חסדי השם | הרב אמנון יצחק

"והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה". אור שבעת הימים מורינו ורבינו הבעש"ט אומר שלה' יתברך יש שתי דרכים לעורר את האדם בתשובה. אחד ע"י עונשים ודינים שהוא מביא עליו, ואז מתעורר האדם לתשובה. ויש דרך שניה שהקב"ה משפיע על האדם חסדים ורחמים גדולים ועל ידי זה מתעורר האדם וחושב, ווי, הלא אני חוטא גדול ואיך משפיע עלי הקב"ה חסדים ורחמים? מזה הוא בא לידי בושה גדולה ומתעורר בתשובה שלמה לתקן את כל מה שמרד במלך מלכי המלכים הקב"ה.
אבל הקול אריה אומר, העצה הזו שלהשפיע חסדים ורחמים על החוטא מועילה רק למי שיש לו מידת הענווה, שכן כאשר משפיע עליו הקב"ה חסדים ורחמים הוא מבין ויודע בגלל ענוותנותו שהוא לא ראוי לזה, ממילא הוא מתעורר לעשות תשובה שלמה. אבל אם אין לו מידת הענווה בודאי חושב שהוא ראוי לכל החסדים והרחמים האלה, ולכן הוא לא מתעורר בתשובה. נמצא שלגביו מי שהוא לא עניו אין עצה רק מכות יסורים ודינים.
והנה אמרו חכמים ז"ל, סגולה בדוקה לזכות לירושת ארץ ישראל - מידת הענווה. כמו שכתוב "וענווים יירשו ארץ ויתענגו על רב שלום". הארץ גם נקראת כנען, לשון הכנעה. והענין כי ארץ ישראל היא ארץ זבת חלב ודבש, ארץ שבה מושפעים כל מיני חסדים ורחמים שהם בבחינת חלב ודבש.
אבל ידוע מאמר החכם מכל אדם, קהלת ז' כ', "כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אז איך יישארו ישראל על אדמתם בארץ ישראל בזמן שהם חוטאים ואינם בתכלית השלמות?
אלא הביאור כך הוא, הקב"ה מאיר את עיניהם של ישראל לתקן את דרכם על ידי שהוא יתברך מוסיף להרבות להם שפע טוב של חסדים ורחמים למרות החטאים, אבל העצה הזאת אמרנו מועילה רק לענווים, שהם יודעים שמה שהקב"ה משפיע עליהם - הם לא ראויים לו, ולכן הם חוזרים בתשובה שלמה לתקן מה שפגמו. אבל האחרים אינם מתעוררים בתשובה בעקבות החטאים, אז צריך לגרש אותם מן הארץ, ארץ זבת חלב כדי שיחזרו בתשובה. אז כל האמריקאים הישראלים היהודים והאירופאים בכל מקום זה בגלל שיש להם גאווה, הם נמצאים שם. אם היה להם ענווה הם היו זוכים פה לרחמים ולחסדים מרובים. אבל כיון שהם לא, אז צריך לגרש אותם מהארץ. כי כתוב "וענוים ירשו ארץ" אם אתה עניו אתה תירש את הארץ, אם לא - תצא לגלות, הגוי יתן לך לטמות שתזכור מי אתה, אז תרד ותבוא ואז האמריקאי פתאום יבוא לבלגן שיש פה, זה באמת הכנעה. זה לא פשוט, לא פשוט. שמה ארץ רחבת ידיים, פששששש שטחים פה נותנים לך דירה בקושי שלשה חדרים לוקחים לך את כל הכסף ארנונה זה לא נשאר לך כלום.
מעתה מבואר היטב, מדוע התנאי המוקדם לזכות לירושת ארץ ישראל זה להדבק במידת הענווה. "וענווים ירשו ארץ ויתענגו על רוב שלום", אם אתה לא עניו אתה לא יכול להתענג מכלום, אבל אם אתה עניו על רוב שלום, יש אפילו מלחמות לא מעניין אותך, אתה חי בשלום.

ש. עניו מסתדר עם כל אחד, אין לו שום בעיה...

הרב: נכון. נכון.
אם כך אנחנו חייבים לרכוש את מידת הענווה, כדי לזכות לרשת את ארץ האבות, וכדי שהוא יתברך ישפיע עלינו חסדים ורחמים.
המפרשים אומרים שצריך ללמוד את מידת הענווה מצמיחת פרי הארץ. זורעים באדמה, קודם נרקב הגרעין, נהיה אין, גורנישט מיט גורנישט, ורק אז מתוך האין יש צמיחה מחודשת. כך האדם אם הוא רוצה לצמוח ברוחניות צריך לבטל את העצמיות שלו עד שמגיע לבחינת אין.
פעם אמרתי שאין ואני זה גימטריא אין סוף בסטרא אחרא, אני כמה זה? שישים ואחד, סטרא אחרא כמה זה? 61, ס"א. אין כמה זה? 61, אין סוף כמה זה? 61. אם אתה אין אתה נותן מקום לאין סוף, אבל אם אתה אני סטרא אחרא.
ועל כך רמז הכתוב, "והיה כי תבוא אל הארץ וירשתה וישבת בה ולקחת מראשית כל פרי האדמה" אם אתה רוצה לשבת בארץ ישראל לבטח "ולקחת מראשית כל פרי האדמה" ולקחת מלשון לקח, ולקחת - שיהיה לך לקח מפרי האדמה, כמו שפרי האדמה בהתחלה הוא מתבטל ונרקב ואח"כ הוא צומח, ככה אתה. אז אם אתה רוצה כשאתה בא לארץ, כי תבוא אל הארץ, אז ישר תקח לקח, ולקחת, מה לקחת? מראשית, דבר ראשון, מכל פרי האדמה. ואחרי שאדם מתבטל ומגיע למידת הענווה אז "וענוים יירשו ארץ" אי, איזה טעים זה נכון שזה טעים? זהו, אז זה הסוד. אם אתה עניו קודם כל אתה יכול לזכות לתשובה ברחמים ובחסדים, כי ה' יודע שאם הוא ירעיף עליך אתה לא תייחס לעצמך, אתה תגיד לא מגיע לי, מה פתאום נתנו לי? אז עכשיו אני חייב לקב"ה עוד יותר, אני חייב לחזור בתשובה אם הוא עושה לי כאלה טובות ולא מגיע לי.
כמו אחד באים אומרים לו פשששש אשריך איזה צדיק, והוא יודע שהוא רשע, ואומרים לו איזה צדיק, יש טיפש שיגיד אתה רואה, כולם אומרים שאני צדיק אז הוא לא צריך לתקן את עצמו, כולם טועים בי חושבים שאני צדיק והוא מבסוט. יש אחד אומר אוי ואבוי כולם חושבים שאני צדיק, אם יתברר לי מי אני יבבי, איזה פדיחות, ישר הוא מתקן את עצמו שלא יגלו, וחוזר בתושבה. ככה זה. אבל אם יבואו לאחד ויגידו אשריך, כמה אתה עשיר, והוא יודע שהוא תפרן, הוא לא יגיד כן כן כן כן וילך רעב הביתה וישחק אותה עשיר, מה עשיר, המקרר ריק, מה אתה משחק אותה? אין לך כלום. אבל אם יגידו לו עשיר ישר יגיד לא, הרבה טועים בי אין לי כלום, אם הוא לא יגיד ככה אף אחד לא יתן לו כלום, הוא יישאר ככה, הוא ימות, אז הוא חייב לגלות.
אז בגשמיות בן אדם מבין שהוא מפסיד אם טועים בו, אבל ברוחניות אם טועים בו הוא לא מרגיש שהוא מפסיד, הוא חושב שהוא הרויח, מה אכפת לי שיגידו שאני צדיק, מה אכפת לי. אתה מבין?
"ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך". יש מאמר תמוה בתנחומא, "ושמחת בכל הטוב" ואין טוב אלא תורה, שנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו", לפיכך משה מזהיר את ישראל "עשר תעשר". ויש פלא עצום, מה הקשר בין לקח טוב זה התורה ל"עשר תעשר" ושמחת בכל הטוב ואין טוב אלא תורה, מפה אתה לומד כי לקח טוב, לכן אנחנו מוזהרים ע"י משה - עשר תעשר. מה הקשר?
רבי צדוק הכהן מלובלין זיע"א, מגלה בספרו "רסיסי לילה" שסגולת מצוות התורה היא, סגולת מצוות התורה שהם ההיפך מהטבע. סגולות של מצוות התורה, כל מצוה מן התורה זה ההיפך מן הטבע. יש למצוות התורה סגולה מבורכת, הן משפיעות על האדם ועל הרכוש שלו בדיוק הפוך מדרך הטבע.
נביא דוגמאות, כתוב בפרשת ראה "עשר תעשר את כל תבואת זרעך" וחכמים ז"ל דרשו על כך, עשר בשביל שתתעשר, זה היפך מהטבע, אם אני נותן עשירית הפסדתי עשירית, איך אני אתעשר? מבטיחים לנו חכמים אדרבא, תקיים לא רק שלא יתמעט הרכוש אלא אתה תתעשר, כמו שאומר רבי צדוק מלובלין, שמצוות התורה סגולתן היפך הטבע. אבל כמובן זה כשמקיים האדם את המצוות בשלמות, אם הוא עושה בשלמות זה סגולת המצוות, היפך הטבע.
דוגמא נוספת, עונג שבת, עונג שבת. על פי הטבע מי שלא עובד יום שלם בשבוע ובנוסף עוד מתענג, מוציא הרבה הוצאות בשביל עונג שבת, בשביל כל מיני מעדנים, מפסיד מכספו, גם יום עבודה וגם הוצאות. ואנחנו רואים הפוך, שעל ידי עונג שבת מתעשרים, שהגמרא בשבת קי"ט אומרת, עשירים במה הם זוכים? בשביל שמכבדים את השבת. וכן בשבת קי"ח, כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלא מיצרים, בלי גבולות. והזוהר הקדוש אומר, כל ברכן דלעילא ותתא ביומא שמיעא תליא. כל הברכות למעלה ולמטה תלויות רק ביום השבת.
מבואר שדוקא מקדושת יום השבת, שלא עושים מלאכה, ומתענגים במאכלים מיוחדים ויקרים, הנה לא רק שלא נחסר ממונו ורכושו של האדם, אלא נהפוך הוא, יורדים שפע וברכה לכל ימות השבוע. נו, אז זה לא שמצוות התורה הן היפך הטבע? כמו שאומר רבי צדוק מלובלין. והרמב"ן מוסיף ומפליג ואומר שמצוות התורה שנצטוו ישראל זה הוכחה שאין טבע, למה? מה קשור אם אנחנו שומרים מצוות שירד גשם? זה תלוי באקלים, תלוי איפה אתה נמצא, באיזה מדינה, מה זה קשור, "וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים", מה זה קשור, אם אני עושה פה מצוות מה זה קשור לגרמי השמים? והארץ תתן יבולה מה זה קשור, אם אני עושה מצוות לא עושה, מניח תפילין, מה זה קשור לאדמה? אתה זורע זה יצמח לא זורע אתה משקה זה יצמח, מה זה קשור, כל התורה זה ככה, כל התורה. הכל תלוי בתורה, איך שאתה מתנהג עם התורה ככה הטבע מתנהג איתך. אתה שולט על הטבע, אין טבע, התורה היא מטביעה את הטבע. אין טבע אצל התורה, אצל התורה אין טבע.

ש. אתה מנהיג אותו?

הרב: אתה מנהיג את הטבע

ש. לא אותו

הרב: מה זה אותו?

ש. הקב"ה לפי המעשים שלך

הרב: הוא נותן לך לנהל את העולם, זה המפתחות ביד שלך, קח את התורה תפעיל מה שאתה רוצה. הנה יש לך מזגן, אתה רוצה שלט, איזה מהירות? כמה מעלות? מה אתה רוצה? יש לך שלט תעשה, הנה השלט, זה השלט, זה התורה, תפעיל. תניע את המלאכים תוריד תעלה תזיז, מה שאתה רוצה. תעשה סתימות, תעשה פתחים תעשה שפע תעשה פשע, מה שאתה רוצה, הכל בתורה.
על כך אומר נעים זמירות ישראל, "פיקודי ה' ישרים משמחי לב", שהנה על פי דרך הטבע קיום כל תרי"ג המצוות זה עול גדול שהטיל הקב"ה על האדם, כמו ששנינו בגמרא, מצוות לאו ליהנות ניתנו, ראש השנה כ"ח, פירש רש"י, לאו ליהנות ניתנו לישראל אלא לעול על צוואריהם ניתנו. המצוות ניתנו עול, כמו ששמים עול לשור בשביל להוביל אותו ישר, אז שמו לנו עול - תרי"ג מצוות להוביל אותנו ישר, לעשות מה שצריך.
נמצא שעל פי הטבע צריך העול הגדול של המצוות להביא עצבות. אם אומרים לך עכשיו, יום עבודה אתה צריך עכשיו להתקין 613 מזגנים, יבבי, אתה יכול להיות שמח או אתה עצוב? 613. אז לכן זה מביא עצבות ולא שמחה. אבל מכיון שלמדנו אומר רבי צדוק הכהן, שסגולת המצוות משפיעה על האדם ההיפך מדרך הטבע, לכן פיקודי ה' ישרים משמחי לב, דוקא הם משמחי לב, מביאים את האדם לידי שמחה.
אבל אפשר לדייק עוד, פיקודי ה', כשאתה יודע שהפיקודים הם מה' ושהם לטובתך, זה משמחי לב, אבל אם זה עול של אדם שיגיד לך תעשה ככה וככה, ישר אתה נכנס לדכאון יאוש מרדות, לא רוצה לזוז, מה אתה בא אלי, יש עוד אנשים, מה אתה רוצה ממני? מה אתה נטפל אלי? אבל אם זה פיקודי ה' ישרים משמחי לב, עם כל זה שזה הרבה ועם כל זה שזה עול ועם ועם ועם.
עכשיו מתבאר הקשר מה שאמר התנחומא, "ושמחת בכל הטוב" לבין "עשר תעשר", למרותש קיום תרי"ג מצוות התורה זה עול גדול על הצוואר של ישראל, ועל פי הטבע היה צריך לבוא לידי עצבות, אומר לנו ה' "ושמחת בכל הטוב", בכל הטוב, מה זה טוב - תורה, תורה לקח טוב, טוב זה תורה, מתי שמחת? בכל הטוב, בכל מה שכתוב בטוב. אדם שמקיים את המצוות לשמן לא רק שהוא לא נכנס לעצבות, אלא להיפך, הוא שמח בכל הטוב, בכל עול מצוות התורה, כי סגולת ק יום המצוות היא להשפיע על האדם היפך מדרך הטבע ולהביא עליו שמחה. מה הראיה? מצות עשר תעשר, כמו שאומרים חכמים, עשר בשביל שתתעשר. אמרנו צריך למעט את כספו, ודוקא הפוך יתרבה לו, אז לא זו בלבד שלא ימעט רכושו אלא יזכה להתעשר וירבה רכושו. כך בענין השמחה, אע"פ שהמצוות עול על הצואר, הסגולה היא להביא שמחה ולא עצבות, שנאמר "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך" זה מתנה נתן.
מי שרוצה לראות שמחה שיראה את ה יהודי הזה כשהוא רץ למקוה וחוזר לפני שהוא מתחיל את הזה, תראו דרנדרנדרנדרנדר ככה שמחה, לא בדכאון עם המגבת ככה הולך ככה ככה חצי ישנוני, בשמחה דרררררר, ככה צריך. נכון שאתה שמח בבוקר? כן. בשמחה.

ש. בלי זה אי אפשר לחיות כבוד הרב...

הרב: נכון, נכון, התורה מחיה את האדם, תורת חיים זה נקרא.
לסיום נביא את דברי הרב הקדוש בעל חידושי הרים שאמר חידוש נפלא, למה נקרא חודש נפלא, חודש התשובה אלול. הרמז כתוב בתהילים "דעו כי ה' הוא אלהים הוא עשנו ולא אנחנו עמו וצאן מרעיתו, ככה כתוב, ולא אנחנו, כתוב ולא אנחנו, אבל הקרי, איך קוראים - ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו. למה כתוב בלא וקוראים בלו? הביאור, אם לנו עם ישראל יש עוונות חס ושלום, אז הכתוב אומר ולא אנחנו עם מרעיתו, אנחנו לא צאן מרעיתו, אנחנו לא עמו ולא צאן מרעיתו, אבל אם אנחנו ללא עוונות ואנחנו עושים תשובה על העוונות, אז אנחנו הולכים לפי הקרי - ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו. אז תכלית התשובה היא להפוך את הלא ללו, זה אלול, אלול זה לא-לו, אז צריך להפוך את הלא ללו. ז"א זה העבודה שלנו בחודש אלול.
לפי דברי רבי צדוק גם כן מובא שחודש אלול מכיל את האותיות לא-לו. אמרנו לפי רבי צדוק אמרנו שכל סגולת המצוות זה היפך הטבע, לכן כשאדם זוכה לקיים מצות התשובה בשלמות הוא שובר את הגאוה, והוא בא לידי הכרה אמיתית שהוא לא עובד את ה' כראוי, והוא חושב שבגלל העוונות שהוא עשה אז הוא בבחינת ולא אנחנו עמו, שהוא לא ראוי להכלל בעם ה', אז מה סגולת התשובה היא משפיעה עליו להיות בבחינת ולו אנחנו עמו, שאז הוא יהיה ראוי להיות. אז לכן שיבור מידת הגאוה גורם שאדם יעשה תשובה וממילא מלא בגלל הגאוה כי "תועבת ה' כל גבה לב" הוא הופך להיות לו כי הוא משיג את מידת הענוה.
עוד דבר אפשר להוסיף, התשובה, מצות התשובה נקראת תשובה, תשובה. ההפרש בין לא ללו כמה זה? חמש. והנה כידוע כשקיבלנו עם ישראל את התשובה בהר סיני נעשינו עמו של הקב"ה, וזכינו להיות בחינה לו אנחנו עמו, עם ו', אחרי שחטאנו חסר לנו חמש, מהמילה לו הפכנו להיות לא, בבחינת ולא אנחנו עמו, לכן ה' נתן לנו מצות התשובה, להשיב את הה', תשוב-ה, תשובה זה תשוב הה' למקומה, מלא שנחתנו וירדנו להחזיר את הה' ונהיה לו ולא לא. תוסיף ללא ה' יהיה לו.

ש. זה גם שם ה' כשאנחנו לא עושים תשובה אז הוא מתרחק מאתנו.

ש. אם לא אנחנו כמו שאדם את עצמו צדיק, אם לא אנחנו - אנחנו לא, אז...

הרב: ולא אנחנו אז עמו.

ש. אני זה לא אני

הרב: בכל מקרה בשניהם זה יצא ככה, ולא אנחנו אם אנחנו מבטלים את עצמנו אז אנחנו, וגם אם נהיה לו אנחנו גם מבטלים את עצמנו, אז מכל מקום גם לפני הקרי וגם הכתיב, בשתי הבחינות אנחנו נזכה בעזרת ה' לתשובה שלמה, ביטול הגאוה, עבודה על הענווה, יורשים את הארץ, שמחים, מה עוד אתה רוצה? תורת חיים.
רבי חנניה בן עקשיא אומר...