פרשת קורח - אש הקטורת

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

לעילוי נשמת עזרא בן סעדה, שרה,

תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים מתוך שאר נפטרי עמו ישראל, אמן.

אמן.

התינוקת רחל רחלי בת דבורה,

רפואה שלמה תקום מהרדמה ומהשפעת התרופות,

ועוד

שהיא נתונה תחתיהם, והיא תקום ללא נזק מוחי,

ללא כל חולי אחר.

וישלח לה הקדוש ברוך הוא רפואת הנפש והגוף,

בריאה בכל האיברים ובכל הגידים.

תמיד, אמן.

אמן.

אורתל בת בת שבע, תזכה לרפואה שלמה בכל האיברים והגידים מהרה, אמן.

אמן.

פרשת קורח,

אש הקטורת.

מעשה ביהודי

עשיר

מארצות הברית

שנהג לא לתת מאומה מהונו לצדקה,

בכל פעם שבאו לבקש ממנו תרומה,

השיב במילים הבאות

כל עוד שאני חי

לא אתן פרוטה,

אבל לאחר מותי אתן את כל נכסיי לצדקה.

כך היה.

כשהגיע יום מותו הניח צוואה

ונאמר מפורשות, כל נכסיי נתנו למוסדות דת.

הבנים המומים.

לא הוריש להם כלום.

גייסו עורכי דין.

בעניין הסתבך.

הגיע לשערי בית המשפט ב-United States of America

ושם פסקו, כל הכסף יינתן לכנסייה.

והרעיון מבהיר.

האדם הזה חשב להתחכם עם הקדוש ברוך הוא.

הוא סבר.

כל עוד הוא חי,

לא ייתן פרוטה לצדקה ויהיה לו ביטחון כלכלי.

מצד שני,

את הזכות לעולם הבא הוא יסדר בעצמו בסוף,

שכל הכסף שבלאו הכי

כבר לא שייך לו,

הוא יעביר אותו למוסדות צדקה.

הוא חשב שיבנו בזה בתי כנסת.

בתי ישיבות, בתי תמחוי.

ואז ירבו זכויותיו מלימוד התורה, מהתפילות, מהצדקה לעניים.

ויזכה בפירות ופראי פירות.

אבל לא קונים את הגן עדן בהונאה וגם לא בקלות.

אי אפשר למות ורק אז לתת צדקה.

אז הקדוש ברוך הוא מסובב את העולם באופן כזה,

שבשביל לזכות צריך זכויות קודם.

ואם לא זכית בחייך, גם לא תזכה במותך.

כך היה הדין

עם קורח.

במסכת סנדרין דרשו עליו את הפסוק.

עושר שמור לבעליו לרעתו.

והוסיפו.

כמה היה עושרו העצום של קורח.

אמר רבי חמא בר חנינא, שלוש מטמוניות את מין יוסף במצרים,

שליש מצא קורח,

שליש מצא אנטונינוס מלך רומי,

ושליש יישאר לצדיקים לעולם הבא.

מבאר הבן איש חי, למה נחלק לשלוש קבוצות?

כי שליש מהכסף

היה תקרובת לעבודה זרה.

ולכן קיבלו, קיבל אותו קורח,

והכול נבלע באדמה.

השליש השני היה כשר מעבודה זרה,

אבל היה בו גזל וכדומה.

ולכן קיבל אותו אנטונינוס.

והשליש האחרון הוא כסף כשר,

ובו יזכו הצדיקים לעולם הבא.

ויש הבדל בין כשר ללא כשר.

הסאטמר רבה ידוע שהיו לו מגירות,

וכסף שהיה מפוקפק הוא היה שם והיו לו מזה כמויות,

וכסף כשר, כשר, הוא היה שם במגירה זה.

אז פעם הגיע ראש ישיבה והוביל לו סכום

מועט לפי דעתו.

ואחר כך הגיע לשם מישהו

שהיה עם כיפה סרוגה דווקא,

הוא נתן לו כמות.

יצא בן אדם, שלל.

אז ההוא העיז פניו וביקש להיכנס שוב, ושאל, למה?

אני חרדי ועושה זה, ויש לי ישיבה, ויש לי זה וזה.

איך יכול להיות שהוא קיבל ככה ואני ככה?

הוא אומר, אם אתה רוצה מהכסף שאני נתתי לו, אני יכול לתת לך, זה כמעט בלי הגבלה.

אבל זה כסף

שהוא לא הכי נקי.

מה שאני נתתי לך זה כסף שיש בו ברכה,

כסף כשר.

זה צריך לדעת.

סיפרתי לכם פעם

איזה כסף הגיע לשופר תמיד, איזה

סוג תרומות, זה לא יאומן כי סופה.

על כל פנים,

מדובר בהון עתק,

שכן יוסף בשנות הרעב אסף למצרים את כל הכסף שהיה בעולם.

ושליש מכל הכסף הזה

מצא קורח.

לכן אומרים תמיד, עשיר כקורח.

הוא היה יותר עשיר מאילון מאסק.

אומרים היום שאילון מאסק שבר את התקרה והוא האדם הראשון שהוא הכי עשיר בעולם שהגיע לטריליון.

אלף מיליארד דולר.

ועכשיו הוא עושה הנפקות,

אז הוא יהיה לו יותר.

יש לו יותר ממדינות באירופה.

או שיש להם תקציב לשנה, יש לו יותר.

אבל לכורח היה יותר.

שליש העולם.

שליש העולם. כסף של העולם.

כל כך היה רכוש רב

שהיה צריך 300 גמלים נושאים מפתחות לאוצרות.

יש על זה דיונים. מה הכוונה?

מי שרוצה יחפש.

והכל נבלע.

הכל נבלע באדמה.

למה?

כיוון שנגזר דינו של קורח לגיהינום,

ולא רצה הקדוש ברוך הוא שבממונו הוא יצבור זכויות של צדקה.

וגם, אם זה היה של עבודה זרה,

אז הכל נבלע באדמה.

עוד ייתכן

לומר טעם נוסף.

יש לתמוה

כורח קינא בנשיאותו של אליצפן בן עוזיאל ובבני קהת,

ויצא למלחמת חורמה נגד משה ואהרון,

וערער על הכהונה.

הוא רצה להיות במשרת כהן גדול.

אבל 250 נסיעה עדה,

מה להם ולא?

למה הם הצטרפו אליו?

איך הם יוצאים למלחמה נגד משה רבנו?

וכי שייך להילחם נגד מי שקרע את ים סוף

ועלה למרום

לארבעה חודשים?

אלא שבגמרא במסכת סנהדרין נ״ב מבואר שקורח

נתן להם שוחד.

היה לו מלא כסף.

לשכנע אותם

על ידי הנכסים שלו להצטרף אליו.

והשוחד מעוור עיני חכמים.

וזו עוד סיבה שהרכוש שלו נבלע באדמה,

כי זה כסף שהבעיר את המחלוקת נגד משה רבנו.

וזה מה שאמרו במדרש.

כורח שפיקח היה מראה על אשתות זו.

למה לא שאלו גם על ה-250 איש מחכמי העדה,

מה ראו לשטות זו?

עליהם לא שואלים, כי הם היו עיוורים.

אז שוחד מעוור עיני חכמים, זה לא צריך לשאול.

אבל קורח לא קיבל שוחד.

ועל זה תמו מדוע טעה.

אבל היה לו גם כן שוחד,

לא כסף.

חכמים אמרו, אינו התעתו.

זאת אומרת, הוא שיחד את עצמו כשאמר,

ברוח הקודש ששמואל יצא מחלציו שהוא שקול כנגד משה ואהרון.

אז הגאווה שלו, מי יוצא ממנו,

התעתה אותו.

ואם כן,

מי שיש לו נגיעות של כבוד,

או שזה בא מחמת שוחד, הוא כבר לא יכול להיות פיקח.

הוא לא רואה כשורה,

ומכאן מגיע לשגיאות איומות.

יש משפט שאנחנו מנהלים כרגע נגד מישהו כזה,

שבסוף בהכרעה של הדין אתם תראו

מה יהיה בסופו,

בדומה לכורח.

עינו התעתו, אולי עיניו, שתיים, לא אחת.

ועתה התברר

באופן נפלא איך דתן ואבירם היפכו את היוצרות.

משה רבנו שלח לקרוא לדתן ולאבירם

אך הם אמרו לא נעלה.

מקשה הכלי יקר, מה זה לא נעלה?

מה מדובר, לעלות על איזה הר?

הלשון תמוה,

ועוד הם אומרים,

העיני האנשים תנקר?

מי טולק ללה בעצמו ואומר שהעיניים שלו, חס ושלום, התעברו?

עונה הכלי יקר.

דתן ואבירם חשבו שמשה שלח לדבר על ליבם.

ולמה דווקא עליהם הוא שולח?

כי הם חשובים.

זאת אומרת, ברשעותם

הם חשבו שמשה רבנו מתכוון להציע להם משרה רמה,

הפרד ומשול,

וככה יפריד אותם מכורע, וימשול במחלוקת, וינצח.

ולכן הוא מכבד אותם.

ועל ידי זה הוא ימנע אנשים להתנגד לו.

ולכן הם אמרו, לא נעלה.

אנחנו לא רוצים ממך שוחד.

לא רוצים, לא נעלה.

לא רוצים שוחד, לא רוצים שום עלייה ושום משרה ושום דבר.

אבל לא נעלה.

אנחנו הולכים דרך האמס.

כמו זה שדיברתי עליו, שאנחנו תובעים אותו.

ו...

עוד הוסיפו,

העיני האנשים תנקר?

אתה חושב לתת לנו שוחד?

נעבר את עינינו?

לא ניקח ממך שוחד.

איך הם מהפכים את היוצרות?

לאחר שהם עצמם נטלו שוחד מכורח,

הם מאשימים אותו, את משה רבנו,

שהוא כאילו רוצה לתת להם שוחד.

ממש כמו במשפט שאתם תשמעו אותו בהמשך.

ואילונו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה.

לאמור,

אתם המיתם את עם אדוני.

וואי, וואי, וואי.

מקשים המפרשים.

איך ייתכן?

אחרי הנס המופלא, שהאדמה פוערת את פיה.

והקטורת שורפת 250 איש.

איך מסוגלים להתלונן על משה?

שהוא הרג אותם.

איפה ידו הייתה פה? הקדוש ברוך הוא עשה מה שעשה.

הרמב״ן,

בשם אונקלוס,

באור החיים הקדוש,

מבארים באופן נפלא את טענתם של עם ישראל.

התרעומת של העדה כלפי משה הייתה

למה בחרת לעשות את המבחן בקטורת?

קורח

חולק על המנהיגות שלך.

מגיע לו להישרף ולהיבלע באדמה.

ודתן ואבירם,

שהם חפצו להחזיק במחלוקת?

דינם להיבלע באדמה.

אבל 250, נשיא העדה,

הכוונה שלהם הייתה לשם שמיים.

הם רצו גם להקטיר קטורת.

הם חפצו שקדושה עליונה תתפשט גם עליהם.

אנחנו מבקשים כל שבת,

נשמה יתרה.

אז אם הם יכולים גם כן

שתתפשט עליהם הקדושה העליונה,

למה אתה צריך היית להרוג,

לשרוף, לבלוע? למה?

למה?

למה?

חכמים במדרש אומרים,

קורח היה מהבילועים והסירופים.

אם הוא היה רק נבלע,

היו אומרים נשיא העדה,

איך זה שמי שהתחיל במחלוקת לא נשרף,

רק נבלע.

הבינו כלל עם ישראל

את מה שמביא המהר״ל מפראג,

שהיו שלוש קבוצות שונות בעדת קורח.

הגמרא בסנהדרין קוף

אומרת, קבוצה ראשונה, דתן ואבירם,

רק חיפשו מחלוקת.

לכן הם נבלעו באדמה, ועונש גשמי.

כי מי שחולק מחלוקת,

יורד לשאול ישר לגיהינום,

כמו זה שאני טובע אותו.

שתיים,

נשיא העדה.

כלל לא רצו במחלוקת.

זה אומר המהר״ל הקדוש.

הם חפצו להקטיר קטורת,

להתדבק בקדושה העליונה.

על כן הם נשרפו באש רוחנית כמו נדב ואביהו.

גם הם הקטירו קטורת.

אש זרה,

והם נשרפו.

והשלישי, זה קורח.

הוא חלק על משה ורצה להיות כהן גדול.

לכן הוא נשרף מאש הקדושה,

כיוון שרצה להקטיר לא כדין,

וגם הוא נבלע,

כיוון שהוא עשה מחלוקת.

טוב,

אז במה חטאו 250 מקטירי הקטורת?

כל מה שהם רצו זה להתדבק בשכינה הקדושה?

אומר השלה הקדוש,

החטא שלהם,

לא תאמינו,

שהם יתחברו לקורח.

מי שמתחבר לרשע,

כמו זאת שהתחברה לזה שאני תובע אותו.

וואי, וואי, וואי, חטאם היה רק בזה?

שהם התחברו לקורח.

ואילו היו באים לבד,

לא היו נענשים.

אז החיבור לרשעים

הביא אותם לעונש הזה.

אבל,

כיוון שהמטרה שלהם הייתה לשם שמיים,

לכן כל העדה טענה, אתם המיתם.

למה?

בזה שאתה, משה, יעצת לבדוק דווקא על ידי הקטורת.

טוב,

אחרי שאנחנו מבינים מה טענו עם ישראל,

נותר להבין מדוע באמת גרם משה רבנו למיתה על ידי הקטורת.

טענה גדולה היא.

מדוע בחר דווקא במבחן,

בעל הסכנה הגדולה ביותר.

יכול היה לבחור

מבחן

שיעשה באמצעות עבודה אחרת.

כדי שנבין את העומק המופלא.

הפוך.

כמה ריחם עליהם

משה רבנו

ולא רצה שימותו.

נתבונן בלשון הפסוקים,

כמו שמבאר המהריל דיסקין, זכר צדיק לבך.

בפסוק זן,

הזהיר אותם משה רבנו בפעם הראשונה לקחת מחטות,

והוסיף ככה

ותנו בהן אש ושימו עליהן קטורת.

אז מה שומעים?

שהוא מזכיר פה אש.

בפסוק יוצזן,

אחרי שהוא רצה להתפייס עם דתן ואווירם,

הם החציפו פניהם אליו.

השופטים אמרו לנו להתפייס, אמרנו שאנחנו מוכנים.

אבל הם לא הסכימו.

הם רוצים נימוקים

בשביל שירשיעו אותם כמו שצריך.

ושוב חזר

משה רבנו ואמר,

קחו איש מחטתו ונתתם עליהם קטורת.

את המילה אש הוא לא הזכיר פה, רק קחו מחטות

ותנו קטורת.

בפסוק יח',

שכבר מתואר שם החטא עצמו,

כתוב, ויקחו איש מחטתו ויתנו עליהם אש.

הוא לא ביקש.

הם נתנו אש.

אז ככה,

למה בפעם הראשונה בפסוק זן כתוב אש,

ותנו בהן אש ושימו עליהם קטורת?

למה בציווי השני לא מוזכרת האש,

אלא קחו איש מחטתו ונתתם עליהם קטורת, בלי אש?

ולמה בסוף,

בשעת המעשה,

שוב נזכר אש, ויקחו איש מחטתו ויתנו עליהם אש?

ועוד יותר תמוה,

יש פסוק

שאומר אל תפן אל מנחתם.

משה מבקש מהקדוש ברוך הוא שלא יפנה

אל המנחה שלהם.

למה הוא לא יקבל את הקטורת שלהם? למה הוא מבקש כזה דבר?

הרי הוא ידע,

הוא ידע

שהם עומדים לסרף.

אז איך יכול להיות שהקדוש ברוך הוא יקבל את מנחתם?

יכול להיות.

אומר המהריל דיסקין

באור מדהים.

בתחילה ציווה הקדוש ברוך הוא את משה רבנו באמת להקטיר קטורת עם אש,

כמו שכתוב פסוק ז,

כדי לברר את הכהונה של אהרון.

ולכן אמר קחו מחטות,

קטורת וגם אש.

קטורת

כפישוטו שלא כדין בדיוק כמו נדבה והוא.

במדרש תנחומא מבואר

שהזהיר משה רבנו מפורשות

והיה האיש

אשר יבחר אדוני הוא הקדוש. רק אחד הוא יבחר.

אחד יחיה, כל השאר ימותו.

דעו לכם,

כשמקריבים קטורת לא כדין, היא שורפת,

כמו שהיא שרפה את נדב ואביהו.

לכן הוא אומר להם, אל תתעסקו עם אש.

זה הפסוק יז, הוא אומר להם, בלי אש.

זאת אומרת, הרחמנות של משה רבנו,

שהוא חס על מי שחולקים עליו,

כי הוא ידע שהם עומדים לסרב,

לכן שינה את התוכנין ממה שהשם אמר.

השם אמר, עם אש.

הוא אמר להם, בלי אש.

למה? שלא תשרפו.

אלא אמר משה רבנו,

נעשה מבחן שונה.

הקדוש ברוך הוא בעצמו

יוריד אש מן השמיים

על מי שיבחר.

כמו אצל אליהו הנביא ונביאי הבעל בהר הכרמל,

שירדה אש על המזבח של אליהו הנביא.

כך גם כאן,

תרד אש על הקטורת

ועל המחטה

של מי שהקדוש ברוך הוא יבחר בו,

ועל ידי זה

לא יסרבו כולם,

כי הם לא הקטירו עם אש מחוץ להיגל.

זה מה שהוא ריחם עליהם.

ולכן הוא התפלל השם, אל תפן אל מנחתם.

אל תוריד אש על המחטות שלהם. אל תפן אל מנחתם, שלא יסרבו.

והוא שינה את התוכנית.

ואם בהתחלה הוא ציווה אותם שישימו אש כדי להבהיל אותם,

שיבינו שהם הולכים למות.

אבל עכשיו שהוא ראה שהם בעצמם מוכנים,

הם הולכים לאבדון.

הוא ביקש מהקדוש ברוך הוא שיוריד אש רק על הארון,

ולא עליהם, ושלא ימותו.

אבל הם המרידו.

הם רוצים נימוקים.

ועל דעתם

נתנו אש,

ולכן בפעם השנייה לא כתוב אש, ובפעם השלישית כתוב אש, כי הם נתנו מדעתם.

משה ריחם עליהם למרות שהם פשעו בנפשם.

והם השתוקקו למות בדבקות בשם על ידי קטורת.

וואי, וואי, וואי.

וזו הנהגה מופלאה של משה רבנו,

שמאשימים אותו בשוחד,

מאשימים אותו בשררה,

מאשימים אותו ברצח של ה-250.

והוא דואג לכלל ישראל.

שאל אותי השופט, למה צריך להגיד את כל מה שאתה אומר, וזה כנגד?

אז אמרתי, זו חובה ציבורית

להזהיר מפני אנשים מהסוג הזה,

כמו שמשה רבנו עשה עם קורח.

אולם חכמים זיכרונם לברכה,

במדרש תנחומא הוסיפו חידוש נפלא.

בשעה שאמר משה רבנו לאהרון, קח את המחטה

ותן עליה אש,

קח את המחטה, תשים קטורת

ותצא אליהם לעצור את המגפה,

להציל את עם ישראל שהתלוננו עליו שהוא הרג,

אתם עמיתם שהוא הרג את נשיא העדה.

מה אמר לו אהרון?

זה אומר המדרש,

תנחומא ט'

להורגני אתה מבקש כמו בניי?

אסור לצאת עם הקטורת החוצה עם אש.

הרי אתה מבקש שאני אוציא את הקטורת עם אש החוצה.

בעלו הבנים שלי מתו,

וכבר מאות מתו.

אלה מתו.

בן אדם ואבי הוא,

ו-250 נשיאי העדה.

אמר לו משה, מהר,

אין זמן,

כל שנייה אנשים מתים במגפה.

מה אומר אהרון?

וכי איני כדאי למסור את נפשי בעבור ישראל?

כן.

כאן רואים את הפחד הנורא שהיה לאהרון מהקטורת כשיש בה אש.

אולם בכל זאת

הוא יצא להציל את עם ישראל במסירות נפש כציווי אחיו.

מקשה השם משמואל שתי קושיות.

איך ייתכן שמשה רבנו

מצווה את אהרון לרוץ לתוך הקהל עם קטורת?

הרי הקטורת מבחוץ,

חוץ להיכל, תביא את הארון למיתה.

כי על הקטרת קטורת בחוץ חייבים כרת.

ואיך אפשר

שדבר שגורם

להפסיק חיים

יציל חיים?

הרי אם יוצאים עם זה מתים,

אז איך זה יכול להציל?

קושייה ראשונה.

קושייה שנייה,

מפני מה ביקש משה רבנו להציל את עם ישראל דווקא על ידי קטורת?

למה שלא יכפר על עוונם

באמצעות זכות אחרת?

לא ראינו כשהוא הציל אותם כמה פעמים קודם,

שזה היה על ידי קטורת.

אז למה עכשיו דווקא על ידי קטורת? ועוד הפוך.

התירוץ נפלא.

עם ישראל טעו בדבר אחד.

הם חשבו,

כמו שאמר קורח,

כי לשון הרע נכנסת

וליצנות נכנסת.

הם חשבו שמשה רבנו עושה הכול מדעתו.

הוא החליט מי יהיה כהן,

הוא החליט מי יהיה נשיא,

הוא קבע שקורח ועדתו ימותו בפי הארץ,

ומאתיים וחמישים נשיאה עדה הם יישרפו בקטורת.

זה מה שהם חשבו.

אבל הם שגו בכך.

כי משה רבנו שונה משאר הנביאים.

אצל נביאי ישראל האחרים כתוב בדרך כלל, כה אמר השם.

אבל משה רבנו

היה תד...

אדיר נמצא עם השם.

וגם אם הוא לא אמר במפורש, השם ציווני או ציוור,

את הכל הוא עשה על פי השם.

השכינה דיברה מגרונו.

כל המעשים שלו היו ציווי מאת השם.

זה גם מה שהוא אמר להם, אם אני עשיתי דברים מליבי,

אז הם ימותו כמות האדם.

אבל אם אני לא אמרתי מליבי, וכל מה שאני אומר זה מה שהשם אומר, אז תפתח האדמה את פיה ויהיה בריאה חדשה וכו' וכו'.

אז לכן הסיבה הייתה בהצלה להציל אותם דווקא על ידי קטורת.

משום שראה הקדוש ברוך הוא,

שעם ישראל לא השכילו לראות שמשה רק ביקש להציל את 250 נשיא העדה,

בזה שהוא לא אמר להם לשים אש.

ולכן הייתה הצלה גם היא בקטורת שנעשית בחוץ.

איך מוציא אהרון קטורת החוצה?

מכיוון שהוא עשה זאת על פי השם.

מפי משה.

אם משה אומר משהו,

זה השם אומר.

אם זה היה משה אומר, הוא היה מת אהרון.

אבל היות ומשה כל מה שהוא אומר זה מפי השם,

אז אותה קטורת שאתמול המיטה אותם, את הנשיאים,

היום היא תציל.

אז מה רואים?

שהוא לא יכול להגיד דברים מעצמו,

הוא אומר רק מה שהשם אומר לו, והנה,

הפה שאסר או הפה שהתיר,

השם אומר שקטורת שורפת בחוץ,

ועכשיו השם אומר, אני חושב שהקטורת תעשה הפוך.

זה מי יכול לעשות?

רק השם.

כתוב ויעמוד בין המתים ובין החיים ותיעצר המגפה.

כמה אנשים הציל אהרון על ידי הקטורת?

הוא רץ מהר בציווי של משה,

והציל, כמה הציל,

אומר המרין דיסקין,

בפסוק כתוב, היבדלו מתוך העדה.

וגם כתוב, הרומו מתוך העדה. למה צריך שתי לשונות?

היבדלו

והרומו זה תפרישו את עצמכם מן העדה.

בישראל נקראים עדה,

אבל פלא,

מדוע לאחרי מספר פסוקים נקרא

וירוץ אל תוך הקהל?

למה השתנה מעדה לקהל?

כתוב וירוץ אל הקהל, אל תוך הקהל, מדוע עם ישראל פתאום

נקראים קהל בשעה שהאהרון

מציל אותם עם הקטורת?

מעוד קושייה.

הפסוק מונה שהיו ארבע עשרה אלף שבע מאות הרוגים

בגלל שהם אמרו למשה, אתם המתם את העם.

וזה מלבד המתים

על דבר קורח.

וקשה.

מה שייך לכאן?

כל עדת קורח מתו אתמול.

למה חוזרים ומזכירים אותם עוד פעם?

אומר המהריל דיסקין,

נדקדק בכל מילה בתורה הקדושה.

שאלנו למה כתוב היבדלו ולמה כתוב הרומו.

למה לא כתוב סורו?

אלא מרומז בתורה העונש שהגיע לעם ישראל.

הרומו

זה מלשון תרומה.

כמה זה תרומה?

אחת מארבעים.

שכן במחלוקת של קורח

רצה הקדוש ברוך הוא להעניש את כל העדה.

שנאמר, היבדלו מתוך העדה ואכלה אותם כרגע.

אבל משה רבנו

מתפלל לקדוש ברוך הוא ואומר,

האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף

בהשם מחל לעם ישראל.

איי, איזה משה רבנו.

רק מאשימים אותו, רק זה, זה, הוא כולו, כולו לעם ישראל דואג למרוחי הנאמה.

אבל

הם חזרו והתלוננו.

עוד פעם התלוננו.

אז חזרה גזירה בחלקה,

ואחד מארבעים ימותו.

תרומה.

הרומו.

עכשיו,

עם ישראל היו שישים ריבוא ושלושת אלפים חמש מאות וחמישים.

אז לפי זה כמה זה אחד מארבעים?

היו צריכים למות

15,088 איש.

עכשיו תראו חשבון נפלא.

מתו

14,700 איש, כמו שאמרנו, נכון? ככתוב.

אבל משה רבנו

צירף גם את ה-250 נשיאי העדה

לחשבון

וכמובן את קורח ודתן ואבירם שכבר מתו.

יוצא שחסרים בדיוק 135 שהם בגימטרייה קהל.

לכן נאמר וירוץ אל תוך הקהל

כיוון שאהרון הצליח עם הקטורת להציל כמניין קהל בזכות הקטורת.

זאת הייתה הנהגה של אהרון הכהן.

חולקים על אהרון, לא רק על משה.

בעל כהונתו

הוא רץ בבשירות נפש נגד החולקים להציל אותם.

והצליח להציל כמניין קהל.

ואפילו ששני בניו נפטרו מקטורת,

שהקטירו מחוץ להיכל,

הוא עצמו רץ עם קטורת אל הקהל

להציל את עם ישראל שחטאו כלפיו.

עכשיו מאירים דברי השלול הקדוש.

הוא מבאר מדוע עדת קורח מתו דווקא בקטורת?

מכיוון שקטורת

זה מלשון קשר.

קטר זה קשר.

זה מה שאמרתי בזמנו על התשקורת

לפני שטראמפ אמר פייק.

והסברתי,

תקשורת זה לקשור, לאחד.

תשקורת זה שקר, להפריד, להבדיל.

אז היות וקטורת זה לשון קשר,

כי בארמית קטר

זה קשר.

אם כן, הקטורת מרמזת לאחדות עם ישראל,

כמו שבקטורת יש חלבנה,

שזה סם עם ריח רע.

וזה מסמן את הרשעים,

שמעשיהם רעים.

בכל אופן, מאחדים אותנו.

מניין שאין בו אחת כזה, זה לא מניין הכי...

מניין שיש בו גם חלבנה,

זה השם רוצה כמו האגודה שעוגדים את ארבעת המינים, את הערבה.

כתב הפרי צדיק

בפקודי זן,

בשם הזוהר הקדוש,

מסיבה זו דווקא אהרן הכהן

אוהב שלום

ורודף שלום

אין יותר ראוי ממנו להקטיר קטורת

שהיא מאחדת את כלל ישראל.

ולכן,

אמרו במסכת אבות סוף פרק א',

על שלושה דברים העולם עומד,

על הדין,

על האמת

ועל השלום,

כנגד שלושת הכלים שהיו בהיכל.

אמת,

כנגד המנורה שמסמלת תורת אמת.

דין,

כנגד השולחן שמסמל משפט בממון,

בשלום,

כנגד מזבח הקטורת שיסודו שלום.

ממילא,

עדת קרח שעסקו בהפרדה, פירוד ומחלוקת נענשו דווקא בקטורת,

כי הם עשו פירוד,

לא קטורת לקשור, לאחד,

אלא להפריד.

ואילו אהרן הכהן הציל את עם ישראל דווקא בקטורת,

כי מי שאוהב את עם ישראל, אוהב שלום ורודף שלום,

יכול לאחד את עם ישראל ולהציל את עם ישראל בקטורת שמסמנת שלום.

ועל זה נאמר

שבת שלום.

יישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקורחו עונג שבת,

יישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקורחו עונג שבת,

עד מקדשם, מקדשם, מקדשם, מקדשם, מקדשם, מקדשם,

שם במממ, מטחה, מקדשי, מקדשי. מקדשי. מקדשי שמי.

שמה וואווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו כבה ניקטגרנו ורואה את המשך אחד