"כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה". כתב רבינו יונה בשערי תשובה ב' ט"ו, ונאמר על האנשים שאינם הולכים מחשבות תמיד להתבונן ביראת ה', ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה. אלה שלא עורכים מחשבות תמיד להתבונן ביראת ה', על אלה נאמר "ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה" אז מדובר על אנשים שהם יראים, ככתוב "ותהי יראתם" אז יש להם יראה, אבל איזה יראה - של מצות אנשים מלומדה. אז האנשים האלה שלא עורכים מחשבות תמיד להתבונן, זה נקרא מצות אנשים מלומדה. ונאמר "קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם", בפה הם מהללים ישתבח שמו לעד, מילים הכל, אבל רחוק מכליותיהם. ונאמר "כי הנה רחקיך יאבדו" יבבי, אלה נקראים רחקיך, ואלה יאבדו. על כן הנני אוסיף להפליא הפלא ופלא, ז"א הם נקראים רחקיך, יראים אבל מצות אנשים מלומדה. בלא שימת לב ובלי להתבונן ובלי לעסוק במחשבות תמיד ביראת ה', נאמר רחקיך יאבדו, רוצה להראות את גודל חיוב להתבונן ביראת ה', והביא ראיה תחילה מן ה כתוב תהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה, הרי שהכתוב הקפיד מאד על היראה באופן שכזה, שהיראה אינה רק חיקוי בעלמא ולא בהתבוננות, ז"א אתה לא יכול להיות ירא שמים בחיקויים, אתה צריך להתבונן בעצמך ולהגיע ליראת שמים פנימית אמיתית, לא חיקוי בעלמא, דהיינו עושה פוזות כמו שאחרים עושים, מתנהג כמו שאחרים עושים כשבפנימיות שלו הכל רקוב. 

ואח"כ הביא ראיה ליותר עוד, כי היראה שאינה באה מהכליות יועצות, פירוש בעצה ותחבולה, זה נקרא רחוק ממנו יתברך. ז"א אם זה לא בא מפנימיותו על ידי עצה ותחבולה זה נקרא רחוק עדיין ממנו. ואח"כ הביא ראיה מהו העונש העצום של מי שרחוק ממנו יתברך עד שאמר כי הנה רחקיך יאבדו, אז על מה הוא מדבר? על דתיים חרדיים עם יראת שמים, אבל מצות אנשים מלומדה, עליהם נאמר "רחקיך יאבדו". ככל הנפש אשר לא תאונה וכל הנפש אשר תעשה מלאכה ואבדתי את הנפש ההיא. וכתב רש"י ז"ל, לפי שהוא אומר כרת בכל מקום ואיני יודע מהו, כשהוא אומר ואבדתי לימד על כל הכרת שאינו אלא אבדון. ז"א כל מקום שכתוב כרת ואני לא יודע מהו, כשהוא אומר בפסוק והאבדתי זה מלמד על כל הפסוק שאינו אלא אבדון, ומעתה נוכל להבין, אם העושה מלאכה אחת ביום אחד של יום הכיפורים בשעה קלה הוא נתחייב אבדון, מניעת האינם עורכים מחשבות בליבם להתבונן תמיד בכליות אשר נאמר עליו כדברי רבינו יונה רחקיך יאבדו, כמה כריתות חס ושלום יש בו, כי החיוב הוא תמידי, ז"א החיוב להתבונן הוא תמיד, ואם לא מתבונן כתוב רחקיך יאבדו, אז על כל פעם שהוא לא מתבונן מגיע לו אבדון, ז"א יותר מיום הכיפורים. 

גרסינן ביומא, למה נקראו שמם אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו עטרה ליושנה, מה זה החזירו עטרה ליושנה, כולם אומרים החזירו עטרה ליושנה, להחזיר עטרה ליושנה, בואו תשמעו. אתא משה, אמר האל הגדול הגיבור והנורא, משה רבינו אומר ככה את הלשון, האל הגדול הגיבור והנורא, אמר ירמיה, גויים מכרכרים ומרקדים בהיכלו, איה נוראתיו? איפה היראה מפני ה'? וכי הוא ירוא? איה נוראותיו? אם גויים מכרכרים ומרקדים בהיכלו איה נוראותיו? לכן לא אמר נורא, אמר האל הגדול הגיבור, והנורא לא אמר, הוריד. אתא דניאל, כשהגיע דניאל אמר גויים משתעבדים בבניו, איה גבורותיו? אם משתעבדים והוא לא עושה להם שום דבר, איפה גבורותיו? לא אמר הגיבור, אתו הינהו ואמרון, באו חכמים ואמרו, אדרבא, זוהי גבורתו, שכובס כעסו, שנתן ארך אפיים לרשעים, ואלו הן נ וראותיו ואלו הן נוראותיו, שאלמלא מוראו של הקב"ה אז איך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות? זה שפעם אחת ניתן אפשרות לגויים להרוס את בית המקש לעשות ככל העולה על רוחם, מזה להגיד שהוא לא נורא והוא לא ירוא, זה לא מספיק, הפוך, עצם זה שמתקיימת כבשה אחת בין שבעים זאבים אלפי שנים זה מראה שהוא ירוא. ורבנן היכי עבדי הכי, ועקרו תקנתא דתיקן משה, ונשאלת השאלה, אם משה רבינו תיקן את התקנה ל ומר האל הגדול הגיבור והנורא איך באו חכמים ועשו כך ועקרו את הנורא והגיבור, איך? איך ירמיה ודניאל הורידו? 

אלא מתוך שיודעים בהקב"ה שאמיתי הוא, לפיכך לא כיזבו בו, הם ידעו שהקב"ה אמיתי, ולכן לא כיזבו בו, ז"א לפי הבנתם זה להגיד כזב עליו כביכול חלילה ולכן הם לא רצו להגיד דבר שלא יראה אמיתי, כי אם אתה אומר הגדול הגיבור והנורא, זה צריך גם להתראות - שיראו את זה, ואם לא רואים את זה אז זה כאילו מכזבים בו, וזה לא אמיתי כאילו, מכיון שהם ידעו שה' אמיתי אז הם התירו לעצמם להוריד את זה כדי שלא יהיה מקום לטעון איפה? איפה איה? איה? 

הבט נא יקירי נוראות שיוצא מן הגמרא, לכאורה קשה מאד, אתו שקר הוא? שהוא יתברך חס ושלום אינו גיבור ונורא? הלא ידענו כי גיבור ונורא הוא מכל גבורותיו ונוראותיו בשמים ובארץ ובכל רגע ורגע מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית, כאמור לעושה אורים גדולים, עשה לא נאמר אלא לעושה אורים גדולי בכל רגע, כמו שמבואר בנפש החיים, אלא ודאי כיון שאין אנו רואים זאת, שהרי גויים מרקדים בהיכלו, אם כן אין אנו יכולים לומר גיבור ונורא, רק אנשי כנסת הגדולה חידשו שהן הן גבורותיו ונוראותיו שמאריך אפו כל כך, אבל קודם שחידשו אנשי כנסת הגדולה זאת היה אסור לומר כן, כיון שהקב"ה אמת הוא, אין זאת אמת לומר דבר שאינו מבין בשכלו. זה נקרא להחזיר עטרה ליושנה, מה שהורידו גיבור ונורא והחזירו, ואם כן יצא לנו מזה שכל זמן שאין האדם מכיר בשכלו היטב את גדולת ה' יתברך, גבורותיו ונוראותיו, הרי כאילו שולל ממנו גבורת ה' יתברך גבורותיו ונוראותיו, הרי כאילו חס ושלום שודד ממנו יתברך את התארים האלו רח"ל, ואם כן חובה עלינו להשכיל ולהבין גדולת ה' יתברך ואריכת אפיים שלו. וקיום אומה אחת בין האומות כמו שאמרו אנשי כנסת הגדולה, ומי לא ישכיל ויתבונן בזה, הרי חס ושלום כאילו הוא שולל את התארים ממנו יתברך, כמו שכתוב לפיכך לא כיזבו, ואם כן מהו האמת? אז מה האמת? להשכיל ולהבין זאת בהכרה גמורה, זה כמו שאמרנו על הקב"ה ביציאת מצרים, מי כמוך באלים ה' אל תקרא באלים אלא באלמים, שהקב"ה נתן למצרים כביכול לעבור על דבריו, מה זה לעבור על דבריו? אחרי מכה ועוד מכה ועוד מכה הם לא נכנעו, אז זה מראה שלא מפחדים ממנו כאילו, וזה מראה גם שהוא לא מסיים כאילו לסיים את הפרשה, כאילו, כשישראל היו בים הם הבינו שהקב"ה היה יכול לעשות להם מה שהוא עשה להם בים, היה יכול לעשות מזמן, אבל את החשבונות להתעלל בהם וללמד אותנו אמונה וכו' וכו'. אבל לכן הם אמרו "מי כמוך באלים ה'", אל תקרי באלים אלא באלמים, זה הכח של הקב"ה, מי כמוך, אתה שיש לך את כל הכוחות ואתה מגבל את הכוחות שלך לא לפרק את כל מי שחוטא כנגדך ברגע אחד, הרי אדם חזק, מישהו מתעסק איתו משהו, טח הוא ישר נותן לו מכה וגומר את הסיפור, כאילו לא מאבד זמן. והקב"ה עומד עולם שלם ומורד ומכחיש והכל, והוא סובל עלבונו, זה גבורה גדולה, להחזיק את עצמך כמו שאומרים. זה גבורה גדולה, זה בדיוק הפוך ממה שסוברים, אדם ששולט אנחנו אומרים איזהו גיבור הכובש את יצרו, אז אם אצלנו גיבור כובש את יצרו, אז הקב"ה שהוא כובש את כוחו כביכול, את יכולתו וממשיך לזון ולפרנס את הרשעים שיוצאים כנגדו, זה גבורה שאין כדוגמתה. אבל הראשונים לפיכך לא כיזבו, ואכן נשאלת השאלה מה האמת, להשכיל ולהבין את זאת בהכרה גמורה, ז"א להתבונן מה שהסברתי כרגע שזו האמת לאמיתה, וזה גבורותיו, וזה נוראותיו, וכן במעלות התורה והמצוות והשבת, את כל זה צריך להבין בהכרה גמורה, לא בפה מן השפה ולחוץ, וזה מבהיל, כי בני אדם הכל שטחי, זה הכל חיקויים. 

וראה עוד בשביל דבר זה הקל לכאורה זכו לשם כנסת הגדולה, הרי שהתבוננות לא דבר קל הוא, מאמר נורא הוא, כנסת הגדולה, למה נקרא כנסיה זו של כניס אותם חכמים ונביאים כנסת הגדולה, בשביל שהם החזירו עטרה ליושנה. מה החזירו? הם הסבירו שזה עדיין אמיתי, אתה אומר הגיבור והנורא, אע"פ שאתה לא רואה, אתה רואה גויים מקרקרים בהיכלו, אתה רואה את הדברים בעיניים שמכחישים כאילו את זה, אומר לא לא לא, זה לא מכחיש, זה רק מחזק, כי זה גבורה להגביל את הכח, ולא לפגוע בהם מסיבות הידועות לפני הקב"ה. זה אנשי כנסת הגדולה שתיקנו והחזירו עטרה ליושנה. הבנתם? 

עכשיו מזה תקישו, תעשו בדיקות ותתבוננו מה הקשר בכלל בין ש"ס לבין זה, להחזיר עטרה ליושנה. אחרי שהיה תכנית המקור זה ברור, להחזיר עטרה לסופרים, עטרה - את ההשגחה עטרה. 

קיצורו של דבר, אין הרבה דתיים, דתיים אמיתיים שבאמת עושים התבוננות כמו שצריך ברבינו יונה על האנשים שאינם עורכים מחשבות תמיד להתבונן ביראת ה', אז זה יראת ה' שלהם זה מצות אנשים מלומדה, ועליהם נאמר "רחקיך יאבדו", כמה יש דתיים שעושים חשבונות יום יום תמיד בשביל לעמוד על הדברים ולהתבונן ביראת ה' מה כן טוב מה לא טוב, מה לרחק מה לקרב, מי בודק? היום אפילו שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק, א' ב' אין את זה, כולם בדרגת נביאים במעלה, פוסקים גורלם של אנשים ככה בלי שום בעיה בלי שום בדיקה בלי שום כלום. וזה לצערנו הרב. 

אז ראינו כי כל הנפש אשר לא תאונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה ואמרנו שכרת זה אבדון, ואם כרת זה אבדון אז פה אנחנו רואים שבעצם כל מי שלא עורך את המחשבות האלה והכל, אז ה' ירחם כתוב "רחקיך יאבדו", יאבדו זה אבדון. בלי יום הכיפורים, בלי יום הכיפורים, יותר קשה מיום הכיפורים, מי שחי בלא התבוננות ענשו יותר מי שמחלל את יום הכיפורים. מי שאוכל ביום הכיפורים מצבו יותר טוב, חס ושלום, ממי שלא חי בהתבוננות ביראת ה', שעל זה נאמר רחקיך יאבדו, בכל רגע ורגע, וזה רק אם הוא נפש לא תאונה בעצם היום הזה אז היא ונכרתה מעמיה שזה אבדון, ופה רחקיך יאבדו תמיד. 

אז מי שבא לפה לשיעורים ולומד מוסר בכל יום, אז אנחנו עושים בכל שיעור חשבון, התבוננות ביראת ה', מה נכון מה לא נכון, איפה הטעות, מה בסדר מה לא בסדר, איזה מידות לעבוד, איזה לבטל וכן הלאה. זה נקרא לחיות בהתבוננות תמיד, שלא יעבור יום שלא לומדים מינימום שעה. הבנתיוכם? 

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....