ויקר אלו תפילין - חלק א'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום שמעון משה חי בן קטיה ואשתו והבת והבנים

יזכו ליראת השם, דבקות בשם, לימוד התורה הקדושה בקדושה וטהרה תמיד בנחת

ובבריאות איתנה,

עושר ועושר לעבודתו יתברך, ויזכו

להוציא את כל הספרים והחיבורים מתוקנים ושלמים לרצון הבורא ברוך הוא,

ויקוים בהם מכל בנייך לימודי אדוני ורב שלום בנייך, אמן.

אמן.

ועיקר אלו תפילין.

במגילת אסתר מופיע הפסוק, ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ועיקר.

הפסוק הזה, אחד מארבעה נאמרים בקורא על ידי הציבור,

ואחר כך בפי החזן.

בטח יש לזה טעם.

וגם

לפסוק הזה הלחינו ניגונים רבים,

ושרים אותם בפי רבים.

ליהודים, ליהודים, הייתה אורה, אורה ושמחה וששון, בעיקר.

בטח יש בזה סודות גדולים.

אבל ננסה לעמוד על הדברים ולהבין מה החשיבות

של אלה. הגמרא במגילה,

טוז,

אומרת ליהודים,

הייתה אורה ושמחה וששון ועיקר.

אמר רב יהודה,

אורה זו תורה,

שמחה זה יום טוב,

ששון זו מילה,

ועיקר אין לו תפילין.

רשי

אומר על כל אלו, המן הרשע גזר לבטלם.

לכאורה יש להבין

מה ראה דווקא אלו המצוות לבטלם.

למה לא גזר?

על שאר מצוות.

הערה,

ידוע הסעודות בחנוכה

סעודות רשות.

בפורים יש חיוב סעודה מדין משתה ושמחה.

והלבוש,

זכר צדיק וברכה ברכות חנוכה,

מובאים דבריו במשנה ברורה סימן תרע ומבאר את החילוק.

ומפני שלא נמסרו ישראל באותו זמן ביד משה לחד שהיה מושל עליהם להריגה כמו שהיה בימי המן אלא שבאו האויבים עליהם למלחמה ולא ביקשו מהם אלא הכנעה.

ולהיות ידם תקיפה על ישראל ולהעבירם על דתם כידוע ממעשה אנטיוחס שלא גזר עליהם להרוג ולהשמיד

רק צרות ושמדות כדי להמיר דתם.

כדרך המלאכים המנצחים זה את זה וכובשים אחד מדינות חבריהם ומכריחן לאמונתן.

ואם היו ישראל מכניעים להם להיות כבושים תחת ידם ולהעלות להם מס וחוזרים לאמונתם חלילה של הגויים לא היו מבקשים יותר.

זאת אומרת לא חיפשו להשמיד להרוג ולאבד רק להמיר להם את הדת.

אלא שנתן השם יתברך

וגברה יד ישראל ונצחום

ולכך לא קבעום אלא להלל ולהודות

הם רצו לפגוע בהם ברוחניות

להמיר את הדת.

אז כנגד זה להודות ולהלל לשם

שלא עברו על דת.

אבל לא קבעו משתה ושמחה.

לעומת זאת, בימי המן

הייתה גזרה להרוג ולהשמיד את הגופות

שזה ביטול שמחה ומשתה.

ולא את הנפשות שאפילו המירו דתם חס ושלום, לא היה מקבל אותם.

לכן כשניצלו ממנו, קבעו להללו ולשבחו יתברך

גם כן על ידי משתה ושמחה.

אז רואים שיש הבדל בין חנוכה,

שם ביקשו רק להמיר דת ולא להרוג.

פה ביקשו להרוג.

אפילו אם ימירו את הדת,

לא רוצים, להרוג.

מכיוון שזה בגופות, אז נהגו

לעשות סעודה, משתה ושמחה.

מהדברים של בעל הלבוש,

אנחנו לומדים שגזירת המן הייתה רק על הגופים ולא על ענייני הדת,

אבל

בגמרא כתוב...

במפורש שהוא גזר גם על ענייני הדת

שלא יעסקו בתורה ושיבטלו את מצוות היום טוב והמילה והתפילין

אז איך זה מסתדר?

יש דרך אחת להציע את הדברים

העיקר החילוק

הוא מהי המטרה ומהי האמצעי.

המן,

הרשע,

התכנית שלו המטרה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים.

לא להשאיר גוף אחד.

לא יישאר זכר מהם.

אבל הוא ידע שלא תהיה לו אפשרות להשמידם.

קודם צריך לבטל מהם את המצוות שמבדילות אותם מן הגויים.

זאת אומרת, זה האמצעי.

איך אני אגיע למטרה, הוא אומר?

על ידי האמצעי הזה שאני אבטל אותם מהמצוות המיוחדות

שמגינות עליהם ושומרות עליהם מקורה.

ואלה מצוות שמעידות, בנים אתם לאדוני אלוהיכם.

ובאמת, כל ארבעת המצוות המוזכרות

הן נקראות אות.

ברית מילה נקראת אות וברית

בין כלל ישראל לאבינו שבשמיים, ככתוב,

והיה לאות ברית ביני וביניכם.

ושבת ויום טוב,

אות היא לעולם.

ותפילין אות, והיו לך לאות על ידך.

ולימוד התורה עולה על כולנה כי התורה היא מגנה ומצלה מתלמוד תורה כנגד כולנו.

לכן,

המן הרשע אבין, כדי לשלוט בגופם של היהודים, עליו לקלף את שכבת ההגנה שעוטפת אותם על ידי ביטול המצוות האלה, ורק אז הוא יוכל לבצע את זממו להשמידם.

זה דרך אחת להסביר למה הוא בחר דווקא את הארבעה אלה שהן מייחדות

את עם ישראל, והאות ביני וביניכם עושה אותנו בנים לשם.

צריך להוריד את זה קודם כל, שלא תהיה להם את ההגנה.

אבל יש עוד דבר,

נקודה נוספת בעומק הדברים. בספר מנות הלוי

מפרש הגאון רבי משה, הוא הבן

של מחבר הספר,

הגאון רבי שלמה אלקווץ, זכר צדיק וברכה.

אלה הגזרות שגזר עליהן המן הרשע,

הן כנגד שלוש גזרות שגזרו גם היוונים.

שבת, ראש חודש ומילה.

כנגד שבת,

גזר המן על התורה,

כי לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל,

כדי לעסוק בתורה.

וכנגד ראש חודש,

רצה לבטל את הימים טובים,

כי מכוח קידוש הלבנה חלים הימים טובים.

והשלישי, מצוות מילה,

כמו שגזרו היוונים.

אבל דבר אחד הוא הוסיף,

ביטול מצוות התפילין.

זה הוא הוסיף מדעתו.

ומבאר בי משה אלקווץ,

מה טעם הדבר?

המן חשב

וניסה להבין למה לא עלה ביד היוונים לבטל

את השלוש מצוות, שבת, ראש חודש וברית מילה.

אמנם הם גזרו, אבל לא הצליחו.

והגיע למסקנה,

כיוון שהיה להם יראה מעם ישראל.

ומאיפה היה להם יראה? מהתפילין של ישראל.

ככתוב בדברים כח,

וראו כל עמי הארץ כי שם אדוני נקרא עליך ויראו ממך.

וחכמים במנחות ל״ה אומרים אין לו תפילין שבראש.

ועל כן גזר על התפילין

כדי שכך יוכל לבטל מהם את שאר שלושת המצוות,

שהיוונים כבר הבינו,

שהם הבסיס לקיום של עם ישראל.

אז אמן הרשע הבין

שהמפתח לשלוט בעם ישראל על ידי ביטול מצוות תפילין.

כי כל זמן שהם דבקים

במצווה הזו,

שום אומה ולשון לא יאכלו עליהם.

ואם ישבית בהם מצווה זו, יוכל להשבית בהם שאר המצוות.

וכך יוכל להצניע,

לבצע את זממו.

עכשיו נעמוד

להבין דרכים נוספות למה דווקא ביטול מצוות תפילין

תגרום למטרה של ההשמדה חס ושלום.

בפשטות,

המן הרשע ביקש לקצר את הימים ש...

של ישראל בצורה טבעית

ולכן רצה לבטל מי מצוות תפילין

שהסגולה שלה אריכות ימים.

במנחות מ״ד כתוב כל המניח תפילין מאריך ימים

שאומר ישעיהו הנביא,

ל״ח ל״ז.

השם עליהם יחיו ולכל בהם

חיי רוחי

ותחלימני והחייני.

זאת אומרת כל זמן שהשם עליהם, שהתפילין על הראש,

הם יחיו.

עוד אפשר לבאר,

כתוב בספרים שהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו על ישראל בזכות מצוות התפילין,

כמו שאישרה שכינתו בזמן בית המקדש.

אז אפילו שנחרב הבית, ואנחנו בגלות,

באמצעות הנחת התפילין יש השראת שכינה.

וכתוב בפסוק, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם,

ודרשו בתוכו, לא נאמר אלא בתוכם.

והזוהר הקדוש אומר שהפסוק הזה נאמר על מצוות התפילין.

וזה לשון הזוהר במדרש הנהלם, פרשת חיי שרם.

ועשו לי מקדש

ושכנתי בתוכם,

ושמענה מאבוך

דהכה סתים תעמד תפילין בהיה פסוקה.

ושמעתי מאביך שפה

טעם התפילין סתום בתוך הפסוק הזה.

בסוד הזה, פה, פה,

ושכנתי בתוכם בזכות התפילין.

עכשיו, המן לא טיפש היה,

וידע אם השכינה תשרה בעם ישראל,

לא יוכל להרע להם.

ואם יסיר מהם את התפילין,

יסיר את השכינה מהם,

ואז יוכל לשלוט בהם.

היסוד הזה מבואר בספר דרך השם לרמחל הקדוש,

והוא כותב על התפילין דברים נפלאים,

העתקה קלה.

אך עניין התפילין הוא,

כי נתן הבורא יתברך לישראל שיהיו ממשיכים עליהם

המשך ממש מקדושתו יתברך,

ויתעטרו בו.

באופן שכל בחינותיהם הנפשיות והגופיות ייחסו תחת האור הגדול הזה,

ויתוקנו בו תיקון גדול.

הוא שאמר הכתוב,

וראו כל עמי הארץ, כי שם אדוני נקרא עליך,

ותלה עניין זה במצווה זו,

בכל הלקותיה ופרטותיה.

וזה מה שהבאנו מהזוהר הקדוש, השכינה שורה בישראל בזכות מצוות התפילין,

ולכן הצעד הראשון שנקט המן הרשע, לבטל מהם

את התפילין, כדי להרחיק מהם את השכינה ששורה בראשם ובליבם.

תפילין בראש ותפילין כנגד הלב.

ומצינו במקומות רבים שסגולת התפילין

לשמור אדם מן המזיקין, הרוחות והשדים

למיניהם

מבואר זאת בירושלמי

בברכות פרק ה' הלכה א'.

מובא שם מעשה נורא

ברבי אבון

נכנס לארמון המלך לדבר עמו,

וכשיצא

לא נזהר לצאת דרך אחוריו כדרך היוצאים,

אלא הפך פניו

לצד הדלת ואחוריו כלפי המלך.

עבדי המלך ניגשו להרוג אותו כמבזה המלכות,

ונעשה לו נס,

שנראה להם שני ניצוצות של אש יוצאים מאחורי עורפו,

ונבהלו מכך מאוד, והניחו לנפשו.

הסיים הירושלמי

לקיים מה שנאמר וראו כל עמי הארץ, כי שם אדוני נקרא עליך ויראו ממך.

מה זה קול?

אומר אפילו רוחות ואפילו שדים.

לא יכולים להתקרב לבן אדם עם התפילין.

אוסיף על כך בספר מעלות התפילין,

שתי ניצוצות האש יצאו מאחורי עורפו של רבי אבין.

פה כתוב אבין ופה אבון.

אז אומר,

שתיהן נראו משתי הרצועות היוצאות מקשר הדלת המונח בעורף.

לא זו בלבד שהתפילין מגינים על האדם המזיקים ברוחות.

אלא בכוחם לנטור את האדם גם ממלאכי מרום המבקשים להזיקו.

זה מדובר על רבי אבין.

בבבלי קוראים לו אבין, בירושלמי קוראים לו אבון.

כמו שיש שם תמין, לא אליעזר, אלא בלייזר.

יש שם שינויים בשמות, איך היו קוראים בארץ ישראל,

ואיך היו קוראים בבבל.

טוב,

לא רק שמגינים על תפלין מפני מזיקים ורוחות,

אלא בכוחם לנטור אדם גם ממלאכים שרוצים להזיקו.

וכתוב בספר ראשית חוכמה, שער הקדושה, פרק ו',

בשם תנא דבי אליהו.

ויוותר יעקב לבדו,

ויאבק איש עמו.

אמרו, זיכרונם לברכה, מלמד

שרצה להורגו.

המלאך, הסמוך מהם, רצה להרוג את יעקב אבינו.

ולא היה בו כוח.

למה?

מפני שיעקב אבינו, עליו השלום,

היה מזוין תפלין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו.

עד אהוד הכתיב, וירא כי לא יכול לו,

והאיש הזה היה שרו של עשרו.

אז כתוב, וראו קול,

כולל מלאכים, כולל שדים, כולל מזיקים, לא יכולים.

ומצינו בגדולי הדורות סיפורים רבים על קדושת התפלין,

ונזכיר אחד מהם.

הגאון,

רבי שלמה היימן, זכר צדיק וברכה, ראש ישיבת תורה ודעת,

סיפר

גאון הדורות, הגאון מווילנה,

זכר צדיק וברכה, נדד בדרכים מעיר לעיר.

יום אחד נקלע לאכסניה.

הגיע זמן התפילה,

רצה הגאון להתפלל,

אבל כל המקום היה מלא שיכורים.

שאל את בעל הבית אם יש חדר שקט וצדדי להתפלל כראוי.

אמר לו,

יש לי חדר פנוי,

אבל הוא מיועד למשה למחוז,

שהוא מתאכסן אצלי.

אם אתה רוצה, אתה יכול להתפלל שם עד שהוא יבוא.

נעמד להתפלל,

באמצע התפילה משה לופיע.

שואל,

מי זה שהעז להיכנס לתוך החדר שלי?

אמר לו, זה איש קדוש מתפלל שמה.

התמלא חמאה וציווה על המשרת

להיכנס ולהפליא מכות בפולש הזר.

פנו שניהם לחדר,

וכשראו דמותו של הגאון עטור בטלית ותפילין,

שבו במנוסה ובפחד

ולא הפריעו לו מתפילתו.

אחר כך שאל בעל אכסניה את הגאון,

מדוע הם ברחו? למה הם נבלו מפניך?

אמר לו דבר פשוט,

וראו כל עמי הארץ,

כי שם אדוני נקרא עליך וירו ממך,

וחכמים דרשו,

העלו תפילין שבראש.

אומר לו בעל אכסניה,

אני היכותי כמה פעמים מערלים על הראש

בעת שלבשתי תפילין.

אמר לו הגאון,

לכן הגמרא אמרה, אלו תפילין שבראש, לא על הראש.

שבראש.

דווקא תפילין שנמצאים בראש פנימה,

אז שם השם נקרא עליך.

אבל אם הם רק מונחים למעלה,

אין להם כל השפעה.

דבריו עמוקים.

מיפה שיחתם של עבדי אבות יותר מתורתם של בנים,

אז שיחת חולין של תלמידי חכמים כאלה,

ודאי שצריכה תלמוד.

אז בואו נבין מה אמר.

ידוע בשם הגאון רבי אלחנן באסרמן, זכר צדיק וברכה,

השם ינקום דמו.

אם תראה שהגויים אינם חוששים מחרדים מפני יהודי החבוש בתפילין,

אין זו,

אלא משום שאינו מקיים את המצווה כצורתה וכמתכונתה מקורית,

הן מצד עניינה והן מצד הלקותיה, פרטיה, בדקדוקיה.

אז קודם כל הם צריכים, הופ,

קודם כל הם צריכים להיות כשרים.

אז זה תלוי מאיפה הקלף,

דיו,

מי הסופר שכתב, אוכל נבלות וטרפות או לא וכולי.

אחרי שקיבלנו כבר את התפילין שהן כשרות והקור, צריך לדעת הרצועות,

מה הדין שלהן.

וכן הלאה,

ולשמור על כל הכללים, על ריבוע כמו שצריך, כל ההלכות בקיצור לפרטיהן.

ואחר כך המניח אותם,

צריך לא להניח אותם העיקר למעלה וזהו,

צריך שיהיו בראש.

מה זה בראש?

אז נשאל קודם כל, למה בתפילין של ראש יש ארבע פרשיות בארבע בתים נפרדים,

ובתפילין של יד, כל אותן ארבע פרשיות כתובות על קלף אחד ומונחות בבית אחד.

למה?

ועוד,

למה מניחים את התפילין של הראש במקום שמוחו של תינוק רופס?

זאת אומרת, כשנולד תינוק, אם תיגעו לו פה,

בהתחלה מעל המצח קצת, תיגעו,

תראו שם הכל שקע כזה רך.

שמה מוחו רופס.

למה מניחים פה?

ואילו תפילין של יד, צריך לא לשים אותם ישר החוצה,

לעטות אותם קצת לכיוון הלב.

שהתפילין יהיו כנגד הלב.

אז בספר ברוך שאמר

לרבנו שמשון בן אליעזר, זכר צדיק לברכה,

וגם המאירי הקדוש, זכר צדיק לברכה,

אומרים לפי שבראש יש ארבעה חושים, ראייה, שמיעה,

טעם וריח.

ביד,

חוש אחד, המישוש.

לכן, בתפילין של ראש יש ארבעה בתים,

ובשל יד, בית אחד.

דרמוז שאנחנו צריכים לשעבד את חמשת החושים שלנו לקדוש ברוך הוא.

כל החושים צריכים להיות שמישים רק לעשות את רצונו של הקדוש ברוך הוא.

וכדי שהפרשיות של התורה הכתובות בתפילין ישפיעו מתוכנם על כל החושים,

לכן מניחים אותם,

סמוך לשני האיברים החשובים והמרכזיים באדם,

מוח בלב.

במקומות האלה נשמה מתגברת

תגבורת גדולה,

כמו שאומר הרמחל הקדוש.

לכן ציווה הקדוש ברוך הוא להניח אותם שם,

שיימשך אור התפילין על גופו ונשמתו של האדם.

אם כן,

יש לומר שהמניע תפילין במתי...

לזכות להשפעתם על כל החושים שלו,

הופכות התפילין להיות חלק מנפשו, רוחו ונשמתו.

ועל זה אמרו שהתפילין צריכים להיות בראש,

שהם משפיעים השפעתם על המהות של האדם.

אז הם יכולים להבריח גויים, מזיקים, מרוחות.

על כאלה נאמר, וראו כל עמי הארץ,

כי שם אדוני נקרא עליך ויראו ממך.

אז זאת אומרת, אדם צריך להבין שתפילין זה לא רק קופסאות ששמים על הראש.

אדם צריך לדעת

מה המשמעות של מה שאתה שם.

אז יש פה שעבוד שאתה משעבד,

ומחר אנחנו נמשיך,

נראה שבעצם בכל פרשה יש עניין יציאת מצרים, מה שהקדוש ברוך הוא עשה לעם ישראל.

קדש ויהיה ויכה שמע ויהיה עם שמוע.

אלה פרשיות שמוזכר שם יציאת מצרים, השם בחר בנו מכל העמים, להוציא אותנו להיות לו לעם נחלה.

אם אדם מבין

מה מונח לו על הראש,

מה הקדוש ברוך הוא עשה איתנו למעננו,

ואנחנו מפנימים את זה ומשליטים

את החושים שלנו לכבודו של הקדוש ברוך הוא,

מי יכול להתקרב אליך?

אתה מחובר אליו. אור הקדושה של התפילין יורד מן השמיים,

נכנס לך דרך המוח ודרך הלב,

שולט עליך לגמרי,

שכינה שורה עליך באותה שעה.

וחביבי, מי יכול להתקרב כשהשכינה נמצאת אצלך?

אז לכן,

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה. עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו ביר ננה. בואו לפניו... ביר ננה.

בואו לפניו, לפניו ביר ננה. בואו לפניו, ביר ננה. יום טוב, בריאות, בהצלחה.

אדוני

הריני,

מכוון לקיים אצל החכמים.

דאורייתא בשמחה, דאורייתא גובל נפשו יש עס, דאורייתא כבד את אוויר אותי בחברות.