגיח כמו בעשרת המכות, קריעת ים סוף, מן וכולי

אז עוד יותר חמור לגנוב מכספי השם

אפילו מגנבת כלי שרת מבית המקדש

מי יודע שהשם משגיח ורואה אז איך אתה יכול להעיז לגנוב

מבית השם

בעוד משה רבנו

זה כוחה של ליצנות,

יכולה להפך טהור לטמא.

כמו אצל קורח,

הוא טוען על האדם הכי ענו,

מדוע תתנשאו?

למה אתם בעלי גאווה כאלה?

איזה חוצפה, איזה חוצפה.

ההפך הגמור מהאמת.

ומצליח קורח עם הליצנות הזאת שהיא ההפך האמת הגמור

להשפיע על 250 ראשי סנהדראות

והולכים אחריו לגיהנום.

אז ילמד כל עובד השם

גם אם הוא יענק במידות,

יענק בתורה ויענק בגמילות חסדים, תמיד ירננו אחריו.

תמיד ירננו אחריו.

אין דבר כזה שיהיה צדיק שכולם יסכימו עליו. מרדכי הציל אותנו, זכותו קיימים.

ורצוי לרוב אחיו.

לא כולם.

תמיד ימצאו דופי, תמיד.

תמיד, תמיד.

לא דופי אמיתי.

חרטא ברטא.

אשר רבנו גנב?

בשעה שכולם אוספים כסף וזהב, הוא מחפש איך לעשות את המצווה.

חכם לוי ייקח מצוות, אומר עליו המדרש.

הוא לוקח את המצווה, את יוסף.

בזכותו נגאלו. אם לא לוקחים את יוסף, לא נגאלים.

הוא דואג שיגאלו, ואומרים הוא גנב.

תראה איזה צוואר יש לו, איזה שוקיים.

איך נהיה לו כל זה? זה לא מהאוכל שלנו?

טוב,

על עצם הטענה אומר רבנו מאיר שפירא מלובלין, זכר צדיק וברכה,

כשבני ישראל חטאו בעגל הם אספו מצבורי זהב

כתוב והתפרקו כל העם את נזמי הזהב

שישים ריבוע בני אדם

כל אחד הביא נזמים וטבעות כולם מזהב

בא יצא מכל הזהב העצום

עגל קטן

אפילו לא שור,

עגל קטן.

אף אחד לא שאל איפה הזהב?

איפה החשבון?

מי לקח?

מה עשו?

כשמשה רבנו מבקש

אספו יומיים בלבד

יב ויג בתשרי

להיות דל תשרי יצא כרוז מספיק

אם מישהו רוצה לגנוב, אין מספיק אף פעם

מספיק

די ועותר

עשו עכשיו כלים

שולחן מזהב, מנורה בגובה אדם

כולה זהב טהור

במסכת מנחות כט מבואר

כדי להוציא זהב טהור, טהור, תקשיבו מה זה טהור

לקחו אלף כיכרות זהב

הכניסו אותן לכור האש אלף פעמים

ומתוכן יצא כור אחד של זהב טהור

מאלף

כיכר

על ידי

שרבה בכור האש אלף פעמים יוצא בסוף כיכר אחד שנקרא זהב טהור

בסוף

כשרואים כל העם כמה רבים הם הכלים שנעשו מהזהב

הם עוד רוצים דין וחשבון

כאילו מישהו גנב מהם

ולא די בזה הם חושדים באדון הנביאים משה רבינו

מבהיל הדבר כמה רשעים יכולים להפך את היוצרות

אבל זה צריך לדעת כל אדם

כל אדם שיוצר יצירה

של דבר שבקדושה זה חוק

תמיד ימצא יצר הרעש יטען

אבל סוף האמת להתגלות.

אומר אלשיך הקדוש,

ואור החיים הקדוש,

אותם תגן עלינו,

שנעשה נס גמור.

בדיוק אותה כמות שתרמו,

בה השתמשו,

ולא היה שום בלאי,

ולא נפסד מאומה,

לא על ידי החיתוך,

לא בהתכה

ולא בגזירה.

ממש נס ופלא.

וכולם ראו צדקת האדם השלם שעושה את רצון כונו, משה רבל.

לכן,

אמור כל כך עונש מספרי לשון הרע.

כמו שאומרת הגמרא בסנהדרין,

ק״ג,

שזה מארבע כיתות שאינן מקבלות פני שכינה.

והרמב״ם,

בעלקו צרעת,

אומר שדרך הליצנים,

כשבתחילה מדברים דברים בטלים,

ואחר כך מדברים בגנות הצדיקים,

ומתוך זה כופרים, רחמנא ליצלן, בקדוש ברוך הוא.

אז אפילו משה רבנו,

אדון הנביאים,

האדם השלם,

הגואל ונותן את התורה,

האדם היחיד

שהשם העיד עליו

בכל ביתי נאמנו,

גם עליו יבואו רשעים ארורים ויאשימו אותו בעבירות חמורות

שיש בצידן עונש מוות,

עבירות של חילול השם.

כמה גדול עוונו של המספר לשון הלך.

טוב, זה החלק הראשון להיום.

חלק השני, מחר זה איש אמונות,

שאתם לא תאמינו מה כתוב.

למה נקראת הפרשה פקודיה?

מהי המשקל הזהב בקילוגרמים שנתרם למלאכת המשכן?

כמה תרמו מהנחושת ומהכסף?

למה משה פירט את כמות הזהב?

למה נתן מידע חלקי בלבד?

כמה זהב נתרם?

הוא לא ציין כמה זהב השתמשו.

איזה מין מאזן משונה זה, להגיד רק כמה נתרם לו, להגיד כמה השתמשו.

מי היה האדם היחיד שלא תרם למשכן?

לאיזה כלים הספיק הזהב?

ולשאר הכלים,

מאיפה היה זהב?

ומה פשר השם כפורת?

tomorrow,

בעזרת השם.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

בואו לפניו ולפניו בירננה, בואו לפניו ובירננה.

בואו לפניו ולפניו בירננה. בואו לפניו בירננה.

מי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שנכנס אדר.

מי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שנכנס אדר.

מרבים בשמחה מרבים בשמחה מי שנכנס נכנס אדם מרבים בשמחה

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקור

עונג שבת ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבת

עם מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת

עם מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת יום טוב יום טוב סוף שבוע טוב

מחר שבת ישתבח הבורא שבת המלכה עוד פעם מופיעה ומפציעה

טוב

הריני מחווה לקיים אצל חכמים דאורייתא בשמחה דאורייתא גומל נפשי שחסן דאורייתא

כבד את אביך ואת אימך דאורייתא נעשו נחת בו