חטא המרגלים וחטא העגל

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום,

ניסים בן דליה,

רפואה שלמה בפרט בעיניים,

מיכאל בן שלומית,

זיווג הגון משורש נשמתו, אמן.

חטא המרגלים

וחטא העגל.

שאלה,

כיצד ייתכן שבמסכת סנהדרין מנו את המרגלים

בין הדורות שאין להם חלק לעולם הבא?

ואילו את חוטאי חטא העגל

לא הזכירו שם.

האם אפשרי הדבר שהחוטאים בחטא העגל

זוכים לגן עדן

בעוד שחטא המרגלים לא?

שאלה שנייה,

בהיות זן בתמוז

חטאו בעגל,

בתשעה באב

חטאו המרגלים.

אם כן תמוה,

מדוע נענשו פעמיים בחורבן בית המקדש

דווקא בתשעה באב

כעונש

על חטא המרגלים?

היה מתאים יותר,

שאחרי להיות זן בתמוז,

כעונש

על חטא העגל.

שאלה שלישית,

למה בנוסף

לחורבן הבית

גלו ישראל גם מאדמתם?

מה המידה כנגד מידה?

רביעית,

על חטא העגל אמר הקדוש ברוך הוא,

סלחתי כדבריך.

ולאחר מכן אמר

וביום פקדי ופקדתי.

אז הוא סלח?

הוא לא סלח.

חמישית,

ארבעים יום,

יום לשנה, יום לשנה.

תמוה.

חטא המרגלים

היה בשנה השנייה לצאתה ממצרים.

אם כן, נשארו רק 39 שנים.

אז למה כנגד ארבעים יום שהם ריגלו בארץ,

נענשו

בחטא הזה כך,

יום לשנה, יום לשנה?

והיה רק...

שלושים ותשע שנים נותרות.

באחרונה,

האם לדור המדבר יש חלק לעולם הבא?

במסכת סנהדרין,

בפרק חלק, מנו במשנה

כמה וכמה דורות שאין להם חלק לעולם הבא.

דור המבול,

דור הפלגה,

אנשי סדום

והמרגלים.

זאת אומרת, הם נמצאים ברשימה

של הרשעים הגדולים ביותר.

מבול, פלגה, וסדום.

ויש לתמוה.

ברור מעל לכל ספק

שהחטא החמור ביותר

מבין עשרת הניסיונות שנישאו ישראל את הקדוש ברוך הוא

הוא חטא העגל.

ופשוט לחלוטין

שלחטוא בעגל ובעבודה זרה

ארבעים יום בלבד

לאחר מעמד הר סיני חמור פי כמה וכמה מכל חטא אחר.

עוברים רק ארבעים יום

ממעמד הר סיני ועושים עגל.

ואם כן,

איך לא נמנו במשנה האלפים שחטאו בחטא העגל?

איך יכול להיות

שדווקא המרגלים מוזכרים שאין להם חלק לעולם הבא, וחומרת החטא שלהם היא פחותה בהרבה?

יותר מזה.

במסכת תענית ד',

ב',

כתוב חמישה דברים ארעו את אבותינו ביות זן בתמוז,

נשברו הלוחות,

בתל התמיד,

הובקעה עיר

וכולי

בחמישה דברים ארעו בתשעה באב,

נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ ישראל,

ונחרבו שני בתי מקדש

וכולי.

מבואר

שיות זן בתמוז,

תשעה באב,

ושלושת השבועות באמצע,

הם הימים העצובים ביותר.

יותר לעם ישראל.

ומשנכנס אב ממעטים בשמחה.

כיוון שתחילתם וסופם

של אותם ימים היו בחטאים הללו,

שביוט זן בתמוז נשברו הלוחות

וחטאו בעגל

ונענשו בזה שהובקעה העיר.

בתשעה באב

חטאו המרגלים

ונענשו שנחרב בית המקדש פעמיים.

איך ייתכן?

על חטא העקל קיבלו עונש קל בהרבה

מאשר על חטא המרגלים?

היה מתאים שביוט זן בתמוז

יחרב בית המקדש,

ובכלל יש להבין

מה המידה כנגד מידה בחטא המרגלים,

ומה הקשר בין זה

שהם לא רצו להיכנס לארץ ישראל

לבין חורבן בית המקדש.

המהרל הקדוש

בדרך חיים פרק ה'

מייסד יסוד עצום.

אכן חטאו עם ישראל עשרה חטאים במדבר,

אבל שניים מהם קשורים זה בזה.

חטא העגל

וחטא המרגלים.

מדוע?

כיוון שבחטא העגל

חטאו בכפירה בקדוש ברוך הוא,

ואמרו אלה אלוהיך ישראל,

ובחטא המרגלים

גם כן כפרו בקדוש ברוך הוא,

כי אמרו כי חזק הוא ממנו העם היושב

בארץ הוא חזק ממנו, כאילו הוא לא יכול עליו.

ואמרו לציבור

לא נוכל לעלות.

זאת אומרת בעל הבית

לא יכול להוציא את כלם,

דהיינו,

לא יכול לגאול אותם.

יוצא ששני החטאים

שורשם כפירה.

מוסיף המהר״ל,

אם היו עם ישראל חוטאים

רק באחד מהחטאים,

או בעגל או במרגלים,

לא היו נענשים כל כך.

העונש החמור

הוא השילוב בין השניים.

מה הראייה?

בחטא העגל

יש קושייה עצומה.

מצד אחד אומר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו,

סלחתי כדבריך.

מצד שני אומר לו,

וביום פקדי ופקדתי.

כלומר יהיה עונש נוסף, אני אחלק לכם את זה בתשלומים.

במשך אלפי שנים,

כל פעם שתבוא פורענות חלילה,

יהיה בזה גם נתח מהעגל.

אז הוא סלח או לא סלח?

אם הוא אמר, סלחתי כדבריך,

אז איך זה מסתדר עם וביום פקדי ופקדתי?

מבאר המהרל, הקדוש ברוך הוא סלח ומחל,

אבל על תנאי,

אם לא יחטאו שוב בכזה חטא,

אז העוון נמחל.

ולכן,

כשחטאו בחטאים אחרים,

בשאר עשר הניסיונות שניסו את הקדוש ברוך הוא,

לא התעורר הקטרוג.

אבל אם יחטאו שוב,

אמר הקדוש ברוך הוא, ויום פקדי ופקדתי יענשו בכפליים.

לפיכך,

בתשעה באב נחרב בית המקדש,

כיוון שדווקא באותו יום

שחטאו המרגלים נקדשה הסאה.

חזר חטא העגל להתעורר,

אז הוא קדם,

והצטרף עכשיו לחטא המרגלים, ששניהם היו כפירה.

ומשום שהם חטאו בכפליים, גם עגל, גם מרגלים,

לכן נפרע מהם בכפליים.

שני בתי המקדש נחרבו על שתי הכפירות,

על העגל

ועל המרגלים.

עכשיו מובן,

מדוע משה רבנו לא התפלל על עם ישראל

בחטא המרגלים,

כמו שהתפלל בחטא העגל.

על חטא העגל הוא עלה להר סיני והתפלל ארבעים יום,

עד שהוא שמע, סלחתי כדבריך.

אתם תארים לכם מה זה התפלל? אנחנו שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע דקות,

לא מסוגלים לעמוד שמונה עשרה, והוא ארבעים יום עומד בתפילה

לפני הקדוש ברוך הוא, שימחל לעם ישראל.

אבל...

אבל בחטא המרגלים הוא לא ביקש מחילה גמורה,

אלא התפלל רק על פריסת העונש בתשלומים.

ואכן נאמר לו שלא ימותו בבת אחת,

אלא יום לשנה במשך ארבעים שנה.

זאת אומרת, היו חופרים קברים,

נכנסים לבפנים,

וכל פעם פחות חמש עשרה אלף ומשהו

לא יצאו.

יום לשנה, יום לשנה בתשעה באב.

לפי האמור,

התבהר להפניא שזאת כיוון שכבר שמע משה רבנו מפורשות,

זאת אומרת, למה הוא לא התפלל על הצלה גמורה רק על פריסה בתשלומים?

כי הוא שמע מפורשות שאם יחטאו בשנית,

יענשו בכפליים.

בספר תורת חיים מחדד,

שהגמרה בסנהדרין קב מבארת עד כמה הרשיעו מלכי ישראל בסוף בית ראשון,

ואיך כל מלך חיפש להרשיע יותר מקודמו,

עד שהכניסו את העבודה הזרה ממש לתוך ההיכל.

וכיוון ששוב חטאו בעבודה זרה,

התעורר הקטרוג של חטא העגל וחרב בית המקדש.

והשם משמואל הוסיף

עומק נפלא.

במסכת יומא ע״ד

אמרו חכמים זיכרונם לברכה

מקדש ראשון חרב

על עבודה זרה,

גילוי עריות ושפיכות דמים,

מקדש שני על שנאת חינם.

וראה פלא,

כך היו הדברים

בחטא העגל

וחטא המרגלים.

בחטא העגל כתוב, ויקומו לצחק.

עתר נדבי אליהו יג' מבאר

שיש בלשון זו

עבודה זרה,

גילוי עריות ושפיכות דמים.

כמו שישמעאל היה מצחק,

שלוש עבירות האלה, אותו דבר.

ואם כן, חטא העגל

הוא כנגד חורבן בית ראשון.

במרגלים הם...

חטאו בלשון הרע,

שזה השורש של שנאת חינם.

בשנאת חינם כל אחד

מדבר על השני.

ואם כן, חטא המרגלים כנגד חורבן בית שני.

לאור זה נדקדק ונתבונן.

מדוע הקדוש ברוך הוא החריב את ביתו

ובנוסף הגלה את עמו?

יכול היה הקדוש ברוך הוא להחריב את בית המקדש

וישראל יישארו בארץ.

למה הגלה אותם לבבל?

אלא זו מידה כנגד מידה בשיא העוצמה.

לא רציתם להיכנס לארץ ישראל,

לכן תגלו ממנה לבבל.

ביקשתם עגל במקום לעבוד השם?

אז לכן ייחרב מקום עבודת

בית אלוהינו.

אתם לא צריכים את המקדש, אתם צריכים עגל.

אז לכן.

ואמרו חכמים בסנהדרין קד על הפסוק ותישא כל העדה

ויתנו את קולם ויבקו העם בלילה ההוא.

אמר רבי יוחנן

אותו לילה,

ליל תשעה בהוויה.

אמר הקדוש ברוך הוא, אתם בחייתם בחייה של חינם,

אני אקבע לכם בחייה של דורות

על שני בתי מקדש.

ואורח חיים הקדוש מבאר.

איך לומדים את זה מהפסוק?

אם היה נאמר ותישא כל העדה ויבקו

היה מובן מזה שעם ישראל בחר רק במדבר.

אבל נאמר ותישא כל העדה,

זאת אומרת דור המדבר.

וגם ביבקו העם,

כלומר עם ישראל מכל הדורות,

בוכים העם בליל תשעה באב.

בהגמרה בסנהדרין קב,

אמרו חכמים, זיכרונם ברכה.

אין לך פורענות ופורענות שבאה על ישראל

שאין בה כורטוב מחטא העגל.

מוסיפה הגמרא,

במגילת איכן נאמר, בכות תבכה

שתי בחיות

על שני בתי מקדש.

מקשה בספר ישועות יעקב

בעלקות תשעה באב סימן תקמת.

למה כתוב תבקה

בלשון עתיד?

הרי כבר חרבו שניהם בעבר.

אלא שירמיהו הנביא התנבא לאחר חורבן בית ראשון

ששוב ייבנה

בית המקדש השני אחרי 70 שנה

ושוב יחרב,

אז תבקה בעתיד.

וידעו כולם שפעמיים יחרב את המקדש

על שני החטאים, העגל והמרגלים.

ועל פי זה מתבהר

עומק נפלא בדברי רשי.

רשי מקשה לגבי העונש של עם ישראל.

כיוון שחטא המרגלים

היה בשנה השנייה לצאתה ממצרים,

יוצא שנענשו רק 39 שנים

ולא 40 שנה.

ותירץ רשי

ששנה ראשונה שקיבלו בה את התורה וחטאו בה עגל

הייתה בכלל ה-40.

ולפי האמור התבהר להפליא

כי אז עלתה כבר הגזירה במחשבה שאם יחטאו

יענשו בכפליים ושנה ראשונה מן המניין.

אפשר אולי להסביר גם, הרי

הפרוטרוט שנשארו, 15,000 האחרונים, לא מתו בסוף.

אז כאילו מתו 39 פעם,

אבל לא 40. ומאחר שהתבהר שהשילוב

בין חטא העגל לחטא המרגלים גרם לחורבן בית המקדש

ולארבע גלויות,

ולכל האיסורים

שעם ישראל

בכל הדורות,

יש לחקור ולדרוש.

האם לבני אותו דור שהיו שותפים לחטאים הללו

יש חלק לעולם הבא? תראה איזה צרות הם גלגלו עלינו.

האם מגיע להם חלק לעולם הבא?

המשנה בסנהדרין,

דעת רבי עקיבא אין...

לדור המדבר חלק לעולם הבא.

בטעמו,

הפסוק אומר, במדבר הזה ייתמו ושם ימותו.

ייתמו בעולם הזה וימותו לעולם הבא.

מבאר בספר אמרי צבי.

בוודאי שלא התכוון רבי עקיבא לכל דור המדבר.

הרי היו בהם צדיקים,

כמו נחשון בן עמי נדב,

בשבחים זקנים.

ברור שיש להם חלק לעולם הבא.

אלא שנגזרה גזירה שכולם ימותו במדבר,

וגם הצדיקים בכלל זה אין,

משום שכל ישראל ערבים זה לזה.

כתוב שצדיקים נתפסים בעוון הדור.

ובפרט במסכת בבא קמא,

דף ס,

הנה, כתוב שצדיק נתפס בעוון הדור.

אולם כל זה רק לגבי עונש בעולם הזה.

אבל לגבי העולם הבא,

פשוט ברור שהצדיקים בדור המדבר יזכו לקום.

לעולם הבא.

ובספר שפתי כהן מוסיף לבאן

שכוונת רבי עקיבא היא רק לערב רב.

שהרי הערב רב הם עשו את העגל,

והם התחילו בבחייה

בזמן חטא המרגלים,

שנאמר ויבכו העם בלילה ההוא,

והעם זה הערב רב.

ולכן, לערב רב שחטאו בכפליים,

אין להם חלק לעולם הבא. הם היו בעגל,

והם שהתחילו לבכות

בעניין המרגלים.

על כל פנים,

ריבי אליעזר

חולק על רבי עקיבא,

הוא אומר שלכל דור המדבר יש חלק לעולם הבא.

גם להרשעים שבהם.

שנאמר

אספו לי חסידי

כורת וריתי עלי זבח.

שהרי דור המדבר כרתו ברית עם הקדוש ברוך הוא במעמד הר סיני.

ולהלן יובאו ארבע ראיות

לדעת רבי אליעזר,

שוודאי

שכל דור המדבר

יש להם חלק לעולם הבא.

בסנהדרין קוף יוד

אמר רבי יוחנן,

עזב רבי עקיבא את חסידותו.

הרי רבי עקיבא רגיל לזכות את עם ישראל,

וכאן הוא מחייב את דור המדבר.

אז זה מצדד

בדעת רבי נעזר.

והעביר רבי יוחנן ראייה לזכות את דור המדבר.

ירמיהו הנביא

התנבא לאחר החורבן

וניחם את עם ישראל ואמר,

בשם הקדוש ברוך הוא,

זכרתי לך חסד נעורייך,

אהבת כלולותיך,

לכתך אחרי במדבר.

הקדוש ברוך הוא זוכר אחרי אלף שנה

בזמן ירמיה את דור המדבר,

ובזכותו יגאלו ישראל מגלות בבל וייבנה בית המקדש השני.

ממשיך רבי יוחנן ואומר,

שאם דור המדבר יכולים לזכות אחרים,

קל וחומר,

שאת עצמם יכולים לזכות לעולם הבא.

כי הקדוש ברוך הוא אומר שבזכותם יגאלו ישראל מגלות בבל,

וייבנה הבית השני.

אז אם בזכותם

עם ישראל

יצא מהגלות ויבנה בית שני,

אז הם לא יכולים הם בעצמם לזכות את עצמם?

מבאר אמר שם.

למה הם נקראו בפסוק חסידיי?

כיוון שאמר הקדוש ברוך הוא, זכרתי לך חסד

על האמונה שהאמינו בשם והלכו במדבר,

והאמינו בו שיפרנס אותם

ארבעים שנה.

אז זה חסידות.

אז זו ראייה ראשונה שמצדדת ברבי אליעזר,

שיש להם עולם הבא.

ראייה שנייה לרבי אליעזר,

התוספות הוכיחו מהגמרא בבבא בתרא ע' ג'.

כתוב שם

שסוחר ישמעאלי

הראה לרבא בר בר חנה את מתי המדבר.

ומכאן מוכרע שדור המדבר חיים לעולם.

הבא ולא נענשו לקלעייה ולעבדון.

ראיה שלישית,

במדרש רבה י״ט י״ג ובתנחום היום אמרו חכמים זכרונם ברכה.

אמר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו

שהתחנן והתפלל

תקטו תפילות

כדי להיכנס לארץ ישראל

אומר לו הקדוש ברוך הוא, איך אני יכול לתת לך להיכנס לארץ ישראל?

יאמרו כולם שהמנהיג נכנס עם דור חדש

לארץ ישראל

ואת דור המדבר הותיר בשבייה.

בזה שבח

שאתה תוציא 60 ריבוע ממצרים ותקבור אותם במדבר,

ובפרט

יאמרו שגם אין להם חלק לעולם הבא,

ואתה נכנס עם דור אחר.

לכך תהיה לצידם,

לא תיכנס לארץ, תישאר איתם

ותביא אותם לעולם הבא,

שנאמר ויתר ראש העם.

הוא יבוא איתם, יביא אותם.

וראיה רביעית לרבי אליחזר,

בספר יפה תלמוד

של הרב פלאג'י,

מביא את דברי הקולבו בסימן קב,

שמתאר את המעשה הידוע ברבי יהושע בן לוי שנכנס חי לגן עדן.

רבי יהושע בן לוי הוא אחד מעשרה שנכנסו לגן עדן בחייהם.

מוסיף הקולבו על דברי הגמרא הידועים,

שרבי יהושע בן לוי נכנס וראה מדורים מדורים,

ומתואר שם

איך נראה כל מדור ומדור בגן עדן,

ומי הם היושבים בו,

וכשהגיע רבי יהושע למדור שלישי,

העשוי זהב,

ראה את שלושת האבות הקדושים,

ועימהם גם כל דור המדבר.

שלח רבי יהושע בן לוי

לרבן גמליאל, נשיא ישראל,

וסיפר לו מה שהוא ראה.

על כל פנים הוא...

נוכח מהסיפור הזה שלדור המדבר

יש חלק לעולם הבא.

לאור ההוכחות הללו,

יובן,

מי שהאמין בשם יתברך

ונקרא חסידי קורטי בריתי,

שכרתו ברית עם השם במתן תורה,

ודאי זכה למדור עליון בגן עדן.

רק הערב רב, שחטאו והחטיאו בכפליים,

גם בעגל, שהם אמרו אלה אלוהיך ישראל,

וגם במרגלים, שהיה העם בוכה למשפחותיו, זה הערב רב,

להם אין חלק לעולם הבא.

ועימהם אף המרגלים,

שלמרות גדלותם,

חטאו בכפליים.

הן בעגל,

והן שהוציאו דיבת הארץ רעה.

בעל כן, הנשיאים האלה, אין להם חלק לעולם הבא.

אבל מי שחטא בעגל

ומת במדבר,

חטא בחטא אחד בלבד,

ולכן

יזכה לגן עדן עם שאר דור המדבר,

כי הוא מת בעגל, הוא לא נשאר לחטא השני.

אז אין לו כפליים,

אז הוא לא מאבד את העולם הבא, הוא כבר נענש,

ואין לו עונש שני, כי הוא לא היה.

אבל אלה שחטאו בשניים,

כמו המרגלים,

אין להם חלק לעולם הבא.

השם יצילנו מחטאים בכפליים.

ישמחו במלאכותך, שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת.

ישמחו במלאכותך,

שומרי שמרי שבת וקוראי עונג שבת.

אה, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי שמי,

שבת,

אה, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי שמי,

שבת, הרי אני מכוון קיימצת חכמים, דאורייתא בשמחה, דאורייתא,

גומל נפשו איש חסן, דאורייתא, כבד את המלאכותך, דאורייתא, עשו נעת רוע הקדוש ברוך הוא.

ואלה אסוד נחת רועה לתנא הקדוש,

יוסף את אותה דברות בקבר.