אומר היערות דבש, והנה מידת החנופה יבינו רבים שהוא אם יאמר לחבירו, כמה יפה אתה, והוצק חן בשפתותיך, וכדומה מתארים, והוא רק להחניפו לקבל גמול או לבל ירע לו וכדומה, זה נקרא חנופה. אדם שמשבח את חברו ואומר לו כל מיני מעלות ודברים, אבל המטרה היא לקבל ממנו שכר, שכר זה לאו דוקא כסף, זה בכל צורה, או שהוא לא ירע לו, לא יעשה לו רע. 

ובאמת זה עוון חמור, כת חנפים אינם מקבלים פני שכינה, כי בן אדם שמחניף לשני אז אין יראת אלקים לנגד עיניו, הרי אדם לא יכול להזיק ולא יכול להועיל לאדם בלי גזרת הבורא, אז מה אתה צריך להחניף לו? אם אתה עושה כן אתה לא מאמין בהשגחת הבורא. 

ובאמת זה עוון חמור הוא, אבל עיקר החנופה בראותו שחברו עובר עבירה קלה או חמורה והוא שותק ואין מוחה, זהו תכלית המרי מהחנופה. ז"א זה נקרא שאדם מורד באלקיו, ממרה את פי אלקיו, וזה נובע מהחנופה שהוא מחניף לרשע. הרשע עושה עבירה, והוא ממרה את פי ה' ולא מוכיח אותו. 

אז באמת זה עוון חמור, אבל עיקר החנופה באותו כי חברו עובר עבירה קלה או חמורה והוא שותק ואין מוחה וזהו תכלית, תכלית זה הסוף, תכלית המרי מהחנופה, על זה תהבל הארץ ומלואה, כי חנוף תחנף ארץ. וכאשר דרשתי כמה פעמים כי החנופה לראות בחברו דבר עבירה ושותק, הוא ממש ככופר בגמול ועונש. כי הלא אין כל רואים שותפים במשא ומתן, ויורשים בתפיסת הבית שלא חלקו, אם ישליך אחד צרור כסף לים הלא יצעק עליו חברו בכל כוחו, ואם לא ישמעו לו יקבול עליו בבית דין ויצעק, בשלך אתה רשאי ולא בשלי, כי שלך ושלי ושלי שלך כי שותפים אנחנו בדבר. ואילו יראו עבירה אשר אנו בכלל שותפים וחטאת הקהל ההוא ונידון על מה בתר רובא ובעוונו יגיע לנו רעה ואם כן איך יהיה כמחריש ושותק ולא ירד עמו עד לחייו, כמאמר חז"ל, עד הכא, והוא הכל בתגבורת החנופה. שותפים במשא ומתן, יש להם עסק משותף, כמו שניים שירשו איזה בית, אבל עדיין הבית לא נחלק. ואחד בא לוקח סכום כסף מתוך השותפות וזורק לים, השני לא יצעק? אתה לא זורק את שלך אתה זורק גם את שלי, מילא אם אתה זורק את שלך זה בעיה שלך, אבל אתה זורק גם את שלי? אף אחד לא שותק אם זורקים דבר שלו, נכון? אז הוא אומר אותו דבר פה. 

אומר לו אותו דבר פה, הרי כלל ישראל שותפים, וחטאת הקהל זה על כולם, והעולם נידון אחרי רובו, ובעוונו של אחד תגיע רעה גם אלינו, אז איך אדם מחריש ושותק ולא יורד עמו לחייו, הרי אם זה היה כסף שלו שזורק לו אותו ודאי שהיה יורד לחייו, לא היה מוותר. וחכמים אמרו שיעור עד כמה צריך להוכיחו, עד הכאה, עד לפני הכאה, ז"א שלא יגיע להכאה. ולמה זה קורה שאנשים שותקים? מתגבורת החנופה. גברה יד החנופה,. 

ובעוונותינו הרבים כל כך החנופה הגיעה עד שרבים בראותם חבריהם עושים עבירה לא זו ששותקים אף זו שמתנצלים בעדם לומר יפה עושים. כמו כל הממליצים על הזמרים הפסולים. לא רק שיוצאים נגדם, לא רק שלא יוצאים נגדם, אלא גם ממליצים בעדם. ויוצאים נגד מי שיוצא נגדם. 

ובעוונותינו הרבים נלאו כל רודפי אמת להעמיד הדת והישר על תילה. כבר רבי יהונתן אייבשיץ אומר שבזמנו נלאו, עייפו כל רודפי האמת להעמיד הדת והישר על תילה. ומי שבידו להוכיח ואינו מוכיח רבים חללים הפיל, וכשלו איש באחיו וכשלו איש בעוון אחיו. וכל הדמים התבקשו ממנו, שהיה בידו להוכיח. 

אם אחד הוא יראה בן אדם חשוד, שהוא הולך עם תיק גב, ועם העיניים הוא כל הזמן מסתכל לצדדים ומסתכל - חשוד, ויש לו הרגשה שזה מטען, אבל מה, הוא אומר יכול להיות זה מטען, מה לי להסתבך למה לי, וגם מתעצל, מה אני עכשיו אגש למשטרה אני אצלצל יעלה לי שיחה לא יודע מה, עד שיענו עד שזה, בינתיים ההוא עלה לאוטובוס ובום הלך אוטובוס שלם, עכשיו מה הוא צריך להרגיש? יכולת למנוע, אפילו שזה היה חשד יכולת למנוע, אבל אם ברור לך שזה מטען, ברור, ואתה לא אומר, והיה בידך להציל, החללים על מי? אתם רואים, היתה שריפה בכרמל, חיפשו אשמים, מי היה צריך מראש לדעת ולחשב ולכלכל את המעשים שאם תהיה אז כל השירות של הכבאות יהיה מוכן, ואם הוא לא הכין את הכל מראש הוא יתן את הדין. בכל מקרה לאחר מעשה מחפשים אשמים. אבל אם ברור שמישהו ידע משהו ולא אמר, כל הקולר תלוי בו. 

יש להבין עכשיו במה שאמר אברהם "חלילה לך להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע השופט כל הארץ לא יעשה משפט"? קשה, אברהם לא התפלל על חיות הצדיקים שבעיר, מדובר על סדום, רק כל בקשתו היתה להחיות את כל העיר אפילו הרשעים, ואם כן מה זו תפילה להמית צדיק עם רשע? חלילה לך להמית צדיק עם רשע, והיה כצדיק הרשע השופט כל הארץ לא יעשה משפט? 

הקב"ה ישיב לו, הצדיקים יחיו והרשעים ימותו ולא יהיה מקרה אחד לעובר ולשאינו עובר. ואברהם כפל את הדבר השופט כל הארץ לא יעשה משפט? והדבר תמוה לכאורה, וכי יחייב המשפט להחיות רשעים בשביל צדיקים? הלא המשפט הוא איש בעוונו ימות. 

המדרש אומר, אמר אברהם, אתה תופס החבל בתרי נשים, אם דין אין רחמים, אם רחמים אין דין, והדבר תמוה לכאורה, אנא ראה בזה בסדום שתופס רחמים ודין כאחד? הלא ה' אמר לו להשחית סדום, והוא דין ולא רחמים. והפסוק הלזה נקבע בכל תפילות לאמרו בימים נוראים, כמעט בכל סליחות, ולא ידעתי מה סנגוריה יש לנו בו, שאנו בעוונותינו הרבים חוטאים ומתייראים מיום הדין. 

אבל יובן מה שאמרו בגמרא, כשעלה משה למרום אמר הקב"ה, ארך אפיים, אמר משה למאן? אמר הקב"ה לרשעים ולצדיקים. אמר משה לצדיקים נייחא, אבל הרשעים יאבדו, אמר לו ה' חייך שתצטרך לו. במרגלים אמר משה "ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דיברת לאמור", ולא כאשר אני אומר, עד כאן לשונו. במרגלים מה אמר משה? "ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דיברת לאמור", דהיינו שה' אמר ארך אפיים גם לצדיקים גם לרשעים, ולא כאשר אני אומר, שהוא אמר רק לצדיקים ולא לרשעים. ויש להבן, לצדיקים מה צורך לארך אף? הלא הם צדיקים, וגם למה יהיה נצרך לזה משה במרגלים ולא מקודם בעוון העגל? גם שמה הוא היה צריך ללמד זכות, נכון? שביקש גם כן משה מלפני ה', והזכיר מידותיו שהוא ארך אפיים, וגם כן הוצרך לאמור שאף לרשעים ארך אף. אבל הענין כבר נודע, אם צדיקים רואים לרשעים עוברי עבירה ואינם מוחים אף המה בכלל עונש כמו הרשעים. הרואה גנב גונב ולא מוחה גנב הוא. וזה שהקב"ה מאריך אף לצדיקים, והמה בעצמם צדיקים, רק חטאו בזה לנפש שלא מיחו בעוברי עבירה. על זה מאריך להם אף לשוב, נותן להם הקב"ה הזדמנות לשוב. והיה דעת משה שלאלו יאריך אף, הואיל ולא פעלו עוולה בעצם, אבל לעושי רע ינקום לבער חטאים מן הארץ. ז"א אלה ששמעו את הדיבה של המרגלים, הם לא פעלו את העבירה בעצם כמו המרגלים עצמם, אז לאלה חשב משה שראוי שיהיה ארך אף, אבל אלה שעוברים עבירה בעצם ינקום לבער החטאים מן הארץ. ובעגל כבר נודע כי בעיקר העובדים היו 3000 איש והם נהרגו בחרב של בני לוי, אז לכן הוא לא ביקש מה שביקש אצל המרגלים, כי שמה כבר כלו החוטאים בעצמם. 

ויתר שטעו אחריהם מה קרה איתם? מתו במגיפה ובדרכה, כמבואר בגמרא ביומא, ולא היה עיקר החטא והמרי רק בעבור שלא מיחו כמו שעשה חור, וזה היה אז חטאת הקהל. 

לכך שפיר התפלל משה אף לשיטתו, ארך אפיים, כי כאן היה כל הצורך מאריך אף לצדיקים שלא מיחו, כי ה חוטאים בנפשותם ספו תמו באמת. אבל במרגלים אשר כל העדה סרו לדברי המרגלים וילונו, אז הוצרך משה להתפלל אל ה' שאף לרשעים באמת יאריך אף, ולכך אמר "כאשר דיברת". 

והנה גוף הטעם שמאריך אף לרשעים הוא, כי שורת הדין שיש להעניש לצדיק כמו לרשע, כי הרשע טען, מה יש לו לטעון? אילו היה מוחל לי הייתי שומע בקולו והייתי סר מרע לעשות טוב, ואם כן הקב"ה לא יעוות משפט חס ושלום, ואם כן מה יעשה? יעניש לצדיק, גם זה נגד מידותיו של הרחמים וארך אפיים שמאריך אף. וכך היא המידה הטובה מלפניו יתברך שמו, ואם יניח לצדיק יצעק הרשע וכי כך הדין? היה לו למחות, וחלילה וחס יצא המשפט מעוכל. אז לכך מאריך אף לרשעים גם כן, כי יש להם פתחון פה, ואם כן אין להם לצעוק, ואם מכל מקום אינם שבים אז אין להם פתחון עוד. 

החפץ חיים זצוק"ל אמר פעם, היה רב אחד ששלחו יהודי לסיביר ל-15 שנה, שאלו אותו מה הבקשה שלך לפני שאתה נשלח, יש לך איזה בקשה? אמר רוצה לראות את הרב. נתנו לו לדבר עם הרב, אמר לרב תדע לך, בגללך אני הולך לסיביר. אמר לו למה? אמר אם היית מוכיח אותי על מעשי, אתה ידעת ושתקת אז אני חשבתי שאין בעיה עם זה, אם היית מוכיח אותי לא הייתי עושה ולא הייתי הולך לסיביר, הכל זה בגללך. אומר החפץ חיים זצוק"ל, כל הרבנים שיגיעו למעלה יבואו כל אלה שפשעו בסביבתם ועשו עבירות והכל, יגידו זה בגללו, הוא לא אמר לי אף מילה, הוא ראה אותי וידע הכל ולא אמר לי אף מילה. ככה אומר החפץ חיים. מי שלא מוחה ומוכיח נתפס בעוון. 

החפץ חיים עצמו בזקנותו ביקש לדרוש דרשה בעיר הסמוכה לו, וארגנו לו שמה דרשה גדולה ובאו כל בני העיר, אז הוא סיפר להם סיפור, הוא אומר להם תדעו לכם, אחרי 120 שנה יבואו להעניש את הנשמה ואת הגוף כל אחד על חלקו מה שעשה, אז הגוף יטען, אני? מה אני עשיתי? אלמלא הנשמה שנפחת בי אני לא יכול לזוז, לא יכול לעשות כלום, אני מוטל דומם, לא יכול לעשות שום דבר, אם לא הנשמה - לא עושה שום עבירה. והנשמה מה תגיד? אני? אני מצד עצמי רוצה לעשות עבירות? זה הגוף שמשך אותי, אני רק מצוות רציתי הוא לא נתן לי, כל הזמן לקח אותי לשטויות הבלים אוכל שתיה כל מיני קשקושים, מה אני? אני יש לי הנאה מזה, אני נשמה צריכה אוכל צריכה שתיה, צריכה זה, מה יש לי מזה? אבל הוא אנס אותי לקח אותי עשה כל מה שהוא רוצה. בקיצור, כל אחד יאשים את השני. 

אמר החפץ חיים, אחרי 120 שנה אני אגיע לעולם האמת, וגם אתם תגיעו לעולם האמת. ואז ישאלו אתכם, למה עשיתם עבירות כאלה וכאלה וכאלה? איזה עבירות? עבירות? אתה יודע מי היה גר לידינו בעיר הסמוכה, החפץ חיים, החפץ חיים, מעולם הוא לא אמר לנו שזה עבירות, אנחנו לא שמענו אף פעם שזה עבירות. אנחנו היינו ע ושים אם החפץ חיים היה אומר לנו? חס ושלום, אנחנו לא ידענו. אז מאחר וברור שאתם תאשימו אותי שאני לא אמרתי לכם, ואתם לא אשמים כי אתם לא ידעתם, אז אני פה בשביל להגיד לכם שאתם צריכים לחזור בתשובה ולתקן את כל המעשים, להתחיל לפרוט להם מה שצריך לפרוט, שלא תוכלו להגיד הוא לא אמר, אם הוא היה אומר היינו עושים. אתם שומעים מה עשה החפץ חיים? הוא ידע שבכל הסביבה מחזיקים ממנו, ואם הוא ישתוק אז בסוף יאשימו אותו, יגידו מה, אם הוא היה יודע וזה לא היה אומר? ודאי שהיה אומר, אבל הוא לא אמר סימן שזה בסדר. אפילו שזה טענה דבילית, אבל זה טענה. והנה רואים, שהקב"ה בגלל הטענה של הרשעים שיכולים לתלות בצדיקים ולומר, הם לא מחו בנו, לכן ה' מאריך אפו לרשעים כי יש להם פתחון פה. אבל הוא מחכה טוב, ארך אפיים זה עד שתשובו בתשובה, אבל אם לא ישובו אז הקב"ה מעניש, כי נתן להם שהות. 

וכידוע שהקב"ה אומר משהו אז לעולם הוא לא חוזר בו, אני ה' לא שניתי, חוץ ממקרה אחד שמובא יחזקאל שנאמר "והתוית תו על מצות האנשים החטאים האלה" שהתווה תו של דם ותו של דיו, אלה למיתה ואלה לחיים, ובאה מידת הדין ואמרה למה, מה נשתנו אלו מאלו? אז הקב"ה אמר, אלה צדיקים ואלה רשעים. אז מידת הדין אמרה, רק רגע, אלה צדיקים ואלה רשעים? למה הצדיקים לא מחו בהם? אומר הקב"ה, אני יודע שאם היו מוחים בהם לא היו מקבלים מהם, לא היו מקבלים מהם. נו, מה עונה מידת הדין? רבונו של עולם, אתה יודע, אתה יודע שאם היו מוחים לא היו מקבלים מהם, אבל הם מי אמר להם שלא יקבלו את דבריהם? לפניך זה גלוי לפניהם מי גלוי? הם יודעים בכלל מה השני יעשה? תגיד ולא ירצה כן ירצה זה לא עניינך, אבל תגיד תמחה. ולא פסקה מידת הדין עד שהקב"ה התחיל את העונש מהצדיקים, איזה צדיקים? שידעו את התורה מא' ועד ת'. 

בקיצור, זה לא פשוט, אז לכן זו היתה טענת אברהם אבינו, שהוא בא מכח ממה נפשך, להציל את כל אנשי סדום בעבור הצדיקים, ואמר ממה נפשך, אם גם הצדיקים ימותו הואיל והם לא מיחו בהם, זה נגד מידותיו של הקב"ה רחמנות וארך אפיים לצדיקים, וזה חלילה לך להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע, כי כן המידה מלפניך להאריך להם אף, כי חפץ חסד אתה, וחס וחלילה מתבטל מידת הרחמים. ואם באמת תאריך להם רק רשעי יאבדו גם זה בכלל חלילה השופט כל הארץ לא עשה משפט, כי במשפט רשעים יצעקו, אילו מיחו היינו סרים למשמעתם מבלי לעשות רע, ואם כן במשפט עונשם שווה, ואם כן מה תעשה? וזה מאמר המדרש, אין לתפוס החבל בשני ראשים, כי אם רחמים לצדיקים כמידתך הרחמים לית דין ברשעים, לא תוכל להעניש את הרשעים כי המה יצעקו מה נשתנו, מה נשתנו? הם לא מיחו בנו. ואם דין ברשעים אי אפשר לעשות להם לצדיקים רחמים, כיון שהם לא מיחו בהם, כי לא יעוות המשפט חס ושלום. ולכן לא סגי בלאו הכי שתאריך אף לרשעים כמידתך ויצאו כולם. וכך השיב לו ה', לא אשחית, ולכך אנחנו אומרים את זה בימים נוראים לעורר את מידת הרחמים להאריך אף לרשעים ויגדל כח ה' כאשר דיברת. מפה רואים כמה עונש מגיע מחנופה כשלא מוחים בעושי רעה עד שנענשים לפי הדין כעושי רעה לגמרי. 

והנה ביותר יש להשגיח על בני האדם המשחיתים פאת זקנם בתער, ואלה שמשחיתים את הפאות שלהם הזמרים הפסולים, ותודה לאל שבקהילתנו לא היה שכיח שיעשו כן אפילו נערים וקל שבקלים. אבל שמעתי שכעת חוזרים הקלים קצת לעשות במחשך מעשיהם אצל אמנים נכרים, ז"א הולכים לספרים נכרים. הנני מזהיר אתכם לבל יישמע ולבל ייפקד עוד כן, כי איך אראה הרמת יד בתורת משה כל כך פומבי כאילו עולם הפקר חס ושלום. והרואה כן וחונף ושותק ענשו חמור. אז הנה אני מודיע בשער בת רבים עכשיו מחאה נמרצת בכל הספרים, חילונים וחרדים ודתיים ופתילונים ודתילייט וכל המחריתים ששולחים את ידם בפאות ובזקנים של בני ישראל להשחית במקום שאסור להשחית, ומהפחדת במקום המפרץ עד גובה האוזן אסור להוריד את השערות ולא יפחת ממספר שלוש. דאם כן יתחייב על כל שערה ושערה. ובזקן לא להשחית את הזקן. וצריך למחות בספרים שעושים זאת, ואני שואל לפעמים, איך אתה הגעת למצב כזה? איך זה? לא יודע, הספר הוריד לי. מה זה הספר הוריד לי? כשאתה הולך לקנות בשר אתה אומר מה אני יעשה הוא נתן לי חזיר, הוא נתן לי, מה אתה לא אומר מראש שאתה רוצה כשר ואתה רוצה זה, אתה לא אומר לבן אדם, מה אתה נותן לו את הראש שיעשה מה שהוא רוצה, מה זה אבטיח? לפני שאתה יושב אתה צריך להגיד לו אדוני תזהר, מפה עד פה עד פה עד פה, אם לא אל תסכים. ואם לא תתבע אותו, מה פירוש, תאר לך כלה שרצתה שיער ארוך נגיד והורידו לה את השערות, היא לא תתבע את הספרית על מה שעשתה לה? היא לא יכולה לתקן את זה עד החתונה, ואתה מורידים לך ומחטיאים אותך והכל והכל ואתה הולך ככה כמו משוגע. אדם שממרה את פי ה' לעיני כל, כל אחד רואה את הראש שלך קלווסה, משחית, אות המרי על פניו, כמו שאומר בנדחי ישראל החפץ חיים, שיש חילול ה' גדול במי שמשחית את זקנו כי אות המרי על פניו, הוא הולך עם הפנים ומראה שהוא ממרה את פי ה'. ואתה שותק? 

אז לכן כל אחד יחוש לנפשו וידע מה הדינים וההלכות לפני שהוא מוסר את נפשו לעריפה. 

אז הרואה כן, הנני מזהיר אתכם לבל ישמע ולבל יפקד עוד כן, אז הוא מזהיר את כל אלה שהולכים לספרים, כי איך אראה הרמת יד בתורת משה כל כך פומבי כאילו העולם הפקר חס ושלום, והרואה כן ושותק ענשו חמור, כי כן לא שייך ארך אף לצדיקים כמו שכתבנו. כי זה בכלל 13 מידות מ-13 תיקוני דיקנא קדישא, והם שלחו ידם בו, ואין קטגור נעשה סנגור. אוי שוטים, איך תאבדו עולמות בשביל שטות כזאת? ודבר זה הוא חוק מן ה' לתת כן לישראל בלי ישלחו יד בו, ולא נאמר בתורה טעם, והוא ברית, ברית כמו שיש ברית קודש במילה כן הזקן ברית סמוך ללשון ברית הלשון. וכן הזקן אות ברית לישראל חתומים בתיקונא דדיקנא קדישא, וחותם קודש קדשים, וכל מי שיש לו זקן הוא בצלם אלקים, אבל מי שאין לו אינו בצלם אלקים, רק הוא בצלם אדם בליעל הס"מ, כמאמר התיקונים היא היא אל אחר איסתרס ולא עביד פרי. זה נקרא מסורס ולא עושה פירות. בתימן היו נשבעים בזקן, תופסים את הזקן זה היה שבועה. הוא אומרים בחייך התער, ככה תופסים, בעצם זה שתפסו כאילו נשבעו שבועה חמורה. כמו שאברהם השביע את אליעזר, אתם יודעים איפה בגלל שזה מצוה, גם זה מצוה. 

לכך שימו נא על לב אם יאמרו לאחד אתה בצלם אלקים, האם לא יריב עמו ויהיה לו לבושת ולקלון? וזה שוטה וסר לבב, השחתתו פאת זקנו איבד צלם אלקים. אמנם הכל עושים כדי להתדמות לרשעים לזנות ולנאוף ולגנוף. ודוד המלך צווח "ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי" דהיינו הזקן הוא חוקי לבלי גלח, ויאמר מה לך לספר את חוקי, זה חוק שלי, למה אתה מספר את זה? אתה עולה על ספר תורה, לכן לא מעלים אדם שאין לו זקן על ספר תורה, ויאמר לרשע מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עליך פיך, ואתה עולה על ספר תורה ונושא את בריתי עלי פיך? ואתם תספרו בתער הסכירה? וכן פירוש הארי זללה"ה על תהילתי יספרו, תהילתי יספרו? זה התהילה שלי, אתם מספרים את זה? מלשון גילוח זקן. וכן .... 

לכן חידלו נא הרע וראו מבלי להחניף לאדם וזהו דרכם כסל למו, וברוך ה' שנתפרסם ברבים קלונו של זה וידעו העם מה ענינו, אוי וי לכך, ויתכבד אותם בקלונו של חברו, ומכל שכן בקלון הזה שאדם עושה עבירה, הלא בנפשו הדבר כי בחטאו גם לו יגיע עונש, ולשמחה מה זו עושה, וכי תשמח היד כאשר תכשל הרגל, וישבר וישמט מדוכתי? כן הדבר באיש לחברו, כי הכל כאיש אחד וגוף אחד נחשבו, לא ינקה ה' כל עושי אלה ובפרט למסייעים לעבירה. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר....