תכלית היסורים - התעוררות לתשובה | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

אומרים חכמים זיכרונם לברכה כי באות הא נברא העולם

ובאותה אות הא נרמז גם על התשובה לכל באי העולם

ואפילו אם חטא האדם יש לו תיקון ותשובה

כמבואר במדרש

בראשית רבה יב'

יוד

אלה תולדות השמיים והארץ בהיב ברעם

אל תקרה בהיב ברעם אלא בהה ברעם

כלומר העולם נברא בהה

ומה האות

ה סתומה מכל צדדיה ופתוחה מלמטה

זהו רמז שכל המתים

יורדים לשאול

דהיינו כל הרשעים יורדים לשאול

בחלון שמן הצד

הפתח משמאל של האות ה'

רומז לבעלי התשובה שיש להם מקום יציאה מן השאול

מבואר מכאן שבאות ה' נברא העולם

כמו שכתוב בה' ברעם

וכן נרמז באות ה' גם התשובה מועילה

שכן הפתח של האות ה' משמאל רומז שיש לבעלי תשובה פתח מילוט מן השאול

והדבר זה נרמז גם במילה תשובה

שמורכבת מהאותיות תשוב ה'

כלומר אומרים

לאדם תשוב לשם ידברך כמו שנרמז באות ה'

ומהי התשובה?

שעזוב אחותה חטאו ויסירו ממחה שבתו

ויגמור בלבוש לא יעשהו עוד

שנאמר יעזוב רשע דרכו וישאב אין מחשבותיו

וכן התנחם על שעבר וצריך להתוודות בקוץ

שבין האות ח'

לאות ה'

שהרי חמץ הוא מצא אותן אותיות

מלבד שבמילה חמץ יש אות ח'

במילה מצא יש את האות ה'

והרמז

שהיצר מפתה את האדם החוטא ואומר לו שכבר אין לו תקנה בתשובה

כדי שיתייאש

וישקע בחטאו

ומעוור את עיני האדם

שלא יראה את הפתח הקטן הפתוח בצד שמאל של האות ה'

הפתח מרמז לאדם שיש לו תיקון על ידי התשובה

לכן, בחמץ זה ח' סגורה

אין פתח

כשסוגרים את החלון הפתוח מצד שמאל של האות ה' נעשית מזה ח'

זה מה שנאמר על אנשי סדום הרשעים

בראשית יט יא

מאת האנשים אשר פתח הבית

הכו בסנוורים

מקטון ועד גדול

וילאו למצוא הפתח

כלומר הרשעים היו מוכים בסנוורים עיוורים

לא יכולים למצוא את הפתח בצד שמאל של האות ה'

פתח שרומז שיש תקנה לשוב בתשובה

אבל אנו למרות שחטאנו לפני השם יתברך

איננו חס ושלום רשעים

יודעים שהבורא הוא רחום וחנון

והוא רמז לנו את התשובה באות ה'

שנוכל להשתמש בה ולהימלט מלרדת שמו עולה

לכן חייבים לחזור בתשובה

במיוחד בימים האלה של עשרת ימי תשובה

שכן גדול הוא כוח התשובה

כמו שדרש רבנו הקדוש

רבי יהודה הנשיא

גדול כוחה של התשובה

כיוון שאדם מערער בליבו

לעשות תשובה מיד היא עולה לשמיים

ולא עשרה מילים

ולא עשרים מילים

ולא מאה מילים

אלא מהלך חמש מאות שנה

ולא על הרקיע הראשון

אלא עד לרקיע השביעי

ולא רק עד לרקיע השביעי

אלא עומדת לפני כיסא הכבוד

רבי יהודה ואומר

במקום שבעלי תשובה עומדים

צדיקים גמורים אינם עומדים

שנאמר שלום שלום

לרחוק ולקרוב

לרחוק מהקדוש ברוך הוא

ושם בתשובה תחילה

ורק אחר כך לקרוב לצדיק שהוא קרוב לפני השם

אז השם מקבל את בעלי התשובה קודם

אז האות ה' מרמזת על התשובה

כפי שאמרנו

אשמח ישראל אומר שכדי לצאת זכאים מיום הדין בראש השנה

צריך להשתדל להידמות לבורא יתברך

כמו שהקדוש ברוך הוא מתנהג עם ישראל בשלוש עשרה מידות של רחמים

צריך האדם לזכה את עצמו ולתנהג עם חברו במידות רחמים אלה

ועל ידי זה יתנהג עמו ה' מתברך מידה כנגד מידה ויעורר עליו את שלוש עשרה מידות רחמים שיזכה בדין בראש השנה

בי״ג המידות

של רחמים שמביא הנביא מיכה

מי אל כמוך נושא עוון ועובר הפשע אשר נחלתו להזיג להפועל כעבי סתר ישוב ירחמנו

יש ישוב ירחמנו

כדי שנוכל להבין

נביא את ביאורא רמק

רבי משה קורדוברו על המידה הזאת ישוב ירחמנו בספר תומר דבורה

וכך הוא כותב הנה הקדוש ברוך הוא מתנהג עמנו לא כמידת בשר ודם

שכן כאשר בשר ודם מכעיס את חברו

ולאחר מכן מתפייס עמו

אין חברו מתרצה עמו כבתחילה

ואין אהבתו חוזרת להיות כמו שהייתה

הוא טעון עליו

אבל אם חטא אדם כנגד הקדוש ברוך הוא וזכה לעשות תשובה

מעלתו לפני הקדוש ברוך הוא הרבה יותר גדולה מאשר בראשונה

כמו שכתוב במקום שמעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד

ועוד אהבתו של הקדוש ברוך הוא לאותו חוזר בתשובה יותר מאשר הייתה קודם

שנאמר ישוב ירחמנו

הקדוש ברוך הוא משיב לאדם הזה יותר רחמים ואהבה מאשר היה לו קודם

מדברי הרמ״ק על מידת ישוב ירחמנו

אנחנו לומדים שאחרי שהחוטא עשה תשובה על עוונותיו

לא רק שהקדוש ברוך הוא סולח לו על כל עוונותיו

וכאילו הוא לא חטא לפניו כלל

אלא הקדוש ברוך הוא מוסיף לאותו חוזר בתשובה אבל גדולה יותר על אהבתו הראשונה

שכן הקדוש ברוך הוא יודע עד כמה קשה לבעל תשובה להתגבר על העוונות שכבר הורגל בהן

ולכן כאשר אדם עושה תשובה ומתגבר על תאוותיו

מוסיף לו הקדוש ברוך הוא אהבה ורחמים יותר מאשר בתחילה

הקדוש ברוך הוא גם מחויב בתורה, נכון? גם הוא מקיים בתורה ומצוות.

לבעל תשובה יש דין של גר.

אם את הגר אנחנו מחויבים לאהוב יותר, אז הקדוש ברוך הוא אוהב את הבעל התשובה, כמו שהוא מחויב לאהוב תגיר יותר, אז הוא מחויב לקיים את הבעל התשובה יותר.

כי אמרנו ששניהם אמרנו שהם כמו כתרים של האותיות.

הוא מקיים בתורה ומצוות. ולכן הוא אוהב אותו יותר, כי יש לו דין של גר.

הוא מקיים בתורה כמו שהוא מחויב בחזרה.

יש לנו פסוק ישר, ישוב ירחמנו.

לכן אומר הרמ״ג,

כדי לעורר עלינו את מידת ישובי רחמנו,

צריכים אנחנו להתנהג עם חברינו באותה מידה.

אם אנחנו רוצים לעורר אנחנו את ישובי רחמנו,

אנחנו צריכים להתנהג בישובי רחמנו,

כלפי חברינו.

ולא לנטורב על חברינו מהכעס הקודם,

אלא כשרואה את חברו רוצה להתפייס עמו ומחפש את אהבתו,

יקרבהו אליו בתכלית הקרבה,

יעזיר לו אהבה יותר ממה שהיה רגיל קודם.

אשריים ישראל שזוכים להגיע לבחינת ישוב רחמנו,

שסולחים ומוחלים לחבריהם בכל ליבם,

ועוד מוסיפים לחבריהם יותר אהבה ורעון מבראשונה.

אחר כך שולח להם השם שפע אהבה ורחמים משמיים,

שיזכו לצאת זכאים בדיר בראש השנה.

אומרים חכמים, זכרנו במסכת אבות,

בכל יום ויום בת קול יוצאת מהאחוריה ומחרזת ואומרת,

אוי להם לבריאות מעלבונה של התורה.

שואל על כך את תולדות יעקב יוסף בשם ריבוע בעל שם טוב הקדוש.

מדוע לא שומעים את אותה בת קול?

באיזה תועלת יש אם לא שומעים אותה?

אומר על כך הבעל שם טוב הקדוש, זכותו יגן עלינו, אמן.

כל יהודי ויהודי בעולם הזה שומע את אותה בת קול.

וגם אם אין לו אפשרות לשמוע את אותה בת קול באוזניו הגשמיות,

הוא שומע וקולט את הבת קול הזו בפנימיות ליבו ונשמתו.

שכן אומר הבעל שם טוב, כל יהודי שיש לו במשך היום אפילו רגע אחד קטן של תשובה,

הרי זה מחמת אותה בת קול שיוצאת מארחוריהם.

אולם אומרים על כך חכמי ישראל,

צריכים אנו לדעת כי הקדוש ברוך הוא מאיר את האדם לא רק באמצעות בת קול,

שאם עורד בליבו הוא יורד תשובה,

אלא בעיקר על ידי המעשים והאירועים הסובבים אותו בכל שעה ובכל רגע.

שהרי אנו יודעים ומאמינים

כי אין שום אירוע בעולם הזה, קטן או גדול,

שנעשה בלי השגחה פרטית

משמיים.

אם כך,

כאשר נתבונן היטב בכל הדברים שעוברים עלינו,

נוכל להתעורר על ידי כך לעבודת השם.

על זה אמרו חכמים זהו, אמרו חכם וברכות ב', היי.

אם רואה אדם שאיסורים באים עליו,

נפשפש במעשיו.

כלומר,

מה שהקדוש ברוך הוא, שהוא מסובב כל הסיבות, מביא איסורים על האדם,

זה מפני שהוא יתברך רוצה לעורר את האדם לפשפש במעשיו

ולתקן אותם.

וכך אומר הרב הקדוש רבי צדוק מלבלין,

זכותו יגן עלינו אמן, בספרות צדקת הצדיק.

כל ענייני העולם

וכל הנבראים

מזכירים לאדם שיש בורא.

והשם יתברך מזמין לאדם,

בכל יום דברים ועניינים שונים,

אולי על ידם יבוא לזכירה בבורא.

כאשר נתבונן בעניין זה יותר לעומק,

נוכל להבין שכל האמצעים שקורים לנו

הם בעצם דיבורים

שהקדוש ברוך הוא מדבר אלינו באמצעותם.

כל מעשה וכל מקרה וכל עניין שאתה רואה או מתעורר,

זה דיבור של הקדוש ברוך הוא אליך.

שהרי דיבורו של הקדוש ברוך הוא אינו כדיבור של בשר ודם.

דיבורו של הקדוש ברוך הוא מייצר ובורא.

כמו שכתוב בתהילים, בדבר אדוני שמיים נעשו.

אם כך נמצא שכל המעשים והאירועים

הם בעצם דיבורים.

וואו, יש ראייה גדולה לזה.

תביא לי את הדבר הזה, תביא לי את החפץ הזה.

דבר זה דיבור וחפץ זה מעשה.

זה אותו דבר.

תביא לי את הדבר הזה אומרים, נכון? אם לא תגיד את הדבר הזה, מה יהיה? אתה אומר, תביא לי את החפץ הזה. נו. אז יוצא שדבר, שזה דיבור, יוצא שזה חפץ. כל מעשה שיש בעולם זה דיבור של הקדוש ברוך הוא. אז אתה רואה ש...

בלי להגיד, כל דבר.

מהמילים עצמם אתה רואה. בסדר, מהמילים. ואם אין את המילים, אז גם.

ובכן,

אם כך נמצא שכל המעשים והאירועים בעולם הם בעצם הדיבורים שהקדוש ברוך הוא מדבר באמצעותם לכל העולם בכלליות ובפרטנות.

לכן חובה עלינו לחדד את כל החושים, לקלוט ולהבין את הדיבורים האלה.

כל מעשה שאתה רואה זה דיבור מהשם אליך.

אבל בעוונות הרבים, אדם כל כך עסוק וטרוד למלא צריכה בעולם הזה,

שאין לו אפשרות להתבונן בשמועת קולו שלו, כך הוא מדבר אליו כל הזמן

על ידי המעשים שקורים לו.

לכן אמרו חכמים, זכרם לברכה, תשמעו דבר פלא פלאות.

בפרקי אבות

שמעון בן שטח אומר,

כל ימיי גודלתי בין חכמים

ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה.

אין דבר יותר טוב לגוף משתיקה.

צריכים להבין מהי כוונת רבי שמעון שאומר ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה.

אם כוונת רבי שמעון בן שטח הייתה לדיבור,

היה צריך לומר לא מצאתי לאדם טוב משתיקה.

אם כך למה התכוון ואמר ולא מצאתי לגוף

טוב משתיקה?

לאיזה שתיקת גוף?

מתכוון

רבי שמעון.

התשובה היא לפי מה שביארנו.

הקדוש ברוך הוא מדבר אלינו.

הוא מביע את רצונו על ידי אירועי העולם הזה.

אלא שהגוף,

על ידי רצונו של הגוף

בהשתוקקותו לאבלי העולם הזה עושה רעש כל כך עצום שהוא לא שומע את הדיבור של הקדוש ברוך הוא.

מה זה עושה רעש?

תאוות שלו, בלגן, דרישות, כל הזמן זה, זה. אז הוא עסוק

בעצמו ממילא הוא לא שם לב לסובב, לא רואה שום דבר מדיבורו של הקדוש ברוך הוא אליו.

לכן העצה היא להשתיק את הגוף,

לכפות עליו,

להפסיק לרדוף אחרי החומריות הזאת.

מאז תוכל לשמוע את קולו של הקדוש ברוך הוא שמדבר אליך באמצעות המעשים, בכל רגע ובכל עת.

לכן הנביאים היו, אצל הנביאים היו הולכים למדבר.

שם הגוף אין לו עם מי לדבר.

אין לו.

אין.

זה רק אתה חול ושמיים.

אין לך השתוקקות למשל, אין כלום.

כלום.

אז הגוף דומם.

אין לו מה לבקש, אין לו דרישות וכלום.

מאז אתה יכול לעבוד, נקי.

לכן האבות הקדושים היו רועי צאן.

היו הולכים תמיד רחוק.

רואים את זה גם היום, כל הקברות של הקדושים, כולם בצפון. ודאי.

ולמדו במערות.

כדי להבין עניין זה ביתר שאת,

נביא את דברי הבעל שם טוב, כפי שהביא הרב הקדוש,

מארי מקמרנה, זכותו יגן עלינו אמן, בספרון טי מצוותיך.

שואלים חכמים, זכרונם לברכה,

תשמעו איזה דבר פלא, פלא, פלא, פלאות. איזה אהבת הבורא לא יאומן כי יסופר.

הגמרא בערכים, ט״ז אומרת,

עד היכן תכלית הייסורים?

עונים חכמים,

אפילו נהפך לו חלוקו.

האדם לבש את החלוק, במהופך. בסוף צריך לפשוט אותו.

עוד פעם, זה ייסורים.

או הושיט לכיס,

את היד לכיס, ליטול שלוש מאות, ועלו לו רק שתיים.

אז הוא צריך להכניס עוד פעם בשביל להוציא עוד אחת.

זה גם ייסורים.

דקדק הבעל שם טוב הקדוש-ברוך-הוא אמר,

הלא אמרו חכמים, זכרונם לברכה, בשבת נה. אין ייסורים

בלא עוון.

אם כך, איך יכול להיות שייסורים כל כך קלים,

שנהפך לו חלוקו,

יהיו כפרה על חטא ועוון?

למה זה חטא?

אתה יודע מה זה חטא?

אל תסתכל על קטנות העבירה,

אלא על גדלות משציבה עליה.

למה זה חטא כלפי בורא עולם?

אז איך יכול להיות שחלוק שהתהפך זה כפרה?

איך יכול להיות?

וגם צריך להבין את הלשון עד היכן תכלית ייסורים.

שהרי היה על חכמים זכרונם, עד היכן הייסורים?

בעיר המעל שם טוב הקדוש-ברוך-הוא אמר,

כלל גדול הוא,

שהבורא יתברך שמו,

הוא שורש הטוב,

והוא לא מתאכזר חניה לבריאותיו.

וכל האיסורים שהוא מביא על האדם,

יש להם רק תכלית אחת,

לעורר את האדם.

כדי שיטיב את דרכיו,

יחזור בתשובה.

ואם אדם משיג תכלית זאת על ידי איסורים קלים,

כמו שהכניס ידה להוציא שלוש שמות והוציא רק שניים, מתכפרים לעבור אדם.

כי מה התכלית של האיסורים להתעורר?

ואם הוא יתעורר משני מטבעות?

אז הוא עשה תשובה על כל העבודה,

ההתעוררות זה המטרה.

זה כמו שאני אומר לבן אדם,

אם הוא שם לב,

לא שם לב, צוחק לו, הלו,

הלו,

לא שם לב, ניגש אליו, דואם אותו, הלו,

עד שהוא יבין.

אז אם הוא היה מבין,

נגמר, המטרה היא שהתעורר.

אבל אם האדם ממאן לראות בייסורים הקלים האלה

את רצונו של השם יתברך, הוא תראה את הדבר במקרה הטבע.

חילוני שלא יודע בכלל את הדברים האלה.

כל פעם אני מנסה להוציא אוצאות, לא יודע מה קרה פה, אני לא יודע, כל פעם אני לובש הפוך, אתה מבין?

הוא חושב שהוא מבולבל, הוא חושב שזה טבע, הוא חושב שזה מקרה, הוא חושב כל מיני שטויות.

אז אם הוא לא מבין את זה והוא תולה את זה בטבע,

הוא גורם שיבואו עליו ייסורים יותר קשים.

כי הוא לא מבין בקטנות, אז הוא צריך להבין בגדולות.

ובעקבותיהם יהיה מוכרח להתעורר בתשובה ולתקן מעשר.

אז אם הוא היה מבין

מה התכלית של ייסורים, עד היכן תכלית של ייסורים?

להתעורר.

אז אפילו בקטנות,

וכפי דבריו הקדושים של הבעל שם טוב, האיסורין תכליתן לעשות תשובה.

כיוון שהאדם מרגיש באיסורים הקלים ושב בתשובה,

הוא לא צריך חמורים

ומוחלים לו על הכל.

אבל אם הוא שוייטה

והוא לא מרגיש, לא מבחין בכלל,

שזה מן השמיים ניתן לו כסימן,

אז הוא נידון באיסורים גלויים וחמורים שבהכרח יודה ויתוודה וישור השם ירחמו.

אז כל המעשים שהקדוש ברוך הוא מביא עלינו בעולם,

אמרנו שהם דיבורים של הקדוש ברוך הוא, הוא מדבר באמצעותם אל בני ישראל.

לכן האיסורים שקלים, שבאים על האדם, זה נקרא דיבור רק.

אילו איסורים קשים זה דיבור קשה,

כמו נזיפה שהוא נוזב באדם שלא שם.

אז כשרואים שבאים על האדם איסורים קשים ומשונים,

צריכים לשאול,

מדוע באמת נוזף הקדוש ברוך הוא קשות באדם והוא לא מדבר אליו ברכות?

התשובה פשוטה וברורה.

לפני הנזיפה הקשה כבר דיבר הקדוש ברוך הוא עם הבן אדם בסתר

והזהיר אותו ברכות

כדי שיחזור בתשובה.

אבל האדם היה עסוק עם הגוף

באבלי העולם הזה ולא שמע את הקדוש ברוך הוא מדבר לו את כל הדיבורים.

לכן כיוון שהוא לא מסוגל לשמוע את הקדוש ברוך הוא שמדבר ברכות,

אז הוא מכריע כביכול את הקדוש ברוך הוא לדבר בשפה קשה ובנזיפה,

שהם באים על ידי איסורים קשים יותר שהוא מביא עליו.

אם כך, למה לחכות עד שידבר אלינו קשות?

וינזוף בנו חלילה.

אז כדאי לחזור בתשובה ברכות.

ועצם הדיבורים שדיברנו על זה, זה כבר דיבורים שהקדוש ברוך הוא דיבר אלינו.

והנה, כבר עכשיו הוא דיבר.

אפילו להכניס את היד בשביל להוציא שתי מטבעות, שלושה מטבעות,

כבר לא צריך, כבר דיברנו על זה.

ואמרנו שכל המעשים וכל הדיבורים, זה מאיתו יתברך, מעורר אותנו.

אז אם נתעורר מזה,

הרווחנו הכול ולא נצטרך בכלל איסורים.

וזה חוזר למה שלמדנו בשיעור הקודם,

שעצם שאנחנו אומרים את הקללות, פרשת כי תבוא לפני ראש השנה, עצם הדיבורים וההתעוררות שאנחנו מתעוררים מהדיבורים זה כבר מהווה כפרה, כי מה המטרה?

להתעורר.

ואם התעוררנו,

אז תכלה שנה וקללותיה, ותחל שנה וברכותיה.

זה הכול ברוך.

רבי יחננים מה שאומר.