חומרת לשון הרע | הרב אמנון יצחק שליט"א
וּבָשָׂר כִּי יִהְיֶה בוֹ בְעֹרוֹ שְׁחִין וְנִרְפָּא.
כשאדם נוקף ידו בחבטה בשולחנו, או בדלת כשנועל או סוגר חזק, וידחוף אצבעו בו עד שיתחמם הרבה וישתנה צורתו, האם גם זה מן השמים? אדם נתן חבטה בשולחן ונקף את אצבעו, פו פו פו פו, או סגר את הדלת חזק על האצבע, פו פו פו פו, עד שהתחממה האצבע והשתנה הצורה, האם גם זה מן השמים?
והנה מקרא מלא דיבר הכתוב כי גם זה מן השמים, ובעבור חטא נגזר עליו כך, ובשר כי יהיה בעורו שחין, פירש רש"י, שחין - לשון חימום, שנתחמם הבשר בליקוי הבא לו מחמת מכה שלא מחמת האור וטימאו הכהן נגע צרעת היא בשחין פרחה. וכן לקמן, גבי מכוות אש, וטימא הכהן אותו נגע צרעת היא, אז אנחנו רואים שרש"י אומר שיש בעורו שחין, יש בליקוי הבא מחמת מכה, ויש שבא מחמת מכוות אש, וטימא הכהן אותו נגע צרעת היא, והן הם הנגעים הבאים מחמת חטא גסות הרוח ולשון הרע. לעוררו ולכפר עליו בזה העולם, כי צריך להאמין ברור שכל מקרה שקורה לאדם מקטון עד גדול, מן השמים נגזר עליו ולכפר עליו אם ישוב. אז כל המטרה זה לעורר אותו שישוב בתשובה. אז אם אפשר לשוב בתשובה בלי מכות, למה צריך לקבל מכות ולשוב, אפשר להקדים לפני, סליחה הבנתי די שלום זהו.
עוד הראינו לדעת בפרשת כי תשא, אמור מעתה אמצעיים היו בכעס, הלוחות האמצעיים, ז"א העלייה היתה שלש פעמים עלה משה רבינו לשמים, מה שנקרא, אמצעים היו בכעס, בעשירי בתשרי נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ובלב שלם, ואמר לו למשה סלחתי כדבריך. באמצעיים הוא עלה להתנפל לפני ה' על מעשה העגל.
הנה ידוע אומרם ז"ל כשעמדו ישראל על הר סיני, פסקה זוהמתם מחטא אדם הראשון. ואחרי חטא העגל חזרה זוהמתם, הרי תוקף החטא, רואים את חזקו של החטא, אחרי שהאחרונים היו בשמחה ובלב שלם, וגם אמר סלחתי, אז אפילו שהקב"ה סלח אז האמצעיים היו בכעס אבל האחרונים היו בשמחה ובלב שלם, ה' אמר סלחתי, ואפילו שה' אמר סלחתי הזוהמה חזרה, בלוחות ראשונים פסקה הזוהמה של הנחש, ולא היה יותר מיתה, אחרי שנתרצה הקב"ה בלוחות אחרונים וסלח, בכל אופן הזוהמה חזרה. ומזה נסתעף חורבן בית המקדש וכל הגלויות ואריכות הגלויות והגיהינום ועוד כמה וכמה הרפתקי רח"ל. כי בעוונותינו הרבים נתרבה מינות בעולם, נתרבה מינות בעולם, וכמה לומדים נכשלים בדעות נפסדות בחסרון ידיעה, והכל מי גרם? הזוהמה שחזרה אחרי חטא העגל, ואפילו שהעגל לא עשו אלא רק הערב רב, כמו שמבואר היטב במדרש, ואפילו אצל הערב רב אחר כל הקולות שהקילו כל הראשונים בענין עצם החטא של העגל שלא יהיה חס ושלום עבודה פשוטה, עם כל זה חזרה זוהמתם, רואים מפה את תוקף החטא כמה הוא משאיר רושם. כמה ארס יש בו בחטא, שגם אחרי הסליחה בשמחה ובלב שלם, שה' סלח, הזוהמה של החטא רבה כל כך שיוכל להוליד מזה כל כך הרבה חולאים רעים כגלויות, וכל הפוגרומים והשואות, וכל הצרות המסתעפות מהגלויות רח"ל. ונקל להבין מזה, דאם חס ושלום לא היה סליחה, וגם אם היה אך לא בשמחה ובלב שלם, מה היה העונש על זה בזה העולם. ז"א זה אחרי שה' סלח וסלח בשמחה, אז תארו לכם אם זה היה לא בשמחה, היה סולח אבל לא בשמחה ובלב שלם, מה שנקרא, מה היה חס ושלום העונש על זה גם בזה העולם? ומכל שכן אם היה חטא העגל חס ושלום כפשוטו, שזה היה ממש עבודה זרה לשמה, חס ושלום אוי ואבוי מה היה קורה, ומכל שכן אם חס ושלום גם ישראל היו נכשלים בעגל, לא רק ערב רב, יבבי מה היה העונש, יבבי, לא היה קץ לעונש גם בעולם הזה.
והנה ידוע, כי זה העולם העונש הוא קל מאד לעומת עולם הבא, קל מאד. כמו שמבואר אצלנו בראיות ברורות ודי המבואר, כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו, אמר להם חמה עזה בעולם, וחימה עזה בעולם, פירש רש"י על עצמו היה אומר שכעס עליו המקום, התחילו הם בוכים ורבי עקיבא משחק, עד שממשיך שם המעשה שאמר לו רבי עקיבא שמא קיבל רבי עולמו, עכשיו שאני רואה את רבי בצער לכך אני משחק, משחק זה צוחק. אמר לו רבי אליעזר, עקיבא, כלום חיסרתי מן התורה כלום? אני חיסרתי איזה משהו? אמר לו לי מתנו רבנו, כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ז"א כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, אז יש בזה ביאורים ונקח את המיקל ביותר שאדם עושה מצוות בשלמות, כל המצוות שלו בשלמות, אבל אי אפשר שלא תהיה איזה מצוה אחת שבתוך 999 יש חלקיק אחד שהוא לא טוב.
די להבין מזה כמה קל ענשי עולם הזה מעונש העולם ההוא אין די באר. והנה על זה גופא נגד מינות אין דמיון כלל, אתם שומעים, מה יותר חמור, עבודה זרה או מינות? מינות, ואין דמיון כלל כי עובדי עבודה זרה האמינו בבורא עולם, רק הם טעו בעבודה, והמין אינו מאמין בכלל, וחס ושלום אצלו זה לית דין ולית דיין, ומעתה אם ישאר חס ושלום בחטא המינות לעלמא דאתי, אם הוא ישאר עם זה לעולם הבא רח"ל מה יהיה העונש שלו, אם העונש בעולם הזה הוא קל לעומת העולם הבא על חטא קטן, עד שאומר הרמב"ן שאם אדם היה רואה את העונש על לא תעשה אחד קל, בעולם הבא מה מקבלים עונש על חטא קל, שלא תעשה אחד, אחד, אחד, היה מוכן לקבל את כל יסורי איוב שבעים שנה פה בעולם הזה ולהפטר מהעונש שם. על לאו אחד. והגאון מוילנא אמר שזה הרבה יותר מזה. אז על מינות, שהוא עובר על כל התורה כולה כל יום, ולא מאמין בכלל, מה יהיה דינו?
על כן אין זכות יותר גדולה, אין זכות יותר גדולה ממי שמציל בן ישראל מחטא מינות. מחזיר אותו בתשובה, שחס ושלום עכשיו בזמננו נקל מאד להכשל בזה, והמביאו לאמונה זכותו רבה מאד מאד. אחד אם הוא הצליח, פששששששש כמה זכותו.
והנה המצורע היה צריך ללכת ראשו פרוע, בגדים פרומים, פרוע זה מגדל את ראשו, שיער ראשו, בגדים פרומים, ועל שפם יעטה, והיה צריך ללכת בשוק ולצווח ולומר טמא טמא, להכריז על עצמו שהוא טמא, שיתרחקו ממנו, והכל מכירים שהוא מנוגע, הכל מכירים שהוא מנוגע, בעל נגעים, אדמה כי טוב היה לו לשכב שנה תמימה על ערש דווי ולא היה לו חרפה הזאת, לא מדובר באדם איזה גו'חה כזה בובו, מדובר על אדם אתה מבין יכול להיות גם ראש ישיבה, שכולם מכבדים וכיבדו והכל, והוא צריך עכשיו במצב הזה להכריז על עצמו ככה וככה וככה.
ש. מה, שהוא מדבר לשון הרע?
הרב: מי שדיבר לשון הרע, כן.
ש. אז סימן שש"ס לא דיברו לשון הרע
הרב: מעט. חוץ מהרשעים הגסים שזה כבר לא מועיל להם כי אין שוטה נפגע.
ש. מה זה היום?
הרב: היום זה סרטן, זה נגעים. שבעה נגעים באים על האדם בעוון לשון הרע וזה אחד מהם. לכן שליש מהאוכלוסייה לוקים במחלה.
ולא עוד,
ש. כולם בלשון הרע אומרים
הרב: באבק.
ולא עוד, אלא שנשתלח חוץ לשלש מחנות ובדד ישב שלא יהיו שאר טמאים יושבים עמו, מבטו מזיק, מבטו מזיק, הילוכו מזיק, כמבואר ברמב"ן גבי תשובת רחל דרך נשים, ויש יתרון רב על המנוגע, יש יתרון רב על המנוגע, למי? לנידה, כי הנידה אינה נשלחת ממקומה כלל, והוא כן, מזה נוכל להבין מה היה אם היה נשאר עוון לשון הרע בעלמא דאתי, אם לא היו מנקים אותו פה בעולם הזה בצרעת, מה היה עונשו לעולם העליון, כי הלא כאן זה חסד ורחמים ושם יקוב הדין את ההר. הנה, בראש הפסוק כתוב, ראש הפרשה, "והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע" והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע, ראו נא אחי מה הם אמצעי הפעולות הנצרכים שהוא ישוב לאיתנו. הנה כשיבוא חולה לרופא לאיזה ניתוח והחולה יראה שהרופא מרבה להביא כלים חדים וגדולים ועבים ודקים לקראת הניתוח, יש חולים מרוב פחד יכולים למות, עוד קודם שהתחיל הרופא לעשות את מלאכתו. והנה הביטו וראו כמה כלים מיוחדים צריך להביא לו אחרי שנרפא, כתוב "והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע" מה הוא צריך לעשות אחרי זה? צריכים להביא כלים, עכשיו עושים ניתוח, כתוב "וציוה הכהן ולקח למיטהר שתי ציפורים חיות טהורות, ועץ ארז ושני תולעת ואזוב, שתי פרשיות מלאות בכלי ניקוי והבראה, אחרי שנרפא זה עוד דברים שצריך לעשות אחרי שהוא נרפא, ומה היה קודם שנרפא, ומה היה אם היה נשאר לעלמא דאתי, כל כך ארס יש בעוון לשון הרע גם אחרי טהרתו, רואים את זה מריבוי הכלים שצריכים להמשיך את הטיפול בו, כמה איום ונורא הוא אם חס ושלום ישאר עם לשון הרע לעולם הבא. הרחמן יצילנו לא להכשל בחטא זה, כי לא רק זה, גם מפסידים את כל הזכויות, זה לא, הוא גם בא בלי כלום.
והנה מצינו בחטא לשון הרע שני הפכים, שני הפכים לכאורה, התורה מצוה אותנו "זכור את אשר עשה ה' למרים", כתב הרמב"ן ז"ל כי זה הציווי להורות לעם ה' כי יש להזהר מלשון הרע. איך אמרת, אפילו גדולים נכשלים, הנה מרים, אחות אהרן הגדולה שהתכוונה לטובתו, לטובתו, והנה שבוע ימים היתה מצורעת לעיני כל ישראל, וזה עוד עם הנחה, וקשה, הלא מצינו שהתורה לא רצתה לפרסם חטא עץ הדעת איזה מין היה, למה אנחנו לא יודעים איזה עץ, יש מאן דאמר גפן, יש מאן דאמר חיטה, למה היא לא רצתה, היא לא רצתה להגיד לשון הרע על העץ. שכל העולם יגיד זה העץ שאכל ממנו אדם הראשון. ולמה לא חסה התורה על הגנאי של מרים? אלא ודאי שבשביל להועיל מותר. אחרי שהתורה כתבה את חטאה נמצאנו למדים שבמקום שזה מועיל מצוה לספר לשון הרע ומחויב לספר. למה - ללמד לאחרים מזה כדי שחס ושלום לא יכשלו.
ש. אבל היום יש אנשים שאומרים לשון הרע ואומרים זה מצוה, צריך לנדות אותו, צריך זה צריך זה,
הרב: אז אנחנו אומרים הנה פה, יש מקומות שזה
ש. אבל זה לא נכון
הרב: ברור שלא, הם משתמשים במה שכתוב אבל לא במקום הנכון,
ש. אז איך בן אדם ידע
הרב: תיכף תשמע מה הסוף, הרי לפנינו באר היטב כמה קשה לכוון דעותיו על פי התורה. עוון לשון הרע הוא חמור מאד מאד כנזכר לעיל, נכון? ואם כן יעשה אדם עצמו כאילם ולא ידבר כלל, והנה זה גם עבירה במקום שיש מצוה לפרסם, כמו שכתו במפרסמים את החנפים מפני חילול ה', ועל כיוצא בזה נאמר בקהלת אל תהי צדיק הרבה, ובפסוק י' כתוב אל תרשע הרבה, כי ירא אלהים יצא את כולם, מקום שצריך לסתום לסתום מתי שצריך לדבר דבר, מתי שצריך לרומם את האמת לרומם, מתי שצריך להשפיל את השקר להשפיל. צריך לדעת, כי ירא אלהים יצא את כולם. הרי כי לכוון את המידה על פי התורה צריך להיות ירא שמים. לכן כתוב "כי ירא אלהים יצא את כולם", מי יכול לכוון באמת מתי כן מתי לא בלי הרצון הפנימי שלו לסגור חשבון וכו', מי יכול? מי שיש לו יראת שמים.
ש. אז עדיף לסתום את הפה
הרב: נכון
ש. כי זה הרב שלו אומר לו תדבר על הרב השני והרב השני אומר לא תדבר על הרב הזה, והוא לא בסדר, ואתה כבר לא יודע מה לעשות.
הרב: נכון, אתה צריך לראות מי נגוע בדבר, אז זה בעיה. ודבר שני, יש את החפץ חיים, ספר שלם, שמסביר באיזה תנאים באיזה מצבים...
ש. אז עדיף לא לדבר
הרב: זה נכון, בעקרון עדיף לא לדבר, אבל במקום שמצוה לקבל, אז לכן לומדים צריך ללמוד, מה לעשות בלי ללמוד לא יודעים כלום. מה לעשות, אם אחד לא לומד חמשל והוא אומר כל שאלטר אתה מבין, זה יכול להיות חבל התליה.
ש. אני לא רוצה להכניס פוליטיקה בתוך השיעור
הרב: ברור ברור חס ושלוש.
אז לכן הוא אומר, ואם לא יכשל בזה, ועל זה ליבי דווי עלי מאד, כי מי יכוון המידה כחוט השערה, מי ימדוד מידות התורה שלא ילקה בחסר ויתר, ששני הצדדים מסוכנים מאד, אבל ירא ה' יצא את כולם, מי שירא שמים הוא יודע, הוא יודע הכל. כיון שיראת שמים מנחה אותו ולא הוא, לא הוא את עצמו, כי את האלקים הוא ירא, מי שירא את האלקים לא טועה. מי שירא את האלקים לא טועה. אז ז"א, אייייי. מה היתה הטעות של מרים? הרי היא התכוונה לטובה והיא אחותו הגדולה וזה אחיה והיא דיברה רק עם אחיה, הוא לא אמרה את זה ברחוב, היא לא אמרה לרדיו, היא לא עלתה להגיד לכלם, היא לא הוציאה שלטים, היא לא החתימה רבנים, היא רק אמרה בשקט לאחיה תשמע, יש פה בעיה, משה פרש מאשתו וזה וזה ווס מכסטע איך יכול להיות... גם אנחנו נביאים וזה וזה מה מה מה,
ש. היתה פה אבל איזה שהיא קנאה קצת, לא?
הרב: לא לא בכלל לא
ש. היא אמרה שגם אנחנו נביאים
הרב: לא, בשביל להראות שכאילו מה נשתנה, כאילו כאילו. אתה מבין, אז מה עשה הקב"ה, הופיע אליהם פתאום, ותפס אותם על חם כשהם לא מוכנים. אבל משה רבינו תמיד היה מוכן, למה? כי הוא פרש מאשתו אז תמיד הוא היה מוכן, ז"א בכל עת היה מוכן לדיבור. אז מה אמר להם הקב"ה? שאיך אתם מדברים בעבדי במשה, אחד, איך אתם מדברים במשה בכלל, משה, משה רבינו איך אתם מדברים במשה, במשה מצד עצמו משה הרי זה משה, זה לא אחד מהשוק, זה משה, איך מדברים על משה? דבר שני הוא עבדי, הוא עבדי, אז אתם אומרים יותר גרוע, לא רק אתם מדברים עלי אתם מדברים עלי גם, למה? הרי אם אני בחרתי בו להיות זה שיגאל את ישראל ויושיע את ישראל ונתתי לו את כל הכוחות והיכולות לעשות אותות ומופתים והכל, אז כאילו, כאילו חס ושלום אני לא רואה מה שאתם רואים, כאילו אתם רואים יותר טוב ממני, הא? אתם יודעים הא, את תוכיותו, אני נותן לו כאלה זכויות להיות מזכה הרבים הכי גדול בעולם, כתוב שמשה זכה וזיכה את הרבים, אז אם הוא זכה וזיכה את הרבים ואני נתתי לו את הכח הזה והוא מסוגל עם זה לעשות א' ב' ג' ד', אז אתם כן, אז אתם חושבים שאני לא יודע הא, אני לא יודע הא, הייתי צריך לתת את זה למישהו אחר, לא? אייי. בעבדי במשה, יבבי.
אז ז"א אם בן אדם צריך להיות חכם, צריך להסתכל הלו, עם מי אתה מדבר, על מי אתה מדבר, מה הקב"ה לא יודע מה הוא עושה, נותנים זכויות סתם? הרי רבי עקיבא אמר שהבן שלו לפני שהוא קבר אותו הוא בן העולם הבא, למה כי הוא זיכה את הרבים, לא בגלל שהוא למד תורה בגלל שהוא היה תנא קדוש, בגלל המידות הנפלאות שלו, לא בגלל זה, בגלל שהוא זיכה את הרבים, כי מי שמזכה את הרבים מן השמים מעידים עליו שהוא זכאי. למה מן השמים מעידים עליו שהוא זכאי, כי מגלגלין זכות, מי זה מגלגלין זכות ע"י זכאי, מן השמים מגלגלים לו זכות, את הזכות מגלגלים לעם ישראל ע"י זכאי. למה כי זה הכלל, מגלגלים זכות ע"י זכאי ומגלגלים חובה ע"י חייב, לכן החייבים דיברו לשון הרע ולכן התגלגל על ידיהם החובה הגדולה הזאת להחטיא את כולם בלשון הרע ובשקרים ורמאויות, באלימות וגידופים וכו', ומצד שני מגלגלים זכות ע"י זכאי, כן, שנפתחות קהילות עכשיו פז וכו'.
ז"א, לא קשה להבחין. בפרט שצד אחד עובר על דברי תורה באופן אתה מבין ברור ובולט בלי שום הסבר, בלי שום טעם הגיוני מצד ההלכה, אין היתרים לדברים כאלה, אתה לא יכול להשתלט על הלכה ולהגיד ככה וככה וככה, יש הלכות, אי אפשר לעקור אותם, מה לעשות. מה לעשות, יש הלכות דיינים, ובהלכות דיינים כתוב שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק, מה לעשות, מה לעשות שהתורה אמרה ככה, מה לעשות, יכול אחד לבוא להגיד בא לי לתלות אותו עכשיו ברחוב העיר, ככה בא לי כי אני חושב שככה ככה, הלו, מי אתה? יש בית דין, צריך לפסוק, לשמוע את הצדדים, אתה מבין, להתיישב בענין, לראות מה, מה זה, מה זה? משפטי שדה?
אז ז"א, הדברים הם ברורים, לא צריך זה, אבל יש אנשים שהם שייכים לקליקה הזאת, הם שייכים לחבר'ה האלה, אז הם לא רואים אתה מבין בעיניים, כי הם מוטים, ממילא הם נכשלים ונופלים. ועכשיו בפרשיות האלה צריך לראות מה העונש, העונש הוא איום ונורא. איום ונורא. סרטן זה דבר קל ביחס למה שאדם מחכה לו בעולם העליון כמו שלמדנו עכשיו. אז לכן שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, לא גופו. ומוות וחיים ביד הלשון. לכן "אשמרה לפי מחסום", אשמרה לפי מחסום - כמו ששמים חוץ מכבודכם לכלב מחסום שהוא לא ינשוך, אשמרה לפי מחסום.
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ....