אמור ואמרת - שתי אמירות | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

רפואה שלמה מהרה שיוכל לנשום בכוחות עצמו,

ישתחרר מטיפול נמרץ

ובשורות טובות.

ויאמר אדוני אל משה,

אמור אל הכהנים בני אהרון

ואמרת עליהם,

לנפש לא יטמא בעמיו.

העליונים שאין בהם יצר הרע,

אמירה אחת דיה להם,

שנאמר בגזרת עירין פתגמה במאמר קדישין שהעלתה.

זאת אומרת, בגזרה של מלאכים מספיק דיבור אחד פתגמה,

אבל התחתונים יש בהם יצר הרע.

הלוואי לשתי האמירות יעמדו.

עד ההוא דכתיב,

אמור אל הכהנים ואמרת עליהם.

שתי האמירות

הנזכרות

הן שני סוגים של אמירות.

וזה על פי מה שכתב רבנו יונה על הפסוק

לדעת חוכמה ומוסר.

אומר רבנו יונה, מה פירוש לדעת חוכמה ומוסר?

כישרון המעשה בעזיבת העבירות ייקרא חוכמה.

כישרון המעשה, זאת אומרת, לעשות את הדברים כראוי,

את המצוות, מצוות עשה,

בעזיבת העבירות את הלא תעשה,

זה נקרא חוכמה.

לאחר שילמוד וידע המצוות

ומהן העבירות,

צריך שילמוד גנות העבירות

והאבדון הנמצא בהן,

להרחיק נפשו מהן

ולהוכיח עצמו בזיכרון העונשים,

וזאת הידיעה תיקרא מוסר.

אז חוץ מהחוכמה,

שזה כישרון המעשה ועזיבת העבירות,

צריך גם מוסר. מה זה מוסר?

אדם צריך לייסר את עצמו,

דהיינו,

הוא צריך ללמוד מה הגנות בכל עבירה ועבירה

ומה האבדון הנמצא בעבירות.

מה העונשים כדי להרחיק

את נפשו

מן העבירות?

וצריך להזכיר לעצמו את העונשים כדי להוכיח את עצמו שלא יעשה.

זאת אומרת, להפחיד את עצמו.

הידיעה הזאת נקראת מוסר.

אז לדעת חוכמה ומוסר זה לדעת את כל הדינים

וההלכות מצוות עשה ומצוות לא תעשה ואיך עושים אותן

ואיך נמנעים מהעבירות.

הכל טוב ויפה.

מאיזה עבירות נמנעים?

הכל ברור.

אחרי שאתה יודע כל זה, זה לא ישמור עליך עדיין שאתה לא תעבור

או שאתה תקיים את כל מה שצריך.

בשביל זה אתה צריך מוסר.

בלי מוסר אתה לא תוכל.

לכן אומר רבנו יונה, אחד מן הראשונים,

אומר עוד פעם

צריך ללמוד גנות העבירות והאבדון הנמצא בהן,

להרחיק נפשו מהן ולהוכיח עצמו בזיכרון העונשים.

צריך שזיכרון העונשים יהיה לנגד חיניו,

אז הוא יוכל להימנע.

וזה נקרא מוסר.

לכן תורתנו הקדושה מלבד שהיא מלאה עצם ידיעות המצוות והעבירות,

מה שהם מחויבים לעשות ומה שהם מוזהרים להימנע מלעשות.

הרי כיוון שידיעות אלה אינן מספיקות לאדם מחמת יצר הרע שיש בו,

יש הרבה אנשים שיודעים את כל המצוות,

אבל זה עדיין לא מספיק

בגלל שיש יצר הרע.

ונפשו מתאווה וחושקת אל התאוות,

ולכן הוא יכול לעבור עבירות.

והיא מתעצלת ומתרפאה לעשות את הטוב,

כי יש לו מידות של עצלות, כבדות.

לכן התורה מאיימת תמיד גם מפני העונשים.

וזוהי הנקודה המוסרית

באומרם

והלוואי לשתי אמירות יעמדו.

והלוואי. לאיזה שתי אמירות?

אמירה אחת של החוכמה, אמירה אחת של המוסר.

לומר גם האמירה של עצם המצווה וגם האזהרה מפני העונש.

שתי אמירות.

לכן נאמר אמור ואמרת.

שתי אמירות.

והלוואי שיעמדו בהן.

רוב התורה זה הפחדות.

אחרי שהיא אומרת, אז זה יש פרשת בחוקותיי,

פרשת כי תבוא, פרשת תאזינו,

פרשיות שלמות, הפחדות,

עונשים,

קללות, תוכחות.

כמה יש הבטחות?

מעט מאוד.

למה?

שיספרו לנו שיש עולם הבא וגן עדן, מי יתארו לנו וזה וזה.

זה לא עובד על הבן אדם.

על הבן אדם עובד הפחדות.

אם הוא יודע,

אז אולי יש סיכוי, והלוואי

שיעמדו בשתי האמירות. הלוואי.

אבל אם יגידו לו שיש גן עדן, זה אומר, אה, איזה יופי, ברוך השם, עשיתי מצווה היום,

עשיתי אתמול,

עשיתי שלשום,

ברוך השם, יש לי גן עדן, הכל טוב.

הקדוש ברוך הוא יודע בדיוק מה הסחורה,

ממה ברו האדם,

מה החומר העכור,

ולכן הוא יודע בדיוק

מה המינון שצריך להפחית את הבן אדם, באיזה עונשים וכו' וכו', כדי להרתיע.

לא כדי להעניש, השם לא רוצה להעניש.

אבל העונשים הם כאלה בשביל למנוע.

אתם רואים שיש הרבה תאונות ולא מצליחים להתפטר מהעניין וזה רק הולך וגואל.

אז עכשיו הבינו שזה בגלל הסימוסים

תוך כדי נסיעה.

אז החליטו עכשיו שייתנו קנס 4.5 אלף שקל

למי שסימס.

תודה רבה, אתה אמרת. אז מה המטרה?

מטרה להפחית, שלא ישתלם.

אז זה לטובת הנהגים או לא לטובת?

ודאי זה לטובת הנהגים.

למה?

אם הם יהרגו בן אדם, יחזירו את הנפש?

הנזק שהם יעשו,

אפשר להחזיר אותו ב-4,500 שקל?

אבל אם בן אדם ייתפס פעם אחת ב-4.5,

הוא כבר לא יסמס, חביבי.

הוא ייקח איתו אפילו בן אדם

שישב לידו ויגיד לו, אתה תסמס כל הזמן. אני אגיד לך מה לסמס, רק אני לא מסמס.

אז זאת אומרת, רואים שלא מצליחים עם עונש קטן, מגדילים את העונש.

ומגדילים עוד.

ואם יתפסו אותך שלוש פעמים,

אז שוללים לך את הרישיון.

וזהו.

ואז אתה לא תהרוג.

אז זאת אומרת, העונש הוא חיובי.

הוא בא להרתיע.

השם לא רוצה להעניש אף אחד, אבל הוא בא להרתיע.

ואם אתה לא נרתע מזה, אז תקבל.

עכשיו,

אם ככה אנחנו רואים שהתורה אומרת לנו,

והלוואי שיעמדו בשתי האמירות הללו.

לפני עיוור

לא תיתן מכשול ויראת מאלוהיך.

עכשיו אנחנו נכנסים לראות דוגמאות.

לפני עיוור לא תיתן מכשול

ויראת מאלוהיך.

לפני הסומא בדבר לא תיתן עצה שאינה הוגנת לו.

לפני עיוור לא תיתן מכשול זה לא עיוור ממש דווקא.

עיוור בדבר מסוים,

אדם שהוא סומא בדיוק, לא מבין בדבר הזה, לא מבין.

זה נקרא עיוור.

אז לא תתן מכשול, אל תכשיל אותו.

אל תכשיל אותו.

איך זה דוגמה?

אל תאמר מכור שדך וקח לך חמור,

ואתה עוקף עליו ונוט להם מנו.

אה, נותן לו עצה. תגיד, מה אתה צריך את השדה הזה?

יותר טוב, תיקח חמור, עם חמור תוכל לעשות מסעות, תוכל להרוויח כמו מונית.

תהיה לך מונית, תעשה, תרוויח כסף, שדה, עד שבא, ולפעמים יש שרב, לפעמים ככה,

ולא יוצא מזה כלום.

תמכור את זה.

והוא הולך, מוכר, והוא עוקף אותו וקונה את השדה שלו.

אז כל מה שהוא עשה, בשביל מה?

להונות אותו.

נתן מכשול לפני העיוור, הוא לא מבין. הוא מאמין, לא.

הוא אומר, תשמע, אתה כלכלן,

אתה מבין העניין?

אז נתן לו עצה לא הגונה.

לפי שהדבר הזה אינו מסור לבריות, לדע עם דעתו של זה לטובה או לרעה, ויכול להישמט ולומר, טובה, נתכוונתי.

לפיכך נאמר בו, ויראת מאלוהיך המכיר מחשבותיך.

זאת אומרת,

כשאחד נותן לך עצה, אתה לא יודע מה הכוונה שלו.

כוונה נכונה, טובה, ראויה,

או שהוא לא רוצה להכשיל אותך, אתה לא יודע.

מי כן יודע?

הקדוש ברוך הוא. לכן נאמר, לפני העיוור לא תיתן מכשול,

ויראת מאלוהיך מכיר מחשבותיך.

תיזהר דיר בלק.

הבורא עולם, אתה חושב שאתה עבדת עליו? כל הכבוד.

הצלחת.

אבל אתה תיענש, כי אני מכיר אותך ויודע בדיוק מה מחשבותיך.

כתוב, מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן.

יכול יעצום עיניו כמי שלא ראהו?

זה חיוב.

אתה רואה

תלמיד חכם, צריך להדר אותו בקימה. אתה רואה זקן,

אתה צריך לעמוד מפניו, לעמוד ממש.

אבל אתה לא רוצה,

אז אתה מעצים עיניך, כאילו מסתכל לשם, כאילו לא ראית אותו,

וזהו.

אז אתה עובר עבירה.

אתה לא מקיים את המצווה.

על מה נאמר על זה? מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן, ויראת מאלוהיך.

למה? גם זה דבר שמסור לליבו של אדם, והשם רואה את הלב שלך.

הוא יודע איך אתה העלמת את עיניך.

עוד דוגמה, לא תרדה בו בפרך,

ויראת מאלוהיך.

אדם יש לו עבד עברי.

והוא נמכר לישראל.

המלאכה,

מטיל עליו מלאכה שלא לצורך,

כדי לענות אותו.

הוא אומר, קניתי אותו, חבל שיישב סתם.

מה הוא אומר לו?

תחמם לי את הכוס הזה.

והוא לא צריך לזה, הוא לא רוצה לשתות בכלל.

אבל העיקר שהוא לא יישב בתל,

מפיל עליו תיקים, מה שנקרא.

עצור את הגפן עד שאבוא.

שמא תאמר, אין מכיר בדבר אם לצורך או לא.

והוא אומר, אני לא שהוא לצורך.

כן, אני צמא, אני רוצה לשתות.

הרי הדבר מסור לליבו.

וכך נאמר, ויראת מאלוהיך.

זאת אומרת, שלושת הדוגמאות האלה מראות שאדם יכול לתעתע באנשים.

יחשבו שהוא מתכוון לטובה, והוא לא מתכוון לטובה.

אף אחד לא ידע.

ותמיד הוא יוכל להסביר שהוא מתכוון לטובה.

והקדוש ברוך הוא אומר לו, דיר באלה,

יראת מאלוהיך.

אתם זוכרים שאמרתי לכם מה סבא שלי היה אומר? חאפה אללה,

תפחד מאלוקים, יראת מאלוהיך. זהו, יראת מאלוקיך, זה מספיק.

ויש בכל אלה העניינים מקום להתבונן.

מה יש להתבונן?

למי התורה מדברת?

אם היא מדברת למי שאינו ירא שמים והוא רוצה להונות את ריחהו,

או שהוא רוצה לרדות בפרך בעבדו העברי,

או לייעץ בכוונה עצה שאינה טובה,

מה יועיל לאיש כזה אם התורה תוסיף לומר לו,

ויראת מאלוהיך?

כשם שאינו ירא מן האזהרה ומן הלאו,

אינו ירא גם ממה שנאמר לו, ויראת.

ואם התורה מדברת למישהו חרד לדבר השם,

מספיקה האזהרה?

אלא יש בזה עניין עמוק,

עמוק מאוד.

לא מדובר באדם שיודע בעצמו שכוונתו להונות את חברו,

או שרואה את החכם בא ועושה את עצמו כאילו אינו רואה,

או שיודע שמתכוון בליבו לתת חצה שאינה הוגנת למי שמתייחס עמו אם למכור שדה ולקחת חמור.

הכוונה שלא הייתה לקחת ממנו את השדה.

ואם ישאלו אותו איך אתה עושה דברים כאלה, אתה לא מתבייש?

הוא הצטדק, כי לטובה התכוונתי.

אדם כזה לא תועיל לו עזרה ויראת מאלוהיך, כי אינו ירא. הוא יודע שהוא התכוון לרעה.

לזה לא מדברים.

מה העומק?

שהנגיעה מעוורת עיניו של אדם,

ואם הוא חומד את שדהו של חברו,

הוא יטעה את נפשו,

ויהיה בטוח בעצמו, כי באמת כוונתו לטובה.

אדם יכול בעצמו לרמות את עצמו שהוא מתכוון לטובה.

מה הפירוש? הוא יגיד,

בלי לשקר, כאילו, הוא רואה שהבן אדם הזה בטלן,

השדה שלו עומד,

הוא לא מצליח להוציא פירות וזה.

הוא אומר, שמע, בשביל מה אתה צריך את השדה הזה? אתה לא מפיק ממנו תועלת, אין לך זה. אתה, אם תקנה חמור, אתה תרוויח. כל יום אתה יכול לעשות הובלות.

הוא חושב שהוא עכשיו אמר לו, בגלל שבאמת סתם אתה מחזיק את זה.

אבל מה הוא יודע? הוא יודע שאם היה לו שדה כזה,

ודאי שהוא היה יודע להפיק ממנו כך וכך, היה עושה חיטים אורגניות.

הוא יודע מה לעשות.

אבל הוא לא מתכוון עכשיו, חושב, הוא לא מתכוון עכשיו באמת בשביל לקחת.

הוא נותן לו עצה עגונה.

אם הוא ימכור, אז אין שום סיבה שאני לא אקנה.

אבל הוא לא מתכוון.

הוא מבין שהוא באמת לא מתכוון.

וכן הרצון לצער את חברו יטעה אותו גם כן שלא ירגיש בכך

וידמה לו כאילו באמת אינו מתכוון כלום

ולא רק כלפי אחרים הוא יכול להתייפות ולהצטדק בפניהם שכוונתו לטובה

אלא הוא יטעה גם את עצמו ויחשוב ליבו כוונתי לטובה

ולא יבחין בשקר הטמון בתוך ליבו

הוא עוד יכול להגיד אני מזכה אותו תעשה לי כוס תה

אני אוכל לברך

איזה יופי

סתם יעמוד, יישב סתם, חבל

עשה לי כוס תה, עשה לי זה, עשה לי זה, עשה לי זה, עשה לי זה

לאיש כזה שיכול להטעות את עצמו והוא לא מרגיש

הוא לא מרגיש

לאדם כזה נתנה התורה עצה נפלאה

איך תרד לעומק כוחות הנפש שלך ותבחין בנגיעה תמונה

אומרת התורה ויראת מאלוהיך, כלומר

אין די בידיעה בלבד שאסור לעשות את העבירה?

מאחר שהוא טועה ולא מרגיש את הכוונה הרעה נסתרה

אז הוא לא מבין שהוא עושה בכלל עבירה, הוא לא נותן שום מכשול לעיוור

הוא לא רודה בעבדו,

הוא לא עושה שום דבר רע, הוא יודע מה האיסור, בטח שאני יודע מה האיסור

אבל הוא לא מבין, הוא לא מרגיש, הוא לא יודע שבעצם הוא מתכוון לרעה

על מנת להכיר את פנימיותו העמוקה

מוכרח אדם להזדקק למחשבות מיוחדות

לעשות חשבונות של יראה

רק מחשבות של יראה ויראת מאלוהיך, רק מחשבות כאלה

בכוחן לגלות לו עצמו את מצפון לבבו ולחשוף את הנסתרות

שהוא יתחיל להרגיש אם אומנם כוונתו לטובה או לא

זה מה שאמרו לנו

בכל דבר המסור ללב

שרק הלב יודע אם לעכל, אם לעכלכלות נאמר בהם יראה

לומדים מזה את חובת לימוד המוסר

לכן לדעת חוכמה ומוסר

לדעת חוכמה זה לדעת את הדינים וההלכות,

מצוות עשה, מצוות לא תעשה,

איך עושים אותם, איך מקיימים אותם, זה החוכמה

מוסר

זה צריך לייסר בזיכרון העונשים,

לראות לפניך את הדברים,

מה אתה עושה, למה אתה עושה

ומה הדין אם אתה לא עושה כהוגן

משום שרק על ידי מוסר מסוגל אדם להיכנס לתוך מצפוני לבבו

ולהרגיש מה יש בו באמת

ולא להטעות את עצמו.

נחזור למה שאמר המדרש בהתחלה

על הפסוק ויאמר אדוני אל משה אמור אל הכהנים בני אהרון ואמרת עליהם

לנפש לא יטמא בעמם.

אומר המדרש העליוני שאין בהם יצר הרע אז אמירה אחת דיה להם.

לא צריך להגיד להם פעמיים שתי אמירות,

אמירה אחת,

שנאמר בגזירת ערים פתגמה,

דיבור אחד מספיק למלאכים.

אבל התחתונים,

יש בהם יצר הרע.

וכיוון שיש להם יצר הרע,

הלוואי לשתי אמירות יעמדו.

לכן נאמר אמור ואמרת.

טוב, אם אתה אומר אמור, טוב אמרתי לו, למה עוד פעם ואמרת?

אז שתי האמירות האלה הם שני סוגי אמירות.

וכך אומר רבנו יונה,

לדעת חוכמה ומוסר,

כישרון המעשה ועזיבת העבירות ייקרא חוכמה,

וגם צריך לדעת עוד משהו.

צריך מוסר.

אחרי שילמד וידע המצוות מהם העבירות,

צריך שילמד גנות העבירות והעבדון הנמצא בהן, להרחיק נפשו מהן,

ולהוכיח עצמו בזיכרון העונשים.

וזאת הידיעה תיקרא מוסר.

זאת אומרת, אדם שהוא בעל מוסר,

אדם מוסרי באמת,

הוא ישר ירגיש את הנגיעות.

למה אני נותן לו עצות?

מה פתאום אני קופץ לתת לו עצה?

מה גרם לי לתת לו עצה?

מה העצה שאני נותן?

כך וכך.

האם באמת אני רוצה את מה שאני אומר לו, או לא רוצה?

לא, לא, אני לא רוצה עכשיו.

אבל בסופו של דבר אני ארצה לקחת את זה?

כן או לא?

אז אתה בוחן את עצמך לפני שאתה נותן עצה.

למה אתה נותן את העצה?

אז אם יהיה לאדם תמיד את המשקל הזה,

הוא יברח מן הנגיעות,

הוא לא ייפול באיסורים של ויראת מאלוהיך שהשם בוחן את הלבבות,

ובסופו של דבר אתה תקבל את העונש,

כי השם מזהיר אותך.

הוא אומר לך, אני יודע, במצוות אלה,

למה אמרתי שמה ויראת?

כי זה מסור ללב, אף אחד לא יודע בדיוק

מה התכוונת.

יכולים לחשוב שאתה מתכוון לטובה,

אבל הכוונה שלך לרעה.

זאת אומרת, חייבים לדעת חוכמה ומוסר.

לכן גם האומר מספר לשון הרע.

הוא אומר את האמת.

אבל אם זה לא להועיל,

זה לשון הרע.

אבל הוא יכול להגיד שהוא מתכוון להועיל.

השם יודע אם אתה התכוונת להועיל או התכוונת להפיל.

אז לכן תיזהר.

כל דבר ודבר צריך לדעת שמעליך יש את האלוקים.

הוא רואה בדיוק את הלב שלך. אתה יכול להסביר לכולם מה שאתה רוצה,

אבל הוא יפגע בך,

בעונשים הכתובים בתורה,

לפי מה שאתה התכוונת. ואתה תמים. אתה תגיד מה, למה, מה קרה, מה עשיתי, מה, מה?

בורא עולם יודע בדיוק.

לכן תרשרש בלב שלך, תבדוק אותו טוב-טוב.

תתבונן, תבחן, עוד לפני שאתה

עושה דבר,

מאיזה סיבה אתה הולך לעשות אותו.

ברוב האנשים יש להם שיקולים,

שהשיקולים הם לא שיקולים אמיתיים, ענייניים.

כשאדם בוחן אם כדאי לבוא לאיזה מקום או לאיזה עניין,

אז הוא, מה יצא לי מזה?

משתלם לי או לא משתלם לי?

אתה שומע אנשים אומרים בפירוש, לא משתלם לי.

מה, מה יצא לי מזה?

למה אני צריך לבוא?

מה קרה?

זאת אומרת, רק הנגיעות מניעות אותך, רק האינטרסים.

אז זאת אומרת, גם כשאתה פועל עם אנשים, זה אינטרסים.

אבל אם זה אינטרסים שהתורה אסרה,

שזה תרמית, שזה הונאה, שזה ניצול, שזה כל הדברים האלה,

התורה אומרת, אני לא מרשה לך דבר כזה.

לכן תיזהר,

תחשוב עוד יותר במקרים כאלה, יותר,

כי ויראת מאלוהיך.

והלוואי שיעמדו בשתי אמירות.

לדעת

חכמה ומוסר.

רבי חנניהו ברגשי אומר,

אמרו שאווה הקדוש ברוך הוא ואווה זה כל ישראל לביקורת ארושה.

שנה אמר אדונו וסלמנו וסלומו וגדל תאורו ויעדינו.