והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום לעילוי נשמת מאיר בן עובדיה הלוי צנעני, מנוחתו עדן.

והיה בשומעו את דברי האלה הזאת,

והתברך בלבבו לאמור, שלום יהיה לי,

כי בשרירות ליבי אלך,

למען שפות הרבה את הצמאה.

הרב אברהם אבן עזרא מפרש את הפסוק

מכל מלמדיי השכלתי,

כי עדבותיך שיחן לי.

יותר השכלתי מכל מלמדיי,

כי כל שיחתי היא תורתך.

והיא

תלמדני יותר מאשר לימדוני מלמדיי,

אומר אבן עזרא.

יותר השכלתי מכל מלמדיי,

כי כל שיחתי היא תורתך.

והיא התורה תלמד אותי יותר ממה שלימדוני מלמדיי.

לאיש הדואג,

אלא הדברים הם תנחומים גדולים.

כשאנחנו נמצאים בדור כזה,

שכל כך נתמעטו הלבבות

ועובדים עצות,

את מי נשאל? ממי נלמד?

איך יבוא ישועתה לנו?

אבל כשיודעים כי עדבותיך שיחן לי היא,

שיכולים להתלמד מעצמה של התורה,

זה חיזוק גדול לאדם.

זאת אומרת, אדם יכול ללמוד מן התורה הכול.

איך אני למדתי?

לא היה לי מלמד.

קראתי, למדתי,

נברתי, חיפשתי, בדקתי, בחנתי,

הגעתי לאן שהגעתי,

בלי מלמד.

אם הייתי לומד ממישהו, לא הייתי מי שאני, זה ברור.

הסבא, זכר צדיק לברכה, מקלם גילה כוח מבהיל בנפש האדם.

אמר הכתוב,

והיה בשומעו את דברי האלה הזאת

והתברך בלבבו לאמור

שלום יהיה לי

כי בשרירות ליבי ילך.

לא יווה אדוני סלוח לו,

ורבצה בו כל האלה.

זאת אומרת, כל הקללות

יחולו על ראשו של מי שהולך בשרירות ליבו

ואומר שלום יהיה לי.

אומר הספורנו,

אומר הסבא מקלם,

הנה ייתכן כי גם בשומעו

את כל התוכחה

והאלות

האיומות סך קללות,

ועוד שתיים שכוללות את כל הייסורים שבעולם,

והוא לא יפחד מכלום,

אלא יאמר שלום יהיה לי.

המהלך לזה הוא

כי בשרירות ליבי ילך.

אבל סוף כל סוף הרי רואים כי יש באדם כוח כזה לומר,

שלום יהיה לי,

אפילו אחרי שהוא רואה את הקול בהיר במו עיניו,

והוא ראו יראה

ולא דעת לו.

אף אחרי שומעו

הקול ברור במו אוזניו,

והוא שמוע ישמע ולא תבונה לו.

אדם רואה ושומע,

ומבין ומשכיל, וחרד אפילו,

וחרד.

יכול להיות בן אדם

שעם כל זה

לא יעזור שום דבר.

יש אנשים שמקבלים בהלם פטירה של מישהו

והוא נקטף בדמי ימיו,

ולא יודעים איך לחקל את הבשורה, ולא מאמינים.

כשהולכים ללוויה,

אז כולם אומרים, תראה מה זה החיים.

עד אתמול היה תוסס מה עושה, והכל תוכניות, ופה ושם, פתאום הוא נעלם.

זהו, אין, לא יחזור.

נגמר.

ואז מקבלים מסקנה,

החיים,

אין טעם להשקיע בהם, צריך להכין לעולם הבא, הנה הוא נתפס באמצע חייו, לא היה מוכן, עכשיו יגיע לבית הדין של מעלה,

ושם ייכנס לגיהינום ודאי.

והאדם ראה במו עיניו, ובכה, וזה, והתחרט, ולקח אל ליבו, והכול. רק יצא משם,

כבר מתקוטט עם נהגים בכביש, כבר הכול הזה חזר.

פשוט לא מחזיק אפילו רגעים.

ואם החזיק שבוע-שבועיים, נו, גם טוב.

כמו שאנשים,

פעם,

לפני עשרות שנים, היה להם פחד מראש השנה, וזה, פה ושם.

וזה החזיק קצת.

היום מי מפחד מכלום? אנשים, הכל כרגיל.

שום דבר, ימים רגילים.

חג, העיקר שיש,

יש אוכל, יש זה, הכל טוב, יפה, זהו.

מי מתפלל, מי תוקע, בסדר, יופי, ברוך השם, העיקר שיהיו תקיעות, יהיה זה, בסדר, שלום.

שום דבר כמעט לא מזיז לאנשים, שום דבר, שום דבר.

יש אנשים

שקיבלו אנשים,

ממש, קיבלו אנשים והרגישו בגופם

והורחקו וכולי.

זה לא עוזר, לא עוזר.

ברגע שמתירים את הרצועה רגע, פרררר,

הכל מתפורר.

זה כמו בן אדם קושר את החגורה,

זה מחזיק לו את הבטן, פותח אותה, כל הכרס נשפכת.

הכל מחדש.

שום דבר, כאילו לא נעשה, לא נאמר, לא כלום, שום דבר, שום דבר.

איך זה בא?

איך יכול להיות כזה דבר? מה, אנשים סתומים? מה, הם ערלי לב?

מה הולך פה?

כל זה בא מצד אי-התבוננות.

אי-התבוננות

לא בא בחשבון להשכיל על האחרית.

הוא לא עושה חשבון

עם שכל להתבונן, מה תהיה האחרית שלו?

האחרית הקרובה והאחרית הרחוקה והאחרית הסופית.

מה יהיה איתך?

אתה לא רואה מה הכיוון שאתה הולך?

הוא לא מקרב את העתיד

להווה.

קירוב חושי,

קירוב חושי לראות את העתיד כבר בהווה. איזה הוא חכם?

הרואה את הנולד.

הרואה את הנולד.

עוד לא נולד, הוא כבר רואה אותו.

רואה את הנולד.

זה חכם.

שאדם יכול לקרב את הרחוק להווה.

את העתיד אליו.

וזה הכול העניין של הכריתות.

למה לא יהווה השם סלוח לו?

למה יעשן אף השם? למה יכרית אותו מן העולם, את האיש הזה?

בגלל שהוא לא מתבונן.

זה הכול עניין הכריתות.

השם מכרית את אלה שלא מתבוננים.

חיים בלי התבוננות.

כתוב, את אשר ישנו פה עמנו עומד היום,

ואת אשר איננו פה עמנו היום.

במעמד הר-סיני, הפסוק הזה נאמר,

שהיו אלה שעמדו במעמד הר-סיני והיו כאלה שלא עמדו במעמד הר-סיני.

גם איתם נחרטה הברית.

עם אלה אשר איננו פה עמנו היום,

איך הם עוברים בברית אם הם לא היו? איך הם עוברים את הברית?

הם לא היו.

אז לפי הפשט של הפסוק,

רק על ידי התבוננות.

אם הם התבוננו, מה היה?

כשקיבלו את הברית, מה היה?

מה קיבלו?

ואם כן מבינים מזה, כי שלום יהיה לי זה בא מצד התבוננות.

כל מה שאדם אומר שלום יהיה לי והולך בלא חשש

משום פגע,

בטוח בעצמו שהוא בסדר גמור והכול,

בגלל שהוא חי בלי התבוננות.

כי אם אדם לא מתבונן

ולא משימי ליבו על הנולד ועל האחרית,

יוצא מזה הכוח הזה שנקרא שלום יהיה לי.

פירושו הוא לא מתפעל מכלום.

ואמרתי כבר פעם, מתפעל זה לא מתפעל. וואו.

מתפעל, פירושו שהוא לא נפעל על ידי מה שהוא מבין.

זה לא פועל עליו,

הוא לא משתנה,

זה לא מזיז אותו,

הוא נשאר במצבו.

בשכל הוא יכול להבין דברים חדשים,

אבל בגוף הוא נשאר אותו דבר,

בפעולות, בהנהגה הוא נשאר אותו דבר.

בשכל נוסף לו עוד ידיעות,

גם מפחידות,

אבל זה לא משנה אותו שום דבר, הוא נשאר אותו דבר. שלום יהיה לי, שלום יהיה לי.

לא מתפעל מכלום

ואין יראה

ואין פחד נגד עיניו,

אז מה תקוות אנוש?

בשביל מה ה' עשה באדם?

פחד.

בשביל זה ישמור אותו.

אבל אם הוא לא נפחד משום דבר,

אז מה התקווה שלו? אין לו שום תקווה לתיקון.

שום תקווה לתיקון.

אז אין טעם להשאיר אותה בעולם, לכן ה' מחריט אותו מן העולם.

אין טעם.

וזה נמצא בפרשיות שלמות בתורה.

ואנחנו רואים כמה גדול היסוד הזה,

ועומדים ומשתוממים,

ולא משיגים ממש.

דוגמה,

דוגמה מציאותית, מה היה?

איך זה לא נכנע פרעה מפני ה' אחרי המכות,

האותות והמופתים

שראה במו עיניו?

איך?

איך לא הבין כי אין מנוס ומפלט מפני ה'?

מה הרי על ה' נאמר,

ההוא אמר ולא יעשה ודיבר ולא הקימנה?

הקב' ברוך הוא, אין אצלו דבר כזה שהוא מדבר ולא מקיים, לא עושה. אין דבר כזה.

מה שנאמר בתורה,

הכל יחול ויתקיים, על כל אחד ואחד לא משנה, גדול וקטן.

איך יכול להיות אדם מקבל מכה כזאת,

מכת דם,

ואחרי זה הוא רואה מה הוא גרם לכל המצרים,

לכל העם שלו,

ועם כל הריח המסריח,

כל הבואש, זה לא בואש של משטרת ישראל על חרדים,

זה כל מצרים בואשה.

אין לאן ללכת.

מהריח

של הדם

הסריח, כל הדגה מתה.

אתם יודעים, דגים מסריחים, ארחתם פעם דגים מסריחים.

לא דגשטיין,

כל הדגה.

נו, איך אתה עובר את זה?

מה, אתה לא רואה? ראית הרי קודם מה עשה משה עם המטות, מה עשה פה, מה עשה שם.

הבנת שהמכשפים שלך לא יכולים עליו,

וזה יד אלוקים, וזה לא כישוף.

אז מה בסוף?

מכה, ועוד מכה, ועוד מכה, ועוד מכה.

מה הולך פה? איך יכול להיות שבן אדם

מקבל את המכות, מבין, אומר שהוא יישלח,

ותכף, מיד אחרי זה, זה לא פועל עליו?

איך יכול להיות שאדם מקבל סנקציה, ועוד סנקציה, ועוד סנקציה,

ולא מדבר אליו?

ולכאורה הוא לא רוצה,

אבל חוזר עוד פעם על אותם דברים.

בדיוק אותו דבר. מה אחר 17 דקות? 17 דקות, תמיד, זה הכל בסדר, הכל. איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות?

והנה כתב הרמב״ן,

והנה פרעה לא היה אומר להם בפירוש שהוא לא ישמע

והוא לא ישלח.

רק בפעם הראשונה שהוא אמר, לא ידעתי את אדוני,

וגם את ישראל לא אשלח.

זה רק פעם אחת.

ולא היה גוער בהם.

הוא שומע את דבריהם של משה ואהרון ושותק,

כי הוא יפחד מהמכות.

הוא פחד מהמכות.

ממתי?

מעת שעשו לפניו מופת,

שהתנין

בלע את מטותם.

אבל במכות הראשונות

מנסה את החרטומים לעשות כהם.

כלומר,

אה, אם זה מעשה חכמים, אז גם לי יש חכמים.

אבל הנה הוא ירא ומתחזק.

אומר הרמב״ן,

אצל פרעה הייתה תופעה

ירא ומתחזק.

ירא ממש.

מפחד. פחד. פחד.

אמיתי.

אבל למרות זאת, מתחזק מחדש.

נגד הפחד.

והנה כי פרעה אמנם פחד וירא מאוד.

הוא ידע והבין היטב כל הנעשה וכל העסק שעוסקים עימו.

הכול הוא הבין מה הולך להיות, מה קורה.

היה חכם גדול, פרעה.

ורואים את זה כבר מההתחלה, כשהכיר כבר את יוסף ואמר לעבדיו,

הנמצא איש, הנמצא כזה איש אשר רוח אלוהים בו,

אין נבון וחכם כמוך.

להכיר חוכמה במידה גדולה כזאת עד שהוא

מתבטל בפני יוסף

ועושה זאת לפני כל עבדיו.

זה מראה שהוא היה חכם גדול.

הוא העריך חוכמה.

הוא העריך חכם.

וכן אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, במדרש,

מובא גם בגמרא.

אמרו יוחניהו ממרא למשה,

תבן אתה מכניס

לעפריים?

אמר להם, למטה ירכא, ירכא שקיל.

יוחנין וממרא היו שני מכשפים

הכי גדולים שהיו לפרעה,

והוא הביא אותם להתמודד

מול

משה רבנו.

אז הם מזלזלים כאילו במשה ואומרים לו,

תבן אתה מכניס לעפריים?

עפריים זה שם מקום שהיה בו הרבה מאוד תבן,

ותבן מעולה, וכולם היו באים לקנות

את התבן שם.

והם אומרים לו, תבן אתה מביא לעפריים?

מה פירוש?

אתה בא כאילו להתמודד, כל ארץ מצרים כולה כשפים,

כולם פה מומחים בכשפים, ילדים קטנים חשבים גדולים.

ואתה בא לעשות לנו כישופים, כאילו, אתה בא

לעשות לנו קונצים כאלה?

כאילו מזלזלים בו.

הלו, הלו, לאן אתה בא?

איפה אתה בא? אתה לא יודע לאיפה הגעת אפילו.

מה אמר להם משה?

למטה ירקע, ירקע שקר.

מקום שמוכרים ירק,

לשם מביאים ירק למכור.

אז הוא עונה להם לעניין, אז איפה אני אביא?

איפה בודקים את הסחורה?

במקום שיש שם את הסחורה הזאת.

אדרבה, על שאתם כל כך חכמים ומבינים בטיב הסחורה,

כי אתם מומחים בכישוף,

על כן הבאתי את מופתי השם אצלכם,

מנבחן בין הסחורה שלי לסחורה שלכם.

הרי

שהיה פה עם מי להחזיק פלפול גדול.

היה פה בדיקה ממש מעמיקה לראות איזה כוחות פועלים פה.

האם זה כוחות של כישוב? כוחות אלוקיים?

מופתים חוץ לטבע?

מה זה, קונצים? זה אמת? זה כוח אמיתי? מה?

היה פה עם מי להתפלפל, היה פה עם מי לדבר.

ופרעה ידע, ידע היטב כל מה שדיברו איתו.

והיה ירא ודאי.

והוא פחד באמת.

וגם הטבע עזר לו לפחד,

כי האדם שמפחד מסכנה אפילו מרחוקה,

ואפילו מספק, ספקה,

מתיירא בטבע.

חוץ מאלה שאוכלים נבלות טרפות, שהם לוקחים את הספק, ספקה,

להטיל לעצמם את הכול.

אלא כאן כתב עליו הרמב״ן

שהיה ירא ומתחזק.

זאת אומרת, למרות שהיה ירא, היה מתחזק.

וכן כתב אספורנו,

ואכבד את ליבו,

התאמץ על טבעו

שלא לירות מן הצפרדעים הנשארים,

ולסבול

את רעת הבאשה,

כדי שלא לשמוע בקול האל יתברך.

הנה כי ירא ופחד מאוד,

אלא שהתאמץ על ליבו.

והיה מן הרצון לדעת ולהבין את מהלך הדברים.

עכשיו אנחנו רוצים להבין איך זה נתהווה, מתחזק הזה.

איך אדם אחרי ירא, ממש מפחד, פחד, מוות,

איך יכול אדם פתאום להתחזק נגד הפחד?

איך זה התאמץ על טבעו?

האם הוא עשה איזה תעמולות,

מאמצים חיוביים

כדי להתחזק

או כדי להתאמץ?

פסיכולוגים,

היו יכולים פה חביבי לעשות הרבה כסף.

המון כסף.

המון כסף.

מה זה? כל בן אדם שפוחד, כל אלה שיש להם חרדות, כל אלה שיש להם זה,

יכולים לעשות המון המון כסף.

אם אתה יכול למצוא פתרון שאדם מתחזק ומתגבר על הפחד שלו,

איך זה ירא ומתחזק?

זו סוגיה בפסיכולוגיה.

זה דבר שלומדים ואין לאנשים הרבה פתרונות.

עכשיו נלמד פתרון.

אני משתמש איתו.

משתמש איתו.

אבל לטובה.

פרעה השתמש לרעה.

מגלה לנו התורה הקדושה סוד גדול ונורא.

ויפן פרעה

ויבוא אל ביתו

ולא שט ליבו.

לא שם על ליבו.

לא עשה ולא כלום.

לא שט ליבו.

וכל זה הגיע לו שהוא מתחזק

משליליות.

כי לא השיב את הדברים מלבו.

מתעלם.

לא חושב בעניין.

לא מנתח את העניין.

לא מסתכל מה המסקנות המתבקשות.

שום דבר.

חוזר לעבודה, כמו שאומרים.

מנהל את החיים כרגיל, וזהו.

מה שהיה, היה, ממשיכים.

איי, איי, איי, ביפן פרעה.

לא חשש.

ולא הרגיש במכת האלוהים.

כל ויחזק

בא מצד שהוא לא חשש.

מצד אי-התבוננות.

וכשאין התבוננות כבר לא מועיל כלום.

לא מועיל כלום.

מאחר שהוא לא שט ליבו, לא נוגע אליו כלום.

ועל כן,

כל הידיעות וכל המופתים לא מועילים.

גם אם אדם ישמע את דברי ההעלה הזאת,

את כל הקללות,

מאה קללות, צח ועוד שתיים.

כל התוכחה איומה,

והוא בלבבו יאמר לעצמו,

שלום יהיה לי.

הדברים לא נוגעים אליי.

אני בסדר.

אני... הכל בסדר.

הכל בסדר.

הכל בסדר.

השם לא יווה סלוח לו לאדם כזה.

ויעשן אף השם באיש ההוא, ויחריט אותו מן העולם.

אין לו סיכוי, האדם הזה.

אדם

שאחרי כל זה

לוחת

תחת גערה בממין,

מהכות כסילמיה.

הכסילה הזאת.

מכה, ועוד מכה, עשר, עשרים, שלושים, מאה, לא עוזר, הוא נשאר אותו דבר.

חמור נשאר חמור.

אבל מבין, ניחת מפני גערה רק.

הנה למדנו את כל מהלך הדברים.

קודם לא חושבים

ולא מתבוננים.

ומזה לא שמים לב,

ומשום כך כבר לא נוגעים אליו הדברים, כלום.

ומזה הוא בא, שהוא לא מפחד ולא ירא משום דבר.

ומזה נברא הכוח הנורא,

שלום יהיה לי.

יהיה בסדר, יהיה בסדר. תאמין לי, יהיה בסדר.

הכל בסדר.

תותים, דבש, הכל בסדר. אל תדאג.

והדברים נוראים מאוד.

מה לייאמר אדם? לא לנו ניתנו מופתים.

הלא נאמר בישעיה מ',

שאו מרום עיניכם וראו

מי ברא אלה.

איש שמתבונן,

שחי בהתבוננות,

לא חסרים לו ניסים ונפלאות בכל יום ביום.

וכל ימי האדם עוברים עליו,

ולמרות זאת הוא לא ידע כלום.

עד כדי ככה מגרעת של אי התבוננות,

של אי שימת הדברים אל הלב.

ואם כן,

הלא הנה הוא חס ושלום תחת הסוג של שלום יהיה לי.

ומה תקוות אנוש?

תראו את כל הפורשים,

הפרושים,

כל הזבובונים.

מה?

כל ערב שומעים ניסים.

עוד אחד מספר נס שהיה לו, עוד אחד מה הברכה הועילה,

עוד אחד מה חזר בתשובה, עוד אחד מה זה.

איפה יש דבר כזה? איפה שומעים אצל רבנים אחרים דברים כאלה?

כל יום, כל יום, בכל הרצאה, בכל מקום בארץ ובעולם, כל רגע וכל רגע,

מתרחשים ניסים בשיעורים שלא ידמו.

והם לא מתפעלים, מה זה קשור?

מה זה קשור?

מה זה קשור?

מה, אם צריך לעשות תבלינים פעם אחת?

הכול בטל ובוטל.

שום דבר לא היה פה.

כל 40 שנה התאדו.

לא היו ולא נבראו ולא כלום.

כל יום דברי תורה, ואנשים מושפעים, ואנשים חוזרים בתשובה,

ומקבלים עליהם עוד מלכות שמיים באהבה,

ומקבלים עליהם משימות,

מקבלים ללמוד ומקבלים לחסות ומקבלים זה פה ושם.

ואצלם

שום דבר, שום דבר לא משפיע.

פרעה, פרעונים, פרעונים.

זה פרעה, פרעה, פרעה.

מקבלים מכות, שלום ילין, לא דואג, אני לא מוטרד, הכל בסדר, אני צודק.

איך זה עובד? רק תסבירו לי.

מה אתם שומעים מהגורו דייזי קרייזי גייזי? מה אתם שומעים ממנו? דברי תורה?

מוסר?

מה אתם שומעים? רק קללות כל היום. מהבוקר עד הוא מקלל, מה שאימא שלו קיללה אותו,

מה שאבא שלו קילל אותו, מה שהאחיות שלו קיללו אותו.

כולם מקללים אותו והוא מחזיר את זה בחזרה,

זה מה שהוא יודע, זו השפה שלו, מאיפה הוא למד את זה?

כתוב בגמרא, שותא דיאנוקא, עוד אהבו, עוד אימא.

מאיפה הדיבורים של הילד בשוק?

משהו שומע מאבא שלו ואימא שלו, מאיפה זה?

ככה אומרת הגמרא.

אז למה אתה מגלה מי ההורים שלך?

לא יפה.

לא יפה.

לפחות תכבד אותם, תשתוק.

הרי כתוב

על בני עלי, שהם היו בני בלי יעל,

בכל מקום שנאמר בתורה, בלי יעל זה רשע.

אז כתוב שחופני ופנחס היו בני בלי יעל,

בנים של רשע.

עלי הכהן היה נביא, היה קדוש,

היה כהן גדול,

היה מלך, היה הכול.

הוא היה צדיק גדול.

הוא היה ריבו של שמואל הנביא.

אז איך קוראים לו רשע?

מכאן אומרים חכמים,

שאם אחד רשע,

מותר לקרוא אותו רשע בן רשע.

רשע בן רשע.

אפילו שאבא שלו צדיק.

לא יאומן כי יסופר.

כמה גנאי הוא מטיל.

כתוב בזוהר בתרומה,

כשמגיע מחזיר בתשובה כל יום בנפילת אפיים, דמות דיוקנו באה לפני הקדוש ברוך הוא,

אז אומרים פלוני בן פלוני מגיע.

אז הזוהר הקדוש אומר, רבי שמעון אומר,

אשרי אביו יולדו,

שמזכירים את אביו איתו.

נו,

יחי ההבדל הקטן

בין לבין.

אז זאת אומרת,

והזבובונים

נמשכים לצוהר תמיד.

מין במינו.

לא הלך זרזיר אצל עורב, אלא שהוא מינו, שניהם טמאים.

אז הם הולכים אחד לשני. זה אוטומט, זה נדבק, זה כמו מגנט.

כמו מגנט.

כמו מגנט.

ותמיד הסיטרא אחרא מבולעת בתוך הקדושה, כי אמרנו שהיא יונקת משם. מאיפה היא יונקת?

מאיפה יש קיום לטומאה? טומאה יונקת מהקדושה.

אז בהתחלה נמצאים במקומות טובים, ואחר כך,

כמו שאומר השליל הקדוש, יש בעלי תשובה

של הסיטרא אחרא.

מי זה בעלי תשובה של הסיטרא אחרא? תראו, בחודש אלול,

המון בני נוער בכל ערי השדה

מתאספים לסליחות. מאות, מאות נערים, נערות,

באים, סליחות, סליחות, סליחות, ובקולי קולות.

ואיפה הם אחרי זה? הם ממשיכים, דיסקוטקים, מועדונים, הכול. כרגיל, שום דבר לא השתנה.

אז מה, מה, מה קרה? מה ההתעוררות הזאת פתאום? כולם מתאספים וכולי וכולי.

קורא להם השליל הקדוש,

בעלי תשובה של הסיטרא אחרא.

למה?

כל השנה הם עושים עבירות, עבירות,

עבירות, עבירות, עבירות, עבירות, עבירות.

אז אין כבר מה למצוץ מהם, אין קדושה.

כשעושים מצווה אשר קידשנו במצוותיו, זה עוד דבש,

קידשנו במצוותיו,

יש מה למצוץ, יש דבש, יש מה לקחת.

אבל הם כבר יבשים.

מה עושה?

מסכים, יצא רע, לא מפריע להם. תלכו, תלכו לסליחות, תלכו. תתמלאו דבש, דבש. מלא קדושה, קדושה, קדושה.

שיהיה לי מה לסחוט ולמצוץ מכם במשך כל השנה.

את החיות הוא מקבל מהם. ככה מסביר אשלה הקדוש.

בעלי תשובה של הסטרה אחרה.

אתם מבינים?

איך יכול להיות שאנשים לא שתים על ליבם?

הם פרעונים, הם כמו פרעון.

לא שתה ליבו.

אמרו חכמים זיכרונם לך בשבת למד אלף.

דרש רבא בר רב עולה.

מה ידכתיב כי אין חרצובות למותם

ובריא אולם?

אמר הקדוש ברוך הוא לא דיין לרשעים

שאינם חרדים ועצבים מיום המיתה

אלא שליבם בריא להם כאולם.

והיינו דאמר רב, מה ידכתיב זה דרכם כסל לאמו?

יודעים רשעים שדרכם למיתה

ויש להם חלם על כסלם.

שמא תאמר שכוחה אם אין,

תלמוד לומר, ואחריתם בפיהם ירצו סלע.

זאת אומרת,

רבא בר רב עולה אומר

על הפסוק בתהילים ע' ג',

כי אין חרצובות למותם

ובריא אולם.

זאת אומרת,

אין מה שקושר אותם, הם לא קשורים

לעניין המיתה, לא מחוברים לזה.

הם מנותקים מזה לגמרי.

זאת אומרת, לא מטריד אותם עניין המיתה, ובכלל זה לא נוגע אליהם.

ובריא אולם, הלב שלהם בריא אולם.

יש אפשרות לומר בריא אולם, כמו שאומרים המפרשים, רבי משה הכהן אומר שם, מביא הראב״ע,

שהוא אומר שזה כמו אולם של ארמון גדול, מפואר. הלב שלהם

בריא כמו אולם.

יש מפרשים אולם, כמו יש לאל ידי, שזה עניין כוחם.

בריא אולם, הכוונה כוחם, אז צריך להגיד בריא אולם.

אולם זה כוחם.

הלב שלהם בריא,

הכוח של הלב שלהם בריא,

לא מזיז אותו שום דבר.

אמר הקדוש ברוך הוא, לא דיין הרשעים שאינם חרדים מעצבים מיום המיתה,

אלא לבן בריא להם כאולם.

אז פה, כשזה בריא להם כאולם, אז זה ככה. אבל לפי מפרש,

כמו שאמרנו, רבי משה הכהן, הוא אומר גם,

אפשר לומר שזה כוחם.

והיינו דאמר רב,

מה זה שכתיב,

זה דרכם כסל למו?

הדרך שלהם, של הרשעים,

דרך של כסילות.

יודעים הרשעים

שדרכם למיתה,

שמא תאמר שכוחה מהם.

אולי תגיד שהם שכחו, הם לא שמים לב.

בסדר, אתה לומד תורה כל יום, אז אתה נזכר, כן? יש לך הרבה מזכירים.

אבל הם לא לומדים כלום, עסוקים בטרדות היום, אולי הם שוכחים בכלל.

הוא אומר, לא, ואחריתם בפיהם

ירצו סלע, הם גם נותנים הרצאות על זה.

הם מדברים, מה זה חיים, הכול שקר, הכול בלוף, הכול חרטה, הכול זה, זה, זה, זה, זה.

זה לא עוזר.

והנה, גם בעיני הקדוש ברוך הוא נפלא הדבר,

על הלב של הרשעים שהוא בריא להם כאולם.

הלא, הם יודעים שדרכם שאולה,

והם גם מדברים על זה.

ואחריתם, ואחריהם, בפיהם ירצו סלע.

ומטבע האדם,

לירו ולפחד.

ואיך זה שהם לא חרדים ולא עצבים, ולא די,

אלא גם הם,

בלב שלהם, בריאים כאולם.

אלא סוד גדול, חלב על כסלם.

לא נוגעים הדברים אלא להם,

כי לא שמים אל ליבם.

והכול מצד שהם לא מתבוננים,

וכשאין התבוננות,

אומרים שלום יהיה לי,

ואז ברור שליבם יהיה כולם. אין להם שום בעיה, הכול בסדר, יוני.

תראה את העולם תותים, תראה אותו.

זה הכול. כל הפאנטל

זה לראות את העולם כולו תותים.

לא.

מעתה צריך אדם

לייקר את לימוד המוסר? אתם זוכרים לשמוע כל יום פעם, פעמיים, מוסר. כל יום, כל... אין מי ששומע כמוכם מוסר.

כל יום, כל יום, כל יום.

כמה צריך לייקר את לימוד המוסר,

כמה זה אוצר גדול, כמה סגולה תמונה בלימוד המוסר,

שכל היסוד של המוסר זה להתבונן ולהתבונן, ועוד פעם להתבונן ולהתבונן,

מזווית זו ומזווית זו, מפסוק זה וממאמר זה.

וככה, כל פעם, בשימת הדברים על הלב.

נתתי אולי כבר עשרת אלפים הרצאות במוסר.

כמה, כמה, ולא נגמר, ולא נגמר ההתבוננות, ולא נגמר, ולא נגמר.

כמה זוויות, כמה ניתוח של המידות, של המעשים, של הכול.

לא יאומן כי יסופר.

ואדם צריך לקרב את הדברים אליו,

לראות האחרית מול הפנים בחוש.

זה שאמר הכתוב בדברים ל״ב, שימו לבבכם לכל הדברים,

כי לא דבר ריק הוא מכם,

כי הוא חייכם.

כי הוא חייכם, החיים תלויים בזה.

יסוד בעיקר של הכל זה שימו לבבכם, מה זה שימו? תתבוננו,

תתבוננו.

מי שחי בלי התבוננות,

אחריתו כליה.

לא יאווה השם סלוח לו,

כי אז יעשן אף השם באיש ההוא,

ונכרתה נפש ההיא.

כל זה בגלל שחיים בלי שימת לב.

אדם צריך לשים את הדברים ככה מול הפנים שלו

כל הזמן.

בחינת שיוויתי ה' נגדי תמיד, חטאתי לנגדי תמיד, לנגדי, לנגדי.

הכל לנגדי.

הכל לנגדי.

הפחד מהחטא,

הפחד מהשם, אוי לי מיוצרי,

אוי לי מייצרי,

הכל צריך להיות לנגדי.

אם אדם זוכה, זה רק על ידי התבוננות.

להתעורר כל פעם.

ולכן, אנחנו אומרים כל הזמן בתפילות,

אומרים לנו אמת ואמונה,

אמת ויציב ונכון וקיים והכל. מזכירים שוב פעם, יציאת מצרים, ועוד פעם חוזרים מה היה, איך השם גאל אותנו, ומה היה, ואיך טיבעת מצרים, ועוד פעם להיזכר ועוד פעם. ולראות איזה מכות הם קיבלו, וטיבעו אותם בים, ואמרו שירה,

והיה ככה כל יום, בוקר וערב.

כי בן אדם,

מהבוקר עד העירו כאשר היה הכול.

הוא בכלל לא זוכר שיש אלוקים.

הוא יודע שיש עבודה,

הוא יודע שיש קניות, הוא יודע שיש תשלם,

זה מה שהוא יודע. איפה אלוקים?

לא נמצא פה. עכשיו הוא לא. עכשיו אני משוחרר, יצאתי מבית כנסת, עכשיו אני

חי עם עצמי.

אולי במנחה, מנחה, אולי אני אזכר שיש אלוקים עוד פעם. אולי, אולי.

זה הסוד הגדול

של שרירות לב, כי שלום יהיה לי. כל זה מחוסר,

מחוסר התבוננות.

נו,

השם יצילנו

מחוסר שימת לב,

וייתן בלבנו לשים

על ליבנו את השם לנגד עינינו,

ואז יש לנו סיכוי.

רבי חנניהו ברגשי אומר,

רצוע הקדוש ברוך הוא רצוע קדוש ישראל,

לפי כוח רבנו את הרצועות.

שאני אמור אדם אך בסלומה, אינסטוד גרניל טהורו יא אדירו.