יום השנה רבי חיים מוולוז'ין מחבר 'נפש החיים' יד' סיון

- - - לא מוגה! - - - 

יור צעיד, אסכרה של הגאון הרב חיים גולוג'י.

הוא היה אחיו של הגאון הרב סלמן גולוג'י, ושניהם היו ענקים בתורה.

ספר תקנים חזיתים, זה כימוש על הירושלמי, מסכת שקלים.

תראו את ההקדמה שם,

והוא מספר,

אומר, ראיתי אברך צעיר בן 21,

בן אח שנים.

אומר, האדם הזה בקי בתורה כולה.

כל התנ״ך בעל פה מילה במילה.

ש״ס בבלי, ש״ס ירושלמי, ספרי, ספרה, מכינתה, זוהר, הכל בענקים.

היה ענק שבענקים, זה היה רב זלמן ואחיו רב חיים שהקים לנו את הישיבה הראשונה בהיסטוריה שהיא הייתה אם הישיבות.

באמת זכה האבא שיהיו לו שני בנים כאלה.

אגרא אמר שביום פורים כולם היו עסוקים.

כולם היו או באמצע הסעודה או עסוקים במשלוח מנות.

אף אחד לא ישב לגמול.

היחיד שישב ועשה את התורה זה היה האבא הזה,

ובשמיים נותנים לו שכר,

אוכל מפורותיהם בעולם הזה, זכה בשני הבנים.

עד אז, עד אותו הדור,

מי שחשקה נפשו בתורה,

היה הולך לבית כנסת, בית מדרש, אפשר ללמד.

כמו תראה, זה חברותא לומד.

לא היו ישיבות מסודרות שיהיה כל שנה אתה עולה לכיתה אחרת, אישור אחר,

משגיח שיארגן את כולם,

כאן וחומר תנאי פנימייה,

אלה שבאים מחוץ לעיר,

כל הדברים האלה לא היו,

אלא הלימוד היה בצורה ספונטנית, כל אחד שהיה רוצה הולך לבית המדרש, לומד, לומד שנה, פחות, יותר,

כל אחד לפי היכולת שלו.

אבל דבר כזה, כשהוא לא מסודר,

זה החליש את רמת הלימודים.

ולכן הגאון רב חיים קולוז'ין, הוא שהגה את הרעיון להקים את ישיבת קולוז'ין,

אמר ועשה.

הקים את הישיבה והייתה ישיבה גדולה,

גדולה תרתי משמע,

גם בכמות, וגם הרמה של הישיבה הייתה רמה גבוהה מאוד.

היו מקבלים אך ורק תלמידי חכמים מצוינים,

והקימו עולה של תורה באותו זור.

כמובן, בישיבה כזו יש גם אותו, צריך לדאוג להם, דמח סורה מאשר יחסר להם,

אכילה, שתייה, ביגוד וכיוצא בזה.

הוא בעצמו, רגעון רב חיים היה הולך ומחטט את רגליו ממקום למקום כדי להשיג תקציב עבור הישיבה.

היה לו רשימה של נדיבים,

במשך הזמן כבר הכיר אנשים שיש להם יד פתוחה.

אחד מהאנשים שהיה תומך נלהב בישיבה,

היה יהודי כפרי.

היה עובד קשה, עובד את האדמה.

חודש סיוון תמוז היה קוצר, הכל היה נגמר,

היה נותן את כל המעשר לרעם.

בארץ יש תרומות ומעשרות.

חוץ לארץ,

פתוח, אין שם תרומות ומעשרות, אבל מעשר כספים.

היה מרוויח מיליון שקל,

היה משאיר בצד את המעשר,

הגאונות חיים היה בא, היה נותן לו את המעשר כספים.

כך היה מדי שנה ושנה.

בימים הרב הסכים. הרב כבר היה חדש,

ולא היה לו כוח לבוא ולעשות כל הסימום הזה.

היה לו מזכיר שהתחיל לסייע בעדו.

המזכיר הזה היה אדם חכם ונבון, אמר לו, כבוד הרב,

אני צריך למצוא למקום זה וזה,

צריך לזכור עגלה עם סוסה, עם סוס.

זה עולה הרבה כסף.

אם אנחנו נקנה על חשבון הקופה של הישיבה,

נקנה עגלה עם סוסה, זה יהיה יותר זול.

עושה לו את החישוב, הרב ראה שהוא צודק,

בסדר? לך תקנה.

כאן הוא,

כשהיהודי הזה, המזכיר הזה,

היה הולך לפי הרשימה שיש בידו,

היה הולך להתרים את כל הטעם העשירים.

בין היתר הגיע לאותו הקפרי.

הקפרי הזה שומע

עגלה גדולה מתקרבת לבית שלו, עגלה יפה גדולה.

מי זה? מי יכול להיות הגיע אליו?

תסתכל טוב, רואה, המזכיר של הישיבה הגיע אליו.

סלם מאוד, הישיבה כבר נהייתה עשירה, כשאין כבר, ברוך השם, על ידיים סוסה,

אני אתן את הכסף שלי בשביל האוכל של הסוסים.

טוב, נכנס המזכיר, אמר לו, שלח אותי ראש הישיבה, כך וכך,

אתה רגיל כל שנה לתרום,

אמר לו, השנה אני לא יכול לתרום.

אמרתי לו, כלום.

טוב, המזכיר גמר את הסימום,

חזן לישיבה, את כל מה שאסף נתן לראש הישיבה,

וסיפר, זה נתן לי כך, זה נתן לי כך, לפי הקבלות.

לא נתן כלום.

שנים רבות הוא תורם לכך, כבוד הרב, השנה לא נתן לתתי כלום.

מה לא אמרת לו? אין ברירה, אני בעצמי אלך,

אבדוק, אראה מה קרה.

הרב נסע עם העגלה ונסע לדרכו, הטריל כמה אנשים והגיע גם אליו.

כשהוא ראה את הרב שמה שמחה גדולה מאוד,

הרבה זמן לא ראה את הרב,

כיבד אותו כבוד עצום, כבוד מלכים.

ואז הרב פתח בו שיחה,

אמר לו דוגרי, שמעתי שהשנה לא יכלת לתרום.

לא הרווחת השנה?

האדמה לא נתנה את פרייה? תגיד, מה קרה?

הוא אומר, לא, לא, כבוד הרב, אני ברוך השם, עבדתי טוב, האדמה נתנה את פרייה, הכל היה בסדר.

אתה אמר לו, אתה לא טוען?

אז הוא אמר לו, תראה, כבוד הרב, אני ידעתי כל הזמן, יש לך ישיבה.

אני זבולון ואין מסחר,

אני נותן את הכסף שילך ישר לפה של דמי חכם.

מה אני רואה עם ישכן, או עגלה עם סוסה, מה אני אתן כסף בשביל הסוסים?

ולכן אין לי חשק, לכן לא נתן.

הרב לא ענה לנו מיד, אלא הרב פתח בגדרי טובה.

הרב אמר לנו, תראה,

בחומה שמות פרשת ויקהל מסופר שם.

מי שבנה את הכלים של המשכן היה ביתראל.

אותו ביתראל שהיה בסך הכול בן 13,

אבל היה ענק שבענקים, ידע לצרף את אותן המילים שבהן נגרעו שמים וארץ.

וכך היה יודע את סודות התורה.

הוא שבנה את השולחן, המנורה, אבל הברית, הוא עשה את הכול.

הוא אמר, בשביל מה אתה צריך את האדם הזה שיבנה לך את כלי המשכן?

אתה צריך נגב, תביא, דוד רבי שיעשה אהרון.

אתה צריך צורף, צריך מישהו שיצפה בזהב וכסף,

וביא את יששכר בן יהודה שהוא יהיה הצורף, הוא יצפה, הוא יעשה.

שמה אתה צריך להפריע על החכם הזה?

שילך לישיבה של הרב כדורי, יושב בנחלה תתחת,

וילמד תורה, שב וקבלה.

שמה צריך עייד בצלאל,

הרב הגאון הר חיים בולוג'י,

מסביר לאותו הכפרי מתרץ, אומר לו תרף.

עם ישראל כולם תרמו,

כולם נתנו זהב וכסף ונחושה.

כל אחד שצרב,

כל אחד רוצה שהזהב שלו יהיה במקום הכי טוב,

שיהיה בארון הבריא.

אי אפשר לקחת את כל הזהב רק לארון הבריא. יש עוד כלים, מנורה וכולי.

ולכן היה צורך שבצלאל הוא האיש שיוכל לנווט,

הוא האיש שיודע את המחשבות של כל אחד ואחד.

זה נתן מאה אחוז לשם שמיים.

האדם הזה צדיק וחסיד וקדוש.

מגיע לו שהזהב שלו ילך לארון הבריא.

זה פחות, אז זה ילך למזבח, ילך למנורה, וכן הלאה.

הרב המשיך, טענה לו.

אתה אומר,

טענה צודקת שהכסף שלך אולי חלילה ילך לאוכל של הפרות?

לא.

אלה שנתנו לשם שמיים, אנשים כמוך,

הכסף שאתה נותן ילך נכשר לתלמידה חכמים.

אשכנע נותנים בשביל כבוד, בשביל מטרות אחרות, אינטרסים אחרים,

הכסף שמהם ילך האוכל לסוסים וכיוצא לזה.

השתכנע מדברי הרב,

מיד אותי ונתן את המעשרות שלו, כמו שהיה רגיל כל השנים.

זו הייתה גדלותו של הרב חיים בולוג'ין, שייסד,

ידע בחוכמה לייסד את הישיבה הראשונה,

ואחריה,

ברוך השם, יש לנו היום בעולם מאות ואלפי ישיבות, כן ירבו.

היא הייתה הישיבה הראשונה, הם הישיבות מבחינה זאת.

כל אלה שלמדו שם נעשו תלמידי חכמים גדולי תורה,

וכולם כיהנו כראשי ישיבות בכל מיני מקומות בעולם,

בארץ או מחוץ לארץ, בכל מיני מקומות.

נקווה שהקדוש ברוך הוא,

שזיכה אותנו שהיום התורה פורחת בארץ ישראל,

המרכז העולמי של התורה, המקום הכי טוב גם בכמות ומספר האברכים בני ישיבה וגם ברמת הלימודים,

ארץ ישראל, אין לך מקום יותר טוב. איך אמר הירושלמי?

חביבה עליי כת קטנה שעוסקת בתורה בארץ ישראל יותר מסנדרי גדולה בחוץ לארץ.

וכאן ברוך השם לא רק

יש לנו את הרמה הגבוהה אלא גם את הכמות, ברוך השם.

אלא מה?

יש אנשים שרי עין.

אבל אנחנו יודעים את ההצעה וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יברוט, אמן. ואנחנו מקווים שהמשיח יבוא, אמן. יגאל אותנו ואותם שלומדים שעוסקים בתורה,

הם יהיו חברי הקבינט של המשיח, חברי הסנדרים, במהרה, ובזכות יעקב יעלה ויבוא ויושב.