הלכות חשמל וטכנולוגיה חדישה בשבת וביום טוב, והצורך בהכרת המציאות לפסיקת הלכה

 - - - לא מוגה! - - -

שיהיה גדול בתורה ביריית שמיים חברים, טלפונים נכבות, היה לנו באמצע התפילה בשידור חי טלפון מעזרת הנשים אז אפשר להשאיר את זה בחוץ תוציאי את השקית הזו, שזה לא יהיה עוד פעם תוציאי מייד את השקית החוצה, לא צריך להשאיר בפנים דברים כאלה אולי יש שם מטען חבלה? אסור להוליד אש חדשה, כמו שהמשנה אומרת לנו, בביצה ל״ג, כך פסקו כל הפוסקים להלכה, ולכן גם החשמל, גם הוא אש חדשה וגם הוא אסור, וכן כל מכשירי חשמל לסוגיו, כולם אסור להדליק אותם כמו בשבת, כך גם אסור מדרבנן, ביום טוב, להדליק את כל מכשירי החשמל, אם זה מכשיר חשמלי שמוציא אש, כמו החשמל וכיוצא בו, המנורה שמאירה, גם מכשירי חשמל שאינם מאירים, מיקסר, מאוורר, מזגן וכיוצא בהם, את כולם אנחנו אוסרים בכולם, אין היתר להדליק אותם, להפעיל אותם ביום טוב. אבל יש לך היתר פשוט על ידי שעון שקע, להדליק, לכבות, הכל נעשה באופן אוטומטי, אתה מתכנת את השעון מערב יום טוב, הכל מותר. בזמנו, לפני מאה שנה, חלק מהפוסקים אסרו בדבר. היה חשד מראית העין, רואים, בבית של פלוני נדלק אור, נכבא אור, ולכן בזמנם חלק מהפוסקים החמירו. אבל היום השעון שקע נהיה דבר נפוץ מאוד. היום אף אחד לא יחשוד שהגבאי שלנו חלילה מחלל שבת. בליל שבת, שמונה וחצי, נכבא האור. מישהו יגיד על הגבאי שהוא קיבא ביום שבת? בבוקר האור נדלק. באים לכאן הציבור בשעה שבע, ויהי אור. מישהו ידבר על הגבאי או על אדם פרטי, יגיד שהוא הדליק חלילה חשמל ביום שבת? כולם יודעים, יש שעון, הכל נעשה באופן אוטומטי. דבר כזה שמפורסם, אין בו הווה אמנה חשד ומראית העין. כך גם לגבי כל הדברים האחרים. אתה רוצה להדליק מאוורר מזגן או חשמל שמאיר וכיוצא בזה? בכולם הדבר מותר מלכתחילה על ידי השעון. השעון מדליק, השעון מכבה, גם בשבת מותר. קל וחומר ביום טוב שאין בדבר הזה שום חשש ואף על פי כן חלק ממכשירי החשמל גם על ידי שעון יש איתנו, יש שם בעיה. דוגמה ראשונה אני רוצה לדבר ברמקול בליל החג קשה לי לדבר חמש שעות בלי רמקול אני רוצה להניח בערב יום טוב שעון שקע, השעון ידליק את הרמקול והשעון יכבה אין היתר, אסור. למה אסור? אמרנו קודם, על ידי שעון מותר. למה ברמקול יהיה אסור? הסיבה היא גלי החשמל עולים ויורדים בו. כשאתה מדבר יש יותר צריכת זרם. כשאתה שותק הזרם נחלש. תודה. מי שרוצה יכול לראות במכשיר שלנו כאן. רואים את זה במכשיר בצורה מוחשית. אתה רואה, כשהוא מדבר, אתה רואה נדלקות עוד כמה מנורות. אתה רואה שצריכת הזרם עולה. כשהוא לא מדבר, זה נחלש. ולכן, גם בדבר הזה, למרות שהוא שם שעון שקע, נכון שההדלקה של הרמקול הייתה בהיתר, אבל הדיבור, ההמשך, נעשה באיסור, ולכן הן בשבת והן ביום טוב, בשניהם הדבר הזה. אצל הרפורמים הכול מותר. הם אוכלים בכיפור, נוסעים בשבת, הכול מותר. אכן, להם מותר גם לדבר ברמקול. הם חושבים שהם גויים. בסדר, השם ירחם עליהם. אבל לנו, אנחנו אנשים מרעי שמיים, בני תורה, בוודאי שאין הווה מנה שיהודי ידבר ברמקול ביום שבת. יש את הבעיה הזו בעיקר בחיל הים. בחיל הים, כשמגיע זמן ארוחה או כל דבר אחר, הקברניט, הקצין שהוא אחראי על הספינה, הוא מודיע ברמקול. הוא מודיע ברמקול שעכשיו באים לאכול. או כל דבר אחר, הם לא הולכים להודיע לכל אחד ואחד, אלא מודיעים ברמקול, וזה הפתרון הטכני. בחול שעשו כן, למה לא? אבל אם הם יוצאים לסיור ביום שבת או ביום טוב, אין להם יותר להודיע ברמקול שעכשיו יושבים לאכול. מה זה, פיקוח נפש? אם לא ידיע ברמקול, אתה חושב שהם לא יבואו לאכול? יבואו לאכול לפני ההודעה. ולכן, כל זה לא בגדר פיקוח נפש. ואם הקצין הזה אחראי על הספינה הוא אדם ירא שמיים, יודיע להם מראש בערב שבת, יגיד להם ברמקול את זמני הארוחות. יגיד להם, אני עושה קידוש בליל שבת בשעה שמונה, ביום שבת בבוקר בשעה תשע. יגיד להם את הזמנים של הארוחות, נגיד להם אנחנו לא מגיעים ברמקול, הרמקול כבוי בליל שבת. רק אם הם תפסו איזה ספינה של מחבלים אז הם רוצים לקחת שלל להשתלט על הספינה הזו כדי שלא יהיה חלילה סכנה לחיילים שלנו אז צריך לדבר איתם ברמקול בערבית אתה נותן להוראות תיסע אחריי תעשה כך תעשה כך טוב שם זה פיקוח נפש להביא את הערבים האלה להביא את המחבלים האלה שם אתה חייב להשתמש ברמקול אין לך ברירה אבל הודיע על זמני ארוחות ברמקול בשבת וביום טוב בוודאי שאין הבה אמנה להתיר בדבר קצין ירי שמים צריך להיזהר בדבר הוא עדין גם בהקלטה רשם קול גם כן יש את אותה הבעיה הרבה אנשים מעוניינים מאוד להסריט, להקליט את ליל הסדר יש חלק מהעדות שבליל הסדר לא יושבים עם חולצה רגילה כמוני יש להם חלוק רקום בחוטי זהב חלוק מיוחד, כובע מיוחד וכן הלאה יושבים ברוב פאר והדר והם רוצים נזכרת מליל הסדר, רוצים להקליט איך הם שרים יפה לפי המנהג של העדה שלהם שירה וזמרה ורוצים תמונות כל הדברים האלה אסורים בליל הסדר ליל הסדר הוא יום טוב וכל זה אסור יאמר לך האדם הזה אני שם שעון שקע והתפ הרשם קול יקליט רק לפי השעון, אני לא נוגע ביד שום דבר, אני עושה את הכול מערב יום טוב גם זה אסור, אין שום היתר בדבר וגם שם נכון שהשעון הדליק את הרשם קול אבל כשאני מדבר שוב גלי החשמל עולים ויורדים בו בדיבור שהוא מדבר, מניין לנו שגם דיבור נחשב כמעשה כמו שאדם עושה ביד? יש לנו את התשובה של הלכות קטנות הלקט ראשי תיבות הלכות קטנות דן אדם שקילל ואותו האדם שהוא קילל אותו הוא מת אם לא היה מגיע לו שימות אותו האדם נחשב כרוצח בשגגה וצריך תיקון שנאמר חץ שחוט לשונם תגיד אותו האדם בסך הכול הוא דיבר, הוא לא לקח סכין, הוא לא שחט אותו ולא ירה עליו את החץ ביד, סך הכול דיבר אבל הנביא אומר, הנביא ישעיהו חץ שחוט לשונם, בלשון הוא קילל כאילו ירה את החץ ולכן הרב הלכות קטנות מחייב אותו תיקון דיברנו בנושא הזה לפני שנה בהלכות ברכת כהנים, כהן שקילל ועשה מה שעשה וכולי, אם זה היה כדין זה בוודאי מותר אבל אם זה שלא כדין יש לו בעיה לגבי ברכת כהנים. יש מעשה ידוע עם הגאון רבי שאול הכהן, היה הרב של ג'רבה לפני 150 שנה, הוא היה איזה אחד מהערב רב שתמיד היה עושה צרות לרב. תמיד היה אומר דברים הפוכים. אם הרב היה אומר יעלה ויבוא, הוא היה אומר לא יעלה ולא יבוא, וכן הלאה. כשהרב רצה לכנס את הגבאים לדון בכמה דברים, הוא ידע שאותו הנבל, תמיד הוא עושה צרות. במקום בשעה שמונה, הוא אמר להם, תבוא בשעה שבע, נשב יחד בשקט וליהו גברה. וככה הם באו בשבע, אבל מישהו הודיע לו, הדליף לו, והתייצב גם השטן בתוכה, גם הוא בא. ועוד הפעם התחיל, כל מה שהרב מציע הוא אומר הפוך. הרב כעס עליו, אמר לו דברים קשים, התרע בו. הוא לא שמע. ברגע שהרב לא שמע, הוא בעצמו היה כהן, רבי שאול הכהן, הודיע גם לאחרים, אתם כהנים, תצאו מייד איתי, שלא יהיה טומאה. הם יצאו אותו האדם מת, נפח את נשמתו. טוב, ההוא מבזה תלמידי חכמים, מגיעה לו מיתה. זה בוודאי, על כגון זה לא נאמר הדבר. לא רק הוא, הצאצאים שלו גם סבלו מאוד, היה להם סבל נורא, והם באו לשאול את הרב מזוז, מה התקנה שלנו? הם צאצאים של אותו האיש, ההוא גברה. עזב, אמר להם, תתעסקו בארונו, להביא את ארונו לארץ ישראל, ואז החכם ימחו לכם. הרב, היה לו אהבה עזה לארץ הקודש, וככה הם טיפלו בארון שלו, זכו להביא את ארונו, מנוחתו כבוד, כאן, במושב איתן מושביך, במושב איתן הביאו אותו. אז אם זה מגיע לו, בוודאי, מה שעשה עשוי. אבל, כשחלילה אותו האדם שקילל עשה שלא כדין, ואותו האדם נפח את נשמתו, קרה מה שקרה. לא הספיק לעשות התרת קללות, והלך לגן עדן. אז בחי גוונה, אותו האדם שקילל נחשב כרוצח בשוגג. אתה רואה שגם דיבור, גם פה כשאני מדבר ברמקול ביום שבת, הדיבור נחשב כמעשה לכל דבר. ולכן, אין היתר לדבר ברמקול ביום שבת ויום טוב, אין היתר להקליט הן בליל הסדר והן בכל שבת ויום טוב. ובכל זאת, שואל אותך האדם הזה, תשמע, אנחנו רוצים מזכרת מהסבא, מהסבתא, כולם יושבים בליל הסדר, איזה יופי, אנחנו רוצים משהו. תן לו עצה טובה, תגיד לו, מחרתיים בלילה פסח שני, יעשה מהדורה שנייה, פסח שני, כמובן, בלי שם השם יעשה את הכל, אבל בלי אזכרת שם שמיים ינגנו ביחד, והיא שעמדה לאבותינו. ולנו יכולים להביא חסה על השולחן, בתמונות יראו את החסה, יראו את המצות. אתה רוצה לעשות מצות עבודת יד, אז תלך מול האליהו, מול מוסייף, תביא עשתנור. העשתנור עכשיו מותר. בתמונות זה נראה גם, כן, מצות עבודת יד זה ייראה, כן, וכן הלאה. תעשה את הכל בכל מכל כול, אבל אם הוא אומר לך, אבל אני רוצה גם לשתות את היין בהסבה, אז צריך לשתות יין, שם אי אפשר להגיד בלי שם, אז שיגיד קודם את הברכה הראשונה, אשר בחרבנו מכל עם, בלי שם השם, בסוף יגיד את הגפן וישתה, שם יגיד עם שם השם וישתה את היין, אבל שיעשו את הכל בפסח שני בהיתר, שם הוא יכול להסריט, יכול להקליט, עם כל הבגדי הוד והדר יעשו את הכל, יכולים להביא את הסבא במכונית, להחזיר אותו במכונית, הכל בנחת, אין פקקים בליל פסח שני, זה לא כמו ערב פסח ראשון, זה קל מאוד שיעשו את הדברים האלה בהיתר, אבל חלילה להסריט, להקליט בליל הסדר, אפילו על ידי שעון אוטומט, הדבר אסור, אין היתר בדבר. יש היום סוג מנורה שלפי מה שאתה צריך, אתה יכול לכוון את עוצמת האור. במקום להחליף מנורה אחרת, אתה מסובב את הכפתור, אם זה יהיה 40 וולט או 60 או 80 או 100, דבר כזה אסור להשתמש בו לא רק ביום שבת אלא גם ביום טוב. מה שאתה מדליק מערב יום טוב זה בסדר, אבל אם האור חלש, מספר 40 זה לא מספיק, אתה לא רואה את התרגום מאונקלוס, את האותיות הקטנות של רשי אתה לא רואה. אתה רוצה להוסיף במקום 40 שיהיה 60 או 80, גם ביום טוב אין היתר. התוספת זרם שאתה מוסיף כאן זה לא נוצר מהזרם הקודם אלא אתה מזרים זרם חדש ולכן הדבר אסור, אין שום היתר בדבר. כך גם לגבי דברים אחרים. קל וחומר לגבי תנור חשמלי, האדם הזה שם שעון שקע והתנור החשמלי נדלק אבל יש שם רק ספירלה אחת. החום הוא קטן, עד שזה ייאפה יהיה 5 שעות. הוא רוצה להגביה, אסור, זה לא דומה להגבהת האש של הגז. שם מהלהבה הראשונה אתה מוסיף עוד גז, הכול אש מאש ולכן הכול מותר. אבל כאן כשהוא מגביה את עוצמת האש שבתנור אתה מוסיף עוד ספירלה חדשה, עוד דבר חדש, ובוודאי הדבר הסוף. הוא הדין גם לגבי מיקסר, האדם הזה רוצה לעשות על האש. וכדי שיהיה נוח לאכול הוא רוצה לטחון את הבשר כדי לעשות קבב אתה שואל אותו, איך תדליק את המיקסר? הרי אסור להדליק ביום טוב אז הוא עונה לך מייד, הוא אומר, יש לי שעון שקע השעון ידליק את המיקסר בשעה 10 עד 10 וחצי, בינתיים אני אטחן את הכל גם שם אסור, אין יותר לעשות כזה. אני שואל אותך למה את החשמל אתה מדליק על ידי השעון, את המאוורר אתה מדליק על ידי השעון, למה את זה לא? תענה לו. בשעה שאתה דוחס את הבשר לטחון באותו רגע אתה שואב יותר זרם. אתה לא צריך להיות מהנדס חשמל כדי לדעת את הדבר הפשוט הזה. רק תקשיב ותשמע את המנוע. המנוע של המיקסר, כשהוא מתאמץ כדי לטחון את גוש הבשר אתה שומע אותו גונח ואתה מרגיש שהוא מתאמץ והוא צורך הרבה יותר זרם. ולכן גם בזה אין לנו צד היתר, אין לנו קולה בדבר. בשום אופן אין היתר לטחון ביום טוב בצורה כזו במקסר. אם הוא רוצה לטחון בשר ביום טוב אין מקום לאסור. נראה את זה לקמאל מתקד, הדבר מותר לך תחילה. איך? הייתה מכונה ישנה עם הידית, עם המנואלה, מי שזה זוכר, אז תשיג מהסבתא, ממישהו אחר, תשיג את המכונה הזו ותטחן ביד, מותר לכתחילה. אנחנו לא אוסרים את מלאכת התחינה, אנחנו אוסרים את המיקסר ששם אתה בא וצורך יותר זרם, ולכן הדבר אסור. כך הוא הדין גם במאוורר. המאוורר דולק, המאוורר עובד, אבל נעשה חם מאוד, והמעט האוויר לא מספיק. במקום מספר אחד אני רוצה להעביר למספר שתיים, כדי שיהיה עוד יותר שהמנוע יעבוד בתאוצה יותר גדולה. הדבר אסור. אין היתר לעשות כדבר הזה, להעביר ממספר אחד לשתיים, או הפוך, להנמיך ממספר שתיים לאחד. אין היתר בדבר. לא תיגע בו יד. הוא הדין גם. אדם שמגיע ביום שבת או ביום טוב, בא מהדרך עייף ומזיע. וברוך השם, יש לו בבית מאוורר דולק. מה הוא עושה? נצמד למאוורר כדי לעשות לעצמו נחת רוח. אסור, אין היתר. תגיד, למה? אני לא נוגע במאוורר. המאוורר דולק מהערב שבת. למה אתה אוסר עליי? שוב, גם כאן. כשהמאוורר יש לו שדה פתוח, הוא זורק את האוויר בקלות, המנוע צורך מעט זרם. כשיש התנגדות... הגוף שלך עומד קרוב אליו, המנוע צריך להתאמץ ויש כאן צריכת זרם, יש כאן יותר ויותר זרם ולכן הדבר אסור. מאיפה אנחנו יודעים את זה? במכון התקנים, בדקו את זה, יש להם מכשירים מדויקים מאוד והם ראו שבחיי גוונה יש יותר תצרוכת זרם ולכן הדבר אסור, אין היתר בדבר. למה זה גרמה? זה מעשה כשאתה בא ועומד ובאותה השנייה המנוע מתחיל להתאמץ. למה זה גרמה? זה מעשה. דבר שני, אפילו אם לפי דבריך שזה גרמה, הרי גם גרמה אסורה מדרבנן, אז למה תתיר בחיי גוונה? אין מקום להתיר. שוב, יש חכמים שאומרים מותר. בדרך כלל אותם חכמים לא יודעים את המציאות, הם טועים במציאות ולכן הם אומרים מותר. אמש דיברנו לגבי הנצרה, להכניס נצרה, להוציא נצרה. שוב, גם שם יש חכמים שאומרים, כליש מלאכתו לאיסור, לצורך גופו ומקומו מותר, וזהו, אומרים בפשטות מותר. שוב, מה שהם אומרים את הכלל, כליש מלאכתו לאיסור, לצורך גופו ומקומו מותר, אין בזה מחלוקת, זה ודאי שמותר. אבל אין קשר בין השאלה לתשובה. למה? כי היום במעברים החדשים אתה מכניס את הנצרה, אתה מכניס לפעולה עוד מנוע קטן. ממלך הוא מדליק עוד מנוע, מי יתיר דבר כזה בשבת? הם לא יודעים את המציאות, וצריך לעדכן אותם, צריך ללמד אותם את המציאות. הגמרא בסנהדרין ז', הגמרא אומרת לנו, אדם שבקי יודע את ההלכה, אם ברור לך הדבר כמו הבוקר, אומרהו. אם לאו, אל תמרהו, שנאמר, בדוד כה אמר השם, דינו לבוקר משפט. עוד פסוק הגמרא אומרת, אמר לה חוכמה אחותי את, אם ברור לך הדבר כמו אחותך שאסורה לך, אומרהו. ואם לאו, אל תמרהו. למה, מדוע הגמרא מצליחה להביא לנו שתי פסוקים? מספיק פסוק אחד, זה משכנע אותנו. אלא, הלכות רבות קשורות במציאות. אני שומע דין תורה, אתה שומע את התובע, את הנתבע. זה מספר לך סיפור כזה, זה אומר לך סיפור אחר. אתה צריך לבדוק מה היה באמת, מה הייתה המציאות. האם, כמו שאומר התובע, תביא עדים, תביא מסמכים, תביא ראיות. קודם כול, תבדוק מה המציאות. אתה יודע, ברור לך המציאות. כמו שכעת זה בוקר, בית דוד, דינו לבוקר משפט, אתה יודע את המציאות. אחר כך אתה ניגש לשלב השני, לברר את ההלכה, אמור לה חוכמה אחותיעד, כמו שאחותך אסורה לך, גם זה יהיה אסור או מותר. לא כל החכמים למדו טכנולוגיה, לא כולם בקיאים בפרטי פרטים וחלק מהם במחילה מכבוד. לא טורחים גם לשאול, אלא לפי השערה, לפי מה שהם, נדמה להם, עונים לך, שולפים ואומרים, מותר או אסור. כל הכבוד לאותם החכמים, לשמוע מהם סיפורים זה מאוד יפה, מאוד טוב. את כל הדרשות על התורה מבראשית עד עינכו לישראל, תשמע מהם. אבל לשמוע מהם הלכות, הלכה למעשה, אתה לא יכול לסמוך על אותו החכם שפוסק הלכות על פי השערות, על פי דמיונות, אלא צריך קודם כול לבדוק מה המציאות. וכאן המציאות, כמו שאמרתי, אתה מכניס את הנצרה, אתה מדליק עוד מנוע. יש איזה פוסק בעולם שיגיד, מותר להדליק מנוע של מאוורר ביום שבת? ודאי שאין יותר. ולכן, גם אם אמרו, כמו שאמרתי, הדברים שאמרו אין להם קשר להלכה למעשה, וכן כל כיוצא בזה גם בדברים אחרים. כאן, במקום הקדוש הזה, אמרתי פעמים רבות שאסור לאכול עוף של הרבנות, ומי שטען ובישל עוף כזה צריך הגעלה. יש רבנים שאומרים מותר, הם מתפלאים עלי, למה אני אומר אסור? אותם הרבנים שאומרים מותר אף פעם לא היו בלול, לא ראו איך מזריקים לעופות, אף פעם לא היו במשחטה, לא ראו את כל שרשרת הבעיות, איך העופות שם נעשים נבלות וטרפות, תחת ההשגחה, תחת החותמת של הרבנות. הם לא היו שמה, ולכן נדמה להם, יש להם דמיון שהכול בסדר, והם שולפים, אומרים לך משפט שכתוב בגמרא, בחולין י' כתוב, עד אחד נאמן בייסורים. יופי, חזק ברוך. קודם כל, שילך ויראה, יעשה ביקור בלול, יראה איך מזריקים ביום הראשון בחזה, יראה איך מזריקים ביום העשירי בשוק, אם נהיה חור בצומת הגידים, לא נהיה, נהיה חור בריאות. קודם כל, שיבדוק את כל הדברים. ילך למשחטה, יבדוק את הסכינים של אותם דמתקרי שוחטים של הרבנות. נראה אם הסכינים שלהם טובות, לא טובות. נראה אם הם בודקים שם הריאות בצומת הגידים. נראה אם יש שם משגיח עד סוף האריזה. נראה את הכול, ואז הוא יבין את ההבדל. יש ניצנים שבכלל לא שואלים רבנים. אתה אומר לו, מה? הוא אומר לך, אני טעמתי את שניהם, שניהם אותו טעם. אין הבדל. טוב, כת ליצנים, יש להם מדור מיוחד, אנחנו לא יכולים להתחרות איתם. אבל אדם רציני, אדם שרוצה לדעת את האמת, הוא חייב לטרוח ללכת בעצמו לבדוק בדיקה יסודית. ולכן אנחנו לא מתחשבים באותם הרבנים. תגיד, ספק דה רבנן לכולה. קודם כל, זה לא דה רבנן. נבלות וטרפות זה איסור דה אורייתא. ולכן, לא רק שאסור לאכול את אותו העוף, אלא גם הכלים, גם הם צריכים הגעלה. אני אומר את הדברים. כי כאן בבית המדרש שלנו, על הכיסא הזה, ישב אחד החכמים ואמר לא צריך הגעלה. ואותו החכם מימיו לא ביקר במשחטה. ולכן כל הכבוד לאותו החכם, אנחנו מכבדים אותו, אבל לא סומכים עליו בדברים האלה, גם לא בשעת הדחק. אלא, כמו שאמרנו, כל הלכה שמורכבת מהמציאות, שני דברים, קודם כל דין הוא לבוקר משפט, תברר את המציאות, אחר כך אאמור לחוכמה אחותיית, הוא עדין גם בכל הדברים, כולל גם בנושא הטכנולוגי הזה, שצריך לבדוק, לברר, ורק אחר כך הדברים שאומר החכם הם מדויקים לאמיתה של תורה, ואז יהיה אפשר לסמוך עליו להלכה למעשה. אבל אם אתה רואה שהחכם הזה שולף, לא בודק, לא מברר, בחיי גוונה אל תסמוך עליו, לא להלכה ולא למעשה, והוא רחום, יכפר עבורו שלו. הם הולכים להכניס מנועים, אני לא יודע בדיוק איזה שנה. בשנים האחרונות הכניסו עוד מנוע קטן כדי שלא יחליש את המנוע הגדול. לפעמים לא רק שהוא מחליש, אלא הגן הורס אותו, כן, תוקע אותו. ככה, אם הנצרה, אם המנוע הקטן התקלקלה, לפחות המנוע הגדול נשאר. כך שלא יהיה קשר בין זה לזה, זה מאריך את חיי המאוורר להרבה זמן. לא בכל המאווררים יש את זה, אבל יש חלק מהמאווררים, פיקוד אלקטרוני, יש הבדל בין זה לזה. אותו דבר גם לגבי המקרר. דיברנו פעמים רבות על המקררים החדשים, שגם אותם אסור לפתוח ביום שבת או ביום טוב. שוב, יבוא אדם שלא קרא ולא שנה ולא שימש תלמידי חכמים, אתה אומר לו, מה הדין של מאוורר בשבת? אז הוא אומר לך, חכה, יש לי מחשב. היום הכול כתוב, כל התורה כולה כתובה במחשב, יש לי ארבעים אלף ספרים במחשב. טוב, הוא פותח, אומר לך, במנחת שלמה חלק א' כתוב, מותר, וכן כתב יביע עומר חלק א', וכן כתב, הוא סופר לך את כל הרשימה, וכל הפוסקים אומרים מותר. אז תקשה עליו, תגיד לו, אבל חכם פנוני אמר אסור. אז הוא אומר לך, יחיד ורבים, הלכה כרבים. זהו. בזה הוא פצר את הבעיה. פסק לנו אותו הפסקן על פי הוראת המחשב, מי אנחנו שנחלוק על המחשב? ואמרתי, יש שם ארבעים אלף ספרים. אבל אותו אדם מקשקש, ואסור לשמוע לאדם הזה. למה הוא מקשקש? תגיד, הוא אומר לך, הפוסקים, איך אתה חולק על אותם הפוסקים גדולי הדור? מי התיר לך לחלוק עליהם? אבל הפוסקים דיברו על מקרר אחר, והמציאות היום, המקרר האלקטרוני שלנו הוא דבר אחר. יביע עומר חלק א', נדפס בשנת תשי״ד לפני חמישים ו... שש שנים, אז עדיין לא היה בעולם מקרר אלקטרוני, לא היו חיישנים מסביב לדלת שהקלטו את האוויר החם, לא היה מחשב, לא היה פיקוד אלקטרוני, כל הדברים שיש היום לא היו אז. לא היה מאוורר בתוך המקרר כדי שיזרוק את האוויר הקר למטה, בשעה שאתה פותח המאוורר מפסיק. אתה סוגר, אתה מפעיל את המאוורר. כל זה לא היה אז. היה פיקוד מכני, מה שאמרו מנחת שלמה חלק א', יביע עומר ושאר האחרונים, ודאי שהיסודות שלהם הם יסודות חזקים מאוד. נכון שהר צבי, הרב פרנק ועוד חלקו, אבל אפשר להבין מצוין את הכולה, את ההיתר, באותו מקרר שהיה הכול מכני. אבל היום הכול אלקטרוני, על זה אף אחד לא דיבר. על זה מי יתיר לך לחלל שבת? כשאתה בא ופותח, מייד החיישנים הם שקולטים את האוויר החי, מעבירים לפיקוד כדי שאפעין מייד את המנוע. ולכן, מה שאומר לך אותו אדם כתוב במחשב, עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לא. העצים והאבנים והמחשב והפלסטיק הם שאומרים לו את ההלכות, אוי לו, דאותו המסכן. ולכן אדם בן תורה צריך לא רק ללמוד לקרוא, לשנות, אלא גם לשמש תלמידי חכמים, שימוש תלמידי חכמים, הרבנים, אלה שהם פסקנים, יודעי הלכה, הם יגידו לו גם מה המציאות, הם יעזרו לו כדי להגיע לתחנה הסופית, לפסיקה, להלכה למעשה. ולכן, אם יש לו מקרר אלקטרוני, אין שם פיקוד שבת, גם ביום טוב אסור לפתוח. הוא אומר לך, תשמע, אני לא רואה שיש שם מנורה, אני ניטרלתי את המנורה מערב יום טוב, אז למה אתה אוסר? שוב, כשאתה מפעיל את המנוע יש שם תצרוכת, זרם, מרובה להדליק מאוורר, לכבות מאוורר, גם ביום טוב אסור. כשאתה סוגר, אתה מדליק את המאוורר הקטן. הוא אומר לך, אני לא רואה מאוורר. אם הוא לא רואה, וזה כן קיים, זה עדיין אסור. אדם יושב בבניין העירייה, ידליק את כל החשמלים של ירושלים. יגיד לך, בחדר שלי לא ראיתי שנהיה אור. מותר להדליק ביום שבת דבר כזה? לא ראיתי? מה, הוא יסגור את העיניים ויגיד, אני לא רואה דברים בטלים? קשקוש. במציאות, הדלקת את כל ירושלים. ודאי שעשו אותו דבר גם בדבר הזה. יש בפנים מאוורר, כשאתה מפרק חלק מסוים מהמקרר, אתה יכול להבחין מיד לראות את אותו המאוורר. ולכן, במקררים החדישים יש חובה להתקין פיקוד שבת. בלי פיקוד שבת הדבר אסור. ולכן, כל אדם שרוצה לקנות מאוורר, קודם... הכל יתייעץ וישאל. לפעמים הוא הבטיח לבן, הבטיח לזוג אני אקנה לכם לקרר על חשבוני אז מחר צריכים החתן והכלה לעתיד ללכת לקנות אז הוא נותן לו צ'ק פתוח, הוא אומר לו תלך למקום שצריך, הנה צ'ק פתוח, מה שיעלה תרשום אבל לפעמים אותו הבן לא יודע, לא בקיא בדברים האלה. אפילו אם הבן הזה, איך אומרים, וידע טוב ירושלים לומד בישיבה, שקדן, אז הוא למד בבקמה, קידושין, למד מסכתות אחרות, אבל את הפיקוד האלקטרוני, את כל מה שדיברנו, את זה הוא לא יודע. אז איך אתה שולח אותו לבד? קודם כול, שיביא לך איזה סוג מצא חן בעיניהם. אל תיתן לו צ'ק, אלא יראו לך, מצא חן בעינינו סוג זה וזה, הנה הפרוספקט. תפקסס את זה למכון הטכנולוגי בבית וגן, תשאל אותם האם למקרר הזה יש לכם פיקוד שבת או לא. אם הם עונים שכן, אתה מתאם איתם כדי שלזוג הזה יהיה מקרר עם פיקוד שבת. התוספת של פיקוד השבת זה סך הכול עוד 200 שקל, זה דבר שהוא לא יקר, בזה אנחנו פותרים את הבעיה. אבל בלי לשאול, בלי להקדים רפואה למכה, הוא יכול לסבך אותם באיסורי חילולי שבת, בשוגג, במזיד, זה לא משנה, גם בשוגג אסור לחלל שבת ביום טוב. ולכן, אל תיתן להם צ'ק. תגיד להם, תלכו לחפש, ימצא חן בעיניכם איזה סוג, תביאו לנו את הפרוספקט ונשאל. המכון הטכנולוגי זה כאן, בבית וגן, ברחוב הפסגה 1. קל מאוד להשיג אותם, יש להם פקס, אתה מפקסס להם? חלק מהמקררים, יש להם אפשרות להתקין בהם פיקוד שבת. אבל, חלק מהמקררים, הם אומרים, אין אפשרות להתקין פיקוד שבת. יש כל כך שכלולים במקררים החדישים, והם לא מצליחים להתגבר על הכול. כמו שבמכוניות אתה רואה, כל שנה יש שכלולים גם במקררים. ידיהם מלאות עבודה, יש להם צוות מהנדסים, צוות גדול של חכמים מהנדסים, שבודקים כל מקרר או מקרר, להתאים לו את הפיקוד שבת. לחלק מהמקררים הם מצליחים, לחלק לא, חלק עדיין לא מצליחים. לכן, אל תמהר לקנות, אולי לאותו המקרר אין אפשרות להתאים פיקוד שבת. ואז מה תעשה ביום שבת? לא תשתמש במקרר. זה מקרר רק לימי החול, תקנה מקרר אחר לשבת. איך אפשר? שעון שקע. שעון שקע, לא תמיד זה יעיל, לפעמים זה מקלקל את המנוע. לא תמיד זה הכי טוב. ולכן, אדם עושה דברים, יעשה דברים בחוכמה, ולפני שיקנה, יקדים רפואה למכה, יעמוד איתם. בקשר, ישאל, כך עושה אדם חכם, נבון וחכם אבל יש אנשים, קודם כל עושים מה שרוצים ואחר כך באים לחכם שיפתור להם את הבעיות, שישבור את הראש ויחפש עצה, בדיעבד ככה, האם בדיעבד יהיה מותר כך או כך זה לא דרך, לא כך עושים אנשים חכמים ונבונים אלא כמו שאמרנו קודם, צריך להיות מתון וזהיר כדי שלא יבוא חלילה לידי חילול יום טוב. הוא הדין גם, אני אומר עוד דוגמה, שתוספת צריכת הזרם גם היא בכלל חילול יום טוב, לא מבעיה בשבת שאסור אלא גם ביום טוב אסור, גם לגבי אותה המנורה. נכון שבשבת אסור להדליק אבל ביום טוב מותר להעביר מאש לאש, אבל המנורה שדיברנו בה זה לא אותו אש שנעשה במקום 40 וולק נהיה 80. לתוספת זרם דבר חדש ולכן גם ביום טוב אין היתר לבוא ולהשתמש באותה המנורה אלא כמו שדלקה מערב יום טוב ככה אתה משאיר אותה בלי לשנות כי הוא זה, אל תשנה שום דבר זה מה שצריך להנחות את אותם האנשים. הוא הדין גם, אדם שיש לו מכשיר שמיעה שידליק את המכשיר השמיעה מערב יום טוב, נשאר דולק כל היממה. כך גם בערב שבת, ישאיר אותו דולק. בדרך כלל אותם האנשים כשבאים לישון חולצים את המכשיר מהאוזן כדי לישון. אז כדי שלא יתבזבז המצבר הבטרייה, מה הם עושים? מכבים את המכשיר. בבוקר הוא עונד את המכשיר על האוזן ואז הוא מדליק את המכשיר. בחול יעשה מה שרוצה, אבל בשבת או ביום טוב אין היתר לכבות ולהדליק. אלא יוציא את המכשיר מאוזנו, יניח אותו בארון, יניח אותו במגירה, אין היתר להדליק ולכבות, יישאר כל השבת, כל היום טוב דולק. לפעמים קורה, באמצע השבת או באמצע יום טוב נגמר הבטרייה. בחול אתה מחליף מיד, בשבת אסור להחליף. מה עושים? המסכן הזה רוצה לשמוע קריאת התורה או דברי תורה? מה יעשה? אם יש שם גוי, מותר לומר לגוי שיחליף לו את המצבר, את הבטרייה. כאן זה ייקרא שבות לשבות במקום מצווה, ובדיעבד יהיה מותר. אבל מלכתחילה, מה עושה אדם חכם ונבון בכל יום שישי לכבוד שבת, שאני עכשיו בטרייה חדשה? בדרך כלל המצבר, הבטרייה הזו, מועילה לחמישה ימים, ל-120 שעות. אבל לפעמים הבטרייה לא הייתה טובה וזה נגמר לו באמצע. לשעת חירום יהיה מותר מלכתחילה לבוא ולהחליף את זה על ידי גוי. במכשיר הישן, המכשיר השמיעה עובד כך כשאני יושב ליד החכם קרוב אני שומע טוב אבל אם לא יהיה מקום קרוב, אני יושב רחוק, אני לא שומע את החכם לפעמים אין רמקול והוא לא שומע טוב מה הוא עושה? כמו שיש בכל מכשיר אפשרות להגביה גם שם מיד הוא מסובב, מגביה את הכפתור ואז גם כשהוא יושב רחוק הוא שומע שוב בשבת ואפילו ביום טוב אין היתר להגביה את עוצמת הזרם כדי לשמוע אפילו שהוא עושה את זה לצורך מצווה הוא אומר לך אני שומע את החכם דברי אלוקים חיים גם בחי גוונה גם בדבר הזה אין היתר, אין קולה בדבר הדבר אסור לגמרי מכל וכול וכן כל כיוצא בזה במכשיר החדיש מכונת השמיעה היא יקרה מאוד, שווה עשרת אלפים שקל, שם אין את הבעיה הזו, שם יש את המחשבון, הוא מתאים את עצמו לפי המרחק. הוא יושב קרוב, הוואליום יורד. הוא יושב רחוק, לא צריך לעשות שום דבר ביד, זה באופן אוטומטי, העניין מסתדר. אבל במכשיר הישן היה צריך ביד לשנות את העוצמה, להעלות ולהוריד, וכמו שאמרנו, גם ביום טוב, נכון שזה רק תוספת זרם, אין שם חוט שמתלהט, אין שם מנורה שנדלקת, ואף על פי כן הדבר אסור גם ביום טוב, גם לצורך מצווה, אלא אם כן יהיה הדבר הזה על ידי גוי. אמרנו שעל ידי גוי שבות ישבות במקום מצווה יש מקום להתיר, עליו הכי לא. הוא הדין גם לגבי רדיו. גם ברדיו יש את הבעיה הזו. הבעיה הזו עם הרדיו בעיקר נוצרת על ידי שועלים קטנים מחבלים גרמים. לפעמים אתה רואה את הילד הקטן בן שנתיים, אתה חושב אותו תמים, לא יודע עדיין לדבר. פתאום הוא הדליק לך את הרדיו ביום שבת. אתה שומע לא סתם רדיו, הוא סובב את זה על קול עמן, יש שם מעולד, אנשים עוברים, שומעים מהבית של פלוני, יש שם רדיו, קול עמן, מוולט. מה קרה לו? השתגע האדם הזה? התחרפן? האנשים כולם ישמעו את הדברים האלה, ידברו עליו. מה הוא עושה? מיד הוא הולך, מכבה. לא רק לכבות אסור, גם להוריד את הווליום, גם זה אסור. שוב, כשהווליום של הרדיו גבוה הוא צורך הרבה זרם, כשהוא נמוך הוא צורך מעט זרם, ואין היתר לא להגביה וגם לא להנמיך. הוא שואל אותך, תראה, החכם, אבל מפני כבוד הבריות, מה אני עושה? אין לי עצה. פתרון קל מאוד, שיחפש גוי והגוי ינתק לו כדי שלא יהיה לו פדיחה, שלא יהיו לו בושות, אבל לבוא ולהנמיך בידיים לעשות את הדבר הזה, אין היתר בדבר. יש כאלה מכסים את זה בניילון, הניילון חונק את הכל, יכול להיות שזה פתרון חלקי לבעיה, לא תמיד זה מצליח. אני עושה דבר אחר, בערב שבת, לפני שאני יוצא לתפילת המלחה בשש וחצי, אני קודם כל עושה סיור, מנתק את התקע מהשקע של הרדיו, של מכונת הכביסה, של התנור, לא משאיר. אתה רואה את הילדים הקטנים האלה, אתה חושב שהם תמימים, והם יודעים להדליק יותר טוב ממך את כל המכשירים האלה. גם אם הוא חצי מטר, המוח שלהם עובד מצוין. למה לך לחפש את הגוי ביום שבת, לשבור את הראש? הדליק לך פתאום את התנור או דבר אחר. במקום זה תנתק מלמעלה, הוא עדיין חצי מטר, הוא לא מגיע לשקע למעלה, שם הוא לא יחבר לך. אם הוא ישחק עם הכפתורים למטה וזה לא מחובר, הוא לא יוכל להצליח להדליק שום דבר. זה הפתרון הטכני, כך עושה אדם חכם ונבון בכל ערב שבת. אבל יש פלחים שלא עושים את זה, ואחרי שהוא מסתבך הוא רץ לחכם, מה אני עושה? תענה לו, אין היתר לבוא ולהנמיר. שוב, יש רבנים שאומרים לך, אין בעיה, הרדיו נשאר דולק, אתה רק מנמיך את זה, ולכן אומר לך אותו אדם, מותר. הוא פוסק לך, מותר. שוב, גם כאן, זו טעות במציאות. זה לא שיש איזה ויכוח בהלכה, בית שמאי אומרים כך ובית אלאל אומרים כך. לא. האדם הזה לא יודע מה שהוא מדבר. תיקח מכשירים. היום יש מכשירי חשמל מדויקים מאוד. וכשהווליום גבוה, אתה רואה, הוא צורך הרבה חשמל. אתה מנמיך, מיד אתה רואה שתצרוכת החשמל יורדת. ולכן אין היתר, לא בשבת ולא ביום טוב, לא לעשות, לא את זה ולא את זה. בקושי מצאנו היתר לומר לגוי שיבוא בגלל כבוד הבריות, שלא יהיה לו פדיחה, שלא יהיו לו ביזיונות. אבל שיהודי יבוא ויעשה דבר כזה בידיים, בוודאי שהדבר אסור. יש חלק מההתנחלויות ששם אין יהודי. כל מי שנמצא שם, כולם גוי טהור על טהרת הגזע היהודי. שם כולם גוי קדוש, אין שם גויים. אז מה יעשו שם? הפתרון הוא, לפעמים על ידי המרפק אתה יכול לסובב את זה, אז בשינוי יהיה מותר או לקרוא לילד של השכן. הילד שלך אסור. התורה הזהירה אותנו, לא תעשה כל מלאכה, אתה ובנך וביתך, אדם יצווה על שביתת בנו. בסימן רס״ו, שם הנושא מופיע, רס״ו וש״״מ״ג בשני המקומות. ולכן הילד שלו אסור, על ידי ילד של השכן שלא הגיע לחינוך בשעת הדחק יהיה הדבר מותר. תראה כמה אנחנו שוברים את הראש למצוא פתרון אם הדליק. ואותו הטיפש, במקום להכין, לעשות את הכל, להקדים רפואה למכה, לנתק את התקע והשקע בשנייה אחת, במקום זה הוא מסבך אותנו אחר כך לדון מה לעשות אחרי שהדליקו לו את הרדיו או אחרי שהדליקו לו את התנור. אם התנור החשמלי יישאר דולק כך 24 שעות, קודם כול נקבל חשבון חשמל ל-10,000 שקל. דבר שני, התנור יתקלקל. במוצאי שבת כבר התנור הזה ילך לאיבוד, יצטרך לקנות תנור חדש עוד 5,000 שקל. ולמה לך? למה לעשות שטויות? למה לעשות את הדברים האלה? יש לנו פתרון קל, שלא יהיה עצל ויסגור את הכול. כך הוא הדין גם לגבי היוניקרס. הרבה אנשים יש להם בבית היוניקרס, לא רק בערב שבת אתה חייב לסגור, לנתק את זה, גם בערב יום טוב. יעמוד אותו התמים וישאל אותך, מה הבעיה ביום טוב? אני פותח את הברז, יש שם בלאו הכי אש, האש נעשית יותר גדולה, אז מה יש? מותר להגביה את הגז, אז גם את היוניקרס גם כן יהיה מותר. תענה לו מיד. וכשאתה סוגר את הברז, אתה מנמיך את עוצמת האש. מי התיר לך להנמיך? מי התיר לך לבוא ולכבות חלק מהאש? ולכן, כמו שבשבת אסור, גם ביום טוב אין היתר להשאיר את היוניקרס דולק בשום אופן, גם לא בבתי חולים. גם כן אין את הכולה, אין את ההיתר האמור. תגיד לך, אדם, אבל בית חולים, פיקוח נפש, יש שם חולים שיש בהם סכנה, מה עושים? יש פתרון קל בהיתר. אין היתר להפעיל את היוניקרס שיישאר דולק שם בבית החולים. והפתרון הוא קל מאוד. יש לכל בוילר, לכל דוד שמש, יש שם מים וסט, תרמוסטט. הווסט עובד על 70 מעלות או 80 מעלות. זה הממוצע. אם אתה עובד בבית חולים, אם אתה רוצה שגם בשבת יהיה הכול מותר, תתכנת את הווסט שיהיה עד 40 מעלות, ויישאר דולק כל ה-24 שעות. כל הזמן זה ימשיך לחמם, יהיה לך מים חמים עד 40 מעלות. ממלק, כשאתה פותח את הבוילר, יוצאים מים קרים, במקום המים החמים ייכנסו מים קרים, אבל הם לא יתבשלו אלא רק יתחממו. חום שהיא צולדת בו זה מעל 40 מעלות. מעלות ומטה זה נקרא עדיין בגדר פושר, ממילא המים שנכנסים הם לא מתפשטים, רק מתחממים, ואת זה התורה לא אסרה, לבדיקו לעלמא. ואז החולים האלה רוצים להתרחץ יש להם כל ה-24 שעות מים חמים מישהו מתחמם במים של 50 מעלות, תהיה לו קביעה כל מי שמתרחץ במשך ימות השנה בדרך כלל החום הממוצע של המים הוא 38 מעלות אף אחד לא מתרחץ במים יותר מזה. ולכן אין צורך שהמים יהיו רותחים שמישהו יקבל קביעה ותפנה אותו לחדר מיון. בשביל מה? ולכן, גם כשיש חולה שיש בו סכנה, אבל אם אפשר לעשות את הדברים בהיתר ולא באיסור, בוודאי שחובתנו לנהוג ולעשות כדבר הזה. ולכן, אם אני מנהל בית החולים, לי נותן הוראה לאותו האדם, לאותו המנהל שעובד בנושא הזה, הוא אחראי על המים החמים בכל בית החולים, שיעלה לגג ויסדר את הווסת כדי שהמים לא יגיעו ליותר מ-40 מעלות, כדי שלא יהיה חלילה חידולי שבת שלא לצורך. מה שצריך לחולה שיש בו סכנה, התורה התירה. קראנו שלשום, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וחי בהם ולא שימות בהם, כמו שכתוב ביומה פה. אבל כאן זה לא לצורך, כאן זה מיותר לחלוטין. כמו שאמרתי, אתה יכול לתכנת את הווסת, את התרמוסטנט, ל-40 מעלות, וזה יישאר גדולה כל השבת. קודם כול, אין בעיה של חילול שבת. ב. זה יחסוך להם גם חשמל, בשביל מה שיהיה יותר חם מזה. אין צורך שיהיה יותר חם מזה. ולכן, אין שום כולה, שום היתר, לעשות דברים מיותרים, כולל גם בבתי חולים. שוב, הבעיה היא גם במעליות. חלק מהמעליות היום קוראים לזה מעליות שבת. חלק מהן תואמות את ההלכה ואין איתן שום בעיה. אבל חלק מהמעליות, כשאתה נכנס, יש שם מתקן שקילה שמעביר הוראה למחשב, ועל-ידי כובד הגוף שלו צורך יותר זרם, לא רק בעלייה אלא כולל גם בירידה וכו'. יש שם כמה וכמה בעיות. ולכן, שוב, גם במעלית יש את כל השאלות והתשובות, כל הבעיות שתיארנו קודם, לא רק לגבי שבת, אלא גם ביום טוב הדבר אסור. לפעמים אותו הפתי אומר, תראה, לא אני מדליק, יש אחד השכנים, הוא לא דתי, אני נכנס איתו. מה, אותו השכן הוא גוי? מי יתיר לך לבוא וליהנות מהחילול שבת הזה? בוודאי שאסור, שיעלה ברגל וירד ברגל, אלא אם כן, אם הוא תיאם עם אותם החכמים, אותם אנשי מקצוע, והכול על פי כללי ההלכה, אין שום בעיה. בדרך כלל במעליות הישנות, מה שנקרא מעליות, המתקן שבת שם הכל אוטומט בדרך כלל הוא היה טוב ויעיל שם אין תוספת זרם, אין מתקן שקילה, הכל מסתדר אבל לא כל המעליות יש בהן את האפשרויות האלה ושוב אם אני הקבלן שאמור לקנות לבניין הזה מעלית לפני שאני הולך לקנות קודם כל אני שואל תלך למכון הטכנולוגי תתאם איתם אני צריך לבניין מעלית באיזה מעליות ההתקן לשבת המתקן הזה יוכל באמת להיות טוב ויעיל יתאים לנו מבחינת ההלכה תתאם את זה איתם ואחר כך תקנה ותעשה להם את הפיקוד שבת בזה בדרך הזו יהיה היתר לאנשים לעלות ולרדת לצערנו ברוב המקומות זה לא כך ברוב המקומות זה לא מתואם ברוב המקומות המעליות שבת לא תואמים את ההלכה וכשאתה עולה ויורד במעלית יש שם תצרוכת של יותר זרם ולכן הדבר אסור אין היתר לעלות ולרדת באותן המעליות עדיף שאדם ירד ויעלה ברגל זה טוב יותר ועדיף יותר מה עם גדוד שמש ובוילר? גדוד שמש ובוילר ביחד והדלקת את הבוילר ביום שישי אז כל החום היה 70 מעלות על ידי הבוילר כי הדוד שמש התרוקן, התרחץ אחד, שניים וכבר בשני כל המים של הדוד שמש כבר התרוקנו. מה שאחר כך נעשה המשך שהוא חם זה רק על ידי הבוילר ושוב כשזה 70 מעלות יד צונדת בו אתה פותח את המים החמים ונכנסים מים קרים ואתה מבשל ולכן אין היתר אלא אם כן כמו שתיארתי קודם אם אתה עלית על הגג ומעיקרה זה היה רק 40 מעלות אף פעם לא הגיעה ליד צונדת בו אתה רוצה לשטוף בזה כלים מותר להתרחץ גם במים פושרים אסור בשבת. כן? מה ההבדל בין בן אדם לדבר לעבר זו עם מכשיר שמיעה זה כמו מיקרופון זה מגביר את הכול לבין מיקרופון כמו של הרב? למה זה מותר זה אסור? אני מדבר לעבר שלי יש מכשיר חשמלי שמתרגם את הכול שלי ומגביר אותו למיקרופון כזה עם בוקסה קטנה כן לפי הדובב מישרים וישכיל עבדי יש מקום באמת לדון גם בחיי גוונה שאולי יהיה אסור אלא אם כן אם החכם הזה מדבר לרבים אני מדבר למאה איש ואין כוונתי דווקא לאותו אדם אומרים לה זה ייקרא פסיק ראשי דלא נחלה בדי רבנן לא אכפת לי ממנו אולי זה לפעמים פחות מזה אולי זה מתעסק ולכן בחיי גוונה גם לפי הדובב מישרים וישכיל עבדי יהיה מותר אבל הבעיה היא כשיש לאדם הזה חברותא הוא לומד עם אחד שאינו שומע טוב, ויש לו מכשירי שמיעה בשתי האוזניים. כאן הבעיה מסובכת יותר וחמורה יותר. כמו שאמרתי, לפי הדובב משרים וישכיל עבדי אסור, אבל לפי המלחת שלמה יביע עומר ועוד, יהיה מותר. יש מחלוקת לגבי החברותא. כאן, כמו שהערת, כשאני מדבר איתו, תצרוכת הזרם עולה ויורדת בדיבורי, אז מה ההבדל בין הרמקול הגדול לרמקול הקטן שיש באוזנו? זו הטענה של הדובב משרים וישכיל עבדי, כך שיש בעיה ללמוד עם אחד כזה. כשהוא בא לשיעור, בא לבית הכנסת, החזן לא צריך לשתוק, להגיד, הקול שלי יגיע לאוזן דרך המברנה, דרך המכשיר שמיעה. שם הוא לא צריך לעשות חשבון, הוא לא מתכוון לדבר הזה. אבל עם חברותא, יש באמת מחלוקת בחוזקים. אם יהיה הדבר בגדר היתר, אם לאו, יש מקום לדון בכל זה. מה יעשה אדם שיש לו מקרר שילך וישאל שם, במכון הטכנולוגי? תשאל אותם, אבל כשאתה שואל, תבדוק איזה מודל. אם המקרר הזה הוא חדש, ישן, איזה סוג? יש מאות סוגי מקררים בעולם, והטכניקה, הטכנולוגיה, האלקטרוניקה שיש במקרר, כל אחד עשוי בצורה אחרת. ולכן, אם אתה שואל אותם, יש לי מקרר, מה אני עושה בשבת, הם לא יעלו לך תשובה. הם שאלו אותך מייד איזה סוג מקרר יש לך. אז אם יש לך עדיין את הפרוספקט, תעודת אחריות, שקיבלת בשעה שקנית, תפקסס להם, ואז הם ידריכו אותך איפה אפשר לעשות את ההתקן, המתקן שבת, כדי להקדים רפואה למכה, כדי שלא יבוא לידי חילולי שבת ויום טוב. זה הפתרון לאדם שכבר קנה, כדי שיוכל ביום שבת זה ליהנות מהמקרר, זה הפתרון הטכני. בלי זה אסור לו לפתוח ולסגור את המקרר בשבת. גם כשהמקרר עובד, כן, בישן, במכני, אז המחמירים היו מחכים עד שהמקרר יפסיק, יתחיל לעבוד. העובד, המקרר, המנוע עובד, אז היו מקלים. אבל באלקטרוניה אין את ההבדלים האלה. אם אתה מדליק מאוורר או מכבה את המאוורר, בין שמנוע עובד או לא עובד, זה לא משנה. בכל מקרה אתה עושה חילול יום טוב או חילול שבת. ולכן, כמו שאמרנו, צריך את הפיקוד שבת. בלי הפיקוד שבת אין על מה לדבר. אולי הכפתור שלו, מה אנחנו דנים באחדות? איזה כפתור? מה יש שם? הנצרה, נו, אמרנו שאסור, אתה מדליק עוד מנוע, נו. אתה נכנסת עכשיו? לא, שוב אתה מכבה מנוע. כשאתה עוצר אותו שלא יסתובב, היה עוד מנוע קטן שהוא היה מסובב אותו ימינה-שמאלה, כשאתה רוצה לעצור אותו, אפילו אם המאוורר ימשיך לעבוד, אבל כשאתה שולף את הנצרה, חיבדת את המנוע הקטן. זה מה שיש בהרבה מאווררים. חלק מהמודל החדיש יש בו גם את הפטנט הזה, ולכן צריך להיזהר. קודם כול תבדוק איזה מאוורר יש לך. דבר נוסף, אפילו בישן, שלא היה עוד מנוע, כשאתה שולף את הנצרה אתה בא ועושה איסור של מוקצה, וגם זה אסור, אלא אם כן תעשה את זה בשינוי. תשלוף את הנצרה בשיניים. אם תעשה בשינוי, אז יהיה הווה אמנה, בישנים, יהיה צד להתיר. אבל בחדיש, שיש בו תוספת מנוע, להדליק מנוע או לכבות מנוע, גם כשאתה עושה את זה בשינוי, גם במרפק או בשיניים, גם בזה הדבר אסור, אין היתר בדבר. אתם רגילים למכור את הקדיש? אחרי שהרב סופר גומר, מוכרים קדיש או לא מוכרים קדיש? פה לא מוכרים את הקדיש. טוב, בסדר, תעבירו את כל הדברים לגבאים שלנו, תזכו למצוות. רבי חנניה בן הקשה אומר. אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אמן. יצא ספר חדש, פיתוחי חותם, מהגאון הרב גד יזדי. כל מי שמעוניין בספר הקדוש הזה יכול לפנות לידידנו ברוך, ספר יפה, כתוב בטוב טעם, בצורה מסודרת, בצורה יפה מאוד. יואו.