קשה או קל? תלוי ביצר הרע!

 

- - - לא מוגה! - - - 

שלח לך אנשים ויעתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל,

איש אחד, איש אחד למטה אבותיו, תשלחו כל נשיא בהם.

מובא במדרש, ותדבר מרים באהרון במשה.

ואחר כך כתוב, שלח לך אנשים.

זה שאמר הכתוב,

לא ידעו ולא יבינו,

כי תח מרעות עיניהם.

המדרש מביא את הפסוק, ותדבר מרים באהרון במשה,

זה היה לשון הרע.

ואחר כך, שלח לך אנשים, הוציאו דיבת הארץ רעה.

ועל זה אומר הכתוב בישעיה,

לא ידעו המרגלים ולא יבינו, כי תח מרעות עיניהם. כמו טיח שמכסה את העיניים והם לא רואים את האמת.

ואז זוהר הקדוש מביא

כי הסיבה

של דיבת המרגלים על הארץ הייתה כי היו יראים שבהיכנסם לארץ

לא יהיו נשיאים.

אמנם הם כמובן לא הרגישו בחוש את הנטייה שלהם,

וכמאמר הכתוב, כי תח מרעות עיניהם.

כי בעת שישנה נגיעה,

אי אפשר לראות נכוחה כלל כי תח מרעות עיניהם.

דיברנו בזה בזמן הבחירות, נחזור עוד פעם.

עשרה מרגלים, הרוב,

אומרים שאי אפשר להיכנס לארץ, ארץ אוכלת יושביה, וכל הוצאת דיבה.

שניים אומרים, אפשר, עלו נעלה, אין שום בעיה, יכולנו לאכול להם.

למי צריכים לכאורה לשמוע? לרוב.

לא נכון.

מתי צריך לשמוע לרוב?

מתי שאין את דבר השם ברור.

אבל אם השם אומר שהארץ טובה,

הוא מבטיח שהם ירשו את הארץ,

והיא נחלת אבותם,

וכולי וכולי,

אז אם יבואו עשרה, לא ביקשו מכם שתגידו דעות.

ביקשו שתטורו את הארץ, ורק תגידו איך נכנסים, לא נכנסים, מה?

איפה הכניסה והיציאה בשביל להיכנס,

לכבוש אותה בנקה? לא ביקשו ממכם דעות.

והם באו ואמרו דעות. מי ביקש ממך להגיד דעות?

ברגע שזה סותר לדברי הבורא,

דהיינו, בצדק תשפוט עמיתיך, אתה עובר על איסור תורה,

בעצם זה שאתה אומר משהו,

מה מועיל כל הדעות שלך? אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה.

מה מתברר, אומר זוהר? פוליטיקה.

הם דאגו שהם יהיו עוד פעם נשיאים,

ואם הם לא יהיו עוד פעם נשיאים,

אז פירושו שאף אחד לא ייכנס,

והם יישארו על מתכונתם,

שיישארו במדבר.

לא להיכנס.

שניים, לא היה להם חשבון פוליטי.

רוח אחרת עמו.

אלה שניהם, כל אחד יש לו רוח אחרת,

רוח של דבקות במשה, במצוות, בדבר השם. לא מעניין אותם, לא פוליטיקה, לא כלום.

והם אומרים את האמת,

אבל הם המעט.

כמה יש אומרי אמת? תמיד זה מעט.

והרוב, יש להם חשבונות. איזה חשבונות? פוליטיקה.

שררה, תפקידים.

ממילא הם לא רוצים שאף אחד יהיה עוד.

ההיסטוריה מוכיחה שרוב העם נטע אחרי הרוב האלה.

נטע אחרי הרוב.

והם היה גזר דינם, שימותו כולם במדבר.

עם שלם מת במדבר בגלל שהאמינו לרוב נגד דבר השם.

אבל האם באמת העם

האמין להם ממש,

או שזה היה מפיתוי יצר הרע?

אז תכף אנחנו לומדים דבר מדהים, לא יאומן כי יסופר.

כי בעת שישנה נגיעה אי אפשר לראות נכוחה כלל כי טח מרעות עיניהם.

יש לפעמים שאדם טוען

כי הוא רוצה לקיים את התורה,

אלא שקשה לו מאוד לקיים.

כשכאלה טוענים זה מוגזם,

אתם קיצוניים,

זה לא הדרך,

לא ככה.

דרכיה דרכי נועם, בכל נתיבותיה שלום.

מה זה אומר? שאפשר להתפשר בתורה?

שאפשר לפסס מצוות?

שאפשר לדלג עליהן?

מה?

מה זה אומר?

זה אומר שחייבים לקיים את כל התורה כולה.

וזה נקרא כשמקיימים את כל התורה כולה, דרכיה דרכי נועם, בכל נתיבותיה שלום.

אבל כשלא מקיימים את התורה, זה עקירת התורה,

זה פריקת עול.

ואם מישהו מגיש לכם את התורה באופן לא כל כך נעים,

הוא לא יודע להסביר,

אז מה?

אז זה אומר שבגלל זה אני לא עושה את התורה כי אתה אמרת ככה?

מה קשור?

למה התורה של אבא שלו?

יש בורא לעולם, תקרא לבד, תעשה לבד.

אם הוא לא יודע להגיש אותה,

מה שמתאים לאוזן שלך,

זה בעיה שלך, זה לא בעיה של התורה.

התורה אומרת, תרצה לקרוא את זה, או שתרצה לקרוא את זה,

אה, איך שאתה רוצה תקרא.

אבל מה שכתוב, כתוב.

חייבים לקיים את מה שכתוב.

אפשר להגיד, ולא טטורו אחרי לבבכם.

אפשר להגיד,

ולא טטורו אחרי לבבכם.

ולא טטורו כזה, זה טטורו.

אבל אם הכוונה ולא תטורו זה צריך להיות ברור, אוי ואבוי, זה מינות,

זה עריות,

תלוי.

אז אחד אומר, אל תביעיל, תגיד את זה ככה, תאמין, בניגון כזה וכזה. מה זה משנה?

זה ישנה את ההלכה?

ולא תטורו זה ולא תטורו, בניגון כזה או בניגון כזה, זה אותו דבר.

עכשיו,

בעת שיש נגיעה אי אפשר לראות נכוחה כלל, כי תחמרות עיניהם.

יש לפעמים שאדם טוען כי הוא רוצה, רוצה לקיים את התורה. קשה לו, אבל קשה לו מאוד לקיים.

ובשל כך באה התביעה כנגד התורה,

כאילו התורה הגזימה,

יש לו תביעה על התורה.

הוא רוצה לקיים, אבל זה קשה,

אני לא אשם, אני באמת רוצה, אבל התורה,

היא לפעמים דורשת דרישות שאני לא יכול לעמוד בהן.

אז מי אשם? התורה אשמה, מי אמר לך לבקש ממני כאלה דברים?

על זה אומר החפץ חיים, זכר צדיק וברכה, משל יפה.

אחד עובר ליד סבל

ורואה שהוא נושא משא כבד

והוא מבקש לרחם עליו,

כי הוא מרגיש בצערו.

בכל זאת, מובן מאליו שהצער

של נושא המסע גדול יותר מהצער של זה שמסתכל עליו ומשתתף עמו בצערו.

והנה אנחנו רואים תמיד במציאות,

כי מי שמקיים את התורה,

שמחתו ואושרו גדולים ביותר,

כמו למשל,

מי ששומר את השבת כי הלקתה,

מרגישו בכל ליבו ובכל נפשו טעם של מעין עולם הבא.

מכיוון שמלאכתו עשויה כבר,

וביום השבת הוא נח

מנוחת הנפש,

הרי הוא כאילו שרוי בגן עדן,

מרחף בעולם העליון ולא בעולם הזה.

לעומת זאת, מחללי שבת

באים בטענה כי אי אפשר לשמור את השבת.

קשה מאוד.

אולם אם באמת כך היה,

הרי דווקא מי ששומר את השבת היה צריך להרגיש יותר את הצער,

ולא המחלל,

כמו שמי שנושא את המסע,

הוא מרגיש יותר את הצער ממי שמשתתף בצערו.

אז אם מי שנושא את השבת לא מצטער אלא מבסוט ומאושר,

איך אתה מרגיש את עול השבת יותר ממנו?

איך זה יכול להיות?

לא ניסית מעולם,

לא רצית,

אז ממני זה קשה, כל דבר שאדם לא רוצה זה קשה לו,

קשה לו.

תירוץ יפה, קשה לי.

אבל אם אנשים שומרים שבת בהם מאושרים והם שמחים,

איך אתה אומר שזה קשה?

הם צריכים להגיד שזה קשה.

לא אתה, הם שמקיימים צריכים להגיד שזה קשה.

ואם הם לא אומרים קשה,

אז זה רק תירוץ שטותי,

אין בו ממש.

כיוצא בזה בכל מצוות התורה,

אלא בעל כורחך שכל הטענות על הקושי שבקיום התורה,

שקר מוחלט.

ואין כאן אלא פיתוי של יצר הרע,

קל או קשה,

תלוי ביצר הרע.

איפה אנחנו לומדים את זה בחוש מדהים בפרשה?

מחד גיסה טענו בני ישראל,

ולמה אדוני מביא אותנו?

נשינו וטפנו יהיו לבז.

מה זה?

הקדוש ברוך הוא הביא אותנו למדבר, הוא צריך להכניס אותנו לארץ.

מה יקרה עכשיו?

כל הנשים, בכל הדף יהיו לבז.

למה השם הביא אותנו?

וזאת הם אומרים, אף על פי שהם מובטחים מהקדוש ברוך הוא,

שהוא ייתן להם את ארץ כנען.

הוא הבטיח איש לא יעמוד בפניכם.

הבטיח, וההבטחה של השם זו הבטחה,

הוא לא חוזר בו, אני השם לא שניתי.

ועם כל זה, מה שהם מכירים את השם, יודעים.

אבל הם החליטו מה שהחליטו.

למה?

כי אחר ששמעו את דיבת המרגלים,

טענו כי אי אפשר לכבוש את הארץ.

כי חזק הוא ממנו.

הם אמרו כלפי מעלה שהם אלה הענקים שנמצאים ברצון יותר חזקים.

מה קדוש ברוך הוא אפילו? לא נוכל לכבוש.

והעם קנה את זה.

למרות ההבטחה האלוקית,

מאידך,

צד שני אנחנו מוצאים אחר כך.

וישכימו בבוקר,

ויעלו אל ראש ההר לאמור,

הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו.

ואז משה אומר להם, והיא לא תצלח.

לא, לא, הקדוש ברוך הוא לא רוצה.

אתם לא תיכנסו יותר לארץ. אתם תמותו פה,

במדבר.

לא, לא! הננו ועלינו!

אנחנו יכולים!

הלו?

ויעפילו לעלות אל ראש ההר,

וירד העמלקי, ויקום ויקטום עד חורמה.

הרי לך,

שכשלא רצו להיכנס לארץ ישראל,

ונחלשה אמונתם בשם,

הרגישו שאינם יכולים להיכנס.

עד כדי כך שנשינו וטפינו יהיו לבז, זה בטוח.

וברגע שרצו באמת להיכנס לארץ ישראל,

לא ראו שום קושי בדבר.

יום אחרי,

וכבר סרה הטענה של ארץ אוכלת יושביה.

הגם שאמר להם משה,

שלא תהיה להם עזרה מהשם,

והיא לא תצלח.

אם כן, בעת שהוא אומר להם משה את זה, היו צריכים לדעת שבוודאי,

בוודאי לא תהיה להם עזרת השם.

אז מנין הם נטלו? מאין הם נטלו את הכוח והאומץ ללחום עם העמלקים הכנעני?

קודם אמרתם שהם יאכלו אתכם, ושהם חזקים יותר ממנו.

ואמרתם שזה בלתי אפשרי, ואנשים בטפיו יהיו לבז.

איך פתאום יש לכם כוח, בלי סיוע אלוקי, בלי ההבטחה האלוקית כבר,

לקום ולהילחם נגדם? איך זה יכול להיות?

אלא הוא אשר דיברנו.

כי באמת,

יש לאדם כוחות לקיים את מצוות השם.

יש לכולם כוחות לקיים את מצוות השם.

ומה שהוא טוען כי זה למעלה מכוחותיו,

זה רק פיתוי היצר הרע.

ראיה לכך,

שבמקום של עבירה אדם מקבל כוחות גדולים בחזקים,

ואז הוא בבחינת יומם לא ינוח ובלילה לא ישקוט.

מה שהם רוצים לעלות עכשיו בהר ולהילחם עם הכנעני והעמלקי זה עבירה.

כי השם אומר והיא לא תצלח,

והוא אומר להם לא לעלות.

והם כן עולים, זו עבירה, שם יש כוח.

כשבאים למצווה, אין כוח.

נשינו, תפינו, יהיו לבז.

היי, מה הולך פה?

מה הולך פה? וזה בדור דעה.

זה בדור דעה, בדור דעה.

איי, איי, איי.

יש משפחות טובות.

פתאום נכנס ג'וק לאישה,

והיא מחליטה,

שהיא לא רוצה, הבעל יותר מדי קיצוני.

הוא שומע לאנשים שלו, מתאים לה שהוא ישמע.

כי זה הולך יותר מדי, מהר, מהר, מהר, מהר, היא לא עומדת בקצב.

ואז היא לא יודעת מה ללחם איתו. פתאום היא אומרת לו, מה? הזקן שלך.

אני לא יכולה יותר לחיות עם הזקן הזה.

אם אתה לא מוריד את הזקן הזה,

אני לא מוכנה בשום אופן לחיות.

אני עוזב את הבית,

אני עוזב את הכול, אני מתגלשת, יש לך זקן.

יואו, יש לך זקן.

אתה כמו משה רבנו,

אתה כמו אהרן הכהן,

אתה כמו רבי שמעון בר יוחאי, אני לא יכולה,

אוי אוי אוי.

לא, לא, אני כמו כריסטופר,

כריסטופר סון, אני כמו שחקן, אני כמו זה, גם לא, גם לא, זקן?

לא,

לא, לא התחתנתי איתך בשביל זקן.

אם רק בשביל החיים,

ככה שאפשר לקבל סתירה מצלצלת.

לא הבנתי, מה,

מתחתנים עם גבר בשביל שיהיה לו חיים,

שיחתיך, שיחתוך כל היום?

לא הבנתי.

מה, בזה נבחן האדם?

ואם יהיו לך שערות לבנות פתאום?

לא, לא, התחתנתי איתך עם שחורות,

את כבר מלבינה, אני לא רוצה אותך יותר.

לא, לא, לא, מה זה?

לקחתי אותך צעירה בלי קמטים. תראי, תראי כמה קמטים יש לך בעיניים, יש לך ליד האוזניים כבר.

תראי מה יש לך. אני לא רוצה, לא רוצה, רוצה חדש, חדש, חדש.

מה זה הדברים האלה? תגידו, אנשים נורמליים?

מה זה, אנשים נורמליים?

לא, אתה לא היית ככה, לא התחתנו ככה, נכון?

התחתנו, כשהיה לי שיניים, עכשיו יש לי כתרים.

אז מה, תתגרשי בגלל שיש לי כתרים?

לא מבין.

נפלו לי כמה שיניים, זה לא אני.

זה לא אני.

אז מה?

ואם צמח לנו נקודת חן, אז מה? הוא צריך לעשות ניתוח.

לא מבין, מה קורה? אנשים נורמליים?

זה הכל מפיתויי יצר הרע.

אבל זה לא הזקן,

זה בגלל שאני לא רוצה שתזה ופה ושם. אז היא חושבת, אם הוא יוריד את הזקן,

ממנו הוא כבר יתפשר בעוד דברים, כי היא תכניע אותו.

ואז מגייסים את המשפחה, וכולם בוחים,

וכולם מתחננים, אל תהרוס את הבית,

אל תהרוס את הילדים, אל תהרוס... לא הבנתי.

אתם כולכם נורמלים?

בגלל זקן אתם מפרקים את הבית.

אני רוצה, בא לגדל זקן.

אתם יודעים, אשתי אמרה לי,

אם אתה מגדל זקן, אני לא הולכת איתך באותו רחוב, באותה מדרכה.

רק בצד השני, אמרתי, אין בעיה.

אבל אם את רוצה שאני אראה את הזקן, אין בעיה.

אני לא אוהב את השערות שלך, תורידי את השערות.

אל תלכי עם קרחת, ואני יורד פה, אין בעיה, כל אחד מה שהוא אוהב.

אם את אוהבת ככה, אז אני אוהב ככה.

קדימה.

לא, מה, אני אלך בלי שערות? לא, מה, אני אלך בלי זקן?

לא מבין מה זה אתם קובעים אחד לשני מה יהיה לו בפרצוף מה לא יהיה לו מה הולך פה בן אדם מבין שיש מצווה לגדל זקן וכולי וכולי הוא רוצה לקיים מצווה 90 אלף מלאכים ייברו לו בחמישים שנה מה הוא צריך להפסיד את זה למה בגלל שמישהו אמר מה אדם נבחן אין לו אישיות אין לו מהות אין לו כלום אה הוא לא נותן כבר כסף לא כלום כל מה שהוא עושה זה כלום רק הזקן זה הבעיה זה הבעיה

לא יאומן כי יסופר אפילו ברק החילוני גידל זקן ברק

שמאלני חילוני כופף עם זקן מה קרה לו הוא נהיה חרדי מה זה קשור קיבוצניקים לא הולכים עם זקן מה הולך פה גויים לא הולכים עם זקן מה זה קשור

פה זה לפחות מצווה זקן שהוא מצווה מקיימים מצווה כל רגע בן אדם רוצה לקיים מצווה

ולא תשחית פאת זקניך הוא רוצה לא להשחית את פאת זקנו יש ספר כזה כמו שאמרנו לכם הדרת פנים זקן שאסור להוריד זקן בכל צורה גם משום לא ילבש גבר שמלת אישה לא רק בטען

אז זאת אומרת זה דברים שאדם רוצה לקיים מצוות להדר במצוות

לקיים אותם ועל זה עושים טררם טררם חודשים בכי בכי בכי כולם בוכים בוכים גידל זקן לא כדאי לגדל זקן לפני שאחר כך מתים ומגדלים זקן ובוכים באמת

מה מה מה קרה הוא מת הוא לא מת הוא חי מה קרה

במקום שיהיה לו פרצוף של צימוק

יהיה לו פרצוף עם טוהר פנים, הדרת פנים זקן

לא יאומן כי יסופר אבל זה מפיתויי היצר הרע

וראוי עוד לדעת שעל כל אחד ואחד להשתדל ולהתאמץ ללמוד ולקיים איש כפי יכולתו

לא להתייאש

אם אחד רואה שהשני יש לו כוחות גדולים יותר ממה שיש לו

והוא לא מצליח להשיג הישגים כמו שהשני לא להתייאש

הכל מחסדי השם אתה שקשה לך מקבל פי מאה ממה שהוא קל לו

אבל תדע כלל בקיום התורה

אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריאותיו

אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבוא לשמיים

אם אתה מכוון את הלב שלך לשמיים

בין אם אתה מרבה, מספיק הרבה ללמוד, מספיק הרבה להבין, מספיק הרבה לזכור

ובין אם מעט, העיקר השם רוצה לראות מה הלב שלך, האם הלב שלך לשמיים?

אם הלב שלך לשמיים זה מה שקובע

לא אדם שלומד בר בר בר בר בר בר בר בר בר בר בר בר בר בר בר בר ואנשים מקשיבים לו במשך חודש

בר בר בר בר בר בר בר ואף אחד לא אומר לו

אני לא מבין מה אתה מדבר, אני לא יודע מה אתה רוצה, לא קלטתי שום דבר, נרדמתי באמצע ולא קלטתי שום דבר.

גם הוא לא מתכוון, גם הם לא מתכוונים.

העיקר שיכוון בו לשמיים. טוב מעט בכוונה, מהרבות בלא כוונה.

צריך לבאר את הדברים, להעמיד אותם על דיוקם, לנתח אותם,

להסביר אותם.

עכשיו תנו דרשה קצרה, נכון?

אבל הבנתם מה אני אומר, נכון? למה הבנתם? הייתי יכול לקרוא לכם. כתוב במדררה, דבר מרים ואהרן במשה ואכא שלח לך אנשים, ואגב, לא ידברות לימולים ועורים, ועורים, ועורים... רבי יחנניה ברקשיהו, מאיר רצה קדרת ברקשיהו. נו, ומה יצא מזה?

בר, בר, בר, ב...

רבי יחנניה ברקשיהו, אומר

עשו הקדוש ברוך הוא של קדוש ישראל, נביא כל חרבנותו מסוים, שנאמר ה' אסלמה על סבגו יחדיל תוהרו ידיר.