פנחס הוא אליהו

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום,

צליל בת עדינה תזכה להיריון תקין, עדה קלה כתורנגולת מתוך בריאות שלמה ואיתנה,

אמן כן יהי רצון.

אמן.

לעילוי נשמת

דווידה בת אסיה אסתר, תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים, אמן.

תום

בן אלעדה

יזכה לפרנסה ובריאות,

שפע, חוכמה וכל מילי דמיטב, מהרה, אמן.

פנחס הוא אליהו.

התם צופר שואל מדוע נקראו ישראל כמה פעמים עם קשה עורף

והוא תירץ עורף

ראשי תיבות

עגל

רגל פעור.

זאת אומרת

עם ישראל הם עם קשה עורף, הם עשו שלוש עבירות חמורות בעגל, במרגלים

ובפעור.

מתברר אם כן,

שלושה חטאים חמורים רמצו

על עם ישראל במדבר,

חטא העגל, חטא המרגלים,

שהיו ביות זן בתמוז ובתשעה באב.

חטא העגל היה ביות זן בתמוז ובתשעה באב היה חטא המרגלים.

ובמשך אלפי שנים

עם ישראל מקוננים עליהם ועל חורבן בית המקדש

שבא בעקבותם.

וחתם סופר מצרף עליהם את החטא השלישי שחטאו בשיטים ובפעור.

ומכאן ניתן להשכיל ולהבין עד כמה חמור העוון הזה עד למאוד.

כתוב בתורה,

הקדוש ברוך הוא אמר,

פנכס

שקינא לשם

והציל בזה את עם ישראל מקליה ולא חיליתי את בני ישראל בקנאתי.

כי זכרו,

הנני נותן לו את בריתי שלום,

ובנוסף,

והייתה לו זרעו אחריו ברית כהונת עולם.

עמדו ממנו שלוש מאות כהנים גדולים.

והוא חי לעולם,

כי נחס הוא אליהו,

כי מי שעושה מסירות נפש

ומציל את כל עם ישראל,

מקבל שכר כזה.

האמת,

שמשה רבנו היה צריך לחיות לעולם,

כי הוא מסר נפש בעגן,

והציל את עם ישראל ממה שרצה השם להחריט אותם.

אז כל עם ישראל חיים בזכותו, אז מגיע לו לחיות.

אבל כיוון שהיה מעשה של זמרי,

ושם הוא לא מסר נפש,

אומנם מסיבות

שהוא לא יכול לקנא ממש במאה אחוז,

כיוון שהוא פגע בו כביכול, זמרי, ששאל אותו, מדיינית הזאת מותרת או אסורה?

אז מי התיר לך את בת יתרו?

אז שלא יגידו שהוא כועס עליו וזה וזה.

עם כל זה,

עברה המתנת חיים לפינחס.

הוא חי לעולם.

אז כתוב

שצדיקים שמתים לפני זמנם,

אז מעבירים את יתרת השנים,

לצדיקים אחרים שראויים לזה.

זאת אומרת, הוא היה צריך להיות 90 או אחרי 45,

50, לא משנה מה עם ההפרש.

את ההפרש נותנים למי שראויים לזה מהדור.

אז כיוון שמתים כל דור המדבר

בטרם זמנם,

אז כל יתרת השנים שהם הפסידו ולא השלימו,

אז זה היה בעצם מגיע למשה רבנו.

וכיוון שהוא לא מסר נפש גם במקרה השני של זמרי בן סלוק,

אז אם מי נותן את בריתי שלום להיות שלם לעולם,

למי?

לפינחס.

והייתה לו זרוע אחר הברית כולה.

יש להבין.

מה פשר השכר הזה ומהי המידה כנגד מידה

על קנאת פנחס,

השם יתברך.

בספר מי זהב מסביר

שלמעשה היו שלוש מיני פורענויות שפנחס עצר.

אחת זה היה גילוי עריות.

עם ישראל זנו בשיטים אחרי בנות מדיין.

זה מה שהיה גילוי עריות.

עבודה זרה,

הם גם פיתו על ידי הזנות את עם ישראל לעבוד לפעור.

בשפיכות דמים שנגזר קלעיה על כלל עם ישראל.

אז זאת אומרת,

היו שלוש מיני פורענויות שמגיע היה לישראל על גילוי עריות,

על עבודה זרה ועל שפיכות דמים.

ואפנחס עצר את הכל ולכן הוא זכה לשלושה דברים.

כנגד גילוי עריות

הוא זכה להתקדש בכהונה,

זאת אומרת כהונה זה קדושה,

במקום עריות שזה טומאה.

אז הוא זכה בקדושה כנגד הטומאה שהייתה.

כנגד עבודה זרה,

הוא זכה לעבוד בבית המקדש,

שזה בדיוק הפוך מעבודה זרה.

וכנגד שפיכות דמים,

שהיו צריכים לכלות כל בית ישראל,

הוא זכה לחיות לעולם בעד.

רש״י,

ברבנו בחייהם מביאים את הגמרא בזבחים קא׳.

לא נתקהן פינחס

עד שהרגו לזמרי.

ובערו,

אף על פי שניתנה כהונה לארון וזרעו,

הכוונה רק לזרעו שנולד לאחר שנמשח.

אולם פינחס שנולד עוד קודם שנמשחו

אהרון ובניו

לא נתקהן

כזרעו של אהרון,

ומאידך גם לא נמשח

בשמן המשחה,

רק כשהרגו לזמרי נתקהן.

וגם זה אומרים נתכהן באותה עת או לאחר זמן,

אבל שימו לב,

כתוב שהוא לא, בגלל שהוא קדם

ונולד לפני,

לפני,

שאהרון התכהן ובניו.

אז זאת אומרת, בניו ודאי שהיו קיימים

של אהרון.

הרי כתוב שמי הוא?

הוא פניחס בן אלעזר.

אז אם הוא נולד לפני שנתכהן,

ודאי שהבן של אהרון אלעזר

היה קיים, הבנים היו קיימים.

אז יש מסבירים

שאהרון ובניו בלבד נתכהנו,

ומכאן כל מי שיוולד,

הוא יהיה כהן.

אבל מי שנולד קודם, לא.

קודם הכוונה מהנכדים.

כי אהרון ובניו נתכהנו,

אבל לא הנכדים.

אז לכן הוא לא נתכהן פניחס.

מוסיפים התוספות,

שבדברי הימים מבואר,

שכל הכוהנים הגדולים שהיו בעם ישראל יצאו מפניחס.

80 כוהנים גדולים בבית ראשון,

ו-300 כוהנים גדולים בבית שני.

וזה שנאמר, והייתה לו ולזרעו אחריו,

כי נתברך שהכוהנים הגדולים בכל הדורות יצאו אך ורק ממנו.

לפי זין בערים אחידה והמהרעיל דיסקין,

בפסוק נאמר, בריתי שלום.

האות ו' במילה שלום

היא קטועה,

ונראית כמו שני יהודים

כדי לרמז במילה שלום

על כל הכוהנים הגדולים.

יש הש״ן,

ש״ן זה 300,

שהיו בבית ראשון.

ול״מ,

זה 80 בבית ראשון.

והאות ו״ו קטועה,

לרמז גם על זמן החורבן.

זמן

שלא יעבדו בבית המקדש כ...

‫זאת אומרת, יש הפסק

‫בין השין

לבין הלים, שלים,

‫כי אם אתה חותך את הוו,

‫אז זה נקרא שלים,

‫לא שלום, שלים.

‫שלים זה שין 300,

‫לים זה 80. 380,

‫עם הפסקה באמצע בין בית ראשון ‫לבית שני,

‫שהוא זכה שיהיו כהנים מזרעו.

‫בספר שירא מנחה,

‫מוסיף,

‫האות ו' נחלקה לשניים,

‫כיוון שחייו של פיניכס ‫נחלקו לשניים.

‫קודם פיניכס,

‫ואחר כך אליהו הנביא, ‫שעלה בסערה שמיימה ‫וחי לעולמי עולמין.

‫ומעתה המילה שלום מרמזת ‫לשתי מתנות

‫שקיבל פיניכס.

‫האחת

זה המתנה של כהונת עולם,

‫שכל השלים,

‫כהנים גדולים שיצאו מזרעו, 380,

‫והשנייה שהוא חי לעולם,

‫כי פיניכס הוא אליהו.

‫כדברים הללו כתב רבנו בחייה,

‫כיצד ייתכן שהקדוש ברוך הוא אמר ‫שפיניכס השיב את חמתי,

‫הלא מתו 24,000 מישראל במגפה,

‫אלא במדרשתן חומא וברש״י מבואר,

‫שמתו רק משבט שמעון,

‫השבט של זמרי,

‫ואם כך מוכח,

‫שפיניכס הציל את שאר השבטים

‫על ידי קנאתו,

‫שמהם לא מת אפילו אחד.

‫וזה צריך להבין. ‫הרי שמעון היה קנאי.

שמעון ולוי אחים,

‫הם קנאו על מה שעשה שכם בן חמור, ‫לדינה אחותם,

‫אך זונה יעשה את אחותנו,

‫והרגו 24,000 שכמים.

‫אז מה קרה שפה נכשלו שבט שמעון בזנות?

‫עם השורש שלהם, קנאי על מעשה זנות.

‫אלא זה לא היה לגמרי נאי.

הקיא לשם שמיים.

כיוון שהייתה פגיעה במשפחה,

באחותם,

אז זה לא היה לגמרי לשם שמיים, כאילו אתה מנותק

מהמעשה המשפחתי,

הפגיעה המשפחתית,

אז זה לא עומד להם.

לעומת זאת,

פינחס עשה לשם שמיים גמור, מסר נפש, היה מוכן למות,

לכבוד השם יתברך.

לכן דבר כזה זה מלא,

שכר מלא, ובדין, הוא קיבל עליו את הדין, למות.

אז בדין שייטול שכרו,

בדין שייטול שכרו,

הוא לוקח שכר מושלם, כי מידת הדין גם מסכימה,

כי אין פה שום נגיעה כלשהי.

וכיוון שהוא הביא לכלל עם ישראל אורך ימים ושנים,

בכמות של אין-סוף,

כי נשארו ישראל, והולידו והולידו עד היום.

כל זה בזכות מי שהוא הציל אותה.

לכן הוא זכה גם לחיות ללא קץ.

ומוסיף רבנו בחייה,

זה מה שכתוב בזוהר הקדוש,

את בריתי שלום,

שלום ממלאך המוות.

שלום זה נוטריקון שלא למות.

שלום זה גם שם של הקדוש ברוך הוא.

הוא זכה להיקרא בשם של הקדוש ברוך הוא.

לפיכך, מילקוט שמעוני מפורש,

מלבד מתנות כהונה,

זכה פינחס לאריכות ימים מופלגת,

וחי ארבעה מאות שנה עד תקופת ספר שופטים.

וגם כשנפטר פינחס,

הוא אליהו הנביא שעלה בסערה שמיימה וחי לעולמי עולמים,

ובדין קיבל את שכרו מידה כנגד מידה.

עכשיו,

יש להבין מדוע רק פינחס זכה לשכר עצום כזה.

הלא גם משה רבנו הציל את עם ישראל כמה וכמה פעמים.

ולמה לא יחיה גם הוא לעולמים?

ויתר על כן,

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

שכר מצווה בה היה עלמא ליקה.

אז איך קיבל שכרו פינחס בעולם הזה?

בזוהר הקדוש מבואר,

בשעה שפינחס הרג את זמרי,

נתקבצו כל שבט שמעון

ורצו להרוג אותו

על שהרג את הנשיא שלהם.

באותה שעה פרחה נשמתו של פינחס מפחד ונכנסו בו נשמת נדבה והוא.

לפיכך אומר המגיד מדובנה

יש הבדל גדול בין פינחס לבין משה רבנו.

פינחס הציל את עם ישראל על ידי מעשה בפועל.

הוא נכנס לגובה האריות

אל המקום שנמצא נשיא שבט שמעון

כשהוא יודע שבני השבט אלפים

מקיפים את האוהל

ולא יגיבו בשתיקה

אלא יהרגו אותו.

קודם שהוא יהרוג

או שינקמו בו לאחר מכן.

אז פינחס נכנס בפועל ביודעין.

הוא הסתיר את החרב והוא אמר שגם הוא רוצה לעשות מעשה.

אז הם היו מבסוטים, הנה בא עוד מישהו

ומהמשפחה של משה רבנו ושל אהרון הכהן וזהו.

הוא רוצה גם, אז זה נותן לגיטימציה למעשה של הנשיא.

אז אדרבה, נתנו לו להיכנס.

ככה, בתואנה כזאת, הוא נכנס.

אבל הוא ידע שיש סכנה עצומה

עד שמרוב פחד פרחה נשמתו.

משה רבנו עלה בתפילה למרום

ארבעים יום להציל את עם ישראל.

ההצלה הזו היא לא מסירות נפש של הגוף,

כי הוא לא מסר את גופו,

אז הוא לא יחיה עם גופו לנצח.

פה פינחס מסר את גופו, הוא יודע שיהרגו אותו פיזית, יהרגו אותו פיזית.

לכן שונה חטא העגל וחטא המרגלים

מהעוון של בנות מואב.

הוא רצה להתיר להם

זמרי שמה שהם עשו בעריות זה לא כלום, הנה אני בעצמי עושה.

יותר טוב שיעשו רק עריות.

היות ולא יעשו גם עבודה זרה.

כן, זו שיטת הידברות.

אז חטא העגל וחטא המרגלים השאירו זכר בדמות

י״זן בתמוז

בתשעה באב.

ועל זה אנחנו מקוננים אלפי שנים.

ופלא עצום,

מהחטא של פעור ובנות מדיין לא נותר זכר.

אין אפילו תאריך ידוע מתי היה החטא.

איפה נעלם?

מדוע?

כיוון שפינאחס פעל מתוך מסירות נפש,

הוא מחק את החטא לגמרי.

אבל בחטא העגל והמרגלים,

עליהם הכפרה הייתה רק בדרך של תפילה של משה רבנו.

ולכן זה הועיל חלקית,

שאותו דור

יקבלו את מה שיקבלו,

אבל זה נשאר לפרעון לכל הדורות אחריכם.

לא הייתה פה מסירות נפש בגוף ממש.

בהתאם לכך,

מציינת התורה,

פינאחס בן אלעזר בן אהרן הכהן.

וכי אנחנו לא יודעים את הייחוס של פינאחס?

אלא כיוון שפרחה נשמתו

מהפחד

ונתעברו בו

נשמות נדב ואביהו,

ממילא נקרא פינאחס בנו של אהרן ממש.

פינאחס בן אלעזר הוא גם הבן של אהרן.

הוא הבן של אהרן גם.

למה?

כי נתעברו בו הנשמות של הבנים של אהרן,

נדב ואביהו.

ולכן כתוב פעמיים את המילה בן,

לרמז על שני בני אהרן,

שהיו בתוכו שני בנים של אהרן,

נדב ואביהו,

והם נתעברו בו בפינאחס.

בזה,

תיקן פינאחס את החטאים,

את החטא

של נדב ואביהו.

מה היה אחד החטאים שלהם?

שהם הורו הלכה

בפני משה רבנו.

זאת אומרת, לא נתייעצו אותו ולא שאלו אותו והחליטו להקריב אש זרה.

תודה רבה.

ומה הוא עשה?

להפך.

אפילו שההלכה היא

הבועל ארמית,

קנאים פוגעים בו,

זאת אומרת הוא לא צריך לשאול שום דבר.

ברגע שהקנאה בוערת בו מבפנים,

מותר לו להרוג בשעת מעשה בדיוק,

וזהו.

למה?

כי זו הלכה ואין מורים כן.

אין מורים כן, זאת אומרת אי אפשר להגיד,

לך תהרוג את פלוני שמה שעושה מעשה.

זה רק קנאי יכול לעשות, אבל איזה קנאי? קנאי של 100% קנאי, לא 99.5.

כי אם יש לו משהו עם נגיעה שהוא סוגר חשבון,

או שהוא רוצה כבוד,

או שהוא רוצה כל מיני חשבונות,

הוא נקרא רוצח.

מהמצווה הכי גדולה, הוא הופך להיות לפושע הכי גדול.

וגם צריך להיזהר

שבהמשך חייו הוא לא ייכשל באותו דבר שהוא הרג.

כמו שהיה עם יהוא.

אז זאת אומרת,

אבל למרות זאת,

שזו הלכה ואין מורים כן,

הוא הלך להתייעץ עם משה רבנו.

ומה אמר לו משה רבנו?

קרייאנה דאיגרתא איהו ליהו בפרבנקה.

קורא האיגרת, הוא יהיה השליח.

זאת אומרת, אתה שואל אותי,

אם הבועל ארמית,

קנאים פוגעים בו?

אז אומר לו משה רבנו, מי שקורא את האיגרת,

אתה אומר את הדין,

אז צריך להיות השליח.

זאת אומרת, הוא התייעץ

עם משה רבנו, מה שלא התייעצו נדבה והביאו.

אז הם התעברו בו כדי לתקן את עצמם בזה שהם היו שותפים עכשיו בשאלה ששואלים את משה רבנו,

האם לפגוע בזמרי או לא.

וככה הם הגיעו לתיקונם.

מעתה

מאירים דברי השם משמואל וחנוכת התורה,

בהקשתם.

כיצד פניכה זכה לשכר בעולם הזה?

בהיה עלמא ליקה אגרה.

שכר מקבלים רק בעולם הבא.

שכר מתי משתלם?

בסוף העבודה.

ומתי משלמים לך?

לפני שגמרת את העבודה.

שכירות

משתלמת

רק לבסוף.

אז בשעה שאדם מקיים מצווה,

הוא מתהווה לעוד זכויות.

מצווה גוררת מצווה.

וכיוון שהוא לא כילה את פעולתו,

כי מצווה גוררת עוד מצווה, זה לא נגמר.

לכן, הוא ממתין עם שכרו עד העולם הבא.

אולם פינחס, לעומת זאת,

הוא כבר נפטר.

פרחה נשמתו.

הוא נפטר.

ולכן,

כשנתגלגלו בו נשמות נדב ואביהו,

הוא יכול כבר לקבל את שכרו,

כיוון שסיים את הפעולה שלו בשעה שנפטר.

ברגע שאדם נפטר,

גמרנו, אפשר לשלם לו.

בחיים לא,

אבל אחרי פטירה, כן,

נפטר,

חזר, מגיע לו שכר.

ומכאן תשובה ברורה לאחת החידות הידועות מפורסמות בעולם.

איך ייתכן

שרואים עין בעין,

רשע וטוב לו,

וכי אפשרי הדבר שיהיה חוטא נשכר, מקבל שכר.

ומקבל שכרו בעולם הזה,

מתענג

ונהנה

ומתהלך לו מעדנות

אל האדם רשע

שמקיים מצווה,

אין לו רצון להוסיף עוד זכויות.

מבחינתו המצווה שהוא עשה זה חד פעמי.

חד פעמי.

הוא לא מחפש עוד.

לכן הוא סיים את הפעולה.

אז לכן אפשר לשלם לו בעולם הזה.

וכאילו הוא מת כבר.

רשעים גם קרואים מתים.

במצווה שהוא עושה, הוא לא מתכוון לעשות עוד אחת.

גררו אותו, אסירי, אסירי, אסירי, לא היה לו נעים, נכנס.

הוא גם לא,

הוא לא מועיל.

הוא לא מצטרף.

אבל טוב, יש אנשים שלא אכפת להם, העיקר הם מדמיינים שיש להם עשרה והם מתפללים.

אבל היות והוא לא מחפש עוד, אז אני חושב כאילו הוא מת.

אין פה מצווה גורר מצווה. אין לו רצון לעוד מצוות.

זהו, נדיר. אל תראה אותי ככה, אני לפעמים מצטרף למי...

עניין, אני לפעמים עוזר לאיזה זקנה,

אני לפעמים.

אז אחרי הכל מצווה הוא מת מחדש.

אין לו עניין, נמשיך עם זה.

אז מגיע לו שכר.

זה אחד התירוצים, יש עוד רבים.

מכאן ואילך.

אז בואו נראה מה הקשר בין הפרשה להפטרה.

בהפטרה נאמר

שאליהו הנביא ברח

מאיזבל אשת אחאב.

לאחר

מעמד הר הכרמל,

שכלל ישראל אמרו, אדוני הוא האלוהים,

הרג על נביא אליהו את כל נביאי הבעל,

ואיזבל הייתה נשמעת להם

והיא לא קיבלה את הדבר הזה בשלוות נפש,

והיא ביקשה להרוג את אליהו על המעשה הזה שהוא הרג את נביאי הבעל.

אליהו נמלט למדבר סיני,

והיה לו עוגת רצפים

שהוא אכל ממנה,

והלך ארבעים יום

עד הר האלוהים, הר חורם.

ושם אמר לקדוש ברוך הוא,

כששאל אותו מלך אפוא,

אז הוא אמר לו,

קנו קינאתי לאדוני אלוהי ישראל.

מבאר

הריעף בסנהדרין פב,

מדוע אמר קנו קינאתי?

כי הוא קינא פעמיים.

פעם הוא קינא בתור פינחס על גילוי עריות של זמרי ושבט שמעון.

ופה אליהו קינא על עבודה זרה של נביאי הבעל.

ולכן,

בפרקי דרבי אליעזר כתוב,

בקנאו את קנאתי,

שתי קנאות קיני פינחס.

אחת לגילוי עריות שהיה אצל זמרי,

ואחת לעבודה זרה אצל אחאב.

לאור הדברים הללו מתבהרים דברי המשנה בסוף מסכת עדויות.

אין אליהו הנביא בא לטהר או לטמא,

אלא לעשות שלום בעולם,

שנאמר הנה אנוכי שולח לכם

את אליה הנביא,

לפני בו יום אדוני הגדול והנורא.

מבאר החתם סופר,

תפקיד אליהו הנביא לעשות שלום,

בין ישראל לאביהם שבשמיים,

ותמיד בקנאות לשם שמיים.

לכן האות ו' שבפסוק,

הנני נותן לו את בריתי שלום, קטועה,

כיוון שהשלים פעמיים,

השלים בין ישראל לאביהם שבשמיים פעמיים שקינא לה שם,

בזמן פניחס

ובזמן אליהו.

וכתוב שהוא נתקהן.

איך יכול להיות שהוא נתקהן? על ידי זה שהוא רצח,

או הרג

את זמרי.

הרי כתוב שכהן,

אפילו אם הרג בשגגה,

הוא פסול לשאת ידיים.

ופה הוא לא עשה בשגגה, פה הוא עשה בכוונה לכתחילה. אז איך הוא יכול להיות?

כהן. אז איך הוא נתקהן אחרי המעשה?

כי זה לא היה מעשה רצח.

זה לא היה מעשה רצח,

אלא זה היה השכנת שלום

בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל ובין עם ישראל לקדוש ברוך הוא, כי היו צריכים למות כולם.

למה? הם רואים מעשה ולא מוחים.

אף אחד לא מוחה.

ואז הוא השכין שלום. איפה הוא השכין שלום?

בזה שהוא עשה את המעשה, הם גם לא מחו בו.

כשהוא הורג את זמרי בן

סלו באותו רגע,

אז זה תיקן את מה שלא מחו קודם.

אז הוא השכין שלום,

ואין לך שלום יותר ממי שעושה שלום בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל.

אז לכן הוא זכה להיות כהן,

כי זו מצווה גדולה מאוד. אין שלום יותר, זה לא לעשות שלום בין אדם לחברו, בין אישה לבעלה.

זה שלום בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל.

אז זאת אומרת, זה ודאי, זה כהן.

סופר כהן.

כי אהרון הכהן אוהב שלום, רודף שלום וכולי.

זה עשה שלום לא בין בודדים,

אלא בין כלל ישראל לעמים שבשמים.

וכך אליהו הנביא,

שהוא פינחס,

יעשה לעתיד לבוא,

כאשר האות בא ונחלקת לשניים,

כמו שני יהודים,

וכאילו כתוב עכשיו במקום שלום,

ישלים.

הבא הופך שני יהודים, אז זה הופך להיות ישלים,

שגם לעתיד לבוא,

הוא ישלים בינינו לאבינו שבשמים,

וזה עיקר התפקיד שלו בעולם.

לכן הברכה שהוא נתברך,

את בריתי שלום,

והתפקיד שלו לעשות שלום בעולם,

שלוש פעמים.

פעם אחת בזמרי בן סלו,

פעם אחת בהר הכרמל, אדוני הוא האלוהים, אדוני הוא האלוהים,

ופעם שלישית ישלים את השלום בינינו לאבינו שבשמים.

ולכן

אנחנו מחכים להתגשמות הפסוק.

הנה אנוכי שולח לכם

את אליה הנביא לפני בוא יום השם הגדול והנורא.

הנה אנוכי שולח לכם

את אליה הנביא לפני בוא יום השם הגדול והנורא.

והשיב לב אבות על בנים ולב בנים

על אבותם

אז זאת אומרת, מחכים לתשובה שתעשה בישראל על ידי קנאות לשם שמיים,

ואז יבוא מי שיצדקנו במהרה בימינו אמן.

אמן אמן אמן.