מדוע שהו בני ישראל במדבר ארבעים שנה? | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום בריאות והצלחה לאסתר, בת סלין רחל.

אמן.

על פי אדוני יחנו ועל פי אדוני ייסעו

את משמרת אדוני שמרו.

כשאנחנו מבחינים בתפקיד הגדול

שאנו מייעדים ללימוד המוסר ועבודת התפילה

כדי שאדם ישיג את השלמות,

ראוי להתעורר

ולהתחזק

בעת שאנחנו עוסקים בעיצות הללו,

ולא לצאת ידי חובה בלימוד קל

או בתפילה שאינה מחזקת.

אם אנחנו רוצים להשיג שלמות,

אז אנחנו צריכים להתעורר ולהתחזק

בעת שעוסקים בעצות האלה,

אבל לא בלימוד קל ולא בתפילה שאינה מחזקת.

הנה אמרו חכמים זיכרונם לברכה,

מייד אחר יציאת מצרים

אמרו מלאכי השרת לקדוש ברוך הוא

שייתן תורה לישראל.

אמר להם,

עדיין לא בא עת זיוון של בניי משעבוד טיט ולבנים.

ייזונו קצת במן

וסלב

וישתו מי באר.

זאת אומרת,

עם ישראל יצאו ממצרים כעובדי עבודה זרה שעבדו 210 שנים,

משועבדים בחומר ובתיט, אנשים מגושמים לגמרי,

ממ' ט' שערי טומאה.

עכשיו, בשביל לקבל תורה,

אתה לא יכול להיות מגושם כזה לבוא לקבל תורה.

אתה צריך להזדכך

בגוף שלך לפרוש מן הגשמיות הזאת, מכל החומר, מכל מה שספגת. אתה צריך להתנקות, כמו שאומרים, לעשות סירקולציה.

אז אמר להם, עדיין לא בא עת זיוון של בניי משעבוד טיט ולבנים.

מה נעשה? ייזונו במן.

מן זה לחם אבירי מאכל איש.

זה מזון שכביכול המלאכים אוכלים.

מה זה?

מה, יש שם אוכל?

אין אוכל.

מה זה מן?

זה אור

מן השמיים שיורד ומתגשם פה והופך להיות מן.

אבל שמה מה הוא? אור.

והאור הזה,

זהו המזון שממנו ניזונים מלאכי השרת.

אז בעצם זה אור עצום,

והוא יורד ומתגשם.

אבל מה באמת מקורו?

רוחני לגמרי.

רוחני.

עכשיו, אם אוכלים דבר כזה, לעומת הבצלים והשומים והאבטחים והקישואים וכל הדברים האלה,

אז הגוף של הבן אדם,

אתם יודעים שאלה שהגוף שלהם מגושם, אז אומרים להם, תהיה טבעוני, תאכל זה, תאכל פה, תאכל שם,

ומנקה את הגוף, כמו שאומרים.

אבל בשביל שהגוף לא יהיה מגושם,

אז צריך להכניס לו רק חיות.

אבל חיות באופן שהוא לא ימשיך להתגשם.

והמן עשה זאת.

וגם סלב.

נתן להם סלב.

הסלב

הוא היה ציפור, היא ציפור קטנה,

והציפור הזאת היא מותרת באכילה בשחיטה.

והסלב הזה, הם היו אוכלים אותו כל ארבעים שנה.

עד שפעם הם ביקשו יותר, כאילו כבר פרשה בפני עצמם.

אבל היה להם סלב גם.

הסלב הזה,

הייתה בו ברכה, לא יאומן כי יסופר.

היו לוקחים אותו, מכניסים אותו בשפוד,

ושמים אותו על המנגל, כמו שאומרים, אבל שמים אותו בתנור.

והוא היה מתנפח בכל פי התנור,

והוא היה שמן, שמן, שאם היית שם 13 כיכרות,

ושם עליו את הסלב,

אתה לא יכול לאכול את הכיכר התחתונה, מה שנשפך כל השמן ממנו למטה, היא כולה שמן הופכת להיות.

וזה היה בריא מאוד.

זה לא היה...

שומן

שהוא כמו שהיום עושה סטימות בעורקים,

אלא מבריא את גופו של האדם.

וכתוב שכמה מהצדיקים הגדולים

מן השמיים הביאו להם סלב, כמו שהיה במדבר.

מספרת הגמרא שרב יהודה משתכח לבית דנה,

היה נמצא לו תמיד סלב בין החביות.

ורב חיסדא משתכח לבית סיבי,

בין האילנות.

ורבא מייטלה אריסה כל יומה.

היה לו אריס שהיה צד לו את הסלב והיה מביא לו בכל יום.

יום אחד לא הייתי,

יום אחד הוא לא הביא לו.

אמר מאי היי?

מה קרה?

למה פתאום הפסיק? אז הוא מבין שזה שמימי,

אין דבר שקורה סתם במקרה.

הכל בהשגחה.

לא הגיע יום סלב, אז לא מגיע לי סלב.

למה לא מגיע לי סלב?

סליק לאיגרא,

שם אל ינוקא דקא אמר,

שמעתי בתרגז בטני.

הוא עלה למעלה, שמע תינוק אומר פסוק,

את הפסוק מחבקוק,

שמעתי בתרגז בטני.

אמר, שמע מיני נח נפשי דרב חיסדא.

זה אומר שרב חיסדא, החותן שלו,

שהוא היה גם הרב שלו, נפטר.

ובדיל רבה אכיל תלמיד, בזכות הרב הוא היה אוכל.

אז כשהרב נפטר, אז הפסיקו לו את הסיוע.

רואים שצדיקים גדולים מן השמיים הינו אותם ונתנו להם את הסלב.

והיה מגיע עד אליהם.

עד אליהם.

ואת זה אכלו בני ישראל במדבר.

למה? כדי שישוב זיוון, כמו שאמרנו, כן?

וגם מי באר.

מה זה המי באר האלה?

מה המעלה של המי באר?

זה היה מים רגילים? מים מינרליים? מה זה היה? עם כלור? איזה מים זה היו?

זה היו מי הדעת.

מים

שמעניקים לאדם השותה אותם דעת.

הארי הקדוש

היה צריך להעביר את כל תורתו למארחו, רבנו חיים ויטל.

אבל הם היו בסך הכל ביחד

שנה וחצי.

זה כל הזמן שלמד המארחו

אצל הארי הקדוש.

והארי הקדוש היה צריך להספיק להעביר לו את כל התורה שלו להמארחו.

כי ככה הוא נצטווה מן השמיים.

איך אפשר להעביר את כל התורה בשנה וחצי כשהוא היה מתבודד?

מתבודד.

כל הזמן

בשבע שנים הוא למד עם אליהו הנביא, הארי הקדוש.

את כל מה שהוא למד ואת כל הסודות ואת הכול ומה שהוא ידע וכל הדברים,

להעביר את הכול

תוך שנה וחצי?

מסופר שפעם אחת הוא ישן שינת שבת בצהריים והיה ממלמל.

וניגש אליו רבי אברהם גלנטי שראה אותו ממלמל להקשיב.

מה הוא אומר?

והוא התעורר.

מה אתה עושה פה?

הוא אמר לו, שמעתי שהרב

ממלמל רציתי לשמוע מה.

הוא אומר לו, אם אני אגיד לך עכשיו את מה שאני לימדוני בחלום עכשיו,

במשך השעתיים,

ייקח 80 שנה לומר לך את מה שלימדו אותי בסוד פי האתון.

אז זה בשעתיים.

אז מה הוא הספיק מכל חייו?

אמנם הוא נפטר צעיר בגיל 38,

אבל הוא הספיק כל כך הרבה מה שתנאים והאמוראים,

לא שמענו שהשיגו דברים כאלה.

לדעת סוד הגלגולים של כל בן אדם, לדעת דברים, דברים איומים, לא,

לא, לא,

לא נתפס.

איך הוא יספיק להעביר לו?

הוא דוחף, דוחף, דוחף, דוחף, כמו שאומרים, מכניס, מכניס את החומר למרחו,

אבל אי אפשר, אי אפשר, אי אפשר להכניס את הכול. זה לא דיסק,

שופכים מיליארד נתונים בשנייה.

אבל יש דבר כזה,

יש דיסק, הוא נמצא בימה של טבריה.

קוראים לזה בעירה של מרים.

הבאר הזאת היא בעיר הדעת.

אז הוא לקח אותו לשם,

הלכו בספינה,

הביא אותו עוד לשם, השקע אותו ממאה באר,

וברגע ששתה את זה, העביר לו את כל התורה.

שפך לו את כל החומר, כמו שאומרים.

אז זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא אמר, עדיין לא בעת זיוון של בניים משעבוד טית ולבנים.

לכן ייזונו קצת במן,

בסלב,

ויישתו מי באר.

ואחר כך אתן להם את התורה.

אז תוך 49 יום זה הספיק כבר

להפוך אותם מחומר, מגושם, כמו המצרים,

יותר גרוע אפילו, כי הם נשתעבדו,

מה שהמצרים לא נשתעבדו.

ולהביא אותם לדרגה של מ״ט שערי קדושה

שראויים לקבל את התורה וזוכים להיות נביאים ולראות במעמד הנשגב.

אז זאת אומרת,

עם ישראל עדיין לא הגיעו לשלמות ההכנה לקבל את התורה,

כי נשאר בהם משהו משעבוד מצרים.

בהשפעה הזאת היא עדיין הייתה בגופם.

וכל מה שהם ראו ביציאת מצרים, עשר המכות,

בקריעת ים סוף,

לא היה עדיין בכוחו לטהר אותם כליל מהשעבוד.

שלא יחסר להם כלום בזיו תאורם. עדיין, עדיין היה חסר להם.

זה לא הספיק.

זה לא הספיק.

אז מהו הדבר שהיה בכוחו לטהר אותם לגמרי ולהכשיר אותם בשלמות ההכנה הנדרשת לקבלת התורה?

החיים במדבר.

בלי חברה שלילית.

ענני כבוד,

מן,

סלב,

מי באר,

וזה מחזיר אותם

למלוא כוחם.

מה אנחנו שומעים מזה?

אנחנו שומעים מזה את רוב התועלת שאנחנו יכולים לקבל

מההליכה של אבותינו במדבר

ארבעים שנה.

הם ראו בחוש

את כל האמת ממש.

לחמם

היה משמים.

המן והסלב מדי יום ביומו.

המים מבאר.

מסוכחים היו בענן השם עליהם יומם.

והענן מיישר להם תהרים וממלא את העמקים.

הם הולכים תמיד במישור.

ועל פי אדוניי יישאו בני ישראל ועל פי אדוניי יחנו.

כמו שלמדנו אתמול בדרשה בערב, באריכות,

מה הייתה המעלה הזאת

של ללכת על פי השם בכל מצב, טוב, לא טוב, קצר, ארוך, מתאים, לא מתאים.

ארבעים שנה של התגלות האמת

בחוש ממש,

ופשוט לנו שהקדוש ברוך הוא לא עשה את זה חינם.

הקדוש ברוך הוא לא עשה להם טרטורים כמו בצבא.

לא.

אלא משום שזה נדרש לאדם להצלחתו,

נעשה כל זאת.

זאת אומרת,

יש אנשים שחושבים

שאם הם צריכים לעשות דברים באופן קבוע, קבוע, אז כאילו הם משועבדים.

למה קוראים משועבד?

למי שכפוי לעשות דברים מסוימים באופן קבוע,

אז כאילו משועבד לדבר הזה.

לא דווקא במובן השלילי,

אבל משועבד, זה נקרא משועבד.

ופה אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא שעבד אותם.

זאת אומרת, השעבוד מחויב.

זאת אומרת, אתה צריך להיות כפוף למסגרת,

והמסגרת בונה אותך.

אם אתה רוצה לקבל אתרוג יפה,

אתה עושה לו דפוס,

והוא מתפתח לתוך הדפוס,

ואז הוא יוצא בדיוק בצורה של הדפוס שהכנת.

איזה תואר שאתה רוצה שיהיה לו, זה מה שיהיה לו.

כי הוא מתפתח,

מתפתח מתפתח מתפתח, אין לו לאן ללכת, אז הוא ממשיך איפה שפנוי,

עד שנסגר, זהו, קיבל את הצורה של הדפוס. אתה מסיר את הדפוס, יש לך את האתרוג בדיוק כמו שרצית.

אם אתה רוצה לבנות בן אדם,

אתה רוצה לעשות ממנו בן תורה, אתה רוצה לעשות אותו שלם ותמים לפני השם,

צריך להכניס אותו לדפוס,

למערכת שעבודים.

קוראים לזה עול מלכות שמיים ועול מצוות.

עול. מה זה עול?

כמו ששמים עול על צווארו של השור

בשביל שהוא ילך,

ואז מנתבים אותו,

מנווטים אותו לאן שרוצים.

שור.

שור מלשון שור, שהוא הולך ישר.

רוצים שהוא ילך ישר, שמים עליו עול.

אם לא, ילך לאן שהוא רוצה.

אם רוצים שבן אדם ילך בתלם,

אם לא תדעי לך היפה בנשים, צאי לך בעקבי הצאן.

תלך בדיוק מהעקבות שהלכו הראשונים בשביל להגיע לאן שאתה חפץ.

אז המדבר מלמד אותנו שהקדוש ברוך הוא עשה להם את זה,

לעשות מהם דפוס,

להזיר אותם לזיוון במשך ארבעים שנה.

ארבעים שנה בשביל לצרוף אותם.

וכשהם עשו טעות אחת,

טעות אחת, האמינו.

האמינו למרגלים.

האמינו למרגלים, אמר, אה, האמנתם להם ולא לי?

אין בעיה, תמותו במדבר, לא תיכנסו לארץ. האמנתם להם שהארץ אוכלת יושביה?

וזה, אין בעיה, תמותו פה, לא תיכנסו.

הבנים שלכם ייכנסו.

מה, טעות, הם היו עשרה,

שניים רק התנגדו,

צריך ללכת על פי הרוב, סיפורים.

אבל אני אמרתי, אני אמרתי, טובה הארץ.

לא שלחו את המרגלים להגיד דעות.

שלחו את המרגלים להגיד, מהיכן ניכנס לארץ?

ולענות על התשובות, השם עיני אם רזה,

היש בה עץ אם אין וכו' וכו', לענות על השאלות,

לא להגיד דעות.

לא להסיק מסקנות.

זה לא נתבקשתם.

מה נתבקשתם?

מה שאמרו לכם.

מרגלים אתם.

לא בעלי דעות.

זה הבעיה, שאנשים נהיים בעלי דעות, כל אחד מבין מה שהוא רוצה,

מנקודה פנימית שלו.

הם, היה להם אינטרס להיבחר עוד פעם.

ואם ייכנסו לארץ, יהיו בחירות מחדש.

ואם יהיו בחירות מחדש, מי אמר שהם יבחרו עוד פעם?

לכן עדיף להישאר במדבר ומישארו אנסים.

אז לכן, הם לא הרגישו אפילו שזה מה שגורם להם.

ואז הם כאילו דואגים לעדה, אוי ואבוי, יש שם ענקים, בני ענק,

יש שם ארץ אוכלת יושביה,

שם קוברים כל היום אנשים,

מה זה, איך ניכנס, וזה משונה הארץ הזאת, אשכול צריך לשאת אותו שמונה אנשים.

אולמנדה אמר שתיים עשרה,

מה זה?

זה ארץ לא טבעית, לא טבעית, אז זה בעיה.

לא מספיק מה שאנחנו חיים פה, שלא בטבע, במדבר,

ועל כל דבר קטן שאנחנו עושים, אנחנו מקבלים זץ כמו שצריך,

ומתים אנשים בכמויות?

מה, נלך עוד לארץ וגם שם זה יקרה?

לא, לא, לא, לא, לא, תשמעו, זה בעיה, בעיה, בעיה.

אבל השם אמר, הארץ טובה.

עלו ורשו את הארץ, הוא אומר, אין שום בעיה.

אני נותן בידכם שלושים ואחת מלכים,

כמו שעשה יהושע.

אבל כשמחליטים לקבל על עצמם דעות ומסקנות,

אז בסדר, אז מגיע להם ודאי עונש, נכון?

אבל מה אשמים המסכנים,

עם ישראל, ששומעים עשרה מהגדולים שלהם אומרים להם כזה דבר?

מה הם אשמים?

אתם אשמים? כי אתם שמעתם שהשם אמר שהארץ טובה.

דברי הרב ודברי התלמיד, דברי מי שומעין?

דברי הרב.

ופה במקרה הרב זה הקדוש ברוך הוא.

לכן אמר לו הקדוש ברוך הוא, שלח לך?

אתה רוצה לשלוח מרגלים?

שלח לך לדעתך, אני לא אמרתי לך.

אתה רוצה, תשלח.

התוצאות יהיו בדיוק בהתאם.

אז זאת אומרת, בן אדם צריך לדעת.

אתה שומע דברים,

מה אני אעשה? זה מה שאמרו לי. אני האמנתי, כי הרבה אמרו.

הרבה אמרו. ואם הרבה אמרו, מותר לך לשמוע? הנה.

הרבה אמרו, עשרה גדולים,

וכולם מתו.

יש בצדק תשפוט עמיתיך,

יש ללמד זכות,

יש איסור קבלת לשון הרע,

יש דינים והלכות בכל דבר. מה זה אמרו? אמרו. אז מה הם אמרו?

אז לכן,

מה שעשה הקדוש ברוך הוא עם עם ישראל שהיו במדבר, זה נדרש להצלחתם.

עכשיו אנחנו צריכים להבין מזה שזיכרון ההליכה במדבר

זה לא דבר מיותר, אנחנו צריכים לזכור את זה.

זה אחת מעשר זכירות.

הראשונה.

חייב אדם בכל יום לזכור עשר זכירות, והראשונה שבהן יציאת מצרים.

אז אדם צריך לזכור.

יצאנו, לאן הלכנו? למדבר.

מה היה במדבר?

זה לא מיותר הדבר, צריך לזכור.

אלא צורך גדול הוא בשבילנו להתגדל באמונה.

ממה שעברו ישראל במדבר ארבעים שנה,

אדם גודל באמונה.

אדם דואג כל הזמן לפרנסה?

תסתכל במדבר.

הם יצאו ריקם,

אין קול,

מיליונים,

מיליונים מיליונים בהמות, חיות, עובות, הכול.

נו,

ויש מזון במדבר?

ארץ לא זרועה?

בטחו בשם?

כן.

הוריד להם

מן מן השמיים?

כן.

הצמיח להם מהארץ?

לא.

למה לא?

לדעת?

לחיות

על פי השם

זה לא טבע, אין טבע.

אין טבע.

אם צומח מלמטה או יורד מלמעלה,

זה אותו דבר, זה אותו אחד נותן מזון.

הוא יכול להוציא לחם מן הארץ,

הוא יכול להוציא לחם מן השמיים.

אז מה אתה דואג?

גם אם אתה לא רואה שיש לך שדה וכרם,

מפרדס.

ואין לך מאיפה להביא אוכל.

יש בורא לעולם שהוא נותן בדיוק.

אתמול שאלתי פה שאלה, אמרתי, מי שידע את התשובה יקבל אלף שקלים.

בסוף בן אדם ענה את התשובה.

אז הוא אומר,

בדיוק חסר לי אלף חמש מאות שקל למשהו שאני צריך לזה.

אמרתי לו, את האלף קח ממני חמש מאות אחרים.

אבל הוא קיבל אלף.

השם שם בפיו

את התשובה.

כולם ניסו.

והוא קלע.

מה זה קלע? קלע בול.

בתמצית לדברי המהרל מפראג.

והוא צריך את האלף בדיוק.

הקדוש ברוך הוא זן

מהשמיים, מהארץ, מארבע רוחות.

אין לו שום בעיה. אתה רוצה לחם? מהשמיים.

אתה רוצה סלב? אני מביא לך. מה אתה רוצה? מה שאתה רוצה אני מביא.

מאיפה שאני רוצה.

אז זיכרון,

ההליכה במדבר לא מיותר.

צורך גדול בשבילנו להתגדל באמונה.

אבל מי מנצל את זה לתועלתו?

מי שואב כל פעם חיזוקים מהמדבר,

ממה שעברו אבותינו?

אם היינו חכמים,

רק להסתכל על המדבר, מה שעברו אבותינו, יש לך חיזוק לכל החיים בכל תחום שתרצה.

הלוואי שהיינו מסתפקים

בהכנה שפסוקי דזמרה מכינים אותנו.

לפני שאתה מתפלל להשם ושואל שאלות צרכים

מאת השם,

חוננו,

אשיבנו,

ברחנו, רפאנו,

כל הדרישות זה צרכים שאנחנו מבקשים מאת השם.

בשביל שאתה תבקש את זה כמו שצריך לבקש ותאמין במה שאתה מבקש,

ותהיה בטוח גם שתקבל את מה שאתה מבקש.

אז חכמים אמרו לנו שלפני שאתה מגיע לתפילה אתה צריך להגיד פסוקי דזמרה.

מה יש שם? תכף נראה, אבל פסוקי דזמרה זה גם לזמר עריצים את כל הקליפות, את כל המחשבות הרעות, את כל הבלבולים,

את כל השטויות.

אתה צריך לזמר אותם,

להגיע לתפילה נקי,

שבתפילה אתה מתפלל כאילו אתה עומד לפני השם,

כנוע ושפל, קטן שבקטנים מול מלכו של עולם.

ואתה צריך לעמוד ככה כעבד לפני ריבו,

מבקש מאיתו יתברך בהבנה שהכל מסור בידו לתת לך בכל רגע.

אז אם היינו מסתפקים בהכנה שמכינים את הפסוקים דזמרה,

שהם באים להכשיר אותנו לאמונה,

הם מכשירים אותנו לאמונה,

אז היה טוב מאוד.

אז לפחות נשתדל

לנצל אותם באמת לתועלת.

אז בואו אני קיבצתי כמה קטעים קלים,

רק שתראו שעד היום לא שמתם לב למה שאתם אומרים.

הודו לאדוני,

קראו בשבו.

הודיעו פעמים.

עלילותיו.

שירו לו,

זמרו לו,

שיחו בכל נפלאותיו.

התהללו בשם קדשו,

ישמח לב

מבקשי אדוני.

דירשו אדוני ועוזו,

בקישו פניו תמיד.

ועכשיו.

זכרו נפלאותיו אשר עשה.

הנה, אמרנו שצריך לזכור

מה עשה הקדוש ברוך הוא את כל הנפלאות עם עם ישראל. איך נהיינו לעם? איך יצא? איך הוציא אותנו? איך הוביל אותנו? איך זה?

זכרו נפלאותיו אשר עשה.

מופתיו

ומשפטי פיו.

זרע ישראל עבדו, אנחנו,

זרע ישראל עבדו.

בני יעקב בחיריו, ואנחנו נבחרנו מכל האומות.

הוא, אדוני אלוהינו,

שמע ישראל שם אלוקינו, אלוקינו שלנו, פרטי, פרטי, אלוקינו.

הוא,

אדוני אלוהינו, בכל הארץ משפטיו.

תראו איזה משפטים הוא עושה בכל העמים מסביבנו.

זכרו לעולם בריתו.

הקדוש ברוך הוא כרת ברית עם ישראל ולא עובר על הברית.

דבר ציווה לאלף דור.

נתן לנו את התורה בדור האלף.

תת-תקעת דורות ועוד 26 דורות.

לדור האלף נתן לנו את התורה.

אשר כרת

את אברהם

ושבועתו ליצחק.

ביעמידיה ליעקב לחוק, לישראל ברית עולם.

מה הוא אמר? מה הבטיח להם?

לאמור, לך אתן ארץ כנען,

חבל נחלתכם.

מתי?

בהיותכם מתי מספא,

כמעט,

וגרים בה.

ויתהלכו מגוי אל גוי

ומממלכה אל עם אחר,

ולא הניח לאיש לא עושקם.

ויוכל עליהם מלכים.

זה קטע קטן.

לא רציתי להביא את כל הזמירות,

אז בחרתי שלושה קטעים קטנים.

כי בחר אדוני בציון,

איבה למושב לו,

כי יעקב בחר לו, יא ישראל לסגולתו.

במי בחר הקדוש ברוך הוא? מכל האומות.

מיליארד וחצי, מיליארד ושלוש מאות סינים, הודים,

מיליארד ושלוש מאות, מאתיים.

במי בחר?

שלוש עשרה וחצי מיליון היום.

כי יעקב בחר לו, יא ישראל לסגולתו. למה? כי לא ייטוש אדוני עמו בנחלתו לא יעזוב.

אחר כך אנחנו אומרים, צדיק אדוני

בכל דרכיו,

וחסיד,

בכל מעשיו,

קרוב השם,

לכל קוראיו, תקרא לו.

אבל לכל אשר יקראו, הוא באמת.

רצון יראיו יעשה.

אולי אתה לא צריך לדבר.

אם אתה רק רוצה ואתה ירא שמיים, רק רוצה, רוצה, בלב, לא אמרת כלום, בלי להגיד, בלי להגיד.

רוצה, רצון יראיו יעשה.

ואת שבעתם ישמע ויושעים.

שומר אדוני את כל אוהביו,

ואת כל הרשעים ישמיד.

אז לא כדאי להיות אוהב השם.

הקדוש ברוך הוא שומר עליך, מובטח לך שהוא שומר עליכם, אתה אוהב השם,

ואת הרשעים ישמיד.

מי זה הקדוש ברוך הוא?

עושה משפט לעשוקים,

נותן לחם לרעבים,

אדוני מתיר אסורים,

אדוני פוקח עיוורים,

אדוני זוקף כפופים,

אדוני אוהב צדיקים,

אדוני שומר את גרים,

יתום,

ואלמנה יעודד,

ודרך רשעים יעוות.

לא כדאי להיות כזה.

איי, איי, איי, אז אנחנו רואים, זה רק הקדמות לקראת התפילה. אז כשאתה שומע את הדברים האלה, אתה קורא, אתה מבין, אתה חש, אתה מרגיש, אתה נזכר.

יציאת מצרים, מדבר, עם ישראל, מי זה האלוקים?

מה הוא עושה?

מה הוא מסוגל?

מה הוא נותן?

למי?

אתה מגיע לתפילה, בטוח שמה שתבקש עכשיו, אם זה ככה,

אתה מסודר.

אבל מי...

זהו.

שמעת מה אמרת? הבנת מה אמרת?

אתה בכלל בעניינים?

מה?

אז כל מה שתקנו לך בשביל שתהיה

לקראת

שתגיע לתפילה ושם באמת תרגיש את מה שאמרנו

ותקבל את כל שאלותיך

מהכל עבר.

ואם גם

את זה נזניע,

שזה כבר מוכן לנו, סידרו לנו את הכל,

אם גם את זה נזניע וגם בזה נתרשן,

אז איך יעלה בדעתנו שנצליח?

אחר כך הבן אדם אומר, תגיד לי, למה אני לא מצליח? אני ניסיתי זה וניסיתי זה וניסיתי פה וניסיתי שם, ניסיתי וניסיתי וניסיתי.

את האלף-בית,

את השלוש תפילות שאתה יכול איתן להשיג הכל,

אדם בתפילה יכול להשיג הכל, הכל בתפילה.

בתפילה. זה במקום הקורבנות.

הכל אתה יכול להשיג בתפילה.

השאלה,

איך אתה מתפלל?

איך אתה מכין את עצמך לתפילה?

אתה יכול להשיג הכל.

הכל.

אנחנו מורגלים להבחין

בכל

את החומר

ולא את הצורה.

וגם

את זה אנחנו רואים בצורה משובשת.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

בראתי יצר הרע,

בראתי לו תורת טבלין.

כותב המסילת ישרים,

הרמחל הקדוש,

בזולתה

לא יגיע אליו כלל,

בלי התורה,

זולתה בלעדיה לא יגיע אליו כלל.

כלומר, מה לא יגיע?

לא יגיע לשלמות האמיתית

אשר ידבקות בשם יתברך.

מה שלמדנו אתמול בלילה.

כדי להגיע לשלמות

האמיתית

ולהידבק בשם זה רק על ידי התורה.

זולתה לא יגיע אליו כלל. אמרנו אתמול זה כמו מגנט,

מתנועע אליו.

כי רק, אומר, כי רק זהו הטוב,

אין טוב מוחלט.

יש טוב יחסי.

התורה זה הטוב המוחלט.

כי רק זהו הטוב,

וכל זולת זה שיחשבו בני אדם לטוב,

אינו אלא הבל

ושווא נטעה.

הבל זה דבר שאין לו קיום,

ושווא נטעה זה דמיון.

אדם חושב, אם יהיה לי זה, אז אני אהיה מסודר.

אם יהיה לי זה, אז זה, זה, הכל שטויות.

אין טוב אלא תורה, כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזור.

אל הטוב האמיתי לא יגיע אדם בלי שייקח את התורה לטבלין.

אולם אנחנו מורגלים לפרש תורת טבלין,

זה בעולם הישיבות,

כגון מסכת קידושין

או בבא קמא,

אבל הרי התורה היא גדולה ורחבה מן ים.

בספר בראשית,

אין שם בבא קמא בלא קידושין,

ספר שמות,

ספר דברים,

הלא חלקים שלמים מהתורה המה.

ובוודאי זה גם נכלל במה שאמר השם,

בראתי יצר הרע,

בראתי תורה, תבלין לו. מה זה תורה? זה כל התורה כולה.

זה לא רק כמה מסכתות שלומדים.

על כל זה קרה מסילת ישרים,

וזולתה לא יגיע אליו כלל.

אם לא תלמד את כל התורה כולה

ותקיים את התורה כולה, לא תגיע אליו כלל.

לא תגיע לא לשלמות, לא לדבקות, לא לשום דבר.

וכל התורה כולה נדרשת

כדי שתשמש כתבלין.

מה זה תבלין?

יש לך סלק?

אי אפשר לאכול אותו חי.

צריך לטבל אותו בתבלינים בשביל שיהיה או חריף או חמוץ או מתוק, איך שאתה רוצה.

התורה מטבלת את היצר הרע כמו תבלין.

צריך אותו,

כי הוא דוחף אותך לעשות דברים.

אם לא יהיה בכלל,

אדם לא יוליד ילדים,

אדם לא יבנה בית, הוא יבין. מה אני, טמבל? אני עושה משכנתה שלושים שנה ואני עומד אחר כך להיקבר במטר שבעים, מטר שמונים?

מה זה?

מה זה? מה ההשקעות האלה?

להביא ילדים?

אני צריך להביא ילדים?

לטפל בהם? לגדל אותם? לסדל להם דירות? חתונות? מה קרה פה?

מה קרה פה?

אבל היצר הרע דוחף, יש תאווה,

אז התאווה גורמת שאתה תביא ילדים.

יש קנאה,

אז אתה רוצה שיהיה לך בית גדול כמו שלאחרים.

אז זה היה צרר הרע עוד דוחף.

אומרת התורה, צריך,

אבל צריך לטבל אותו, לא להשתגע, כי הוא,

אהה,

קדימה,

אמביציה,

כל החיים להריץ אותך,

שתהיה חבד עבדים לו.

והתורה אומרת לך,

קדושים תהיו,

פרושים תהיו,

כן? אל תהיה נבל ברשות התורה. אפילו אם התורה אומרת לך שמותר,

אתה צריך להתאפק,

לדעת איך למנן את זה.

לא כל דבר בלי סוף.

התורה לא אומרת לך כמה פעמים אתה צריך להיות עם האישה,

אבל לא תהיה מצוי אצלה קטרנגול כל יום ביצה? מה קרה פה?

זאת אומרת,

בן אדם צריך לוועד שיהיה זמנים.

יהיה זמן לספנים,

יהיה זמן, אתה מבין, לבעלי מלאכה, יהיה זמן

לתלמידי חכמים,

יש הלכות.

אז זאת אומרת, התורה אומרת לך, הלו, הלו,

יצר הרע, אל תבטל אותו לגמרי.

צריך אותו,

תכפה עליו,

ואם אתה כופה עליו,

אז אתה שולט בו, לא הוא שולט בך,

ואתה

תשתמש בו על ידי התורה, שהיא תתבל אותו.

צריך את הדחף שלו במקומות מסוימים,

אבל מתובל,

לפי הטעם שהתורה רוצה.

אז גם ספר בראשית הוא תבלין מן התורה.

ורק אם מנצלים את כל חלקי התורה,

אז יש לנו את התבלין.

הנה,

אנחנו רואים שמעשרה דורות ראשונים, מאדם ועד נוח,

לא זכה בהם אלא נוח.

נוח, אי צדיק תמים, היה בדורותיו.

עשרה דורות,

מנוח ועד אברהם, ולא זכה מכולם רק אברהם.

ואפילו נוח, שהיה צדיק תמים,

עדיין היו עליו תביעות,

וגם הוא לא זכה למדרגה של אברהם.

וכל זה שהם זכו והגיעו למה שהם הגיעו,

זה מהתבלין של התורה שבספר בראשית.

אז אפשר להיות מהתבלין של ספר בראשית,

אברהם אבינו.

ולא בעברה בעלמא מקבלים תועלת,

אלא דווקא על ידי עמל בתורה לקנות את הדברים לנפשו עד שיועלוהו בעבודה. לא לקרוב לדעת אני יודע מה כתוב שם.

זה צריך להיות עליך, בך.

זה צריך להיות קניין אצלך.

וגם ספר שמות דברים, מחצית ספר במדבר.

גם הם תבלין.

וזולתה לא יגיע אליו כלל.

אם לא תדע אותם טוב ולא תפנים את כל מה שכתוב,

את כל הדרך ארץ, את כל המידות,

את כל המצוות, את כל החוקים, את כל הדרכים.

ועל זה מוסב המשך דברי מסילת ישרים.

ומי שיחשוב להינצל זולתה,

אינו אלא טועה.

אם אדם חושב שהוא יוכל להינצל מיצר הרע

בלי התורה,

אינו אלא טועה.

ויראה טעותו לבסוף,

כשימות בחטאו ותאבד נשמתו.

עד אז,

בלי התורה,

היצר הרע יעבר את האדם

שלא יראה שהוא הולך

בדרך לא דרך.

הוא יחשוב שהוא דתי, הוא יחשוב שהוא חרדי.

ומתי הוא יגלה את הטעות שלו, אם הוא לא ישתמש בכל התורה, כמו שאמרנו, שיהיה תבלין?

רק בסוף.

כשהוא ימות בחטאו,

בטובת נשמתו, רק אז הוא יבין את טעותו.

ופה מחדש לנו חידוש גדול הרמחל.

הוא אומר, מתי הוא יראה בטעות

שהוא לא חי בדרכי התורה?

לא מדובר על חילונים, מדובר על חרדי.

רק שימות בחטאו וטובת נשמתו.

ואילו כל ימי חייו

הוא יכול להתהלך במחשבה שהוא מן הזוכים

והעולים לגן עדן.

ולבסוף יבוא וייווכח בטעותו.

זאת אומרת,

לימוד גמרא לשם לימוד

ולא שאר חלקי התורה,

ומבלי לקיים אותיו,

נאמר עליו כל זה,

שהוא ימות בחטאו ותאבד נשמתו.

ואם הוא לא ייקח

את עצת הבורא

לרפואתו,

לרפא אותו מיצר הרע שבו,

כי יצר לב האדם רע מנעוריו.

אם לא ייקח את התורה לרפואתו, מה שאמר השם,

אפילו אם יעשה את כל התחבולות שבעולם.

אם לא ייקח את הרפואה שנבראה לו,

במיוחד יצר הרע,

שזוהי התורה, לא יועיל לו מאומה והוא יישאר בכל יום.

גם אם יהיה בקיא בשס,

אם לא ייקח עצת הבורא שהתורה תבלין,

אבל בשלמות,

ויחשוב לנצל זולתה, אינו אלא טועה,

ויראה טעותו לבסוף

כשימות בחטאו.

יצר הרע הוא תקיף מאוד באדם,

ומבלי ידיעת האדם

הוא הולך ומתגבר עליו

מדרגה לדרגה,

עד שאפילו הרהורי דברים לא יעלו בליבו לבקש את האמת.

פשוט לא, שהוא מאה אחוז, פשוט לא, כי הוא דתי,

מה פירוש? הוא עם חליפה עם כובע, מה קרה?

כי אין מי שמכיר בחולי היצר הרע ובכוחו מוטבע בו,

אלא יוצרו שברעו.

לכן הבורא אומר לך, אני מכיר אותו, אני בראתי אותו, אני בראתי את יצר הרע.

אני אומר לך שאין מי שיכול לטפל בו,

רק התורה שהיא התבלים לו.

אין לנו מושג בכוחו של היצר.

הוא עובד בסתר,

ואין מי שמכירו אלא בורא.

ואם לא נשתדל להינצל ממנו על ידי דרכי התורה,

איך נקווה להינצל?

אז יש עצה לתורה, בראתי לו תורת תבלים.

זהו, זה הפתרון, אין משהו אחר.

ומגדיר זאת המסילת ישרים כך,

בראותו דרכיה,

ציווייה ואזהרותיה,

ציווי התורה והאזהרות שבה,

המה הטבלים ליצר הרע.

כשאדם רואה דרכיה דרך ארץ,

תיקון המידות, יראת שמיים,

ציוויים,

מצוות עשה, אזהרות, מצוות לא תעשה,

אלה הם הטבלים ליצר הרע.

ואם אדם מתחיל בעבודה ומחליט, אני יוצא לדרך כמו שלמדתי עכשיו,

כבר מובטח לאדם שהשם יעזור לו.

מובטח.

בדרך שאדם רוצה ללכת, במוליכין אותו, ובא לטהר,

מסייעין לו מן השמיים, זו הבטחה.

כמו שראינו בפרשת השבוע.

איך השם יתברך מבקש להביא את ישראל לשלמות?

על ידי עצות שונות.

מדריך אותם בדרך הזו.

לכן הנהיג אותם במדבר ארבעים שנה

כדי להביא אותם לשלמות הביטחון.

על פי ה' יחנו ועל פי ה' ייסעו,

כמו שלמדנו בהרחבה.

זאת אומרת, הכל על פי השם.

מה השם אמר, זה מה עושים.

אין קונצים, לא ימינה, לא שמאלה, לא יותר, לא פחות.

בדיוק מה שהוא אמר.

לא מתלוננים, לא טרוניות, לא כלום.

מה אכפת לי, מה הוא בחר לי? בחר לי כך, בחר לי כך, בחר לי כך, בחר לי כך.

יהיה לי, אין לי, טוב לי, לא טוב לי,

חסר לי, מעוניין, לא מעניין שום דבר.

מה שהשם נותן זה המצב האידיאלי לרגע שהוא נתן.

הוא יודע מה אתה רוצה, הוא שומע,

הכל בסדר, אבל הוא יודע מה אתה צריך.

הוא יודע מה התיקון שלך ומה עליך לעשות,

ותסמוך עליו.

כמו שאתה בא לבית חולים,

ואתה לא רופא,

ואתה חותם גם שיעשו מה שהם רוצים בגופך,

ויכול להיות שלא תצא משם, רק החתימה תישאר,

אתה כבר לא תישאר,

וזהו.

אז למה אתה סומך עליהם?

כי אתה אומר, הם מומחים בגוף האדם,

הם יודעים והם צריכים לטפל בי. אני כרגע במצב כזה,

ומי שיכול לטפל בזה, אז אתה חייב לסמוך עליהם.

לא הבנתי.

על רופא אתה יכול לסמוך?

על נהג מונית שיביא אותך לכתובת אתה סומך?

על הווייז אתה סומך?

ועל הקדוש ברוך הוא שברא אותך אתה לא סומך?

שהוא נותן לך בדיוק מה שאתה צריך?

זה מה שאמר השם יתברך.

מה הוא רוצה מהאדם?

שיעמוד תמיד במצב של התעלות,

להתנועע תמיד לכיוון השם יתברך.

בדרך הזאת, שהתורה היא התבלין,

ומי שזוכה

לצאת לדרך,

הקדוש ברוך הוא, מכאן יורה חטאים בדרך,

כי טוב וישר השם.

טוב וישר השם,

על כן יורה חטאים בדרך.

תורה, לשון הוראה, היא מורה לנו את הדרך.

והשם מלווה אותך יד ביד.

השם

על ימינך.

על ימינך.

אתה הולך, והוא כמו צל. השם צל לך על יד ימינך.

כמו שצל

תמיד

מתלווה אליך,

ככה השם

מתלווה אליך.

אבל אם אתה עושה את רצונו והולך בדרך האמת,

אם לא, כל הפסוקים שקראנו בזמירות,

שהוא משמיד את הרשעים, מעוות את דרכיהם, עושה להם ככה, בשביל מה לך להיות בצד הזה?

תהיה בצד הטוב של יראה השם,

שהקדוש ברוך הוא ילווה אותך, יחייך אליך, ישלים רצונך וסיפוקך,

ולא תחסר כל.

אז עלינו לזכור את יציאת מצרים ואת הליכת אבותינו במדבר.

זה יועיל לנו מאוד.

ואם אתה קצר רוח ואתה רוצה צ'יק צ'אק, מה, אני כבר חודש מתפלל, מה, אני כבר שלושה חודשים, מה, אני כבר ממתין שנה,

מה, אני, הלו, הלו.

ארבעים שנה במדבר רק לתרגל אותם על אמונה וביטחון.

מה אתה קופץ? מה, מה קרה לך? מה קרה לך? לאט לאט, שוויה, שוויה.

תלך לאט לאט.

אל תדאג, בורא עולם, יודע בדיוק את כל צרכיך.

יש אחת שזכה עכשיו בחוץ לארץ

במיליארד,

כמדומני, מיליארד, מיליארד,

לא, מיליון יורו, לא יודע, מיליארד או מיליון יורו.

ולפני החמישה חודשים הוא זכה עוד פעם.

ונותנים לו, אומרים, סטטיסטית זה לא יכול להיות,

זה מה זה, זה דבר לא היה כזה דבר בעולם, שתוך כזה פעמיים מרוויח את הפרס הכי גדול,

וזה פה-פה-פה-פה-פה-פה. איזה שטויות. השם רוצה שבע פעמים לקבל אחד אחרי השני, מה הבעיה?

כשהשם רוצה לפרנס מישהו,

מפרנס אותו. כשהשם לא רוצה, גם לוקח ממנו, אין בעיה. גם מה שיש ביד של בן אדם.

תבדקו דנקנר, כמה היה לו וכמה נשאר לו.

אין.

מה שהשם רוצה, עושה.

לכן אין שום בעיה.

חשבו שארגנטינה תגיע,

השם החליט, לא, לא מחללים שבת בירושלים.

שלום, ארגנטינה לא מגיעה לשלום.

רוצים אירוויזיון שיהיה בירושלים? האירופים אומרים לא.

מה יהיה, חילול שבת וזה בשביל האירוויזיון, בשביל כל אומות העולם?

אז אומרים לא.

אז זה לא הולך כמו שחושבים,

מתכננים וגם משלמים כסף, מיליונים לארגנטינאים. תבואו, רק תבעטו בכדור בשבת.

תבואו לבעוט בשבת, תבעטו בשבת, בכדור.

למה יבוא אחד, שחקן, קוראים לו מסי, מסי, מסי.

אז בשביל מסי משלמים,

וזה בשביל חלל שבת בירושלים, קרתה דשופריה.

באים הערבים, מפחידים אותם, יא חביבי,

אתם רוצים לבעוט על הכדור, על הדם של החללים, ופפפם, וכיבוש, וחרית, וכל מיני מילים.

חסו רוורס, אמרו לו, לא, לא, סליחה, אנחנו לא באים, נגמר הסיפור.

רבות מחשבות בלב איש, מעצת השם היא תקום.

רבי חננין יאמר רגשי, אומר,

עושה את כל זבועות וכל זרועים.

לפי כוח, ירבו לנו תורה ומצוות, שנאמור,

אלוהים אסלמם, סליחה, ירדיל תורה ויענדיל.