ונתבונן קצת בפרטי הדברים. הדבר הראשון שהתורה נקנית בו זה בתלמוד, אז זה פשוט, ללמוד ולהביא אל בית אוצר שכלו וליבו כל מה שהוא יותר בלימוד תורה שבעל פה, המשנה, הגמרא, מפרשים ראשונים ואחרונים ז"ל, והקנין הזה אינו נקנה אלא אם האדם מתמיד בתלמודו ואינו לומד קטעים קטעים ולא מזמן לזמן, אלא בהתמדה גדולה בלא הפסק וברצף, והמתמיד יש לו הנאה בחוש, ממש, מעצם הלימוד, כמו שבעל תאוה נהנה בעת מילוי תאוותו.

אנחנו הצלחנו להרגיש את זה אפילו בגשמיות, כשבונים בית כנסת אנחנו לא מפסיקים, עובדים בקצב לא נורמלי, כל מוצאי שבת הרצפים עובדים עד הבוקר, עד שעה תשע וחצי, אין שינה, בונים בית הכנסת, אפשר להפסיק? איך אפשר להפסיק? בונים בונים בונים וכל בלטה, כל אריח, עוד ועוד ועוד, יש חשק לעוד אחד ועוד אחד. הורסים, כל בלוק שהורסים - עוד אחד, בקונגו עוד אחד, טח טיח טח טיח טח טיח, חביבי, אם יודעים לעשות את זה בחומר שמלא אבק משתעלים נחנקים, אז בתורה המתוקה שיושבים ולומדים והוגים בתורה ומחכימים ומשכילים, איזה הבדל יש.

וכבר אמרנו על מה שכתוב בברייתא בפרקי אבות פרק ו', כך היא דרכה של התורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. טוב, טוב לעולם הבא אנחנו מבינים, אחרי שבן אדם לא אוכל ולא שותה וישן על הרצפה והכל ומוכן להשקיע בתורה אחרי כל הדברים האלה, בטח שמגיע לו עולם הבא ועולם הבא גדול מאד. אבל אשריך בעולם הזה איך אפשר להגיד? אדם שישן על הרצפה אשריך בעולם הזה, אוכל בקושי שותה בקושי וזה נקרא אשריך בעולם הזה?

אבל נתבונן ונבין, בשביל מה הוסיף התנא ואמר, אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך, הרי הוא אמר פת במלח תאכל, נכון? אם כן במה אנחנו מדברים? במי שעושה כן, פת במלח תאכל, עליו הוא מדבר. ובד"כ תנא מקצר, למה כפל בלשון הזה? אבל נבין זאת על פי משל, אחד לא שתה יין מעולם, ורוצה לדעת איזה טעם מרגישים בני אדם ביין, בא שני ואומר לו הטעם חמוץ, אתה יודע, ואומר הן, טעם מתיקות אתה גם כן יודע והוא אומר הן, ועל ידי זה הוא מסביר לו שאם תערב כך וכך אחוזים של חמיצות וכך וכך מתיקות תדע טעם היין, כל זה בהסברים הוא אומר לו. הרי מובן שכל הסבר זה עדיין לא יבהיר לו לדעת טעם יין בכלום, כשאומרים לו אתה יודע מה זה חמוץ אתה יודע מה זה מתוק תערבב חמוץ ומתוק זה טעם היין, הוא מרגיש את הטעם? הוא יודע מה הטעם? הוא לא יודע מה הטעם. אבל ימזוג לו כוס יין אחת וישתה, לא צריך להסביר לו שום דבר, טעמו וראו, טעמו וראו כי טוב ה', טעמו, ואז הוא ידע את טעם היין, תטעם. כאן המכוון בדיוק אומר התנא, פת במלח תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, אם תשאל איך אפשר בדברים הללו שיהיה אשריך בעולם הזה - התשובה אם אתה עושה כן, אם אתה טועם. כי אמנם ודאי אי אפשר להסביר לאדם שום ענין ואופן מה התענוג והעידון מי שימצא מי שהוא עמל בתורה אחרי שהוא אוכל רק פת במלח ומים במשורה, אבל אם אתה עושה כן אתה תראה בחוש ותרגיש בעצמך כי אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, ובכזה אמרו במעלה הראשונה, המעלה הראשונה שבה נקנית התורה, שהתורה נקנית בתלמוד. אז תלמוד זה בכל התנאים בכל המצבים בלא הפסק, אז זה נקרא תלמוד. זה קנין ראשון. לא הרבה עומדים אפילו בקנין הראשון. אז ז"א, אתם יודעים, פעם היה לי אוטו בי אם וי, אני התחלתי עם בי אם וי, אבל בי אם מ-62, זה עם מנוע של אופנוע, זה היה 750 סמ"ק, ואנחנו קראנו לזה הטקטקה, למה זה היה עושה רעש, עוד לפני שהגעתי קילומטר לשיעור אמרו לי כנס, הרב הגיע, הרב הגיע, קילומטר מהרעש. אבל זה אוטו שהיה על הכיף כיפאק, הדלתות לא היו נסגרות, היינו קושרים חוט מחזיקים את הדלת ונוסעים, ואם אתה לוקח סיבוב חזק אז הדלת הולכת לצד השני. בקיצור, אבל דבר אחד היה הנאה באוטו הזה, אף פעם לא דאגתי עליו, אף פעם לא סגרתי את הדלתות, אף פעם לא היה מפתח, אתה משאיר אותו מי יקח כזה דבר? אף אחד, אם שרטו לך עשו לך חרית, מה זה הכל שטויות. אתה מבין? כשאתה חי פשוט לישון אתה יכול לישון פה, לאכול יש כמה פרוסה בבקשה, מים - תביא מים, אפשר להמשיך ללמוד זהו. אחד אומר לא, לא אכלתי ארוחת צהריים, אני לא זה, כואב לי הראש, אני חייב ללכת לנוח, זה יכול לקנות תורה? אני עוד זכיתי לראות תלמידי חכמים שישנים על ספסלים, לא הולכים הביתה בצהריים לנוח, בצהריים זוט על הספסל ככה שוכב, נח אני לא יודע כמה, חצי שעה-שעה קם, בדור קודם היה וגם לא עושים ככה, עושים ככה, זהו. היו כאלה שלא רצו גם וופ לעשות, אז גידלו קוקו קשרו אותו לתקרה, וכשהיו נרדמים אז זה היה מעלה להם את הראש בחזרה, לא היו יכולים לישון. בתלמוד, רוצים ללמוד, רוצים לקנות תורה. אייי, היום אנשים עושים טובה נכנסים לאיזה שיעור פעם ב, פשששש הייתי בשיעור, איזה שיעור, פשששש פשששש פשששש זהו.

דבר שני זה שמיעת האוזן, בפשטות הפירוש הוא שילמד בקול, שישמעו אזניו מה שמוציא בפיו, למשל אחד מהקנינים זה בשמיעת האוזן, אבל יש לומר עוד כי יש אנשים שהם מתמידים ועמלים בתורה אבל הוא לא מסוגל לשמוע מאחרים ולהיות דבק עם חברים בלימודו, אתם יודעים כמה פעמים נתתי דרשות בבתי כנסת, ואתה רואה שאברכים שרואים שבא מישהו לתת איזה דרשה, אז הם תופסים איזה גמרא וכאילו מעיינים, הם לא יכולים להקשיב למישהו אחר, לשמוע דרשה, מה יש לחדש בדרשה, אז הם מעיינים, צוללים בתוך הגמרא, אבל ביני וביני ככה מציצים לראות מה קרה. כמו התינוקות בבית המדרש עושים שמע ישראל ומציצים ככה מהעין. לא יכולים, מה הוא יגיד שהוא שמע את פלוני אלמוני והוא קיבל ממנו? אולי הוא יודע את המשנה שאומרת שאם הוא למד דבר אחד או שניים אז צריך לקרוא לו רבו אלופו ומיודעו, ואז אוי ואבוי הוא יעניק לו את התואר? יבבי אוי ואבוי, לא יכול לשמוע. אבל יש סוד גדול, כתוב והיה אם שמוע תשמעו, המדרש אומר, מי ששומע לאחרים ישמעו אותו, מי שלא שומע לאחרים לא ישמעו אותו. אם אתה הולך לדרשה ואתה רואה שאנשים לא מקשיבים לבן אדם שמדבר גם הוא לא שומע אחרים, מידה כנגד מידה, אם אתה הולך לדרשה ורואה שכולם מקשיבים לו - שומע גם לאחרים, זה הכלל מידה כנגד מידה.

אז יש כאלה שלא מסוגלים לשמוע מאחרים ולהיות דבקים עם חברים בלימוד, מכונסים הם בתוך ארבע אמות שלהם, אדם זה לא רק שהוא נענש על זה נוראות, גם לימוד עצמו אינו עולה ולא מצליח כלל וכלל, כי לא קנה את זה בשמיעת האוזן לשמוע את סברת חברו, וזה פשוט גם בדרך ה טבעי כי אדם קרוב אצל עצמו ומשוחד להבין כל אשר עולה על רוחו, הוא אף פעם לא טועה כי מה שהוא אומר סברה - זה הסברה, יש עוד סברה מנוגדת? אין סברה מנוגדת, מי אמר לו? איך התימנים אומרים, מאן גרי אנדומו מחווי, מי שלומד אצל אמא שלו אף פעם לא טועה, למה אמא שלו אומרת לו יופי יופי תמשיך תמשיך כל הכבוד תמשיך תמשיך, מישהו יכול להעיר לו שהוא לא בסדר? שהוא לא מבין, שהוא לא אומר נכון? זה נקרא הקורא אצל אמו.

אז לכן אדם זה משוחד להבין את כל אשר עולה על רוחו ולכן לא יוכל לברר דבר לאמיתו אם לא ישמע דעת זולתו, וכל זה כלול במעלה השניה שאמרו חכמים שהתורה נקנית בשמיעת האוזן, אז גם צריך להשמיע לעצמו והוא גם צריך להשמיע לאחרים. צריך ללמוד בלא הפסקה ולהתמיד בזה, ובכל התנאים והמצבים כמו שאמרנו, וצריך לשמוע ולהשמיע ולהקשיב לאחרים, ולדעת סברות נוגדות וככה יתחיל לקנות תורה.

והנה רוב המעלות אשר נמנו כאן הוא בין אדם לעצמו, בבינת הלב, באימה, ביראה, אבל יש גם במ"ח דברים אלה מעלות שעיקרם בין אדם לחברו, מה זה קשור לקנות תורה, כגון נושא בעול עם חברו, מכריעו לכף זכות, מעמידו על האמת, יבבי, מעמידו על האמת. למדים אנו מזה שהנושא בעול עם חברו שנזכר במ"ח דברים אלו לא לבד שהם מידות טובות כשלעצמם, אלא הם מועילים לאדם לקנות התורה שהוא לומד, להבין אותה יותר, לסעדו ולתמכו בסברה ישרה ולהוסיף חכמה ודעת, כי ישרים דרכי ה', וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו, כי אם בן אדם הוא נושא בעול עם חברו, אם הוא מוכן לסחוב איתו וכו', הוא רואה בונים בית כנסת הוא יכול ללכת? לא יכול ללכת, הוא אומר מה צריך לעזור, נושא בעול עם חברו. אז ודאי שהוא יהיה מוכן לשמוע סברה שלו, ודאי שהוא יחשיב מה שהוא אומר, כי אם הוא מוכן לשאת בעול שזה לא שייך אליו, זה שייך לחברו, מה הבעיה לסחוב סברה של חברו, יותר קל לא?

ודבר נוסף, אם הוא מכריעו לכף זכות אז ודאי שהוא יכול לקבל גם את הסברה שלו, כי אם הוא ראה דבר שזה לא כל כך בסדר והוא מכריע אותו לכף זכות, במקום שהוא רואה לא בסדר, אז ודאי שהוא יכול גם סברה שלא נראית לו לחפש אולי הוא לא הבין את הסברה נכון ולא לבטל אותה מראש ולחקור מאיפה הוא בא ואמר. ומעמידו על האמת, יש כאלה שאומר, אתה יודע מה שאתה אומר זה גם נכון, אפשר אפשר להגיד את זה גם כן, אוקי בא נתקדם קדימה, אה אה, אם אתה יודע שזה לא נכון למה אתה משאיר אותו ככה משאיר אותו בטעות, העיקר שאתה תתקדם? אתה מבין מה שאתה מבין, אתה מבין שהוא לא מבין, אבל מה אכפת לך שהוא לא מבין, העיקר להתקדם. לא, מעמידו על האמת, אתה צריך שהוא יגיע למסקנות אמיתיות כמו שאתה, אם אתה בקיא ויודע וברור לך שאתה צודק, תעמיד אותו על האמת. אם הוא לא לומד טוב תגיד לו איך ללמוד טוב.

אז רואים שזה לא רק בין אדם לחברו סתם כאילו המידות האלה רק מוסיפות ונותנות איזה ערך ומעלה, אלא הם גופא נוגעות לעצם הלימוד, כי אם לא אז בן אדם מבטל את כולם רק הוא ואפסי עוד, אני ואפסי עוד.

בקיצור ראינו שצריך הכנה, ההכנה למתן תורה זה קנין של 48 דברים שבהם נקנית התורה, וזה מה שקובע איך מתן תורה יהיה, ואם אין אותם אז אין חג. למה? כי זה נקרא חג השבועות, אם לא עשית בכל השבועות כלום אז מה עשית, איזה תורה תקבל? אז אתה תהיה בבית כנסת, תגיד את התיקון, תזה פה שם, תאכל אני יודע גבינה, ועבר עוד חג אחד שלום, מה השתנה אצלך? שום דבר לא השתנה כי לא היתה הכנה, לא היתה הכנה אז מה השתנה?

אם אדם לא יכין לקראת שבת את כל מה שצריך להכין, אז איך תהיה שבת - כמו יום חול. לכבוד שבת מכינים, מה שהכנת זה השבת, לא הכנת - זה יום חול. לא השתנה שום דבר. אז כפי ההכנה ככה הקבלה. אז חג מתן תורתנו מן השמים נותנים את התורה עוד פעם, ויש הזדמנות עוד פעם לקבל השאלה מה מקבלים. בשנה שעבר ברוך ה' למעלה מאלפיים איש קיבלו על עצמם לגרוס את הגמרא ולסיים בתוך שנה, ויש כבר רבים שסיימו ישתבח הבורא ויתעלה שמו, זה קבלת התורה. היה מתן תורה וקיבלו את התורה. השנה נראה מה נעשה. אבל בעזרת ה' יתברך אדם צריך להכין את עצמו לקראת מתן תורה, בסוף נעלה לעולם האמת ישאלו אותנו מה עשינו, מה נגיד? היה לי שיעור שעה, וזהו, זה מספיק? והיה לך גם עבודה שעה? כמה היה עבודה - שמונה שעות? למה זה שמונה שעות וזה שעה? הרי אמרו חכמים פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ואפילו על הארץ תישן ולא יהיה לך שכירות ולא כלום, ובתורה אתה עמל, ואם אתה עושה כן אשריך בעולם הזה, מי לא רוצה אשריך בעולם הזה? אז הנה אומרים לך אשריך, לא וילה ולא מכונית ולא כלום, רצפה לחם ומים ואתה מסודר, אשריך בעולם הזה. אבל זה רק אם אתה עושה כן אז אתה תראה שזה ככה, אם לא תעשה כן לא תבין את זה.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...