פרפראות וחדושים לפרשת חקת תשפ"ו

 

- - - לא מוגה! - - - 

‫נציבי יום,

‫מסטה ועל, הודיה בת פלג.

‫הקדוש ברוך הוא ישלים היריון תקין.

‫בידיים מלאות, בלידה קלה כתורנגולת, ‫מתוך בריאות שלמה ואיתנה,

‫לה ולו ולד, אמן.

אמן.

‫-יהונתן אליהו בן הרב עמרם,

‫יזכה לפרנסה טובה בשפע,

‫ללא חובות,

אמן.

‫זיווג הגון במהרה ליאיר שלמה אלקבץ בן אסתר,

‫בעשירות דקדושה, ‫לזכות לקחת עשרה מטרים ‫לבניין הישיבה הקדושה,

‫ובית הכנסת קהילות קפז, אמן.

‫פרפרות וחידושים לפרשת חוקת תשפו.

‫זאת חוקת התורה.

‫כותב בעל הטורים,

‫שמח

חוקת התורה,

‫לבהרימיכם את חלבו ממנו,

‫כשמסתיים את הפרשה הקודמת.

וזה רומז

‫שלא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן.

‫איך זה רומז?

‫התיבה חלבו

עולה בגימטרייה 46,

‫והתיבה ממנו עולה מניין 136. ‫כתוב,

בהרימיכם את חלבו ממנו, ‫תוציא

את החלבו,

‫את ה-46 ממנו, מהמאה ה-36, נשאר 90. 90 זה מניין מן.

‫מכאן בא הרמז,

‫שבסמיכות הזאת של הפסוק, ‫בהרימיכם את חלבו ממנו,

‫לזאת התורה זה מלמד ‫שלא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן.

‫זה עטרות אדר על בעל התורים.

‫ומרן הגריז הלוי

‫אומר על הפסוק, ‫זאת חוקת התורה אשר ציווה

‫דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פעם.

פרה,

הוא אומר שקשה לו.

היה להקדים דבר אל בני ישראל,

לקחו אליך פרה,

ואחר כך להגיד זאת חוקת התורה.

אלא נראה על פי מה שאמרו בתוספתא הסנהדרין,

שאין שורפין את הפרה אלא על פי בית דין של שבעים ואחת.

ומבואר בגמרא סנהדרין טוז,

משה רבנו,

היה כוחו כמו בית דין של שבעים ואחת.

לכן

הקדים זאת חוקת התורה,

שכן אף זה מחוקת התורה ומדיני הפרה שמשה ידבר אל בני ישראל,

ועל פי הוראתו ייקחו את הפרה וישרפוה.

אז חלק מחוקת התורה זה שהוא ידבר.

לכן הקדימו את חוקת התורה כדי לומר

שמשה רבנו הוא שקול

לשבעים ואחת,

כי התוספתא אומרת שאין שורפין פרה אלא על פי בית דין של שבעים ואחת,

ובסנהדרין טוז מבואר שמשה רבנו כוחו,

כמו בית דין של שבעים ואחת.

לכן הקדים לומר חוקת התורה, גם זה מהחוקה של התורה ומדיני הפרה,

שמשה ידבר אל בני ישראל,

ועל פי הוראתו ייקחו את הפרה וישרפוה.

לפי זה

יש ליישב גם כן למה כתוב דבר

אל בני ישראל בלשון יחיד.

הרי הקדוש ברוך הוא דיבר קודם,

אל משה ואהרון, ככתוב, וידבר אדוני אל משה ולאהרון לאמור,

כי דין של סנהדרין של שבעים ואחת

היה רק למשה רבנו ולא לאהרון.

לכן בהתחלה הוא דיבר לשניהם,

אבל למי הוא אמר דבר?

רק למשה.

היה לו דין

של שבעים ואחת.

ולפי זה גם מדוקדק מה שנקבע

בין תיבת דבר

לאל בני ישראל יש קו מפסיק בטעמים,

להורות שהדבר נמשך על זאת חוקת התורה של מעלה,

כי מחוקת התורה שמשה ידבר.

אז לכן עד כאן דבר.

כל זה חוקת התורה.

ועכשיו ריבי חיים אבו אל-עאפיה, סליחה, צדיק וברכה,

הוא אומר מה זה ויקחו אליך פרה אדומה.

מה התוספת של המילה אליך?

הוא אומר על פי הרמב״ם,

הוא כתב שבפרה אדומה אין לוקחים עגלה ומגדלים אותה,

אלא

פוסק לבעלים דמים בעודה עגלה,

והיא נשארת אצל הבעלים עד שתהיה פרה, פרה בת שתיים.

ואז לוקחים אותה אליך.

לכן כתוב ייקחו אליך פרה, לא עגלה, פרה.

מתי מביאים אליך את הפרה שהיא בת שנתיים?

ואם כן, יש לומר שכוונת התורה ויקחו אליך פרה, שבשעה שאתה לוקח אליך היא תהיה פרה ולא עגלה.

זה הדין.

אז אומר הרמב״ם

שככה עושים.

מגדלים אותה איפה שהיא נמצאת,

פוסקים דמים עליה, ממשיכים לגדל אותה, בודקים, כשלוקחים כמובן, כשהיא כבר פרה,

שלא עלה עליה עול ואין בה מום והכול, וזהו.

אז זה מדויק מהפסוק, הדינים

ליקא מידי דלא רמיזה באורייתא,

כל הדינים הכל נמצא בפנים.

ועכשיו משהו יפה

מרבי מאיר מפרמישלן,

זכר צדיק לברכה.

הוא אומר, רש״י כותב,

לפי שהשטן ואומות העולם מונין,

מונין את ישראל,

נאמר,

מה המצווה הזאת

ומה טעם יש בה?

ולפיכך כתב בחוקה,

גזרי מלפניי,

ואין לך רשות להרהר אחריה.

זאת אומרת, באים השטן

והגויים ומצערים את ישראל,

ושואלים אותם, מה המצווה הזאת?

מה אתם עושים? שטויות, כל מיני דברים.

תחשבו קצת מה טעם זו מאמצעות.

ומה טעם יש בה?

ככה קוראים כולם.

ומה טעם יש בה? עוד שאלה. ומה טעם יש בה?

אז כדי לענות להם...

לכן כתב בחוקה

שזה אומר,

גזירה היא מלפניי

ואין לך רשות להרהר אחריה.

לכאורה, לפי זה,

אני לא חייב לענות לך ולא כלום כי זו גזירה,

המלך יכול לגזור מה שהוא רוצה ולא מהרהרים. מה פירוש אתה יכול? להרהר, לערער? מה אתה יכול לעשות?

זהו.

אז לכן השם פטר אותנו מהכל ואמר חוקה ונגמר הסיפור.

כמו שיש חוקים

שמלכים עושים, אף אחד לא אומר לו, תסביר לי למה, איך, מה.

זהו, חוקה.

ככה הפשט, כאילו כולם מבינים ככה.

מה אומר הרב מפרמישלן?

תשמעו, זה יופי.

הוא אומר,

מה המצווה הזאת ומה טעם יש בה זה עצת היצר

שהוא בא להטריד

את בני ישראל בשני אופנים.

פעם אחת הוא בא

לפני המצווה,

ואם עשית את המצווה, הוא לא מבטר, הוא גם בא אחרי המצווה.

כן?

בעשר השטן,

מלפנינו ומאחרינו ומאחורינו.

מה הוא אומר?

הוא בא אליך בטענה לפני.

הוא אומר, תגיד לי, מה התועלת במצווה הזו?

שוחטים פרה, שורפים אותה, עושים אפר, מזים, עושים זה וזה,

והיא מטהרת את הטמאים, את המעט הטהורים.

תגיד תמיד, מה אתה עושה?

מה המצווה הזאת? מה התועלת שזו?

טוב,

אחרי זה הוא בא אליך, עשית את המצווה.

עשית.

אומר השטן,

וואי,

וואי, איך עשית מצווה גדולה כזו?

פשיעי, איזה טעם ואיזה מתיקות.

זכית והרגשת במצווה, וואי, וואי, וואי, מה הוא עושה?

מכניס בך גאווה.

גאווה.

וואי, וואי, וואי.

כנגד זה,

מה עונים לו?

כנגד מה המצווה הזאת?

שהוא אומר קודם, עשיית המצווה.

ואחר כך הוא אומר,

ומה טעם יש בה?

הוא לא שואל עכשיו,

ומה טעם, למה אתה עושה?

הוא אומר, וואי וואי, איזה טעם יש בה,

בלשון ניחותא,

לא בלשון של תמיהה.

כנגד שני אלה,

מה אתה עונה לו?

על הראשונה אתה עונה לו גזירה היא מלפניי,

על הלפניי, כשאתה שואל אותי,

זה גזירה.

זהו.

אתה שואל מה התועלת?

זה גזירה.

זה אני אומר לך על לפניי.

ועל מה שאתה בא לספר לי, על הטעם,

על הזה ועל הזה,

אין לך רשות להרהר אחריה.

כשאתה בא לי אחר כך ואתה מספר לי איזה זכות נפלה לך,

ואיזה טעם,

אז

אין רשות להרהר אחריה,

אני לא נכנס לזה, לא מקבל גאווה ולא כלום.

זהו. מה שעשיתי, עשיתי. שלום, בלי שום דבר. לא מערער.

זאת אומרת,

ככה אתה דוחה את הטענות של יצר הרעש.

אז כאילו זה רמוז בדברי רש״י,

שתי העצות של היצר הרע, איך להכשיל את הבן אדם, וגם את שתי התשובות לפני ואחרי.

שתיהן נאמרו בתוך זה.

זה מדהים, מדהים, מדהים.

וזה ממש מה שכתוב, ועשר שטן מלפנינו מאחרינו,

שלא יכשיל אותנו קודם מצווה וגם לא יביא אותנו לגאווה לאחר קיומה.

זה רבי מאיר מפרמישלן.

ועכשיו זרע הקודש אומר ככה.

לפי שהשטן מאומות העולם מונעין את ישראל לומר,

מה המצווה הזאת

ומה טעם יש בה?

לפיכך כתב בה, חוקה, זאת חוקת התורה. חוקה, גזירה היא מלפניי,

ואין לך רשות לערער אחריה.

לכאורה קשה.

אם הם שואלים ומצערים אותנו, אומרים, מה טעם יש בה?

יש בה טעם.

הטעם הוא תבוא עמו ותקנח צועד בנה.

ויש עוד כמה טעמים.

אז למה לא אומרים אותם להם?

בואו נגיד להם, בואו נגיד להם.

זה כמו אימא עם תינוק נכנסה לפלטין,

הוא עשה שם צועה,

תבוא אימו ותקנע.

יש עגל, עשה מה שעשה, גרם מה שגרם.

אז תבוא אימא שזה הפרה של העגל,

והיא תקנח את מה שזה, מה אתה יכול להגיד להם את הטעם הזה?

אתה יכול להגיד עוד טעמים.

אמנם יש בפרה אדומה כמה טעמים שישראל מבינים,

אבל השם יתברך ציווה אותנו לא לומר להם שום טעם.

למה?

שאם יקטרג השטן

בשרי אומות העולם, המלאכים שם למעלה,

והם יבואו ויגידו לקדוש ברוך הוא, אל תטיב להם.

אין להם זכות על פי דין.

מה יאמר להם השם יתברך?

יאמר להם, אני בדין אטיב להם

בלי טעם בכלל.

לא חייב להסביר לכם שום דבר,

אני מטיב להם.

למה?

כי הם הרי שומרים את החוקים שלי.

והם לא שואלים טעם.

ואם כן, המשפט להטיב להם גם כן, בלי טעם.

אז הקדוש ברוך הוא עשה תרגיל יפה.

זאת אומרת, זה לסתום את פיות המקטרגים שהם צודקים נגיד,

והם באים לטעון עכשיו, תתן להם עונש וזה וזה. הוא אומר, לא עושה להם,

אני מתאים להם.

אז זה שנאמר, כי חוק לישראל הוא,

כשיש חוק לישראל,

זאת אומרת, ישראל שומרים את החוקים של הקדוש ברוך הוא,

אז משפט

לאלוהי יעקב.

אז הקדוש ברוך הוא מטיב להם בלי טעם, רק בדרך חוק.

ולכן לא נאמר להם את הטעם של החוקים,

כי אם נגיד להם טעם של החוקים,

אז הם ידרשו טעם גם למה הקדוש ברוך הוא מטיב.

אז הוא אומר, אל תענו להם, גזירה היא מלפניי, לא לענות להם, אפילו אם אתם יודעים משהו,

לא לענות, תגידו לו גזירה.

זהו.

וזה חוק לישראל.

האל הוא, בשביל מה השם עשה חוק?

כדי שמשפט יהיה לאלוהי יעקב, הוא האלוהים שלנו, שלנו דואג לנו.

אז המשפט יהיה בצדק,

אתם ואני,

לטעמי.

לטעמי.

ואמרנו,

אפשר שזה גם רמז לחוק לישראל, שמי שלומד חוק לישראל כל יום,

אז הקדוש ברוך הוא מגן על המשפט לאלוהי יעקב,

ולא יאונה לו שום רך.

מה נשתנתה מצוות פרה אדומה?

המפרש זה חנוכת התורה.

מה נשתנתה מצוות פרה אדומה?

שהכתוב קורא לה חוקת התורה.

מה זה שונה מכמה וכמה מצוות

שגם אותן לא פרשה התורה מה הטעם וקרא להם חוקים?

למה הם לא נקראו חוקת התורה?

למה רק הפרה נקראה חוקת התורה?

אבל מצינו שחכמים אמרו,

ומצוות פרה אדומה באה לכפר על מעשי העגל,

כמו שאומר רשי.

משל לבן שפחה שתנא פלטין של מלך וכו'.

אבל אמרו ריבותינו על הפסוק,

שם

שם לו חוק ומשפט.

איפה זה שם?

במראה.

לפני מעמד הר סיני, כשהגיעו למראה, שם מקום,

נתן להם קצת פרשיות של תורה להתעסק בהן.

שבת,

פרה אדומה

ודינין.

אז יוצא שמצוות פרה אדומה ניתנה להם, מתי?

במראה.

קודם שהיה עגל.

אז איך אפשר לומר טעם?

תבוא עמו ותקנח. עוד לא היה.

לא היה עגל.

אז איך תבוא עמו ותקנח? אז אין את הטעם. אתה לא יכול להגיד טעם כזה.

לפיכך קראה תורה למצווה זו חוקה.

חוקה בלי טעם.

איך תגיד את הטעם הזה? אתה יכול להגיד את הטעם הזה? עוד לא היה דבר כזה.

אז איך אתה יכול? לכן זה נאמר, חוקה,

שאין טעם.

נפלא מאוד.

ובית הלוי אומר ככה.

אמרנו שרשי אומר נשה לבן שפחה וכו' וכו'.

והוא מביא ביאור נפלא.

מה הקשר בין פרה אדומה לחטא העגל?

בחטא העגל

הם חטאו במה שעשו על פי הבנתם,

על פי שכלם,

ולא על פי מה שציווה השם. השם אמר, לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי, לא תעשה לך פסל, כל תמונה.

זה מה שהשם אמר.

אבל הם

ראו מיטתו של משה רבנו פורחת באוויר ואמרו זה משה האיש.

לא ידענו מי היה לו.

יא,

עכשיו נהיה במדבר בלי מנהיג

שעושה אותו תום מופתים.

איך אנחנו מיליונים כמו במדבר, מאיפה יהיה לנו מים? מאיפה יהיה לנו מן? מאיפה יהיה לנו מים?

מה הכל בזכותו?

מה יהיה?

מה יהיה?

אז כיוון שהם ראו מעשי מרכבה כשהם עברו בים,

ראתה שפחה מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי,

וראו שיש שם דמות שור,

אז הם אמרו,

משה רבנו,

הנה אנחנו רואים שהוא בן מוות,

הוא מת כמו כל האנשים.

עכשיו, אם יהיה לנו מנהיג אחר, גם הוא ימות לנו פתאום.

אנחנו רוצים על מוות שלא מת.

שור,

כמו למעלה,

פה,

הוא יהיה קשר בינינו לבין הקדוש ברוך הוא,

ומה שהשם רוצה להעביר, יעביר דרך השור, אין בעיה.

השור דיבר, אנוכי דיבר.

אם סלע יכול להביא מים,

שור גם יכול לדבר.

אם העתון דיברה, גם השור עוד לא יכול לדבר.

בכל אופן, הם ניתחו את המצב.

אמנם דחקו אותם הערב רב לזה, לאלוהיך ישראל וזה,

אבל הם

כאילו שקלו בשכלם ובהבנתם.

אין ברירה, אין משה רבנו, מה עושים?

והם החליטו על פי שכלם.

ואמרו, נעשה עגל שייקשר בינינו לבין הקדוש ברוך הוא,

כמו שהיה משה רבנו.

אבל זה לא על פי ציווי מהקדוש ברוך הוא.

אז לכן באה מצוות פרה אדומה

ומבארת לנו שכל מה שאנו עושים

זה רק על פי ציווי השם,

לא על פי שכל,

לא על פי הבנה, אל בינתך אל תשען,

בלי שום טעם,

רק על פי ציווי השם.

ובזה מכפרים על חטא העגל.

זאת אומרת, תבוא הפרה ותקנח את צואת בנה, מה הכוונה?

העגל גרם

שעשינו שלא על פי ציווי השם ועשינו על פי טעם בהבנה שלנו

בפרה והיא מכפרת איך,

שהפעם אנחנו עושים דבר בלתי מובן,

נוגד את ההיגיון,

ואנחנו עושים את זה כחוקה,

ובזה מכפרים, זה תיקון על מה שקודם עשינו בשכלנו,

עכשיו אנחנו מבטלים את השכל

ועושים רק על פי מה שהקדוש ברוך הוא ציווה אותנו.

זה הכפרה.

זה הכפרה.

בזה מקנחים

את הצואה

של העגל שגרם.

ועכשיו הכלי יקר

אומר מה הקשר בין פרה אדומה לעגל.

הפסוק בטילים, פרק פ״ב,

אני אמרתי אלוהים אתם

ובני עליון כולכם

אכן כאדם תמותון.

חכמים אומרים במדרש,

כשקיבלו ישראל את התורה קיבלו כדי שלא יהיה מלאך המוות שולט בהם.

זאת אומרת,

פסקה זוהמתן,

אותה זוהמה שטילה נחש

בחווה באדם,

וגרם להם מיתה,

ביום הכולכם מנו מות תמות.

פסקה זוהמה, כשעמדו במעמד הר סיני,

אין שליטה יותר למלאך המוות בעם ישראל,

ועל זה אמר להם הקדוש ברוך הוא, אלוהים אתם

ובני עליון

כולכם, כמו שאין מיתה שמה, גם אתם לא מתים.

אבל ברגע שהם אמרו בעגל אל אלוהיך ישראל,

וחיבלו במעשיהם,

נגזרה מחדש מיתה ונאמר, אכן כאדם תמותון,

כמו האדם הראשון,

שאחרי שהוא חטא הוא מת,

ככה אתם חוזרים למות עוד פעם.

נמצא,

בקבלת התורה נעשו בני חורין ממלאך המוות,

וממילא גם מטומאת מת.

כי אין מתים,

אז אין טומאת מת.

זה היה אמור להיות

אם לא היו חוטאים בעגל.

אבל על ידי העגל הם חזרו לקלקול,

ואז חזרו למות, וחזרה טומאת מת.

והשליטו עליהם את מלאך המוות.

אז מי גרם לטומאת מת?

העגל.

אז תבוא אימא שלו עכשיו

ותקנח את צורת בנה להסיר את הטומאת,

כי היא הפרה האדומה, מסירת הטומאת מת

מהאנשים שנטמאו על ידי עפר הפרה,

ומסיים הכלי הקר, וזה פירוש יקר.

זה פירוש יקר.

הכל ידעוך והכל ישמחוך והכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש קשה.

הכל ידעוך והכל ישמחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש קשה.

הכל ידעוך

להכל ישבחוך להכל הכל יאמרו אין קדוש כשם

הכל ידוך

להכל ישבחוך להכל הכל יאמרו אין קדוש כשם

הרי ניקיו את החכמים דאורי טעם,

‫שוחד דאוריית אההההההההההההההההההההההההההההה

‫שוחד דאוריית זו, כמובן אנחנו לא יכולים לצאת.