פרשת שלח לך | הרב אמנון יצחק

שבוע טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

מאמר א: מהו הענין "שכינתא בגלותא"? שכינה בגלות.

מוצאים ביחזקאל: "בֶּן אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל אַדְמָתָם וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי: וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם עַל הַדָּם אֲשֶׁר שָׁפְכוּ עַל הָאָרֶץ וּבְגִלּוּלֵיהֶם טִמְּאוּהָ: וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים: וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם יְהוָה אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ:". 

זאת אומרת חילול ה' נעשה בעצם זה שאומות העולם יגידו: 'שאלה עַם ה' וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ', זאת אומרת שיוצאים מארץ ישראל לגלות.

"וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה:... וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם... וּזְכַרְתֶּם אֶת דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא טוֹבִים וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם עַל עֲוֹגנֹתֵיכֶם וְעַל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם: ...בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל לו פסוקים: יז-כב, כט, לא-לב). 

זאת אומרת: שהקב"ה מעניש את עם ישראל על העוונות ומגלה אותם מן הארץ, מתחלל בזה שם קדשו עוד יותר! למה? כי השכינה זה גילוי כבודו יתברך, ואם גם היא בגלות, הרי יש בזה חילול ה' – חילול על גבי חילול. לא רק העוונות של בית ישראל זה חילול ה', אלא גם מה שהקב"ה צריך להגלות את עם ישראל מארצו – זה עוד חילול ה', 

כי אומות העולם פותחים את פיהם ואומרים: 'אם זה עם ה' והעם הנבחר והקב"ה מסלק אותם מן הארץ!' – זה חילול על גבי חילול.

ולמה הקב"ה, אם כן, מוסיף עוד חילול בזה שהוא מגלה את עם ישראל? 

כדי לקרב אותנו אל התשובה. כמו שאומר הפסוק: "וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה... וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם... וּזְכַרְתֶּם אֶת דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים... וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם עַל עֲוֹינֹתֵיכֶם". זאת אומרת, המטרה של החילול על החילול היא: בשביל שעם ישראל יחזרו בתשובה. וזה בגדר דחיה, כמו שנדחית קדושת כהן גדול ונזיר מפני טומאת "מת מצווה" שהם צריכים להיטמא לו, 

כך אומר הקב"ה: 'מוטב שיתחלל שמי הגדול למען ישוב הרשע!'.

כמה גדול החסד שהקב"ה עושה עם הרשעים, שמוטב שיתחלל שם ה' לא רק ע"י המעשה הרע שעושה הרשע, אלא גם בזה שה' מעניש אותו וזה נותן פתחון פה לאומות, בשביל שהרשע יתבונן וישוב בתשובה.

רש"י ביומא אומר: 'כשאדם חשוב עובר עבירה ופורענות באה עליו, 

אומרים: "מה הועילו לו, מה הועילו לו כל המעשים טובים שעשה? ראה החסידים והחכמים רעה באה עליהם, שנאמר: "וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי", ובמה חיללו? באמור עליהם האומות שגלו ביניהם: 'ראו עם ה' אלה ולא יכול להצילם' (פו: ד"ה באמור להם).

אם כך, אם אדם חשוב עובר עבירה ובאה עליו פורענות, למה ה' מביא עליו פורענות? אם זה גורם לחילול ה'! 

שיגידו אומות העולם "אתה רואה?"? 

או שהכופרים יגידו: "אתה רואה? הנה, גם כן, דתי שומר תורה ומצוות, צדיק! למה יש לו מחלה? למה יש לו צרות? למה הוא מקבל מכות?"? 

חילול ה' זה! אז למה ה' מסכים שיהיה חילול ה'? למה הוא מביא עליו פורענות?!

כשהצדיק נענש קשה בדבר עבירה שהיא כחוט השערה. כיוון 'שהקב"ה מדקדק עם חסידיו!' יש כאן גדר של: "צַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" (הושע יד י) בדרכי ה' ממש. בעיני הבריות - הרי הוא צדיק גמור, ואעפ"כ אירע לו כזה, שיש לו מחלה או צרות או מכה, אם כן לפי דעתם: זה כאילו 'לֵית דִּין וְלֵית דַּיָּן', כאילו אֵין דִּין וְאֵין דַּיָּן והכל מקרה בעולם, וירוס פוגע בכולם, מה זה משנה אם הוא צדיק אם הוא רשע? 

הם אומרים: "תראה, תראה, הנה, הנה – דתיים גם עומדים בתור בקופת חולים!".

והרי זה הסתר גדול לכבודו של הקב"ה! מכל מקום נדחים האנשים ההם וקלקולם, למען יזכה הצדיק וילמד מעונשו. 

אומר הקב"ה: 'אפילו אם תבוא טעות גדולה, לכל האנשים האלה המקולקלים הכופרים והאחרים, שהם יגידו: 'שאין דין ואין דיין' והם יאמינו שהם צודקים ושהכל 'מקרה' בעולם, הקב"ה אומר: 'עדיף לי שאלה ישארו כך בטיפשותם וקלקולם אבל למען יזכה הצדיק וילמד מעונשו!'.

אם אדם אמיתי, היתה לו סטיה – תיקון הסטיה אצל האדם הצדיק השלם - חשובה אצל הקב"ה יותר מהטעות שיכולים להיתקע בה ולהישאר בה רבים שהם מקולקלים! ואפילו אם הם מרובים, עולם מלא של רשעים – ילמדו את ההיפך, והצדיק – רק אחד – מכל מקום הם נדחים בשבילו. ורואים שממש: בזכות "צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (משלי י כה) כל העולם קיים.

זאת אומרת, החשיבות של האדם השלם, האדם הצדיק, חשובה לקב"ה יותר מכל המקולקלים שעלולים לטעות ולהגיד: "לֵית דִּין וְלֵית דַּיָּן". 

מה הם היו צריכים בעצם להגיד? הם היו אומרים: "אם הוא צדיק ומקבל עונש, אם ככה הקב"ה נותן עונש למי שחסיד שלו - על אחת כמה וכמה מה מחכה לאלה שלא שומעים בקולו?" 

הם היו צריכים ללמוד קל וחומר הפוך, ולהגיד את הדבר הזה, אבל הם לא עושים ככה, 

הם אומרים: "הה... אתה רואה? אנחנו שווים! הנה הוא מקבל מכה אנחנו מקבלים מכה הכל אותו דבר! אֵין דִּין וְאֵין דַּיָּן".

'עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין' (אבות ה ב) עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת שלמים! הקב"ה – מהאדם הראשון עד נח, עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, שבאו והכעיסו לפני ה', עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. עשרה דורות גדשה הסאה - הביא מבול לעולם. נשאר נח ומשפחתו, ממנו התחיל עולם שלם! וגם הם עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת מַכְעִיסִין וּבָאִין לפני השי"ת.

טוב, אתם יודעים שאתם התוצר של המבול, אתם יודעים: שהיה מבול בגלל שלא עשו את מה שצריך, ואתם עושים את אותה טעות שעשו אלה שלפניכם?! אתם הצאצאים של המציל הגדול של העולם – נח! ואתם מַכְעִיסִין וּבָאִין לפני הקב"ה עוד פעם?! למה הקב"ה מניח אותם? למה לא הביא עוד פעם מבול?

אתם יודעים למה? כל החילול הזה של עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת שבאים ומכעיסים לפניו היה: בשביל אפשרות התיקון שיבוא על ידי אברהם אבינו ע"ה, שהוא יראה את כל החילול הזה ויתקומם נגדו ויבוא לאמונה טהורה וְיִזַכֶּה לו ולדורות. 

אתם יודעים מזה פרימוס? פעם היה כזה פתיליה והיו מנפחים וזה היה דולק, זה היה פרימוס, היו צריכים לפמפם ככה להכניס עד שזה מגיע הנפט מספיק ואז היה דולק. זה נקרא לחמם בפרימוס. עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת האלה באו ופמפמו, פמפמו. כשיצא אברהם הצדיק, וראה עולם מושחת כזה עולם מופקר כזה זה עשה אותו קנאי לה', יצא ועמד נגד כל העולם כולו! 

'יש גבול' הוא אומר: 'עד כאן!'. יוצא בן אדם אחד ונלחם נגד עולם שלם.

מה זה עולם שלם? זה מיליארדים בני אדם. הוא 'לא רואה בעינים' מה שנקרא, והולך ומתחיל על אחד אחד אחד אחד להשפיע עליהם, 

להגיד להם: "אתם טועים! אתם טועים!" עד שהוא מתקן 'עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁ-דַּי!' (עלינו לשבח).

בזה נוכל לראות את הטעות שבמחשבה המתגנבת לפעמים לראשנו: 'וכי מה התועלת בנו, מיעוטא דמיעוטא של עובדי ה', כשכל העולם ממש הולך בכיוון ההפוך?' 

יש אנשים נמצאים באיטליה, קבוצה קטנה - של אנשים שומרי תורה ומצוות, כל השאר - לא שומרים תורה ומצוות, ועולם שלם מסתובב אצלהם תיירים מכל העולם. כל העולם הפוך, אלה קבוצה בודדת שעומד בראשם ציון נחום אחד, וכולם מחזיקים בתורת ה' בעקביות ועושים כל מה שאפשר. איך אדם כזה יכול לעמוד מול כל הגלים האלה, ולעשות פעילות לכבוד השי"ת בלי לחוש ובלי להתחשב בכלל במה שהוא רואה סביבו?

וככה בכל מקום יש מיעוטא דמיעוטא בכל מקום. עולם שלם הולך הפוך! והאדם לא מתביש. מרים את ראשו והולך בגאון עם תורת ה'. 

אז מי שטוען: 'מה התועלת? כי אנחנו מיעוטא דמיעוטא עובדי ה' בכל העולם, וכל העולם הולך בכיוון הפוך?' 

על זה התשובה היא: אינך יודע את הערכים האמיתיים איך נראים הדברים לפני השי"ת, אדרבא! במקום להתרפות עלינו להתחזק במצב הזה, כי אנחנו אוהבי עצמנו, לא? ואם אנחנו אוהבי עצמנו אם כן למה לא נשתדל שנזכה בכל קידוש ה' העצום היוצא על ידי מעשינו, כשהם נעשים כנגד כל החילול המצורף והמאורגן של כל העולם כולו - ועומדים בודדים במערכה נגד, זה קידוש ה' שאין כמוהו.

לא צריך מחיאות כפים מאנשים. הקב"ה רואה את זה, זה מה שמספיק. כשהיה אברהם אבינו אף אחד לא מחא לו כפים, 

הוא היה הולך ברחוב, היו עושים לו: "בוז! בוז בוז". 

אבל הוא לא עשה חשבון, ואת התוצאות אנחנו רואים עד היום. מי הקים את העם הנבחר? אברהם אבינו.

נמצא שכל החילול הנורא שאנחנו רואים בעולמנו, כל תכליתו הוא להביא לידי התשובה שלנו, כשאנחנו רואים את החילול הגדול הזה אנחנו צריכים להתעורר לתשובה. אם כן, מה גדולה האחריות ומה נורא העונש אם אנחנו לא נקדש את שמו יתברך ח"ו! כי אם אנחנו ניכשל ולא נעשה את שלנו, כל החילול הנורא והאיום הזה, יוצא כאילו ללא תכלית, כי אם החילול היה צריך לגרום שאנחנו נתעורר מזה ונעשה נגד, ולא עשינו - יוצא שאנחנו אפשרנו שיהיה החילול הזה והוא לא הגיע לתכלית.

 אמרו חז"ל: "אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב" (סנהדרין צח.) זאת אומרת, יש שני מצבים שבהם כבר אין תועלת בהסתר. מה זה ה"הסתר"? כמו שאנחנו בגלות לא רואים את יד ההשגחה בגלוי, אומנם פרטים כן רואים, אבל באופן פרטי לא רואים את יד ההשגחה בגלוי כל כך, נתן לתת הסברים כאלה ואחרים, זה לא כמו בזמן שהיה גילוי פני שכינה: עשר מכות במצרים, קריעת ים סוף, ירידת המן, הענן הולך לפניהם יומם, ענני כבוד, בארה של מרים, זה היה גילוי שכינה 'עיני עינאק' כמו שאומרים. היום צריך להבין את הדברים, לראות אותם מתוך החושך, אז אנחנו נמצאים בעיקר בהסתר.

ההסתר מיועד: שאנחנו נגלה את השי"ת, שנחפש אותו, שנבקש אותו. 

משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן שהלך בדרך לא טובה, והאבא כדי לחנכו החליט לשלוח אותו לאיזה אי, 

ושמה אמר לאנשים: 'תשמעו, את הילד הזה אני רוצה שאתם תשעבדו אותו בכל מיני עבודות ואני רוצה גם שלא תשלמו לו כסף, שהוא יעבוד, יתבזה ולא תשלמו גם כסף בסוף'. 

הוא הגיע לשם, היה מחפש עבודה שיהיה לו מה לאכול, נתנו לו לעבוד, חיכה למשכורת - לא שלמו לו, ביזו אותו לא נתנו לו לישון, שמו אותו באורווה. בקיצור; הילד הזה ירד-ירד ירד ירד! בן מלך. בן מלך. מה רצה המלך? שהוא יראה את השפלות שהוא הגיע. הוא חשב: שהוא יצא לעולם הפתוח, בשביל מה הוא צריך להיות בן מלך עם תכסיסי מלוכה, יותר מידי שמור וסגור וצריך ללכת בדרך מסוימת ולא יכול לעשות כל העולה על רוחו, חיפש חופש, 

אמר לו: 'אני אתן לך חופש, אין בעיה, אשלח אותך לאי. אתן לך, תעשה מה שאתה רוצה, אבל אני ידאג שיתנו לך חינוך...!'.

מה רצה האבא? 

שהילד יגיד: "מה, אני השתגעתי? זה חיים, ככה אני חי? אני אחזור, אבקש 'סליחה' מהאבא ואני אגיד לו: 'אבא, קבל אותי. מהיום אני אהיה בן מלך נסיך כמו שצריך'". 

אבל עוברות השנים, והבן הזה הולך ויורד מדחי אל דחי, ולא מבקש את אבא, ולא רוצה לחזור, שכח בכלל שהוא בן – שכח בכלל שהוא 'בן מלך!' ראה המלך שהוא לא נזכר אפילו שהוא בן מלך. מה עשה? 

הוציא הודעה בכל העולם כולו: 'שהמלך החליט שביום פלוני אלמוני בחודש כזה וכזה כל מי שיבוא ויבקש ממנו בקשה, ימלא בקשתו' 

ודאג שיודיעו לבן.... 

אז הוא אמר: 'לא.... מה אני ילך והזה... הזה... עד שאני אלך ועד שזה.... ואין לי כסף...'. 

אמרו לו: "בוא, נעזור לך, יהיה לך כסף. תגיע למלך ותבקש ממנו מה שאתה רוצה - הוא יכול לתת לך". 

הסכים הבן מלך, הגיע ביום המיועד, נראה רזה כמו עוף שמרטו לו את כל הנוצות, משהו.... האבא, מתוך צער, רואה אותו איך הוא נראה כבר ואיך הוא שינה צורתו.

אומר לו: "נו, מה, מה אתה...?". 

אומר לו: "אדוני המלך"

לא פונה לא 'אבא' ולא... שכח כבר בכלל זה אבא שלו שכח בכלל. 

אומר לו: "אדוני המלך, תראה, אני הדרדרתי והגעתי שאני כבר עובד בכל מלאכה בזויה והכל פה ושם, אבל יש לי בעיה, אפילו שאני עובד קשה ומבטיחים לי לא נותנים לי משכורת, אם אתה יכול לסדר לי עבודה שיתנו לי משכורת בסוף, ישלמו, אני אודה למלך מאוד מאוד!". 

התחיל המלך לבכות: "אתה יכול לבקש מה שאתה רוצה. אתה מבקש ממני 'שאני אסדר לך עבודה, שיהיה לך משכורת מינימום ושישלמו לך בסוף?' זה מה שאתה מבקש? אתה מדבר עם מלך! אתה יכול לבקש מה שאתה רוצה! תבקש 'מדינה' אני אתן לך! תבקש זה... אני אתן לך. מה שתבקש אני אתן לך! מה אתה מבקש?!". 

המושגים שלו כל כך ירדו, כל כך ירדו.

ככה עם ישראל: עם ישראל אבא שלהם – אבא שלהם – הוא המלך. איזה מלך? 'מלכו של עולם'. 

מלכו של עולם אומר: 'תבקש!', 

אומר: 'סדר לי פרנסה, תן ברכה, תן ברכה שיהיה פרנסה בשפע תן לי זה...'. 

שטויות! מבקש שטויות והבלים. מה אתה מבקש? מה אתה מבקש?! אתה מדבר עם מלך – תבקש מה שאתה יכול יותר ויותר ויותר. בשביל מה הוא שַׂם אותך בעולם? שתזכה לחיי עולם הבא, תחפש משהו שיביא! אתה רוצה יותר מזה? שמלכותו תתגלה בכל העולם? תבקש! 

"וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְּעַלְתּוֹ. וְיָבִין כָּל יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ. וְיֹאמַר כָּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ: 'ה' אֱ-לֹקֵי יִשְׂרָאֵל מָלַךְ. וּמַלְכוּתוֹ בַכּל מָשָׁלָה'", 

ואז יהיה לכולם כל טוב: מעדנים מצויים כעפר, אין מלחמות, אין שלום עם סוריה, אין כלום אין בטיח, אולמרט לא יעשה 'ספין תקשורתי' על חשבוננו, הכל יהיה בסדר! מה קרה פה? לא יהיה מוות, יאריכו ימים, נער יקרא בן מאה! (ישעיה סה כ) איזה חיים טובים! 

מה הוא מבקש? 'תסדר לי עבודה'...

בשני מצבים, בשני דורות, כבר אין טעם בהסתרים: 'בדור שכולו זכאי', למה? דור שכולו זכאי - כולם כבר זכאים, אז אין טעם בהסתר, כי כולם יודעים את ה' אז גמרנו, לא צריך, יכול לבוא גאולה. 'בדור שכולו חייב' - לא יועיל ההסתר, אם יעשו עוד חילול וחילול, זה לא יועיל; אף אחד לא מתעורר מזה, לא לומד מזה, אז ממילא תבוא כבר הגאולה מלמעלה.

וזהו הביאור של תפילת משה רבנו ע"ה, אחרי מעשה העגל. 

כשאמר השי"ת: "וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (שמות לב י) 

השיב משה רבנו ע"ה: "לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם" (שמות לב יב) למה? "לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְהוָה לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ" (במדבר יד טז)? 

זאת אומרת, הקב"ה אומר: שחרה אפו עד כדי כך שהוא רוצה לכלות את כל עם ישראל! זאת אומרת יהיה מזה חילול ה' גדול מאוד, יהיה חילול ה' גדול מאוד. 

אומר: אבל אני אעשה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל, ממך אני אעמיד עולם חדש! כל היהודים האלה חטאו בעגל? אני אכלה אותם.

אומר לו משה רבנו: לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם? יהיה חילול ה'! יהיה פתחון פה לאומות העולם! יגידו: 'שאתה לא יכול להביא אותם לארץ לכן אתה הורג אותם!'

גם אחרי חטא המרגלים חזר העניין הזה שה' אמר לו: "אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (במדבר יד יב) אני הולך להכות אם עם ישראל ואני אעשה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל! 

מה משה משיב לו? "וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם" (במדבר יד יג)... ואמרו: "מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה" (במדבר יד טז) זאת אומרת, טען משה רבנו: שיהיה חילול ה' גדול ונורא כל כך, עד שהעולם כולו יהיה בבחינת 'כולו חייב' ולא יהיה מי שילמד מזה, ואם כן מה התועלת בחילול? אמרנו: בדור ש'כולו חייב' אין תועלת יותר בחילול.

רגע, מה זה 'אין תועלת'? 

אומר הקב"ה 'יהיה תועלת: אני "אֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל" אז יהיה מי שיהיה – אתה תהיה'. 

מה אמר לו? משה רבנו אומר לו, מרוב ענוותנותו אומר משה רבנו: 'שחילול נורא כזה שימותו כל ישראל, חילול נורא כזה לא יוכל לסבול! וגם הוא לא יהיה מסוגל ללמוד ממנו!! 

אומר משה רבנו: גם אני לא אוכל ללמוד מזה כבר. וזהו מה שאמר: "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות לב לב) 

מכיון שלא תהיה תועלת בחילול הזה וגם אני לא אוכל ללמוד מזה, כך אומר משה מרוב ענוותנותו: 'אין דרך אלא למצוא תיקון במידת הרחמים ולא במידת הדין'. 

עד שה' אומר לו: "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" (במדבר יד כ). 

זה מה שהזכיר משה בתפילתו: "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה' כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר: ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם" (במדבר יד יז-יח).

אומר משה רבנו: "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה' כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר: ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם" 

זאת אומרת הזכיר עליהם על עם ישראל את מידת הרחמים: "אֶרֶךְ אַפַּיִם" שהוא למד אותה קודם לכן. 

ורש"י כותב שם דבר נפלא! על פי הגמרא: 'כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה יושב וכותב: "ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם", 

אמר לו: 'לצדיקים?' 

אמר לו הקב"ה: 'אף לרשעים' 

אמר לו: 'לרשעים? יאבדו!' 

אמר לו: 'חייך! שתצטרך לדבר'. 

כשחטאו ישראל בעגל ובמרגלים, נתפלל משה לפניו ב:"אֶרֶךְ אַפַּיִם", 

אמר לו הקב"ה: 'והלא אמרת לי: 'לצדיקים!' ...?' 

אמר לו: 'הלא אמרת לי: 'אף לרשעים!' אומר לו משה רבנו: "יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה'" - לעשות דבורך' ('סנהדרין' קיא). 

מה הביאור בזה? מצאו להקב"ה 'יושב וכותב', מה זה 'יושב'? הקב"ה 'יושב'? יש כיסא שמה? אלא 'יושב' זה לשון קביעות, זאת אומרת באופן קבוע. 'כותב' זה דברים שנתנים לפרסום, כתיבה - זה דבר שהוא גלוי לכול! אז דבר מפורסם באופן קבוע זה מידתו של הקב"ה: "אֶרֶךְ אַפַּיִם" שיש לו מידת הרחמים, ה' מנהיג עצמו תמיד במידת הרחמים באופן קבוע לכן כתוב: 'יושב וכותב', פרושו: דבר מפורסם וקבוע הוא מידתו "אֶרֶךְ אַפַּיִם".

אמר לו משה רבנו לקב"ה: 'אֶרֶךְ אַפַּיִם לצדיקים?' זאת אומרת צדיקים שנכשלו בעבירה. אז אתה אֶרֶךְ אַפַּיִם, מאריך את אפך לצדיקים? 

אמר לו: 'אף לרשעים', 

למה? כי משה רבנו אמר: כי אם זה לרשעים... למה הוא אמר 'רק לצדיקים'? כי אם זה לרשעים, שה' יאריך את אפו, אז יהיה חילול ה' גדול! למה? יראו רשע עובר עבירה לא קורה כלום, עובר עוד עבירה לא קורה כלום, מחלל שבת - לא קורה, שנה, שנתים, עשר, עשרים - לא קורה כלום יהיה חילול ה'! אז אם תאריך אפך לרשעים, זה לא טוב, יהיה חילול ה'. 

לכן אמר משה: 'לצדיקים, כן?' הוא הבין אֶרֶךְ אַפַּיִם לצדיקים; אם צדיק עבר במקרה עבירה - אז ה' לא נותן לו מכה ישר, נותן לו אֶרֶךְ אַפַּיִם שישוב בתשובה.

מה אמר לו הקב"ה? 

אמר לו הקב"ה: 'אף לרשעים', מידתי לֵאַחֶר אפילו את הפורענות לרשעים עד לעולם הבא! למה? כדי שתהיה להם שהות לחזור בתשובה (עירובין כב, תוס' ד"ה ארך). שתהיה להם שהות לחזור בתשובה.

אמר לו משה רבנו: 'רשעים יאבדו!' כי איך אפשר לסבול חילול כזה? כי סוף סוף אינם עושים תשובה! יש כאלה שבסוף לא עושים תשובה, אז מה קרה? התרבה רק חילול ה'. 

וכשחטאו ישראל נתפלל משה לפניו, כשחטאו ישראל - התפלל משה לפניו ב:"אֶרֶךְ אַפַּיִם", 

אמר לו הקב"ה: 'והלא אמרת לי לצדיקים! ואם כן יש סתירה עכשיו בכוונת תפילתך?' 

אמר לו: 'והלא אמרת לי אף לרשעים'. 

זאת אומרת אין סתירה, כי קיבלתי את דבריך על פי אמונת הלב, אפילו שעל פי שכל לא הבנתי את הדברים, וחשבתי על פי שכל: שיתרבה חילול ה' מזה שאתה תתן אֶרֶךְ אַפַּיִם לרשעים, אבל קיבלתי את דברך לפי אמונת הלב. כי כשאמרתי לי: 'אף לרשעים' קיבלתי את זה, לכן מה שאני מתפלל עכשיו זה לא סתירה, כי עכשיו אני רואה: שחילול ה' שבכיליון - הוא הרבה יותר גרוע מחילול ה' שברחמים שאתה מרחם על הרשעים! זאת אומרת אם תכלה את הרשעים, ותכלה אותם בכמות, כשהם עושים את רשעם, יהיה חילול ה' יותר גדול ממה שאתה נותן להם שהות שיחזרו בתשובה.

מכל זה מה אנחנו למדים? שחובתנו בעולמנו: זה לגלות את כבודו יתברך בהווה! כפי יכולתנו נגד כל העיכובים וההסתרות והגלויות, ואין לנו ענין בעתידות, מתי תהיה הגאולה, אם תהיה בְּעִתָּהּ או ש: אֲחִישֶׁנָּה (ישעיה ס כב) וכדומה. 

ואוי לו למי שאומר: 'מכיון שאין בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב, אז אני אעשה עבירות ח"ו ואסייע שיהיה דור שכולו חייב, ובזה אני אחיש את ביאת המשיח...!' 

איזה 'צדיק', אַה? הוא עושה את זה 'לכבוד שמים'. 

- אין שטות גדולה מזו! כי מה תועלת לו בגילוי כשימצא אחר כך שהוא עשה נגד רצון ה' הגדול והנורא?! 

זהו רצונו יתברך: שנעבוד קשה! כדי שקידוש ה' שבמעשינו יצדיק את המציאות של כל ההסתר והחושך.

עוד פעם: יש הסתר וחושך בעולם, העולם הזה נראה כאילו צוהל וזורח וכולם עושים מה שבא להם מהבוקר עד הערב... ויש קבוצה של מאמינים יהודים מיעוטא דמיעוטא שאוחזים בדרכי אבות ועושים את רצון ה'. רצונו יתברך: שנעבוד קשה, כדי שקידוש ה' שבמעשינו יצדיק את מציאות כל ההסתר והחושך.

וזהו תיקונו של החילול שנמצא עכשיו, ועלינו להכיר: שהגילוי הסופי בוא יבוא, כי כך קבע השי"ת בתחילת הבריאה: שיבוא גילוי בסוף וגאולה. והתפילה שלנו היא ש:'יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא' מתי? 'בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן'. זאת אומרת, הקב"ה רוצה מאוד-מאוד: שאנחנו נקדש את שמו. 

('מכתב מאליהו', חלק ד עמ' 136).

מאמר ב:

עכשיו נשאלת השאלה: למה יש רשעים בעולם, למה צריך בכלל רשעים בעולם? למה צריך? למה לא יהיה הכל טוב, כמו שכולם אומרים, יצר הטוב וגמרנו?

לומדים את זה בפרשה שלנו: כתוב: "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם, הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ" (במדבר יד לח). היו שנים עשר (12) מרגלים, עשרה (10) הוציאו דיבת הארץ רעה, שנים; יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וכלב בן יפונה לא הוציאו דיבת הארץ רעה. וכתוב: "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם, הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ". 

כתוב באיוב פסוק: "אֲשֶׁר קֻמְּטוּ וְלֹא עֵת נָהָר יוּצַק יְסוֹדָם" (איוב כב טז). 

'תניא: 'רבי שמעון החסיד אומר: 'אלו תשע מאות ושבעים וארבעה (974) דורות שקומטו להבראות קודם שנברא העולם ולא נבראו'. תשע מאות שבעים וארבע דורות בוטלו לפני בריאת העולם שהיו צריכים להבראות ולא נבראו. 'עמד הקב"ה ושתלם בכל דור ודור והם עזי פנים שבדור!' כל עזי פנים שאתם רואים בכל דור ודור אלה מאותם תשע מאות שבעים וארבעה דורות שהיו לפני בריאת העולם שלא נבראו. על אֲשֶׁר קֻמְּטוּ וְלֹא עֵת, 'על תתקע"ד דורות, תתקע"ד זה 974, שהעביר הקב"ה מן העולם קודם מתן תורה ולא בראם ונתנן בגיהנם!'

אומר רש"י: 'שקומטו להיבראות, נגזר עליהן: להבראות קודם מתן תורה, לקיים מה שנאמר: "דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר" (תהילים קה ח) (חגיגה יד). הקב"ה רצה שהתורה תמסר בדור האלף. מאדם הראשון ועד משה רבנו - עשרים וששה (26) דורות. מאדם עד נח עשרה (10). מנח עד אברהם עשרה, אברהם, יצחק, יעקב, לוי, עמרם, משה, עשרים וששה דורות אלה, תוריד מאלף (1,000) נשאר תשע מאות ושבעים וארבעה, זה תתקע"ד דורות שלפני בריאת העולם שלא נבראו.

ראויה היתה תורה להנתן לסוף אלף דור, וכשראה שאין העולם מתקיים בלא תורה, עמד וטרדן ונתנן לסוף כ"ו (26) דורות מאדם הראשון עד משה רבנו. ופיזר אותם הקב"ה בכל דור ודור ואלו הם עזי הפנים. 

כל מעשי הקב"ה בעולם - מחושבים בעצה עמוקה וחוכמה רבה, ואין כל דבר ותנועה קטנה בעולם שאין לה תכלית ותועלת לבריאה ולברואים. לכל אדם - יש שעה, וכל שעה יש לה מקום, וכל מקום יש לו זמן, וכל היצירות מסודרות בסדר שסידר השי"ת בחכמתו לדורי דורים, לאיזו תכלית נבראו אלו הרשעים עזי פנים שהקב"ה שתלן בכל דור ודור? לשם מה צריכים בריאה מיוחדת כל כך גדולה, של מאות דורות אנשים! שאינם הגונים, רשעים ועזי פנים? מה התועלת שיביאו מהרסי חברת האדם אלה לבריאה בכלל ולעם ישראל בפרט? לשם מה זקוקה הבריאה לצרה הזאת שתהרוס ברשעתה דורות רבים? 

אכן תכלית מיוחדת נועדה לאלו, אשר הקב"ה בראם, והכינם, ושתלם בכל דור ודור.

אתם יודעים למה יש להם רשעות ועזות כזאת? על מנת להעמיד צדיקים גמורים! שומעי קול ה' ומקדשי שמו. קיומם בכל דור ודור מיוחד כדי לדרבן את הצדיקים, ולעורר את כוח ההתנגדות הטמון בתוכם! וכאשר יראו ויווכחו ברשעתם של הרשעים, תתגבר בתוכם אש המלחמה למען כבוד ה' ותורתו, ויצאו להאדיר את כבוד התורה ויחוללו בזה קידוש ה'! 

אם המצב רגיל, אז אנשים לומדים תורה ומקיימים מצוות ברפיון, אבל אם קמים נגד התורה?! מתקבצים כל הצדיקים. - אַה! "בשעת פזר - כנס!" נכנסים כולם ויועצים עצות: איך לעשות להעמיד את התורה! "עֵ֭ת לַעֲשׂ֣וֹת לה' הֵפֵ֗רוּ תּוֹרָתֶֽךָ" (תהילים קיט קכו).

איך היה עם פנחס? אף אחד לא ידע מי זה: "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן" (במדבר כה יא) עד שהעז זמרי לעיני כל ישראל לקחת מדינית להכניס אותה לאוהל לעשות מעשה שלא יעשה... אוּהַ... הוא הדליק אותו כמו ברנר את פנחס: "וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ" (במדבר כה ז) – 'קנאי בן קנאי', הדליק אותו! ורק קנאי מותר לו לפגוע במי שבועל ארמית, ונכנס לתוך האוהל בלי חשש, למרות שהאוהל היה מוקף עשרים וארבע אלף (24,000) משבט שמעון, והחדיר את הרומח לתוך שניהם והוציא אותם ככה על הרומח החוצה...! 

ו'פנחס הוא אליהו' - קנאי בן קנאי! מי הדליק אותו? מעשה הרֶשַׁע שנעשה לעיני כולם. הקיום של הרשעים האלה עזי הפנים שהקב"ה פיזר אותם בכל הדורות, היא להדליק את הצדיקים, ולהוציא מהם את היכולת האמיתית הפנימית שלהם ושהם יעשו את קידוש ה' כנגד חילול ה'.

הרשעים ועזי הפנים הם הגורמים האמיתיים לעלייתם של הצדיקים וגיבורי הרוח השתולים בכל דור ודור. לחץ מעשיהם הרעים מכאיב לצדיקים ומפריע לעבודתם הקדושה, ואז מתגבר האור הגנוז בנפשות הצדיקים והם יוצרים כוח התנגדות למזימת הרשעים לשלול מהם את עבודת ה' שלהם, למנוע מהם להתעלות בקדושה ובטהרה ובדביקות בהשי"ת, קיום הרשעים הוא איפה: הגורם המדרבן את הצדיקים לחזק את עבודתם בקודש, בלימוד התורה, בהתדבקות בה', במסירות נפש, ועוד מששת ימי בראשית נבראו הרשעים הללו לתפקיד הגדול והנכבד הזה! 

הם חושבים: 'שהם מכעיסים ומנאצים' 

והם לא יודעים: שהם גורמים לקידוש ה' הכי גדול על חשבונם; הם - יכנסו לגיהנם! והצדיקים - יקדשו את ה' ויזכו בזכות זה לגן עדן.

תשע מאות ושבעים וארבעה דורות של רשעים נבראו לתכלית ולתועלת כדי לייצר ולרומם תשע מאות ושבעים וארבעה דורות של צדיקים גדולים קדושי עליון! ענקים וגיבורי כח לקיים את רצון בוראם. התלהבות נפשם של הצדיקים כפי מידת עזות פניהם של הרשעים, 'עזות דקדושה' באותה מידה של הרשעות, מידת העליה של הצדיקים וחתירתם להשיג ולהתעלות במעלות הא-לקיות, היא כמידת חציפותם של הרשעים ורוע לבבם, מידת יצירתם ובריאתם של אלו הרשעים - מדודה ושקולה מהקב"ה, לפי המידה והמשקל שקבע לעלייתם של הצדיקים שבכל דור ודור.

יוון עשו הכל בשביל להעביר את עם ישראל מדתם! עד שהם הגיעו ל'מודיעין', היתה שם משפחת 'חשמונאי', וכשהם באו להחטיא את בנותיהם, וביטלו את העבודה בבית המקדש, 

הם אמרו: 'עד כאן!' משפחת חשמונאי, ומתתיהו וחמשת (5) בניו, זקן וחמשה בנים יוצאים להילחם נגד יוון, מעצמת על של העולם יוצאים נגדם ששה (6) אנשים. מי הדליק אותם? מי הדליק אותם? היוונים הרשעים! זאת אומרת אם לא היתה רשעות עד כדי כך אז לא היו נדלקים, אבל כשרואים: דייי... עד הקיר שמים אותם כמו שאומרים: די! די! די! די! די! פתאום מקבלים כח, תעצומות לאין שיעור. בלי שכל, במסירות נפש! מעטים מול רבים (ע"פ על הנסים) יוצאים למלחמה שלכאורה 'אבודה!' אין טעם בזה בכלל, - ומנצחים!

כי זה מה שרוצה ה', הוא אומר: 'אני רוצה רק לראות את המסירות נפש נגד החציפות של הרשעים. את השאר אני עושה. אתם לא צריכים לנצח, אני אנצח, "מלחמות אני עשיתי" (ע"ז ב:) אני עושה את הכל!' אמר הקב"ה. 

'רַבְתָּ אֶת רִיבָם דַּנְתָּ אֶת דִּינָם נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים' (על הנסים) מי עשה את זה? כתוב: "רַבְתָּ אֶת רִיבָם" אתה! "דַּנְתָּ אֶת דִּינָם" – אתה. אתה "מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים". אתה, אתה הכל אתה, אתה, לא אנחנו. אנחנו לא עשינו את המלחמה. 

אנחנו אבל מה כן?! עשינו, נלחמנו, יצאנו למלחמה את השאר אנחנו משאירים בידך. ככה ה' רוצה. הוא לא רוצה יותר, 

אומר: 'אנחנו רוצים קידוש ה' זה הכל, תעשו קידוש ה', מה יהיה השלכות? תוצאות, - זה לא ענינכם. תעשו'.

כתוב: "וַיַּרְא אֱ-לֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בראשית א לא) – 'זה יצר הרע' (ב"ר טז ט), אֶה! יצר הרע זה טוֹב מְאֹד? הקב"ה אחרי כל הבריאה, הסתכל על כל הבריאה "וַיַּרְא אֱ-לֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" מי זה טוֹב מְאֹד? יצר הרע. 

אלא זו בריאה ויצירה מיוחדת מהשי"ת, כדי שהיצר הרע יציק לצדיקים ולאלה המסוגלים להיות 'מבני עליה', והלחץ הכבד יפיק את האור הגנוז הנטוע וצפון בנפשות הצדיקים. הרשעים ועזי הפנים מחוננים בסגולות מיוחדות מגזירת כוח עליון להצדיק לטובים ובכך הם מעוררים את האור ופותחים את האוצרות הטובים הגנוזים בצדיקים.

אחרי שהרשע מנאץ ומכחיש וקופץ, 

אומרים לו: "תודה רבה! יישר כח חיזקת אותי"... 

זאת אומרת יש להם תפקיד נכבד ועוד זה 'במסירות נפש' כי בסוף הם גם הולכים לגיהנם. - כל הכבוד להם, משתדלים מאוד מאוד מאוד בשביל שאנחנו נזכה והם הולכים לגיהנם. 

זו ההגדרה של טוֹב מְאֹד, כי הרשעים הם טובים מאד להרים את קרן הצדיקים, למלאכה הזו ולתפקיד הזה הם מאד מסוגלים, מאוד נחוצים, וגם שלעצמם הם תכלית הרע, אפילו שלעצמם הם תכלית הרע, אבל הרע הזה הוא יצירה כדי לגלות את הטוב הצפון בעולם!

וכמו שכתוב ב'זוהר הקדוש' (פרשת תולדות): כי היצר הרע נחוץ ומועיל לעולם כמו הגשם שמועיל לארץ! ולולא היצר הרע לא הרגשנו טעם בלימוד תורתנו הקדושה. אז זה צד אחד למה נבראו אותם דורות של רשעים.

ועוד תועלת בבריאת הרע והרשעים: על ידי שיתגלה גודל ועומק רשעתם והשחתתם! על ידי שיתגלה גודל ועומק רשעתם והשחתתם, וכן גם עונשם בעולם הזה ובעולם הבא, הרי תהיה זו אזהרה לכל אלה שעמדתם הרוחנית מתרופפת, על ידם יכיר העולם את הכוח הרע המשחית שלו! ברואי העולם יוכלו לראות דוגמא מתאימה: כיצד לגונן על נפשם שלא להיקלע לרשת החטא, מהרשעים יראו ויקחו מוסר. כמו שכתוב: "תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ וּמְשֻׁבוֹתַיִךְ תּוֹכִחֻךְ" (ירמיהו ב יט).

למטרה הזו שתל הקב"ה את אותם דורות של רשעים בכל דור ודור. זאת אומרת כשרואים: שהרשע בסופו של דבר מקבל את עונשו, 

אוּ אַה! אתם זוכרים היה אחד קרו לו חבר כנסת טומי לפיד? הוא הצליח ליצור ברשעתו שבע עשרה (17) מנדטים כמנין 'טוב' כמנין 'טוב'... אבל מה קרה בסוף? ביום אחד התאדו כולם! הם עשו קליפ: איך החרדים מתאדים - והם התאדו! כולם! מדהים. בסוף שמו אותו מנכ"ל "יד ושם"... ושום דבר לא רע. זהו. פרש, עכשיו הוא צריך להיות ב"יד ושם" מנכ"ל. היה 'שר המשפטים', אתה יודע איזה ירידה משר המשפטים למנכ"ל? נהיה קל...

עברו רק כ"ו דורות - וכבר היתה השעה כשרה למתן תורה! כה השחית הרע וכל כך התפתח, עד שההשחתה הגיעה לשיא: גזילה, חמס! ירידת המוסר, העולם כבר לא יכול היה להתקיים בלי תורה. וכך באה השעה למתן תורה, שזה היה זמן מחושב ומדויק מראש מהבורא יתברך היודע ומכוון סדרי מעשה בראשית. זאת אומרת: "דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר" בדיוק. בדור האלף – בול. עשרים וששה דורות זה הזמן המדויק. 

כמו שאמר הקב"ה בבריאת העולם: "יום הַשִּׁשִּׁי: וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם" (בראשית א לא-ב א) לא רק באיזה דור באיזה יום זה יהיה: יום הששי ששי בסיון יום מתן תורה.

אמר הקב"ה, תנאי התנה, עם מעשה בראשית כשברא את העולם זה נקרא "מעשה בראשית" בששת הימים הוא ברא את כל הבראשית. 

תנאי התנה: 'אם ישראל מקבלים את התורה ביום השישי בסיון – מוטב! ואם לאו - אני מחזיר את העולם לתוהו ובוהו, וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" אני מכלה אותם' 

לכן כתוב: "יום הַשִּׁשִּׁי" כל הימים נאמר בלא ה"א, יום אחד יום שני שלישי רביעי חמישי "יום הַשִּׁשִּׁי" המיוחד והמסוים יום "מתן תורה", חג השבועות. אמר: 'אם ישראל מקבלים את התורה ביום השישי – מוטב! ואם לאו - אני מחזיר את העולם לתוהו ובוהו'.

לכן כתוב: "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי" (ירמיהו לג כה) "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה", "בְרִיתִי" זה התורה, 'אִם לֹא בְרִיתִי' שהוגים בה 'יוֹמָם וָלָיְלָה' - ישראל 'חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי'; אין טעם להחזיק את העולם הזה.

נמצא עולה יפה הביאור: שהיצר וכל ברואי עולם, בין הטוב ובין הרע, הכל נבראו לתכלית ולתועלת העולם. עזי הפנים - נבראו ליצור עזים דקדושה, וגם הגלות - היא בריאה מכוונת מאתו יתברך כדי לרומם את האנושות! לרומם את עם ישראל. בתוך הגלות - נוצרת הגאולה, בתוך האבילות - נולדת השמחה הנצחית!

כתוב: ש'המזיקין שנבראו בערב שבת בין השמשות' (פרקי אבות ה ו). למה? לאיזו תכלית ברא אותם ה'? מה צריך העולם מזיקין? כדי שעל ידם יתרומם האדם להשיג את השלמות וטהרת המידות העליונות. 

ר' יוסף יעבץ ז"ל פרש: כדי להכיר את ההבדל בין הטוב והרע, כי אין האור ניכר אלא מתוך החושך! וכמו שאמר 'קהלת': "ויִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ" (קהלת ב, יג). 

הסכלים חושבים: 'איזה הברקות יש להם, איזה דברים...!' 

ואין זה אלא חושך, ומתוך הסכלות רואים חכמה מהי. יִתְרוֹן החָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת, מה היתרון שיש לחכמה מן הסכלות? כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ.

עכשיו נגיע למה שכתוב בפרשה. 

כתוב בפרשה: "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם, הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ" (במדבר יד לח) אֶה, בשביל מה צריך פסוק שיגיד שיהושע בִּן נוּן, וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם? ברור שהם 'חָיוּ', למה? כתוב: "וַיָּמֻתוּ... מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה" (במדבר יד לז) כולם מתו. אז כתוב שהם מתו. אז אם מתו מוֹצִאֵי דיבה – אז היו העשרה והשנים נשארו, למה צריך פוזיטיבית עוד פסוק להגיד שהם חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם?

אתם יודעים למה? המרגלים הם שיצרו וגידלו את יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן! 

המרגלים היו רשעים, למה? היה להם לראות מה היה עם מרים לפני כן שהוציאה דיבה על אחיה, והיא נצטרעה, והם לא למדו ולא לקחו מוסר! אז הם היו רשעים, והרשעות שלהם היא שגרמה שיהושע וכלב יגדלו על חשבונם, הם העלו והעמידו אותם על המדרגה הגבוהה, על ידי חטאתם של המרגלים - חָיוּ יהושע וכלב! זה לא שהם נשארו בחיים אלא הם חָיוּ מזה. 

כמו שאמרנו: שהרשעים בעזות שלהם, בחוצפה שלהם, מגדלים את העזות של הקדושה של הצדיק! ככה היה עם המרגלים: הם שהחיו את יהושע וכלב שהיו צדיקים והוציאו מהם את הטוב שעמדו כנגדם והיסו את כל העדה ואת המרגלים ודיברו בפניהם ואמרו את האמת. הם עוררו אותם ודחפו אותם להתאמץ ולהתרומם מעל לטבע. בלי התאמצותם של כלב ויהושע, לא היו זוכים להוסיף עוד קומה ומעלה על קומתם הראשונה. שמם הונצח בתולדות האומה: כגיבורי חיל היודעים להתגבר על הניסיונות הגדולים ביותר! אבל לא כן המרגלים: אפילו שהם היו נשיאים וגדולים בעצמם, אפילו יותר מיהושע וכלב, הפסידו ואיבדו, וגרמו לירידתם ולאיבוד רבים מעם ישראל, שש מאות אלף (600,000) איש מתו בגללם!

יהושע וכלב שראו את הגיהנם הפעורה מתחת רגלי הנשיאים שחיפשו כבוד...! למה? כי יחליפו אותם מתפקידם בכניסתם לארץ. לקחו יהושע וכלב מוסר ולמדו לקח. התאמצו, התפללו, בכו וקרעו את בגדיהם. 

שואלים: למה יהושע וכלה קרעו את הבגדים, ומשה ואהרן לא קרעו? אלא בגלל שיהושע וכלב שמעו את דעותיהם של המרגלים והיה להם ערבוב מכל הדיבורים שהם מדברים, והם לא רצו לקבל את דבריהם, והיה להם חשש: 'שאולי עוד נשאר איזה מרושם מה מדבריהם של המרגלים?' היו חייבים לעשות פעולה חיצונית קיצונית בשביל לבטל כל רושם מעליהם, לכן קרעו את בגדיהם! 

משל למה הדבר דומה? אדם עובר ליד נבלה מסריח, אִיף, מה הוא צריך לעשות? לסתום את האף ולהפנות את הראש, יש אנשים שגם עושים: 'טפו', יריקה יורקים, נכון? למה? שאם הריח נכנס עם הטומאה הזאת והכל, הוא לא רוצה שישאר בו שום דבר, הוא עושה עוד פעולה 'תששש' [כבוד הרב מראה פעולת השלכה], מוציא החוצה, למה? להרחיק מעליו כל חיבור ודיבוק לריח הרע על הטומאה. פעולה חיצונית, אבל כיון שהם היו מעורבבים עם הדעות שלהם הם חששו, אז היו צריכים לעשות פעולה של קריעה.

אתם ראיתם פעם אנשים שאומרים להם: 'אני לא רוצה לקחת ממך כסף', 

הוא עוד לא בטוח אם הוא רוצה או לא, אז הוא לוקח 'צ'יק' [כבר הרב מראה את הפעולה] קורע את השטר, כאילו שיהיה בטוח 'אני לא רוצה, לא רוצה'.

משה ואהרן שלא היו ולא שמעו את הדעות שלהם ולא נתפתו אחריהם ולא היה להם שום צד חשש - לא היו צריכים לקרוע לכן הם לא קרעו. אבל הם כן היו צריכים. 

מכל מקום, הם עשו הכל בשביל להתרחק מהם: לקחו מוסר, למדו לקח, התאמצו, התפללו, בכו, קרעו בגדיהם, פצעו ליבותיהם, הרוו בדמעותיהם את קברי האבות! עד שגברו בס"ד על הטעות של חבריהם, וכך הם זכו שחיו, נתעלו וגדלו דווקא מהמרגלים.

כמו שלמדנו עד עכשיו: כשרואים את הצד השני של החילול - אצל הצדיקים זה גורם את האופציה לקידוש ה'! "יהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם", 'מלמד: שנטלו חלקם של מרגלים בארץ וקמו תחתיהם לחיים' (ב"ב קיז). המרגלים היו המדריכים המובהקים של יהושע וכלב, הם לא התכוונו לזה, אבל הם היו. הם היו המנוף שהעלה אותם, את יהושע וכלב, לחיים ארוכים ונצחיים! משום כך אין פנינו נופלות ממה שהרשעים מתכחשים לאור הנצח. 

אתה גר ב'רמת גן', אתה רואה המונים נוסעים בשבת, מחללים שם שמים, אוכלים נבלות וטרפות, מבסוטים, מכוניות פאר, נוצצים 

- לא נופלים! ממה שהרשעים מתכחשים לאור הנצח. הם מעיזים, מרשיעים, ומבזים אותנו, כי זה התכלית שלה הם נבראו: למען עליית הטובים המאמינים והולכים בתומם לפני ה'. הם הקטליזטור המאיץ שגורם שאנחנו – הפוך! נקום ונקדש את שמו יתברך עוד יותר.

ויותר מזה יש לדעת: כי זה שהגוים קוצפים על ישראל, זה מתוך קנאה על מוסריותנו ותקיפותנו באמונה בה'. 

אַה? היה עכשיו דו"ח של אמנסטי Amnesty אַה, שאמרו: שאנחנו 'פושעי מלחמה'! אנחנו הורגים וטובחים... 

הפלסטינים? סוכר, סוכר נבט, משהו עולמי, הם לא... הם 'מלחמת קודש', הם ג'יהאד, הם 'בשם השם', זה... הם מותר להם להרוג אזרחים, ילדים תינוקות, הם – 'בסדר' 

רק אנחנו פושעים, שאנחנו מגוננים על העיר שדרות וחיפה, - אוי אוי אוי איזה עם לא תרבותי, איזה עם...! 

למה? כואב להם על המוסריות שלנו, כואב להם!!

מתפעלים הם מן הנסתר שמפעם בתוך עם ישראל, המתמיד באמונתו על אף כל הרדיפות והעינויים שהסבו לנו במרוצת שנות הגלות, וכן גם החופשיים ופורקי עול התורה שמתגרים ביראי ה' ובחרדים לדברו... 

ובאים לעשות 'מצעד הגאווה' בירושלים - טינופת של אנשים! איך הם נראים - גועל נפש! גועל נפש!! במחיצת בעלי חיים - לא הייתי שַׂם אותם! בעלי חיים לא משנים את דרכם, ואלה משנים את דרכם... איי איי איי רח"ל. ודווקא בירושלים 'להכעיס', אבל זה בשביל לעורר בשביל שאנחנו נעמוד נגד, ונעשה 'מצעדי ענווה'! (באצטדיון טדי השני) ונצא נגד, נעשה קידוש ה' גדול! 

ונגיד: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" בעשרים ושנים אלף (22,000) איש! זהו. צריך מתוך מה שהם עושים אנחנו צריכים להוציא קידוש ה'. 

כל זה נובע אך ורק מתוך קנאה בגבורת יראי ה' הסובלים חרפתם ועלבונם, ואינם זזים אפילו כחוט השערה מהתורה ואהבת ה'. 

('אור חדש').

עכשיו היה 'מצעד הגאווה' בתל אביב, 

אומרים: שהיו חמש עשרה אלף (15,000), איזה ירידה דרסטית! ממאתים עשרים אלף (220,000)! הם אומרים היו חמש עשרה אלף 

- זה חרטה! היו פחות מחמשת אלפים (5,000) איש. בושה וחרפה! אתם יודעים למה לא היה הרבה? כיוון שהחברות לא נתנו חסות יותר. אין 'חסות', לא משלמים כסף. למה לא משלמים? 

בגלל שיצאנו נגד "שטראוס-מאוס ומילקי-מאוס" בגלל שאתם לא אוכלים "שטראוס מאוס" - אז זה פגע בחברה במאות מיליונים שקלים! ממילא שום חברה לא מוכנה להסתכן לשים את הכסף וגם להפסיד אחר כך. אז זה הצטמצם ממאתים עשרים אלף לחמשת אלפים סוטים! שטיילו ועשו רעש עם צבעים... זה הכל. וזהו, נגמר, זהו. 

איכס איכס איכס...

- שבוע טוב!