הלכות ומנהגי אבלות בימי בין המצרים, תלת דפורענותא וחורבן בית המקדש; לצד שאלות ותשובות באסור 'לא תחמוד', ברכת הגומל לקטן ובישול בשבת בתנור

 

- - - לא מוגה! - - - 

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

אדם שיש לו מצוקת דיור גר בדירת חדר, לא הבנייה

הדירה הזו היא לא להרווחה ולכיף,

ולכן קבלן שבונה לאנשים כאלה יכול להמשיך ולבנות כרגיל.

כך גם לגבי סיד וצבע.

מן הראוי להימנע בדברים הללו.

הסיידים, הצבעים, לא יסיידו החל מיום שני ראש חודש אב.

אבל כל זה לצורך מצווה מותר,

כמו שכתבו הרב הייגאון, הרן,

הבית יוסף והרמה,

ולכן

מותר לכתחילה לבנות בתי כנסת, בתי מדרש,

ישיבות,

תלמודי תורה, מקוואות טהרה.

כל זה צורך מצווה,

ולכן הדבר מותר מלכתחילה,

אין בדבר הזה שום חשש.

לכן גם אותם הסיידים, הצבעים,

שפרנסתם קשה,

יכולים בקלות רבה לקיים את פרנסתם בדרך

היתר על ידי שיסיידו או יצבעו את בתי הכנסת, בתי מדרש,

ישיבות

וכיוצא בזה. זה מה שעליהם לדאוג לעצמם,

שיבדקו אם יש איזו ישיבה שרוצה לסייד, לצבוע.

בדרך הזו יהיה הדבר מותר,

יעשו את הדברים בהיתר ולא בייסוד.

אדם שהמקצוע שלו למדת תכשיטים תכשיטן,

מן הראוי שלא יעבוד כמו שהוא רגיל,

כי המקצוע הזה יש בו הרבה שמחה.

מי נכנס לקנות תכשיטים?

בדרך כלל,

בחור שהתארס וכיוצא בזה,

אנשים שמחים נכנסים וקונים אצלו תכשיטים,

ולכן מן הראוי למעט במשא ומתן של שמחה החל מראש חודש אב.

יסגור את החנות בשעות הצהריים ואלך לעסוק בתורה.

אסור לנטוע נטיעה.

של שמחה כגון עבור נקי של מלכים שנוטעים לצל להשתופף בצלו או מיני הדס או מיני אהלים ולכן גנן לא יעשה את הדברים הללו מראש חודש אב עד תשעה באב אלא או שיקדים יעשה את זה בימים הללו או אם לא הספיק יעשה את זה אך ורק

אחרי תשעה באב רק בזה יהיה הדבר מותר לך תחילה.

בחור שרוצה לקבוע אירוסין בימים אלו הדבה מותר לכתחילה ואפילו אחרי ראש חודש אב.

ההבדל הוא שבימים האלו הוא יכול לעשות גם סעודת אירוסין אבל מראש חודש אב לא יוכל לעשות סעודה אלא יצטרך להסתפק בכיבוד קל, עוגות, פירות, ירקות וכיוצא בזה.

בכל מקרה להביא תזמורת, ריקודין ומכונות

בוודאי שהדבר אסור, אין היתר בימים הללו.

ביום ראש חודש עצמו מותר לנו לאכול בשר ולשתות יין, עדיין אין מנהג להחמיר.

אבל מיום שני בלילה,

ליל ב' באב,

צריך להימנע שלא לאכול בשר.

היו מקריבים בשר קודשים על גבי המזבח.

מאז שבית המקדש נהרס נחרב, לצערנו,

אין לנו בשר קודשים.

אם כן, דיו לעבד להיות כרבו, ולכן אנחנו נמנעים מאכילת בשר, אפילו בשר עוף,

ולכן מן הראוי שאדם ישנה את התפריט לאותם הימים.

אבל דגים באותם הימים אין בעיה, הדבר מותר מלכתחילה.

לכן, אותם האנשים שהם בעלי מסעדות,

שמזכים את הרבים בכל ימות השנה ונותנים לנו לאכול בשר שהוא חלק,

דברים שהם מהודרים.

שימו לב,

עד יום שני הם יכולים לאכול, להאכיל בשר,

אבל משני בלילה ישנו את התפריט אך ורק

לדגים וכיוצא בזה.

היום יש בשר צמחי, צמחוני,

שמכונה בשם בשר סינתטי.

דבר כזה אין בו שום בעיה, אין בו לא מעט ולא הרבה מהבשר,

אלא הוא כולו פרווה, הוא כולו צמחי,

ולכן אין בעיה, מותר להם לבשל ולהאכיל דבר כזה במסעדה שלהם.

אבל בשר ממש, הדבר הזה.

אלא אם כן יש איזה אדם חולה, אדם שהוא חלש מאוד,

אישה שמיניקה וזקוקה לבשר,

אלה הדברים הבודדים היוצאים מן הכלל.

אבל בדרך כלל, כמו שאמרנו,

מן הראוי להיזהר,

להימנע מהבשר,

אלא כמו שאמרנו,

יש תחליף בדברים אחרים,

רק מהם אדם יוכל לזון את עצמו ולאכול.

כשאנחנו מתקרבים יותר לתשעה באב, היינו שבוע שחל בו תשעה באב,

אנחנו נוהגים עוד כמה מנהגי אבלות.

אסור לנו להסתפר מיום שבת ו' באב עד יום רביעי י' באב.

כך גם לכבש

או ללבוש בגד מכובס אסור באותם הימים.

אלא אם כן, אם האדם הזה לבש את החולצה הזו לפני כן שעה-שעתיים,

הבגד הזה הוא כבר משומש,

בזה יהיה לו היתר לקחת וללבוש מאותו הבגד באותם הימים, גם בשבוע שחל בתשעה באב,

כמו שאמר הגאון רבי יוסף חיים.

ולכן, מותר לכולנו להכין גרביים, לבנים,

חולצה וכיוצא בזה בימים שלפני ו' באב,

לפני השבת,

ילבש אדם את החולצה שעה-שעתיים, הרי היא משומשת,

יחזיר אותה לארון ואז יוכל ללבוש את החולצות האלה, יהיה לו במה להחליף

בשבוע שחל בו תשעה באב.

כך יעשו גם לגבי הילדים שהגיעו לחינוך.

לגבי תינוקות, ילדים בני שנה-שנתיים,

שם הם לא מבינים בענייני חורבן בית המקדש,

ואין אפשרות

לעשות בהם את הדין הזה, ולכן שם לא גזרו חכמים, כמו שכתב הרמל.

מותר לכתחילה לכבש להם או להלביש להם בגד מכובס,

שם אין את הבעיה, כלל ועיקר מעיקרה.

דבר נוסף שאנחנו מתחילים בשבוע שחל בו תשעה באב לאסור רחיצה במים חמים.

עד יום שישי ה' באב מותר לכתחילה להתקלח, להתרחץ,

גם במים חמים.

אבל משבת והלאה עד יום רביעי י' באב מן הראוי להימנע מלהתקלח במים חמים,

אלא יתרחץ אך ורק במים קרים.

אחינו אשכנזים מחמירים בזה כבר מראש חודש אב,

אבל אנחנו מקלים בדבר.

הכולה במים קרים, אפילו ביום ח' באב, יום שני,

גם כן מותר לכתחילה להתקלח ולהתרחץ

במים חמים.

אלא שבבגדד נהגו להחמיר גם בזה בשבוע שחל בו תשעה באב, כמו שכותב הגאון רבי יוסף חיים ברף פענים,

ששם נהגו חומרה בדבר.

אבל פה, בירושלים,

לא נהגו חומרה בדבר הזה,

ובפרט לאדם שמזיע מאוד וקשה לו להישאר כך כמה ימים ללא שטיפה, ללא רחיצה.

אם הוא יישאר כך כמה ימים,

יכול להיות שיהיה ממנו חלילה ריח לא טוב וגדול,

כבוד הבריות. איך אדם כזה שהוא מסריח יוכל לעמוד ולהתפלל לפני בורא עולם?

בוודאי שלא ראוי לאדם כזה להתרחץ.

ולכן המשנה ברורה,

שבט הלוי ועוד הדגישו שלאנשים כאלה, שהם מזהים הרבה,

בוודאי שמותר להם להתקלח, להתרחץ,

כדי שיוכלו לעמוד את הבורא, להתפלל מתוך גוף נקי.

לכן יש היתר לאותם האנשים בלי שום חשש.

ואם האדם הזה עובד עבודה פיזית,

עבודה שמלכלכת אותו מאוד,

והמים הקרים לא מורידים ממנו את הלכלוך, את שכבות הזיעה,

לאדם כזה, אפילו במים חמים,

יהיה מותר לו להתקלח כדי שגופו יהיה נקי.

כמו שאמרנו קודם, על דבר כזה חכמים לא גזרו.

זו לא רחיצה של כיף,

תענוג, הנאה, אלא כל זה כדי שגופו יהיה נקי לעבודת בראו,

ולכן גם בדבר הזה אין מקום לאסור מעיקר הדין.

כשאנחנו מתקרבים יותר לערב תשעה באב אחרי חצות, סעודה מפסקת,

אסור מעיקר הדין לאכול בשר ולשתות יין,

אפילו דגים שמדין המשנה בתענית כז היה צריך להתיר,

נהגו להחמיר, לא לאכול בסעודה האחרונה את הדגים.

ולא רק לאכול בשר, לשתות יין או דגים, אלא גם שני תבשילים אנחנו נמנעים בסעודה האחרונה,

סעודה מפסקת.

אנחנו רוצים שאותה סעודה תהיה סעודה שפלה וענייה, אנחנו יושבים על הקרקע,

ולכן מן הראוי שיבשלו אך ורק תבשיל אחד.

אם הוא מבשל ברק ירקות,

אומנם יש שם כמה סוגים,

יש שם גזר, תפוח אדמה,

כישואין,

אפונה, יש שם כמה דברים,

אבל כך רגילים כל השנה לבשל, ולכן זה נחשב

למין אחד.

או אנשים שרגילים לבשל ביחד

אורז עם עדשים, שנקרא בערבית מג'דרה.

גם דבר כזה כל השנה רגילים לבשל אותו,

אם הוא אוכל רק את זה בסעודה המפסקת, יהיה מותר.

או אותם האנשים שרגילים לבשל בערב תשעה באב,

ביצים ועגבניות, שקוראים לזה בערבית שקשוקה,

בדו בנדורה. דבר כזה גם כן מותר לכתחילה,

כיוון שכך רגילים לבשל אותו.

אבל אדם שרוצה לטגן ביצה ולבשל ביצה,

אמנם שניהם מכונים בשם ביצה,

אבל הטעם של הביצה המטוגנת והטעם של הביצה המבושלת,

טעמם שונה.

וזה נחשב לשני תבשלים ואסור,

מעין מה שנאמר באהבה מציעה פד,

שם הייתה אשתו של רבי אלעזר מבשלת לו,

שישים מיני תאנים.

כדי לחזק אותו שלא יתמוטט,

אתה רואה שגם מתאנים, גם מדבר אחד,

הגמרא מכנה שישים סוגים.

לכן, גם פה, גם לגבי הביצה,

אפילו אם הוא יעשה ביצה רק...

גם זה נחשב כעין שני תבשילים וגם זה יהיה אסור בלכתחילה וכן כל כיוצא בזה.

הגמרא מספרת שם

בתענית למד רבי יהודה ברבי אלעאי

שהיה יושב בערב תשעה באב בין תנור לחיריים,

אוכל לחם יבש, פת חרבה,

שותה על זה כתון מים וזו הייתה הסעודה המפסקת שלו.

אדם בריא, אדם שהוא חסון ויכול לעשות כך,

היה ראוי שכולנו נעשה בדרך הזו.

אדם חלש שקשה לו,

מותר לו לאכול תבשיל, אבל כמו שאמרנו,

לא ירבה בתבשילים,

לא ראוי לעשות פירמידה של צלחות כדי לאכול מטעמים,

אלא יסתפק במועט בתבשיל אחד בלבד,

כך צריך לנהוג ולעשות בסעודה האחרונה, היינו

סעודה המפסקת.

השתדל לשבת לבד,

אישי בדד ואידום לא ישבו שלושה יחד כדי שלא יתחייבו בזימון.

צריך בכל מקרה לסיים את סעודה המפסקת

לפני שקיעת החווה.

ב-7.40 הוא מסיים את הסעודה, מברך ברכת המזון,

בזה הוא יוצא ידי חובת ההלכה.

אמנם לגבי כיפור אנחנו מחייבים תוספת מחול על הקודש חצי שעה קודם השקיעה,

פה אין צורך להוסיף, פה עד השקיעה מותר,

אבל מייד אחרי השקיעה עליו לנהוג בכל דיני תשעה באב,

גם בעניין הצום, באכילה ושתייה,

וגם בשאר העינויים, אפילו בין השמשות שלו,

גם כן אסור.

כשאנחנו נכנסים ליום תשעה באב עצמו,

אנחנו נוהגים כאבלים ממש,

כמו שנוהג האבל בתוך שבעה ימי אבלות,

כך כל עם ישראל

אבל ומתאבל על חורבן בית קודשנו,

ולכן אנחנו נזהרים בכל אותם הדינים שיש לאבל.

האבל אסור ברחיצה, שיחה,

נעינת הסנדל, תשביש,

אסור לו לשמוח ולעסוק בתורה,

כך גם אנחנו אסורים בשמחה באותו היום.

אלא,

הוא יכול לעסוק אך ורק באותם הדברים שאינם משמחים את ליבו של האדם.

יש מחלוקת לגבי ברכות התורה שאנחנו מברכים בכל בוקר,

אחרי ברכות השחר.

האם ביום תשעה באב אנחנו צריכים לברך או לא?

לפי דברי הגאונים,

אין צורך לברך את ברכות התורה,

הן לגבי תשעה באב והן לגבי האבל,

דברי הגאונים הובאו בשיבולי הלקט.

אבל רוב הפוסקים חלקו על דברי הגאונים ואמרו שכן צריך לברך את ברכות התורה,

וכך ההלכה למעשה, כך אנחנו נוהגים,

ובמקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל.

שהרי כולנו חייבים להתפלל,

ובתפילה יש לנו את קריאת שמע ופסוקי דזמרה.

זאת ועוד,

אנחנו מנועים מללמוד תורה,

הלכות שבת או הלכות מזוזה,

אבל אנחנו יכולים ללמוד וחייבים ללמוד באותם הדברים הרעים, כגון איכה איוב, דברים הרעים שבירמיה,

המדרשים שעליהם,

מסכת מועד קטן מדף יח' ועל הפרק אלו מגלחים,

או אותם המדרשים שנאמרו במדרש איכה,

וכן גם ההלכות שיש בהלכות תשעבעיה מסימן תקמ״ט עד סימן תקס״ב,

או הלכות אווילות בעירי דעה סימן ש״מ עד ת״ג.

כל הדברים האלה אנחנו כן צריכים ללמוד אותם ביום תשעה באב,

ועליהם חלה הברכה וציוונו על דברי תורה,

שלא נמנעים מלברך.

אבל,

השתדל להיזהר שלא יעסוק בדברים אחרים, שלא יגלוש.

אם האדם הזה תלמיד חכם,

ולפעמים הוא גולש מעניין לעניין שלא באותו העניין,

זה לא טוב,

אלא יצמצם את עצמו שיעסוק אך ורק באותם הדברים הרעים,

כדי שלא יבוא לידי שמחה.

מרן מסיים בדברי הגמרא, תינוקות של בית רבן.

בטלין בו, ולכן כל בתי הספר, תלמודי התורה,

אין להם לימודים באותו היום.

אבל אם האדם רוצה לשבת וללמוד עם בנו באותם הדברים הרעים,

בוודאי שאפשרי,

כל מה שאנחנו מונעים מהילדים,

ללמוד איתם חומש ויקרא במדבר,

אבל אם הוא רוצה לקרוא איתו פרשת קיתונית בנים,

או לקרוא איתו באותם הדברים הרעים,

מה שאמרנו, מסכת מועד קטן או הלכות אבלות,

בוודאי שגם עם הילד יש את המצווה ושיננתם לבניך לשבת וללמוד עמו.

כך גם לגבי אדם שהוא חלילה

אבל בתוך שבעה ימי עבדותו,

אסור לו לשנוח,

אפילו לקחת תינוק להשתעשע עמו,

אפילו לשמחה קלה כזו גם כן אסור.

ולכן גם הוא אסור לו לעסוק בתורה,

שהרי נאמר, פקודי השם משרים,

משמחי לב, התורה משמחת את האדם,

אלא גם הוא יעסוק אך ורק בהלכות והאגדות,

רק בדברים הרעים שאמרנו,

ואז הוא לא עובר על העניין, אז לא יבוא לידי שמחה.

כשאסור בדברים אחרים, הלכות שבת וכיוצא בזה,

אפילו על ידי הרהור גם כן הדבר אסור.

אמנם יש מחלוקת בזה בין

ספר המאורות למהריל,

אבל מרן בסימן תקנד בסעיף ג' מרן פסק לנו שגם על ידי הרהור אסור,

כי גם ההרהור משמח.

אמנם כשאדם לומד בפה יש לו הרבה יותר שמחה, כמו שכתוב, שמחה לאיש במענה פיו,

אבל זה לא אומר שבהרהור אין שום שמחה,

ובפרט אם האדם הזה תלמד חכם שמחדש חידושים,

אין לך שמחה גדולה מזו,

ובוודאי שהדבר אסור.

אלא, כמו שאמרנו, יעסוק בדברים הרעים.

אבל סדר היום בתפילה,

ערבית, שחרית ומנחה,

מתפללים את כל התפילה כרגיל,

ולא יחסיר כלום.

אנחנו מתחילים מדי בוקר את התפילה, פרשת העקדה,

או אחרי שמניחים דלית ותפילין,

אנחנו רגילים לומר את שתי הפרקים,

שתי פרשיות,

קדיש לי כל בכור, והיה כביעת.

גם ביום תשעה בארץ אנחנו

אומרים את הסדר הזה כרגיל.

אמנם הגאון רבי אלישע דל גור בספרו הגדולות אלישע, סימן תקנד,

הוא השאיר את הנושא בסימן שאלה גדול,

כיוון שאין חובה מצד הדין לומר את קדיש לי כל בכור. הרי זה לא נאמר בגמרא,

ולכן דעת הרב שאין לומר קדיש לי כל בכור מיום תשעה באב,

או לאבינים בשבעה ימי אבילות.

אבל הגאון רבי יוסף חיים, חברו,

בספרו בן איש חי,

השאיר את העניין פתוח,

ואלה שנוהגים לאומרו ודאי שרשאים לומר גם את קדיש לי כל בכור, כי על פי הקבלה יש צורך באמירתו,

ולכן כדאי בלכתחילה לומר.

כך אנחנו נוהגים גם לומר את

פיטום הקטורת שאחרי התפילה.

אחרי שאומרים קווה אל השם, אנחנו אומרים כל בוקר את פיטום הקטורת,

גם ביום תשעה באב אנחנו אומרים את זה ולא מדלגים.

יש חלק מאחינו האשכנזים שמדלגים את זה,

כי הם, האשכנזים,

לא כולם אומרים בכל יום את פיטום הקטורת.

אבל היום, בזמן הזה שכולנו אומרים מדי יום ביומו את פיטום הקטורת שלושה פעמים,

פעמיים בשחרית ופעם אחת במנחה,

ויש איזה תיקון גדול, טעם גדול על פי הקבלה,

מן הראוי שאומר את זה גם ביום תשעה באב ולא ישנה כלל.

כך גם בפסוקי דזמרא יאמר את אז ישיר משה ובני ישראל,

את שירת הים,

ולא ישנה.

יש כאלה שמשנים לומר את שירת האזינו, אבל על פי הקבלה לא טוב לשנות, וכך אנחנו נוהגים בלכתחילה,

שאומרים את כל התפילה מההתחלה עד הסוף.

רק אחרי עלינו לשבח, אנחנו מתחילים לומר את איכה, קינות,

אבל סדר התפילה עצמו לא משתנה. אנחנו רגילים בזה כל יום.

בוודאי שהדבר הזה לא משמח אותנו, לא גורם שמחה מיוחדת.

אדם שהוא חזן ורוצה להכין את קריאת התורה

הוא יושב ומכין בליל תשעה באב את הקטע קיתולית בנים או ביחל משה

גם בזה אין בעיה, מותר לו לכתחילה להכין כדי שיוכל לקרוא בדיוק נמרץ, יוכל להכין ולקרוא את הכל.

האבל, כמו שאמרנו, גם נוהג בכל הדברים הללו

אצלו יש חומרה נוספת לגבי פרשת קיתולית בנים.

אנחנו עולים לתורה בבוקר ביום תשעה באב,

אבל בתוך שבעה ימי עבדות משמע מדברי הרמב״ן

שלא כדאי שיעלה לתורה אפילו ביום תשעה באב,

למרות שקוראים בפרשת קיתולית בנים,

אפילו הכי כדאי להימנע,

לא להזמין אותו, לא לקרוא לו לעלייה לתורה.

אלא אחרי קריאת התורה יעשו אשכבה לאותו המנוח שנפטר,

אבל שהוא בעצמו יברך אשר בחרבנו אשר נתננו בבית הכנסת,

מן הראוי להימנע הן לגבי שחרית,

וכל שכן לגבי מנחה, שמן הראוי שיימנע בדבר.

ויהי רצון שהקדוש ברוך הוא

יביא לנו את מלך המשיח במהרה,

ויקוים בנו מאמר הנביא שצום הרביעי, צום החמישי, יהיו לבית יהודה לצצון ולשמחה.

האמת והשלום אהבו במהרה בימינו,

אמן ואמן.

אמן. תודה רבה, כבוד הרב.

יישר כוח על דברי הפתיחה,

ויהי רצון שלא נצטרך את כל הדברים האלה, כבוד הרב. אמן, אמן.

דרוש וקבל שרעה, זה הכול. שיהיה רק ונשלם הפערים משפטנו, לא יותר.

בעזרת השם.

כבוד הרב, אנחנו ברשות כבודו עם השאלות של המאזינים.

כן. מאזין הראשון, שלום.

שלום.

שלום.

שלום, כבוד הרב. רציתי בבקשה לשאול.

אני, יש לי חדר עבודה.

נכנס אליי אדם לחדר,

ואני לא מוכר מכשירי כתיבה.

והוא רואה עכשיו אחד העטים שלי מצא חן בעיניו.

והוא אומר לי, אני רוצה שתמכור לי את העט הזה.

האם יש פה בעיה שלא תחמוד?

ואם יש בעיה, באיזה אופן כן מותר לתת לו את העט הזה?

בדרך כלל התורה מזהירה אותנו, לא תתאווה ולא תחמוד.

אבל כל זה כשאדם הולך ומסתכל,

מתבונן על חברו וחומד את מה שיש לחברו.

וכשאני נכנס לחנות,

שם אין את הבעיה שלא תחמוד.

אני נכנס לחנות כדי לקנות

שם בחנות המכשירים, כל החפצים שם מיועדים לצורך זה.

אדם הולך לחנות כדי לקנות, וגם המוכר מייעד את הסחורה לצורך זה.

אף אחד לא יאמר שיש בדבר הזה לא תחמוד. אולי בדוגמה שלך, שאתה לא מוכר מכשירי כתיבה,

וכאן הוא חמד את העט שלך,

יכול להיות שבזה באמת יש בעיה.

אבל כשאדם הולך לחנות מכשירי כתיבה

ורוצה לקנות עט, אפילו אם העט הזו היא בידיו של המוכר,

הוא כותב בה באותו רגע,

אבל עקרונית, מה שנמצא שם מיועד למכירה,

ולכן בזה אין בעיה.

ובמצב שלי שאני לא מוכר מכשירי כתיבה,

אז מזה כדאי להימנע. אמרנו שבזה תאיר את תשומת ליבו,

שבזה אתה לא יכול, אתה מנוע מלמכור לו את זה. גם אם אני נותן לו את זה במתנה, הוא בבעיה שלא תחמוד?

כן.

הגמרא במסכת דברי המציאה בדף ה',

הגמרא אומרת, לא תחמוד

בלא דמה משמע לו ולעינשא.

התוספות הבינו שכך באמת המסקנה,

אבל רוב הפוסקים לא הבינו כך,

אלא לא תחמוד אפילו אם האדם הזה משלם ממון,

או נניח בדוגמה שלך שאמרת שאתה נותן לו את זה במתנה,

אבל הורתו ולידתו שלא בקדושה.

הוא בא וביקש את זה, חמד את זה,

ולכן מן הראוי בלכתחילה להסביר לו את ההלכה,

שיימנע מלקחת דבר כזה.

תודה רבה, כבוד הרב.

תודה לך, מאזין. נשאר כוח לכבוד הרב. אנחנו פונים למאזין נוסף.

שלום.

שלום, הרב.

שלום.

רציתי לשאול על ברכת הגומל.

ראיתי בהלכה שקטן שהיה חולה, או ארבעה מהדברים האלה,

אז לא עובר ברכת הגומל, כי לא יכול לבוא לחמים טובות.

השאלה אם האבא מחויב לברך את הברכה בשבילו, או שאין איזה עניין?

לא, האבא לא צריך לברך בשבילו.

אבל, אם הבן ירצה לברך, אין לנו בעיה. לא, נדבר כמו דוגמא ילד בן חמש שעשה ניתוח מסוכן וניצל ודברים כאלה. אפילו אחי, אפילו אחי. הוא לא יכול לברך, אז האם האבא יכול לברך? האבא מנוע מלברך, אבל אם הילד, מלמדים אותו בבית יפה,

הילד למד היטב את הברכה הזו והוא רוצה לברך את הברכה, אין לנו בעיה, יהיה רשאי.

נכון שבפוסקים יש מחלוקת בדבר.

המחלוקת מסתעפת גם לגבי אמונתנו באמונת הגלגול.

אנחנו הולכים, על פי דברי הזוהר, הרמב״ן,

הזוהר הקדוש על הפסוק, והיה בכל אשר תלד.

ולפי דבריהם, אנחנו כולנו יודעים שיש לא רק נשמה שבאה בגוף פעם אחת, אלא ייתכן שנשמה אחת חוזרת כמה וכמה פעמים בכמה גופות.

אז יכול להיות שהילד הזה כעת בהווה הוא זכאי, הוא לא עשה שום עוון.

אבל יכול להיות שבגלגול הקודם

היה לו איזה עוונות.

ולפי דברי המקובלים היום,

רוב האנשים הם בדרך כלל מגולגלים,

אין הרבה נשמות חדשות.

ולפי דברי התוספות במסכת ערובים, דף צדק ו',

התוספות שם מדברים בנושא אחר, אבל הם אומרים משפט

שנוגע גם לענייננו,

שאין לא תישא את שם השם אלוהיך לשווא,

אין איסור ברכה לבטלה בילד קטן.

ברכה לבטלה שייך אך ורק לנו.

אנחנו צריכים לחנך את הילד בשאר התרי״ג מצוות,

אבל לא בנושא הזה, לא לגבי דין ברכה לבטלה.

ולכן, כשיש לנו מחלוקות בעניינים אחרים, אנחנו אומרים

סבל ספק,

ברכות להקל.

מה שאין כן כאן בענייננו,

כך היה פוסק גדול חכמי ירושלים בדור הקודם, הגאון רבי גרשון לפידות,

שבחיי גוונה אין חשש.

הדוגמה של הרב הייתה לגבי ילד שלא ספר יממה ספירת העומר.

הרב פוסק שם שאין בזה לא תישא, והילד יכול להמשיך משאר הימים

גם לברך וציוונו על ספירת העומר.

לכן גם פה, אם ירצה הילד לבוא ולברך את ברכת הגומל החייבים טובות,

בוודאי שאין לנו מה לחשוש.

לא שייך לומר בדבר הזה, חלילה, ברכה לבטלה.

ולכן יכולים לסמוך על דברי הפוסקים שהקלו בדבר.

ולכן,

אם יש לך דוגמה הלכה למעשה שברוך השם הילד התרפא,

נהיה בריא וחזק,

אז שהילד בעצמו תלמד אותו. לא, דיברתי על ילד שהוא בגיל ארבע שהוא עצמו לא יכול לברך. הוא לא מבין, השאלה מה אבא צריך.

למה לא? הילד יכול ללמוד, תלמד אותו בבית,

תיקח שם כל טפ,

תקליט לו, הוא ישמע את הברכה, יחזור על זה מאה ואחת פעם,

יברך את זה בבית הכנסת, כזה ראה וקדש.

כך תחנך את הילד, שבעזרת השם תמיד

שיהיה לו ניסים ונפלאות ויודה לבורא עולם.

אמן. תודה רבה, רב.

כל טוב. כל טוב. תודה רבה לך. אנחנו ברשות כבוד הרב עם מאזין נוסף. שלום.

שלום לכבוד הרב. וברכה.

רציתי לשאול לגבי תנור ואפייה לשבת,

שאני מפעיל אותו למצב שבת כמו פלטה.

אני מכניס לתנור תפשיל שהוא לא מבושל בכלל,

והוא הולך ומתבשל במהלך השבת.

אז מי שואל אם אני יכול להכניס באותו תנור

תפשילים שהם כן מבושלים על מנת לחמם אותם,

ולהוציא אותם לערב שבת, לקידוש, לאחרי הקידוש.

האם יש בעיה לסגור או לפתוח את התנור? בוודאי. ברור.

ברור שיש בעיה.

יש כאן ספק,

איסור דאורייתא,

ואין היתר בשום אופן לעשות את הדבר הזה.

אפילו אם נאמר שאותם המאכלים כבר התבשלו קצת, הגיעו כבר לחצי בישולם.

אפילו בזה הדבר אסור, כי כשאתה סוגר את התנור,

אתה ממהר את בישולם של אותם המאכלים.

מרן דיבר בנושא הזה בסימן רנד,

שם מרן לא מדבר בדוק.

מה שלנו, אלא בדוגמה כעין זו.

מרן מדבר כשיש לאדם אוכל שעדיין לא הגיע למאה אחוז בישולו.

הרמתי לרגע את המכסה לראות אם הוא מבושל או לא,

ואני רואה שעדיין הוא לא מבושל כל צורכו.

מרן מזהיר אותנו שאסור להחזיר את המכסה חזרה.

ברגע שאני מחזיר את הכיסוי,

אני ממהר את הבישול ואני עובר על איסור דאורייתא.

אלה דברי הגאות השירי.

מרן פוסק את זה בסימן רנד סעיף ג',

וממילא גם בנושא שלך,

בוודאי שיש בזה איסור גמור מעיקר הדין בין שום קהולה בדבר. זה לא משנה מי יסגור את התנור,

אם יעשה את זה גדול, קטן, גם על ידי קטן, הדבר אסור בשום אופן.

זאת ועוד, אנחנו בכלל נמנעים מלהשתמש בתנורים בשבת,

הרי אתה יודע שחברת החשמל עובדת ביום שבת.

אתה רוצה ליהנות, שיהיה לך חמין, עונג שבת,

וחלילה שהיהודים האלה יעבדו בשבילנו.

אתה משלם להם חשבון חשמל כדי שהם יכילו לך את החמין לשבת.

לא טוב.

תשים את זה על הגז,

ושם על הגז יש לך כל אחד,

כל יחידה בפני עצמה,

ומה שלא יתבשל, ימשיך להתבשל במשך הלילה.

אתה שולף את הסיר שמיועד ללילה,

לא נוגע אחד בשני,

ולא תבוא לידי שום תקלה, שום מכשול.

כך תעשה משבת זו והלאה,

ואל תשתמש בתנורים.

אוקיי, תודה.

בבקשה, שלום.

שלום, שלום, תודה רבה.

שלום לעוד מאזין?

הלו?

שלום.

הלו?

כן.

מאזין בבקשה, כבודו יכול לכבות את הרדיו?

כן, הלו.

כן, כבודו שומע אותנו?

כן, שלום כבוד הרב.

שלום.

פה מדבר כהן כבודו.

כן.

כבוד הרב. כן.

דיברת בשבוע שעבר, אם יש שישה סמים,

והשאר לא סמים.

כן. זה במזיד או לא במזיד. נכון, נכון.

ואם יש ארבעה באמת שבמזיד

הם לא צמים.

האם אפשר להוציא ספר תורה? זהו, יש בעיה. אמרנו את דברי הרב, הגאון רבי יהודה גרינוולד.

הבאנו את דבריו שהוא אומר שבחיי גוונה הברכות יהיו, חלילה,

ברכות לבטלה.

ולכן, כדי לא להגיע לזה,

לכן

החכם עיני בראשו.

גבאי שיודע שיש לו בעיה כזו,

כדאי שיעשה פרסומת לתפילה, יעשה איזו מודעה,

כדי שיבואו לו עוד אנשים,

יבואו לו עוד קליינטים יהודים צדיקים,

שישלימו את המניין, שיהיה לו מניין כשר,

שכולם יהיו בסדר, ועמך כולם צדיקים.

על ידי זה יהיה אפשר לברך את

ברכת ענינו העונה לעמו ישראל בעת צרה,

נוכל לקרוא בתורה.

כך כדאי לעשות.

כל גבאי שיש לו את הבעיה הזו, כדאי שיקדים רפואה למכה,

כדי שלא יסתבך,

שלא יבוא חלילה לידי

ספק

זריכות לבטלה.

אה, כן. טוב, תודה.

כבוד הרב, יש לי עוד שאלה.

אני סובל מסוכר,

ואני משתמש בכדורים,

ואני מרגיש את עצמי שאני יכול לצום.

השאלה אם אני לא לוקח סיכון.

תשאל את הרופא, תדבר עם הרופא,

ותדגיש לרופא שלגבי תשעה באב,

אנחנו לא צריכים להגיע להגדרה של סכנה.

הרי מרן כתב לנו בסימן תקנד שאפילו חולה שאין בו סכנה,

מותר לו לאכול בתשעה באב,

כי חכמים הם שתיקנו לנו את חובת הצום בתשעה באב.

וחכמים תיקנו אך ורק לאנשים בריאים.

לאדם חולה לא תיקנו.

לכן תשאל את הרופא, תתייעץ איתו,

ואם הוא יגיד לך שאתה בגדר חולה שאין בו סכנה,

אז אתה פטור מהצבעה.

בצום אינך חייב בצום. וממילא, אתה כן מצטרף לעשרה.

לך לא תהיה הבעיה, מה שדיברנו קודם. כן, הרב אלדדד. אתה בוודאי, אתה כן מצטרף, כן.

טוב, תודה רבה, כבוד רבינו. תודה רבה. תודה, שלום, שלום. אם אנחנו כבר ימים ומנצרים, אולי כדאי לשאול שאלה אחת.

צריכים לשאול שאלות כאלה,

אולי זה הזמן בעניין,

שאלו אותנו כאן בהפקה, כבוד הרב,

נפטר להם דוד, והם כתבו על המצבה, כנראה הנוסח לא מוצא חן כל כך בעיניהם.

בואו נגיד אולי את השם, לא יודע אם יכירו את זה, לא צריך להיכנס לפרטים, אבל כתבו כאן, פה נטמן עובדיה בן נעימה זל. אימא שלו לא נפטרה,

כלומר גברת נעימה לא נפטרה,

עובדיה נפטרה.

כן. אבל כשראו את זה בני המשפחה מאוד נבהלו וחרדו ואמרו,

צריך לעשות פה תיקון למצבה, אז מה כבוד הרב בן חרטאי?

צריך לעשות בקלות רבה לתקן, לא צריך להרוס את המצבה חלילה,

אלא

יבקשו מאותו היהודי שחורט על המצבות,

שאחרי המילה נעימה,

שיוסיף את המילה שתחיה.

המילה למטה זל היא חוזרת על המנוח, על עובדיה,

אבל אחרי המילה נעימה, שיוסיף את המילה שתחיה.

עכשיו, לא התכוונו, כלומר, בן נעימה זל. זאת אומרת,

שהוא זל.

נכון. נכון שהם התכוונו כך, אבל כדאי... זאת אומרת, גם אפשר להשאיר את זה ככה, אין בזה בעיה. אפשר, אבל יותר מהודר, יותר טוב,

שיהיו הדברים יותר מפורשים בעיר היטב, כדי שהאימא יהיה לה את הנחת, ולא תחיה בפחד, שלא תהיה בפוספוס.

ולכן כדאי הדבר לבקש מאותו האדם שחורט על המצבות,

שיוסיף,

אחרי המילה נעימה,

יוסיף בהמשך, מיד אחרי זה שתחיה,

וישאירו את המצבה.

אין צורך חלילה לנפץ, לא צריך להחליף,

אלא רק יוסיפו מילה אחת,

כדאי לנהוג ולעשות.

יש לנו את הבעיה הזו גם לגבי הכתובות.

שלום, כבוד הרב. שלום. אני רציתי לשאול את הרב שתי שאלות.

אחד מגבי מה שהזכיר הרב קודם,

שצריך שלושה אנשים שנמצאים מחוץ לעיר.

כאילו, בימים האלו הוא בגלל אותו שד מביב.

אז עוד צריך לשאול את הרב אם שני אנשים ואור זה נחשב לשלושה אנשים,

או שחייב דווקא שלושה אנשים? מלכתחילה שלושה אנשים,

אם אין שלושה גמרא אנשים,

אם אין שלושה הגמרא אומרת שגם האור, המנורה,

גם היא נחשבת כאדם. ולכן,

אם לא מצא לו עוד שני טרמפיסים,

אז

יוכל להדליק את המנורה בתוך הרכב, גם זה יכול להוי.

אהה, תודה, כבוד הרב. יש לי עוד שאלה.

רציתי לשאול לגבי מצוות תלמוד תורה.

רציתי לשאול אם עיקר מצוות תלמוד תורה זה דווקא מתוך הספר, או לבן אדם שדחוק, כאילו,

כמו עבדך, שאני עובד בלילה בשמירה, ואם אני שומע דרך הרדיו, כאילו, כי קשה ללמוד תוך הספר, כי אני צריך להסתכל כל הזמן לכל הצדדים.

אז רציתי לשאול אם זה עיקר מצוות תלמוד תורה בלימוד עצמו, כאילו, מתוך הספר, או שגם דרך הקלטות של רבנים?

הגמרא במסכת ערובין, נג, כשהגמרא דנה לגבי מתוות עשה של ודיברת בם

אז הגמרא מדגישה לנו שדברי תורה צריכים להיות דווקא בפה

זה לא חייב להיות דווקא בספר, אבל צריך לשנן לומר בפה. ערוכה בקול ושמורה

אם אדם משנן בפה, הם אלא התורה שלו

הגמרא מביאה עוד כמה פסוקים

נאמר שם בתורה בפרשת ניצבים

כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו

מתי קרוב אליך הדבר מאוד אם האדם הזה לומד בפה כשבפיך ובלבבך לעשותו

ולכן מן הראוי שאתה שומע את הדברים תשנן את זה גם בפה

אתה שומע דברי הלכה תסכם הלכה זו וזו מותר זה וזה אסור

שאתה משנן חוזר על הדברים האלה מה שאתה שומע אתה חוזר בפה זה מצוין

כאדם שמהרהר בדברי תורה הוא לא מקיים בצורה שלמה בצורה מושלמת את מצוות

ושיננתם לבניך ודיברת בם

הרי אסור לנו ללמוד תורה בלי לברך ברכות התורה

ומרן כתב לנו בסימן מ״ז סעיף ד' שאם אדם מהרהר בדברי תורה

הוא יכול גם לפני ברכות התורה

אתה רואה כמה חסר לאדם הזה שלומד בהרהור עד כדי כך שבשביל זה אפילו לא צריך לברך

ולכן מן הראוי שאתה שומע שגם תחזור על זה בפיך

אמנם הכלל בידינו תמיד שומע כעונה זה היה טוב אם היית שומע את החכם במישרין שהיה עומד לידך

אבל אתה שומע מהרדיו

והרי ברדיו לא יוצאים ידי חובת מקרא מגילה כי יש לנו את המברנה

גם כשאתה שומע אותנו כעת

יש את המברנה ולכן אין כאן את הדין של שומע כעונה ממש

ולכן אמרתי שתחזור על זה כשאתה משנן בפה

תוך כדי אז בוודאי שגם בזה אתה תקיים את המצווה

ברוך השם יש לנו את הערוצים הדתיים שמשמיעים דברי תורה דברי אלוקים חיים ויישר כוחם

אז תעשה בדרך הזו ובעזרת השם

תזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים אמן

אמן תודה לכבוד הרב רציתי

בבקשה מכבוד הרב נוכל לברך אותנו לזרע של קיימא בעזרת השם יהיה לכם בנים ובני בנים תלמד לעצמך ותזכה לקיים גם ושיננתם לבניך במהרה אמן ואמן אמן תודה רבה לכבוד הרב יישר כוח

תודה רבה עכשיו אנחנו כבוד הרב נצא לקריאת שמע על המיטה נכון קריאת שמע על המיטה והפסקה ואחר כך נחזור

אז אנחנו מאזינים ריקאים יוצאים להפסקה בקריאת שמע בינתיים נשמע

השיר של יובל תאים אל מלך נאמן גואליה אל מלך נאמן גואליה

גאיאל בינה גבירה יפיפיה אל מלך נאמן

ממזרח ועד ימה נע ונדבלימה חסה וחומה

דך ונחלם בין אומה ואומה מייחל חסדך רב עלילה אל מלך נאמן גואליה אל מלך נאמן גואליה אל מלך נאמן

גואליה

מלך נאמן מלך נאמן גואליה אל מלך נאמן

אל מלך נאמן גואליה אל מלך נאמן

סופר דיון מלך נאמן מלך נאמן מלך נאמן.

תשכח תשכח ירבני אם יש כוכל ירושלויים

תשכח תשכח תשכח ירבני אם יש כוכל ירושלויים

תשכח תשכח תשכח ירבני אם יש כוכל ירושלויים

תשכח תשכח תשכח ירבני

ארץ ירושלים ארץ ירושלים ארץ ירושלים שמחה שיא

אם היה לארץ ירושלים ארץ ירושלים ארץ ירושלים אנחנו מאזינים יקרים כאן שווים לגאון הגדול הרב יעקב יוסף שליטה. כבוד הרב.

כן אנחנו נמשיך בעזרת השם.

כמה שאלות של מאזינות לגבי תספורת

לנשים ולגבי, שאלו אותנו כאן לגבי חידוש בגדים

בשבת.

בוא נגיד עד ראש חודש ארץ.

לגבי תספורת,

הרי

כל הבעיה היא סך הכול מיום שבת

עד יום רביעי י' באב, סך הכול ארבעה ימים.

כמו שאנחנו נזהרים מזה,

בוודאי שגם לנשים קל מאוד להיזהר באותם ארבעה ימים.

אין חשש שתתגנה על בעלה באותם ארבעה ימים.

זה לא אבלות של 30 יום, זה סך הכול ארבעה ימים.

ולכן מן הראוי

שאם האישה זקוקה לסדר את שערותיה, שתכין את זה לפני יום שבת,

לפני שבוע שחל בו תשעה באב,

מן הראוי שגם היא תקפיא.

האם הצער על החורבן,

מה שאנחנו מתאבלים על גלות השכינה,

האם זה רק לנו, רק לגברים?

האם הנשים לא צריכות להיות שותפות

בדבר הזה? בוודאי שכן.

ולכן מן הראוי שתשים לב לזה, כך גם לגבי הבגדים.

אמרנו את דברי הגאון רבי יוסף חיים ברב פעלים,

שאפשר בקלות רבה להכין בימים שלפני שבת חזון.

תובשים שעה אחת

את החולצה או את הגרביים, ועל ידי זה הבגד הוא משומש,

ואז יהיה אפשר בלכתחילה לבוא וללבוש את זה גם בשבוע.

אז גם האישה יכולה להכין לעצמה את השמלות

שתוכל ללבוש אותן על ידי היתר

מלכתחילה על פי הדין,

זה מה שרצוי לנהוג מלכתחילה.

תודה רבה.

כבוד הרב, שלום למאזין נוסף.

שלום.

שלום.

שמעתי באמת, פתחתי את הרייטב כבר מתי שרה דיבר לא לצאת בשמש, לבטל,

מתשע עד ארבע, ולא הבנתי מה הוא התכוון, כי אני בדרך כלל עושה הליכה לבריאות,

אני עושה הליכה

כראשות האלה, ורציתי לשאול את הרב בדיוק שיגיד לי מה היה לעשות. אם כל הזמן אתה הולך רק בצל, מותר.

או אם אתה הולך רק בשמש,

מותר.

או אם אתה הולך במקום שמימין ומשמאל יש מזוזות

בפתחי הבתים, מותר.

אבל אם אתה יוצא מחוץ מהעיר, מקום שאין מזוזות,

ואתה נפגש בין חמה לצל,

שם אתה עלול לפגוש את אותו כתב מרירי.

ולכן אמרנו שלא תלך לבד.

זאת אומרת, ברחובות של בניינים הדברים כאלה אין בעיה.

כן. במקום שאתה מצוי, בפרט בירושלים, עיר הקודש, שברוך השם,

99% מתושבי ירושלים היהודים שמים בפתחי בתיהם מזוזות כשרות,

אז כאן אין לנו את החשש, כמו שאומר אורחות חיים של האדמו״ר מספינקה בשם אשל אברהם,

הוא אומר שבחיי גוונה אין מה לחשוש בדבר.

אלא עיקר הבעיה,

באותם המקומות שאין מזוזות, כמו שאמרנו, מחוץ לעיר.

רק רציתי, כבוד הרב, לברך את צחי הבתים שלי,

צריכה להיכנס לזה בפלילה ובתמילה. בעזרת השם,

שתראו נחת מכל הצאצאים, מהבנות, מהבנים, שיהיו תלמידי חכמים,

גדולי תורה ויראי שמים, בעזרת השם.

תודה רבה.

אמן. תודה רבה. שלום לעוד מאזין.

בבקשה.

אתה יכול לשאול מאזין?

שלום.

שלוש שאלות.

אמרנו רק שאלה אחת, כבודו, לכל מאזין? נכון, נכון. יש עוד אנשים שמחכים, לכן תסתפק במועט.

פעם אחרת

תשאל, תשאיר לפעם הבאה.

האם מותר לפתוח שקט חלב ושקט שבת?

כן, מותר.

אין איסור.

תשתדל לראות את הפינה שאין בה קיטוב של אותיות,

ושם תקרא את זה, זה יותר מהודר, יותר טוב.

אבל עקרונית,

אין בזה איסור.

תראה בספר אבן ישראל

של הגאון רבי ישראל יעקב פישר,

יחווה דעת, מנחת שלמה,

רוב חכמי דורנו דנו בהרחבה בנושא הזה,

והמסקנה היא להיתר

ולא בלייסוד.

שלום, כל טוב.

שלום לעוד מאזין?

הלו. שלום, בבקשה.

הרב, יש לי שאלה בקשר למה שהרב אמר לפני חמש דקות,

להחליף בגדים לפני כן,

גם לבנים להחליף?

מה ההבדל?

כי יש אנשים מסטניסטים, שאם פעם אחת כבר לובשים את זה,

והם מוטפים את זה, ולהחדיר את זה חזרה זה מנגעיל אותם,

זה לא נוח להם. אם הגוף שלו מזוהם, אני מסכים איתך.

יש את הבעיה, הוא צודק.

אבל אם הוא יעשה את זה אחרי שהוא מתרחב,

כשהגוף נקי,

ואז הוא לובש

את הלבנים שעה-שעתיים,

אז זה לא מזדהם והוא לא ייגאל מזה.

הוא לובש את זה, את מה שהוא עצמו לבש,

ולכן שישתמש בדרך הזו.

זו הדרך היחידה,

מה שאומר הגאון על יוסף חיים,

וכך צריך לנהוג ולעשות. מה אתה רוצה, לעקור את ההלכה? לא, יש פודקים שאומרים שאפשר ללכלך את זה ברצפה.

זה לאדם שלא הצליח להכין,

אז יעשה את הפתרון השני לשעת חירום.

מזה הוא לא ייגאל כשהוא מלכלך את זה ברצפה? מזה הוא לא ייגאל?

מה ההבדל?

תודה רבה.

כל טוב.

כל טוב שלום.

פקס ממאזינה לכבוד הרב,

אישה שטעתה ואמרה שעשני כרצונו בשם ובמקום.

מלכות. האם תאמר למדני חוקיך או שיצא ידי חובה כשאמרה לו שם מלכות?

תאמר מייד אחרי זה את

האמירה ברוך שם כבוד מלכותו,

כמו שכתב מרן בסימן ר״ו,

אדם שטעה ואמר ברכה לבטלה, גם פה יש לנו ספק ברכה לבטלה,

ולכן מאי דאהבה אהבה, אבל כדאי שתאמר מייד ברוך שם.

כן, שלום מאזין.

שלום כבוד הרב.

שלום. שתי שאלות קצרות.

לגבי אדם שקובע מזוזה במטבח, במרפסת או במחסן, האם בלי ברכה?

מטבח זה מחסן בברכה, מרפסת זה לא ברכה, כיוון שהמרפסת

אין לה גג.

כן. שאלה שנייה,

לגבי אדם שנוסע בין פרדסין ומריח ריח נעים של הפרחים,

האם הוא מברך?

כן, למה לא?

יברך בורא עצה בשמים,

כיוון שהפרחים האלה הם העצים,

שיעמוד לרגע, יברך וימשיך.

אפילו שנטעו אותם לא על דעת אכילה, לא על דעת ריח.

מי אמר שרק על אכילה ולא ריח?

הפרדסנים רוצים גם את זה וגם את זה, למה לא?

ולכן יכול לברך, אין בעיה. גם לגבי נענה, כבוד השר?

כן, גם בננה, למה לא? אפשר לברך על זה, בורא, יסבה בשמים,

גם אם הוא נהנה, הריח מגיע אליו,

גם כן.

תודה, כבוד השר.

תודה רבה. שלום. שלום, לועד מאזין.

שלום, כבוד הרב.

שלום. רציתי לשאול לגבי דין שאסור לעבור לפני המתפלל,

האם זה נכון שבכל הרדיוס של ארבע אמות אסור לעבור, או דווקא לפניו?

ומה הדין, כשאני עומד ממש בקו אחד איתו 18,

האם מותר לי לצרוד שלוש צעדים אחורה?

מלכתחילה אנחנו נזהרים לא לפסוע ליד המתפלל, כמו שאמרת,

עד מרחק ארבע אמות.

אבל כאן,

כשהגעת לסוף התפילה, ואתה זקוק לומר

עושה שלום במרומיו,

אם אתה לא עושה את זה ממש ממולו אלא אתה נוטה לצדדים,

מותר הדבר בלכתחילה.

הגברה במסכת

ברכות

מביאה את הפסוק שאמרה חנה,

אנוכי האישה הניצבת עמך בזה,

ומרן הסביר לנו בהרחבה את הנושא בהלכות תפילה,

וכמו שאמרנו,

עיקר הקפידה כשאדם פוסע ממולו.

אם זה לצד,

אין בעיה בדבר.

ממולו הרב מתכוון ממש מלפניו?

זה מה שאמרתי, שרק מלפניו,

רק אז יש את הבעיה האמורה.

אבל אם הוא נוטה לצדדים,

עושה את זה באלכסון,

אז בזה יש לו את ההיתר מעיקר הדין,

הוא כן רשאי לפסוע.

אז ודאי כשעומד איתו ממש באותו כף, אז ודאי שיהיה מותר לו לפסוע אחורה.

מה אתה חוזר פעם שלישית? לא הבנתי.

התשובה שלי היתה ברורה,

אני מדבר עברית או צרפתית.

עניתי לך פעמיים.

דברי מרן סימן קב,

אלה הדברים שנאמרו שם.

תודה רבה, כבוד הרב.

תודה רבה, ושלום לעוד מאזין.

שלום, כבוד הרב. שלום.

רציתי ללכת עוד בקשר להרגליים. בן-אדם יכול לברך בורי פריי הגפן

מבלי לספור.

למה? למה לעשות כך?

כי הוא לא יכול לשתות,

יש לו בעיה של סכרת.

אדם שיש לו בעיה של סכרת

יכול לשתות יין יבש.

גם יין יבש. יש לו בעיה גם עם היין, כי הוא יכול לחץ אדם.

אז אם כך, עדיף יותר שאדם אחר יבדיל,

שאדם אחר יאמר את ההבדלה בבית הכנסת. ולכתחילה, כמו שאמרנו,

טוב המהודר ביותר, הכי טוב,

שהאדם שמבדיל,

הוא בעצמו גם ישתה.

שעת הדחק,

אם אין ברירה, שיטעם טיפה אחת וייתן לילד שישתה רביעית. לכן מעיקרה יקנה מיץ ענבים,

סוג יין שיתאים לילד, שיתאים לחיקו של הילד.

יקרא לילד לפני ההבדלה, לפני שיתחיל סברי ברנן,

ויאמר לו, אני מתכוון עליך, שימי לב, אתה שותה מהיין.

ומייד אחרי זה,

אחרי שיגמור את ברכת המבנה.

יטעם, כמו שאמרתי, טיפה אחת, וייתן אחר כך לילד שיטעם את השער.

טוב, כבוד הרב, פה באופן הזה, הוא לא יכול ללכת גם לבית הכנסת,

הוא נמצא לבד.

טוב, אז יתרנו. אמרנו,

שעת חירום, זהו, זה הדרך.

בדיוק, הוא יברך בלי לטרום.

אמרתי, שיביא ילד.

אין ילדים בשכונה שהוא נמצא, אין אף ילד, הוא נמצא על הירח או שנמצא על כדור הארץ? לא, הוא נמצא מוגבל, הוא לא יכול לצאת מהבית. הוא מוגבל אבל... הוא יכול לבקש מראש, אבל הוא לא חייב לחפש את הילד בו. באותו רגע, הוא יכול כבר היום לבקש מאחד השכנים, יש לו טלפון בבית,

הוא יכול לבקש מהשכנים להסביר להם את הבעיה שלו,

הוא יכול לבקש מהם שישלחו לו איזה ילד ב-830 במוצאי שבת,

שיבוא לטעום מהיין,

הוא יכול.

אז יכין את כל זה, יקדים רפואה למכה,

כדי שהילד יבוא, ואז

הברכה שלו תהיה בלכתחילה, יצא חובת ההבדלה בלכתחילה,

ולא חלילה שזה יהיה רק בדיעבד שייכנס לספק כל דהוא של ספק ברכה לבטלה.

ולכן יבקש היום מאחד השכנים, יגיד לו תשלח לי את הילד שלך, כך וכך העניין,

ואז הוא יומר את ההבדלה,

הוא יברך בעל טיפה,

וייתן לילד של השכנים,

ייתן לו לטעום.

בעזרת השם תראה נחת מכל עציך אל עציך,

שיזכו ללמוד וללמד,

לשמור ולעשות ולקיים, שיזכו להגדיל תורה ולאדירה, שיהיו מרביצים תורה ברבים.

ניזה כוח, גדול רב.

כל טוב.

כל טוב, שלום, לילה טוב. שלום, מאזין נוסף.

שלום.

שלום.

רציתי לשאול לגבי הורים שמתו בהפרש של שבועיים לגבי עניין הפסקה באמירת קדיש בעיתון 11 חודש,

כאשר האם נפטרה ראשונה.

למעשה אפשר להמשיך באמירת הקדיש. כל זה רק כדי שלא יגידו.

כל העניין הוא שלא יגידו האנשים,

אם הוא אומר בדיוק 12 חודש,

יגידו חלילה האבא או האמא היו רשעים, כמשפט רשעים בגיהינם,

12 חודש.

לכן אנחנו רגילים להפסיק שבוע.

ועל כן, במקרה הזה כאן כדאי שימשיך.

לא כדאי להפסיק,

אלא ימשיך הלאה באמירת הקדיש, כרגיל.

ברוכי, כבוד הרב.

כן, שלום.

יש לנו כאן פקס של מאזינה, כבוד הרב, אני אקריא את הפקס בלשונו.

לפחות כבוד הרב,

חלה שנפטה עם סוכר, מרגרינה וביצים.

מה ברכתה לצפרדים? האם הברכה

תלויה בתכלית האפייה? כלומר,

אם נפטה לכבוד שבת, ברכתה המוציא,

והכוונה בשבת עצמה,

ואילו באמצע השבוע מברכים מורה מן מזונות.

כך נאמר לי, ואני רוצה לברר אם אכן הדבר כך.

קודם כל, היא צריכה להפריש חלה.

אם יש שם יותר מקילו ושש מאות גרם קמח נטו, קודם כל היא צריכה להפריש חלה. זה הדבר הראשון. דבר שני,

לגבי ההדרכה,

אנחנו מברכים על הלחם

שהוא אכילת קבע המוציא.

עוגות,

בלשון הגמרא, פת הבאה בכסנין, מברכים עליהן

בורא מיני מזונות.

שלושה פירושים נאמרו בראשונים לגבי עוגה.

מהי עוגה שהגמרא התכוונה?

מה זה פת הבאה בכסנין שמברכים עליה את ברכת בורא מיני מזונות?

מרן הביא לנו בשולחן ערוך סימן קסח את כל שלושה הפירושים,

ופסק את כולם להלכה,

משום שהכלל בידינו תמיד

ספק ברכות להקל.

ולכן,

גם עוגה שיש בתוכה מילוי,

כמו הבורקס,

ברכתה בורא מיני מזונות.

או כשאדם מערב בלישה, בעיסה, מערב שמן או חלב וכיוצא בזה.

גם זה נחשב כעוגה פת הבאה בכסנין.

עוד דבר שנקסס.

ולכן גם פה, במקרה הזה,

שהיא שמה כל כך הרבה שמן סומסום מערבת שמה סוכר,

והם מרגישים טעם מתוק מאוד באותן הכלות.

זה יותר קרוב לעוגה מאשר לחם.

אמנם הגאון הרב זילחה, שהקדוש ברוך הוא ייתן לו רפואה שלמה,

גם הגאון הרב משה לוי בספרו ברכת השם,

שניהם צידדו לומר שהיום בזמן הזה שרגילים לאכול מהחלה המתוקה,

אוכלים את זה בדרך קבע בסעודות,

אם זה סעודת חתן וכלה או בסעודות שבתות,

זה כבר לא כאכילת הארעי של העוגה,

אלא זה יותר אכילת קבע,

ולכן הם צידדו לומר שמי שירצה לברך על זה המוציא,

יש לו על מי לסמוך.

אבל זה לא מוסכם.

ולכן,

כעצה טובה,

אם האישה הזו רוצה לעשות לנו חלות טובות לכבוד שבת,

ושהחלות האלה יהיו המוציא בוודאי, עליבא דיכול עלמא,

שתמעט בסוכר, תמעט בשמן,

תשים כמה טיפות שמן כדי שהחלה לא תדבק במטר,

שתשים כמה גרגרי סוכר, שיהיה לזה טעם קצת טוב,

אבל בשום אופן שלא תשים 15-17 סוכר,

שזה יהפוך את הלחם, את החלה הזו,

תהפוך את זה לעוגה.

אלא מן הראוי למעט,

ואז נוכל לברך על זה המוציא,

עליבא דיכול עלמא. כך גם אדם שיש לו ברית מילה, חתונה,

יאמר בפירוש לאותו מנהל האולם,

אני רוצה חלה שאינה מתוקה.

לפעמים גם החלה הגדולה שאותה פורש החתן,

החלה הענקית הזו, לפעמים יש בה הרבה מאוד סוכר,

וספק אם הברכה של החתן המוציא, אם היא ברכה טובה או לא.

יש בספקות, למה להיכנס במחלוקות?

פשוט מאוד לחסוך קצת בסוכר.

זה הכול, זה מה שאנחנו מבקשים,

ואז עליבא דיכול עלמא.

יהיה אפשר לברך על זה ברכת המוציא.

אדם שבירך על החלה המתוקה זו המוציא, בוודאי שבדיעבד יצא.

לא נחייב אותו חלילה לחזור ולברך, אדרבא, נאמר בזה,

ספק ברכות להקל, להידך גיסא.

אבל כשהאישה שואלת אותנו כי העצה טובה היא באה להכין לאפות חלות לשבת,

תמיד אנחנו משתדלים לתת את העצה שהיא טובה לכל הפוסקים,

לכל הדעות,

כזה ראה וקדש.

צריך לחסוך היום בדברים, ולא יחסכו בסוכר, כבוד הרב.

כן, זה לא הכי בריא.

אגב, כבוד הרב, בשבת הייתי באיזה מקום, ועשיתי אמוצי,

והנה אני טועם מתוק.

שאלתי את בעלת הבית,

שהיא עפתה את זה,

והיא עפתה לזה אמוצי.

זאת אומרת, היא רק לקחה

מברשת כזאת ומחה, אחרי שהפתה,

על החלות הקטנות.

אז זה ממש טעם של חלה מתוקה.

טוב, גם זה, כמו שאמרנו, מוגזם.

היא הגזימה קצת.

אז מה באמת ברכת ה...? בלכתחילה שלא תעשה את זה. באמת, בשבוע הבא... אחרי שהיא הופעה, היא שמה סוכר.

אפילו אחי, למרות שהיא עושה את זה אחרי האפייה,

אבל אפילו אחי, זה מתוק מאוד.

המריכה הזו נספגת. כיוון שהחלה עדיין חמה,

אז הסוכר הזה נספג בתוך החלה, וזה מתוק מאוד.

ולכן לא כדאי.

עדיף שלא לעשות את המריכה הזו עם סוכר, שב ואל תעשה.

אי אפשר לומר שזה כמו שאדם

מורח שוקולד על פרוסה?

אפשר לומר.

לגבי דעבד אפשר לומר, אבל כאן זה נספג בתוכו.

כאן עושים את זה מייד אחרי שהעוגה הזו...

ואם לא מייד אחרי?

אם לא מייד אחרי, אני מסכים.

אז יהיה קל יותר.

אבל כשמוצאים את זה מהתנור וזה נספג כולו בתוכו,

זה יותר בעיה.

ולכן כדאי, כמו שאמרתי, להימנע.

תודה, כבוד הרב. אנחנו עם מאזין.

שלום. שלום עליכם, כבוד הרב. שלום.

רציתי בבקשה לשאול לגבי אדם שהיה ער כל הלילה,

לגבי נטילת ידיים וברכות השחר.

מרן כתב לנו בסימן ד' סעיף טז שאדם שהיה ער כל הלילה חייב בעמוד השחר,

יגיע ארבע ורבע,

ייטול ידיים שלושה פעמים בסירוגין, אבל לא יברך.

יש לנו שלושה טעמים.

מדוע צריכים לטול ידיים בבוקר?

משום רוח רעה?

או אדם שבא להתפלל לעבוד את עבודת הבורא יתברך

צריך

כמו בעבודת הקורבנות ועשית כיאור נחושת לרוחצה

או קיבלנו נשמה חדשים לבקרים רבה אמונתך כמו שמע הרשב״א והנפקא מינא בין הטעמים אדם שהיה ער

האם הלילה הוא שגורם את הרוח רעה?

אם כן צריך לטול ידיים או שהשינה גורמת את הרוח רעה אם נאמר כפי טעמו של הראש שבלילה אדם ישן ומטמא את ידיו מכניס את ידיו למקומות המכוסים

ולכן חייב לטול את הידיים שיוכל לעמוד להתפלל בטהרה בנקיות ידיים

כאן הוא היה ער בוודאי שידיו נקיות

זה הספק

אלה הם הספקות ולכן מרן מסכם

יטול ידיים לחומרה

אבל לעניין ברכה אנחנו אומרים

ספק

ברכות להקל אם הוא רוצה יאמר ברוך אתה יהרהר שם ואלוקנו וימשיך מלך העולם

אשר כתשענו במצוותיו יציוונו

על נטילת ידיים

ואת כל הברכות כרגיל?

חוץ מהברכה הראשונה

אם הוא יצא לנקביו יכול להתחיל אשר יצר ואם לא יכול להמשיך אלוקי נשמה

את הכל יכול לומר כרגיל

אחינו האשכנזים נמנעים מלברך במקרה זה את ברכות התורה

אלא הם מחפשים אדם שישן שיברך בשבילו.

אנחנו נוהגים לברך

גם את ברכות התורה

לא רק על-פי דברי מרן בסימן מ״ז כמו שאמרו הפרי חדש ושאר האחרונים

אלא גם על-פי דברי המקובלים גם כן צריך לומר את ברכות התורה גם אם לא ישן.

תודה רבה לכבוד השר.

כבוד הרב, נשארנו כאן על-ידי כמה מאזינות, מאזינים לגבי קטנות

לילדים שהולכים לים, הולכים לבריכה,

הולכים ללונופק

בימי בין המצרים.

מה כבודו פוסק להם בעניין הזה? שוב, אין לנו בעיה מעיקר הדין, אין לנו דין,

אין איסור להתקלח או לרחוץ בבריכה של מים, הדבר מוטבל לכתחילה.

רק שייזהרו ממה שאמרנו קודם,

לא ללכת בין חמה לצל לבד.

כשהולכים כולם ביחד, כל הילדים, זה בסדר.

אבל כשנמצא ילד אחד לבדו שחורג מהשורה והולך לבד בין חמה לצל, זה לא טוב.

זה מה שצריכים לשים לב בדבר.

אבל הקייטנות האלה בוודאי שהן מותרים,

בפרט כשהקייטנה הזו נפרדת.

בנים לבד

או בנות לבד.

דבר כזה, רוח חכמים נוחה עימנו והילדים שם מתפללים,

עושים את רצון אבינו שבשמיים, למה לא?

שבעזרת השם ייהנו, מגיע להם.

ולבד ללכת.

זאת אומרת שתי בנות, שלוש בנות.

שתי בנות או שלוש בנות,

כמו שאמרתי קודם, בשתיים

הוא עדיין עלול להיראות גם אם לא יזיק.

כשאדם רואה שד מלא עיניים זו בעיה.

ולכן רק בשלוש בנות אין בעיה.

אגב, כבוד הרב, היה מישהו שראה שין ד' כזה?

כל כך הרבה דיברו ההלכה הזאת על זה, אבל יש בפועל אנשים שהלכו לבד וראו,

אני יודע שבכנסת יש הרבה כאלה, אבל סתם ברחוב. אמרת כבר, זהו.

נו, מה יש להוסיף?

לצערנו יש

פגעים בדברים האלה.

אני לא יודע כמה מהאנשים שנמצאים בבתי חולים,

בתי חולים למחלות רוח. כמה מהם ניזוקו בדבר הזה?

אין לנו מחקר יסודי בדבר, אין לנו ידיעה,

אבל הרי מרן חיבר את השולחן הערוך בארץ ישראל.

מרן גר בצפת ובכפר בריה, צמוד לצפת, שם מרן הדפיס את חיבורו.

אם בארץ ישראל אין בכלל רוחות ושדים,

אז מדוע מרן מצא לנכון לכתוב את הסעיף הזה?

הרי מרן לא כותב לנו סעיפים,

לא כותב דברים שאינם אליבא דהילכי.

יש פוסקים אחרים שכן, שכותבים כל דבר,

גם דבר שהוא הלכתה למשיכה.

אבל מרן דרכו להשמיט, דבר שאינו הלכה למעשה שלא קיים היום.

מרן כן כתב את הדבר הזה, משמעות הדברים שלמחש מהבעה.

ולכן מצאנו פתרון קל, אמרנו שילכו ביחד,

או שידליק את האור, ידליק את המנורה במכונית,

גם זה יכול לעזור מבחינה מסוימת.

ביום להדליק מנורות?

כן, כן. זה מה שאמרנו, בין שעה תשע בבוקר

לארבע אחר הצהריים. אלה השעות המסוכנות,

וכשאין לו בני אדם איתו,

הגמרא אומרת שגם מנורה, גם נר, נחשב

מבחינה זו כעין אדם.

אגב, זה כמעט כמו כללים של משרד התחבורה להדליק מנורות ביום.

טוב. השאלה אם עשו את זה מהטעם של השן ד', לא?

יכול להיות.

כן. יש לנו מאזין?

שלום. שלום, כבוד הרב. שלום.

אנחנו צריכים לשאול שתי שאלות הלכתיות לגבי שבת.

אדם שחולה מבחינת יש לו סוכר גבוה ויש לו גם לחץ דם גבוה, ובשבת הוא טוען שהוא חש לכאבים.

האם מותר למדוד לו במכשיר אלקטרוני את הסוכר ואת הלחץ דם הגבוה?

הכלל הוא כך.

התורה נותנת לנו את הציווי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.

וחי בהם ולא שימות בהם.

ולכן כשיש לנו סכנה יהודי שהוא בסכנת חיים,

אנחנו עושים כל דבר כדי להציל את חייו.

ולכן

גם אדם שיש לו בר מינן סוכרת גבוהה,

הוא חייב למדוד במכשיר כדי לדעת מה מידת הסוכרת,

כדי לדעת

כמה המנה שהוא צריך לקבל באינסולין או בכדורין,

כמה צריך לתת לו לפי המינון הזה,

אז בוודאי שפיקוח נפש כזה דוחה את השבת.

אבל כל זה ברמת סוכר גבוהה מאוד.

אבל יש אנשים שנמצאים ברמת סוכר בינונית.

זה לא כל כך גבוה.

הוא יכול למדוד לעצמו את הסוכר

בערב שבת.

בשעה שבע הוא יכול למדוד

וכן במוצאי שבת הוא יכול למדוד ואז הוא יודע בערך

איפה הוא עומד.

לאדם כזה קשה לומר שהסוכרת שלו היא בגדר סכנת חיים,

שזה בגדר פיקוח נפש.

ולכן כדאי... סליחה, כבוד הרב, אם הוא מתלונן באמצע השבת והוא מרגיש וחש לא טוב גם לגבי לחץ דם גבוה,

שהוא ידוע שהוא חולה מלחץ דם גבוה, ידוע שזה כמה פעמים זה גרה לו למשקף.

מותר. בחיי גוונה מותר.

אבל כעצה טובה כדאי גם לשאול את הרופא.

התייעץ עם הרופא מה מצבו של האדם הזה,

האם כשהוא מודד את הסוכרת

בכניסת השבת או ביציאת השבת בצורה הזו שתיארתי,

האם זה יכול להיות מספיק או לא. כדאי שיתייעצו עם הרופא במקרה כזה כדי לדעת

איך להגדיר את העניין, אם יש כאן סכנה או לא.

אם יש להם באזור איזה גוי רומני או פיני-פיני שיכול

הוא לבצע את הבדיקה אז בוודאי שלא צריכים שום שאלה.

ודאי שהכול מותר כי אפילו חולה שאין בו סכנה מותר

לומר לו שיעשה הכל לצורך חולה כמו שכתב מרן בסימן שכח אי וז.

אבל כשאין שם באזור גוי ורוצים לעשות את זה על ידי יהודי,

שם אנחנו חייבים לדייק בדברים ולכן כדאי להתייעץ עם הרופא.

שאלה שנייה, חזק וברוך כבוד אדוני גבוה לרב.

ושאלה שנייה, לגבי הטמנה בשבת,

האם על גבי ארגז של פלטה יהיה מותר לנו להטמין מערב שבת בדבר שלא מוסיף הבל?

הרי על פלטה עצמה זה לא נקרא קירה כתומה או גרופה,

וכתוב גם באבי עומר חלק ו'

שמה שיעשה כדירה גדולה שהשוליים של הצמיחות לא ייגעו בה כדירה.

מה הדין לגבי על הארגז עצמו?

הרי יש פלטה ואנחנו מכניסים אותו לתוך הארגז.

האם על הארגז עצמו יהיה מותר לנו

לחסות בבגדים שלא מוסיפים הבל מערב יום שבת?

אתה שם על הארגז למען הבגדים?

אני שם קדרה על הארגז.

האם יהיה מותר לי לחסות את הקדרה על הארגז?

מערב שבת, כן, אין בעיה.

ואם לדוגמה,

כמו שכותב שם מרן,

שהקדרה מעצמה נהיה פתח,

האם יהיה מותר לי להחזיר את הבגדים?

אם הוצאת בשבת

והאוכל מבושל כל צורכו,

אם כיסאו ונתגלה מותר לכסותו,

זה דווקא כשאתה שם את זה על הנחושתן על הפלטה.

אבל כאן, במקרה הזה שיש לך ארגז,

הארגז הזה דומה לקירה וכתוב שרק על גבי הקירה מותר להכניס

בתוך הקירה,

הדבר אסור.

מרן בסימן רנג סעיף ב הביא לנו את דברי הגמרא שדווקא על גבה,

אבל לתוכה אסור. ולכן אין לך היתר להחזיר חזרה לתוך הארגז.

ועל הארגז אנחנו שמים, אז יהיה מותר לי לחזות אותה? על הארגז, כן. כיסאו ונתגלה, מותר לך לחזות אותה. תודה רבה, שלום. מאזין אחרון בקצרה, שלום.

בבקשה, מאזין.

מאזין?

טוב, הוא כנראה התייאש, אז באמת אנחנו אולי נדבר לסיכום. נעבור לדבר לסיכום. כן, בכבוד, כן.

כמו שהתחלנו, אנחנו בימים האלה נוהגים מנהגי אבלות,

והשיא במנהגי האבלות

יהיה ביום תשע באב, אם לא יבוא מלך המשיח עד אז.

ולכן יום תשע באב הוא אסור ברחיצה, שיחה, נעילת הסנדל,

ואסור בשמחה.

אפילו לימוד התורה,

שגם הוא משמח, כמו שכתוב, פקודי השמש שרים משמחי לב,

גם הוא מוגבל מאוד.

ולכן, מן הראוי שכל אדם ילך בימים האלה,

ילך לחכם, ישב ויעסוק בתורה,

וישנן גם את ההלכות הללו,

אותן הלכות תשע באב,

כדי שידע כיצד עליו לנהוג ולעשות בכל דבר,

ואז, בעזרת השם, יקויים בנו,

שימחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה,

שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה.

אותו האדם שהרים את קולו בבכייה באמירת הקינות

כל צופייך נשאו כל,

יזכה בעזרת השם לדברי הנביא,

לסוף דברי הנביא לקיום ההבטחה יחדיו ורננו, בעזרת השם,

נזכה לגאולה קרובה במהרה בימינו.

אמן ואמן.

אמן.

יראו עינינו וישמח ליבנו.

אני מודה מאוד לכבוד הרב, תודה רבה, יישר כוח.

כל טוב, כל צורות, חזקים וברוכים. בסדר ובשדוד.

כן, אנחנו מודים,

מאזינים יקרים, לגאון הגדול הרב יעקב יוסף.

יישר כוח. יישר כוח. יגדיל תורה וידיר. תודה רבה לכם, מאזינים שהייתם איתנו.

שנזכה לקדש שם שמיים ברבים ולהרבות עוד תורה בעם ישראל, רדיו קול האמת.

מיד ייכנס כאן ברק כהן, המשך האזנה ערבה.

מחכימה, מועילה ומשמחת בעזרת השם.

בשירות טובות ולילה טוב.

חייבים, אוי רכם, אוי רכם, אוי רכם, וחס וחור.