כוחה של אחדות, נזקי המחלוקת – ותוכחה למפלגת ש״ס

 - - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת שלום בניסים ושיזכה שכל יוצאי חלציו ילכו בדרך התורה והמצוות ויהיו יראה אלוהים מודבקים בשם יתברך אמן

במגילה כתוב  "וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת וְאֵת אֲשֶׁר כָּתַב מׇרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם" (אסתר ט, כג).

שאלה, מה הלשון וקיבל היהודים בלשון יחיד? הרי מדובר בכל היהודים וקיבלו היהודים אשר החלו לעשות. אז למה לא אמרה המגילה בלשון רבים וקיבלו אלא וקיבל? אלא לאחר שכל היהודים עברו את האימה והפחד של גזירת השמדה ביום אחד, על ידי זה נהפך לב כולם לתשובה והתקרבו אל הקדוש ברוך הוא. הצרה אחדה את לבבות כולם ללב אחד, נתדבקו באהבה ונעשו לאיש אחד ולב אחד. ולכן אין כאן לשון רבים אלא לשון יחיד, עם אחד וקיבל היהודים את אשר החלו לעשות בספר מנות הלוי מרבי שלמה אלקווץ הוא מקשה בשם הרב רבי יוסף גקון וקיבל היהודים בלשון יחיד כי כולם בלב אחד קיבלו לפי שכבר החלו לעשות התורה אומרת כי תישא את ראש בני ישראל ונתנו איש כופר נפשו לאדוני ולא ייהיין בהם נגף לפקוד אותם שהמניין שולט בו עין הרע והדבר בא אליהם כמו שמצינו אצל דוד המלך שמנה את ישראל ובא דבר והרג מהם כמויות אדירות זאת אומרת דבר שיש בו מניין שולט בו עין הרע ובא דבר, מה זה דבר? קורונה, מגפה והמלבי מפרש כל עוד שהם מתאחדים בהם כולם כאיש אחד זכות הרבים גדול מאוד זאת אומרת אם מונים את ישראל אז עושים מכל אחד פרט פורטים אותם נפרטים פרט אז כשמונים אותם פורטים אותם הם לא כגוש אחד כחטיבה אחת המלבים אומר כל עוד שהם מתאחדים והם כולם כאיש אחד זכות הרבים גדול מאוד אבל כשמונים אותם כל אחד בפני עצמו ואז מחפשים במעשיהם בעליונים שולט בהם נגף וכדי לתקן את זה ציווה השם שכל אחד ייתן מחצית השקל שזה מורה על אגודתם איך זה מורה על אגודתם? שכל אחד הוא רק מחצית ולא דבר שלם וצריך שיצטרף עימו אחר אז ממילא אחד נותן מחצית והשני מחצית נהיה שלם אבל כל אחד מבין שהוא זקוק לשני אז אין פה פרט יש פה אחדות והאחדות שומרת שלא יהיה דבר אז אם ישראל מאוחדים אז מה זה עושה? זה עושה שלא יהיה בהם נגף ואם יש צרה אז הצרה מאחדת אבל במגפה הזאת זה בדיוק הפוך, אומרים כולם בדוד להפריד את הדבקים, לא לחבר קשה ומסוכן הוא הפירוד של הלבבות בעם ישראל והמחלוקת בין יהודים וכל שכן בין תלמידי חכמים שבית דין של מטה אין עונשין אלא עד שמביא שתי שערות זאת אומרת רק מגיל 13 הוא בית דין של מעלה עד 20 שנה לא עונשין אז זאת אומרת רואים שמחלוקת שמחלוקת זה קשה מאוד מסוכן מאוד וכל שכן בין תלמידי החכמים כי פה עונשין בית דין רק מגיל 13 בית דין של מעלה עד גיל 20 אבל במעשה כורח נענשו גם יום עמקי שדיים ולא נענשו ולא נענשו סתם למה נענשו? מה הם עשו? הרי אפילו בבית דין לא דנים מה הם אשמים במעשה אבותיהם? אלא מפני שהמחלוקת משפיעה גם על תינוקות שסופגים את הרעל בגופם ובנפשם והרעל הזה נמסך בתוכם ונשאר רדום בהם כרגע עד שיגיעו הימים שבהם יהיו בעלי דעת, כבר יתבגרו ואז נעור אותו רעל מתוך תהומות הנפש מתגלה ופועל אז המחלוקת שזרעו אבותיהם בנפשם תתעורן לתחייה במאוחר יותר ואז הם עלולים לפעול ולעשות עוד יותר מאבותיהם ביתר שאת וביתר עוז וידוע מעניין המחלות כי אנשים שנתקפים במחלה כתוצאה מהידבקות מחלתם מסוכנת יותר מאלה שחלו בזה לראשונה כי המחלה המדבקת חזקה ומסוכנת אצל הנדבקים מאלו שחלו בזה הראשונים באמת היום המדע אומר כי כשמתחיל נגיף בפעם הראשונה הוא יותר חלש, אחר כך הוא לומד להתמודד והוא מפתח מוטציות חדשות והוא מסתגל למלחמה הפנימית שיש בגוף האדם נגדו והוא משפר את עצמו וכל מי שנדבק מסוכן יותר וכל מי שהידבק מסוכן יותר הראשונים פחות והבאים אחריהם יותר אז מי שהיה בעצם המחלוקת זה פחות ממי שקלט אותה והמשיך אותה ונדבק בה ורק הקדוש ברוך הוא יודע תעלומות מבחין במה שנדבק בנפש התינוקות ביונקי השדיים כי הוא מאזין לפעימות הלב של התינוק מה הוא ספג מהקולות והצעקות של אביו בעל המחלוקת כמו שכתוב את מחטות החטאים האלה בנפשותם זאת אומרת החטאים האלה הם לא רק חטאים הם בנפשותם חטאים והם משפיעים גם על הבנים שלהם והתינוקות הקטנים כמו שתינוק קולט כשהוא קטן כך היום גם המדענים אומרים שתינוקות עד גיל חמש מעצבים את אישיותם כל מה שהם קולטים, כל מה שהם מריחים, כל מה שהם רואים, כל מה שהם שומעים זה מהווה את חוד השדרה שעל פיו הם ינהגו בחייהם. לכן אם משה רבי יהושע בן חנניה לקחה אותו לבית המדרש בהיותו תינוק שישמע את כל התורה ומזה הוא יצא גדול וענק. אבל יש לנו פסוק מפורש בתורה הקדושה, הקהלת העם, האנשים והנשים והטף בגריך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את אדוני אלוהיהם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת. שואל הספורנו, למה באים הטף? כדי שישמעו וילמדו ליראת השם. וישמעו, מה ישמעו? שמיעת האוזן בלי הבנה, הם תינוקות. מה ישמעו? שומעים, שומעים באוזן, אבל לא מבינים. וכשיגדלו ישאלו בגודלם וילמדו מן המבינים. אז שמיעת האוזן ישפיע עליהם כאשר יגדלו ויתעוררו בהם הרישומים שקלטו אוזניהם אפילו בלי הבנה, כי ההשפעה תתגלה כאשר יגדלו. אז רואים שההשפעה באה אפילו בזמן מאוחר, אחרי שנים או עשרות שנים. אז מה שניטע בילדים, אם זה מחלוקת ואם זה לימודים טובים, הכל יבצבץ בהמשך השנים. ועוד יותר, אם בעלי המחלוקת מלמדים את בניהם עכשיו לשנוא ולצאת נגד ולקרוע מודעות וכולי וכולי, כמו ששס עושים. וראה מה שכתב הרמב״ם באיגרת המוסר לרבי אברהם בנו. כדאי שישמעו את זה אנשי שס ומועצת האבטיחים. אל תשקצו את נפשותיכם במחלוקת המכלה את הגוף והנפש והממון. ומה נשאר עוד? ראיתי לבנים השחירו. אומר הרמב״ם לבנו, ראיתי לבנים השחירו. ופחות, זה שרים, נפחתו. ומשפחות נספחו. ושרים הוסרו מגדולתם. ועיירות גדולות נתערערו. וקיבוצים נפרדו וחסידים נפסדו ואנשי אמונה עבדו ונכבדים נקלו ונתבזזו בסיבת המחלוקת נביאים ניבאו וחכמים חכמו ופילוסופים חיפשו ויספו לספור רעות המחלוקת ולא הגיעו לתכליתה מה שלא תגיד יש עוד מה להוסיף עד כמה היא רעה לכן אומר הרמב״ם שנאו אותה בנוסו מפניה והתרחקו מכל אוהביה בגואליה ברעיה וגם אל כל בשרכם אוהב מדנים תתנכרו ורחקו קרבתם פן תספו בכל חטאתם התפארו בסבל כי הגבורה הישרה והניצחון האמיתי כי בבקשתכם הנקמה שמא לא תסיגנה ותחלו לבכם בתוחלת ממושכה ושמא תוסיפו על בושתכם כגולל אבן אליו תשוב אם תסיגוה הנה חטאתם לשם ודעו את אשר תמצא אתכם זאת אומרת היום האבן מתגוללת בחזרה לשם הם יצאו נגדי ואמרו להשפיל אותי שואלים למה אני כאילו מבזה את הרבנים שלהם שיצאו נגדי לא אומרים שיצאו נגדי רק למה אני מבזה אבל שכחו שאמרו תשפילו אותו ושכחו שאמרו פלוני סיטרא אחרא יישן ולא יקום איי איי איי איי איי איי וכל מיני דברים כאלה והם הרגילו את הציבור אז שנתיים שתקתי אחר כך הזהרתי ונגעתי ונגעתי בקטנה ואחרי שבע שנים הודעתי נגמר עד כאן שבע שנים שנת השם מתה עכשיו אתם תהיו הפקר זאת אומרת עכשיו האבן תגלל עליכם בחזרה הרגלתם דור שלם לשנוא, להמאיס, לעקור תורה, לבטל אותה, זלזלתם, הפרתם אמונה מאנשים אם הייתם משיגים את חפצכם, חטאתם לשם אבל דעו מה ימצא אתכם. אז עכשיו תרגישו קצת איך כשזה מתהפך. וזאת למה? כי אתם עוקרי תורה, ולהעמיד את הציבור על הטעות שעוקרים תורה כאילו בשם התורה, חייבים לעמוד בפרץ ולהגיד מי הם העוקרים ועל מה הם עוקרים. אז הבה נשים לב לא נסתיר פנינו מן האמת ולא נאטום אוזנינו מלשמוע על הכרוז הזה של הנשר הגדול הרמב״ם ועל עצתו הישרה. הם לא מפסיקים עד היום שהרי רק עכשיו חזרתי מצרפת ואיציק דאג כפה שאומר יחיא טובול בולבול שהוא אמר לו וראה לו סרט שבו אני כאילו מבזה ואומר שהרב עובדיה שקרן. כמובן שהסרט הוא מסולף, ולקחו מה שאני אמרתי על מורי עיסגו והדביקו את זה לעניין הזה, וזה נוכיח בסרטון שיראה את השקרים שמפיצים בשביל להשניא ולחבל במאמצנו לקרב את היהודים לאביהם שבשמיים. נעצור בינתיים. פה נמשיך עם המגילה. ובספר מנות הלוי לרבי שלמה אלקווץ כותב מה ראה מרדכי ובית דינו לקבוע זמן הכרכים שלא בזמן מנוחתם בשנה ראשונה? הוא מתרץ שרצו שהכרכים הדומים לשושן ינוחו בזמן שושן כדי שלא תקנה מדינה בחברתה. שושן ונוח בחמישה עשר אבל הכרכים האחרים היו בארבעה עשר אז למה השוו אותם לשושן? הוא אומר כדי שלא תקנה מדינה בחברתה. כרכים זה מוקפות חומה יש להם דין כרכים זה דין של מדינה ושלא תקנה מדינה בחברתה. שאין כאן בפרזים שאין כפר מקנא במדינה לכן יש כאלה שהם בארבעה עשר ושושן והכרכים בחמישה עשר כי כפר אינו מקנא במדינה. אז הצדיקים ובית דינם השתדלו בכל מחיר למנוע פירוד ומחלוקת בישראל להשוות בין הגדולים המדינות ולהשוות בפרזים בינם לבין עצמם. וכיוון שלא תיפול קנאה מפרזים אל הקרחים, אז לכן הם עשו ככה. אבל אם יעשו שושן נבד והקרחים האחרות החשובות מימות יהושע בן ינון מוקפות חומה, יכול להיות שיהיה פה פירוד. אז תראו עד כמה חכמים היו מרדכי ואסתר לעשות כן. וזה אומר את התירוד שלמה על כבץ. והרמב״ן בחידושיו אומר במגילה ב' מה ששנין וכרכינא מוקפין חומה מימות יהושע בן ינון קוראים בחמישה עשר וכפרים ועיירות בארבע עשר. אני תמה מאוד על מה ראו על ככה ומה הגיע עליהם לעשות ישראל אגודות אגודות במצווה זאת. למה חלק ארבע עשר חלק חמישה עשר? למה לא יום אחד לכולם? ואף אגב הוא אומר שאין פה משום לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות הוא אומר אין פה את הדין שלא תתגודדו כי זה שתי בתי דינים בשתי עיירות. אבל מכל מקום הוא שואל, לכתחילה למה חולקו לשתי כיתות? בעוד אחד מצינו בתורה מצוות חלוקה בכך התורה אמרה תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ומתרץ הרמב״ן. ושמה יש לומר לפי שנעשה נס בשושן ביוד בנוח שלהן היה בחמישה עשר אז קבעו לחמישה עשר ביום שהתחילו בו ולפי שעיקר הנס היה בשושן עיקר הנס היה בשושן אז קבעו עמהן מקומות הנכבדים דהיינו הכרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן ענון ושאר כל העיירות שהיה בהן הנס ביוד ג' ונוח שלהן ב-14 קבעו ביום שלהן שהתחילו כדרך שער עליהן כך קבעו אותן אז גם הוא מיישב על אותה דרך אבל מלכתחילה הוא תמה בתמיהה של הרמב״ן היא גם הוראה וגם אזהרה לנו לא לעשות פירוד ולא לעשות אגודות אגודות אפילו במצווה אבל בגלל שאצלהם האירועים היו שונים זה התחיל בארבע עשר ונוח בחמישה עשר וזה התחיל בשלושה עשר ונוח בארבע עשר אז השאירו את זה כמו מתי שנחו מאויביהם אבל בלי זה הוא תמה איך ייתכן תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם וכתב המאירי בברכות כזן כל שאפשר לאדם להרחיק מן המחלוקת ראוי לו להרחיק וכל שכן הגדולים ובני המעלה וכל שכן הציבור מה הציבור מתערב בכלל אם הוא לא יודע בכלל את הפרטים מכל צד נדמה לה שהוא יודע הוא שומע רק צד אחד ודל לפי הצד כי הוא סומך על הצד שמה לא תלשון הרע וזה דבר איום ונורא נופלים כולם ומאבדים את עולמם והלך מישהו אצל בעדני ואמר לו אתה רוצה לעשות שלום עם אמנון יצחק? אמר לו לא בעל מחלוקת עד הסוף אז הם כורח בעדתו על מה ולמה? מה עשה אמנון יצחק כשאתם יוצאים נגדו חוץ מסילופים שאתם מסלפים הקנאה והשנאה ועד כדי כך כותב המאירי שכל שאפשר לאדם להרחיק מן המחלוקת ראוי לו להרחיק וכל שכן הגדולים ובני המעלה צריכים להרחיק ממחלוקת וכל שכן הציבור ואין ראוי ליתן את המעלה לאותו שבשבילו אירע דבר זה אף על פי שהוא ראוי לכך מפני שבזה יש למועבר מן התפקיד ומן השררה חלישות הדעת יתירה כמו שכתוב בגמרא שאמרו מננוקים את מי נעמיד? נעמיד את רבי יהושע ואז אמרו לא אי אפשר להעמיד רבי יהושע כי רבי יהושע הוא בעל דבר התעוררה שאלה מי נעמיד במקומו של רבן גמליאל שחכמים אמרו שהוא ביזה את רבי יהושע יותר מדי ולכן ביקשו לסלק אותו מן הנשיאות ואז אמרו אז נעמיד את רבי יהושע את מי שהוא ביזה שהוא ראוי אבל בסוף הם חזרו בהם למה? אמרו איך נעמיד את רבי יהושע? הלא הוא בעל המעלה יעשה בעצמו, הוא בעל דבר, שבגללו מעבירים את רבן גמליאל ואז יצטער רבן גמליאל עוד יותר, לא רק שיעבירו אותו, גם ישימו כאילו את זה שבגללו הוא מועבר כבעל התפקיד במקומו. אז זה לא עושים. וכן מצינו במחלוקת של קורח אמור אל אלעזר בן אהרן הכהן וירם את המחתות מבין השרפה ולא רצה הקדוש ברוך הוא לומר כן לאהרן עצמו כי קורח ועדתו חלקו על משה ואהרן אז הוא הבעל דבר ואם הוא יגיד לו שהוא ירם את המחתות מבין השרפה שהיו שרופי קורח שהרי כל אחד הגיש מחתות והם נשרפו אם הוא ירים אז זה לא נכון כאילו בגללו בעצם נשרפו כל אלה ואז כאילו נותנים כי זה כמו לרקוד על הדם אלא בוררים להם אחר גדול והגון בכל דבר וממנין אותו ומשמינוהו אין מורידין אותו בלא טענה. זאת אומרת אני צוחק אבל כעין זה כעין זה כעין זה סתם לא יודע למה הם קבעו את זה אבל כעין זה יש אחד שקוראים לו רוקנבי ובעלי המחלוקת שלו היו מהמועצה שהיו נגדו אז ברגע שמסלקים אותו מהתפקיד לאלף טיולים אז אם יעמידו את המועצה עכשיו זה כאילו רוקדים לו על הדם לא רק שהם העיפו אותך הם באו במקומך אז מה עושים בעדה קרואה אז בעדה קרואה זה כאילו פרווה זה לא הם ולא אתה אז זה כאילו פחות צער תעוף לתל אביב וזהו ולא שותים לך את הדם כמו שאומרים עם קש אז זה פחות או יותר הדברים למה כתוב וקיבל היהודים כי הם היו באחדות וזה ההצלה הגדולה וש״ס עשתה פירוט גדול מאוד מאוד מאוד ועל זה אנחנו צריכים למחות עכשיו אחד מן הדברים שאמר יחיא טובול אבולבול מליאון הוא אמר שאם אמר הרב הראשי לישראל יצחק שאני מזלזל וקורא לו איציק, כאילו זה דבר איום ונורא, אז בואו אני אראה לך מה כתוב פה. רבי יוסף זונדל זה היה תלמידו המובהק של רבי חיים מוולוז'ין והוא היה תלמיד של הגאון מווילנה ורבי יוסף זונדל הוא היה רבו של רבי ישראל מסלנט כל אלה זיכרונם לחיי העולם הבא. אז רבי יוסף זונדל מסלנט קיבל מריבו רבי חיים כי היו מגדולי הדור שמכיוון שהיה פגם מסוים ביחסם לגדולים אחרים הדבר גרם לכך שספריהם לא נתקבלו בציבור. זאת אומרת רבי יוסף זונדל קיבל רבי חיים מוולוז'ין שגם גדולי דור שזלזלו במשהו בגדולים אחרים זה גרם שספריהם לא נתקבלו בציבור. ואלה ששינו את היחס שלהם לאחר הזלזול ספריהם נהיו לנחלת הכלל. ואפילו שהמזלזלים הייתה כוונתם לשם שמיים והזלזול היה ריתחא דאורייתא בכל זאת על מנת לזכות שהספרים יתקבלו בקרב כלל ישראל זקוקים לסייעתא דשמיא מיוחדת בכל זמן שלא נהגו בכבוד הראוי והמושלם לא זכו לסייעתא דשמיא זו יש לנו יותר חמור מאשר לא חלקו כבוד, לא זלזלו תלמידי רבי עקיבא לא זלזלו לא חלקו כבוד אחד לרעהו, מתו עשרים וארבעה אלף תנאים אז זלזול זה חמור ביותר ואני לא זלזלו בי רק, שפכו את דמי בחוצות בלי הפסקה ועד היום, בעוקרים תורה, זה לא זלזלו אז מה כתוב פה? שמי שמזלזל ספריו לא מתקבלים בציבור, לכן יגנזו וכל משפחת יוסף הם מזלזלים איציק מזלזל תמיד באחרים, כמו שזלזל ברב ואיה, כמו שזלזל בבן אשחי, כמו שמזלזל באחרים שומעים את הנימה שלו, כמו שדודי אחיו מזלזל בכולם, למרות שהוא לא כותב ספרים אלא כותבים לו אותם, ואחיו העבריין המורשע פפושדו שהוא שדרן ברדיו, ואחיו הסוחר הנלוז של הבית יוסף, משפחה שמזלזלת כל הזמן בכולם. מי שהוא לא הולך בקו שלהם הוא מזולזל. לכן אין רואים ספריהם להיות בקהל. כך כתוב בשם רבי חיים מוולוז'ין, שהוא תלמידו של הגאון מווילנה שקיבל ויענק הכל מפיו, שאפילו גדולי ישראל שזלזלו במשהו, בגדולים אחרים. על מה זלזלו? מריתחא דאורייתא. לכאורה היה להם לשם שמיים. לא נתקבלו ספריהם. ותשמעו מעשה עובדתי. בספר אבי הישיבות, עמוד 513, רבי שמואל אוירבך סיפר זכר צדיק לברכה היום. כשכתב הפרי מגדים את חיבורו הגדול, ביקש הסכמה מאחד מגאוני אותו הזמן. כשראה אותו גדול את החיבור הגיב. ככה כותבים? הפרי מגדים נשבר מאוד וכאב לו על כך. והוא הלך לאחד מגדולי הדור, רבי מנדל מליסקה, שאמר לו כי בספרו פרי מגדים ילמדו כל כלל ישראל, ואילו בספריו של אותו גדול כמעט ולא ישמעו ממנו. וכן הבא, כולם לומדים פרי מגדים? ומה עם הספר של ההוא? לא נודע. זאת אומרת, כל מי שמזלזל, וזה לקחם תמיד, לזלזל ולבטל, רק הם קיימים. רק הם. כל השאר בטלים ומוטלים. והכל בשביל פוליטיקה, בשביל כסף, לא בשביל שום דבר אחר. כולם חיפשו מקצועות. פוליטיים כולם מחפשים רב ראשי כולם מחפשים כסף וכבוד שום דבר אחר אף אחד לא יושב יגע בתורה באמת היחידי שהיה זה הרב יעקב יוסף מנוחתו עדן שפעם אחת הוא יצא בהוראה לבחירות היה שנה וזרק את הכל וברח משם ואמר אסור לשים מזוזה בכנסת כי זה בית שימוש והלך ושקע בתורה וכתב ספרים בהכל זהו זה החכם האמיתי שיצא משם אבל כל השאר רק זלזולים מהבוקר עד הערב כל מי שזז ולא כמותם או לא כמו שאומרים בליקוטיהם, בילקוטיהם או באלה שחיברו להם אז זה לא כלום מה זה ילקוט? של ילד שלוקח אותו לבית הספר אבל השם הנכון זה ליקוט לא ילקוט, ליקוט כי הכל ליקוטים שום דבר לא בעמל וביגיעה בלימוד השאס בעיון ולרדת למטה עד למסקנה שני החלקים הראשונים זה העתקה של האבא ואחר כך זה ליקוטים מהתוכנות שנמצאות היום בהרחבה וכך היה יושב בתוך הישיבה ועם מחשב מול התלמידים עתק הדבק, עתק הדבק ושינוי קצת פה ושם ושלום על ישראל והוא לא זוכר אפילו מה הוא כותב שואלים אותו שאלה תראה מה כתבתי בילקוט וכן כתבתי בילקוט מרן כתב עשר מקורות ואני הוספתי עוד עשרים מאיפה אתה יודע להוסיף עוד עשרים? היית יותר מאביך? ואני הוספתי עוד עשרים מאיפה הוספת עוד עשרים? העשרים האלה זה ליקוטים וכן הלאה יש תשובה שהתפרסמה ברשת שבה רואים שהוא כותב שיש ספרים כך וכך וכך מי שפתח ובדק את הכל, יש לי את זה, יום אחד אני אזכיר, מתוך העשרות שהוא אמר שיש בהן ראיות למה שהוא רוצה להגיד, היו בסך הכל שלושה ספרים, שניים ודאי ואחד ספק, והשאר בכלל לא קשור לעניין. בעיקר הוא כותב וכן כתוב וכן כתוב וכן כתוב. זה כשממהרים, כשמלקטים, לא בודקים, כי אין זמן, צריך להוציא ספרים, תוך חודש אפשר להוציא ספר, תוך חודשיים מתרגמים לתאילנדית, לסוואילית, לכל השפות, העיקר למכור, למכור, להפיץ, וכו' וכו' וכו', זהו שהיפנים ידעו את הילקוט. רבי חנניו בן עגשי אומר, עושה הקדוש ברוך הוא זה הקדוש ישראל, לפי כוח רבונם תורו ומסווד שנעמור ונעפס למען סדגו, יגדיל תורו ויאדיר.